פסקי דין על צבי יהודה | פסקי דין על סלי ישעיהו | פסקי דין על שלמה סיקס חברה להשכרת רכב |

59896-03/11 תק     23/09/2011




תק 59896-03/11 צבי יהודה נ' סלי ישעיהו, שלמה סיקס חברה להשכרת רכב








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



23.9.11

ת"ק 59896-03-11 יהודה נ' ישעיהו ואח'






בפני

כבוד השופט בדימוס
גדעון ברק

תובע
צבי יהודה


נגד

נתבעים
1.סלי ישעיהו
2.שלמה סיקס חברה להשכרת רכב





פסק דין




1.
א.
לטענת התובע, לא צייתה הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") לתמרור "עצור" וכתוצאה מכך גרמה נזק לרכב התובע.

בעקבות כך, שלח התובע תביעה אל הנתבעת 2 – המבטחת את רכב הנתבעת – (להלן: "המבטחת") והיא אמנם שילמה לו פיצוי, אך החליטה לקזז מתשלום הפיצויים בטענה של רשלנות תורמת.

התובע סבור, שלא היה מקום לקיזוז, משום שלטענתו, כל האחריות רובצת על הנתבעת ואין לייחס לו רשלנות תורמת כלשהי.

משכך סבר התובע, הוא הגיש תביעה זו לחייב הנתבעות לשלם לו הסכום שקוזז בסך של 6,106 ₪ ובנוסף לכך סך של 60 ₪ דמי ביול וסך של 500 ₪ הוצאות משפט, הפסד זמן וימי עבודה.


ב.
בכתב ההגנה, אכן חוזרות הנתבעות וטוענות לרשלנות תורמת של התובע הבאה לידי ביטוי בכך, שהתובע נכנס לצומת בחוסר זהירות. גם מיקומי הנזקים בשני הרכבים, יש בהם – לדעת הנתבעות- כדי לתמוך בטענת הרשלנות התורמת.

המבטחת העריכה את הרשלנות התורמת של התובע בשיעור של 25% והכירה באחריות הנתבעת בשיעור של 75% אך זאת לצורך פשרה בלבד.

2.
א.
א)
חובה על תובע המגיש תביעה על סכום כלשהו, לפרט בכתב התביעה כיצד הגיע לסכום הנתבע ותובע לא יכול לציין סכום של 6,106 ₪ ולהשאיר את מלאכת החישוב בידי בית המשפט.





עם זאת, על מנת להגיע להכרעה ב

פסק דין
זה בדבר סכום הנזק, הסכום ששולם לתובע בפועל ומהי באמת היתרה שלא שולמה לתובע, עיין בית המשפט במסמכים שצורפו לכתב התביעה וממסכים אלה עולה, שבתביעה שהגיש התובע למבטחת פורט סכום נזק של 20,142 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 14,304 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 1.334 ₪ וירידת ערך בסך של 4,504 ₪. (ראה מכתב "מנצר ביטוחים" שצורף לכתב התביעה).



ב)
מכתב נוסף שצרף התובע לכתב התביעה, הוא מכתב מיום 10.3.11 המופנה ל"מנצר" הנ"ל ובמכתב זה החליטה מחלקת התביעות להעריך הנזק בסכום של
18,715 ₪, הכולל את סכום הנזק הממשי בסך של 14,304 ₪, ירידת ערך מופחתת בסך של 3,811 ₪ ושכ"ט שמאי מופחת בסך של 600 ₪.

מתוך הסך של 18,715 ₪ החליטה מחלקת התביעות לקזז סל של 4,679 ₪ המהווה, לדעתה, רשלנות תורמת בשיעור של 25%.

3.
השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא: האם צדקה המבטחת בהחלטתה לקבוע רשלנות תורמת של התובע בשיעור 25% ולאחר הכרעה בשאלה זו, יחליט בית המשפט בשאלת הסכום עצמו אשר תבע התובע בכתב התביעה.

4.
התובע, אשר ראה
לנגד עיניו רק את הסכום הנתבע, לא טרח לפרט בכתב התביעה את העובדות הנוגעות לקרות האירוע ולא פרט כיצד אירעה התאונה.

התובע הסתפק בכך שציין, שהנתבעת לא צייתה לתמרור עצור וגרמה נזקים לרכבו.

גם הנתבעות, הלכו בדרך זו וגם הן לא פירטו בכתב הגנה את העובדות הנוגעות לתאונה עצמה וכל שציינו בכתב ההגנה הוא, שהתובע נכנס לצומת בחוסר זהירות ובכך יש לייחס לו רשלנות תורמת.

5.
מאחר והצדדים ביקשו לנהל משפט בעניין זה והיות והתובע, נציג המבטחת והנתבעת עצמה התייצבו בבית המשפט, שמעתי כל אחד מהצדדים המעורבים בתאונה ובבית המשפט נכנס כ"א מהם לפרטים נוספים על אופן קרות התאונה.

לאחר שבחנתי ולאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, אני מחליט לקבל את טענת הנתבעות, שאכן קיימת לתובע רשלנות תורמת, ברם איני מקבל את הקביעה שיש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 25%, משום שלאור העובדות והנסיבות, כפי שיתוארו להלן, אני קובע את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 15% - זאת מהנימוקים הבאים:




א.
א)
התובע העיד, כי הוא נסע ישר ובכיוון נסיעתו לא הוצב תמרור כלשהו, בעוד שהנתבעת יצאה מצומת שהיה לפניה תמרור "עצור" ומשלא עצרה והמשיכה בנסיעה – פגעה הנתבעת ברכב התובע.

גם נוהג רכב הנוסע ישר ואין בפני
ו תמרור "עצור" או תמרור "האט ותן זכות קדימה" עדיין חייב לנהוג בזהירות ולבדוק אם אין רכב היוצא מנתיב המשתלב עם נתיב נסיעתו – גם אם אותו נוהג רכב יוצא מבלי לציית לתמרור "עצור".


ב)
התובע הסביר את קרות התאונה בעזרת תרשים ת/1 ומהסבריו אכן עולה, שהתאונה אירעה, כאשר הנתבעת הייתה כבר במרכז הצומת ולכן מחובתו של התובע הייתה להבחין ברכב היוצא כך משמאלו ואם היה נוהג בזהירות ובמהירות סבירה – אין להוציא מכלל אפשרות שהתאונה הייתה נמנעת.

(התובע מציין את החץ מס' 1 כמסמן את כיוון נסיעתו ואת החץ מס' 2 כיוון יציאתה של הנתבעת ).


ג)
טענות התובע, ש: "היא הגיעה עד אלי ודפקה לי את האוטו", או: "עד שהיא הגיעה אלי, נסעה 2- 3 מטרים.." מצביעות על כך, שהנתבעת אכן החלה לחצות את הצומת עד שהגיעה אל כיוון נסיעתו של התובע ולכן היה חייב התובע להבחין ברכבה ואם התובע גם מוסיף ואומר: "לא ראיתי אותה בכלל. פתאום נכנסה לי באוטו" – כל זאת מצביע על כך שהתובע לא הבחין כלל ברכב הנתבעת – גם אם הוא סבור שהיא יצאה שלא כדין בכיוון נסיעתה.
(ראה עדותו בעמ' 2 לפ', ש' 14- 16 ועמ' 3 לפ', ש' 4)


ב.
א)
הנתבעת הודתה, בהגינותה, בבית המשפט, כשם שהודתה בפני
העד מטעם התובע, השוטר עובד עובדיה, (להלן: "מר עובד") שהיא לא ראתה תמרור "עצור" משום שהוא היה מוסתר על ידי עץ.

מר עובד לא ראה בפועל כיצד אירעה התאונה, אלא הגיע לאחר קרות התאונה.

עד זה הגיע למקום ולמד על אופן קרות התאונה מדברי המעורבים בתאונה, כפי שכ"א מהם טען בפני
ו ולדבריו אמרה לו הנתבעת במקום התאונה, שהיא לא שמה לב לקיומו של תמרור "עצור" (ראה עדותו של העד בעמ' 3- 4 לפ' וראה עדותה של הנתבעת בעמ' 4 לפ', ש' 15- 17).




ב)
בעצם העובדה שהנתבעת לא ראתה את התמרור ויצאה כך אל הכביש הראשי – אין ספק שבכך היא סיכנה את עצמה וגם את המשתמשים האחרים בדרך ובשל עובדה זו ולאור הודאתה של הנתבעת, אכן יש לייחס לה את האחריות המרבית לקרות התאונה.

הנתבעת מודעת לכך, שבעת שראתה את רכב התובע: "היה באמת מאוחר" ובשל כך אף פגעה עם חזית רכבה ברכב התובע. (הפגיעה ברכב התובע משתקפת בתמונות ת/2 וראה בעמ' 4 לפ',ש' 17)

6.
א.
סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה ב

פסק דין
זה, אני קובע כי מרב האחריות לקרות התאונה רובצת על הנתבעת ואילו לתובע מייחס בית המשפט אשם תורם בשיעור של 15% - מהנימוקים שפורטו לעיל.

בהתאם לקביעה זו על הנתבעות לפצות את התובע.


ב.
באשר לסכום הפיצוי, לא מצאתי שהיה מקום להפחית מסכום שגבה השמאי בשל הכנת חוות דעתו. ייתכן והסכום שקבע השמאי הוא אכן מוגזם – כטענת נציגת המבטחת- אך מאחר והתובע נשא בסכום שקבע השמאי – אין להוציאו בחסרון כיס ואם השמאי הגזים או לא נהג לפי כללי השמאים, אפשר לפנות בעניין זה לפורום מתאים.

גם לא הובאה בפני
חוות דעת נגדית לחוות דעתו של השמאי מטעם התובע על מנת לשלול את אחוז ירידת הערך כפי שקבע השמאי מטעם התובע ולכן לא הוכיחו הנתבעות ירידת ערך פחותה מזו שנקבעה לתובע על ידי שמאי מוסמך.

7.
סכום הנזק אותו הוכיח התובע הוא בסך של 20,142 ₪, הכולל נזק ממשי בסך של 14,304 ₪, שכ"ט שמאי בסך של 1,334 ₪, ירידת ערך בסך של 4,504 ₪
ומתוך סכום זה יש לקזז אשם תורם של 15% כפי שקבעתי לעיל (בסך של 3,021 ₪) ובאופן כזה, מגיע לתובע פיצוי בסך של 17,121 ₪.

מאחר ושולם לתובע סך של 14,036 ₪, על הנתבעות לשלם לתובע את היתרה הבלתי מסולקת בסך של 3,085 ₪.

על כן, אני מחייב את הנתבעות, שתיהן ביחד ו/או כ"א מהן בנפרד לשלם לתובע סך של 3,085 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 31.3.11 - ועד התשלום בפועל.





כמו כן, אני מחייב את הנתבעות, באופן סולידרי, לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


הזכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.


ניתן היום 23.9.11 (כד' באלול התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 59896-03/11 צבי יהודה נ' סלי ישעיהו, שלמה סיקס חברה להשכרת רכב (פורסם ב-ֽ 23/09/2011)