פסקי דין על איי.אי.אל. ישראל אקווטי בע"מ | פסקי דין על אילן דרורי | פסקי דין על חברת תדביק |

22908-01/11 א     05/10/2011




א 22908-01/11 איי.אי.אל. ישראל אקווטי בע"מ נ' אילן דרורי, חברת תדביק בע"מ










בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו




05 אוקטובר 2011

ת"א 22908-01-11




לפני
כב' השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן


בעניין:
איי.אי.אל. ישראל אקווטי בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד יהודה רוה ושות'

התובעת


נ
ג
ד


1. אילן דרורי
ע"י ב"כ עוה"ד ניר כהן
, לשם ושות'
2. חברת תדביק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מ. זליגמן ושות'




הנתבעים


החלטה


בתובענה שבכותרת מבקשת התובעת לאכוף על הנתבעים זכות למנות דירקטורים בחברות הבנות שבשליטת הנתבעים, אשר עומדת לה, לטענתה, בין היתר, מכוח

פסק דין
שניתן בעניינם של הנתבעים בבית משפט זה ביום 3.12.01.

הנתבעים טוענים כי יש לסלק את התובענה על הסף מחמת שיהוי, מניעות וחוסר תום לב.

בדיון שהתקיים לפני במעמד הצדדים, הוחלט כי ידונו תחילה טענות הנתבעים לסילוק על הסף ובהתאם ניתנת החלטה בעניין זה.

1. העובדות שלעניין
א. כללי
התובעת, איי.אי.אל. ישראל אקווטי בע"מ
(להלן: "התובעת"), הינה חברה פרטית הרשומה בישראל, אשר הוקמה בשנת 2003 והיא מחזיקה, מאז שנת 2004,
ב- 40.54% מהון המניות המונפק של הנתבעת 2, אותן רכשה מחברת אלרן (ד.ד) השקעות בע"מ (להלן: "אלרן").

הנתבע 1, מר אילן דרורי
(להלן: "הנתבע"), הינו בעל שליטה בנתבעת 2, המחזיק
ב- 49.5% מהונה המונפק ומכהן כמנכ"ל הנתבעת 2.

הנתבעת 2, תדביק בע"מ (להלן: "החברה"), הנה חברה שהתאגדה בישראל בשנת 1983 והפכה לחברה ציבורית בשנת 1993. עיקר פעילותה של החברה הוא בתחום של פיתוח, ייצור ושיווק של אריזות גמישות למוצרים במגוון תעשיות, במתן פתרונות עיטור לאריזה קשיחה למוצרים במגוון תעשיות וכן בפיתוח, ייצור ושיווק של מכונות אוטומטיות להדבקת מדבקות ומכונות להלבשה אוטומאטית של שרוולים.

החברה הינה בעלת שליטה ישירה או עקיפה במספר רב של חברות בנות, כמפורט בתרשים שצורף כנספח א' לכתב התביעה. נכון להיום מחזיקה הנתבעת ב-6 חברות בשליטתה הישירה והן: לוגוטוק אינק (100%), תדביק-פק בע"מ (96%), תדביק נכסים בע"מ (100%), טי.איי.טי - תדביק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ (100%), תדביק מערכות הדבקה וסימון בע"מ (100%) ותדפיק רוסיה בע"מ (60%). באמצעות שליטתה בחברות אלה שולטת החברה במספר חברות נוספות.

כאמור, בשנת 1999 רכשה אלרן כ- 40.5% מהון המניות המונפק של החברה. על פי הוראות תקנון החברה, אחזקות אלרן בחברה הקנו לה מספר זכויות, בין היתר בנוגע למינוי שני דירקטורים בדירקטוריון החברה. לאלרן לא הוקנו בתקנון החברה, או בתקנונים של איזה מהחברות הבנות, זכויות למינוי דירקטורים בחברות הבנות.

ב. הצעה לארגון מחדש של החברה וההליך המשפטי שנוהל בגינה
בשלהי שנת 2001 הועלתה בדירקטוריון החברה הצעה לארגון מחדש של החברה, באופן שאמור היה להפוך את החברה לחברת אחזקות, תוך העברת כל פעילותה של החברה לחברות בנות שיוקמו כחלק משינוי המבנה. כן אמורים היו להתבצע מספר שינויים מבניים נוספים, שעיקרם שינוי אחזקות והעברת פעילות בין חברות בקבוצה. לביצוע מהלך כאמור היו צפויות השלכות מיסוי משמעותיות ולצורך כך ניתנה לחברה חוות דעת של משרד עו"ד שקל ושות' לעניין ההיבטים השונים של השינוי הארגוני המוצע (חוות הדעת צורפה כנספח 12 לכתב ההגנה של החברה).

במאמר מוסגר יצוין, כי בעת שעמדה ההצעה לארגון מחדש על הפרק, החזיקה החברה ב-4 חברות בשליטתה הישירה והן: לוגוטוק אינק, תדביק-פק בע"מ, תדביק נכסים בע"מ וטי.איי.טי - תדביק טכנולוגיות מתקדמות בע"מ.

ביום 15.11.01 הועלתה ההצעה לארגון מחדש לדיון בדירקטוריון החברה. בסופו של הדיון אושרה תכנית הארגון מחדש, על אף התנגדות נציגי אלרן לתכנית (פרוטוקול הדיון צורף כנספח 13 לכתב ההגנה של החברה).

על רקע האמור, הגישה אלרן ביום 26.11.01 בבית משפט זה המרצת פתיחה כנגד הנתבעים (ה"פ 1382/01) ובד בבד עמה בקשה למתן צו מניעה זמני. בפתח המרצת הפתיחה ציינה אלרן, כדלהלן:
"הצורך בהגשת בקשה זו נתעורר לאחר שהמשיב 2 (להלן: "דרורי") שהינו בעל מניות הרוב בחברה העביר, תוך שימוש שלא כדין ובחוסר תום לב ברוב שתחת שליטתו, החלטה בדירקטוריון החברה על ביצוע שינוי מבני וארגון מחדש של החברה שמשמעותו האחת והיחידה הינה ריקון החברה מתוכן ממשי תוך הפיכתה לחברת אחזקות באופן העוקף והפוגע פגיעה קשה בזכויות המוקנות של המבקשת, המחזיקה בלמעלה מ- 40% ממניות החברה"
(ראו סעיף 1 להמרצת הפתיחה, נספח 14 לכתב ההגנה של החברה).

בפרק הסעדים עתרה אלרן לקבלת סעד הצהרתי, לפיו:
"החלטת דירקטוריון החברה מיום 15.11.01.. ככל שהיא נוגעת לשינוי ומבנה הארגון מחדש של החברה.. בטלה.." (ראו סעיף א' לפרק הסעדים).

כסעד חלופי, התבקש בית המשפט להורות, כי כל הצעה לשינוי מבנה וארגון מחדש של החברה תתקבל בהחלטה מיוחדת של אסיפת בעלי המניות בחברה ולחילופי חילופין, כי כל הצעה כאמור תאושר על ידי ועדת הביקורת של החברה (ראו סעיפים ב' ו-ג' לפרק הסעדים).

לחלופין בלבד, התבקש בית המשפט להורות, כי:
"דירקטוריון החברה יהיה גם הדירקטוריון של חברות הבנות שתוקמנה בהתאם להחלטה על שינוי המבנה והארגון מחדש וכי כל החלטה של אסיפת בעלי המניות של החברות החדשות תהא כפופה לאישור אספת בעלי המניות של החברה בהחלטה מיוחדת" (ראו סעיף ד' לפרק הסעדים).

לחילופין לכל האמור, התבקש בית המשפט להורות לנתבע לרכוש את מניות אלרן בחברה על פי ערכן בשוק (ראו סעיף ה' לפרק הסעדים).

ביום 3.12.01 התקיים דיון לפני כב' השופט י' זפט, שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה, שקיבלה תוקף של

פסק דין
, כדלהלן:
"בהסכמה, נקבע כי הזכויות של המבקש[ת] בחברת תדביק בע"מ
תעמודנה לה גם בחברות הבנות והדבר יעוגן בתקנונים שלהן
. בכפוף לכך התובענה נדחית."

(פסק הדין מיום 3.12.01 צורף כנספח ז' לכתב התביעה).

בו ביום דיווחה החברה לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך על החלטת כב' השופט י' זפט ככזאת המתייחסת לחברות הבנות שתוקמנה בהתאם להחלטה על שינוי המבנה והארגון מחדש של החברה (ראו נספח 16 לכתב ההגנה של החברה).

מיד לאחר פרסום הדיווח המיידי הנ"ל, פנתה אלרן לחברה וטענה כי תיאורו של פסק הדין בדיווח הינו שגוי ומטעה. אלרן ציינה, כי:

"בדו"ח המיידי הודעתם כי זכויותיה של אלרן בחברתכם תעמודנה לה "בחברות הבנות שתוקמה בהתאם להחלטה על שינוי המבנה והארגון מחדש" של חברתכם.
דא עקא, בניגוד לדרך הצגתו המוטעית בדו"ח המיידי של חברתכם, פסק הדין אינו מסייג את היקף זכויותיה של אלרן רק לחברות שתוקמנה בהתאם להחלטה על שינוי המבנה והארגון מחדש של חברתכם והוא חל, על פי לשונו, אשר אינה משתמעת לשתי פנים, על כל החברות בנות של תדביק ללא יוצא מן הכלל"
.

אלרן
דרשה, כי החברה תפרסם, ללא דיחוי, תיקון לדו"ח המיידי, כך שישקף נכונה את האמור בפסק דינו של כב' השופט י' זפט (ראו נספח 17 לכתב ההגנה של החברה).

במכתב נוסף, מיום 4.12.01, דרשה אלרן מהחברה לפעול, לאלתר, לתיקון התקנונים של כל החברות הבנות של החברה, באופן שזכויותיה של אלרן בחברה תעמודנה לה גם בחברות הבנות (ראו נספח 17 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 4.12.01 כתבה החברה לרשות לניירות ערך ולבורסה לניירות ערך והסבירה מדוע לשיטתה, דרישת אלרן לפרסום דיווח מתקן צריכה להידחות מכל וכל ובלשונה:

"אין ולא יכול להיות ספק, כי הכרעת בית המשפט צומצמה לשימור זכויותיה של אלרן רק בחברות הבנות שתוקמנה בהתאם להחלטה על השינוי המבני והארגון מחדש – וזאת, להדגיש, בהתאם לסעד שהתבקש על ידי אלרן, בהמרצת הפתיחה שהגישה לבית המשפט הנכבד
" (ראו נספח 18 לכתב ההגנה של החברה).

דברים ברוח דומה כתבה החברה לאלרן במכתבה מיום 6.12.01, תוך שהיא מבהירה, כי החלטת כב' השופט י' זפט נועדה לשמר את הזכויות הנוכחיות שיש לאלרן בחברה ולא להוסיף על זכויות אלה זכויות נוספות, מעבר לזכויות הנוכחיות
(ראו נספח 19 לכתב ההגנה של החברה).

מאז ועד למכירת מניותיה לתובעת, בתחילת שנת 2004, נמנעה אלרן מלחזור על טענותיה בדבר זכויות בחברות הבנות. גם הרשות לניירות ערך והבורסה לניירות ערך לא דרשו מהחברה לבצע דיווח מתוקן כדרישת אלרן.

לאחר מתן פסק הדין, הוקמו על ידי החברה חברות בנות נוספות; בשנת 2003 הוקמה תדביק מערכות הדבקה וסימון בע"מ ובשנת 2006 הוקמה תדפיס רוסיה בע"מ.

ג. רכישת מניות החברה על ידי התובעת ודרישת התובעת למינוי דירקטורים
ביום 10.3.04 רכשה התובעת מאלרן את מניותיה בחברה, המהוות, כאמור, 40.54% מהון המניות המונפק של החברה.

כאחד עשר חודשים לאחר מכן, ביום 9.2.05, פנתה התובעת לחברה וביקשה, כי החברה תנקוט בכל הצעדים הדרושים לצורך תיקון תקנוני החברות הבנות של החברה, כך שישקפו את זכותה של התובעת למנות דירקטורים בחברות הבנות. את האמור במכתבה ביססה התובעת על פסק הדין מיום 3.12.01. התובעת ציינה, כי אי יישום החלטת כב' השופט י' זפט פוגע קשות בזכויותיה, בין היתר משום שאין באפשרותה "למנות נציגים לדירקטוריונים של חברות הבנות ולהשפיע ולהשתתף על-ידי כך בניהול השוטף והיום יומי של החברות" (ראו נספח 2 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 20.2.05 דחתה החברה את דרישת התובעת בציינה, כי החלטת כב' השופט י' זפט ניתנה לאור המחלוקת שהתעוררה בין אלרן לבין התובעת על רקע קבלת ההחלטה בדבר שינוי המבנה הארגוני של החברה, כפי שאושרה על ידי דירקטוריון החברה ביום 15.11.01, וכי:
"לא יכולה להיות מחלוקת, כי ההסכמה כפי שהיא מנוסחת בפרוטוקול, התייחסה לכתבי הטענות האמורים והיא מתקיימת בגבולות כתבי הטענות של הצדדים. "קביעתו" של כב' השופט זפט, לפיה "הזכויות של המבקשת בחברת תדביק בע"מ
תעמודנה לה גם בחברות הבנות והדבר יעוגן בתקנונים שלהן" מתייחסת לחברות בנות - ככל שיוקמו כאלה במסגרת הארגון מחדש של החברה
(ההדגשה במקור-מ' א' ג')".

החברה ציינה עוד, כי בפועל לא בוצע שינוי של המבנה הארגוני ולכן ההחלטה אינה רלבנטית (ראו נספח 4 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 28.2.05 השיבה התובעת למכתב החברה וציינה, כי החלטת כב' השופט י' זפט הינה כללית ורחבה וכי היא לא צומצמה על ידי הצדדים או על ידי בית המשפט בכל מובן שהוא. התובעת ציינה עוד, כי לא נקבע בהחלטה כי היא מתייחסת רק לחברות הבנות שתוקמנה במסגרת הארגון מחדש של החברה, כנטען. עוד ציינה התובעת, כי בכל מקרה החברה אכן ביצעה הליך ארגון מחדש, תוך שהיא מתייחסת לחברת תדביק מערכות הדבקה וסימון בע"מ, אשר הוקמה בשנת 2002. התובעת חתמה את מכתבה בציינה, כי באם דרישותיה לא תעניינה, בכוונתה "לפנות לערכאות למימוש זכויותיה" (ראו נספח 5 לכתב ההגנה של החברה).

התובעת נמנעה מלממש את איומה לפנות לערכאות ובמשך למעלה מחמש שנים לא חזרה על דרישתה למנות דירקטורים בחברות הבנות.

בין השנים 2006-2009 התפתחה החברה והרחיבה את פעילותה באמצעות הקמת חברות בנות נוספות, תוך שגם
חברות הבנות שבשליטתה של החברה הקימו חברות בנות משל עצמן. כמו כן,
הגדילה החברה, באמצעות חברות הבנות שלה, את שיעור אחזקותיה בחברות שבשליטתה העקיפה.


ד. כישלון המו"מ עם הנתבע ודרישתה החוזרת של התובעת למינוי דירקטורים
בראשית שנת 2010 פנתה התובעת לנתבע והציעה לרכוש את מניותיו בחברה, באופן שתהפוך לבעלת השליטה בחברה. ברם, מגעים אלו כשלו, בסופו של יום.

ביום 11.8.10, למעלה מחמש שנים לאחר שטענה התובעת לעניין זכותה למנות דירקטורים בחברות הבנות, נתקבל אצל החברה מכתב מאת ב"כ התובעת, בגדרו דרשו מהחברה:

"לפעול למינוי דירקטורים מטעם מרשתנו בכל אחת מהחברות שבשליטת תדביק.. בהתאם להוראות שנקבעו בתקנון תדביק ביחס למינוי דירקטורים בתדביק, וכן לפעול לתיקון התקנונים של תדביק וחברות הבנות ככל שנדרש להבטחת זכויותיה של מרש מרשתנו".

במכתבם טענו ב"כ התובעת, כי זכותה של התובעת למנות דירקטורים בחברות הבנות נובעת הן מכוח הוראות הדין והן מכוח החלטתו כב' השופט י' זפט (ראו נספח 7 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 13.9.10 השיב ב"כ החברה למכתב ב"כ התובעת בציינו, כי:
"החלטתו של כב' השופט זפט מיום 3.12.01, עליה מבקשת להסתמך מרשתך, לא מקנה למרשתך זכות למינוי דירקטורים בחברות הבנות".
עוד צוין, כי ניסיונות התובעת בעבר למינוי דירקטורים מטעמה בחברות הבנות על בסיס פרשנותה השגויה להחלטת כב' השופט י' זפט נדחו על ידי החברה וכי עקב כך התובעת ויתרה על טענותיה בעניין זה, באופן המשתיק אותה מלטעון אותן פעם נוספת. כמו כן, נטען, כי:
".. ניסיונה של מרשתך לכפות מינוי דירקטורים מטעמה בחברות הבנות, הוא ניסיון חסר תום לב באופן מובהק, הננקט במסגרת סכסוך בעלי מניות בין מרשתך לבין בעל השליטה בחברה. מטרתו היחידה והבלעדית של ניסיון זה מצד מרשתך היא להעמיק את הסכסוך בתוך החברה, באופן שיגדיל את הפגיעה בחברה, שהתנהלות מרשתך בחודשים האחרונים כבר גורמת לה" (ראו נספח 8 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 19.10.10 השיב ב"כ התובעת למכתב ב"כ החברה בציינו, כי התובעת מעולם לא ויתרה על זכותה למנות דירקטורים בחברות הבנות של החברה וכי זכות כאמור עומדת לתובעת הן מכוח הוראות הדין והן מכוח פסק הדין מיום 3.12.01. עוד ציין ב"כ התובעת, כי:
"מצבה הכלכלי של החברה והחברות הבנות, תחת הנהגתו של המנכ"ל הנוכחי, הולך ומתדרדר משנה לשנה, עד כדי חשש ממשי שהחברה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה בשנים הקרובות..".

ב"כ התובעת הוסיף וציין, כי אין בכוונת התובעת לעמוד מנגד כאשר הנהלת החברה מובילה את החברה במדרון תלול, תוך קיפוח זכויות התובעת כבעלת מניות בחברה ועת קיים חשש ממשי למצב החברה ולהשקעת התובעת בחברה (ראו נספח 9 לכתב ההגנה של החברה).

ביום 28.10.10 השיב ב"כ החברה למכתב ב"כ התובעת ודחה את האמור בו מכל וכל. ב"כ החברה חזר על עמדת החברה, לפיה אין לתובעת כל זכות למנות דירקטורים בחברות הבנות, כדלהלן:
"מעבר לצורך נחזור ונזכיר כי אין למרשתך כל בסיס משפטי – חוקי, חוזי או אחר – לדרישתה למנות דירקטורים מטעמה בחברות הבנות ויותר מכך מרשתך מושתקת מלטעון לזכות מעין זו נוכח החלטתו של כב' השופט זפט מיום 3/12/01
" (ראו נספח 10 לכתב ההגנה של החברה).


ה. ההליך הנוכחי
ביום 12.1.11 הוגשה התובענה דנן, בה טוענת התובעת, כי הנתבעים התעלמו התעלמות בוטה מפסק הדין מיום 3.12.01 והמשיכו לנקוט בהליכי הארגון מחדש וזאת מבלי לאפשר לאלרן, ומאוחר יותר לתובעת שנכנסה בנעליה, לממש את זכותה מכוח פסק הדין ולמנות דירקטורים בכל חברות הבנות של החברה. הסעד העיקרי המבוקש הוא להורות לנתבעים לבצע את פסק הדין מיום 3.12.01 ולפעול לאלתר למינוי דירקטורים מטעם התובעת בכל החברות שבשליטתה (הישירה או העקיפה) של החברה וכן להורות לנתבעים לתקן את התקנונים של חברות הבנות בהתאם. לחילופין, מתבקש בית המשפט להורות כי דירקטוריון החברה יהא גם הדירקטוריון של החברות הבנות וכן להורות לנתבעים לתקן בהתאם את התקנונים של חברות הבנות. עוד מתבקש בית המשפט ליתן סעדים שונים, שמטרתם מניעת קיפוח המיעוט בידי הרוב.

בכתב הגנתם טוענים הנתבעים, כי דין התביעה להידחות על הסף בשל שיהוי, ויתור, מניעות וחוסר תום לב קיצוני. לגופם של דברים, טוענים הנתבעים, בין היתר, כי הליך הארגון מחדש כלל לא יצא אל הפועל וכי למעט תחום פעילות שולי שהועבר לתדביק מערכות, לא העבירה החברה דבר לחברות הבנות וכי המבנה של החברה, בשינויים מינוריים, נותר כשהיה. הנתבעים טוענים כי בנסיבות אלה ממילא התאיינה משמעותו של פסק הדין מיום 3.12.01, שעניינו בסעד החלופי שביקשה אלרן, במידה והליך הארגון מחדש לא יבוטל. עוד טוענים הנתבעים, כי הזכויות מכוח פסק הדין מיום 3.12.01 הוענקו באופן אישי לאלרן, ולא לכל בעל מניות מיעוט ככזה, ועל כן מרגע שאלרן חדלה להיות בעלת מניות גם פסק הדין איבד את נפקותו והוא אינו חל על בעל מניות מיעוט אחר, והתובעת בכלל זה.

2. טענות הצדדים לעניין הסילוק על הסף
הנתבע
טוען כי הטענות נשוא הליך זה הועלו על ידי התובעת בחוסר תום לב משווע, רק לאחר שנכשל מו"מ עסקי שמטרתו רכישת מניותיו של הנתבע (במחיר נמוך) וכאמצעי לחץ גרידא. זאת, בניגוד גמור לטובת החברה ולחובת הדירקטורים מטעם התובעת כלפי החברה. מצב דברים זה ממחיש הן את המלאכותיות והמופרכות של טענות התובעת והן את חוסר תום הלב והמניעים הפסולים העומדים מאחורי העלאת טענות התובעת כיום.

הנתבע
טוען עוד, כי טענות בדבר זכותם של בעלי מניות המיעוט למנות דירקטורים בחברות בנות של הקבוצה מכוח פסק הדין הועלו פעמיים, פעם אחת על ידי אלרן, בסמוך לאחר מתן פסק הדין ופעם שנייה על ידי התובעת במהלך שנת 2005. בשתי הפעמים נדחו הטענות בתוקף על ידי הנתבעים ובשתי הפעמים זנחו בעלי מניות המיעוט, בצורה מפורשת וחד משמעית, את טענותיהם.

הנתבע
מוסיף וטוען, כי במשך למעלה מארבע שנים השתתפו נציגי התובעת, באופן ער ופעיל, בכל ישיבות הדירקטוריון של החברה, אשר עסקו, בין היתר, במצבה הכולל של הקבוצה, לרבות החברות בנות, ולא העלו כל טענה בדבר "זכאותם", כביכול, למינוי דירקטורים בחברות האמורות, בדבר העדר יכולת לפקח כראוי על הנעשה בחברות הנדונות ויתר הטענות נשוא הליך זה. זאת ועוד. התובעת אישרה את הדוחות הכספיים של החברה ואף חתמה על תשקיף החברה ללא הסתייגות ובכך הצהירה, כי אין היא עומדת על איזה מטענותיה דנן.

הנתבע
טוען כי בנסיבות בהן התובעת העלתה את טענותיה העיקריות נשוא ההליך דנן וטענות אלו נדחו מכל וכל על ידי הנתבעים והתובעת, במודע ובמפורש, זנחה טענות אלה וויתרה עליהן במשך שנים ארוכות, תוך שהנתבעים מסתמכים על כך ומשנים את מצבם לרעה עקב כך, יש לסלק את התביעה על הסף וזאת מחמת שיהוי, מניעות וחוסר תום לב.

החברה
טוענת, כי במשך שנים ארוכות מאז כניסתה של התובעת לנעלי אלרן כבעלת מניות בחברה נמנעה התובעת מלנקוט בהליכים כלשהם, אשר יקנו לה זכויות כלשהן בחברות הבנות ואף נמנעה מלטעון לקיומן של זכויות כאמור. גם כאשר התובעת טענה לקיומן של זכויות כאלה ואף איימה בנקיטת הליכים אשר יקנו לה זכויות כאמור, נמנעה התובעת מלממש איומים אלה ומלחזור על טענות בדבר זכויות כאמור, וזאת ככל הנראה לאחר שהובהר לה כי מדוברים באיומים ריקים מתוכן, שאין להם כל סיכוי להתקבל. רק לאחר חמש שנים ועל רקע סכסוך מר עם הנתבע, לאור סירובו למכור לתובעת את מניותיו בחברה, נזכרה התובעת להעלות את טענותיה מן האוב ועוד "לשדרג" אותן על דרך של טענה בדבר זכויות בחברות נוספות שאינן חברות בנות ואשר מצויות בשליטת החברה.

החברה
טוענת עוד, כי כל אותה תקופה ממושכת נהגה החברה והחברות הבנות שלה בהתאם לתקנונים הקיימים ובהסתמך עליהם, תוך שהן מסתמכות על המצגים שהוצגו על ידי התובעת, על דרך ההתנהגות, לפיהם התובעת אינה סבורה כי קיימות לה זכויות כלשהן בחברות הבנות וכי מכל מקום ויתרה על טענותיה בעניין זה ויתור סופי ומוחלט.

החברה
מוסיפה וטוענת, כי אילו הייתה התובעת עומדת על טענותיה ונמנעת מלזנוח אותן, כפי שעשתה, סביר להניח כי העניין היה מגיע לבירור משפטי זה מכבר, שהיה שם קץ כבר אז לטענותיה המופרכות של התובעת. ברם, תחת מיצוי זכויותיה בזמן אמת, זנחה אותן התובעת למשך למעלה מחמש שנים וכיום היא מהינה לבוא בטענות סרק, בגדר תביעתה, לגבי אופן ניהול החברה והחברות הבנות במהלך תקופה זו.

עוד טוענת החברה, כי חוסר תום הלב של התובעת מקבל משנה תוקף, בשים לב לעיתוי העלאת הטענות המופרכות בדבר "זכויות" בחברות הבנות. טענות אלה הועלו על ידי התובעת רק לאחר שהמגעים בינה לבין הנתבע באשר לרכישת חלקו בחברה כשלו, דבר שהוסתר על ידה מבית המשפט בגדר תביעתה.

החברה
טוענת כי בשים לב לכל האמור, מן הראוי לסלק את התביעה על הסף וזאת מחמת שיהוי, מניעות וחוסר תום לב.

התובעת
טוענת, כי היא פעלה בתום לב ועמדה על זכויותיה החל ממועד הסמוך לרכישת המניות על ידה ועשתה כל אשר לאל ידה בכדי להימנע מפנייה לערכאות המשפטיות וכי היא השתמשה בכלי זה אך ורק כמוצא אחרון כאשר התברר לתובעת כי כלו כל הקיצין ונסתם הגולל על מציאת פתרון חלופי כנגד ההתנהלות הנפסדת של הנתבע.

התובעת
טוענת עוד, כי עילתה של התובעת הינה עילה נמשכת, אשר לא הסתיימה כלל ועיקר בשנת 2005, אלא המדובר בהפרה מתמשכת של זכויות התובעת ובקיפוח מתמשך שלה, כאשר בשנת 2005, אף לדידם של הנתבעים עצמם, תהליך הארגון מחדש לא הושלם במלואו.

התובעת
מוסיפה וטוענת, כי אין בחתימתה על התשקיף והדוחות הכספיים של החברה משום ויתור כלשהו על זכויותיה, באשר אלה נועדו לתאר את המצב העובדתי הקיים בחברה ובחברות הבנות ולא את מצב הדברים הראוי מבחינה משפטית או כלכלית. משכך, אין בין חתימתה של התובעת על הדוחות הכספיים והתשקיף לבין זכויותיה של התובעת למנות דירקטורים בחברות הבנות או הסכמתה למצב הכלכלי המתדרדר של החברה ולא כלום. מכל מקום, התובעת מעולם לא ויתרה על זכותה להשתתף בהליך קבלת ההחלטות באשכול החברות שבשליטת החברה והעובדה שזכויותיה נשללו שלא כדין על ידי הנתבעים, כפי שמשתקף בתשקיף ובדוחות הכספיים, אין בה כדי להואיל לנתבעים בענייננו.

עוד טוענת התובעת, כי אין בעובדה שלא הגישה את התביעה דנן לאחר משלוח מכתביה משנת 2005 בכדי להצביע על שיהוי כלשהו וליתן גושפנקא לרמיסה בוטה של זכויות התובעת על ידי הנתבעים, תוך קיפוח מתמשך של התובעת.

התובעת
טוענת עוד, כי הנתבעים ממילא לא שינו את מצבם לרעה וכי לא צפוי לנתבעים כל נזק כתוצאה ממינוי דירקטורים מטעמה בחברות הבנות.
לבסוף, טוענת התובעת, כי מן הראוי שהשימוש בטענת השיהוי בתוך תקופת ההתיישנות ייעשה במשורה ובמקרים נדירים וחריגים בלבד, מאחר שטענה זו נועלת את שערי בית המשפט בפני
מי שמבקש סעד מרשות שיפוטית.

3. סילוק על הסף
א. המסגרת הנורמטיבית
סעיפים 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984
(להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מסדירים את סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף. ההלכות שנתגבשו בעניין סילוק על הסף הינן נוקשות ובבסיסן עומדת התפיסה שאין לגזול מתובע את יומו בבית המשפט, אלא אם כן סבור בית המשפט שניתן לקבוע על פניו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כאחד, שיש בהם כדי להכריע באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאף אם היה נשמע הדיון לגופו - התוצאה הייתה דחיית התובענה (ראו לעניין זה אורי גורן
, סוגיות בסדר דין אזרחי
(מהדורה עשירית, תשס"ט) (להלן: "גורן") , עמ' 167).

על הטעם העומד ביסודו של הכלל האמור, עמד בית המשפט ברע"א 1689/97
גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה
(ניתן ביום 10.4.97), כדלהלן:
"סילוק תביעה על הסף הוא צעד קיצוני, באשר נשלל על ידו ממתדיין יומו בבית המשפט ודלתותיו נסגרות בפני
ו מבלי שיהיה בידו לשטוח עצומותיו בפני
בית המשפט".

ובע"א 5634/05
צוקית הכרמל פרויקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות
(ניתן ביום 4.6.07), ציין כב' השופט א' רובינשטיין:
"על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים – נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט."

אחד מאותם מקרים, בהם יורה בית המשפט על סילוק תביעה על הסף, הוא במצב דברים בו התביעה נגועה בפגמים של שיהוי, ויתור, מניעות וחוסר תום לב, שאז יש לראות בתובע כמי שעושה שימוש לרעה בהליכי משפט (ראו: ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(5), 433 (2003), עמ' 447-448;
רע"א 4976/00
בית הפסנתר
נ'
דליה מור
, פ"ד נו(1) 577 (2001);

רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט
(6) 625, (2005), עמ' 632-635 (להלן: "עניין בית ששון");

גורן, בעמ' 179).


השאלה מהו שימוש לרעה בהליך השיפוטי אינה ניתנת לתשובה אחידה וממצה. קשה להגדיר מראש מתי תעלה התנהגות של בעל דין כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי; קל יותר לזהות את הפסול שבהתנהגות זו כאשר נתקלים בה. בדומה לעקרון תום הלב, אף האיסור על ניצול לרעה של הליכי משפט מבוסס בעיקרו על אמת מידה אובייקטיבית, הנבחנת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. בית המשפט יפעיל את סמכותו למתן סעד בגין התנהלות דיונית חסרת תום לב בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים לעניין, בהם שמירה על הגינות ההליך השיפוטי והגנה על התכליות המונחות בבסיס סדרי הדין מחד גיסא, אל מול זכות הגישה לערכאות וזכותו של בעל דין לקבל הזדמנות מלאה לבירור עניינו בבית המשפט מאידך גיסא (ראו
בש"א 6479/06
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
נ'
משה שנפ
, ניתן ביום 15.1.07).

ב. שיהוי, ויתור, מניעות וחוסר תום לב
גם אם אניח, לטובתה של התובעת, כי היא אכן באה בנעליה של אלרן בכל הנוגע לזכויות שהוקנו לאלרן מכוח פסק הדין מיום
3.12.01
, הרי שבנסיבות ענייננו, יש לסלק את התובענה על הסף בכל הנוגע ל
זכותה הנטענת של התובעת למנות דירקטורים בחברות הבנות שבשליטת הנתבעים.

ודוק, חמש שנים חלפו מאז העלתה התובעת את הטענות הנטענות במסגרת ההליך דנן לראשונה, עד אשר שבה והעלתה אותן, לאחר כישלון המו"מ לרכישת מניות הנתבע בחברה. בפרק הזמן האמור, נמנעה התובעת מלטעון כי קמה לה זכות כאמור, על אף שעמדו לרשותה של התובעת הזדמנויות רבות לעשות כן, לרבות במסגרת אסיפות כלליות וישיבות דירקטוריון של החברה.

בכל אותה תקופה, התובעת גם נמנעה מלפנות לערכאות למימוש זכויותיה, כפי שהודיעה כי תעשה, במכתבה לחברה מיום 28.2.05.

לא מצאתי כל הסבר ראוי על שום מה נמנעה התובעת מלממש את זכותה הנטענת למנות דירקטורים בחברות הבנות, במשך תקופה כה ארוכה.

לא זאת אף זאת. נציגי התובעת בדירקטוריון החברה אישרו את הדוחות הכספיים של החברה, אשר כללו במסגרת תיאור "החזקות בעלי עניין", את הוראות התקנון מכוחן מוקנית לתובעת הזכות למנות דירקטורים בחברה. באף אחד מהדוחות האמורים לא צוין כי מוקנית לתובעת הזכות למנות דירקטורים בחברות הבנות. חרף האמור, אישרו נציגי התובעת, שנה אחר שנה, את הדוחות הכספיים של החברה, וזאת מבלי לטעון או להכניס הבהרה כלשהי בעניין.

נציגי התובעת בדירקטוריון החברה גם חתמו על תשקיף החברה משנת 2008, אשר כלל את הנתונים העיקריים הנוגעים לחברה, לרבות זכויות ההצבעה הצמודות למניות החברה ועיקרי הוראות התקנון של החברה (ראו פרק ה' לתשקיף, נספח 6 לכתב ההגנה של החברה). למותר לציין, כי תוכנו של התשקיף הנ"ל מנוגד בתכלית לעמדתה של התובעת, כפי שהיא באה לידי ביטוי במסגרת ההליך דנן.

התשקיף מופנה כלפי כולי עלמא. לו סברה התובעת כי התשקיף אינו מייצג את הזכויות בחברה או כי יש לה טענות בעניין זה, חובתה היתה לציין זאת בתשקיף.

האמור בתשקיף ובדוחות הכספיים של החברה גם שולל את טענת התובעת, לפיה הליך הארגון מחדש בוצע בפועל, שהרי הליך זה כלל לא מצא ביטוי בתשקיף ובדוחות הכספיים של החברה.
התנהגותה של התובעת בענייננו מצביעה על כך שהתובעת כלל לא סברה כי קמה לה זכות למנות דירקטורים מטעמה בחברות הבנות ולמצער, כי התובעת זנחה את טענתה, כי קמה לה זכות כאמור.

הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, כאשר מביאים בחשבון כי התביעה דנן הוגשה כעשור לאחר מתן פסק הדין של כב' השופט י' זפט.

זאת ועוד. יש לזכור, כי טענת התובעת, לפיה קמה לה זכות למנות דירקטורים מטעמה בחברות הבנות, הועלתה בעבר על ידי אלרן, בסמוך למועד מתן פסק הדין של כב' השופט י' זפט. טענת אלרן נדחתה על ידי החברה ולאחר מכן אלרן לא שבה וטענה לעניין זה דבר. משכך, כבר בראשית שנת 2005, עת העלתה התובעת את טענותיה לראשונה, הייתה התובעת מנועה מלטעון כאמור, בשים לב לעובדה, שטענות אלה נדחו על ידי החברה וכתוצאה מכך נזנחו על ידי אלרן. ברי, כי בעת רכישת מניות החברה מאלרן, התובעת לא הייתה יכולה לקבל לידיה יותר מאגד הזכויות שעמדו לאלרן באותה עת. ניתן גם לשער, כי מחיר המניות דאז לא שיקף את הזכות הנטענת למנות דירקטורים בחברות הבנות וכי התובעת כלל לא הסתמכה על זכות כאמור בעת רכישת המניות מאלרן.

השתק מכוח מצג מונע מבעל דין מלהתכחש למצג שהציג בפני
בעל הדין היריב, אם האחרון הסתמך על המצג באופן סביר ובתום לב ועקב כך שינה מצבו לרעה (ראו:
ע"א 513/89
interlego a.s
נ'
exin-lines bros. s.a
, פ"ד מח
(4) 133 (1994) (להלן: "עניין אינטרלגו"), בעמ' 200).

כאמור לעיל, בין השנים 2006-2009 התפתחה החברה והרחיבה את פעילותה באמצעות הקמת חברות בנות נוספות וכן באמצעות הגדלת שיעור אחזקותיה בחברות שבשליטתה העקיפה. מטבע הדברים, מחירם של מהלכים אלה לא שיקף את העובדה שלתובעת זכות כלשהי באותן חברות. מובן, כי גם הנפקת האג"ח בשנת 2008 בוצעה מבלי שעובדה זו הובאה בחשבון.
שעה שהחברה הסתמכה על המצג שלפיו לאלרן - ומאוחר יותר לתובעת הבאה בנעלי אלרן - אין כל זכות למנות דירקטורים בחברות הבנות שלה ופעלה בהתאם לכך למעלה מעשור,
מושתקת התובעת מלטעון, כי קמה לה זכות למנות דירקטורים מטעמה בחברות הבנות.

ג. השתק שיפוטי
מניעות התובעת מלטעון כי
קמה לה זכות למנות דירקטורים מטעמה בחברות הבנות נובעת גם מכוח השתק שיפוטי, זאת לאור פסק הדין מיום
3.12.01
.

בעניין בית ששון נדונה תורת ההשתק השיפוטי בהרחבה. כב' השופט גרוניס ציין, כדלהלן:
"בעוד שתורת ההשתק מכוח מצג מתמקדת בצדדים ובמערכת היחסים ביניהם, הרי הדגש בהשתק השיפוטי הינו על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט. מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים שבו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר
" (שם, בעמ' 633).


יש לציין, כי גם כב' השופטת דורנר, שהגדירה את תורת ההשתק השיפוטי לראשונה, הדגישה כי אין מדובר דווקא בצדדים לאותו הליך, כך שניתן להחיל זאת גם בענייננו, עת התובעת לא הייתה צד להמרצת הפתיחה (ראו עניין אינטרלגו).

ברע"א 3640/03
יקירה דקל נ' שוקי (יהושע) דקל
(ניתן ביום 16.12.07), ציינה כב' השופטת אילה פרוקצ'יה לעניין זה, כדלהלן:
"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא – חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם....ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים - עקרון תקנת הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב... תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט....דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני
בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני. תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט - המהותי והדיוני כאחד
." (עמ' 11 לפסק הדין).

ובהמשך:
"תורת ההשתק השיפוטי, המתבססת על דרישת תום הלב הדיוני, אינה בהכרח חופפת בכל תנאיה לתורת ההשתק הכללית. כך, למשל, עקרון ההשתק המסורתי מחייב כתנאי לחלותו את קיומם של הסתמכות ושינוי מצב לרעה של בעל הדין שכנגד.... לעומת זאת, דוקטרינת ההשתק השיפוטי מכוונת מבטה לא רק אל עבר מערכת היחסים בין בעלי הדין, אלא גם לעבר האינטרס הכללי של המערכת השיפוטית, המייצגת את עניינו של הציבור כולו. מטעם זה, לצורך השתק שיפוטי לא נדרש בהכרח קיומם של הסתמכות ושינוי מצב לרעה של צד להתדיינות, אף כי התרחשותם של תנאים אלה עשויה לחזק את המסקנה בדבר קיומו של חוסר תום לב דיוני בהתנהגות בעל הדין האחר, העשוי להצדיק החלת השתק שיפוטי על טענה המועלית על ידו
." (עמ' 12 לפסק הדין).

קריאת פסק הדין מיום
3.12.01
על רקע כתבי הטענות שהגישו הצדדים במסגרת ההליך הנ"ל אינה יכולה אלא להביא למסקנה, כי כוונת הצדדים הייתה שזכותה של אלרן למינוי דירקטורים תחול רק ביחס לחברות בנות חדשות שתוקמנה במסגרת הליך הארגון מחדש;

ודוק, במסגרת המרצת הפתיחה שהגישה, עתרה אלרן, בין היתר, לקבלת סעד הצהרתי חלופי, לפיו:
"דירקטוריון החברה יהיה גם הדירקטוריון של
חברות הבנות שתוקמנה בהתאם להחלטה על שינוי המבנה והארגון מחדש
וכי כל החלטה של אסיפת בעלי המניות של
החברות החדשות
תהא כפופה לאישור אספת בעלי המניות של החברה בהחלטה מיוחדת
(ההדגשות שלי-מ' א' ג')" (ראו סעיף ד' לפרק הסעדים שבהמרצת הפתיחה, נספח 14 לכתב ההגנה של החברה).

החברה, מצדה, טענה בתגובתה לבקשה למתן צו מניעה זמני, כי אילו נציגי אלרן היו פונים לחברה עובר להגשת התובענה, הייתה החברה מבהירה לאלרן, כי בכוונתה לשמר את זכויותיה של אלרן בחברות הבנות שתוקמנה במסגרת הליך הארגון מחדש:
"אילו הייתה המבקשת נוהגת כך, היה מתברר לה, כי לחששותיה (האמיתיים ו/או המדומים) אין כל יסוד וכי המשיב נכון היה לקבוע הסדרים ראויים ומתאימים גם
בחברות הבנות שיוקמו במסגרת הרה-ארגון
על מנת להבטיח (ככל שיש בכך צורך) כי אין כל כוונה לפגוע במבקשת או לנשלה מזכויותיה בכל דרך שהיא
(ההדגשות שלי-מ' א' ג')" (ראו סעיף 10 לתגובת הנתבעים לבקשת אלרן למתן צו מניעה זמני, נספח 15 לכתב ההגנה של החברה).

בהתאם לכך,
הוסכם
בפסק הדין מיום
3.12.01,
כי:
"..
הזכויות של המבקש[ת] בחברת תדביק בע"מ
תעמודנה לה גם בחברות הבנות והדבר יעוגן בתקנונים שלהן
."


פסק דין
מכוח פשרה מבוסס על ויתורים הדדיים
.
בענייננו, הסכימו הצדדים כי הליך הארגון מחדש לא יבוטל, ברם יינתן לאלרן הסעד החלופי שנתבקש על ידה והוא כי דירקטוריון החברה יהיה גם הדירקטוריון של חברות הבנות שתוקמנה.

בלתי מתקבל על הדעת, כי הצדדים או בית המשפט התכוונו ליתן לאלרן סעד שהיא כלל לא ביקשה, אשר מעמיד אותה במצב טוב יותר מאשר לו הייתה זוכה בסעד העיקרי שביקשה בהמרצת הפתיחה, קרי- ביטול החלטת הדירקטוריון בדבר ביצוע ארגון מחדש בחברה והחזרת המצב לקדמותו. יש לזכור, כי באותה עת כבר החזיקה החברה בארבע חברות בנות בשליטתה המלאה ולאלרן לא הייתה כל זכות למנות דירקטורים בחברות אלו.

לפיכך, מחייב האינטרס של המערכת השיפוטית בענייננו שלא לאפשר לתובעת להעלות טענות בנוגע לזכותה למנות דירקטורים "בכל החברות...", שעה שבמסגרת פסק הדין מיום 3.12.01 הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה הזכויות למנות דירקטורים תעמודנה לאלרן, שהתובעת באה בנעליה, רק בחברות בנות חדשות שתוקמנה במסגרת הליך הארגון מחדש.

מובן גם, כי העלאת טענה המזמינה פתיחה מחדש של ההליכים בתביעה, עשור לאחר שהצדדים התפשרו ביניהם, אינה מתיישבת עם חובת תום הלב.

זאת ועוד. התובעת אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו; מחד גיסא לטעון כי היא באה בנעליה של אלרן בכל הנוגע לפסק הדין מיום 3.12.01 ומאידך גיסא לבקש ליתן לפסק הדין אשר ניתן בעניינה של אלרן פרשנות החורגת מגדר הטענות שנטענו בהליך הנ"ל על ידי אלרן.


4. סוף דבר
אני מורה על
דחיית התובענה שבכותרת על הסף בחלקה, מכוח הוראות תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי. עילת התובענה הנוגעת
לזכותה הנטענת של התובעת למנות דירקטורים בחברות הבנות שבשליטת הנתבעים תידחה.

מאחר שבגדרי התובענה דנן טוענת התובעת לקיפוח המיעוט (ראו סעיפים 99-116 לכתב התביעה), תודיע התובעת בתוך 7 ימים מהיום אם בכוונתה להמשיך את התובענה בעילה זו, שאחרת תדחה התובענה כולה. באם התובעת תבחר להמשיך את ניהול התובענה, תגיש התובעת כתב תביעה מתוקן רק בעילה של עושק המיעוט בתוך 30 ימים מהיום. כתב הגנה יוגש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.

התובעת תשלם לכל אחת מהנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.


ניתנה היום,
ז' תשרי תשע"ב, 05 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 22908-01/11 איי.אי.אל. ישראל אקווטי בע"מ נ' אילן דרורי, חברת תדביק בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/10/2011)