פסקי דין על בנק מזרחי-טפחות בע"מ | פסקי דין על שמואל אלישיוב | פסקי דין על משיח אלישיוב | פסקי דין על שלום חי אלשיוב |

1332/09 א     25/09/2011




א 1332/09 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' שמואל אלישיוב, משיח אלישיוב, שלום חי אלשיוב








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1332-09 בנק מזרחי-טפחות סניף מגדל יהלו נ' אלישיוב ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
25

בפני

רשמת - כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט

מבקש
בנק מזרחי-טפחות בע"מ


נגד

משיבים
1. שמואל אלישיוב
2. משיח אלישיוב
3. שלום חי אלשיוב


החלטה

1
.

בקשת הבנק להורות על עיכוב יציאה מהארץ של המשיבים, היא הבקשה שלפני.

הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך של 9,346,222.15 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים מיום הגשת התביעה (15.4.08) עד התשלום בפועל.

מעובדות כתב התביעה עולה כי המשיבים נטלו מהבנק שבעים ואחת הלוואות בין השנים 2002 ל-2006 למימון רכישת 71 דירות בשלושה פרויקטים של קבוצת חפציבה (להלן: "ההלוואות").

המשיבים חדלו לפרוע את ההלוואות והבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר בה עתר לחייבם לשלם חוב פיגורים בגין ההלוואות; התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום (ת.א 24695/08) ולאחר ששיעור הסעד הכספי תוקן הועברה התביעה לבירור בבית משפט זה.

2.
תחילה לציין שיציאת המשיבים מהארץ מעוכבת מאז 17.4.08 (בהתאם להחלטת בית משפט השלום בת.א 24695/08 ,בש"א 160725/08 שאושרה בערעור על החלטת רשם בית משפט השלום בבש"א 168070/08).

מאז צו העיכוב הראשון ניתנו שתי החלטות, בבית משפט זה, לעכב את יציאת המשיבים מהארץ, החלטה בבש"א 10450/09, ושנה לאחר מכן (כמתחייב מהוראות הדין) בהחלטתי מיום 19.9.2010 (להלן: 'ההחלטה הקודמת').

בבקשה דנא, מבקש הבנק פעם נוספת לעכב את יציאת המשיבים מהארץ; הבקשה הוגשה ימים ספורים בטרם פקע צו העיכוב ומשכך נתתי צו ארעי עד החלטה אחרת.
3.
תחילה למסקנתי - לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים בתגובה ובתשובה לתגובה, לאחר ששמעתי עדויות והתרשמתי מהמצהירים, קראתי שוב את פרוטוקול הדיון, עיינתי בסיכומים מצאתי לקבל את הבקשה ולהורות על עיכוב יציאת המשיבים מהארץ, כפי שיפורט להלן.

להדגיש כי בבקשה זו אני מאריכה את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוארך מעת לעת בטרם פקיעתו (תקנה 384(ד) לתקנות), ובעשותי כך הבאתי בשיקולי את הטענות והנסיבות שהובאו בבקשה הקודמת שהונחה לפני ואותה ראיתי לקבל, וגם נתתי דעתי לשאלה אם השתנו נסיבות באופן המצדיק לבטל את עיכוב היציאה, וכמובן הבאתי בשיקולי כי יציאת המשיבים מהארץ מעוכבת מזה כשלוש שנים.

4.
וזו לשון תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"):


"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב
יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי
קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת,
וכי הדבר יכביד
באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין; היה ....................
המשיב תושב חוץ, לא
יינתן נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ אלא בנסיבות
חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו."

מלשון התקנה נלמד כי הגבלת תנועת אדם ועיכוב יציאתו מהארץ תתכן רק עם התקיימות תנאים מצטברים - קיומה של עילת תביעה, קיומו של חשש סביר הנתמך בראיות מהימנות לכאורה ליציאת הנתבע מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת וכן כי יציאת הנתבע מהארץ תכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין.

כמו בכל סעד זמני נדרש גם לבחון מאזן נוחות (תקנה 362(ב)(1) לתקנות) קרי, האם הנזק העלול להגרם לתובע גדול מזה העלול להגרם לנתבע ככל שינתן (או לא ינתן) הצו, ממילא נדרשת בחינת סוגיית תום הלב של המבקש וכן על בית המשפט להדרש לשאלת המידתיות ולעקרונות הצדק בהתאם לתקנה 362 (ב)(2) לתקנות.

5.
לענין קיומה של עילת תביעה, כבר נדרשתי בהחלטה הקודמת ודעתי לא השתנתה מאז, קרי, לטעמי הובאו לפני ראיות לכאורה לקיומה של עילת התביעה.

כאמור, נושא התביעה הוא הלוואות שנטלו המשיבים; לטענת הבנק ניטלו הלוואות בסך כולל של 33,827,256₪ (נומינאלי) לרכישת יחידות דיור מקבוצת "חפציבה" (חברה בפירוק) אך ההלוואות לא נפרעו, ותשלומי ההחזר הופסקו. הבנק טוען כי ההלוואות שנטלו המשיבים הם במסגרת קנוניה שרקחו ביחד עם מר בועז יונה וכי עם קריסת קבוצת חפציבה חדלו המשיבים לשלם את ההחזרים בהתאם להתחייבותם וזאת באופן פתאומי וללא כל הודעה מוקדמת.

על רקע הפרת ההתחייבויות, כנטען, הגיש הבנק את התביעה דנא ובה עתר לחייב את המשיבים ביחד ולחוד להחזיר את יתרת ההלוואה שלא שולמה וכן חוב הפיגורים.

לבקשה צורפו, בין היתר, הסכמי ההלוואה נשוא התביעה (נספח 12 לבקשה).

בתגובתם, טוענים המשיבים כי אין למבקש עילת תביעה מאחר שהם כלל לא חתמו על הסכמי ההלוואה, כי הסכמי ההלוואה נחזים כמי שנחתמו על ידי מיופה כח לכאורה אלא שאיש לא הוסמך על ידם לחתום על ההסכמים; עוד טענו כי הבנק לא העביר את כספי ההלוואה לחשבון הליווי, ובכך הפר הבנק הפרה יסודית את הסכם ההלוואה ובפועל כלל לא העניק למשיבים את ההלוואות נשוא התובענה.


ראיתי לדחות את טענות המשיבים להיעדר עילת תביעה לכאורה, לטעמי אין לטענות המשיבים כל בסיס בעת הזאת ונראה כי, כמו רבות מטענות המשיבים, אף טענה זו נכתבה באופן סתמי וכ'סעיף סל' כללי שאף המשיבים לא האמינו בתוכן הטענה והתרשמתי כי לא בכדי הועלתה טענה זו בסעיף האחרון לתגובתם וכלל לא זכתה להתייחסות בתצהיר המשיב 1 שצורף לתגובת המשיבים.

קיומם של הסכמי הלוואה אינו במחלוקת כך גם אין מחלוקת כי המשיבים החזירו חלק מכספי ההלוואות בהתאם לחיובים שבהסכמי ההלוואה נשוא התביעה עד למועד בו חדלו בגלל קשיים כלכליים, ונראה כי גם כתוצאת לוואי מפרשת 'חפציבה'.

אין הדעת נותנת ולא סביר בעיני כי תשלומי החזר ההלוואה ששולמו על ידי המשיבים על חשבון ההלוואות נעשו בהתנדבות בלי שהמשיבים הכירו בהסכמי ההלוואה כמחייבים אותם; אמנם טענו המשיבים כי החזירו חלק מההלוואות מאחר שרק לאחר קריסת חפציבה נודע להם כי הבנק לא העביר את כספי ההלוואה לחשבון הליווי ועל כן למעשה לא ניתנו להם הלוואות על ידי המבקש (ואין צורך להחזירם), אך אני דוחה הסבר דחוק זה להחזר חלק מההלוואות לא רק בגלל שאין ההסבר מתקבל על הדעת בהיקפים המדוברים אלא שאף אין הוא מתישב עם העובדות.

זאת ועוד, המשיב 1 אישר בעדותו כי המשיבים נטלו את ההלוואות מהמבקש (עמ' 15 לפרוטוקול) וכן אישר את היות המשיבים חייבים מכוח אותן הלוואות (שם, עמ' 16).

בשולי הדברים אציין כי ככל שלמשיבים טענות שלא הסמיכו את מיופה הכח לחתום בשמם על הסכמי ההלוואה, הרי שמדובר לכל היותר בטענות הגנה שמקומן להתברר במסגרת ההליך המשפטי ואין בהן לבסס בעת הזו טענה להיעדר עילת תביעה וברור כי בידי המשיבים לנקוט הליכים משפטיים נגד מיופה כח לפי שיקולם אך אין בכך לשמוט הקרקע מקיומן של ראיות לכאורה מהימנות לקיומה של עילת תביעה.

6.
אשר לחשש כי הנתבע עומד לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת.

לטענת המבקש, במשך השנים שחלפו מאז ניתן לראשונה צו עיכוב היציאה מהארץ (17.4.08) ועד להגשת הבקשה דנא, לא השתנו הנסיבות לטובת המשיבים ואין כל הצדקה שלא להאריך את צו עיכוב היציאה, אלא להיפך, חלוף הזמן ועמו נסיבות שעלו בינתיים, מחזקים את החשש שהמשיבים מתכוונים לעזוב את הארץ בין לצמיתות ובין לתקופה ממושכת, דבר שיכביד על ההליך המשפטי ועל ביצוע פסק הדין. כך לטענת המבקש: "בחלוף שלוש שנים ובשנה האחרונה לא רק שמרבית הנסיבות שפורטו בבקשה המקורית, נותרו בעינן ואף התגברו, אלא שנוספו מספר נסיבות חמורות שמגבירות את החשש שהמשיבים ימלטו מאימת נושיהם בישראל ומדגישות את הצורך במתן צו עיכוב יציאה מהארץ פעם נוספת", כך פרט המבקש בהרחבה את ההליכים הננקטים נגד המשיבים על ידי נושים שונים ודי בהם להוות "ראיה נסיבתית אודות כוונה לעזוב את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת".

בין הדברים שהביא המבקש היו כי בית המשפט בניו יורק הוציא צו הקפאת הליכים נגד חברת יהלומים אמריקאית בבעלות המשיבים בגין חוב של 41 מליון דולר לבנקים בארה"ב, ולטעם הבנק עובדה זו שומטת את הבסיס מטענות המשיבים כי יציאתם אל מחוץ לארץ תסייע בהשבת הכספים למבקש(?!); כך גם ציין הבנק כי הוגשו בקשות לפירוק חברות בשליטת המשיבים וכי הוגשו תביעות נגד המשיבים באופן אישי ונגד חברות בשליטתם.

הבנק הוסיף כי בתיק פש"ר 4202/07 בעניין חפציבה התברר שהמשיבים רכשו כ- 240 דירות בפרויקטים של 'חפציבה' במימון בנקים למשכנתאות וכי עם קריסת חפציבה חדלו לפרוע הלוואות אלה; מדו"ח המנהל המיוחד שמונה לחפציבה עולים ממצאים חמורים לגבי המשיבים, כך עולה שהמשיבים ביחד עם חפציבה הונו בנקים למשכנתאות באמצעות עסקאות פיקטיביות לרכישת דירות כשכל מטרת הרכישות לכאורה היתה ליצור רושם של תזרים מזומנים לחפציבה, והיא שילמה למשיבים בגין "שירותים" אלה, וכך ציין המנהל המיוחד: "לפיכך, לדעת המנהל המיוחד אין ספק שהסכמי הרכישה של אלישיוב בפרויקט מחסיה 109, חסרות תוקף משפטי, הן בהיותם הסכמים למראית עין, והן בהיותם הסכמים שנועדו למטרה בלתי חוקית." (נספח 34 לבקשה – 11.1.3 לדו"ח) ובסעיף 11.2 לדו"ח: "המנהל המיוחד סבור כי ראוי שבית המשפט הנכבד ישקול אם יש מקום להורות למנהל המיוחד להעביר דו"ח זה למשטרת ישראל".

הבנק גם טוען שהמשיבים לא הכחישו את טענותיו שהם שותפים לקנוניה ביחד עם בועז יונה אלא הסתפקו בהתייחסות בשפה רפה במסגרת תצהיר המשיב 1 שאמר כי "אין כל הגיון בתיאוריה לפיה לקחנו חלק בתרמית".

הבנק סבור כי הדוחות המשלימים של המנהל המיוחד יגבירו את החשש להגשת "מבול של תביעות" נגד המשיבים, דבר שיכביד עוד יותר על המשיבים דבר כשלעצמו מהווה סיבה טובה לעזוב את הארץ לחו"ל שם יש למשיבים עסקים בתחום היהלומים והפיננסים ואף חשבונות בנק בחו"ל.

האפשרות לצאת מהארץ תשרת את המשיבים בלבד, כך יש חשש להברחת כספים לחו"ל בזכות הידע הרב שיש להם בתחום הפיננסים, ואין לאפשר זאת.

הבנק אף טען כי מאז ניתן צו עיכוב היציאה מעבירים המשיבים נכסים וזכויות לצד ג' מקורבים שונים שאינם נתבעים על ידי המבקש; לתמיכה בטענה צורפו נסחי טאבו ודוחות רישום משכון (נספחים 14- 26 לבקשה) המתייחסים לשנים 2008 עד 2010 ובכלל זה במועדים המאוחרים להגשת הבקשה הקודמת לעיכוב יציאת המשיבים מהארץ.

בקליפת אגוז טוען הבנק כי התנהלות המשיבים בפרשת חפציבה, כפי שהתגלה מאז צו העיכוב הראשון, רק מחזקת את החשש מפני עזיבה של המשיבים את הארץ ומבססת את הטעמים הראויים למתן הצו שכן אין מנוס ממסקנה שהמשיבים יתקשו לנהל עסקיהם בישראל וכי יש להם מוטיבציה ממשית לצאת את הארץ לצמיתות ולמצער לתקופה ממושכת, וכל הראיות שהובאו מחזקות את יסוד "החשש להימלטות" ואת "ההכבדה".

7.
המשיבים טוענים, כי הם תמי לב, כי הם לא נטלו חלק במעשי התרמית של חפציבה
וכי הם עצמם נפלו קרבן לפעולותיה.

המשיבים הרחיבו טענותיהם בענין דו"ח המנהל המיוחד וציינו כי הבנק העדיף שלא להתיחס לכך שבהליכים אחרים קבע בית המשפט העליון כי דו"ח המנהל המיוחד אינו קובע שלמשיבים חלק בקנוניה (ע.א 10650/08; ע"א 911/10), כן נטען כי בקשת המנהל המיוחד (בש"א 2510/08, פש"ר 4214/07) למתן הוראות להגשת תלונה במשטרה נגד המשיבים בגין מעורבותם בעניין חפציבה, נמחקה על ידי
בית המשפט (נספח ח' לתגובת המשיבים) וענין הגשת תלונה למשטרה אינו עומד על הפרק.

כן הוסיפו המשיבים כי אין לייחס להם את חובות דוד אלישיוב שאינו צד לבקשה לאחר שההליכים נגדו עוכבו בהיותו בהליכי פשיטת רגל.

המשיבים מוסיפים כי הם פועלים להחזיר חובותיהם לנושים וכי עד כה פרעו חובות בסדר גודל של כ – 120 מליון ₪ ויש בכך אינדיקציה לנסיונותיהם לשקם את עסקיהם בארץ וכוונתם להשאר כאן ובודאי אינה מתישבת עם רצון לעזוב את הארץ.

לטענת המשיבים, הם הגיעו להסדרי חוב עם נושים רבים, הקטינו את חובותיהם ואם היתה להם כוונה לעזוב את הארץ ממילא לא היו משקיעים מאמצים וכספים בהליכים משפטיים. בהקשר זה נטען כי המשיבים הם שהגישו בקשה בה התבקש בית המשפט להורות לבנק הפועלים להנפיק ערבויות חוק מכר בגין הלוואות שלקחו ולהסב אותן למבקש (בש"א 8525/09) הכל כדי לפרוע חובותיהם; ועוד ציינו כי כתוצאה מהליך משפטי בו נקטו המשיבים, נקבע כי הם זכאים לכך שבנק הפועלים ינפיק ויממש את הערבויות לטובתם ועל בסיס ההחלטה דנא הועברו למבקש 9,820,800 ₪.

אשר לטענה להברחת נכסים, טוענים המשיבים כי העברת זכויות בחלק מן הנכסים התבצעה עובר למועד בו נודע למשיבים על קשיים בחפציבה, ואשר לנכסים אחרים טענו המשיבים מגוון טענות ובכללן רישום הערות לטובת רוכשי הנכסים שרכשו אותם כדין, בתמורה מלאה ותוך מטרה של המשיבים לפרוע את חובותיהם והתחייבויות קודמות להעברת הנכסים לצדדים שלישיים (משפחה) שיצאו לפועל במועד מאוחר יותר נוכח אילוצים כאלה ואחרים.

המשיבים מוסיפים כי מרכז חייהם בארץ ישראל, כי בני משפחתם (ילדים ונכדים) מתגוררים בארץ וכי רק בארץ יש מענה ראוי המאפשר להם לנהל חייהם על פי אמונתם בהיותם אורתודוקסים חרדים, ואין חשש כי יעזבו את הארץ.

עוד מוסיפים כי אילו היו יכולים לצאת מהארץ לצורך עסקים, סביר להניח שהיו מצליחים לייצר עסקאות רווחיות בתחום היהלומים, בו הם מומחים ובעלי יכולות נדירות, וכך היתה נוצרת אפשרות לפרוע חובות נוספים.

8.
לציין כי מקובלת עלי הטענה שאין לקבל קביעות מדו"ח המנהל המיוחד שהמשיבים השתתפו בקנוניה ביחד עם בועז יונה וכי טרם הוכרע טיב היחסים בין חפציבה למשיבים כפי שנקבע בפסק הדין בע"א 4409/08 (כב' השופטת פרוקצ'יה) ממנו אני רואה לצטט:

"ראוי להוסיף, את הדברים הבאים: בין האחים אלישיוב לבין קבוצת חברות
חפציבה שררה מערכת יחסים סבוכה ועניפה, אשר אופיה וטיבה טרם התבררו
כל צרכם. על פי האמור בדו"ח הביניים שהגיש המנהל המיוחד, בין צדדים
אלה נערכו, לכאורה, עסקאות פיקטיביות לרכישת דירות, למטרות כאלה
ואחרות של הפקת רווחים. שאלת מעמדן ותוקפן המשפטי של רכישות אלישיוב
משליכה על מעמדם של נושי חפציבה. בשלב זה אין מקום לקביעת ממצאים
בהקשר לסוגיות אלה, שנדונו בדו"ח הביניים, וזאת בלא שהדברים נבחנו
בערכאה דיונית ובלא שניתנה לבעלי הדין הזדמנות להביא הוכחות ולהעלות את
טיעוניהם. אולם ניתן לומר, כי נדרשת בחינה מעמיקה של מערכת יחסים זו,
על מכלול משמעויותיה והשלכותיה, כדי לקבוע האם יחסי אלישיוב – חפציבה
היו קשרים עסקיים שגרתיים, או שמא קשריהם הם בעלי אופי אחר"
.
(הדגשות שלי - א.נ.ח)

אלא שהגם שלא נקבעו מימצאים במפורש אשר לטיב העסקאות ולחלקם של המשיבים בהן, אני רואה להעיר, כי התרשמתי מחקירת המשיב 1 בבית המשפט שבכל הקשור למערכת היחסים בין חפציבה למשיבים רב הנסתר על הגלוי; דבר המתישב עם דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה כי "טרם התבררו" היחסים וכי "נדרשת בחינה מעמיקה של מערכת יחסים זו"; עדות המשיב 1 לא היתה ברורה ולעיתים אף לא עניינית עד כדי מתחמקת, ועדותו הותירה תחושה לא נוחה בלשון המעטה אשר להתנהלות המשיבים בכל הקשור לרכישת הדירות. המשיב 1 העיד כי חפציבה היא שהחזירה את החובות בגין ההלוואות שהמשיבים לקחו מהבנקים לרכישת הדירות, והסבריו היו כי ההחזר היה בגין חובותיה למשיבים אלא שלא עלה בידיו להבהיר בעדותו את החובות הנטענים (עמ' 17 לפרוטוקול):

"ש. השיקים האלו שצירפת שאמרת שאתה לא יודע מה היה סכומם, הם היו
בגין השבה על הביטולים.

ת.קוראים לזה ביטולים, אבל אני לא יכול להסביר לך את כל הדברים האלה.
המנהל המיוחד גם לא התייחס למה שרציתי לדבר איתו, לכן הוא לא בדק את
זה עד הסוף. כך היא דעתי.

ש. קודם אמרת שהגיע לכם כסף בגלל הביטולים. הסבר שאתם לא שילמתם
הון עצמי על הדירות האלה,

ת. זה לא נכון.

ש. אני אגמור את השאלה ואז תשיב. ושכל המימון היה מבנקים ומחפציבה,
ואתה הסברת כי חפציבה היתה חייבת לכם עבור הביטולים. בהמשך אמרת
שבעצם בכלל לא היו ביטולים, שזה מסובך להסביר, אז תסביר.

ת. למנהל המיוחד הסברתי וזה כתוב במסמך שלו."...(!)
וכך אומר המשיב 1 בעמ' 19- 20 לפרוטוקול:

"ש. אני אומר לך שבועז יונה שילם לכם לא רק החזר בגין ביטולים.

ת. לא, הוא שילם לנו רק בגין ביטולים.

ש. בתצהירך סעיף 7 אתה אומר שחלק מהתשלומים הם בגין פער בעבור עליית
המחירים (ממשיך לצטט). אז גם על זה הוא היה חייב לכם כסף.

ת. כן.

ש. אני יודע שמי שמבטל חוזה דירה מקבל את מה שהוא שילם, ולא מקבל את
הפער של מחירי הדירות שעלו. אבל אתה אומר שהוא בכל זאת החזיר לכם גם
את עליית המחירים כי אחרי זה הוא מכר יותר ביוקר.

ת. אני לא יודע מה הוא מכר או לא מכר, הוא החזיר לי לפי ההסכם שהיה
ביננו.

ש. מה סיכמת עם בועז יונה? אולי סוף סוף אפשר לראות את ההסכם?

ת. אני קניתי באלעד 73 וגם שם שילמתי לו מחיר מלא. אין לי הסכם. יש לי פה
רק התחשבנות.

ש. את ההתחשבנות הכין עורך הדין שלך נכון?

ת. לא , אני הכנתי.

ש. עשית הסכמים עם בועז יונה במאות מליונים אך שום דבר לא היה בכתב?
אין לראות בכתובים מה וכמה הוא חייב לך ולמה?

ת.יש מסמכים שמשה אלמליח ניהל את הכל מטעמי ומה שהיה היה. כל
המסמכים שהיו לנו קיבלתם או המנהל המיוחד קיבל."

(הדגש שלי-א.נ.ח)

לשאלתי אישר המשיב 1 שהמשיבים לא הגישו תביעה נגד חפציבה ונגד בועז יונה גם לא תביעת חוב .
בעדותו אף אישר המשיב 1 קבלת כ – 10, 11 שיקים על סך מליון ₪ כל אחד, מאת חפציבה לפקודתו אישית (דוגמא לשיקים - ת/3 ו-ת/4), כן אישר שבמקביל ונגד השיקים שקיבל, נתן לבועז יונה שיקים על אותם סכומים, ו'הסברו' להחלפת השיקים:

"אני לא יכול להסביר לך את זה, אבל מה שהוא עשה זה שהוא לקח את
השיקים שלי. הוא ביקש ממני טובה סה"כ. לא היתה לי שום התחשבנות.

ש.ואני אומר לך שאתה והאחים שלך קיבלתם מליוני שקלים מבועז יונה
בתמורה למשכנתאות שהבאתם לו.

ת. לא נכון, זה לא קשור בכלל. זה לא קשור השיקים האלה. אחרי שנפלה
חפציבה אמרו לי שאת השיקים האלה שלקח ממני, הפקיד את זה לבנק
המלווה, בנק דיסקונט"
(עמ' 23 לפרוטוקול).

לטעמי עדות המשיב מדברת בעד עצמה ואין חולק כי בירור טיב מערכת היחסים בין חפציבה למשיבים הוא בירור המצריך "בחינה מעמיקה של מערכת יחסים זו, על מכלול משמעויותיה והשלכותיה, כדי לקבוע האם יחסי אלישיוב – חפציבה היו קשרים עסקיים שגרתיים, או שמא קשריהם הם בעלי אופי אחר" (דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה).
להשלמת התמונה ראיתי לציין כי אכן כטענת המשיבים בבש"א 510/08 בפש"ר 4214/07 (נספח ח' לתגובה) נמחקה הבקשה למתן הוראות בלי שנתבררה ובלי שבית המשפט שם התייחס לסוגיית הגשת התלונה במשטרה וזאת מנימוקים שפורטו בגוף ההחלטה הלאקונית שנועדה לצמצם את יריעת המחלוקת בין הצדדים שם.

9.
הגם שעדות המשיב 1 מעלה תמיהות לענין טיב היחסים בין חפציבה למשיבים, אין אני נדרשת להכריע בסוגייה זו לשם הכרעה בבקשה דנא. עם זאת, עצם העובדה שטרם נתבררה טיבה של מעורבות המשיבים ב'פרשת חפציבה' וכי 'חרב' זו עדיין מונחת על ראשי המשיבים, מהווה חיזוק למסקנתי בדבר קיומו של חשש שהמשיבים יעזבו את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, מסקנה המתחזקת אף על בסיס עובדות נוספות שיפורטו להלן.

10.
על קיומו של חשש שהמשיבים יעזבו את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, למדתי בין היתר, מהיקף החובות של המשיבים לנושיהם השונים, חובות המסתכמים במליוני שקלים ונותנים אינדיקציה להסתבכות כלכלית משמעותית.

כך למשל, אישר המשיב 1 בעדותו כי בנק דיסקונט הגיש שתי תביעות נגד המשיבים, כי אחת התביעות הסתיימה ב

פסק דין
בסך של כ–6 מליון ₪; בא כוחו אישר שמדובר בחוב בסך של 6.5 או 7 מליון ש"ח (עמ' 14 לפרוטוקול), כי החוב הנומינאלי לבנק דיסקונט הוא 10.4 מליון ₪ (עמ' 27 לפרוטוקול) וכי תלויות תביעות נוספות נגד המשיבים.

מעדות המשיב 1 עולה עוד כי היו קשיים בעסקי היהלומים של המשיבים (עמ' 15 לפרוטוקול):

"ש. זה נכון שהקשיים בעסקי היהלומים החלו בשנת 2006?

ת. לא, אני לא יודע בדיוק מתי. לא, זה לא נכון.

ש. מתי החברה בארה"ב התמוטטה?

ת. ב- 2008, אני חושב."
גובה החובות והיקף התביעות מגבה כשלעצמו את יסוד ההכבדה וממילא המסקנה המתבקשת היא כי בנסיבות המשיבים סביר להניח כי יש חשש סביר לרצון ומטרה לעזוב את הארץ.

11.
טוענים המשיבים בתגובתם כי פרעו חובות בסך של 120 מליון ₪; אעיר כי בשים לב לעובדה שהמשיבים לא החזירו לבנק את מלוא סכום ההלוואות נשוא התביעה דנא (עדות המשיב 1) ולאחר שאישרו קיומם של חובות לגורמים נוספים לרבות לבנק דיסקונט (כך לפי עדות המשיב 1), הרי שעצם פרעון חובות לנושה כזה או אחר אינו מהווה אינדיקציה לכך שמצבם הכלכלי של המשיבים אינו מניח בסיס לחשש שיעזבו את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, בעיקר כשיש למשיבים עסקים בחו"ל. להוסיף כי המשיב 1 אישר בעדותו, כי הסך של 120 מליון ₪ לא שולם בפועל על ידי המשיבים אלא 'נמחק' במסגרת הסדר למחיקת החוב שנעשה עם הבנקים "נסגר מאיתנו 120 מליון חוב" ושולם הסך של 57 מליון ₪ (עמ' 27 לפרוטוקול).

12.
לעובדת קיומם של חובות בסכומים משמעותיים מצטרפת העובדה כי המשיבים העבירו
זכויותיהם בנכסים שונים לצדדי ג' – כמעט כולם קרובי משפחה של המשיבים – עובדה זו תומכת בחשש הנטען על ידי הבנק כי המשיבים מבריחים נכסים ובכך מסכלים את אפשרות מימוש הנכסים על ידי נושיהם השונים לרבות המבקש.
דבר העברת הזכויות בנכסים לא הוכחש על ידי המשיבים.

בעדותו בבית המשפט, אישר המשיב 1 את העברת הזכויות וציין כי מרבית האנשים אליהם הועברו הזכויות בנכסים הם קרובי משפחה בדרגות שונות, מלבד מר ישראל הרצברג שהוגדר על ידי המשיב 1 כ"יהודי טוב" ללא קשרי משפחה (עמ' 24 לפרוטוקול).

לשאלה לענין העברת הזכויות לצדדים שלישיים בסמוך לאחר הגשת התביעה דנא לרבות בקשות לעיקולים והבקשה לעיכוב יציאת המשיבים מהארץ, לא היתה למשיב 1 תשובה עניינית, ותשובתו המתחמקת ריקה מכל תוכן, ככל שביקש לשכנע בעמדתו:

"שאם באמת דוד עשה ביוני 07' עסקה תמימה וכשרה עם בתו ברכה, מה
הסיבה שדווקא ב – 4/5/08, אחרי שהגשנו את התביעה נגדכם, הוא רץ לרשום
הערת אזהרה?

ת. טיפל בזה עו"ד, וככה העו"ד טיפל בזה. עו"ד בשארי.

ש. אני מפנה אותך לנספח 14 לבקשה. מה הסיבה שמתחילת מאי 2008, בדיוק
אחרי הגשת הבקשה לעיקולים ולעיכוב יציאה מהארץ, רצים 5 אחים ומבצעים
5 העברות שמתבצעות באותו יום אם לא לקדם את פני הרעה?

ת. לא נכון, אני בכלל לא יודע מה נעשה פה. בזה טיפל העו"ד."
(עמ' 24).
המשיב 1 נתן "הסברים דומים" גם לענין העברות זכויות נוספות תוך הפנייה לעורכי דינו.
כך למשל, בענין נספח 17 לבקשה – שטר משכון לפיו נרשם משכון לטובת גב' ביילין אסתר מלכה על זכויות אלישיוב משיח, הבהיר המשיב 1 בסעיף 18 לתצהירו כי: "הדירה במקרקעין בגוש 6188 חלק מחלקה 5 היתה מעת רכישתה לטובת הגברת ביילין אסתר מלכה, אך בשל בעיות רפואיות שלה, וכיוון שאחי משיח אלישיוב
טיפל בה היתה הדירה רשומה על שמו ומשכך אין המדובר בהברחת נכסים" אלא שבעדותו לא ידע להסביר מדוע המשכון נרשם דווקא בשנת 2009 :

"ש. אני עובר איתך לסעיף 18 לתצהירך ומצטט. האם משיח חתם על הצהרת
נאמנות כשהוא קנה את הדירה הזאת עבור אחותך?

ת. אני לא יודע, לא טיפלתי בזה.

ש. ואם זה כל כך שלה זה מכבר, למה דווקא ב- 2009 מחליטים לרשום את
הדירה על שמה?

ת. גם את זה אני לא יכול להגיד לך תשובה, זה עניינים משפחתיים.

ש. אם זה כל כך שלה משכבר הימים, אז למה ב- 2009 רושמים לטובתה
משכון, כפי שאנו
מראים בנספח 17 לבקשה, ולא מעבירים אליה את הבעלות?

ת. האמת, אני לא יכול לספר את כל הסיפור מה שהולך שם, לכן אני מנוע
מלהגיד, אבל אתה לא רוצה שאשב איתך בנפרד,

ש. אני מבקש שתשיב.

ת. לא נעים לי כל הסיפור הזה. זה עניין משפחתי. אם אתה רוצה, אני מוכן
לשבת מולך במשרד ולהסביר הכל." (
(עמ' 26 לפרוטוקול).

"הסבריו" אלה של המשיב 1 חזרו על עצמם גם לענין העברת הזכויות בנכסים אחרים. לא רק שחקירת המשיב 1 לא סיפקה הסבר מתקבל על הדעת להעברת הזכויות בנכסים לקרובי המשפחה אלא שהתרשמתי כי המשיב 1 מתחמק ממתן תשובות ענייניות תוך הפנייה לקבלת תשובה מעו"ד שלטענתו טיפלו בענייניו; התחמקויות אלה תומכות בהתרשמותי מהמשיב 1 ו'תשובותיו' אלה לא רק שמעלות תמיהה אלא שהן תומכות בבקשת הבנק ומחזקות את החשש כי אכן המדובר בהברחת נכסים; להדגיש כי מדובר בהעברת זכויות במספר ניכר של נכסים כפי שפורט בבקשה, בתגובת המשיבים ובנספחים 16- 21 לבקשה.

13.
להתרשמותי המתוארת אוסיף עוד כי מקובלת עלי טענת הבנק שעצם העובדה שלמשיבים עסקים בחו"ל (עובדה שלא הוכחשה על ידי המשיבים) תומכת בטענה כי יש חשש אמיתי כי המשיבים יעזבו את הארץ ולו לתקופה ממושכת, בעיקר לאור החובות הכבדים ומצבם הכלכלי של המשיבים כפי שהובא ותואר לעיל.

המשיבים עצמם טוענים בתגובתם כי ככל שהיו יוצאים את הארץ היו מייצרים עסקאות רווחיות בתחום היהלומים אלא שטענה זו כשלעצמה מקימה חשש סביר כי ככל שמי מהמשיבים יצא את הארץ, יראה לעשות כך לתקופה ממושכת לאור עיסוקיהם ועסקיהם בחו"ל המאפשרים להם מקור פרנסה שם, גם אין כל ערובה לכך שאת הרווחים שיניבו העסקים יעבירו לנושים בארץ.


כפי שציינתי בהחלטה הקודמת (19.9.2010), הראיה לכאורה הנדרשת להוכחת כוונת המשיבים לעזוב את הארץ לצמיתות ו/או לזמן ממושך יכול שתהיה נסיבתית ולאו דווקא ישירה (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) בעמ' 588).


מכל האמור והמתואר מצאתי כי הבנק הרים את הנטל הנדרש להוכחת קיום החשש הסביר לכוונת המשיבים לעזוב את הארץ לצמיתות ולמצער לתקופה ממושכת.

14.
אשר להכבדה על קיום ההליך, או על ביצוע פסק הדין.
הבנק טוען שככל שתותר יציאת המבקשים מן הארץ יוותר ללא תרופה משפטית, ללא אפשרות לנהל הליכים נגד המשיבים ואף לא ניתן יהיה לאכוף את פסק הדין שינתן נגדם וכן "ללא יכולת לברר עימם בדין בירור יסודי אודות נכסים שהועברו לאחרים ואודות מליוני שקלים שהועברו מיד ליד".
טוען הבנק כי בתגובתם ציינו המשיבים למעשה כי כל עוד הם נמצאים בארץ, אף אם כתוצאה מצו עיכוב היציאה, הרי הם פועלים לפרעון החובות ו/או להסדרתם ומכאן אליבא המשיבים, הם בהחלט נחוצים לקידום פרעון פסק הדין ואין חולק כי יציאתם את הארץ תכביד על ביצועו. עוד טוען המבקש כי חששו מתעצם נוכח העובדה שהעיקולים שהטיל על נכסי המשיבים 'לא תפסו מאומה' מאחר שמדובר בדירות מגורים שלצורך מכירתן יש צורך לפנות את המתגוררים בהן ובנוסף רובצות על הדירות משכנתאות ונרשמו הערות לפי פקודת המיסים (גביה), משכך, ממילא אין בעיקולים כדי להבטיח פרעון פסק הדין לכשיינתן.
המבקש טוען כי יציאת המשיבים את הארץ תאפשר להם להמלט מחובותיהם, להמשיך ולעבוד שם וליצר עסקאות רווחיות באופן שיותיר את הרווח בידיהם; המבקש גם ביקש לציין כי לא נטען על ידי המשיבים שיכולת השתכרותם בחו"ל מצומצמת.

14.
ממכלול העובדות והטענות שלפני, השתכנעתי כי המצאותם של המשיבים בארץ הכרחית ונחוצה, כי יש בה להניע את המשיבים לפרוע חובותיהם או, למצער, להגיע להסדרים עם נושיהם, כפי שאכן קורה בפועל עת מצליחים המשיבים (כטענתם) להגיע להסדרים שונים ביחס לחלק מחובותיהם.

זאת ועוד, אין חולק כי אפשרויות ההשתכרות של המשיבים אינה מוגבלת לחוץ לארץ ובאפשרותם הממשית לצבור הכנסות גם בארץ, כפי שעשו עד כה, כן אני סבורה כי המצאותם בארץ אינה מונעת מהם לנהל עסקים בחו"ל בין באמצעות נציגים מטעמם, ובין באמצעים אלקטרוניים ווירטואליים שהעולם מאפשר כיום.

השתכנעתי כי יציאת המשיבים מהארץ, תמנע מהבנק, או למצער תכביד עליו עד מאוד את גביית חובותיו, את המשך ההליכים נגד המשיבים ואת מימוש פסק הדין.

15.
הגם שכלל התנאים הנזכרים בתקנה 384 לתקנות הוכחו אני רואה להתייחס גם לשאלת מאזן הנוחות.
הבנק טוען שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו מאחר שאי מתן הצו יגרום לבנק נזק ממשי עת יביא לעזיבת המשיבים את הארץ ויותיר את הבנק עם חוב עצום וללא אפשרות לגבות אותו, לעומת אינטרס המשיבים לצאת לחו"ל כדי לממש את יכולת השתכרותם בחו"ל. המבקש מדגיש כי אל מול חופש התנועה של המשיבים עומדת זכות יסוד אחרת – זכות הקניין העדיפה במקרה זה לנוכח התנהלות חסרת תום לב של המשיבים.

מנגד טוענים המשיבים כי עיכוב היציאה מהארץ פוגע בחופש העיסוק של המשיבים 2 ו- 3 (שהם יהלומנים ומטבע הדברים, עיקר עסקי היהלומים הם בחו"ל) ומסב להם נזק המגיע לעשרות מליוני שקלים ומנגד לא יגרם לבנק נזק ככל שהמשיבים יוכלו לעזוב את הארץ כיוון שהמצאותם בארץ אינה תורמת לבנק מאומה.

לאחר ששקלתי את זכויות הצדדים והאינטרסים שלהם, אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המבקש.
על בית המשפט להעריך "אם במכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית, עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש יותר מאשר למשיב המתנגד לו (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית), עמ' 523).
נכון כי חלפו כ – 3 שנים מאז ניתן צו עיכוב היציאה מהארץ לראשונה ונכון כי מדובר בסעד דרסטי של עיכוב חופש התנועה, עם זאת, מכלול הנסיבות כפי שפורט לעיל מביא למסקנה אחת כי לא רק שלא השתנה מאומה מאז מתן הצו לראשונה אלא שיש אינדיקציה לפעולות שונות המצדיקות השארות המשיבים בארץ ולו כדי לברר את המשפט על כל מרכיביו; ובנוסף הצביעו המשיבים על המשך פרעון חובובתיהם כל עוד הם מצויים בארץ, ולטעמי אין מנוס מהארכת צו עיכוב היציאה מהארץ להבטחת זכויות הבנק שהשתכנעתי בקיומן לאור הראיות המהימנות שהוצגו כאמור.

לכך אוסיף את התנהלות המשיבים למשל לגבי 'הברחת נכסים' כנזכר לעיל ונסיונות להסביר את המעשים הללו לא צלחו, עדות המשיב 1 בעניין זה היתה הססנית וחמקנית ולא אוכל להתעלם מהעובדה שמדובר בהעברת זכויות בנכסים רבים בבעלות המשיבים.

עוד לחזור ולהדגיש כי למשיבים עסקים בחוץ לארץ ולטעמי יש בעובדה זו ללמד על תמריץ, לכאורה, לעזוב את הארץ ואף להשתקע בחו"ל, ולהותיר חובותיהם מאחור.
גם העובדה שבירור אופי מעורבותם של המשיבים בכל הקשור לפרשת "חפציבה" לא הסתיים יכולה להוות "תמריץ" לעזוב את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, ולכך אוסיף כי המצאות המשיבים בארץ מעודדת אותם להמשיך ולנסות לפרוע חובותיהם לנושים, כפי שקרה עד כה.
אין לי ספק כי עזיבת המשיבים את הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות תכביד על המבקש במימוש פסק הדין לכשיינתן לטובתו.
כן רואה אני לחזור על האמור בהחלטתי מיום 19.9.2010 כי בהתאם להלכה הנוהגת, בדונו בבקשה למתן
צו עיכוב יציאה מהארץ, ישקול בית המשפט קיומם של סעדים זמניים חלופיים ופחות דרסטיים מפגיעה בחופש התנועה (בג"צ 3914/92 לב נ. בית הדין הרבני האזורי פ"ד מח (2) 491) אלא שלאחר שבחנתי את סוגיית הסעדים החלופיים, מצאתי שההליכים האחרים שננקטו (עיקולים להבטחת פסק הדין) לא צלחו.

לציין כי אף אם אניח שחופש העיסוק של המשיבים עלול להפגע מהגבלת יציאתם מהארץ הרי שלא מצאתי כל פירוט אודות מהות העסקים שיש להם בחו"ל מלבד אמירות כלליות, וגם לציין כי לא מצאתי שעיכוב היציאה מהארץ שולל את חופש העיסוק באופן טוטאלי ולכל היותר מגביל אותו.
משכך אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הבנק.

16.
לסיום אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענות חוסר תם הלב של המבקש כפי שהעלו המשיבים בהרחבה. מרבית הטענות עסקו בסוגיית מעורבות המשיבים בקנוניה ביחד עם חפציבה. כפי שציינת לעיל, החלטתי בבקשה דנא לא התבססה על השאלה האם המשיבים היו חלק מקנוניה משכך סוגיית "פרשנות" ו"העלמת החלטות בית המשפט" בקשר לדו"ח המנהל המיוחד אינה רלבנטית בכל הקשור להחלטה דנא.
עוד לציין, כי מקריאת תשובת המבקש לתגובת המשיבים,לא ראיתי כי הבנק העלים פרטים מבית המשפט ו/או כי הטעה אותו.


17.
סיכומו של דבר, אני מורה על עיכוב יציאתם מן הארץ של שלושת המשיבים.
אני מחייבת את המשיבים בהוצאות המבקש בסך של 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 1332/09 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' שמואל אלישיוב, משיח אלישיוב, שלום חי אלשיוב (פורסם ב-ֽ 25/09/2011)