פסקי דין על אורן לוי

32387/08 תתע     26/09/2011




תתע 32387/08 מדינת ישראל נ' אורן לוי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



26 ספטמבר 2011

תת"ע 32387-08 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' לוי




בפני

כב' השופט
עופר נהרי



המאשימה

מדינת ישראל




נגד


הנאשם

אורן לוי

ע"י ב"כ עו"ד
דוד גולן



הכרעת דין



כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי נהג ברכב בקלות ראש בכך שנהג במהירות מופרזת, תוך חריקת צמיגים ועקיפת רכבים בצורה מסוכנת וזאת בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.
עוד נטען ויוחס לנאשם כי בעת שנהג ברכב כאמור לא ציית הוא לאות עצור שניתן לו ע"י שוטר במדים וזאת בניגוד לתקנה 23(א)(2)לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

השוטר מר רוני תנעמי (ע.ת. 1) אשר במסגרת עדותו הוגשו: דו"ח פנימי לרישום עבירות תנועה, מזכר, דו"ח פעולה ודו"ח הזמנה לדין (סומנו ת/1 עד ת/4).

השוטר מר דני בירס (ע.ת. 2) אשר במסגרת עדותו הוגשו: מזכר, זכרון דברים, הודעת נהג שנגבתה תחת אזהרה ולוח תצלומים של החשוד
(סומנו ת/5 עד ת/8).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.
לא הובאו ע"י ההגנה עדים או ראיות נוספות.

מסקנתי בעקבות מתן הדעת לעדויות, לראיות ולטיעוני הצדדים בסיכומיהם הינה כי דין הנאשם להרשעה בעבירות שיוחסו לו.

ראשית ייאמר כי משטען הנאשם כי כלל לא היה במקום האירוע לא יכול היה הוא מטבע הדברים (בשים לב לקו הגנה זה) להעיד אודות פרטי האירוע ולסתור באמצעות עדותו את טענת המאשימה בדבר נהיגה בקלות ראש ואי ציות להוראת השוטר כנטען בכתב האישום.

מוצא אני ראשית גם לקבוע כי באירוע זה היה מעורב הרכב אשר הנאשם העיד עליו כי היה ברשותו בעת הרלבנטית (ראה נא בהקשר זה את דברי הנאשם בהודעתו ת/7 שורה 9) ולא כביכול רכב אחר כלשהו בעל מספר זהה .

מסתבר שהנאשם קשר בין הרכב דנן לנוכחותו של הרכב דנן באירוע וזאת לכשאישר בת/7 שורה 53 כי אכן ברכב זה (שנמצא על אתר ע"י השוטרים) היה שלט למכירה ועליו רשום מספר הטלפון של הנאשם.

הנאשם גם הוסיף וסיפר אגב כי הרכב דנן גם נמכר על ידו לאחר מועד האירוע. (ראה נא ת/7 שורה 24), דהיינו –
הרכב דנן שהועמד למכירה באמצעות פתק שמצאו בו השוטרים ועליו מספר הטלפון של הנאשם, אכן נמכר אחר כך ע"י הנאשם.

ובמילים אחרות: מתוך דבריו של הנאשם עצמו ניתן לראות כי הרכב שמספרו נרשם ע"י ע.ת. 1 במהלך האירוע ואשר נמצא זמן קצר אח"כ בסמוך למקום האירוע כשמנועו חם וריח שרוף עולה מצמיגיו הוא, ולא אחר, הרכב שהיה לדברי הנאשם ברשותו בתקופה הרלבנטית ואח"כ גם נמכר על ידו.

הנה כי כן , הותווה והוכח הקשר בין הרכב לנאשם.

לא מצאתי כי נסתרה עדותו של ע.ת. 1 על כי רשם במהלך האירוע את מספר הרכב הרלבנטי וכי זה ולא אחר הוא הרכב שנצפה על ידו ננהג בקלות ראש ונהגו ולא מציית להוראה לעצור.

זיהוי הרכב נעשה במהלך האירוע באמצעות מספר הרישוי שלו, ובשים לב לכך שהנאשם לא חולק כי זהו מספר הרכב של הרכב שהיה ברשותו בתקופה הרלבנטית כאמור, ובשים לב לכך שהתקבל גם דיווח על המשך השתוללות הרכב ברח' סמוך והרכב נמצא שם כאמור זמן קצר ביותר כאשר מנועו חם וריח חזק של צמיגים חרוכים עולה ממנו ושלט למכירה מצוי בו ועליו מספר הטלפון של הנאשם (כפי שאישר הנאשם בת/7) אין לך אלא מסקנה שלא רכב אחר שמספרו זוייף כביכול הוא הרכב שבו מדובר, אלא הרכב שהיה ברשות הנאשם הנכבד.

ובאשר לעצם הנהיגה בקלות ראש ברכב זה ולאי הציות להוראת השוטר, לא מצאתי כי נסתרה עדות השוטר אודות אשר ראה.

כאמור, בחירת קו ההגנה של הנאשם לטעון כי כלל לא היה במקום, פירושה שהנאשם גם לא העיד ולא יכול היה לכאורה להעיד על נהיגה שונה מזו שנצפתה ע"י השוטר.

השוטר עשה עלי רושם אמין ומקצועי בעדותו.

הפרטים שציין השוטר אודות מהלכי האירוע מלמדים על תצפיתו היתה טובה וקרובה וכי היה מרוכז במתרחש.

הפרטים שציין השוטר אודות מהלכיו של הרכב בו עסקינן מלמדים כי אכן גובשו בדרך שבה הרכב ננהג יסודותיהן של העבירות של נהיגה בקלות ראש ושל אי ציות להוראת השוטר.



מסקנת ביניים בתיק זה הינה לפיכך שאכן התבצעו על הכביש העבירות המיוחסות בכתב האישום ואכן התבצעו הן אגב שימוש ברכב שהינו הרכב מס' רישוי 1987823 מסוג סובארו (כפי שתיאר ע.ת. 1 במסמכיו) והוא גם הרכב אשר הנאשם העיד כי היה ברשותו בתקופה הרלבנטית וכי מעט אח"כ גם מכר אותו.

לא הובאה בפני
כל ראיה מטעם ההגנה כי רכב הסובארו הנ"ל נגנב או שמספרו זוייף או שהוגשה תלונה כלשהי על כגון דא.

לא מצאתי כי עלה בידי ההגנה לסתור הקישור בין הרכב שנצפה בעת ביצוע העבירות לבין הרכב אליו הגיעו השוטרים.

כעת, משנקבע כאמור כי הוכח שהעבירות המתוארות בכתב האישום אכן בוצעו באמצעות הרכב דנן , נשאלת השאלה המרכזית הנוספת בתיק זה והיא האם גם הוכח שהנאשם הוא שביצע אותן ו/או צריך לשאת באחריות לביצוען מכח זיקתו לרכב דנן.

הנאשם טען כי בעת הרלבנטית הוא היה בעיר חיפה ושהה אצל חברה.

צר לי, אך על פי התרשמותי הישירה מעדותו של הנאשם בפני
, ובכל הכבוד והערכה, אין בידי ליתן אמון בגירסה זו.

התקשתי בכל הכבוד להשתחרר מן הרושם כי עדותו של הנאשם בפני
היתה מתפתחת ובמידה רבה מתחמקת ממתן תשובות ישירות וכנות.

התקשתי בכל הכבוד להשתחרר מן הרושם כי הנאשם עשה במהלך עדותו ככל אשר לאל ידו להרחיק עצמו מן האירוע.

הנאשם לא טרח להביא לעדות את החברה שעמה לטענתו היה או לבקש מבית המשפט לזמנה.
הנאשם אף לא טרח לרשום או לציין את שמה וזאת על אף שללא ספק ידע על החשדות נגדו עוד בסמוך לאחר האירוע ולכל הפחות כשזומן כבר לחקירה במשטרה, ולטעמי ובכל הכבוד, ידע הוא זאת כבר כאשר התקשרה המשטרה ביום האירוע למספר הטלפון שלו שצויין בשלט של מכוניתו למכירה.

הנאשם טען בחקירתו במשטרה כי היה לו עובד בשם "ציון" שיתכן שנהג ברכב, אך הנאשם גם ציין כי איננו בטוח שציון הנ"ל נהג ברכב. (ראה ת/7 שורות 37-26).

הנאשם לא טרח ולא התאמץ למסור למשטרה את פרטיו המלאים של אותו עובד שלו בשם "ציון", כגון שם משפחה וכתובת.

הנאשם לא הביא לעדות את אותו אדם בשם ציון ואף לא ביקש את עזרת בית המשפט בזימונו של אותו אדם בשם ציון לעדות.

בהמשך ציין הנאשם כי בעצם אותו אדם בשם ציון הוא לא עובד רשמי שלו וכי בעצם אביו של הנאשם הוא שאולי יודע.
הנאשם גם לא הביא את אביו לעדות ואף לא ביקש שינוי מועד דיון ההוכחות באם
אביו לא יכול היה להתייצב ביום הדיון לבית המשפט . (לציין אגב כי שמיעת פרשת ההגנה דווקא נדחתה לבקשת ההגנה בתיק זה ובכל זאת לא נעשה להבאת עדים פרט לנאשם).

אומר אם כך לסיכומה של נקודה זו כי בכל הכבוד והערכה מתקשה אני כאמור ליתן אמון בגירסתו של הנאשם על כי הוא היה בחיפה ולא בת"א באירוע דנן וכי לא נהג ברכב כביכול.

אך זאת ועוד – וגם בסוגיה זאת נגעה והרחיבה ההגנה בסיכומיה – לנאשם יש ממילא אחריות לנעשה ברכב שברשותו.

אודות
זיקתו של הנאשם לרכב הנ"ל ניתן ללמוד באופן ברור מדבריו שלו.

וכך העיד וסיפר הנאשם בחקירתו במשטרה:

"אני בתאריך הנ"ל בעל חברה 'אורנט' ליזמות וברשותי היה רכב מסוג סובארו אימפרזה לבן מס' רישוי 1987823. לפני כחודש מכרתי אותו" (ת/7 שורות 11-8).

(למען הסדר הטוב וההבנה יובהר כי אין מחלוקת כי המועד שבו נמכר הרכב כטענת הנאשם הינו לאחר מועד האירוע נשוא התיק שבפני
).

בהמשך משיב, מספר ומפרט הנאשם כדלקמן:
"שאלה: מי נוהג ברכב הזה מלבדך?
תשובה: העובד שלי ציון שעזב אותי ונעלם והשאיר לי חובות, לקח ממני הלוואות (10,000 ₪)
יש לי צ'קים שלו שהם אצל עו"ד ויכול להיות שהוא נהג ברכב כי הוא נעלם לי עם חוב מלפני כחודש ואין לי קשר איתו.
ש.ת.: כשמכרתי את הרכב לפני חודש החזרתי לביטוח את התעודה".

הנה כי כן, מדובר בנאשם המעיד על עצמו שהוא בעלים של חברה וכי ברשותו הרכב בו עסקינן וכי איש מלבדו (פרט לאותו ציון האלמוני) לא נוהג ברכב.
מדובר גם בנאשם אשר מעיד כי הוא זה שמכר את הרכב והחזיר את תעודת הביטוח לביטוח.

סעיף 27 ב' לפקודת התעבורה מורה כידוע כי באם נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה זולת אם הוכיח כי נהג ברכב או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב או שהוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

פרק ההגדרות בפקודת התעבורה מגדיר "בעל" (לענין בעל רכב) בין היתר כאחד מאלה (ציטוט):

"לענין רכב הרשום על שם חבר בני אדם –
מנהל פעיל, שותף או עובד מינהלי בכיר בחבר, האחראים לאותו רכב".

הנאשם העיד כזכור על עצמו כי הוא בעל החברה וכי הרכב ברשותו.
הנאשם גם מלמד על עצמו כי הוא זה אשר העמיד את הרכב למכירה, הוא זה שמכר אותו מאוחר יותר, והוא זה שגם החזיר את תעודת
הביטוח לחברת הביטוח.
בעדותו בבית המשפט מספר הנאשם כי בעת הרלבנטית היה הוא המנכ"ל של החברה. (ראה נא עדותו של הנאשם בעמ' 8 שורה 24 לפרוטוקול).

ניצב אם כך בפני
נו מי שמעיד על עצמו שהוא בעלים של החברה, מנכ"ל החברה, ברשותו הרכב וגם איש מלבדו (למעט אולי ציון האלמוני) לא נוהג ברכב זה.

דומני כי הן מילולית (בשים לב לדבר המחוקק בהגדרת "בעל רכב"), והן מעשית ומהותית,
הנאשם היה בעת הרלבנטית בגדר "בעל הרכב".

לא מצאתי כי העובדה שבכתב האישום לא נרשם ברחל בתך הקטנה כי תיתכן הרשעתו של הנאשם גם מכח אחריות בעל רכב, כדי פגם, ובוודאי שלא כדי פגם כדי פגיעה בהגנתו של הנאשם הנכבד אשר יוצג לכל אורך הדרך במשפטו ע"י עורך דין שהינו עורך דין מנוסה בתחום דיני התעבורה.

שמיעת פרשת ההגנה אף נדחתה כאמור לבקשת ההגנה, ומכאן שלהגנה אף ניתנה שהות נוספת כדי להתארגן ולשטוח את הגנתה ולהביא עדים.

אין בפני
כל ראיה מטעם ההגנה אשר תשכנע באופן מספק כי הרכב נלקח כביכול בלי ידיעה או הסכמה, ואין בפני
כל עמידה ראויה בנטל הראיה מצד ההגנה מי נהג ברכב אם לא הנאשם הנכבד.

הרשעתו של הנאשם בביצוע העבירות שהוכחו הינה אם כך ראשית דבר בשל קביעתי (על יסוד התרשמותי מן העדויות ומתן הדעת לסימני האמת) כי הנאשם ,ולא ציון האלמוני, הוא שנהג ברכב בעת הרלבנטית (והרי נזכור כי לדברי הנאשם רק הוא ואולי ציון נוהגים ברכב זה) , ולחלופין ,ובאם נקלעתי לטעות בקביעה אחרונה זו לפיה הנאשם הוא שנהג,
נשענת הרשעתו של הנאשם על המתבקש על פי דין בנסיבות מכח הוראת המחוקק בסעיף 27 ב. לפקודת התעבורה.

ייאמר אם כך לסיכום כי הוכח שהעבירות בוצעו, הוכח שהעבירות בוצעו אגב שימוש ברכב בו עסקינן, והוכח גם כי מי שנהג ברכב הנ"ל היה לא אחר מאשר הנאשם או לחילופין כי אחראי הוא מכח אחריות בעל רכב כביטויה בדין.

לאור כל המפורט ומנותח לעיל מורשע בזאת הנאשם בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.


ניתנה היום,
26 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים










תתע בית משפט לתעבורה 32387/08 מדינת ישראל נ' אורן לוי (פורסם ב-ֽ 26/09/2011)