פסקי דין על איתי כהן

337-06/11 עפ     22/09/2011




עפ 337-06/11 מדינת ישראל נ' איתי כהן








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ע"פ 337-06-11 מדינת ישראל
נ' כהן
22 ספטמבר 2011


בפני

כב' הרכב השופטים:
ש' ברלינר
, סגן הנשיאה (אב"ד)
י' גריל
, סגן הנשיאה
ב' בר-זיו


המערערת:

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז חיפה
ע"י ב"כ עו"ד הילה כץ



נגד

המשיב:
איתי כהן
ע"י ב"כ עו"ד סאהר פאר
(ס. ציבורית)




פסק דין



א.
בפני
נו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מר זיאד סאלח) מיום 4.5.2011, בת"פ 21482-08-09, שלפיו נדון המערער למאסר מותנה של 10 חודשים למשך 3 שנים, כשתנאי הוא שהמערער לא יעבור בתקופה זו עבירה בה הורשע בתיק זה, ו/או כל עבירת אלימות אחרת, וכמו כן חוייב המערער בתשלום קנס בסכום של 4,000 ₪, פיצוי המתלונן בסכום של 1,500 ₪. כן הטיל בית משפט קמא על המערער צו פיקוח שירות המבחן לתקופה של 18 חודשים.

ב.
אלה הנסיבות הצריכות לענין:

ביום 27.8.09 הגישה המערערת כתב אישום כנגד המשיב, יליד 2.1.1984, בו נטען (לאחר שכבר תוקן) כדלקמן:

ביום 26.8.09, כאשר נהג המשיב ברכב בכביש נהריה – מעלות, תקף המשיב את השוטר ולדימיר קצמן (להלן: "השוטר") וגרם לו לחבלה של ממש. השוטר נהג בניידת במקביל לרכב בו נהג המשיב, הבחין שהמשיב נוהג ללא חגורת בטיחות וביקש מן המשיב לעצור בצד הכביש. בהמשך התברר שאין בידיו של המשיב כל תעודה מזהה או רשיון נהיגה, ואין מי שיאשר את פרטיו במקום האירוע, לפיכך, ביקש השוטר לעכב/לעצור את המשיב, אולם המשיב סירב תוך שהוא מתנגד בגופו, דחף את השוטר לאחור ותקף אותו באגרופים לכיוון הראש ונגח בו מספר פעמים בראשו.

משניסה השוטר לאזוק את המשיב המשיך זה לתקוף את השוטר באגרופים וגרם לו לחתך ונפיחות בשפה תחתונה בצד ימין ולהמטומה בסנטר. בכך יש משום גרימת חבלה של ממש.

בזמן המעצר איים המשיב על השוטר בפגיעה שלא כדין בחייו ובגופו, והעליב אותו באופן שצעק לעברו כי יתנקם בו, והוסיף שהוא "אדם מעשי ולא בקטע של דיבורים ויברר היכן הוא ומשפחתו גרים ויתנקם בהם".

נטען בכתב האישום שבנסיבות אלה תקף המשיב את השוטר תקיפה הגורמת חבלה – המטומה בסנטר וחתך בשפה, ואיים עליו, כל זאת כשהשוטר ממלא את תפקידו כדין.

המערערת ייחסה למשיב עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 של חוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), גרימת חבלה של ממש לפי סעיף 380 של החוק, ואיומים לפי סעיף 192 של החוק.

ג.
בישיבת בית משפט קמא מיום 17.11.2009 הודיעו הצדדים כי הם הגיעו להסדר, לפיו תוקן כתב האישום, המשיב הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע לפי הודאתו. סוכם כי המשיב יופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן הגם שהמערערת הבהירה שעמדתה היא לעמוד על מאסר בפועל שלא בעבודות שירות. ואכן לאחר שהורשע, הופנה המשיב לשירות המבחן למבוגרים.

ד.
מעיון בתסקיר הראשון מתאריך 23.8.2010 עולה שהמשיב נטל אמנם אחריות מלאה לביצוע העבירות נשוא הדיון, אך הסביר את מעשיו כתגובה להתנהגותו התוקפנית של השוטר כלפיו. לטענתו הוא נדחף על ידי השוטר ואף ספג קללות עליהן הגיב באלימות פיזית ובקללות מצידו.


בשיחה עם שירות המבחן ביטא המשיב חרטה, צער ותסכול על השתלשלות העניינים.


שירות המבחן מציין, בין היתר, שלחובתו של המשיב שתי הרשעות קודמות, ואכן מעיון בגיליון המרשם הפלילי עולה שבתקופת שירותו הצבאי נדון המשיב בבית הדין הצבאי מחוז צפון, לחודשיים מאסר בגין טיפול בנשק ללא נקיטת אמצעי זהירות (עבירה מספטמבר 2002).

כמו כן נדון המשיב בבית משפט השלום בירושלים בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, סעיף 186(א) של חוק העונשין, עבירה מיום 12.6.2007, ובגינה הוטל עליו מאסר מותנה לתקופה של 3 חודשים. לענין הרשעה זו הגיש לנו הסניגור את צילום כתב האישום שהוגש בזמנו כנגד המשיב וטען שעבירה זו נעברה בנסיבות שבהן פינה המשיב את כל מיטלטליו מדירת מי שהיתה בת זוגו ובמיטלטלין אלה היתה גם סכין מתקבעת.

התרשמות שירות המבחן היא שהמשיב קושר את האחריות למעורבותו בפלילים לסביבה החיצונית ומתקשה להפנים את חומרת מעשיו. הערכת שירות המבחן היא שנוכח מצבו הנפשי של המשיב, כמו גם סירובו לקבל טיפול פסיכיאטרי, קיימת סבירות גבוהה להישנות מעורבותו בפלילים. שירות המבחן הציע למשיב להשתלב בקבוצה טיפולית בתחום האלימות במסגרת שירות המבחן, אך המשיב סירב להצעה זו בטענה שאינו מסתדר עם אנשים בקבוצה, ויתקשה להתחייב להתמיד להגיע למפגשים באופן סביר.

בשים לב לכל האמור לעיל, ונוכח חומרת העבירות וחוסר תפקודו של המשיב, ציין שירות המבחן בתסקיר שהוא אינו בא בהצעה טיפולית וממליץ לבית המשפט לשקול הצבת גבול חיצוני ברור להתנהגותו של המשיב.

ה.
שירות המבחן הגיש, על יסוד החלטת בית משפט קמא מיום 4.1.11, תסקיר משלים בעניינו של המשיב, זאת לאחר שתי פגישות נוספות שנערכו למשיב, וכן לאחר שנתקבל מידע מן היחידה לטיפול בהתמכרויות במעלות, כשבמסגרת יחידה זו מקבל המשיב טיפול. יצויין, שבנובמבר 2010 השתלב המשיב בטיפול ביוזמתו עקב מצוקה שהוא חש בה, והסתבר שהמשיב מקפיד להגיע לפגישות שנקבעות עבורו, משתף פעולה ומגלה מוטיבציה גבוהה.


בפברואר 2011 החל המשיב לעבוד באופן מסודר, שישה ימים בשבוע. המשיב גם ציין שהוא מרגיש מחוייבות להליך הטיפולי שהחל בו, והוא חש שהתהליך הטיפולי משמעותי עבורו. התרשמות שירות המבחן היא שהמשיב עושה מאמצים לשינוי, משתף פעולה ומביע רצון להמשך הטיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות.

גם במסגרת התסקיר המשלים צויין שהמשיב נוטל אחריות מלאה לביצוע העבירות, אך מסביר את מעשיו בהתנהגות התוקפנית של השוטר כלפיו.

לדבריו, הוא נדחף על ידי השוטר ואף ספג קללות ועקב כך איבד שליטה על התנהגותו והגיב באלימות פיזית ובקללות. בשיחתו זו עם שירות המבחן ביטא המשיב חרטה, צער ותסכול על השתלשלות האירועים.

שירות המבחן הביע הערכה בתסקיר זה שיתכן וההתנהגות הכושלת של המשיב מקורה בקשייו הרגשיים והצטברות חרדות על רקע ילדותו. יתכן וחסכים ותחושות אלה הובילו את המשיב במהלך השנים לשימוש בסמים ולהתנהגות תוקפנית אימפולסיבית כששירות המבחן מתרשם שכיום המשיב מגוייס להליך הטיפולי שהוא עובר ומגלה מוטיבציה לשינוי ההתנהגות המכשילה בחייו.

בסיום התסקיר מציין שירות המבחן שהוא התלבט רבות. מחד גיסא, חומרת העבירות ומאידך גיסא, המדובר באדם צעיר העושה כיום מאמצים לשקם את מערכת היחסים במשפחת המוצא ולהימנע מהתנהגות מכשילה בחייו. כמו כן, ההתרשמות היא שהמשיב מודע כיום להיזקקותו לאנשי מקצוע כדי לשקם את חייו והוא מבין את המחוייבות בתהליך הטיפולי ונוטל אחריות לשינוי בדפוסי התנהגותו.

מתוך ראיה של נזקקות להמשך טיפול, בו יוכל המשיב לשתף ולבדוק את הגורמים שהובילו אותו לביצוע העבירות הנדונות ולשמור על נקיונו מסמים, ממליץ שירות המבחן להעמיד את המשיב בצו מבחן למשך 18 חודשים כדי שהמשיב ימשיך טיפול ביחידה לטיפול בהתמכרויות, זאת בנוסף להטלת מאסר מותנה מרתיע.


עד כאן באשר לתסקירי שירות המבחן.

ו.
בדיון בבית משפט קמא הופיע גם אביו של המשיב ואמר שהמשיב הפנים את המקרה, מביע צער, שינה את אורח חייו, החל לעבוד במקום עבודה מסודר, רגוע יותר, ומטופל ביוזמתו אצל פסיכולוגית, ולדעת האב עולה המשיב על דרך חדשה.

ז.
ב"כ המדינה ציינה בפני
בית משפט קמא שעבירות של תקיפת שוטרים הינן עבירות חמורות הפוגעות בסדרי השלטון והביטחון הציבורי ועל בית המשפט להכביד ידו על מבצעי עבירות אלה, ולהעביר מסר לציבור כי מי שיפגע בשוטרים, או באנשים בכלל, ייענש ומקומו בבית האסורים.

לטענת ב"כ המדינה, השינוי בין התסקיר הראשון לתסקיר המשלים מעיד על כך שהמשיב, משמצא עצמו מול שוקת שבורה, החליט לשנות כלפי חוץ את עמדתו "ולספר סיפור אחר" אם כי עדיין ניתן לראות שהוא מטיל אחריות על האחר.

ב"כ המדינה ביקשה מבית משפט קמא שיוטל על המשיב עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, זאת בנוסף למאסר מותנה ארוך וממושך, קנס, ופיצוי לשוטר.

ח.
הסניגור מאידך גיסא, ביקש בשמו של המשיב ליתן לו הזדמנות נוספת להוכיח את רצינות כוונותיו לשינוי אורח חייו, כפי שהדבר אכן בא לידי ביטוי בתסקיר המשלים. הסניגור הוסיף שהמשיב מטופל כיום ביחידה לטיפול בהתמכרויות, משתף פעולה באופן מלא, מגיע לכל המפגשים, ומבצע בדיקות שתן שכולן נקיות.

הסניגור טען שאין מקום בנסיבות העניין להטיל על המשיב עונש של מאסר בפועל. ענישה של מאסר בפועל נועדה להרחיק את העבריין מהחברה אך לא זה המקרה שבפני
נו. האירוע נשוא הדיון התרחש בשנת 2009 ומאז לא נפתחו תיקים נוספים נגד המשיב, שעבר שינוי משמעותי בחייו והחל לעבוד.

המשיב היה תחילה במעצר בית מלא, לאחר מכן במעצר בית חלקי, ומאז 14.4.2010 הוא משוחרר ללא תנאי, לא ביצע עבירות, דבר המחזק את העובדה שהוא אכן עבר שינוי מהותי.

אין זה נכון, כך טען הסניגור, שהמשיב מטיל אחריות על השוטרים, אלא הוא סיפר שהם השפילו אותו, קיללו אותו, אם כי נכון הוא שהמשיב לא נהג כראוי כשהגיב כפי שהגיב, ועל כך הוא מתחרט.

הסניגור ביקש מבית משפט קמא להסתפק בעונש מאסר מותנה מרתיע, וצו מבחן, וכן הביע הסכמתו להטלת פיצוי ולטענתו, ההמלצה שבתסקיר שירות המבחן נועדה לשרת את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של המשיב.

ט.
בגזר דינו מיום 4.5.2011 ציין בית משפט קמא שמעשיו של המשיב, כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן, הם חמורים. המשיב לא נשא עליו תעודת זהות, ביצע עבירת תנועה, וכאשר ביקש ממנו השוטר את פרטיו הוא סרב למסור פרטים ואף החל להשתולל, ובהמשך, תקף את השוטר במכות אגרופים, איים עליו, העליב אותו וכן גרם לו חבלות.


בית משפט קמא מציין שמעשיו אלה של המשיב מחייבים, ככלל, ענישה מרתיעה הכוללת בחובה גם מרכיב של מאסר בפועל. יחד עם זאת, התסקיר המשלים מיום 1.5.2011, מצביע על כך שחל שינוי דרסטי בהתנהלותו של המשיב, שגם עובד לפרנסתו, משתתף בהליך גמילה, ויש בכך כדי לסייע לו להיות אדם נורמטיבי, והוא גם נוטל אחריות על מעשיו. בצד כל אלה יש חרטה בגין המעשים שביצע.

בית משפט קמא גם מפנה לדברי אביו של המשיב שסיפר על השינוי החיובי שחל אצל המשיב, כשהאב מבקש ליתן למשיב הזדמנות נוספת.

על יסוד אלה סבר בית משפט קמא שאין לקטוע את ההליך החיובי על ידי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, ואף אין מקום להטיל עליו מאסר בעבודות שירות הואיל ויש בביצוע עבודות השירות כדי לפגוע בהליך השיקומי של המשיב.

בית משפט קמא החליט להכביד בעניין המאסר המותנה, הקנס, והפיצוי בהוסיפו שאם יפר המשיב את תנאי המבחן ויחזור לדרך העבריינית לא תהא מניעה לפנות לבית המשפט על מנת לשקול מחדש את העונש הראוי.


על יסוד כל אלה הטיל בית משפט קמא על המשיב את העונשים, כפי שפירטנו בפתח דברינו.

י.
על גזר דין זה מונח בפני
נו ערעור המדינה, הטוענת ששגה בית משפט קמא משאימץ את המלצותיו של שירות המבחן, שהרי כבר נקבע בפסיקה שהשיקולים של שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, אשר נותן דעתו בעיקר לאינטרס האישי של הנאשם, לרבות הצעות לשיקום, כשבית המשפט הוא שיוצר את האיזון בין הנתונים השונים ומופקד על ראיית השלם, להבדיל מן הקטוע או המקוטע.

המדינה מפנה בערעורה לפסיקה, ממנה עולה שבעבירות אלימות קשות ובמיוחד כנגד נציגי החוק מחוייבים בתי המשפט להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים, ואילו העונש כפי שהושת על המשיב איננו תואם את המדיניות שנפסקה בבית המשפט העליון, אין הרתעה בענישה זו והיא עלולה לרפות את ידי השוטרים במילוי תפקידם.

יא.
בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 8.9.2011 חזרה ב"כ המדינה על נימוקי הערעור וציינה שקיימת חומרה יתרה בעבירות של תקיפות שוטרים, גם בשל החיכוך שיש בין שוטרים לאזרחים, שבגינו חייב לצאת מסר ברור מבתי המשפט, שתקיפת שוטרים מחייבת ענישה של מאסר בפועל.

התקיפה, כך טוענת ב"כ המדינה, היתה חמורה, המשיב תקף באגרופים, גרם לחתך חמור, נגיחות בראש, והשמיע איומים.

לדעת ב"כ המדינה בית משפט קמא חרג לקולא באופן קיצוני, והענישה אינה משקפת לא את חומרת העבירה ולא את מדיניות הענישה, ואילו נטילת האחריות מצד המשיב היתה מינימאלית.

יב.
שונה עמדתו של הסניגור, שציין כי הוא אינו ממעיט בחומרת העבירה וגם לא בחומרת העבירות נגד שוטרים, אך יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ולא ניתן לקבוע שכל מקרה של תקיפת שוטרים אמור להסתיים במאסר בפועל.

לדעת הסניגור אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא שהתחשב במכלול השיקולים לחומרה ולקולא ובסופו של יום הטיל את העונש, לא בלי היסוס, וניכרת תחושת ההתלבטות בגזר דינו של בית משפט קמא, דהיינו, מעשיו של המשיב מחייבים, בדרך כלל, מאסר בפועל, אך בית משפט קמא פירט שורה של נסיבות לקולא ובמיוחד התפנית הממשית שחלה אצל המשיב בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם הגורמים הטיפוליים.

לטענת הסניגור, השוני בין התסקיר הראשון לתסקיר המשלים מבטא את השינוי האמיתי שחל אצל המשיב. תחילה היה המשיב אטום מפני עזרה ולא היה מוכן לקבל את עזרתם של אנשי המקצוע, אך במהלך הזמן הוא הסכים לכך, קיבל עזרה, עבר תהליך גמילה, שיתף פעולה עם היחידה לטיפול בהתמכרויות, הגיע למפגשים, והפנים את הפסול במעשיו.

מוסיף הסניגור שבית משפט קמא נמנע מלהחמיר עם המשיב הואיל והחמרה עלולה לגרום לרגרסיה במצבו. בית משפט קמא גם היה ער לתהליך הגמילה שעבר המשיב והרי כדי לא לפגוע בתהליך שיקום של מי שמצוי בגמילה, מוסמך בית המשפט, לפי סעיף 85 של חוק העונשין, אף להאריך מאסרים מותנים חבי הפעלה.

בהתייחס לעברו של המשיב, הפנה הסניגור לתוכנו של כתב האישום שהוגש כנגד המשיב
בת"פ (שלום ירושלים)
5519/07
מדצמבר 2007, שבו המשיב הואשם והורשע בהחזקת סכין
לפי סעיף 186 של חוק העונשין. הסניגור הסביר שאותה החזקת סכין נגרמה כתוצאה מכך שהמשיב נפרד אותה עת מחברתו שעימה הוא התגורר בירושלים, החברה התלוננה כנגדו על כך שביצע בה עבירת מין, אך התיק נסגר, המשיב שוחרר מיד, וחלק מתנאי השחרור שנקבעו היה להתרחק מחברתו, לכן ארז המשיב בתיקו את כל המיטלטלין שלו שהיו בדירה, והלך לדיון בבית משפט השלום בירושלים, וכך נמצאה אותה סכין בתיק שלו.

הסניגור מדגיש שחיי העבריינות אינם מאפיינים את המשיב, ומאז האירוע נשוא הדיון לא נפתחו כנגד המשיב תיקים נוספים.


הסניגור הוסיף שיש לנכות 5 ימי מעצר.


עד כאן תמצית טיעוניהם של שני הצדדים.

יג.
המעשים שבגינם המשיב הורשע, לפי הודאתו, הם חמורים. השוטר הורה למשיב לעצור בצד הכביש משהבחין כי המשיב נוהג ללא חגורת בטיחות. לשוטר התברר שאין ברשות המשיב כל תעודה מזהה או רישיון נהיגה, ואין מי שיאשר את פרטיו במקום האירוע. משכך, ביקש השוטר לעכב/לעצור את המשיב אשר סירב, התנגד לכך בגופו, דחף את השוטר לאחור, תקף אותו באגרופים לכיוון הראש, ואף נגח בו מספר פעמים בראשו.


משניסה השוטר לאזוק את המשיב, המשיך המשיב לתקוף אותו באגרופים וגרם לו לחתך ולנפיחות בשפה התחתונה בצד ימין ולהמטומה בסנטר, משמע, חבלה של ממש. לא זו בלבד, אלא שבעת המעצר איים המשיב על השוטר בפגיעה שלא כדין בחייו ובגופו.

מעשיו אלה של המשיב חמורים הם ומחייבים את בתי המשפט לתגובה עונשית הולמת ומרתיעה, ויובהר, שההרתעה אמורה להיות לא רק כלפי המשיב אלא גם לגבי הזולת, דהיינו, על מנת שהציבור יידע ויפנים שמי שנוהג כך כלפי אנשי החוק ימצא עצמו מאחורי סורג ובריח.

יד.
פסיקת בתי המשפט רואה וראתה בחומרה רבה התנהגות תוקפנית של אזרח כלפי איש חוק הממלא את תפקידו.

אנו מפנים לרע"פ 1869/07 שחר נחמני נ' מדינת ישראל
, החלטת כב' השופט ס. ג'ובראן מתאריך 14.6.07. באותו מקרה הורו שוטרים לנאשם לפנות את רכבו משטח השוק, הוא סירב להזדהות, וכאשר נאמר לו שהוא מעוכב ונדרש להתלוות לשוטרים, הוא תקף שניים מהם באופן שבעט ופגע באחד מהם בבטנו, נשך שוטר אחר בידו ותקף שוטר שלישי שנחבל בידיו חבלות של ממש.

בבית משפט השלום נדון אותו נאשם לשבעה חודשי מאסר בפועל, הגם שבתסקיר שירות המבחן נכתב שהנאשם מעוניין לחיות אורח חיים נורמטיבי, והמליץ להטיל על הנאשם עבודות לתועלת הציבור ולהאריך את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד נגדו.

ערעור שהגיש הנאשם באותו מקרה לבית משפט זה נדחה, וכך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.


כב' השופט ס. ג'ובראן כתב, בין היתר, בהחלטתו:

"... העבירות שביצע המבקש חמורות מאוד, לנוכח העובדה שהוא תקף שוטרים באופן הראוי לכל גנאי והסתייגות. העונש המירבי בגין העבירות שבוצעו על ידו צריך היה להסתכם בשש שנות מאסר בפועל, וזאת אף מבלי שיובא בחשבון עונש המאסר על תנאי אשר היה תלוי ועומד כנגדו. כך שהעונש שהוטל עליו בבית משפט השלום הוא עונש קל ביותר, ואיננו עומד במגמה של החמרת העונש בגין עבירות של אלימות. אף אם נביא כנימוק לקולא את העובדה שהמבקש עובד כרגע, ואת בקשת הסליחה על ידו, הרי שאין די בכך כדי להצדיק הקלה כה משמעותית בעונשו. ואבהיר שוב, בעבירות של אלימות קשה ובמיוחד כנגד נציגי החוק, בתי המשפט מחוייבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים כאשר העונש המירבי הוא הכתוב בחוק, ראוי לו שיהיה נקודת מוצא"
.


עוד אנו מפנים לעפ"א (מחוזי חיפה) 56/08 מדינת ישראל
נ' סועאד (לא פורסם, 10.7.2008), שם נקבע:

"אין לנו ספק כי עבירת האיומים על שוטרים הינה חמורה ביותר, ומחובתו של בית המשפט להגן על השוטרים ולהרתיע פורעי חוק באמצעות ענישה הולמת..."


טו.
בעפ"ג (מחוזי חיפה) 4058-12-08 מדינת ישראל
נ' בילאל שימי (לא פורסם, 2.4.2009) נדון בפני
נו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום, שם הורשע הנאשם, לפי הודאתו, על כך שתוך כדי כך ששוטר ליווה אותו לניידת כדי להחזירו הביתה, הוא השתולל, נשכב על הכביש וכאשר ניסו השוטרים להקימו תקף אותם המשיב, בעט בהם והשתולל, ולשוטרים נגרמו חבלות.

בית משפט השלום גזר על אותו נאשם שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות והפעיל את המאסר המותנה שהיה תלוי ועומד כנגדו בחופף.

בפסק דיננו נעתרנו לערעור המדינה על קולת העונש, הגם שהנאשם כבר החל בריצוי עבודות השירות. עמדנו על חומרת העבירות שביצע הנאשם באותו מקרה וציינו שהעונש שהושת שם על המשיב (שישה חודשי מאסר) הינו ברף הנמוך של הענישה, ולא היה מקום, שם, להורות על הפעלת המאסר המותנה בחופף, ולפיכך קבענו שיהא על הנאשם לרצות את ששת חודשי המאסר בפועל והפעלנו את ארבעת חודשי המאסר המותנה במצטבר, כך שבסך הכל הוטלו שם על הנאשם 10 חודשי מאסר בפועל.

באותו מקרה גם הבאנו מדבריו של בית משפט זה ב-ע"פ (מחוזי חיפה) 3365/03 מדינת ישראל
נ' אינגידאטש, בפיסקה ט"ז (לא פורסם, 12.2.2004):

"איננו סבורים שניתן לחלוק על עמדת ב"כ המדינה, לפיה ראויים השוטרים להגנה מתאימה, שהרי תפקידם לשמור על הסדר ולאכוף את החוק. אם העונשים בגין פגיעה בשוטרים במילוי תפקידם יהיו מתונים וקלים יתר על המידה, עלול הדבר להתפרש, חלילה, כמסר שלילי, לפיו פגיעה מעין זו איננה מעשה חמור, ואזי עלולים השוטרים למצוא עצמם חשופים לאלימות בבואם למלא את תפקידם, מבלי שאלימות זו תתקל בתגובה העונשית הראויה, שהשוטרים זקוקים לה כהגנה, לצורך האפשרות למלא את התפקידים המוטלים עליהם כחוק"
.


דברים אלה נכונים וישימים הם גם למקרה שבפני
נו. מעשיו של המשיב חמורים הם, וגזר דינו של בית משפט קמא נותן לדעתנו משקל יתר לאינטרס הפרטי של המשיב, ואין בו משום האיזון הנדרש בין אינטרס זה של המשיב לבין האינטרס של הציבור המחייב מתן הגנה נאותה לנציגי החוק, כאשר הם נדרשים למלא את תפקידם, כשענישה מתונה יתר על המידה במקרים כגון אלה שהתרחשו במקרה שבפני
נו, עלולה להתפרש, חלילה, כמסר שלילי ואזי עלולים נציגי החוק למצוא עצמם חשופים לאלימות במילוי תפקידם, מבלי שכנגד אלימות מעין זו תבוא תגובה עונשית ראויה.

טז.
שיקולים אלה, כפי שפורטו לעיל, מנחים אותנו בקבלנו את המסקנה שעלינו להתערב בגזר דינו של בית משפט קמא.

יז.
יחד עם זאת, לא נעלמו מעיננו השיקולים לקולא שפורטו כראוי בגזר דינו של בית משפט קמא. אנו מביאים בחשבון את האמור בתסקיר המשלים של שירות המבחן, אנו מביאים בחשבון את התהליך החיובי שהמשיב מצוי בו כרגע, את דברי אביו של המשיב, את החרטה והסליחה מצד המשיב, את העובדה שעברו איננו מכביד, ואת ההלכה הקובעת שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין כאשר מתקבל ערעור המדינה על קולת העונש.

יח.
בשים לב לכל האמור לעיל, אנו מקבלים, כאמור כבר לעיל, את ערעור המדינה וגוזרים על המשיב 5 חודשי מאסר בפועל, שאותם יהא עליו לרצות מאחורי סורג ובריח, ואין מקום בנסיבות העניין להורות על ריצוי העונש בעבודת שירות, וזאת על מנת להביא לידי ביטוי את חומרת מעשיו של המשיב, את סלידתו של בית המשפט מעבירות אלימות, ואת הצורך להגן על נציגי החוק הממלאים את תפקידם כדין.


מתקופת המאסר בפועל יש לנכות את חמשת הימים שבהם היה המשיב במעצר.


צו המבחן שהוטל על המשיב בהתאם לגזר דינו של בית משפט קמא – מבוטל.


כל שאר חלקי גזר הדין של בית משפט קמא יעמדו בעינם ללא שינוי.

יט.
על המשיב להתייצב במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה בתאריך 30.10.11 שעה 09:00 לתחילת ריצוי עונש המאסר בפועל.





למזכירות
: יש להמציא העתק פסק הדין לידיעת שירות המבחן למבוגרים.

ניתן היום,
כ"ג אלול תשע"א, 22 ספטמבר 2011, במעמד הנוכחים.





ש. ברלינר, ס. נשיא
אב"ד

י. גריל, שופט
ס. נשיא

ב. בר זיו, שופטת









עפ בית משפט מחוזי 337-06/11 מדינת ישראל נ' איתי כהן (פורסם ב-ֽ 22/09/2011)