פסקי דין על אלי פרי | פסקי דין על דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

39133-09/10 תק     14/10/2011




תק 39133-09/10 אלי פרי נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה



ת"ק 39133-09-10 פרי נ' חברת דן תחבורה ציבורית

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
ריבה שרון

תובע
אלי פרי

נגד

נתבעת
דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ




החלטה


לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף.

תמצית טענות התובע- בקליפת אגוז:
התובע טוען בתביעתו כי במועד מסוים שאינו יכול לנקוב בו, המתין בתחנה המרכזית בפתח תקווה לאוטובוס מס' 49 של הנתבעת, בתחנת העלייה הראשונה של האוטובוס.
לטענתו- נהג מסווים- שאין בידיו את פרטיו, נכנס לאוטובוס- שאין בידיו את מ.ר שלו, לא אפשר לו ולנוסעת נוספת לעלות עליו, ונסע מן המקום.
התובע עותר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו.

הדיון בתביעה נקבע ליום 30/6/11. הנתבעת לא התגוננה עובר לישיבה זו ואף לא התייצב איש מטעמה. הסתבר כי אותה עת לא בוצעה מסירה של כתב התביעה לידיה ולכן לא ניתן היה להכריע בתביעה באותו מועד.

התובע הוסיף ופירט במעמד אותו דיון כי :
" אני מבין שבית משפט מסביר לי שאין מסירה לנתבעת. אני לא עובד, אני גר בעמנואל רציתי לנסוע לרמת אביב. הייתי צריך להגיע לאיזה מקום ונגרם לי נזק. מדובר בעניינים אישיים שאיני יכול לפרט, הייתי צריך לקבוע פעם נוספת לא התקשרתי להגיד שאני מאחר כי חשבנו שיגיע עוד אוטובוס מהר. הגענו למשרד והודענו את שקרה, שהנהג הגיע רשם את שמו על הרשימה שעל העמוד והוא נסע. אמרו לנו שתיכף יגיע אוטובוס וזה לקח חצי שעה. זה היה בסביבות יוני יולי לפני שנה. הגשנו את התביעה רק בספטמבר כי אני לא מזדמן לכאן אני גר בשטחים. נסעתי מעמנואל לפ"ת בדרך לתל-אביב וחזרתי סתם".
עדה מטעמו של התובע- הגב' נאווה בלק, סיפרה כי: " " גם אני המתנתי לאוטובוס באותו יום אין לי הכרות קודמת עם התובע, הוא לקח את פרטי, חיכינו לאוטובוס והוא חלף מאיתנו והמשיך לנסוע, לא עצר. רצתי לרציף השני והוא לא ראה אותי והמשיך לנסוע זה בתחנה המרכזית בפ"ת, היו 4 אנשים בתחנה אני עמדתי הצעיר ישב וגם התובע עמד, עמדנו ממש ליד העמוד של התחנה. האוטובוס הבא הגיע חצי שעה אחריו. היה גם פקח של דן והוא ראה מה שאנחנו ראינו והוא רשם את הפרטים של הנהג, הוא לא נתן לנו העתק ואמר שיגיש תלונה לדן".
לאחר הדיון- ביצע התובע מסירה של כתב התביעה לידיד הנתבעת.
הנתבעת התגוננה ואף הגישה כאמור בקשה לסילוק התביעה על הסף.
תמצית טענות הנתבעת בקליפת אגוז:
הנתבעת טוענת- בין היתר,
כי כתב התביעה חסר פרטים מהותיים, כמו מועד האירוע הנטען, פרטי הנהג ומספר האוטובוס. לשיטתה- משום כך, אין באפשרותה לערוך בירורים ולהתגונן מפני התביעה. מציינת הנתבעת אפשרויות שונות בשלהן יתכן ונהג כאמור נסע מהמקום בלי לאסוף נוסעים (סיים את עבודתו, נסע לתיקון וכו'). מוספה הנתבעת ומציינת, כי התובע נמנע מלפרט מה הנזק שנגרם לו.
התובע- מצידו, השיב כי
בידי הנתבעת לברר את הפרטים וכי מדובר בזלזול מצד הנתבעת, באשר אין במקום תחבורה חלופית.
דיון והכרעה
התקנות הרלבנטיות לבקשה לסילוק על הסף הן תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הקובעות כדלקמן:
"
פרק ח': סילוק על הסף

מחיקה על הסף [105]
100.
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1)
אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2)
נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית;
(3)
שוויו של נושא התובענה נישום בחסר והתובע לא תיקן את הכתב תוך הזמן שנקבע לכך;
(4)
שולמה אגרה בלתי מספקת והתובע לא שילם את האגרה הנדרשת תוך הזמן שנקבע לכך.

דחיה על הסף [106]
101.
(א)
בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1)
מעשה בית דין;
(2)
חוסר סמכות;
(3)
כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע. "

בענייננו:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בראי כתבי הטענת ופרוטוקול הדיון- מצאתי כי הדין עם הנתבעת.
נוטה אני – על פניו, להאמין לתובע כי חווה אירוע בו המתין לאוטובוס של הנתבעת, וכי אוטובוס הנושא את מספר הקו לו המתין- נסע מהתחנה הראשית מבלי שיעלה נוסעים. ואולם- אין בכך כדי ללמד בהכרח שמדובר באוטובוס שאמור היה לבצע נסיעה ולאסוף נוסעים.
כתב התביעה ודבריהם המשלימים של התובע ושל העדה מטעמו, בישיבה שטרם ביצוע המסירה לנתבעת- כמפורט לעיל, לוקים בפרטים
מהותיים המונעים את הוכחת ובירור התביעה ואף אינם מאפשרים לנתבעת להתגונן מפניה כראוי.
נטל ההוכחה בנסיבות הענין- מוטל על כתפי התובע. לו לכל הפחות היה בידיו לציין את מועד האירוע הנטען, יכולה הייתה הנתבעת לברר בסידורי העבודה של נהגיה מי ומתי ביצע נסיעות בקו האמור, לנסות ולאתר את הנהגים ולערוך עמם בירור, שמא יתברר כי אותו נהג שאליו מיוחסת עזיבת התחנה, ככל שהיה כזה, כלל לא היה אמור לבצע
נסיעה אותה עת ולכן גם לא אסף נוסעים.
התובע- הטוען כי פנה מייד למשרד, מציין כי נאמר לו שהנהג רשם את פרטיו אך לא העתיקם. הוא לא נטל את פרטי הסדרן, לא חזר למקום בסמוך לאירוע, שאז יכול היה להצטייד בפרט זה ולרשום לפניו את המועד הנטען, ועוד פעולות שיכול היה לנקוט כדי להציג פרטים חיוניים לבירור טענותיו.
צר לי על התובע, שניכר היה בדיון ובכתבי הטענות שהגיש- כי חווה כעס רב באותו יום (שמועדו כאמור אינו ידוע) וכי זה עדיין קיים בלבו. ואולם-
אין בטענותיו לפנייי כדי להקים עילת תביעה מבוססת כלפי הנתבעת.
נוכח האמור לעיל- אני מוצאת כי מתקיימים בענייננו- לכל הפחות- התנאים שבתקנה
100 (1) לתקנות הנ"ל, אם לא גם תק' 100 (2).
לאור המסקנה אליה הגעתי- איני נדרשת להתייחס לטענות הנתבעת בשאלת הנזק, אם בכלל.

סוף דבר
אשר על כן- אני מורה על מחיקת התביעה על הסף. בכך- ייחסכו מהצדדים הוצאות, טרדה ובזבוז זמן נוספי, הכרוכים ללא ספק בקיום הליך זה שאין בו, להבנתי, כל תוחלת.
בנסיבותיו המיוחדות של העניין- אני מחליטה שלא לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת ומורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תואיל לשלוח את החלטתי זו לצדדים- בדואר רשום ועם אישור מסירה.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ב, 14 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 39133-09/10 אלי פרי נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/10/2011)