פסקי דין על מרקט ברידג'ס בע"מ | פסקי דין על inc.hercules technology growth capital

15021-11/09 א     21/10/2011




א 15021-11/09 מרקט ברידג'ס בע"מ נ' inc.hercules technology growth capital








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 15021-11-09 מרקט ברידג'ס בע"מ
נ' hercules technology growth capital . inc

תיק חיצוני
:




בפני

רשמת- כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט


תובעת/ מבקשת

מרקט ברידג'ס בע"מ


נגד


נתבעת/ משיבה

, inc.hercules technology growth capital



החלטה

בקשה לביטול עיקול זמני היא הבקשה שלפני.

1.
ביום 12.11.09 הגישה התובעת (שתקרא להלן גם 'המבקשת') תביעה כספית על סך
3,100,000 ₪, הכוללת גם סעדים של העברת מניות ומתן חשבונות, נגד המשיבה –


חברה שמקום מושבה בארה"ב במדינת קליפורניה.
בין טענותיה בכתב התביעה כי התובעת מונתה לייצג את הנתבעת בישראל לצורך איתור חברות "הזקוקות להשקעות הון ו/או לאשראי חוץ בנקאי כנגד תשלום ריבית ועמלות או הנפקת מניות ו/או זכויות וטובות הנאה נוספות ..."; התובעת אכן פעלה לאיתור חברות כאלה ואף הצליחה להביא לנתבעת חברות עמן נחתמו חוזים בעקבות מאמצי המבקשת אך "למרות מאמציה של התובעת ניתקה עמה הנתבעת את קשריה, לא שילמה לה את רוב הסכומים שהיתה חייבת לשלם לה, לא העבירה לה את מניותיה וכתבי המרה למניות להן היתה התובעת זכאית..." (סעיף 1 לכתב התביעה) כמו כן נתבעים פיצויים על נזקים שנגרמו למבקשת בעקבות הפרת ההתחייבויות ובעקבות הודעה חד צדדית על סיום החוזה.

2.
כתב התביעה מפרט את היחסים בין שני בעלי הדין, את ההבנות, ההתכתבויות (דוא"ל) והביקורים של הנתבעת בארץ ומנגד ביקורים של נציגי התובעת בחו"ל, את ההכרות והחשיפה שערכה התובעת לנתבעת בפני
גורמים שונים בארץ, חברות שונות בתעשיית ההייטק ומדעי החיים; את העובדה כי המבקשת עסקה במציאת חברות יעד טכנולוגיות המתאימות להשקעה פגשה משקיעי הון סיכון עסקה בהליכי בדיקת נאותות חשפה את הנתבעת לעתונות הכלכלית שכתבה על הנתבעת כתבות חיוביות ומנעה פרסום שלילי; את הקשרים שנוצרו רק בעקבות עבודת התובעת שהפנתה לנתבעת עשרות הזדמנויות להשקעה בחברות טכנולוגיה (עם חלקן הגיעו לשלב חתימה על

term sheet
); כל אלה (ופירוט נוסף של עבודות ופעולות שעשתה התובעת למען הנתבעת) היו כרוכים בעבודה קשה ומאומצת שגזלה זמן ארוך מהתובעת ונעשתה כחלק מההסכמות המחייבות בין הצדדים ומכך ש"הנתבעת ראתה בתובעת את שותפתה האסטרטגית בישראל" (סעיף 14 לכתב התביעה); בגין כל העבודה שבוצעה והקשרים שיצרה התובעת נקבע כי התובעת זכאית לתמורה (בכסף, במניות
וכו'...) כמפורט בהסכמות המחייבות אליהם הגיעו הצדדים.
ההסכמות על פרטי ההתקשרות בין הצדדים לרבות התנאים המסחריים הושגו בין הצדדים בעל פה, והם נהגו בהתאם להסכמות המחייבות שהועלו על הכתב במסגרת טיוטות הסכמים שהוחלפו ונועדו להעלות על הכתב את ההסכמות בעל פה שכבר היו בפועל ולפיהן נהגו, כך לטענת התובעת; בהמשך הוסכמו במפורש התנאים המסחריים המדויקים, לרבות חיובים נוספים ותנאים נוספים מעבר לצד המסחרי כלכלי כמו למשל אספקת חומר שיווקי, הרשאה להציג את התובעת כנציגת הנתבעת בישראל ומנגד אי הרשאה לבצע העסקאות במקומה ועוד תנאים נוספים מעבר לאלה שכבר התקיימו בפועל ...
הטיוטות לא נחתמו מסיבות שונות – אך לא היה בכך לאיין את תוקף ההסכמות שבעל פה ואשר על בסיסן התנהלו הצדדים פרק זמן לא מבוטל, ואף קבלו חלק מהתמורה הכספית בגין עבודתם.

בינתיים בשל משבר הכלכלי העולמי הודיע הנתבעת לתובעת "כי מאחר שההסכם בין הצדדים לא נחתם מעולם, טיוטת ההסכם שעליה נשאו ונתנו אינה מחייבת ..." (סעיף 50 לכתב התביעה) ובכל זאת למען ההגינות מסכימה הנתבעת לפצות את התובעת; בנקודה זו חלוקים הצדדים- התובעת הגיבה כי התקיימו כל העת יחסים מחייבים בין הצדדים וכי התובעת מילאה את חלקה בהסכמות המחייבות ועל כן זכאית למלוא התמורה בהתאם להסכמים, ומנגד שלחה הנתבעת הודעה (ת/36) לפיה

"you should consider this email as a notice of termination of any relationship … we have had with you and your firm in the past"


התובעת עתרה לקבל את זכויותיה בהתאם לחוזים בע"פ שהיו תקפים בין הצדדים (עסקת קמהדע שנחתמה ישירות בניגוד להסכמות הצדדים; עסקת קליקפוקס אף עימה נחתם הסכם השקעה שהתובעת זכאית לעמלות מהעסקה בהתאם להסכמות המחייבות ביניהן); כן עותרת התובעת לתשלום פיצוי בגין הודעה חד צדדית של ביטול ההתקשרות ללא מתן כל הודעה מוקדמת ובלי שפיצתה את התובעת על התקופה הארוכה של כשנתיים שהתובעת השקיעה בלי לקבל את התמורה המגיעה לה.

3.
על בסיס הראיות שהציגה התובעת עתרה במעמד צד אחד להטיל עיקול על נכסי הנתבעת כמפורט בבקשה.
לטענת התובעת, הראיות שהציגה מגובות במסמכים המניחים תשתית ראויה לטענותיה כי בין הצדדים היה חוזה תקף ומחייב וכי תנאיו סוכמו, ובצד הראיות לכאורה טוענת המבקשת כי עם קבלת פסק הדין לטובתה "יתעורר קושי רב לבצע את פסק הדין" בשל היותה חברה זרה שכל נכסיה מסתכמים בהשקעות אצל חברת קמהדע ועם מימושן יוצאו הכספים מהארץ, משכך נוטה מאזן הנוחות בבירור לטובת הטלת העיקול.

4.
ביום 25.11.09 ראיתי להעתר לבקשה ונתתי צו עיקול זמני במעמד צד אחד כמבוקש, על יסוד הנטען בבקשה.

5.
מאחר שהבקשה היא לביטול צו עיקול זמני הרי שחוזרת הבקשה לדיון 'דֶה נוֹבוֹ' קרי, על המבקשת להרים את הנטל המוטל עליה ולהוכיח כי התמלאו התנאים המתחייבים בדין להטלת העיקול "
לעניין כל הצווים הזמניים רובץ נטל השכנוע על המבקש המקורי, וסדרי הדין בבקשת הביטול הם כסדרי הדין בבקשה המקורית, כאילו הוזמן המשיב מלכתחילה לדיון בבקשה
" [רע"א 8420/96 מרגליות נ. משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ פ"ד נא(3) 789].

6.
היסודות למתן סעד זמני נקבעו בתקנה 362 לתקנות סדק הדין האזרחי, ובהתאם להם ניתנה לבית המשפט סמכות למתן סעד זמני "אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה..." ולאחר שנתן דעתו למאזן הנוחות קרי

שהנזק שיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני ואם אינו "פוגע במידה העולה על הנדרש".

7.
עקרי התנאים להטלת עיקול סוכמו ברע"א 9736/07 יורם קראוס נ. הראל בית השקעות בע"מ:
"תקנה 362 לתקנות קובעת, כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה וכן לשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד. עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' הנוגעת לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת אפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין" ולענין ההכבדה נאמר כי "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו"...
למותר לציין, כי שיקולים אלה יש לבחון בהקפדת יתר שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של המשיב".


התנאים הם מצטברים, וברור כי בהעדר אחד התנאים אין להעתר לבקשה.

לציין כי כדי למלא אחר יסוד הראיות המהימנות כנדרש לצורך העיקול הזמני, אין המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט לפני ולפנים בעילת תביעתו, אלא די בראיות מהימנות ולכאוריות כדי לקבוע כי התמלא התנאי.

8.
ומהכלל לענין שלפני .
בטרם אדון בבקשת העיקול ראיתי להזכיר כי התובעת הגישה בקשה למתן היתר להמצאה
אל מחוץ לתחום השיפוט על פי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, והגם שבתחילה לא נעתרתי לבקשה וציינתי כי "ממסמכי הבקשה ומכתב התביעה עולה, כי לכאורה, לא נחתם חוזה בין הצדדים" הרי שלאחר בקשתי הבהרה בשאלת תוקף החוזה "מאחר שהעילה העיקרית עליה מבססת המבקשת את בקשתה היא תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי..." ולאחר שזמנתי את ב"כ המבקשת להציג בפני
ראיות לכאוריות לטענותיו נעתרתי לבקשה במעמד צד אחד לאחר שציינתי כי "אמנם בין הצדדים לא נחתם חוזה בפועל (בשל התחמקות המשיבה מלעשות כן), אולם בין הצדדים היו


הסכמות שונות, עליהן ניתן ללמוד מהתכתבויות שנערכו בין הצדדים במועדים שונים באמצעות דואר אלקטרוני... נתתי דעתי לצירופים לבקשה אליהם הופניתי, למסמכים ולהתכתבות בין הצדדים... במיוחד שכנעו אותי דברי


ב"כ המבקשת לענין התמורה שכבר שולמה למבקשת על-ידי המשיבה (בסך כ-


200,000 דולר ואופציות) בגין העסקאות שבוצעו עם קמהדע בע"מ ועם קליקפוקס...".

לאחר שהתקיים לפני דיון ראיתי לבטל (

22.6.2010) את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד כי סברתי ש"עתה, לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני, ובמיוחד למקרא טענות המבקשת בבקשה, התרשמתי, כמו בהתרשמותי הראשונה,

כי לא אוכל לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת לתקנה 500(5) לתקנות –

כי אכן קיים חוזה מחייב בין הצדדים..." ובסיפא להחלטה ציינתי "אשר על כן, שוכנעתי כי לא הוכח קיומו של חוזה מחייב בין הצדדים..." והוריתי על ביטול היתר ההמצאה.

עוד לציין כי במסגרת ההחלטה לביטול היתר ההמצאה התייחסתי גם ל'תניית השיפוט' וסברתי כי ספק בעיני אם לבית משפט זה סמכות לדון בתביעה לאור "לאור


תניית השיפוט הייחודית שנקבעה במסגרת טיוטות אלה


(ראו


בעניין זה


: 5666/94 סנקרי נ'

julius blum g. m. b. h

פ"ד נ(4) 73)" (מתוך ההחלטה).



9.
ההחלטה שלעיל, קרי זו מיום 22.6.10 בה בטלתי את היתר ההמצאה בוטלה בהסכמת הצדדים; וכך נכתב בפרוטוקול הדיון בערעור (ע"ר 18974-09-10) "לאחר ששמענו את המלצת ביהמ"ש, אנו מסכימים להמלצתו, לפיה תשאר על כנה ההחלטה בדבר היתר ההמצאה, אשר ניתן ביום 25/11/09 לבקשת המערערת" ובהמשך ניתן תוקף של

פסק דין
להסכמות אלו.


10.
ראיתי להביא בפירוט את ההליכים הקודמים להחלטה זו מאחר שהמשיבה בחרה להתייחס אליהם בסיכומיה בנסיון לשכנעני לשוב למעשה להחלטתי – זו שבוטלה בהסכמתה, ועוד בחרה המשיבה להביא בפני
את אשר התקיים לטענתה בפני
ערכאת הערעור אך לא משתקף בפרוטוקול, ומיותר לציין כי ככל שהפרוטוקול לא שיקף את הדיון היה על הנתבעת לפנות לבית המשפט לתיקון הפרוטוקול; נראה כי אין צורך לציין שאין בכוונתי לשוב למסקנות אליהן הגעתי בהחלטה שבוטלה, גם לא לקביעות הלכאוריות שם, ומשבוטלה ההחלטה אראה להתייחס לחומר שהוצג בפני
, לכתב התביעה, לבקשת העיקול ולנספחיה, לבקשת ביטול העיקול, לתצהירים של נציגי הצדדים ולחקירתם בבית המשפט.

11.
חשוב להדגיש כי נקודת המוצא של החלטה זו היא כי ניתן היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום השיפוט, כי היתר להמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט המבוסס על תקנה 500 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי כולל מיניה וביה את ההנחה כי לכאורה נתמלאו התנאים לקיומה של עילת תביעה חוזית לפי אותה תקנה, שהרי ההחלטה הראשונה שנתתי, זו שהצדדים הסכימו כי תהיה בתוקף – היא אכן זו שבתוקף כהסכמתם.


12.
השאלה שבליבת הדיון בתובענה היא האם בין בעלי הדין היו חוזים תקפים ומחייבים בתקופה הרלוונטית לתביעה, זו שהתקיימה טרם נתקבלה הודעת הנתבעת על סיום כל היחסים ביניהם; לשאלה זו שכאמור היא לב לבה של התביעה יהיה על בית המשפט שישמע את התיק לתת את הדעת בחלק הראשון של הדיון שכן רק אם יחליט בית המשפט כי מערכת היחסים בין בעלי הדין נובעת מחוזה מחייב ניתן יהיה להתקדם בהליך, לתת סעד של מתן חשבונות, (סעד הניתן למי שהוכיח קיומם של יחסי שותפות או יחסים חוזיים אחרים, שכן זכות למתן חשבונות היא זכות של שותפים ו/או בעלי זכות חוזית המצדיקה מתן החשבונות) ובהמשך יתייחס לתמורה מכוח החוזים, לעמלות, לפיצויים וכו'.

13.
ברור כי אין מקום בעת הזאת לקבוע ממצאים במחלוקת העיקרית בתובענה ולהחליט האם ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים נשתכללו לכלל חוזה מחייב, וכל שעלי לקבוע בשלב הדיוני הזה הוא האם הובאו ראיות מהימנות לכאורה לקיום הסכמים תקפים ומחייבים.

מהחומר שהובא לפני ומהעדויות ששמעתי מצאתי כי הצדדים מתייחסים ממש לאותה מערכת עובדות אלא שכל אחד נותן לו פרשנות אחרת, התובעת מציינת כי היחסים ביניהם היו מכוח הסכמות מחייבות ועל כן זכאית לתמורה בגין עבודתה מנגד מציינת הנתבעת כי לא נחתם חוזה, וכי התובעת לא פעלה מכוח חוזה מחייב והא-ראיה שהטיוטות שהוחלפו לא נחתמו
- משמע היחסים לא נשתכללו לכלל חוזה מחייב.
כפי שציינתי – במחלוקת זו לא אקבע ממצאים מאחר שהתשובה לשאלה אם יש חוזה בר תוקף בין צדדים לא אפשרית בשלב זה ומחייבת שמיעת ראיות, אף אינני נדרשת לעשות כך מאחר שההלכה היא כי כדי למלא אחר יסוד הראיות המהימנות כמתחייב מהדין לצורך מתן סעד של עיקול זמני, אין המבקש נדרש לשכנע את בית המשפט לפני ולפנים בעילת תביעתו, אלא די בראיות מהימנות ולכאוריות כדי לקבוע כי התמלא התנאי.

14.
מעיון בחומר ומהתרשמותי מנציג התובעת שוכנעתי כי לשלב הזה הוכיחה התובעת קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה על בסיס ההסכמות המחייבות אליהם הגיעו הצדדים (קרי, חוזה בעל פה); לא רק בגלל נקודת המוצא הנזכרת (ראו סעיף 11 להחלטה), וגם לא רק בגלל שהנתבעת שילמה חלק מהתמורה 'המוסכמת' לתובעת אלא גם שוכנעתי כי העובדה שהתובעת עבדה, חיפשה ואיתרה חברות שונות בתעשיות ההייטק, מדעי החיים ואחרות, עסקה במציאת חברות יעד טכנולוגיות, פגשה ואיתרה משקיעי הון סיכון

ויצרה קשרים בעבור הנתבעת כמפורט בתצהיר התובעת ובעדותו המשכנעת של מנכ"ל התובעת – נעשתה על בסיס הסכמות תקפות ומחייבות בין הצדדים ולא על בסיס וולונטארי; שוכנעתי כי הזמן הרב והכספים שהושקעו היו בעקבות הסכמות מחייבות בין הצדדים ולאחר שהתנאים לעבודה המשותפת בין התובעת לנתבעת התגבשו, אם כי השתנו מעת לעת.
התובעת היא חברה עסקית שמטרתה למקסם רווחיה לבעלי המניות שלה ובודאי לא היתה טורחת ועושה את כל המאמצים ההשקעות הן בזמן והן בכסף, כפי שפורט בחומר שהוצג,
ללא קשר חוזי מחייב גם אם טיוטות ההסכמים לא נחתמו; והא- ראייה היא העסקות שכן נחתמו בעקבות פעולות התובעת (עסקת קמהדע וחתימה על
term sheet

עם קליפוקס).

אציין כי לאורך עדותו של מנכל התובעת, שכאמור התרשמתי מדבריו והשתכנעתי מהסבריו, הוא מבהיר את מערכת היחסים המחייבת בין הצדדים ואת העבודה הרבה שהושקעה אך ורק לנוכח יחסים מחייבים אלה.
ראיתי להביא מספר דוגמאות להתייחסות מנכ"ל התובעת ליחסים המחייבים בין שני בעלי הדין.
רק לציין כי התרשמותי וקביעותי הם לשלב מקדמי זה בו מצוי ההליך ואינם רלבנטיים לבירור התביעה גופא, אלא אך ורק להתרשמותי בשלב הזה.

וכך למשל דבריו הכנים והמשכנעים בעמ' 6 ש' 24- 27:
הרקולס ביקשה מאיתנו ללכת לקרנות הון סיכון שהן מממנות את החברות ולבנות את השם שלהם שם בקרנות האלה, שהחברות יותר מאוחר ייקחו הלוואות מהרקולס. היינו נכנסים לחברה עם מוניטין שלנו שבנינו אותו בעמל רב.

ואשר לעבודה שהשקיעה התובעת, ולתוצאות שנשאו פרי לפחות עד שלב חתימת ה-
term sheet
עמ' 10 ש' 5- 25:


ש... כמה השקעות חוץ מקמהדע אתה הכרת להרקולס בישראל?


ת.הכרתי לה כ-100 חברות.
ש.סליחה, אילו עסקאות נסגרו? צירפת ניירות על מה שהעברת, אילו עסקאות נסגרו?
ת.אולי באמת אני אציין: שלוש עסקאות הגיעו ל-

term sheet

חתימה על

term sheet
זה שלב שבו החברות חותמות ויש מטרה.
ש.האם זה נכון שלא נסגרה בעצם אף עסקה חוץ מקמדע? הכרת להם, בסופו של דבר נסגרה עסקת קמדע בינואר 2008.
ת.תן לי לספר, בכל זאת אני פה וזה משמעותי מאוד. להגיע ל-

term sheet
זה שלב מאוד מאוד מתקדם, אנחנו עבדנו שעות, בצד שלנו וגם בצד של הרקולס לעשות

due-diligence
, עשינו בשתי חברות, אחת נקראת סופר דריבטיבס ואחת נקראת פרוביג'נט, נחתמו

term sheets
. הנושא הוא גם מאוד כואב לי אישית כיוון שאחרי שנחתם ה-
term sheet
בפרובינג'נט, ו-
term sheet
בדרך כלל ב-

venture lending
לא חוזרים בו, כמה שבועות אחר כך או כמה ימים אחר כך הרקולס חזרה בה, מה שפגע לנו מאוד, מאוד פגע בנו כי היה כעס מאוד גדול שהופנה גם אלינו למרות שאנחנו לא הייתה לנו שליטה

ובהתייחסו לשאלת קיומם של חוזים מחייבים - עמ' 14 ש' 11- עמ' 15 ש' 4:

ש.רק תאשר לי שאני הבנתי נכון מה שאתה מכנה הסכמות אוקטובר 2007 בעצם לא היה אף פעם, באוקטובר 2007 בוודאי לא סוכם כלום ולא החליפו כלום ולא החליפו שום טיוטות, זו פשוט טיוטה שאתה שלחת, ושום דבר לא נסגר מכל זה, נכון?

ת.לא, תודה שאתה אומר, אז אני אסביר: באוקטובר 2007 סוכמו התנאים, סוכמו ביני ובין מנואל בשיחות טלפון, אני שלחתי לו את הטיוטה שעשתה את ההסכמה, הוא לא חזר אליי. מאוחר יותר כשהתחלנו להתקדם עם הדיל של קמדע והתברר לו, בהסכם שלנו שאני שוחחתי עם מנואל נקבע שאנחנו נקבל חצי מה-

signing fees
שייחתמו, ומנואל אמר לי: תשמע, בדרך כלל ה-

signing fees
זה בין 1 ל-2, אז אתם תקבלו, אני ביקשתי 1%, הוא אמר לי: לא, תיקחו 0.5% והסכמתי לזה. מאוחר יותר נקבע, הם ראו שה-

signing

עלה ל-3% כי המשא ומתן עם קמדע היה טוב, אז מנואל שלח לי את האימייל הזה והרקע שלו היה, והוא גם כתב, אם תקרא את האימייל עד הסוף, הוא כתב את זה:

this deal is not our typical deal both in size and fees charged up front
. כיוון שהוא ראה שה-

fees
כל כך גבוהים מראש, אז הוא אמר לי: בוא נעשה שיחה, אני לא רוצה לשלם לכם חצי מזה, אני רוצה לשלם פחות מזה.

ובהמשך בהתייחס במפורש לחוזה התקף - עמ' 15 ש' 15- עמ' 16 ש' 5:

ת.זה שאני שלחתי, מנואל אמר לי: יש לנו הסכם, זה סגור באוקטובר, זה ששלחתי טיוטה, שלחתי טיוטה, גם לא דאגתי עליה כל כך, אתה רואה שאני שלחתי את הטיוטה הזאת וגם דיברנו עליה כמה חודשים אחר כך, מבחינתנו היה לנו הסכם.


...


ש. אז ממתי ההסכם? עוד לא הבנתי, ההסכם הוא מאוקטובר?


ת. היה לנו הסכם באוקטובר, כן, סיכמנו את הדברים.


ש.היה לכם בעל פה?


ת.כן.


ש.אז למה שלחת בכתב?
ת.שלחתי, הוא אמר לי שחשוב להם, שהם חברה ציבורית, שיהיה הסכם בכתב, ושלחתי לו טיוטה של הסכם שלפי מה שאנחנו דיברנו, שלא קיבלתי עליה התייחסות.

ניתן היה להסתפק בכך, אך אביא עוד את הציטוט שלהלן ובו אינדיקציה נוספת לקיומו של הסכם מחייב ולחזרת הנתבעת מהתחייבויותיה מסיבת 'חוסר כדאיות', וגם אלה הוסיפו נדבך למסקנתי בדבר קיומן של ראיות לכאוריות בשלב זה של ההליך (עמ' 19 ש' 12- 23):

ש.עכשיו, אז בוא בבקשה נעבור הלאה. אתה אמרת לשאלת בית המשפט שהיה הסכם כביכול באוקטובר, עכשיו אני לא מבין, אם היה הסכם באוקטובר אז למה לא יישמו את ההסכם ולמה כותב לך המנכ"ל של הנתבעת שיש פה בכלל בלבול והוא מבקש לדבר איתך על התנאים?

ת. אני חושב ששאלת אותי את השאלה קודם, ועניתי לך, ואם אני אענה שוב על אותה שאלה. היה הסכם ובגלל, אם לא היה הסכם הוא בכלל לא היה כותב לי שיש בלבול, הוא כתב לי שיש בלבול והוא גם כתב למה, הוא כתב:

this is not a typical deal in size
, ומה שהוא אמר לי בעל פה: יש לנו הסכם, נכון, אבל לא הבאתי בחשבון שעשינו את ההסכם שיהיה 600,000$

fees
שאנחנו נצטרך לשלם לך 300,000$.

עוד לציין כי גם השתכנעתי מדברי מנכ"ל המבקשת שהתייחס לשאלת תוקף ההסכם בדבריו הכנים והברורים עת ציין כי הנתבעת לא 'עצרה' את התובעת בהיקף העבודה אם אכן היה זה בטרם הסכם מחייב, ורק בדיעבד מצאה להתנער מהתחייבויותיה - עמ' 44 ש' 21- 27:


ת. מדובר פה רק על חברות שאנחנו הכרנו, אגב, אנחנו הכרנו להם אותם.
... אבל גם גברתי, אנחנו הכרנו להם אותן והם לא אמרו באיזה שהוא שלב ששלחנו אותם: תעצרו, זה לא מוסכם עלינו, הם קיבלו את החברה שאנחנו הכרנו לה, ולא אמרו דבר, הם המשיכו לבדוק אותה עד שלב מסוים שבו הם החליטו שהם מפסיקים לבדוק אותה.

15.
הבאתי את הדוגמאות הללו כדי להצביע על כך שהתובעת הבינה חד משמעית כי מדובר בהסכמים מחייבים ולכן ביצעה את העבודות עליהן סוכם, והשתכנעתי כי הבנה זו אינה רק סובייקטיבית אלא הבנה שהתבססה על תשתית עובדתית שאפשרה לתובעת להבין כי אכן ההסכמים ביניהם מחייבים, לכן גם השקיעה את העבודה והקשרים במסגרת ההתחייבויות ההדדיות. הנתבעת מעולם לא נתנה לתובעת להבין כי אינה עובדת עבורה וכי לא תקבל תמורה לעבודתה, ורק מצאה ל'סיים' את היחסים בהודעה (ת/36).

לענין זה אציין כי עצם 'סיום היחסים' אף הוא כולל
מיניה וביה את המסקנה כי 'היו יחסים מחייבים' אחרת מדוע יש לסיימם?

16.
נכון שיש קושי רב יותר להוכיח הסכמים שאינם חתומים, וברור כי היה נוח יותר אם ההסכמים היו חתומים, וכדברי מנכל התובעת "... אם היה הסכם בכתב כל התהליך הזה היה מתייתר, אבל היה הסכם בעל פה שעל פיו אנחנו עבדנו והוא נתמך באימיילים.." (עמ' 21 ש' 6- 9),

אלא שמהדברים ששמעתי במהלך חקירת נציגי בעלי הדין עולה כי הנסיבות מצביעות לכאורה על כך שהנתבעת דחתה כל העת את מועד החתימה על ההסכמים שכבר התגבשו והוסכמו והתובעת אף פעלה בהתאם להם, עד כדי חשש 'להתחמקות' לכאורה מחתימה על המסמכים ומשכך לא ראיתי בשלב הזה באי חתימה על הטיוטות המגובשות והסופיות כי היא פועלת נגד התובעת.


17.
מנגד התייצב לדיון מנהל המחלקה המשפטית שהגיע במיוחד מארצות הברית, ובשפה בהירה וברורה, 'הצליח' להבהיר לי כי אין לו תשובה ממשית לשאלה מדוע שילמה שולחתו חלק מהתמורה; אינני מקבלת את הסבר 'תשלומי החסד' בודאי לא בהיקף ששולמו, וגם לא ראיתי להסתפק בשלב הזה בהסבר כי התשלום נעשה 'לפנים משורת הדין', בודאי צריך להיות הסבר ממשי יותר לתמורה החלקית ששולמה בהיקף שהוצג ושבעתיים אל מול הראיות לכאורה שהציגה התובעת.

18.
לכך אוסיף כי רבים מדברי העד היו מידיעותיו העקיפות עליהן ידע ממנכל הנתבעת, בודאי אין בכוחם של דברים אלה ששמע מפי מנכל החברה כדי לסתור את ההסכמים הישירים שנעשו בין התובעת לבין מר מנואל הנריקז.

כך גם אציין כי לא קבלתי כל הסבר משפטי בודאי לא הסבר עובדתי לת/36 שנשלח לתובעת כי :


'…you should consider this email as a notice of termination of any relationship (certainly one which was never documented) we have had with you and your firm in the past."






אלא כהסבר להודעת סיום חוזה ומסמך זה תומך לטעמי בטענות התובעת, בדבר יחסים חוזיים מחייבים ביניהם.

19.
מכל אלה אני רואה לקבוע כי הוצגו לפני ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

20.
תנאי נוסף שעל המבקשת להוכיח לצורך הטלת העיקול הוא מאזן הנוחות והכבדה, קרי קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. כדי להכריע בשאלה זו עלי לערוך איזון בין האינטרס של המבקשת שלא להכשיל את ביצוע פסק הדין ככל שינתן לזכותה לבין האינטרס של המשיבה שזכות הקניין שלה, שהוכרה כזכות יסוד במשפט הישראלי לא תיפגע יתר על המידה על בסיס תשתית ראייתית שאינה מבוססת דיה.

לאחר ששקלתי הנתונים ראיתי כי הנסיבות של מקרה זה כשלעצמן מצביעות באופן מובהק על הכבדה
ואני סבורה כי תנאי זה אותו היה על התובעת להוכיח – הוכח במידה הנדרשת.
העובדה כי מדובר בחברה ציבורית שמניותיה נסחרות בנאסד"ק אינה משנה במקרה זה שכן לנתבעת, שהיא חברה זרה, אין נכסים בישראל, ולפחות לא נסתרה טענה זו של התובעת ולא הובאו ראיות לקיומם של נכסים בארץ, למעט התמורה ממניות /אופציות בקמהדע.


ברור כי כשמדובר בחברה זרה יש קושי ממשי באכיפת

פסק דין
ככל שינתן לטובת התובעת, ואני מקבלת את הנאמר בסיכומי התובעת בסעיפים 59- 62 לרבות ציטוט דברי כבוד השופט ברנר בתיק 19127-11-09 בענין משה סידס ובנו בע"מ כי "יש לזכור כי מדובר בחברה זרה, שאין לה נכסים כלשהם בישראל זולת סימני המסחר והזכות לקבלת כספים בגין מכירת המשקה בישראל על כן העיקול הזמני דרוש גם דרוש".
21.
בבחינת מאזן הנוחות ולאחר שקבעתי כי הונחה דעתי שקיימת הכבדה בנסיבות הענין (היות הנתבעת חברה זרה), אציין כי לאחר ששקלתי האינטרסים של בעלי הדין אני סבורה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת ולהותרת העיקול על כנו, לאחר שהנתבעת הסכימה שהיתר ההמצאה תקף ואף הגישה לבית משפט זה את כתבי הטענות מטעמה (הגם שהם כוללים טענות לגבי סמכות בינלאומית ו/או לתניית שיפוט). לטעמי בנסיבות שהובאו לפני אני סבורה כי הנזק שעלול להגרם לתובעת אם יבוטל צו העיקול עולה באופן ברור על זה של הנתבעת אם יוותר העיקול הזמני על כנו.

בעניין זה אציין כי נתתי דעתי, מבעוד מועד, לחשש מפני פגיעה בזכויות הנתבעת לממש במועד את האופציות שקיבלה ואפשרתי לה לעשות כך, אך הוריתי להותיר את התמורה תחת צו עיקול, ובכך ראיתי לצמצם אפשרות של נזק נטען.
מכל האמור אני מקבלת את בקשת התובעת ומותירה את צו העיקול הזמני שניתן על כנו.
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 12,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ב, 21 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.
אסתר נחליאלי-חיאט, שופטת, רשמת בית המשפט המחוזי







א בית משפט מחוזי 15021-11/09 מרקט ברידג'ס בע"מ נ' inc.hercules technology growth capital (פורסם ב-ֽ 21/10/2011)