פסקי דין על לב לבייב | פסקי דין על חברת לב התמר | פסקי דין על דניאל מולקונדוב | פסקי דין על אריה ארנטרוי ואח' |

47759-06/11 א     26/09/2011




א 47759-06/11 לב לבייב נ' חברת לב התמר, דניאל מולקונדוב, אריה ארנטרוי ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 47759-06-11 לבייב נ' חברת לב התמר
ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
חאלד כבוב


תובעים

לב לבייב
ע"י ב"כ עו"ד ברם ושות'


נגד


נתבעים

חברת לב התמר
דניאל מולקונדוב
אריה ארנטרוי
החברה המרכזית לשירותי בורסה (נ.ע. בע"מ)
הנתבע 4 ע"י ב"כ עו"ד פירון ושות'



החלטה

פתח דבר
בפני
י תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעים בה טוען כי אלו שכנעו אותו למסור לניהולם כספים המסתכמים לכדי 5 מליון ש"ח לשם ניהול תיק השקעות וזאת בין היתר תוך הצגת מצגי שווא, הבטחות ברק, הפרות של חובת גילוי, הפרות הוראות דין מפורשות, הפרת חובת האמונים והזהירות שלהם כלפיו והטעיות מהותיות. בפועלם כך הביאו הנתבעים "להשמדת" כספו של התובע בתוך 7 חודשים בלבד.


התובע המציא למשרד עו"ד א. שמרון, י. מולכו, פרסקי ושות' (להלן: "שמרון") בתאריך 6/7/11 את כתב התביעה, בסוברו כי מדובר במשרד ב"כ הנתבע 3, מר אריה ארנטרוי. אלא שביום 07/09/11 הוגשה הודעה מטעם משרד עו"ד שמרון בה טענו כי הם אינם באי כוחו של הנתבע 3 בהליך הנוכחי. כן פרטו כי אמנם משרדם ייצג בעבר את הנתבע 3 בעניין מסוים אחר, אך הטיפול בעניין זה הסתיים לפני מספר שנים, וכי הם אינם מוחזקים בייפוי כוח מהנתבע ואינם מורשים לקבל כתבי בי דין מטעם הנתבע.


בתאריך 07/09/11, בעקבות החלטת בית המשפט, הועברה הודעה זו לב"כ התובע. בתגובת התובע להודעה נטען כי משרד עו"ד שמרון מייצג את הנתבע 3 גם בהליכים אלו, וכראיה צירפו חלופת מכתבים בין באי הכוח בגין התובענה הנ"ל משנת 2005. בנוסף, הלין התובע על כך כי ההודעה בדבר העדר הייצוג הגיעה באיחור והומצאה לבית המשפט רק כחודשיים לאחר המצאת כתב התביעה לידי משרד עו"ד שמרון. לפיכך, סבור התובע כי בעובדה זו יש כדי להעיד על שמירת הקשר בין שמרון לבין הנתבע 3 ועל הסכמה בהתנהגות להרשאתו של משרד עו"ד שמרון בקבלת כתבי בי דין עבור הנתבע 3. עוד טוען התובע כי עו"ד אחר, עו"ד פלס התקשר למשרדי ב"כ התובע בתאריך 21/07/11 והודיע כי הנתבע פנה אליו בנוגע לתובענה זו לבחון אפשרות ייצוגו על ידו. לטענת התובע פרט אותו עו"ד פלס, כי אמנם עדיין אין הוא מייצג את הנתבע 3 בשל מחלוקות בנוגע לשכר טרחה, אך הנתבע 3 כבר פנה אליו בקשר לתובענה זו, ומשיחה שניהלו ב"כ התובע עם אותו עו"ד פלס אלו התרשמו כי עו"ד פלס היה בקיא בענייניה. מכוח כך טוען התובע מכל מקום כלל הידיעה מתקיים במקרה דנן, היינו התובע יודע דבר התביעה והן מהותה.


לטענת התובע ממילא מיוצג הנתבע 3 ע"י משרד עו"ד שמרון ולחלופין בכל מקרה מכוח כלל הידיעה ולאור השיחה עם עו"ד פלס, הרי שעל הנתבע 3 להגיש את כתב הגנה עד לתאריך 04/10/11.

במענה לתגובת התובע חזר משרד עו"ד שמרון על טענותיהם בהודעה הראשונה, וכן הדגישו כי חליפת המכתבים שהוצגה ע"י התובע נערכה לפני כ- 6 שנים, מאז הם כבר לא מחזיקים בייפוי כוח מהנתבע 3 ואינם מורשים לקבל כתבי בי דין עבורו. עוד ציינו כי
גם לגופו של עניין, עיון בכתב התגובה מעלה שאף התובע עצמו יודע כי הנתבע 3 מיוצג ע"י עורך דין שאיננו צד להליך (עו"ד פלס) ולא משרד עו"ד שמרון ומכאן נחישותו של התובע לפנות לשמרון תמוהה.


דיון
החיקוק הרלוונטי לענייננו הינה תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תקסד"א") ונוסחה הוא כדלקמן:


"

ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אולם אם יש לו מורשה לקבלת כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה – דיה ההמצאה למורשה, ואם יש לו עורך דין, דיה ההמצאה לעורך הדין או למתמחה שלו, או בהנחה במשרדו, והכל אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת

".

הפרשנות לגבי תקנה זו התפתחה בפסיקה כך שתום הלב השתלב לתוכה בדמותם של מבחנים העוזרים לקבוע האם היה על בעל דין תם לב לדעת ולפעול בהתאם להמצאה השגויה או החסרה שהתבצעה, אם לאו, והאם היה על ממציא תם לב לדעת האם הכתובת אליה הוא מסר. תקנה זו פורשה בע"א 23/83 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, פ"ד לח(4), 309 , 313-314 (1984):


"מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף (ראה כיום תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984)... לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו". [הדגשים אינם במקור, ח.כ.]

תכלית המצאת כתבי בי דין פורשה כך:
"בפסיקה נקבע כי מבחן זה הוא מבחן נורמטיבי, ואינו עוסק בבחינה בדיעבד אם נמסר לבעל-הדין על-ידי המורשה על ההליכים המתנהלים נגדו, עם זאת תכליתו של המבחן היא לקבוע אם המצאה למורשה היא אפקטיבית במובן זה שיש בה הפוטנציאל הנדרש להביא את ההליכים לידיעתו של בעל-הדין (ראו גם י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [9], בעמ' 235). לפיכך מקום שברור בו כי אין כל קשר בין המורשה, או מי שהיה מורשה, לבין בעל-הדין, לא ניתן להתייחס להמצאה למורשה כאל המצאה כדין לבעל-הדין מכוח תקנה 477 הנ"ל. לכאורה, אף אם מכך נובעת הכבדה לבעל-הדין שכנגד, המתקשה בהמצאה לבעל-דין אשר מקום מושבו מחוץ לגבולות המדינה, אין בכך כדי להצדיק ריקון של הליך ההמצאה מכל תוכן אמיתי. מסירה אינה טקס פורמאלי הנעדר טעם ממשי. מסירה הינה הליך אשר יש בסופו תכלית, היא להביא את ההליך לידיעת בעל-הדין. אם תכלית זו אינה מתקיימת במסירה למורשה, מה תועלת יש באקט המסירה אליו?"
(ע"א 4588/96 חרמץ נ' מרגוליס, פ''ד נו(6) 742
, 746 (2002)). [הדגשים אינם במקור, ח.כ.]

לתכלית זו התייחסה גם כב' השופטת י' הניג בבש"א (שלום ת"א) 172117/03 כהן אורית נ' הגר ברוך, תק-של 2003(4), 17212 , 17213 (2003). השופטת הבחינה בין חוסר יכולת למסור את ההודעה מפאת ניתוק קשר, המתירה את עולה של ההודעה מצווארו של עורך הדין ולפיכך את כלל הידיעה דה פקטו לנמען, לבין חוסר ייצוג בהליך ספציפי אשר מותיר את החובה על עורך הדין ואת הידיעה על הנמען, כאמור.

ממשיכה כב' השופטת א' פרוקצ'יה ומבארת:

"אכן, ניתן לראות את כלל "הידיעה" כחריג לכלל "ההמצאה", אשר נועד לאכוף את כללי סדר הדין האזרחי כרוחם, ועל פי תכליתם האמיתית. תכליתם של כללי סדר הדין לקבוע מסגרת דיונית מוגדרת להליכים אזרחיים בבתי המשפט אשר תאפשר פעולה תקינה ויעילה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין והבטחת "יומם" בבית המשפט... החובה הקבועה בתקנות לבצע המצאה כדין של כתבי בי-דין לבעלי הדין נועדה להבטיח כי כל שלב וכל פעולה בהליך השיפוטי שהם צד לו יהיו בידיעתם, וכי מירוץ התקופה לנקיטת הליך משפטי בידי בעל דין על יסוד אותו כתב בי-דין יחל מעת שהומצא לידיו כדין, שאם לא כן עלולה זכותו הדיונית להיפגע. כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל הדין והוא נשמר בהקפדה. יחד עם זאת, אם חרף העדר המצאה כדין כאמור, הגיע כתב בי-הדין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי-הדין בידיו, וידיעת תוכנו, לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ותכליתו, ועם התפיסה המושרשת לפיה חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם." (רע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן, פ"ד נט(2), 440 , 444-445 (2004)). [הדגשים אינם במקור, ח.כ.]

מאידך, כתב כב' הנשיא (בדימוס) א' גורן: "יש

להוכיח

כי

משרד

הפרקליטים

שבו

בוצעה

ההמצאה

אכן

מייצג

את

הנמען"
(אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 723 (מהדורה עשירית, 2010)). דומה, כי קביעה זו הינה החלת תום הלב מהצד השני של המתרס, קרי – על הצד שממציא את כתב בי דין שבידו.


מצינו אם כן, כי הפסיקה והספרות בוחנים את בחינת תום הלב של הצדדים, כאשר המבחן הינו נורמטיבי קרי – האדם הסביר, או עורך הדין הסביר, בהתאם להקשר. אכן, הכלל הינו כלל ההמצאה לפיו על הממציא ללכת בדרכי התקנות ולפעול על פיהם כחלק מאג'נדה של שמירת זכויותיהם הדיוניות של שני הצדדים. זוהי דרך המלך של ההלכה ומוען שומר על תום ליבו בכך שבוחר הוא ללכת בה. חרף זאת, במקרים בהם ההמצאה לא בוצעה עקב חוסר תום לב או רשלנות פושעת של הנמען, תום הלב מדביק את הפער שבין המוען לנמען. במילים אחרות, מבחן הידיעה מהותו תום הלב, וגם לו לא בוצעה המצאה פורמאלית בשל מחדלי הנתבע בניסיונות התחמקות מההמצאה או רשלנות, הרי ייתפס כמי שבוצעה לו המצאה.


מהכלל לפרט
בענייננו, התובע עצמו מודע לכך שעורך הדין עימו נוהל משא ומתן לשם ייצוג בתיק הינו עו"ד פלס ולא משרד עו"ד שמרון, זה פנה אליו ואף שוחח עימו בדבר התביעה וניהולה, כדבריו שלו. כן כפי שעולה מהנספחים שצרף התובע לתגובתו "כהוכחה" לקשרים עם משרד עו"ד שמרון בעניין זה, הינם מכתבים משנת 2005, לפני כשש שנים, ולפיכך אין כל סיבה לסמוך על תכתובות אלו כעדות לקשר רציף ועכשווי בין משרד עו"ד שמרון לנתבע 3 ולטעמי התובע לא הרים את הנטל במידת הנדרש להוכיח כי אכן משרד עו"ד שמרון אכן מייצגים את הנתבע 3.


מכל מקום אינני סבור שהשיהוי במתן ההודעה לבית המשפט בדבר אי הייצוג ע"י משרד עו"ד שמרון עולה לכדי חוסר תום לב או כדי החלת כלל הידיעה, במיוחד בהתחשב בפגרה שחלה בזמן זה. לפיכך, ובהיעדר ראיות של ממש התומכות את כלל הידיעה בשלב זה, אינני סבור כי ניתן לראות המצאה לידי משרד עו"ד שמרון כהמצאה לנתבע 3.


עם זאת, לאור תום הלב שיש להחיל על שני הצדדים, ברי כי השיחה שבין באי כוח התובע לבין עו"ד פלס בכוחם לכפות את חובות תום הלב הן על עו"ד פלס והן על הנתבע. אלא שתגובתו של עו"ד פלס איננה בפני
, וממילא גם לגישת התובע עצמו המועד בו על הנתבע 3 להגיש כתב הגנה טרם חלף (על פי המועדים המצוינים בתגובת התובע עצמו עולה כי על הנתבע 3 להגיש את כתב ההגנה עד לתאריך 06/10/11).


לאור כל האמור לעיל אני קובע כי בשלב זה משרד עו"ד שמרון איננו נחשב כמי שמייצג את הנתבע 3, לעניין ההמצאה מכוח הידיעה אבקש את התייחסותו של עו"ד פלס בתוך 7 ימים, והתובע ידאג להמציא את החלטתי זו מיידית לאותו עו"ד פלס לקבלת התייחסותו.


בנסיבות לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.


ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"א, 26 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 47759-06/11 לב לבייב נ' חברת לב התמר, דניאל מולקונדוב, אריה ארנטרוי ואח' (פורסם ב-ֽ 26/09/2011)