פסקי דין על עומר אדר | פסקי דין על עדנה אדר | פסקי דין על אברהם אטיאס | פסקי דין על איריס אטיאס |

21502/07 א     21/09/2011




א 21502/07 עומר אדר, עדנה אדר נ' אברהם אטיאס, איריס אטיאס








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 21502-07 אדר ואח' נ' אטיאס ואח'


בפני

כב' השופט
אבישי רובס

תובעים
1
.
עומר אדר
, ת.ז. 052622578

2
.
עדנה אדר
, ת.ז. 052561685


נגד

נתבעים
1.אברהם אטיאס
, ת.ז. 02678320
2.איריס אטיאס
, ת.ז. 023935935




פסק דין


1.
התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה במסגרתה עתרו לחייבם בתשלום פיצויים ודמי שמוש ראויים בסך של 97,560 ₪ וכן, להורות לנתבעים לסלק ידם ו\או להסיר את הבניה הבלתי חוקית שבנו בשטח החצר של התובעים בניגוד להיתר בניה ולהשיב את המצב לקדמותו.

2.
לטענת התובעים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הם בעלי מחצית הזכויות בבית דו משפחתי ברחוב אפק 34א, ביקנעם עלית בידיהם זכויות בדירה בשטח 125 מ"ר, אליה צמודה חצר בשטח 240 מ"ר וחניה בשטח של 12.5 מ"ר. הנתבעים רכשו את זכויות החכירה במפלס הקומה הראשונה שמעל לדירת התובעים, במהלך שנת 2005, ממשפחת שרעבי.


עם קבלת החזקה בדירתם בשנת 2005, בקשו הנתבעים את הסכמת התובעים לבנות תוספת בניה בשטח שמעל לדירת התובעים, כך ששטח הקומה הראשונה יחפוף לשטח קומת הקרקע, על פי היתר בניה שהוצא על ידי שרעבי. התובעים הסכימו לתוספת הבניה בתנאי שהתובעים לא יחרגו מן האמור בבקשה להיתר. לטענת התובעים, הנתבעים פעלו בניגוד להיתר הבניה שניתן להם, הרסו חלקים מהמבנה הקיים וספחו לדירתם שטחים השייכים לתובעים ואשר לא נכללו בבקשה להיתר בניה. בנוסף, הנתבעים בצעו עבודה רשלנית ומכוערת שגרמה לירידת ערך דירת התובעים ואשר מסכנת חיי אדם. התובעים פרטו בתביעתם שורה של חריגות בניה שבצעו הנתבעים, הריסת חלקים מהרכוש המשותף וליקויים בעבודות.


התובעים פנו לועדה המקומית לתכנון ובניה אולם נתבשרו בסופו של דבר ביום 5.9.2007, כי בניגוד להודעות קודמות של הועדה, לא יוגש כתב אישום כנגד התובעים בשל העדר עניין לציבור.


התובעים טענו כי כתוצאה ממעשיהם של התובעים נגרמו להם נזקים המגיעים כדי סך של 93,560 ₪, הכוללים פיצוי בסך של 26,600 ₪ בגין ליקויים וחריגות בניה, פיצוי בסך של 32,000 ₪ בגין ירידת ערך, דמי שמוש ראויים במקרקעין של התובעים בסך של 4,960 ₪, פיצוי בגין הוצאות, מטרד ואובדן ימי עבודה בסך של 10,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך של 20,000 ₪. בנוסף, עתרו התובעים להורות לנתבעים לסלק את ידם ו\או להסיר את הבניה הבלתי חוקית שבנו בשטחם של התובעים ו\או בשטח המקרקעין הצמודים לביתם בניגוד להיתר הבניה ו\או לתכניות ולתשריטים לפיהם תוכנן הבניין ו\או להשיב את המצב לקדמותו ו\או לתקן את המחדלים ו\או המעשים הבלתי חוקיים.


התובעים צרפו לתביעתם את חוות דעתו של המהנדס - שמאי דן ברלינר, אשר העריך את עלות תיקון הליקויים והמפגעים שגרמו הנתבעים, כמו גם את ירידת הערך שנגרמה לדירתם. בהמשך, צורפה חוות דעת משלימה של המהנדס ברלינר, הנוגעת לשטחי ההצמדות.

3.
הנתבעים התגוננו מפני התביעה וטענו כי מדובר בתביעה קנטרנית, אשר מטרתה להמשיך ולהטריד את הנתבעים ולמרר את חייהם. לטענם, התביעה דנן הינה המשך להליכים אחרים בהם פתחו התובעים, לרבות בקשה מופרכת למניעת הטרדה מאיימת ותביעה קטנה שהגישו כנגד הנתבעים בטענה כי נגרם להם מטרד, מאחר והנתבעים עושים שמוש בפח האשפה שלהם.


לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי מלכתחילה היתה להם אופציה להרחבת דירתם על שטח המרפסת ולכן, הם לא היו זקוקים לאישורם של התובעים, כי אם לחתימתם על היתר הבניה, בלא שניתנו התחייבות כלשהי מצידם. לטענתם, הם לא חרגו מהיתר הבניה שניתן להם וועדת התכנון והבניה דחתה את תלונות התובעים. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי במשך חדשים ארוכים שתקו התובעים ורק לאחר שהחל סכסוך בין הצדדים בעניין מנהגה של התובעת לחטט באשפה של הנתבעים ולמיינה, החלו התובעים להשמיע טענות כנגד הבניה שבוצעה. הנתבעים כפרו בטענות התובעים באשר לחריגות בניה, הריסת חלקים מהרכוש המשותף והליקויים בעבודות שבוצעו על ידם.

4.
במהלך ניהול התיק נעשו ניסיונות (הן על ידי כבוד השופט אליקים והן על ידי, לאחר שעבר התיק לטיפולי) לפשר בין הצדדים ולהביא אותם לידי הסכמות שיפתרו את המחלוקות ביניהם בדרכי פשרה והבנה. כך, במהלך דיון קדם משפט ארוך באופן חריג, שנערך במעמד ב"כ הצדדים, הצעתי לצדדים מתווה מפורט לסילוק התביעה בפשרה, אשר היה בו כדי להיטיב עמם. דא עקא, שהצדדים לא השכילו ליישב ביניהם את הסכסוך, אם בהתאם למתווה שהוצע להם ואם בדרך אחרת. אין ספק, כי ברקע הדברים סכסוך שכנים אולם, הובהר לצדדים במהלך דיוני קדם המשפט, כי בית המשפט לא ידון בטענות שאינן רלבנטיות להכרעה בסכסוך העיקרי נשוא התביעה, ואין בדעתי לפשפש בסוגיית פחי האשפה למשל, שהעסיקה זה מכבר ערכאות אחרות. אדון להלן בטענות העיקריות שהועלו על ידי הצדדים.
טענת חוסר הסמכות העניינית


5.
הנתבעים טענו כי חלק התביעה הנוגע לגומחה בחזית הבית אשר קורתה על ידם נוגע לשאלת בעלות במקרקעין, הנתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי (הנתבעים אינם חולקים על כך שיתר חלקי התביעה נתונים לסמכותו של בית משפט השלום ובאשר למשולש שנוצר עקב יציקת הבטון, הצהירו הנתבעים במהלך הדיון כי הם מוכנים להסירו). לחילופין, טענו הנתבעים כי גם אם לא מדובר בתביעת בעלות, אלא, בתביעת שמוש, הרי שההלכה בעניין זה היא כי סעד ההריסה שנתבקש בכתב התביעה אינו בסמכות בית משפט השלום. לפיכך, טענו הנתבעים כי הסעד של הריסת הגומחה שנבנתה על ידם, כמו גם החלון הצרפתי החורג מקו המבנה, אינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום.

6.
אין בידי לקבל טענותיהם של הנתבעים בעניין זה. סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, העוסק בסמכותו של בי משפט השלום קובע כי "תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

סמכותו של בית המשפט המחוזי, הקבועה בסעיף 40(1) לחוק בתי המשפט הינה לדון

"בכל עניין אזרחי... שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום", קרי - סמכות שיורית.

בנוסף, סעיף 76 הנושא כותרת "סמכות נגררת" קובע כי במדה ו"הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".

7.
הלכה היא, כי המבחן לקביעת הסמכות העניינית, על פי חוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, הינו מבחן הסעד (ראה

ע"א 27/77
טובי נגד רפאלי
, פ"ד לא
(3) 561 ורע"א 483/88
מפעלים פטרוכימיים נגד מדינת ישראל
, פ"ד מד
(3) 812)
וכי המסכת העובדתית הנטענת בכתב התביעה (או מהות הסכסוך) אינה רלבנטית לצורך קביעת הסמכות העניינית אלא, הסעד לו עותר התובע בכתב התביעה
(ראה

ע"א 2846/03
ריצ'ארד ב' אלדרמן, עו"ד נגד דן ארליך
, פ"ד נט
(3) 529, 534
).

8.
התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבעים בצעו עבודות בחריגה מהיתר הבניה שניתן להם, תוך בניית גומחה על חשבון השטח הצמוד לדירתם של התובעים וכי העבודות בוצעו בצורה רשלנית. לטענתם, הנתבעים פגעו בזכויות התובעים במגרשם ובשמוש וההנאה שלהם במגרש ובבית. כתוצאה מכך, נגרמו להם נזקים אותם הם עתרו להשית על הנתבעים, כמו גם דמי שמוש ראויים. הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה (למעט סעד ההריסה שידון בנפרד להלן) הינם סעדים כספיים, כמו גם סעדים הנוגעים לשמוש במקרקעין ולכן, הם בסמכותו של בית משפט השלום.

בעת הגשת התביעה, טרם בוצע רישום של המבנה בפנקס הבתים המשותפים (רישום כאמור הושלם אך בימים אלה). במצב בו התובעים טוענים כי שטח הגומחה (לרבות חלל הרום) הוצמד לדירתם ולכן, אין לנתבעים זכות להשתמש בחלק זה של המקרקעין והנתבעים טוענים להיפך, הרי שלמרות שסכסוך זה נוגע לבעלות, הרי שהתביעה נוגעת לשמוש במקרקעין ולכן, הסמכות בה נתונה לבית משפט השלום (ע"א 27/77 יהודה טובי נגד שמעון רפאלי, פ''ד לא(3) 561). במצב דברים זה, רשאי בית משפט השלום להכריע במחלוקת בעניין ההצמדה של השטח באזור הגומחה, בהתאם לסמכותו הנגררת לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט.

9.
סעיף 22(ה) לכתב התביעה טומן בחובו שני סעדים. האחד - סילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין שלטענת התובעים הוצמדו לדירתם והשני - צו אשר יחייב את הנתבעים להסיר את הבניה הבלתי חוקית שבנו בשטחם של התובעים ולהשיב את המצב לקדמותו.


אין חולק, כי הסעד של סילוק ידם של הנתבעים, תוך השארת המצב הקיים בעינו מצוי בסמכותו של בית משפט השלום, מאחר והוא נוגע לעניין שמוש במקרקעין. במסגרת דיון בסעד זה, ראשי בית המשפט לדון בגררה, גם בעניין המחלוקת הנוגעת להצמדות המקרקעין שבמחלוקת.

10.
מאידך, קיימת מחלוקת בפסיקה בנוגע לסמכותו של בית משפט השלום לדון בסעד של הריסה, לאור ההלכה שנפסקה בע"א 37/59
שמש נגד מפעל המים כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ
, פ"ד יג
834 (להלן "פס"ד שמש"). די להפנות לפסק דינו של כבוד השופט עמית בע"א 3405/06
(מחוזי חיפה) צרפתי נגד אלבו (23.10.2007), שם ניתנה סקירה רחבה ומפורטת בנוגע לסוגיה זו ולמחלוקת שנתגלעה בפסיקת בתי המשפט בעניין זה, על מנת לעמוד על התפתחות הפסיקה בעניין זה ומגמותיה. מאז נפסקה הלכת שמש, היא זכתה לביקורת רבה. אמנם, הלכת שמש לא בוטלה במפורש בפסיקת בית המשפט העליון אולם, בתי המשפט ובכלל זה בית המשפט העליון עשו כל שבידם כדי לאבחנה ולעקפה. למקרא הפסיקה העניפה בעניין זה, נראה כי למעשה, ההלכה שנקבעה בפס"ד שמש צומצמה עד כדי כך שלמעשה, נותר ממנה אך מעט.

בפסק הדין בת.א. 348/03 מחמוד ג'מיל קעדאן נגד אחמד רסמי אחמד רחאם ואח' (23.3.2003) הציע כבוד השופט עמית להכריז על ההלכת שמש "

כעל הלכה ארכאית שנס ליחה במהלך השנים ואינה מחייבת" ועל ביטולה "בבחינת הלכה שאין להורות לפיה". בפסק דינו בעניין צרפתי

הבהיר כבוד השופט עמית כי בעת שנתן החלטתו בעניין קעדאן נעלמה מעיניו החלטתה של כבוד השופטת דונר ברע"א 7166/02

פונטה אלגריה נגד שמאי אברמוב, פ"ד נז(1) 337 שניתנה זמן קצר לפני כן וכי לאחריה ניתנו שתי החלטות נוספות על ידי בית המשפט העליון (רע"א 4991/03 ג'מיל נגד לוי, פ"ד נז(5) 556 ורע"א 3189/06
אפרים וולפינגר נגד בן ציון ראובני
. עם זאת, חזר והציע כבוד השופט עמית שלוש דרכים להתגבר על הלכת שמש. האחת -

לילך בעקבות האבחנה בעניין ג'מיל ולקבוע כי מטרד שמקורו בחלקה השכנה לא נופל בגדר הלכת שמש. השניה - לילך בעקבות האבחנה בעניין וולפינגר בין סעד עיקרי וסעד טפל ולקבוע כי סעד ההריסה טפל לסעד של צו מניעה (הרלבנטי לאותו עניין שנדון). השלישית - שהוגדרה על ידיו כ"נועזרת יותר" - לקבוע כי הלכת שמש בטלה ועברה מן העולם ואינה נוהגת עוד במקומותינו, נוכח פסקי הדין שקבעו את מבחן הסעד הטהור, כמבחן הקובע לצורך הסמכות העניינית.


11.
בית המשפט העליון אמנם צמצם את הלכת שמש אולם, הוא נמנע מלבטל אותה לחלוטין, על אף הביקורת שהוטחה בה. סעיף 20 לחוק השפיטה מורה כי הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט. בית המשפט העליון נזהר בעצמו מלסטות מתקדימיו ועל אחת כמה וכמה צריכות הערכאות מתחתיו להזהר בכך. לפיכך, חרף הביקורת הרבה לה זכתה הלכת שמש, צמצומה ואבחונה, יש להמתין עד אשר יכריע בית המשפט העליון בדבר (ראה דבריו של כבוד השופט סוקול בע"א 3405/06 הנ"ל).

12.
אף אני סבור כי
אין זה סביר שהסמכות העניינית תקבע על פי מצב הדברים בשטח. קרי - אם מדובר בתחילת בניה והתובע בקש צו מניעה, תהיה נתונה הסמכות לדון בתובענה לבית משפט השלום ואילו במצב בו הושלמה הבניה, תהיה נתונה הסמכות לבית המשפט המחוזי, מאחר והסעד הנדרש הוא הריסה של חלק המבנה, שאינה בבחינת שמוש גוף הנכס (ראה התייחסותו של כבוד השופט עמית בפסק דינו בע"א 3405/06
הנ"ל). עם זאת, די לטעמי באפשרות השניה שהציע כבוד השופט עמית בפסק הדין בעניין צרפתי, הנשענת על פסק הדין בעניין וולפינגר, בדבר אבחנה בין סעד עיקרי וסעד טפל, כדי לקבוע את סמכותו של בית משפט השלום לדון בסעד ההריסה, מבלי שיהא בכך משום התעלמות או פסיקה בניגוד להלכת שמש. הסעד הנוגע להריסת הבניה שנעשתה על ידי הנתבעים (בין אם מדובר בשטחם של הנתבעים ובין אם מדובר בשטחם של התובעים) בניגוד להיתר הבניה שניתן להם, טפל לסעדים העיקריים שנדרשו על ידי התובעים, בדמות פיצויים בגין
נזקים שנגרמו להם עקב פעולותיהם של התובעים (בניה בניגוד להיתר בניה או בניה שיש בה משום הפרעה לשמוש של התובעים במקרקעין שלהם) והסעד הכספי בגין דמי שמוש ראויים
(ראה בעניין זה
ע"א 145/58
קלקודה נגד אגד
, פ"ד יג
(1) 260,
רע"א 3189/06
אפרים וולפינגר נגד בן ציון ראובני ואח'
, ת.א. (מחוזי - ת"א) 2523/07 כנען נגד בנימין ירושלמי (6.4.2010). לפיכך, לפי הלכת הטפל והעיקר, נתונה לבית משפט זה הסמכות לדון בסעד ההריסה של הגומחה בחזית הבית, גם צינור הדלוחין שהותקן על קיר המבנה.

סיכומה של נקודה זו, אני דוחה את טענותיהם של התובעים ואני קובע כי לבית משפט השלום הסמכות העניינית לדון בתביעה דנן, על כל סעדיה.

הזכויות בשטח "הגומחה" (הנישה)

13.
הקרקע עליה בנויות דירות הצדדים הינו מגרש בשטח 458 מ"ר, עליו נבנו שתי דירות מגורים. דירת התובעים מצויה בקומת הקרקע ואילו דירת הנתבעים מצויה בקומה א' של המבנה. לדירת התובעים צמודה קרקע משלושה כוונים. הכניסה לביתם של הנתבעים מתבצעת באמצעו גרם מדרגות, אשר יוצר נישה של קרקע חשופה, בינו לבין הקיר
המערבי של המבנה בקומת הקרקע (ראה ת/2). הצדדים חלוקים בשאלה למי הוצמד אותו שטח נישה (כ - 3 מ"ר), הכלוא בין גרם המדרגות לבין הקיר המערבי בקומת הקרקע. שטח זה הפך לגומחה, שעה שהנתבעים בנו מעליו משטח בטון, תוך הרחבת רחבת הכניסה לביתם בקומה א'.

14.
חלק בלתי מבוטל מראיות הצדדים, לרבות חוות דעת המומחים מטעמם והחקירות שנערכו במהלך שני דיוני ההוכחות, נגעו לשאלת הזכויות בשטח הנישה, שהפך לגומחה עם השלמת הבניה על ידי הנתבעים. כאמור, בעת הגשת התביעה, טרם הושלמו הליכי רישום המבנה בפנקס הבתים המשותפים. רק לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן צו לרישום הבית בפנקס הבתים המשותפים, על פי תשריט מאושר, התוחם את חלקיהם של הצדדים בשטחים המוצמדים לדירות. התובעים עתרו להגשת נסח רישום הבית המשותף נשוא התביעה, בצירוף צו רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים ותשריט מאושר, להוכחת טענותיהם. בהחלטתי מיום 17.9.2011 התרתי לתובעים להגיש את הראיות הנוספות, כאמור.


על פי התשריט המאושר לפיו נרשמו זכויות הצדדים בפנקס הבתים המשותפים, שטח הנישה (הגומחה), הוצמד לדירתם של התובעים בקומת הקרקע, יחד עם כל שטח הגינה בקומת הקרקע. הרישום בלשכת המקרקעין (על בסיס הצו והתשריט) מהווה ראיה מכרעת לתוכנו, בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין. די בכך כדי לקבוע כי שטח הנישה הוצמד לדירתם של התובעים ולהם זכות החזקה בו.

15.
מסקנה זו מתבקשת מאליה, גם בהתעלם מהרישום בפנקס הבתים המשותפים. התובעים תמכו טענותיהם בעניין זה בחוות דעתו של מר דן ברלינר, שהינו מהנדס, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין במקצועו, אשר נערכה ביום 1.1.2009. הנתבעים, מאידך, תמכו טענותיהם בחוות דעתו של המהנדס אייל רבינוביץ, שהינו מודד מוסמך, אשר נערכה ביום 25.5.2008.

ייאמר מיד, אני מבכר את חוות דעתו של המומחה ברלינר בעניין זה, על זו של המומחה רבינוביץ. מסקנותיו של ברלינר הגיוניות והן נשענות על הממצאים בשטח. בכל הנוגע לשאלה מהו הגבול בין שטח הקרקע הצמוד לדירת התובעים לבין השטח הצמוד לדירת הנתבעים, הפנה ברלינר לתכנית שהיתה קיימת בעת מסירת הדירות, אשר הוכנה על ידי המהנדס המודד לבנברג, לפי דרישת מנהל מקרקעי ישראל, כתנאי לרישומן. לשיטת ברלינר, הגבול בין שתי הצמדות הקרקע הוא הקיר התומך הנמצא ממזרח למדרגות (הכוונה לקיר המדרגות היוצר את נישת הקרקע שבמחלוקת). ברלינר הבהיר כי זהו גם הגבול ההגיוני בין שני השכנים, מאחר והוא מפריד בין מפלס הקרקע התחתון (התובעים) לבין מפלס הקרקע העליון (הנתבעים). בחקירתו בבית המשפט הבהיר כי הגבול בין השכנים הוא הקיר - מה שבקומה העליונה שייך לנתבעים ומה שמתחת שייך לתובעים (עמ' 24, שורות 27 לפרוטוקול). מסקנותיו של ברלינר הגיוניות, הן נובעות ישירות מהממצאים בשטח והן מקובלות עלי לחלוטין. מדובר במבנה דו קומתי, הכולל שטח גינה בקומת הקרקע ושטח גינה נפרד במפלס העליון של המגרש. שטח הגינה במפלס התחתון גובל בחלקו המערבי בקיר גרם המדרגות המוביל למפלס דירתם של הנתבעים בקומה א'. קיר זה (אשר במהלך הבניה נעשה בו שינוי על ידי הנתבעים), נמשך לאורך כל החלק המערבי של גינת התובעים, עד לפילר החשמל בקצה הצפון מערבי של שטחם והוא מסמן ומהווה גבול ברור וטבעי בין חלקם של התובעים לבין חלקם של הנתבעים במקרקעין. על פי תכנית המדידה של המודד לבנברג מיום 21.9.1997, אשר צורפה לחוות דעתו של ברלינר, מסומן הקיר עליו נתמכות מדרגות המובילות למפלס קומה א' ומאידך, לא קיימת ולא מתוכננת בניה מעל לשטח הנישה שנוצרה בין גרם המדרגות לבין קיר הבית. אף המומחה רבינוביץ מטעם הנתבעים אשר בחקירתו הנגדית, גם אם בחצי פה, כי הקיר אשר תומך את המדרגות מהווה גבול טבעי בין שטחי הצדדים וכי יש לבצע את ההצמדות במקום, על פי המצב שהיה קיים טרם עבודות הבניה שבצעו הנתבעים (עמ' 38, שורות 3 - 8 לפרוטוקול). אין זה סביר בעיני, כי הנישה שנוצרה תוצמד, כטענת הנתבעים, לדירתם, שעה שמדובר בחלק בלתי נפרד משטח גינתם של התובעים, המצויה במפלס קומת הקרקע ולמעשה, לנתבעים כלל אין גישה אליו. לכל אחת מהדירות הוצמד שטח גינה (או חצר) נפרד, המצוי במפלס אחד עם אותה דירה ואין שום הצדקה "להזיז" את הגבול בין הצדדים כמטר מזרחה, מהקיר התומך בגרם המדרגות לקיר הבניין. כפי שציין ברלינר בחוות דעתו, כשם שלתובעים אין חלק במדרגות ובשטח שמעליהן (וכדבריו
אין להם "מה לחפש על המדרגות..."), כך גם לנתבעים אין חלק בשטח התחתון המצוי במפלס דירתם של התובעים ואשר צמוד לדירה זו. לפיכך, המסקנה המסתברת היא ששטח הנישה מוצמד אף הוא לדירתם של התובעים במפלס הקרקע, כחלק בלתי נפרד מיתר חלקי הגינה במפלס זה.

המהנדס רבינוביץ השתית מסקנתו לפיה, שטח הנישה הוצמד דווקא לדירתם של הנתבעים, על בסיס חישוב כלל שטחי הגינה כפי שהם בפועל, לעומת האמור בהסכמי החכירה של הצדדים עם מנהל מקרקעי ישראל ובהסכמים למול הקבלן. ממצאיו של רבינוביץ נסמכים על מדידה שערך המודד אמיר טאנוס ביום 30.12.2004. אלא, שתכניות המדידה המלאות לא צורפו לחוות דעתו והנתבעים הסתפקו בצירוף צילום חלק מהמדידה בלבד. ראוי לציין בעניין זה, כי על גבי העתק המדידה שנערכה על ידי לבנברג אשר הוגש לתיק בית המשפט באמצעות עו"ד נקר (ב"כ הקודם של הנתבעים), נוסף רישום בכתב יד ותוספת התוחמת כביכול את שטחם של הנתבעים, בהתאם לטענותיהם. תוספת זו על גבי העתק תכנית המודד לבנברג אינה מופיעה בעותק המקורי שהוגש לבית המשפט במסגרת חוות דעתו של המומחה ברלינר. אינני רואה צורך להכריע בשאלה האם הגשת ההעתק התכנית עם שינויים בכתב יד נעשה על ידי הנתבעים במכוון אם לאו, אולם ראוי היה שיתנו דעתם לכך טרם צירוף המסמך לתיק בית המשפט. מכל מקום, המהנדס אייזנברג בחר לבסס מסקנתו על ההפרשים בין חישוב כלל שטחי הגינה כפי שהם בפועל, לעומת האמור בהסכמי החכירה של הצדדים עם מנהל מקרקעי ישראל ובהסכמים למול הקבלן, תוך התעלמות מוחלטת ממצב השטח בפועל. רבינוביץ גם לא הבהיר, הן בחוות דעתו והן בחקירתו בבית המשפט, מדוע דווקא שטח הנישה, הוא שאמור להיות מוצמד לשטחם של הנתבעים, על מנת לאזן בין השטחים המגיעים לכל אחד מהצדדים.

בחקירתו הנגדית עומת ברלינר עם העובדה שעל פי הסכם החכירה של התובעים הוקנה להם שטח של 244 מ"ר בלבד, בעוד שעל פי התכנית, שטחם עולה כדי 255 מ"ר. ברלינר הבהיר כי גבולות שטחיהם של הצדדים קבועים והשטח נגזר מהגבולות כפי שנבנו, כאשר בכל פרוייקט קיימים הפרשים בשטח בין תכניות לבין הביצוע בפועל (עמ' 22, שורות 23 - 25 לפרוטוקול). דבריו של ברלינר והסבריו מקובלים עלי. כפי שנרשם בחוות דעתו, הרי שהתכנית שקבעה את גבולות המגרשים הינה תכנית מקורבת ויש לקחת בערבון מוגבל את שטחי הקרקע של כל אחת מההצמדות. כפי שציין ברלינר בחוות דעתו, אשר לא נסתרה, הרי שבתכנית הבסיסית שטח המגרש כולו 474 מ"ר, בעוד שבמדידה שערך המודד אמיר טאנוס, נמצא כי שטח המגרש מגיע כדי 458 מ"ר. בתכנית שנערכה לצרכי רישום, המבוססת על מדידה מדוייקת, נקבע כי שטח החלקה הינו 464 מ"ר. כאמור בחוות דעתו מיום 1.1.2009, הרי שהפרשים בשטחי קרקע בעקבות בניה ומדידה מחדש, אינם דבר נדיר והדבר בא לידי ביטוי בחוזים שנערכים עם המנהל (גם בהסכם שנחתם בין התובעים למנהל נרשם כי השטח המוחכר הינו 244 מ"ר "בערך").

16.
סיכומה של נקודה זו, הן על פי הרישום בלשכת רישום המקרקעין (על בסיס הצו והתשריט) אשר מהווה ראיה מכרעת לתוכנו בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין, והן על פי יתר הראיות שהובאו על ידי הצדדים, שטח הנישה הכלוא בין הקיר המערבי של דירת התובעים לבין הקיר התומך את גרם המדרגות לדירת הנתבעים, הוצמד לדירתם של התובעים ולהם זכות החזקה בו. לפיכך, חלק משטח הבטון המרוצף שבנו התובעים מעל לנישה, פולש לשטחם של התובעים. בנוסף, אני קובע כי גם
משולש הבטון שנוצר בשטחם של התובעים, עקב יציקת הבטון במפלס שטחם של הנתבעים, בפינה הדרום מערבית של המגרש, פולש לשטחם של התובעים (כאמור, בעניין זה לא קיימת מחלוקת והנתבעים אף התחייבו להסיר חלק זה של יציקת הבטון).

הטענה בדבר בניה בחריגה מהיתר והסעדים הנובעים מכך

17.
לטענת התובעים, חלק מעבודות הבניה שבצעו הנתבעים עם רכישת זכויותיהם בדירתם ממשפחת שרעבי, נעשה בחריגה מהיתר הבניה שניתן להם.

18.
במהלך חודש ינואר 2005 הגישו הנתבעים בקשה להיתר בניה, במסגרתה נתבקש היתר לביצוע עבודות בניה בשטח עיקרי של 44.11 מ"ר, במרפסת מעל לדירת התובעים. מעבר לכך, לא נתבקש היתר לבניה נוספת או הקלה. על פי היתר הבניה שניתן לנתבעים ביום 31.3.2005 אושרה תוספת מגורים בשטח של 44.11 מ"ר ופתיחה של פתח בקיר קיים. טרם הגשת הבקשה להיתר הבניה, מאחר ומדובר בבית אשר אמור להרשם כבי משותף, פנו התובעים לנתבעים ובקשו אשורם לבניה. אין חולק, כי התובע חתם על היתר הבניה. לא הוכחה בפני
טענת התובע לפיה, התנה במפורש את הסכמתו לבניה על פי ההיתר באישור גורם כלשהו אחר או כי הבניה תעשה על ידי קבלן רשום. ניכר, מחקירתו של התובע בפני
, כי אינו מבין בהליכי בניה, וספק בעיני אם עמד על התחייבויות מעין אלה של התובעים, טרם חתימתו על היתר הבניה. מאידך, סביר להניח כי הסכמת התובעים לחתום על הבקשה להיתר הבניה, ניתנה מתוך הסתמכות על כך שהנתבעים אכן יעמדו בדרישות החוק והגורמים האמונים על מתן היתר הבניה. מנגד, לא הוכחה בפני
טענת הנתבעים לפיה, התובעים הסכימו לחריגה כלשהי מהיתר הבניה. עיון בהתכתבויות השונות שהוחלפו בין הצדדים עובר להגשת התביעה, מעלה גם כי הנתבעים מעולם לא העלו טענה זו.

19.
טיעוניהם של התובעים הוצגו באופן מסורבל ולעיתים אף מעורפל. מבין שלל טענות התובעים, אני קובע כי בפועל, מעבר לבניה שהותרה להם, בצעו הנתבעים עבודות נוספות, החורגות מהיתר הבניה, כדלקמן:

א.
הנתבעים הרחיבו את משטח הכניסה לביתם באמצעות יציקת בטון שרוצפה, אשר חרגה לשטח המוצמד לגינתם של התובעים ויצרה את הנישה במפלס קומת הקרקע (ראה לעיל). אין חולק, כי בניה זו מהווה חריגה מהיתר הבניה ובנוסף, היא פלשה לשטחם של התובעים, על ידי יצירת קירוי בנישה.


ב.
הנתבעים יצקו משטח בטון עליו נבנה מחסן, ללא היתר בניה.

ג.
הנתבעים התקינו את צנרת הביוב היורדת מהקומה השניה לקומת הקרקע, בחזית הבית.

ד.
הנתבעים בנו בקיר המזרחי חלון "צרפתי", הבולט מקו הבניין הקיים בפועל (קונטור), מעל לשטחם של התובעים. חלון מעין זה לא זכה להיתר בניה והנתבעים לא בקשו הקלה בבניית חלון הבולט מקו הבניין.

ה.
הנתבעים בנו ברחבת הכניסה לביתם גגון, בלא שקבלו היתר לכך.

20.
סעיף 145 ל
חוק התכנון והבנייה
קובע כי "
לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר: הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה; בפסקה זו – "שינוי פנימי" - שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבנין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו או בשלד של הבנין או ברכוש משותף או בצנרת או ציוד אחר המשרתים גם דירות אחרות, אינו פוגע בזולת ואינו משנה את שטחה של הדירה למעט תוספת של שטח מרפסת שנסגרה כדין או את מספרן של יחידות הדיור".


סעיף 145 הנ"ל קובע הגדרה רחבה לפעולות הבניה הטעונות היתר והיא כוללת כל אחת מפעולות הבניה שבצעו התובעים, אשר חורגות מן ההיתר שניתן להם. מאידך,

מעבר לעבודות המפורטות לעיל, לא הוכיחו התובעים כי בוצעו על ידי הנתבעים עבודות נוספות שיש בהן משום חריגה מהיתר הבניה.

21.

פעולות הבנייה של הנתבעים, הכוללות גם בנייה ברכוש המשותף (העברת צינור הביוב על הקיר החיצוני של הבית, למשל) מהוות עוולה נזיקית של מטרד ליחיד עפ"י סעיף 44 לפקודת הנזיקין,
כמו גם עוולה של הפרת חובה חקוקה, עפ"י סעיף 63 לפקודת הנזיקין (
ע"א 416/58
ג'דעון נ' סאלם
, פ"ד יג
916, בע"א 119/86
קנה בתים בע"מ נגד הועדה לתכנון ובנייה נתניה
, פ"ד מו
(5) 727 ,
ע"א 273/80

מדינה נגד כהן
פ"ד לז
(2) 29, 40-41). עוד נפסק, כי כאשר הבנייה נעשתה ללא היתר אין צורך בהוכחה שהפגיעה מגיעה כדי מטרד ודי לו לתובע שיראה "אי נוחות" כדי לזכות בסעד של הריסה. מאידך, כאשר הבניה נעשתה בהיתר, יש צורך להראות כי הפגיעה מגיעה כדי מטרד ממש (
בר"ע 62/83 בעל טכסא נגד גונן,
פ"ד לח
(1) 281, 283. עם זאת, גם במקרה של בניה בניגוד להיתר, סעד ההריסה אינו אוטומאטי והוא מצריך איזון של זכויות הצדדים תוך מתן משקל לחומרת הפגיעה והתנהלות הצדדים, כמו שקילת סעדים פחות קיצוניים, שיש בהן כדי לפצות את הנתבעים, כמי שנפגעו מהבניה הבלתי חוקית.

22.
באשר להשתלשלות העניינים מאז ביצוע הבניה, עולה מהראיות שהונחו בפני
כי
ביום 27.9.2005 פנו התובעים לראשונה לועדה המקומית לתכנון ובניה ופרטו בפני
ה את תלונותיהם בנוגע לבניה שבוצעה על ידי הנתבעים. במכתבה מיום 11.11.2005 הודיעה הועדה לתובעים כי היא בודקת את תלונתם ובמידת הצורך יוגש כתב האישום לבית המשפט. במכתב נוסף מיום 1.12.2005 הודיעה הועדה לתובעים כי פנתה לנתבעים להסדרה והשלמה של הפרטים המופיעים בהיתר הבניה וכי לא ניתן לנקוט בהליכים משפטיים נגדם טרם פקיעתו של היתר הבניה, ביום 31.3.2008. ביום 5.9.2007 הודיעה הועדה המקומית כי יועמ"ש הועדה החליט שלא להגיש כתב אישום נגד הנתבעים, משום שלדעתו אין עניין לציבור. עקב הגשת ערר על החלטת הועדה המקומית, הוגש כנגד הנתבעים כתב אישום (ת/4) בנוגע לחריגות מהיתר בניה, ביציקת שני משטחי בטון בשטח כולל של 4.5 מ"ר, התקנת צנרת ביוב בחזית הבית ובניית מחסן מודולרי בשטח של כ - 3 מ"ר. בסופו של דבר, לאחר דין ודברים עם הנתבעים, החליטה הועדה לחזור בה מכתב האישום (נ/4).

23.
עיון במסמכים השונים שצורפו לתצהירי התובעים מעלה, כי מאז פנייתם לועדה המקומית בנוגע לבניה שבוצעה על ידי הנתבעים, הלך והעמיק הסכסוך בין הצדדים, אשר הגישו תלונות הדדיות במשטרה, פנו לבית המשפט בבקשות לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת ואף הוגשה על ידי התובעים תביעה קטנה במסגרתה נטען כי הנתבעים עושים שמוש בפח האשפה שלהם. הבהרתי לעיל, ואעמוד בדברי, כי אין
בדעתי לפשפש בסוגיית פחי האשפה. עם זאת אדגיש, כי בניגוד לטענת הנתבעים, תלונותיהם של התובעים בנוגע לעבודות הבניה שבוצעו על ידי הנתבעים, לא עלו רק לאחר פרוץ הסכסוך הנוגע לפחי האשפה. להיפך, על פי כרונולוגיית הדברים, החל הסכסוך ביניהם עקב פעולות הבניה שבצעו הנתבעים, ורק לאחר מכן, הוגשו תלונות למשטרה ונערכה פניה לבית המשפט בעניינים אחרים.


עוד ראוי לציין, כי התובעים הלינו לאורך כל הדרך בדבר חריגות הבניה שבוצעו על ידי התובעים, למעט עניין החלון הצרפתי. לא מצאתי באילו ממכתביהם של התובעים, אם לועדה לתכנון ובניה ואם לנתבעים עצמם, תלונה כלשהי הנוגעת לחלון הצרפתי ויש בכך כדי להעיד כי עניין זה כלל לא הטריד אותם ולא הפריע לשימושם במקרקעין.

24.
בכל הנוגע להרחבת רחבת הכניסה לביתם של הנתבעים בקומה א', באמצעות משטח הבטון, אשר חרג לשטח המוצמד לגינתם של התובעים ויצר את הנישה במפלס קומת הקרקע
- כאמור, בניה זו מהווה חריגה מהיתר הבניה ובנוסף, היא פלשה לשטחם של התובעים, על ידי יצירת קירוי בנישה. בניה זו כפתה על התובעים צמצום של שטח גינתם באמצעות חלל שתקרתו בטון חשוף, עם ברזלי זיון גלויים. בנוסף, כפי שעולה מחוות דעתו של ברלינר, הנתמכת גם בתמונות (ת/3), קיימת פגיעה בחיפוי הקיר התומך וסכנה לנפילה של אבנים מהקיר. אמנם, לא קיים מצב של הפרעה לאור השמש, כטענת התובעים, שעה שאין חולק, כי לא בנוי בכוון זה חלון כלשהו. מאידך, אין לקבל את טענת הנתבעים כאילו הנישה היטיבה עם מצבם של התובעים, מאחר ויש בידם לאחסן בה חפצים, כפי שאכן עשו. לא ניתן לכפות על התובעים שמוש מסויים בשטחם, תוך הצבת עובדות בשטח, באמצעות בניה לא חוקית. סיכומה של נקודה זו, משטח הבטון שיצר את הנישה נבנה בניגוד להיתר בניה, הוא פולש לשטחם של התובעים ויוצר מטרד של ממש. לפיכך, זכאים התובעים לסעד של הריסת הבניה הבלתי חוקית כאמור. מאידך, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים דמי שמוש בגין הנישה שנוצרה בשטח כולל של 3 מ"ר, אשר התובעים ניצלו אותה בעצמם לצורך אחסון, מה עוד שלא הוצג בפני
תחשיב מניח את הדעת לצורך קביעת דמי שמוש כאמור.

25.
התובעים יצקו בפינה הדרום מערבית של המגרש, מעל החצר הצמודה לדירת התובעים, משטח בטון משולש בשטח של כ - 1.2 מ"ר והמעקה המקורי שהיה במקום, הועתק למשטח הבטון. אין חולק, כי המחסן שהוצב במקום הוסר והנתבעים אינם חולקים על כך שעליהם להסיר את משולש הבטון החורג לשטחם של התובעים ולשנות את מתווה הגדר בהתאם. לפיכך, ינתן צו להסרת משולש הבטון והזזת הגדר בהתאם. בנוסף, על הנתבעים לתקן את משטח הבטון בחלקים הפונים לשטחם של הנתבעים על ידי ישור וטיוח שלו.

26.
הנתבעים התקינו צנרת ביוב היורדת מהקומה השניה לקומת הקרקע, על הקיר החיצוני המערבי. הצנרת הותקנה במאוזן בין שתי הקומות, כמעט לכל אורכו של הקיר המערבי ובסופו היא יורדת במאונך לכוון החצר המשק הפנימית הצמודה לדירתם של התובעים, בסמוך לשוחת הביוב במקום. אמנם, הנתבעים לא קבלו היתר להתקין את צינור הביוב בקיר החיצוני של המבנה. עם זאת, ניתן לראות במכתבו של מהנדס הוועדה המקומית מיום 28.1.2009, במסגרתו אשר ביצוע חיפוי לצינור הדלוחין בכיסוי פח צבוע, משום היתר של הועדה המקומית להתקנת הצינור כפי שהוא, בכפוף לביצוע התיקון.

27.
כאן המקום להדגיש, כי גם אם התירה הועדה המקומית את התקנת צינור הדלוחין כמות שהוא (בכפוף לחיפויו), אין בכך כדי לשלול את טענותיהם של התובעים בדבר המטרד שיוצר צינור הדלוחין ונזקים שנגרמו להם עקב ביצוע ההתקנה באופן זה. התמונות שהוגשו על ידי הצדדים מצביעות על כך שצינור הדלוחין הותקן בצורה מכוערת, מחוץ לקירות המבנה, באופן שאך חסך בהוצאות הבניה של הנתבעים. לא הוכח בפני
כי מלכתחילה לא ניתן היה להטמיע את צינור הדלוחין בקירות המבנה, אם החלק המאוזן ואם החלק המאונך שבו ואף השמאי יוסף מילוא מטעם הנתבעים (שלמעשה אין לו שום מומחיות בבניה), נמנע מלקבוע זאת בחוות דעתו. במצב הדברים הקיים, הפיתרון הפרקטי (הגם שלא מדובר בפיתרון האידאלי) הינו חיפוי הצינור, בהתאם להוראות מהנדס הועדה. בצד פיתרון זה, זכאים התובעים לפיצויים בגין עגמת נפש, אשר יקבעו בסעיף בהמשך. מאידך, לא הוכחה בפני
ירידת ערך של דירת התובעים, עקב בניית צינור הדלוחין על הקיר החיצוני. חוות דעתו של המומחה ברלינר בעניין זה כללית וסתמית, לא ניתן במסגרתה פירוט כלשהו באשר לתחשיב ירידת הנזק והשפעתו של צינור הדלוחין על שיעור ירידת הערך הנטען.

28.
עוד אציין, כי כבר ביום 13.8.2007 בקשו הנתבעים לתקן את הליקוי (כמו גם ליקויים נוספים) באמצעות חיפוי הצינור והם חזרו על כך גם במכתבם מיום 2.10.2007 (נספח 12 לתצהיר התובעים). דא עקא, שהתובעים הם שעמדו בסירובם ולא אפשרו לנתבעים לתקן את הליקוי, תוך שהם מציבים תנאים מתנאים שונים. כך, למשל, דרשו התובעים מהנתבעים במכתבם מיום 19.8.2007 התחיייבות מראש למניעת נזק, התחייבות לפיצויים וסילוק הליכים משפטיים שהתנהלו בין הצדדים באותה עת. בנוסף, חרף הבהילות אותה הציגו התובעים בתיקון הליקוי, הם בקשו "ללמוד ולהתייעץ משפטית על המשמעויות". במכתבם מיום 19.9.2007, חזרו ודרשו התובעים לתקן את כל הליקויים, תוך התעלמות מכך שהנתבעים בקשו לעשות זאת עוד קודם לכן. סירובם של התובעים לאפשר את תיקון הליקוי בצינור הדלוחין בא לידי ביטוי גם בדחיית המתווה שהוצע על ידי בית המשפט לסיום הסכסוך, במסגרתו אמורים היו הנתבעים לחפות את צינור הדלוחין (ראה בעניין זה גם חקירותיהם של התובעים בעמ' 27, שורות 9 - 11 ועמ' 32, שורות 22 - 27 לפרוטוקול).

29.
סיכומה של נקודה זו, ניתנת לנתבעים ארכה בת 60 ימים לצורך חיפוי צינור הדלוחין בקיר המערבי, על פי הוראות מהנדס הוועדה (נ/9). ככל הנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 2,500 ₪, שווי עלות הטמעת הצינור בתוך קיר המבנה, כפי שהוערכה על ידי המומחה ברלינר (בניכוי עלות תיקון צינור המים התת קרקעי, על פי אמדנא), ללא צורך בפני
ה נוספת לבית המשפט.


אני דוחה את טענותיהם של התובעים בנוגע לנזקים שנגרמו, כביכול, לצינור המים התת קרקעי. נזק מעין זה לא הוכח על ידי התובעים בראיות כלשהן ואף המומחה ברלינר לא חזה בנזק זה בעצמו (עמ' 20, שורות 12 לפרוטוקול).

30.
בכל הנוגע לחלון הצרפתי - כאמור, התובעים בנו בקיר המזרחי חלון "צרפתי", הבולט מקו הבניין הקיים בפועל (קונטור), מעל לשטחם של התובעים. חלון מעין זה לא זכה להיתר בניה והנתבעים לא בקשו הקלה בבניית חלון הבולט מקו הבניין (ניתן היתר לחלון אולם, לא הותר לנתבעים לחרוג מקו הבניין הקיים). השמאי מישר, מטעם הנתבעים טען בחוות דעתו כי החלון אינו בולט "מעבר לארובת חלון טיפוסי ועוד סורג". די בעיון בתמונות שצורפו לחוות דעתו, כדי לשלול טענה זו. אמנם, גם המומחה ברלינר לא ציין בחוות דעתו האם מדד את שיעור הבליטה של החלון מקו הבית הבנוי. אולם, ניתן להעריך על פי התמונה כי מדובר בבליטה של כ - 15 ס"מ עד 20 ס"מ מקו הבית ל כל היותר ובודאי שלא 30 ס"מ כפי שטענו התובעים בתצהיריהם. ראוי להדגיש, כי לא מצאתי באילו ממכתביהם של התובעים, אם לועדה לתכנון ובניה ואם לנתבעים עצמם, תלונה כלשהי הנוגעת לחלון הצרפתי ויש בכך כדי להעיד כי עניין זה כלל לא הטריד אותם ולא הפריע לשימושם במקרקעין. בתצהיריהם (הזהים), טענו הנתבעים כי בניית החלון פוגעת באור, באוויר ובשמוש שלהם בביתם ובמראה חזית הבניין. מדובר בטענות חסרות בסיס. אמנם החלון בולט מעט מקו הבניין אולם, בודאי שאין בו כדי כדי להפריע לאור השמש או בזרימת האוויר בקומת הקרקע... גם לא מדובר ב"עמדת מציל" השולטת על גינתם של התובעים, כפי שטען התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 29, שורות 20 - 23 לפרוטוקול). אמנם, בניית החלון הצרפתי, כפי הוא כיום, נעשתה בחריגה מהיתר אולם, הוא אינו מהווה מטרד כלשהו לנתבעים ולא נגרם להם נזק כלשהו מבנייתו. לפיכך, הם אינם זכאים לסעד כלשהו או לפיצוי בעניין זה.

31.
הנתבעים בנו ברחבת הכניסה לביתם גגון עם חיפוי, בלא שקבלו היתר לכך. לטענת התובעים, אשר נתמכת בחוות דעתו של המומחה ברלינר, הגגון נבנה במקום המיועד לעלייה לגג הבניין והוא מונע עליה לגג באמצעות סולם.


אמנם, הגגון נבנה בניגוד להיתר הבניה, בשטחם של הנתבעים אולם, הוא אינו מהווה מטרד כלשהו לתובעים ואינו מונע מהם גישה לגג. הגגון נבנה ברוחב פתח הכניסה לביתם של הנתבעים ולא קיימת מניעה מלעלות גג באמצעות סולם בהמשך לאותו קיר, שגובהו זהה לכל אורכו (ראה תמונה נ/1 ותמונה והתמונות שצורפו לחוות דעתו של השמאי יוסף מילוא). אני דוחה, אפוא, את טענותיהם שהתובעים בעניינן זה.

נזקים נטענים נוספים

32.
מעבר לנזקים נגרמו להם, לטענתם, עקב חריגות הבניה, העלו התובעים שלל טענות בנוגע לליקויים בבנייה שבצעו הנתבעים, אשר גרמה להם לנזקים. לאור הטיעון המסורבל שהובא בכתבי טענות התובעים, לרבות סיכומיהם, אדון בכל אחת מהטענות, לפי סדר הדברים בחוות דעתו של המומחה ברלינר, כפי שעשיתי בעת שהצעתי לצדדים את מתווה הפשרה בדיון שנערך בפני
ביום 16.12.2009.

מרזב בגג הרעפים

33.
מעל לדירתם של הנתבעים נבנה גג רעפים משופע. לטענת התובעים, הנתמכת בחוות דעתו של המומחה ברלינר, מי הגשם מתנקזים לחצר הצמודה לדירה התובעים ונגרמים עובש וקפילריה של הקיר החיצוני. השמאי יוסף מילוא, המומחה מטעם הנתבעים אינו חולק על הדרישה להתקנת מרזב לקליטת מי הגשמים. מנגד, לא הוכח בפני
כי נגרמו לקיר המבנה נזקים כלשהם.

34.
לפיכך, ניתנת לנתבעים ארכה בת 60 ימים להתקנת המרזב. ככל הנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 3,500 ₪, עלות התקנת המרזב, כפי שהוערכה על ידי המומחה ברלינר (בניכוי עלות תיקון הקיר החיצוני, באמדנא), ללא צורך בפני
ה נוספת לבית המשפט.

מתלה כביסה, הסולם וגולל הצנרת

35.
הנתבעים חזרו והבהירו בסיכומיהם, כי הם מתחייבים להסיר את מתלה הכביסה מעל לשטחם של התובעים וכן, את הסולם והצינור הגולל, אשר תלויים על הקיר החיצוני הפונה לחצר הפנימית שבשטחם של התובעים. לפיכך, ינתן צו בהתאם.

גג הבניין

36.
לטענת התובעים, על גג הבניין הותקנו שתי יחידות מזגני אוויר. בנוסף, על הגג מונחת פסולת בניה וישנם רעפים חופשיים.

37.
התמונות שהציגו התובעים (ת/3) מוכיחות את טענותיה בדבר פסולת הבניה על הגג והרעפים החופשיים.

38.
ניתנת לנתבעים ארכה בת 60 ימים לצורך סילוק פסולת הבניה מהגג ותיקון הרעפים החופשיים. ככל שהנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 1,500 ₪, בהתאם לעלות התיקון, כפי שהוערכה על ידי המומחה ברלינר. מנגד, לא מצאתי ממש בטענותיהם של התובעים בנוגע ליחידות מיזוג האוויר. התובעים אף לא הבהירו בסיכומיהם מדוע על התובעים להסיר יחידות מיזוג אלה. לכן, אני דוחה טענותיהם בעניין זה.

גימור טיח חוץ

39.
לטענת התובעים, גימור טיח החוץ של המבנה בוצע ברמה נמוכה, המקנה למבנה חזות נחותה, המשפיעה לרעה על שווי דירתם.

40.
לא הוכח כי קיים ליקוי כלשהו בגימור הטיח שבוצע על ידי הנתבעים. אף המומחה ברלינר לא יכול
היה להצביע על שינויי גוון כלשהם בטיח המבנה ולשאלת בית המשפט הבהיר כי לא התרשם שיש הבדל באיכות הצביעה בין שתי הקומות, למעט הבדל בטקסטורה ליד החלון הצרפתי (עמ' 20, שורות 22 - 30 ועמ' 21, שורות 1 - 3 לפרוטוקול). לא מצאתי כי קיים ליקוי כלשהו בעבודות הטיח שבוצעו על ידי הנתבעים ולכן, אני דוחה את טענות התובעים בעניין זה.

ירידת ערך

41.
המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי עקב הבניה שנבנתה בחריגה מהיתר וליקויי הבניה הנוספים, נגרמה לדירה פגיעה משמעותית בנתונים הייחודיים שלה וכי רוכש פוטנציאלי יבחן את המצב ויגיע למסקנה כי השמוש בחצר הצמודה לדירה פגום ונגוע בשכנות רעה.

42.
אין בידי לקבל את טענות התובעים בעניין זה. ראשית, המומחה ברלינר לא אבחן בחוות דעתו בין ליקויים הניתנים לתיקון לבין כאלה שאינם ניתנים לתיקון. שנית, הוכח כי כל הליקויים בעבודת הבניה ניתנים לתיקון והמומחה ברלינר אכן אשר בחקירתו הנגדית, כי במדה והליקויים יתוקנו, הרי שלא תגרם ירידת ערך לדירת התובעים. שלישית, אם נפרש את דבריו של המומחה ברלינר, הרי שהגורמים העיקריים העלולים לשיטתו לגרום לירידת ערך דירת התובעים (ודוק המומחה ברלינר התייחס לפגיעה בחצר ההיקפית לדירה, אשר השמוש בה נפגע לשיטתו), הינם "הגומחה", החלון הצרפתי וצינור הדלוחין. באשר לגומחה, הרי שהיא תוסר על פי צו שינתן במסגרת

פסק דין
זה ולכן, היא לא תהווה גורם לירידת ערך. באשר לחלון הצרפתי, הרי שקבעתי לעיל כי הוא אינו גורם נזק או מטרד כלשהו לתובעים ולכן, אף הוא אינו גורר ירידת ערך. הליקוי בצינור הדלוחין אשר פונה לחצר הפנימית ממילא אינו מהווה גורם לירידת ערך ומכל מקום, הצינור יחופה (אם על ידי הנתבעים ואם על ידי התובעים, באמצעות הפיצוי המותנה שיפסק להם). יתר הליקויים שנמצאו בבנייה אינם מביאים לירידת ערך דירתם של התובעים. לפיכך, אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין ירידת ערך דירתם.

פיצוי בגין עגמת נפש

43.
התובעים עותרים לפצותם בגין עגמת נפש שנגרמה להם עקב התנהלותם של הנתבעים בסך של 20,000 ₪.

44.
הנתבעים בחרו לחרוג במודע מהיתר הבניה שניתן להם ולבצע בניה שפגעה בקניינם של הנתבעים וגרמה להם לנזקים, עקב ביצוע לקוי של חלק מהעבודות. מנגד, יש לקחת בחשבון גם את התנהלות התובעים, אשר מנעו מהנתבעים מלתקן ולו חלק מהליקויים והנזקים שנגרמו בעת הבניה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את אופי התיקונים הנדרשים, הזמן הנדרש לביצוע התיקונים ואת אי הנוחות הנלווית לכך, גם אם מדובר בתיקונים שיערכו מחוץ לדירתם של התובעים. בהתחשב בשיקולים אלו, אני פוסק לתובעים סך של 5,000 ₪ נכון להיום, בגין עגמת נפש.

סיכום

45.
לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן:

א.
הנתבעים יסלקו ידם משטחם של התובעים

בנישה הכלואה בין גרם המדרגות המוביל לביתם לבין הקיר המערבי בקומת הקרקע ויהרסו את משטח הבטון שמעליה. עם ביצוע הריסת המשטח, תוסט גדר המתכת לקצה רחבת הכניסה לביתם של הנתבעים, מעל לנישה. העבודות יושלמו בתוך 60 ימים.

ב.
הנתבעים יהרסו את משטח הבטון המשולש בשטח של כ - 1.2 מ"ר בפינה הדרום מערבית של המגרש, מעל החצר הצמודה לדירת התובעים ויעתיקו את הגדר בהתאם. בנוסף, הנתבעים יתקנו את כל משטח הבטון במקום, בחלקים הפונים לשטחם של הנתבעים, על ידי ישור וטיוח שלו. העבודות יושלמו בתוך 60 ימים.

ג.
ניתנת לנתבעים ארכה בת 60 ימים לצורך חיפוי צינור הדלוחין בקיר המערבי, על פי הוראות מהנדס הוועדה (נ/9). ככל הנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 2,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ללא צורך בפני
ה נוספת לבית המשפט.

ד.
ניתנת לנתבעים ארכה להתקנת המרזב, למשך 60 ימים מהיום. ככל שהנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 3,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ללא צורך בפני
ה נוספת לבית המשפט.

ה.
אני מורה לתובעים להסיר את מתלה הכביסה, כמו גם את הסולם וגולל הצינור, בתוך 60 ימים מהיום.

ו.
ניתנת לנתבעים ארכה בת 60 ימים לצורך סילוק פסולת הבניה מהגג ותיקון הרעפים החופשיים. ככל שהנתבעים לא יעשו כן, יהיו זכאים התובעים לפיצוי בסך של 1,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל, ללא צורך בפני
ה נוספת לבית המשפט.

ז.
הנתבעים ישלמו לתובעים פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ח.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעים את אגרות התביעה, שכ"ט המומחה מטעם התובעים (על פי קבלות שיוצגו) וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪. סכומים אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

44.
בשולי הדברים, לא נותר לי אלא להמליץ בפני
הצדדים לפעול בשיתוף פעולה לצורך תיקון הליקויים שנמצאו וביצוע הוראות

פסק דין
זה.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ"ב אלול תשע"א, 21 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 21502/07 עומר אדר, עדנה אדר נ' אברהם אטיאס, איריס אטיאס (פורסם ב-ֽ 21/09/2011)