פסקי דין על רשות השידור הישראלית - ערוץ 1 | פסקי דין על רוני רון | פסקי דין על מארי פיזם | פסקי דין על מדינת ישראל |

5127/11 עפ     10/10/2011




עפ 5127/11 רשות השידור הישראלית - ערוץ 1 נ' רוני רון, מארי פיזם, מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 5127/11

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 5127/11



בפני
:

כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


כבוד השופט ס' ג'ובראן


כבוד השופט נ' הנדל


המערער
,
:
רשות השידור הישראלית - ערוץ 1



נ


ג


ד



המשיבים:

1. רוני רון



2. מארי פיזם



3. מדינת ישראל


ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי מרכז מיום 16.6.11 בתפ"ח 10953-09-08 שניתנה על-ידי כבוד השופטים א' טל, ד"ר א' סטולר ור' לורך


תאריך הישיבה:
כ"ז באלול התשע"א

(26.9.11)


בשם המערערת:
עו"ד יורם מושקט


בשם המשיב 1:
עו"ד אורית חיון

בשם המשיבה 2:
עו"ד רויטל סויד
; עו"ד מרב גרינברג

בשם המשיבה 3:
עו"ד זיו אריאלי


פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין
:

1.
המשיבים 1 ו-2 – רוני רון
ומארי פיזם
– הורשעו, ביום 19.5.2011 בבית-המשפט המחוזי. המשיב 1 הורשע ברצח בכוונה תחילה של הילדה רוז פיזם ז"ל, בת ארבע וחצי שנים, בתה של המשיבה 2. ואילו המשיבה 2 הורשעה בעבירה של שידול לרצח. על שניהם הושת עונש של מאסר עולם. עניינה של המשיבה 2 תלוי ועומד בערעור שהוגש מטעמה.


המערערת – רשות השידור הישראלית, ערוץ 1 – ביקשה להתיר את פרסומן של קלטות המתעדות בחוזי ובשמע את חקירת המשיבים 1 ו-2, ובית-המשפט המחוזי דחה את בקשתה. כנגד החלטה זו מופנה הערעור.

2.
המערערת סבורה כי "הנסיבות הציבוריות בתיק זה הינן חריגות" בשל ההד הציבורי שהיה לפרשה, בשל הפנייה לעזרת הציבור בחיפוש אחר הילדה ובשל המשאבים האדירים שהושקעו בחיפושים. המערערת מציינת כי בערוץ טלוויזיה אחר הוצג סרט ובו שימשו שחקנים מקצועיים בדמותם של המשיבים 1 ו-2 והציגו את התנהלותם בחדר החקירות.


המערערת סבורה עוד כי, במקרה זה, גוברת זכות הציבור לדעת על זכות הפרטיות וכי מתקיימים טעמים מיוחדים שיתירו את התרת הפרסום. המערערת מציינת גם את חשיבות פומביות הדיון וטוענת כי החשיפה הויזואלית של החקירה נדרשת לצרכי הרתעה כלפי העוסקים בטיפול בילדים, וכי חשוב שיידע מי שפוגע בילד שלא תעמוד לו הזכות לפרטיות ובוודאי שלא תעמוד לו לגבי חקירתו "כשהוא נשאל בנושא ציבורי", וכשהוא מוסר מידע כוזב ומוליך שולל את רשויות החוק ואת הציבור.

3.
המשיבים מבקשים להותיר על כנה את החלטת בית-המשפט המחוזי. הם סבורים כי לא נתקיימו טעמים המצדיקים את הפרסום וכי נהפוך הדבר: קיימים טעמים לדעתם מיוחדים המצדיקים דווקא את איסור הפרסום. זכות הציבור לדעת, כך מציינים המשיבים, אינה זכות הציבור ל"הציץ" וכי עצם האמירה כי פרשייה מסויימת מעוררת עניין ציבורי – אינה מצדיקה פגיעה בפרטיותו של הנחקר. האיסור על פרסום חקירה אינו מוגבל לשלב מסויים בהליך הפלילי, כך מדגישים המשיבים, והוא חל על חומר החקירה כולו. העובדה שתלוי ועומד ערעור מטעם המשיבה 2, המופנה כנגד פסק דינו של בית-המשפט המחוזי, גם היא מחזקת, לדעת המשיבים, את הבחירה שלא להתיר הקרנת חומר חזותי וקולי של החקירה.


המשיבים עומדים גם על החשש בדבר ההשפעה השלילית, של חשיפת חומר החקירה האמור, על עדים פוטנציאליים בחקירות משטרה. אלו עלולים להירתע משיתוף פעולה בחקירה, כך סבורים המשיבים, אם ידעו כי מהלך חקירותיהם יהפוך לנחלת הכלל.

4.
דין הערעור להידחות.


משנעלמו עקבותיה של הילדה רוז פיזם ז"ל, החלו חיפושים אחריה ונפתחה חקירה בפרשת היעלמה. במהלך החקירה נחקרו גם המשיבים 1 ו-2, ובשלב מסויים הודה המשיב 1 כי גרם למותה של המנוחה, אולם טען כי מותה נגרם כאשר היכה אותה על-מנת להרגיעה. גירסתו נדחתה והוא הורשע בביצוע רצח בכוונה תחילה. המשיבה 2 הורשעה בשידול לרצח, משנקבע כי שידלה את המשיב 1 "להיפטר מרוז לצמיתות".


במהלך שמיעת הראיות הוקרנו באולם בית-המשפט המחוזי שני מהלכי שחזור שביצע המשיב 1 בעת שנחקר במשטרה והוקרנו קטעים מחקירתה של המשיבה 2. הישיבה התקיימה בדלתיים פתוחות וחלקים מדברי המשיב 1, שנאמרו במהלך השחזורים, פורסמו, בהסכמתו, באמצעי התקשורת השונים סמוך לאחר מכן.


עוד קודם להכרעת-הדין הגישו מספר גופי תקשורת, ובהם המערערת, בקשה להתיר את שידור קלטות השחזור והחקירה. בית-המשפט המחוזי דחה את בקשתם לפרסום חזותי או קולי של הקלטות, בין השאר, משום שלא הוסר החשש מפני השפעה על עדים שטרם העידו, בשל שהמשיבה 2 מתנגדת לפרסום ובשל שעצם ההקרנה של הקלטות בדלתיים פתוחות אינה נסיבה המצדיקה את ההקרנה באמצעי התקשורת. עם זאת, התיר בית-המשפט המחוזי את פרסום התמלולים המלאים של הקלטות בחקירה, ובנוסף לכך התיר פרסום קולי של תוכן ההקלטות אך שלא בקולם של הדוברים המקוריים.


עם מתן הכרעת-הדין התקיים דיון מחודש בבקשות להתיר את פרסום הקלטות. בשלב זה חזר בו המשיב 1 מהסכמתו לפרסום קלטות החקירה, ככל שאין מדובר בשחזור, והמשיבה 2 שבה על התנגדותה. המדינה התנגדה אף היא לפרסום המבוקש. ואכן, בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה.

5.
הוראתו של סעיף 13 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002 – בהירה:

המפרסם תיעוד חזותי או קולי של חקירה, כולו או חלקו, בלא רשות בית המשפט, דינו – מאסר שנה; לעניין סעיף זה, 'חקירה' – לרבות חקירה בידי רשות אחרת המוסמכת לחקור על פי דין, שהוצא לגביו צו לפי סעיף 16(ג)



לשון ההוראה, כשלעצמה, אינה מלמדת אם תכלית האיסור המתואר בסעיף זה היא להגן על טוהר ההליך השיפוטי או על אינטרס שמחוץ להליך גופו, ובמקרה זה – ההגנה על כבודו ועל פרטיותו של הנחקר. נכתב כבר כי יש לראות בהוראת הסעיף – הוראה הבאה להגשים את שתי המטרות כאחת (בש"פ 4275/07
רשות השידור נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.9.2007),
מפי השופט
י' אלון
).


ההבחנה שעושה הוראת הסעיף בין פרסום חזותי או קולי של החקירה לבין פרסום תוכנה של החקירה בדרך אחרת – דוגמת תמליל, מעידה בבירור על קיומה של התכלית שעניינה שמירה על כבוד הנחקר ועל פרטיותו. לשם הגשמת תכלית זו נאסר, מחוץ לכתלי בית-המשפט, פרסום חזותי או קולי של הנחקרים כפי שצולמו והוקלטו בעת חקירתם. תכלית זו מבקש החוק להגשים בכל הזמנים הרלבנטיים והאיסור אינו גודר עצמו אך לתקופה שטרם משפט או לתקופה שטרם סיומו של המשפט.

6.
תכליתה של ההוראה – למנוע, בגבולות הראויים, הוצאת הנחקר מד' אמותיו של חדר החקירה אל כיכר השוק. היחשפות הנחקר, בתמונתו ובקולו, שקולה כמתן היתר לכול להציץ אל הנחקר ברגעי שפל ובזיון, ועתים במלוא עליבותו. אכן, לא תמיד מעורר עניינם של הנחקרים אהדה בלב הציבור ועניינם של המשיבים 1 ו-2 – יוכיח: בית המשפט המחוזי הרשיעם בביצוע מעשה זוועה (הרשעה הנתונה לערעור חלקי כאמור). אלא שחוק הנועד להגן על כבודו של אדם נבחן דווקא באותם מקרים בהם החוק משמש להגנתם של הנקלים שבחברה. ההגנה על כבוד האדם היא ערך עליון בשיטתנו החוקתית, היא מצויה בראש זכויות האדם המנויות בחוקי היסוד; ממנה נגזרות זכויות אדם נוספות כמו הזכות לשוויון. זוהי זכות העומדת לאדם באשר הוא אדם: היא עומדת לנחקר ועומדת לאסיר (על הצורך בהקפדה על ההגנה על זכות זו בענייניו של אסיר ראו:
jonathan simon, governing through crime (oxford university press, 2007); jonathan simon, mass incarceration on trial, 13(3)
punishment and society 251-255
וכן לאחרונה פסק דינו של בית-המשפט העליון של ארה"ב:
brown v. plata
(2011)
).

7.

האיסור המתואר בסעיף 13 אינו מוחלט. הוא י?תַר אם הרשה זאת בית המשפט. האיסור הוא הכלל וההיתר הוא היוצא מן הכלל. האפשרות ליתן היתר באה להגשים את הצורך לאזן אל מול הזכות להגנה על הכבוד ועל הפרטיות את הצורך להביא בחשבון אינטרסים מתחרים אחרים, ובהם זכות הציבור למידע בפרשות הנחקרות על-ידי רשויות החוק, והיכולת לבקר את ראויות פעולתן של אותן רשויות. בעת עריכת האיזון המתבקש יביא בית-המשפט בחשבון גם את העובדה שנפתחה בפני
הציבור דרך חלופית לקבלת מידע – כדוגמת זו שנפתחה במקרה זה על-ידי פרסום תמלילי החקירה והתרת פרסום חזותי וקולי באמצעות שחקנים.



אשר לאינטרסים מתחרים אחרים, לא הועלתה, במקרה זה, טענה של ממש באשר לאי-ראויות פעולתן של רשויות החוק והצורך לבחון אפשרות כזו בדרך של פרסום חזותי וקולי מחדר החקירות. בפועל, גם לא שוכנענו כי נתקיים טעם מבורר אחר למתן היתר החורג מן האיסור הקבוע בחוק.


אכן, מעבר הזמן עשוי לשמש גורם המובא בחשבון המאזן הנדרש בעת שבית-המשפט שוקל בקשה להיתר פרסום חזותי וקולי מחדר החקירות. כל בקשה, אם תוגש בעתיד, תישקל לגופה. המערערת מדברת על הצורך ההיסטורי בפרסום האמור. גם צורך זה צריך שיישקל, אולם בפרספקטיבת הזמן הנכונה.


סוף דבר, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי ואציע לדחות את הערעור.


המשנה-לנשיאה


השופט ס' ג'ובראן

:


אני מסכים.


ש ו פ ט


השופט נ' הנדל

:


אני מסכים.


ש ו פ ט




הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין
.


ניתן היום, י"ב בתשרי התשע"ב (10.10.2011).


המשנה-לנשיאה
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11051270_p09.doc

גח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 5127/11 רשות השידור הישראלית - ערוץ 1 נ' רוני רון, מארי פיזם, מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 10/10/2011)