פסקי דין על משה דיין סעדה |

19979-10/11 עמת     23/10/2011




עמת 19979-10/11 משה דיין סעדה נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בחיפה



עמ"ת 19979-10-11 סעדה(אסיר) נ' מדינת ישראל

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופט
כמאל סעב


העורר

משה דיין סעדה
(אסיר)


נגד


המשיבה

מדינת ישראל



החלטה


בפני
ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות אשר ניתנה ביום 21.9.11 ע"י השופט ד"ר מ. ארגמן, ס.נ., בתיק מ"ת 17463-09-11 ולפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים בתיק הפלילי 17430-09-11.

הערר מופנה כנגד ההחלטה דנן.

העורר הובא לדין בגין עבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") ועבירה של גניבה בגין סעיף 384 לחוק.

בעובדות כתב האישום נטען, כי ביום 6.9.11, בשעה 17:30, במרכז ביג ברגבה, גנב העורר רכוש מחנות "סופר פארם" (להלן: "החנות"), בכך שנטל ונשא שני בשמים מסוג זיפו לגבר ואושיאו לאישה. בשווי כולל של 843.90 ₪, ללא הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב בכך שהטמין את הרכוש בשני כיסי מכנסיו, עבר את קו הקופות מבלי לשלם תמורת הרכוש כשהוא מתכוון לשלול אותו רכוש שלילת קבע מבעליו.

בהגיע העורר ליד גלאי המתכות של החנות שמאחורי קו הקופות ובסמוך לדלת היציאה מהחנות החל הגלאי לצפצף ואז חזר העורר על עקבותיו, הוציא בושם אחד נשוא הרכוש מכיס מכנסיו, הניחו על הדלפק של הקופה וביקש לצאת שוב מהחנות ואז נפל מכיס מכנסיו בקבוק הבושם השני והוא נמלט מהחנות.

עוד נטען בכתב האישום, כי סמוך לשעה 18:20, התפרץ העורר לרכב מסוג טנדר איסוזו שחנה בסמוך ל- "משתלה בכיכר" והשייך למוריס אביטבול, בכך שדחף את החלון הימני הקדמי כלפי מטה הוציא את גומי החלון מהמקום ופתח את דלת הרכב הימנית קדמית נכנס לתוך הרכב וחיטט בתוכו בכוונה לגנוב.

בשלב זה פעלה אזעקת הרכב, הבעלים הגיע למקום ומצא את העורר בתוך הרכב שהופרע מלהמשיך ולסיים את מלאכתו ומלבצע את זממו.

בעניינו של העורר קיים בית משפט השלום מספר ישיבות ולאחר שעיין בחומר החקירה קבע כי קיימות ראיות לכאורה ובהתחשב בעברו הפלילי מצא כי קיימת גם כן עילת מעצר של מסוכנות.

בית משפט השלום אפשר לעורר להציג חלופת מעצר אך העורר לא עשה כן ובנסיבות אלה הורה בית משפט על מעצרו עד תום ההליכים.

העורר ויתר על ייצוג ע"י סנגור וטען לעצמו הן בפני
בית משפט השלום והן בפני
י.

העורר העלה טענות שונות ביחס לראיות הקיימות בתיק והביע תמיהה מדוע התעודות הרפואיות שניתנו לו לא היו בתיק, כאשר מתעודות אלו עולה כי הוא הותקף בעת שנמצא בתוך הרכב אותו פרץ וממנו ניסה לגנוב.
כמו כן, הביע טרוניה ביחס לפעילות גורמי החקירה ולכך שלא גבו עדויות מעדים מסויימים ולא מצאו לנכון לבדוק אם קיימות מצלמות אבטחה במתחם הסמוך למקום בו חנה הרכב אותו פרץ.

העורר ביקש לקבל את הערר ולהורות לשחררו ללא תנאים מגבילים.

ב"כ המשיבה הפנה לחומר הראיות ולעדויות הקיימות נגד העורר. לטעמו קיימות ראיות שיש בהן את הפוטנציאל הדרוש להביא להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו ולכן אין כל ממש בטענות העורר להעדרן של ראיות לכאורה.
עוד טען ב"כ המשיבה כי עברו של העורר מכביד ומכאן ניתן ללמוד על מסוכנותו כך שאין להתערב בהחלטת בית משפט השלום ומשלא הוצעה חלופה לא היה מקום לבחון שחרורו של העורר וצדק בית משפט השלום כשהורה על מעצרו עד תום ההליכים.

במסגרת הדיון בפני
י ביקש העורר לאפשר לסנגור מטעם הסנגוריה הציבורית שאת שמו הזכיר במסגרת הדיון להיפגש איתו כדי שיוכל להתייעץ איתו ולבחון את אופן המשך ניהול ההליך.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בהחלטות בית משפט השלום, בחומר הראיות בעברו הפלילי של העורר ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערר.

נגד העורר קיימות ראיות
לכאורה שיש בהן פוטנציאל להביא להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו, לו ראיות אלו יתקבלו
על דעת בית המשפט שישמע את העדים. מדובר בראיות שמהן עולה כי העורר
נתפס כשהוא נמצא בתוך הרכב אליו נכנס שלא בהסכמת הבעלים וכפי שתואר בכתב האישום.

אף העורר טוען כי הוא הותקף ע"י בעל הרכב ובניו ובענין זה הציג תיעוד רפואי, שלטענתו החבלות נגרמו לו ע"י
אותם אנשים.

זאת ועוד, ביחס לגניבה מחנות הסופר פארם קיימות ראיות טובות שיש בהן כדי לבסס את העבירות שיוחסו לעורר מכאן שאין כל ממש בטענת העורר להעדרן של ראיות לכאורה.

באשר לעילת מעצר, ראוי לציין כי
אומנם העבירות המיוחסות לעורר הינן עבירות רכוש, אשר לא נמנו בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-
1966 כעבירות היוצרות מסוכנות סטטוטורית, אולם עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים (ראו
בש"פ 3453/05

אברג'יל נ' מדינת ישראל

(
ניתנה ביום
19.4.05).

המסוכנות בענייננו נלמדת מעברו הפלילי העשיר של העורר, אשר יש גם בו כדי ללמד על המסוכנות הנשקפת ממנו, קרי החשש כי העורר יחזור לסורו ויבצע מעשי עבירה נוספים.

לא אחת נקבע, כי גם מקום בו העבירה המיוחסת ונסיבות ביצועה אינן מצביעות על מסוכנות כשלעצמה, וברגיל לא תקמנה עילת מעצר, הרי השילוב בין העבירה המיוחסת לבין קיומו של עבר פלילי עשיר בעבירות דומות מצד הנאשם, יכול שיצביע על המסוכנות הנשקפת מצדו לשלומו ולבטחונו של הציבור, ולפיכך יקים עילת מעצר (ראו
בש"פ 6620/07

פחימה נ' מדינת ישראל
(
ניתנה ביום
16.8.07) ובש"פ 2911/08 רמי שוקרון נגד מ"י (ניתנה ביום 10.4.08).

מעיון בהרשעותיו הקודמות של העורר מראה כי הוא בחר בפשע כדרך חיים ואף בשנת 1982 החל לבצע עבירות רכוש לרבות עבירות גניבה, גניבה מרכב, התפרצות לעסק, שבל"ר, כניסה לדירה, שוד, התפרצות לדירה, השגת גבול, אחזקת רכוש גנוב, חטיפת ארנקים, תקיפת שוטר, חבלה או פציעה על ידי שניים, תקיפה כדי לגנוב, אחזקת סכין, הדחה בחקירה, הונאה בכרטיס חיוב וגניבת כרטיס חיוב וכן בריחה ממעצר. העורר ריצה בעבר מאסרים בפועל ורק לאחרונה השתחרר מריצוי עונשו ביום 4.8.11 קרי כחודש ימים לפני ביצוע העבירות.

אין ספק שעבר פלילי כמתואר לעיל יש בו כדי לבסס את ההנחה כי שחרורו של העורר ללא תנאים מגבילים עלול להביא לפגיעה ברכוש הזולת ויוצר חשש ממשי למסוכנותו ומכאן צדק בית משפט השלום כאשר קבע כי בנסיבות אלו קיימת עילת מסוכנות.

בהתאם למסקנות בית משפט השלום היה על העורר להציג חלופת מעצר אך הוא לא עשה כן ומכאן החלטתו הנכונה של בית משפט השלום להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בנסיבות אלו לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום.

בטרם סיום, ובהתאם לבקשת העורר נראה לי כי יהא זה ראוי שסנגור מהסנגוריה הציבורית ייפגש עם העורר ויבחן אפשרות הצגת חלופת מעצר ראויה והולמת. לכן עותק ההחלטה יועבר לסנגוריה המחוזית, בחיפה.

עוד נראה לי כי יהא זה ראוי בנסיבות הענין להיעזר בשרות המבחן ולהורות על הגשת תסקיר מעצר ביחס לעורר.

לכן עותק מהחלטה זו יועבר לשרות המבחן.

בית משפט השלום מתבקש לקבוע מועד אליו יזמן את הצדדים לאחר שהסנגור שייפגש עם העורר יגיש בקשה מתאימה לקביעת מועד לשם בחינת חלופת המעצר וכי עד אז יוגש גם כן תסקיר של שרות המבחן.

עותק מהחלטה זו יחד עם פרוטוקול הדיון יועבר לסנגוריה המחוזית.

סוף דבר, וכאמור לעיל, אני דוחה את הערר.

תיק החקירה הוחזר לב"כ המשיבה.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, במעמד העורר שהובא על ידי יחידת הליווי וב"כ המשיבה עו"ד א. יטח.








עמת בית משפט מחוזי 19979-10/11 משה דיין סעדה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 23/10/2011)