פסקי דין על אברהם אטיאס

17935-10/11 מת     11/10/2011




מת 17935-10/11 מדינת ישראל נ' אברהם אטיאס








בית משפט השלום בפתח תקווה



מ"ת 17935-10-11 מדינת ישראל
נ' אטיאס(עציר)

תיק חיצוני
:
-5130-44562-116




בפני

כב' השופטת
ניצה מימון שעשוע


מבקשים

מדינת ישראל


נגד


משיבים

אברהם אטיאס
(עציר)



החלטה

בפני
בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

למשיב מיוחסות עבירות של תקיפה חבלנית וחבלה במזיד ברכב.

על פי הנטען בכתב האישום, נהג המשיב על קטנוע והתקרב למונית שהיתה נהוגה ע"י המתלונן. בין השניים פרץ ויכוח על רקע אופן נהיגתו של המשיב, וסמוך לכך ניגש המשיב אל המונית וביקש מהמתלונן לפתוח את חלון הנהג. כשפתח המתלונן את החלון, היכה אותו המשיב במכת אגרוף וגרם לחתך סמוך לאפו. המתלונן סגר את החלון והחל להימלט מהמקום אך המשיב דלק אחריו ונגח את רכבו באמצעות הקטנוע, וגרם חבלה לדלת הנהג.

לאחר שעיינתי בחומר החקירה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לפי הלכת זאדה, דהיינו כזו המהווה בסיס סביר להרשעה.

המשיב זוהה תוך כדי ביצוע העבירה (הפגיעה במזיד בדלת המונית) ע"י השוטר שניר בן ישי שנסע סמוך מאד לשני כלי הרכב, וזיהה את המשיב המוכר לו מעבודתו בתחנת משטרת פ"ת (עיר מגורי המשיב). אמנם, המשיב היה חבוש קסדה אך השוטר מציין כי הקסדה היתה פתוחה בחלקה והיתה לו אפשרות לראות את פניו של המשיב ולזהותו. עוד ציין השוטר, כי כשהבחין בו המשיב – נמלט מהמקום.

המתלונן מסר לשוטר שניר ולאחר מכן בתחנת המשטרה בתשאול מוקלט את תיאור האירוע כפי שמופיע בכתב האישום, למעט החלק של הפגיעה במונית אותו הכחיש. המתלונן טען כי מדובר בסכסוך נהגים וכי אין לו הכרות קודמת עם התוקף, הגם שאישר כי מכיר את המשיב מהעיר. הוא לא קשר את המשיב לאירוע התקיפה ואף לא רצה להגיש תלונה הגם שהתבקש. השוטר שתשאל והקליט אותו בתחנת המשטרה התרשם כי המתלונן חושש לשתף פעולה ואינו מוסר את כל הידוע לו.

צולמה המונית בה נהג המתלונן ועליה נראה סימן הפגיעה בדלת.

המשיב הכחיש כל קשר לאירוע, ואמר כי מכיר את המתלונן בפני
ם כתושב העיר אך ללא הכרות אישית. הוא אישר כי יש בבעלותו קטנוע, ומדו"ח פעולה עולה כי נראה יום למחרת האירוע נוהג על קטנוע שחור, כפי שתאר השוטר שניר. הוא התבקש לפרט את מעשיו ביום האירוע, ולמרות שחלפו רק 24 שעות, לא יכול היה למסור גרסה כלשהי לגבי מעשיו בשעות הבוקר ולמעשה אישר כי הסתובב על קטנועו בתוך פ"ת ומחוץ לה.

לפיכך, קיימת תשתית ראייתית סבירה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב, הגם שיכול ויוותר בסופו של יום ספק עקב כיסוי הפנים החלקי, אי רישום מסר הקטנוע ואי שיתוף הפעולה מצד המתלונן.

יצויין, כי אילו היה מדובר בסכסוך נהגים גרידא, כפי שמתאר כתב האישום, שהסתיים באגרוף ומכה לדלת רכב, לא היתה מוגשת בקשה למעצר עד תום ההליכים, גם אם ניקח בחשבון את עברו הפלילי של המשיב שכולל עבירה של חבלה כשהעבריין מזויין משנת 2007 בגינה נדון ל-37 חודשי מאסר בפועל. הרקע להגשת הבקשה נעוץ במידעים מודיעיניים ממקורות שונים שבידי המשטרה, אחד מהם עוד מלפני האירוע, לפיהם על רקע סכסוך בין עבריינים, מתכננים המשיב ואחר לפגוע במתלונן. יצויין כי מהודעת המשיב עולה כי הוא הוזהר ע"י רכז מודיעין יום קודם כי מתוכננת פגיעה בו. מידעים אלה משליכים על הערכת רמת המסוכנות של המשיב למתלונן, שכן עולה מהם כי אין מדובר בתקיפה מקרית אלא בהתנכלות מכוונת שנקטעה רק עקב נוכחותו של השוטר שניר במקום.

ההלכה הפסוקה קובעת, כי חומר מודיעיני עשוי לשמש לצורך הערכת עילות המעצר, ובהן עילת המסוכנות. ראו: בש"פ 1046/10 חטיב נ' מ"י [פורסם בנבו], 3.3.10;
בש"פ 2845/05

מדינת ישראל
נ' גולן
(
[פורסם בנבו]
, 23.3.05)
;
בש"פ 597/93 מדינת ישראל
נ' אבוטבול, פ"ד מז
(1) 340, 343?344 (1993);
בש"פ 2857/01

מוגרבי נ' מדינת ישראל

(
[פורסם בנבו]
, 24.4.01);
בש"פ 3976/03

שלוש נ' מדינת ישראל
(
[פורסם בנבו]
, 8.5.03)
).

לפיכך, לצורך הערכת המסוכנות למתלונן איני יכולה להתעלם ממידעים אלה, המתיישבים בצורה מפליאה, הן מבחינת המעשה והן מבחינת העיתוי, עם הראיות לכאורה הקושרות את המשיב לפגיעה מכוונת במתלונן.

כדי לאזן את רמת המסוכנות הנחזית כגבוהה עם עוצמת הראיות שהינה בינונית ועם העובדה כי רמת המסוכנות נקבעת על סמך מידע מודיעיני ולא ראיות לכאורה, אני מוצאת לנכון להסתפק בשחרור המשיב בהרחקה מהעיר פ"ת עד תום ההליכים ואי יצירת כל קשר עם המתלונן.

כמו כן, התחייבות עצמית וערבות צד ג' ע"ס 15,000 ₪, והפקדה במזומן בסך 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ג תשרי תשע"ב, 11 אוקטובר 2011, במעמד הצדדים.









מת בית משפט שלום 17935-10/11 מדינת ישראל נ' אברהם אטיאס (פורסם ב-ֽ 11/10/2011)