פסקי דין על אבי רואימי | פסקי דין על ענבל רואימי | פסקי דין על אלקטרו קובי | פסקי דין על סי. אס.בי מוצרי חשמל |

46043-12/10 תק     11/10/2011




תק 46043-12/10 אבי רואימי, ענבל רואימי נ' אלקטרו קובי בע"מ, סי. אס.בי מוצרי חשמל בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 46043-12-10 רואימי ואח' נ' אלקטרו קובי בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
נסרין
עדוי


התובעים

1
.
אבי רואימי

2
.
ענבל רואימי


נגד


הנתבעות

1.אלקטרו קובי בע"מ
2.סי. אס.בי – מוצרי חשמל בע"מ


נגד


צד ג'

b.s.h
מכשירים ביתיים בע"מ




פסק דין


התובעים רכשו מהנתבעת 1, ביום 29.03.09, מקרר מתוצרת חברת בוש, ושילמו תמורתו סך של 3,400 ₪.

בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה, הנתבעת 1 הפעילה רשת חנויות "ביג אלקטריק" המשמשות נקודות מכירה למוצרי חשמל של חברות רבות. כל הפרטים הטכניים בגין המוצרים שהנתבעת 1 מוכרת, ובכלל זה: מידע, יעוץ ושירות ניתנים על ידי היצרן ו/או היבואן.

צד ג' (חברת
b.s.h
) הייתה במקרה הנדון, היצרן ו/או היבואן של המקרר נשוא התביעה, ומי שהוציאה את תעודת האחריות הכללית עבור המקרר.

השירות למקרר, במסגרת האחריות, ניתן על ידי הנתבעת 2 (חברת סי.אס.בי) על פי סיכום בין הנתבעת 2 לבין צד ג'.

לטענת התובעים, ביום הרכישה הוסבר להם על ידי הסוכן מטעם הנתבעת 1 (מנהל הסניף ממנו נרכש המקרר), מר אמל עטילה, כי קיימת אחריות על מערכת הקירור למשך שלוש שנים.

ביום 23.07.11, היינו לאחר חלוף כשנה וארבעה חודשים מיום הרכישה, המקרר הפסיק לקרר, המקפיא הפסיק להקפיא, וכל תכולת המקרר והמקפיא נזרקה. התובעים יצרו קשר עם הנתבעת 2 על מנת לקבל שירות עבור המקרר, ובתגובה נמסר לתובעים לטענתם, שיש לשלם עבור השירות והחלפים משהסתיימה תקופת האחריות.

בנסיבות, התובעים הזמינו טכנאי קירור מטעמם, שבדק את המקרר ביום 25.07.11, והחליף את המדחס. עבור תיקון זה, התובעים שילמו סך של 1,200 ₪, אך, שוב, ולאחר פחות מחודשיים מיום התיקון, המקרר הפסיק לעבוד. בנסיבות, המדחס הישן הוחזר למקרר, והתובעים קיבלו בחזרה את הסך של 1,200 ₪.

נכון להיום, המקרר אינו עובד ואין כל אפשרות לתקנו.

התובעים טוענים, כי הינם זכאים להשבת מלוא תמורת המקרר לידיהם, וכן לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

הנתבעת 1 טענה שיש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העדר יריבות, וכי יש להפנות כל טענות התובעים לנתבעת 2 וצד ג'. לחילופין, הנתבעת 1, טענה כי הינה זכאית לשיפוי מצד ג' בגין כל סכום שתחויב בו כלפי התובעים.

הנתבעת 2 וצד ג' לא כפרו בכך, שהתובעים פנו ביום 23.07.09 לנתבעת 2 והודיעו לה כי "המקרר נדלק ומפסיק לעבוד לאחר רגעים מעטים".

לטענת הנתבעת 2 וצד ג', נציג הנתבעת 2 הודיע לתובעים כי מאחר ולא ניתן לאתר את מקור התקלה דרך הטלפון, יהא על התובעים לשלם סך של 230 ₪ לפני תוספת עלות עבודה וחלקים במידה ויהיה צורך בהחלפה, וכי אם יתברר לאחר הבדיקה כי התקלה הינה במערכת הקירור, אזי התיקון יבוצע ללא תשלום ולא יגבה מהם כסף בגין הזמנת הטכנאי.

מנגד, התובע 1 (להלן: "התובע") טען, כי נציג הנתבעת 2 לא מסר לו את הדברים הנ"ל, והסביר לו במפורש, כי תקופת האחריות הסתיימה ועליו לשלם על הזמנת הטכנאי ועל התיקון. בנסיבות, התובע הזמין ביום 25.07.09, טכנאי מוסמך מטעמו ואף שילם לו 1,200 ₪ (ראו: חשבונית וקבלה שצורפו לכתב התביעה).

אקדים ואציין, כי טענת התובע בדבר התכחשות הנתבעת 2 לאחריות המורחבת, מקובלת עלי. עדותו של התובע בהקשר זה יצרה עלי רושם אמין ומהימן. טענתו של התובע אף מתיישבת עם היגיון הדברים ועם השכל הישר. שכן, אם נציג הנתבעת 2 אכן הסביר לתובע כי אותם 230 ₪ ייגבו ממנו רק אם יתברר כי התקלה אינה במערכת הקירור, אזי מה ההיגיון בכך שהתובע יעדיף לשלם מכיסו הפרטי סך של 1,200 ₪, במקום להסתכן בתשלום 230 ₪ תמורת האפשרות לזכייה בתיקון הנזק על חשבון הנתבעת 2?! בל נשכח, כי הגעת הטכנאי מטעם הנתבעת 2 אין משמעה התחייבות התובע לבצע את התיקון דרך הנתבעת 2, ולכל היותר, והיה ויתברר כי התקלה אינה במערכת הקירור, אזי התובע היה מפסיד את אותם 230 ₪ ובוחר לו היכן לבצע את התיקון לאחר השוואת מחירים. ובכן, הייתכן שהתובע לא היה מוכן להסתכן בתשלום סך של 230 ₪, ביודעו כי אי לקיחת סיכון קטן מעין זה עלולה לגרום לו להפסיד את האפשרות לבצע את התיקון על חשבון הנתבעת 2?! ברי כי אין בכך כל היגיון.

אין חולק, כי ביום 10.10.10, ובעקבות פנייתה של הגב' מנו ציפי (אמה של התובעת 2) שעובדת בשירות הנתבעת 1, ניאות מנהל השירות אצל הנתבעת 2 לבדוק את המקרר ולבצע את התיקון ללא תשלום. מועד הביקור נקבע ליום 24.10.10.

לטענת הנתבעות וצד ג', טכנאי השירות מטעם הנתבעת 2 מצא כי נגרם למקרר נזק עקב ניסיון כושל של טכנאי זר, שאינו מורשה לטפל במוצר על פי כתב האחריות. הטכנאי מטעם הנתבעות ניסה לתקן את הנזק, אך מצא כי נגרם נזק בלתי הפיך.

דיון והכרעה
ככלל, ועל פי סעיף 1 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006 (להלן: "התקנות"), תקופת האחריות הינה למשך שנה מיום מסירת הטובין לצרכן (בכפוף להוראת תקנה 5 לתקנות).

בהתאם להוראת תקנה 15(א) לתקנות, יצרן יכול לקחת על עצמו חיובים נוספים מעבר לחיובים המפורטים בתקנות, לרבות אחריות לתקופה ארוכה יותר. במקרים כאלה, על היצרן לפרט את החיובים הנוספים בתעודת האחריות. לא זו אף זו: בהתאם להוראת תקנה 15(א), ככל שהחיובים הנוספים של היצרן מסויגים ביחס לאלה המפורטים בתקנות, על היצרן לציינם בתעודת האחריות בנפרד, ובאותיות בולטות לעין, תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת". בהעדר פירוט כאמור, אזי, ובהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות, יראו ביצרן כמסכים לכך שחיוביו הנוספים יהיו זהים לחיובים שלפי פרק ב' לתקנות.

הנתבעות וצד ג' הודו בקיומה של אחריות למשך שנתיים נוספות מעבר לתקופת האחריות הכללית. אך, לטענתה, אחריות זו הורחבה אך ורק לגבי מערכת הקירור. האומנם?

הנתבעת 1 ו/או צד ג' לא צירפו לכתבי הגנתן את תעודת האחריות הספציפית והרלבנטית לענייננו, ולא טענו כי קיימת תעודת אחריות שכוללת את ההרחבה שהודו בה. בנסיבות, יש לראות בחיובי היצרן שנקבעו בפרק ב' לתקנות כחלות על וצד ג' במשך השנתיים הנוספות שנטלה על עצמה מעבר לתקופת האחריות הכללית.
תקנה 2 שבפרק ב' לתקנות, קובעת את חיובי היצרן לביצוע תיקונים לאחר המכירה, כדלקמן:

"אחריות יצרן לביצוע תיקונים
(א)
יצרן של טובין שנמכרו לצרכן יתקן, בעצמו או באמצעות אחר מטעמו, כל קלקול שנתגלה
בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה; נדרשה במסגרת התיקון החלפה של פריט
טובין, כולו או חלקים ממנו, תבוצע ההחלפה על ידי היצרן בלא תמורה.
(ב)
תיקן יצרן את הקלקול או ביצע החלפה, ימסור לצרכן אישור בכתב שתפורט בו מהות
התיקון, ולגבי החלפת חלקים מהטובין – מהות ההחלפה.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן,
יהא פטור מחיוביו לפי תקנה זו".

יודגש, כי תעודת האחריות שצורפה לכתב ההגנה מטעם צד ג', מלמדת על כך כי צד ג' הינה האחראית למוצר במשך תקופת האחריות, ולנוכח הודאת צד ג' בקיומה של הרחבת האחריות גם למערכת הקירור, אזי ברי כי דין ההודעה כנגד צד ג' להתקבל.

ובכן, ולאור המפורט לעיל, יהא הקלקול במקרר אשר יהא, בין אם במערכת הקירור, ובין אם קלקול אחר כלשהו, צד ג' והנתבעת 2 (שהינה מטעם היצרן – צד ג') אחראיות לתיקונו, משאירע במהלך השנתיים הנוספות שמעבר לתקופת האחריות הכללית. כאמור, טענת צד ג' בדבר סיוג ההרחבה לגבי קלקול במערכת הקירור בלבד, לא מצאה ביטויה בתעודת האחריות. על כן, אין מנוס מהקביעה כי צד ג' אחראית לכל קלקול שיתרחש במהלך תקופת האחריות הנוספת, הכל כמפורט לעיל.

למותר לציין, כי הנתבעות ו/או צד ג' לא טענו, ומכל מקום אף לא הוכיחו, כי מקור הקלקול הינו בנזק מכוון שגרמו התובעים. על כן, אין תחולה לפטור שבתקנה 2(ג) לתקנות.

לחילופין, ואף אם אצא מתוך הנחה כי הרחבת האחריות לשנתיים נוספות הוגבלה אך ורק למערכת הקירור, ואף אם אצא מתוך הנחה, כי ידיעת התובעים בפועל, אודות הסייג הנ"ל (התובעים בעצמם טענו בכתב התביעה כי האחריות שהורחבה הייתה לגבי מערכת הקירור) יכולה לבוא במקום דרישת התקנות בהקשר זה (היינו: קיומה של התייחסות נפרדת בתעודת האחריות, ובאותיות בולטות לעין, תחת הכותרת "אחריות נוספת מוגבלת"), עדיין אין בכך כדי לפטור את צד ג' מחבותה כלפי התובעים, שכן אין חולק כי התקלה שהייתה אכן הייתה במערכת הקירור, ומכל מקום, הנתבעות ו/או צד ג' לא הוכיחו כי התקלה שהייתה במקרר לא הייתה במערכת הקירור, וזאת כפי שיפורט להלן:

אין חולק כי התקלה שדווחה הייתה שהמקרר "נדלק ומפסיק לעבוד לאחר רגעים מועטים". אין חולק עוד, כי התובע הזמין טכנאי מוסמך מטעמו שהחליף את המדחס במקרר, ובעקבות תיקון זה המקרר שב לתפקד. אין חולק, כי המקרר הפסיק לעבוד שוב חרף התיקון שבוצע על ידי הטכנאי מטעם התובע, ואז אותו טכנאי הוציא את המדחס מהמקרר, החזיר את המדחס הישן, והחזיר את הכסף לתובעים.

אין חולק, כי גם הטכנאי שנשלח מטעם צד ג' (לאחר פניית הנתבעת 1 לנתבעת 2) אישר כי המקרר לא עובד ואף לא ניתן לתקנו. לטענת התובעים, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבעות, אותו טכנאי סיפר להם כי הבעיה הינה מעבר למדחס, וכי מדובר בבעיה שקשורה לכל מערכת הקירור, כמו צינור, סוללה וכו'.

צד ג' טענה, כי משהחליטו התובעים להזמין טכנאי מטעמם, בכך הם ניתקו את הקשר הסיבתי ואת האחריות של צד ג' למוצר. צד ג' הפנתה לסעיף 1[2] לתעודת האחריות שצורפה לכתב הגנתה. כאמור לעיל, משלא הוציאה צד ג' תעודת אחריות הכוללת התייחסות נפרדת להרחבת חבותה ולסייגים הרלבנטיים לצורך אותה הרחבה, אזי צד ג' אינה רשאית להסתמך על תעודת האחריות הכללית שצורפה לכתב ההגנה (המתייחסת לתקופת האחריות הכללית למשך שנה) ובנסיבות, יש לבדוק את נסיבות המקרה לאור הוראות פרק ב' לתקנות הגנת הצרכן [אחריות ושירותים לאחר מכירה], התשס"ו-1996, כשהתקנה הרלבנטית בהקשר זה הינה תקנה 8 לתקנות הקובעת כדלקמן: "על אף האמור בתקנות 2 ו- 6(ג), רשאי יצרן לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע בטובין לפי דרישת הצרכן, או בעד הובלתם או החלפתם, לפי הענין, אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול בהם נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן:
(1)
כוח עליון שהתרחש במועד מאוחר ממועד מסירת הטובין לצרכן;
(2)
זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש בטובין בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות
השימוש סבירות בנסיבות הענין, והכל בכפוף להוראות כל דין;
(3)
תיקון שנעשה בטובין בידי מי שלא הורשה לכך מטעם היצרן, בנסיבות שאינן נובעות
מהפרת חיובי היצרן לפי תקנות אלה".



ובכן, עצם הזמנת הטכנאי הזר אין בה בנסיבות, כדי לנתק את הקשר בין אחריותה של צד ג' לבין המקרר, ויש לבדוק מה הסיבה שהובילה להזמנת אותו טכנאי זר [ראו: תקנה 8(3)] ו/או יש לבדוק שמא הנזק נגרם עקב זדון או רשלנות של הצרכן [ראו: תקנה 8(2)] כאשר נטל הוכחת טענות אלו, מוטל על צד ג'.

כפי שראינו לעיל, אותו טכנאי שהוזמן על ידי התובעים ומטעמם, הוזמן עקב הפרת חיובי הנתבעת 2 וצד ג' לפי התקנות.

זאת ועוד, טענת הנתבעות וצד ג', לפיה, אותו טכנאי זר הוא שגרם לנזק בלתי הפיך במקרר, עדיף אם לא הייתה נטענת. המקרר לא עבד עוד מלפני הזמנת אותו טכנאי זר, וטענת הנתבעות וצד ג', כי אותו טכנאי זר גרם לנזק בלתי הפיך, הועלתה בעלמא וללא כל ביסוס.

משהוכח כי הנתבעת 2 ו/או צד ג' הפרו את חיוביהן כלפי התובעים, ומשאין חולק כי המקרר כיום אינו ניתן לתיקון, ומשלא הוכח כדבעי כי התיקון שבוצע על ידי הטכנאי היה הגורם לנזק הבלתי הפיך שנגרם למקרר, אזי הנני מחייבת את הנתבעת 2 וצד ג' יחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסך של 3,400 ₪ (עלות המקרר).

אכן, התובעים לא תבעו את צד ג'. אך, מדובר בפרוצדורה, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בתביעה קטנה, וכי צד ג' התגוננה ובעיקר, מפני התביעה עצמה ולא רק מפני ההודעה כנגד צד ג', אזי מצאתי לנכון להטיל את החיוב על הנתבעת 2 וצד ג' כחיובים ביחד ולחוד כלפי התובעים.

בהתחשב בעובדה כי המקרר הפסיק לעבוד לאחר שנה וארבעה חודשים מיום רכישתו, ובהתחשב בעובדה כי במהלך תקופה זו התובעים השתמשו במקרר ו/או היה באפשרותם להשתמש בו, אני נמנעת מפסיקת הפרשי הצמדה וריבית על הסכום.

בנוסף, הנתבעת 2 וצד ג' יחד ולחוד, ישלמו לתובעים סך של 300 ש"ח בגין הוצאות משפט.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, אין מקום להטלת חיוב כלשהו על הנתבעת 1, ומכל מקום, השיפוי לו זכאית הנתבעת 1 מצד ג', הומר בפיצוי ישיר לתובעים.



ניתן היום,
י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 46043-12/10 אבי רואימי, ענבל רואימי נ' אלקטרו קובי בע"מ, סי. אס.בי מוצרי חשמל בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/10/2011)