פסקי דין על שמואל אלישיוב | פסקי דין על דוד אלשיוב | פסקי דין על משיח אלישייב ואח' | פסקי דין על בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

28148-04/11 א     23/10/2011




א 28148-04/11 שמואל אלישיוב, דוד אלשיוב, משיח אלישייב ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 28148-04-11 אלישיוב ואח'
נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

תיק חיצוני
:




בפני

כב' הרשם
חגי ברנר


תובעים (משיבים)

1
.
שמואל אלישיוב

2
.
דוד אלשיוב

3
.
משיח אלישייב

4
.
שלום חי אלישייב


נגד


נתבע (מבקש)

בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ



החלטה

1.
בפני
י בקשה של הנתבע לחייב את התובעים בהפקדת ערובה להוצאותיו.

2.
עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך של 16,500,000 ₪. הנתבע הוא בנק למשכנתאות שהעמיד לתובעים הלוואות משכנתא לצורך רכישת 25 דירות בפרוייקט בניה של חברת חפציבה, שלימים קרסה. התובעים טוענים, בין השאר, כי הנתבע התרשל בכך שלא הפקיד את כספי ההלוואות המשכנתא שנטלו התובעים, לחשבון הליווי של פרוייקט הבניה אשר התנהל בבנק מרכנתיל דיסקונט (להלן: "בנק מרכנתיל"), אלא איפשר את הפקדת הכספים בחשבונה של חפציבה בבנק אחר, הוא בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "בנק דיסקונט"), למרות שהנתבע ידע כי בנק מרכנתיל הוא הבנק המלווה של הפרוייקט. עקב כך, לא הוכרו הזכויות שרכשו התובעים בדירות, ולמעשה, הם נותרו עם הלוואות שיש לפרוע וללא הדירות אותן ביקשו לרכוש באמצעות ההלוואות.

הנתבע טוען כי התביעה נעדרת בסיס על פניה משום שמרבית טענותיהם של התובעים כבר נדחו בגדרו של הליך אחר (תא"ק 1876/08), בו נדחתה ברובה בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו מפני תביעתו של הנתבע. בנוגע לטענה אחת בלבד ניתנה לתובעים רשות להתגונן, אך נקבע כי מדובר בטענת הגנה דחוקה למדיי. לטענת הנתבע, התביעה הנוכחית אינה אלא מיחזור של טענות שכבר נדונו והוכרעו לחובת התובעים, בהכרעה המהווה מעשה בית דין. עוד טוען הנתבע כי מצבם הכלכלי של התובעים בכי רע, כי לא שילמו את הסכום שנפסק לחובתם בתביעתו של הנתבע, כי התובע 2 מצוי בהליכי פש"ר וכי התובעים לא ציינו את כתובותיהם על גבי כתב התביעה. הנתבע מבקש שהתובעים יפקידו ערובה בסך של 800,000 ₪, המהווה 5% מסכום התביעה.


התובעים טוענים בתגובה כי ההחלטה לדחות את טענות ההגנה שלהם בהליך הקודם, בטעות יסודה, ולדבריהם, ישנן ראיות המוכיחות כי הנתבע ידע היטב כי בנק מרכנתיל הוא הבנק המלווה, ראיות אותן הסתיר הנתבע בהליך הקודם. ראיות אלה, לו גולו בזמן אמת, היו מובילות לתוצאה משפטית שונה בהליך הראשון. יחד עם זאת, חשוב לציין כי התובעים נמנעו מלתמוך את תשובתם בתצהיר.


לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.


הכלל הוא שיש לעשות שימוש זהיר בהוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ורק כאשר סיכויי ההצלחה של התביעה הם קלושים, יחוייב התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו של הנתבע: "אשר לערובה לפי תקנה 519, ככלל זו מוטלת במקרים חריגים, כשנראה כי סיכויי ההצלחה קלושים, לשם הבטחת הוצאות של הצד שכנגד ומניעת תביעות סרק; אך הסמכות מופעלת במתינות ובסבירות כדי שלא לנעול את דלתי בית המשפט בפני
מי שאין ידו משגת ..."

(רע"א 321/07
גושן נ' אבי גיא- פורסם באתר משפטי). על כן, אין בית המשפט מחייב תובע בערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד.


ראה גם רע"א 8730/10 יוסף נ' בינסון (2011) (פורסם באתר משפטי):

"תקנה 519 מותירה לבית המשפט שיקול דעת האם לחייב תובע בהפקדת ערובה, ובפסיקה נקבעו כמה שיקולים מנחים לעניין זה. החלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה צריכה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של התובע לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק.
... מקרה נוסף בו יחויב תובע במתן ערובה להוצאות הוא כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900 (מהדורה שביעית, 1995); רע"א 3601/04 ו'נצ'ון נ' מנהלת ההגירה ...)."

במקרה דנן, חיוויתי כבר בעבר את דעתי באשר לסיכויי ההצלחה של טענות התובעים: בהחלטתי מיום 22.8.2010 בגדרו של ההליך הקודם, שאושרה על ידי ערכאת הערעור ביום 11.11.2010, נקבע כי התובעים הם שהורו לנתבע להזרים את כספי ההלוואות לחשבונה של חברת חפציבה בבנק דיסקונט וכי הנתבע הסתמך בענין זה גם על נספח להסכמי המכר שהוצגו בפני
ו, בו הוגדר חשבונה של חברת חפציבה בבנק דיסקונט בתור "חשבון הפרוייקט".
יתר על כן, התובעים אף הורו לנתבע לנהוג כך, באמצעות מיופה כוחם, והנתבע נהג איפוא בדיוק נמרץ על פי הוראותיהם. על כן נפסק כי יש לדחות את טענות ההגנה של התובעים באותו הליך בנוגע להלוואות שנטלו ביום 26.1.2006. באשר להלוואות מאוחרות יותר, שנלקחו בחודש מאי 2006, נפסק כי יש ליתן לתובעים רשות להתגונן בגינן, משום שהן נלקחו לאחר שהנתבע כבר קיבל לידיו ערבויות מכר שהנפיק בנק מרכנתיל, ולכן יכול היה לדעת או לפחות לחשוד שחשבון הליווי מתנהל בבנק מרכנתיל ולא בבנק דיסקונט. יחד עם זאת, נקבע כי מדובר בטענת הגנה דחוקה למדיי, משום שהתובעים הם שהכשילו במידה רבה מאוד את הנתבע בענין זה, לנוכח המסמכים עליהם חתמו ואשר אותם הציגו לנתבע. עוד נקבע כי המנעותם של התובעים מנקיטה בצעדים משפטיים נגד מיופה כוחם, כמו גם ביטול עסקאות המכר על ידי מיופה הכח, פועלים לחובתם של התובעים ומדברים בעד עצמם.

אכן, כיום טוענים התובעים (ללא תצהיר כמתחייב בנסיבות הענין), כי יש בידם ראיות המוכיחות כי הנתבע ידע שחשבון הליווי מתנהל בבנק מרכנתיל עוד לפני העמדת ההלואות הראשונות (בניגוד למה שנקבע בהחלטתי מיום 22.8.2010), אך אין הם מתמודדים עם הקביעה הנוספת, לפיה גם אם הנתבע ידע היכן מתנהל חשבון הליווי, עדיין מדובר בטענת דחוקה למדיי, שכן התובעים היו אלה שהכשילו את הנתבע במידה רבה מאוד בענין זה. טענה שהיתה דחוקה בעת שהועלתה כטענת הגנה, לא שינתה את טיבה ולא הגדילה את משקלה הסגולי כאשר הפכה לטענת תביעה, בהליך הנוכחי. על כן, ניתן לקבוע כי סיכויי ההצלחה של התובעים בהליך הנוכחי קלושים למדיי.


אין חולק כי מצבם הכלכלי של התובעים בכי רע. הם לא שילמו עד יום תשלום כלשהו על חשבון הסכום אותו חוייבו לשלם לנתבע. הם גם לא שילמו לנתבע הוצאות משפט שנפסקו לחובתם בהליכים קודמים. בהקשר זה נפסק כי:


"לא זו אף זו, נראה כי בענייננו יש טעם נוסף לחייב בהפקדת ערובה והוא אי תשלום הוצאות משפט שנפסקו בעבר לטובת המבקשים. נתון זה יש בו כדי להעצים את החשש שמא המבקשים לא יוכלו לגבות הוצאות משפט נוספות אם ייפסקו לטובתם בתום ההליך. אם בגביית הוצאות שנפסקו בהליכי ביניים נתקלו המבקשים בקשיים, אזי קל וחומר שעלולה להתעורר בעיה אם ייפסקו הוצאות לחובת המשיב בסוף הליך ארוך של הוכחות ..."

(רע"א 8730/10 הנ"ל).

התובעים אף הודו בס' 32(ו) לכתב התביעה כי מצבם הכלכלי קשה, וכי את סכום האגרה גייסו באמצעות תרומות מידידים. ברי איפוא כי ככל שלא תעמוד לרשות הנתבע בטוחה הולמת לכיסוי הוצאותיו במקרה שהתביעה תידחה, לא יעלה בידו לגבות את הוצאות המשפט. הכלל הוא שאין מחייבים תובע במתן ערובה להוצאות בשל עוניו, אך מאידך, עוניו של תובע אינו מקנה לו חסינות מפני הצורך להעמיד בטוחה במקרה שתביעתו דחוקה על פניה, כמו במקרה דנן. בענין זה נפסק:


"גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. הנתון באשר ליכולת כלכלית, וביתר דיוק להעדר יכולת כאמור, אינו יכול להצדיק התעלמות מהאינטרסים של גורמים אחרים שעשויים להיות מושפעים מהליכי סרק. בראש ובראשונה הכוונה לנתבע (או המשיב) המתגונן בפני
תובענה ומוציא הוצאות שונות, למשל לשם תשלום שכר טרחה לפרקליט שמייצגו."

(רע"א 5104/10 בן דוד נ' מדינת ישראל (2010) (פורסם באתר משפטי).

יצויין כי התובעים גם נמנעו מלציין בכתב התביעה את כתובתם, דבר שמצדיק בפני
עצמו חיוב בערובה להוצאות, אלא שמחדל זה תוקן במסגרת התשובה לתגובה.


באשר לסכום הערובה, אין הצדקה לקבוע אותו כנגזרת משווי הענין שבמחלוקת כמבוקש על ידי הנתבע, שכן הערובה נועדה להבטיח תשלום הוצאות משפט, הא ותו לא. גובהן של אלה איננו נגזר בדרך כלל מסכום התביעה, אלא ממורכבות ההליך, שבמקרה הנוכחי, אינו נראה על פניו כמורכב באופן חריג. יש מקום לקבוע סכום שיש בו כדי לאזן בין הצורך ליצור בטוחה הולמת להוצאות הנתבע (גם אם לא בהכרח בטוחה מלאה), לבין הצורך שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני
התובעים באמצעות הטלת ערבון מופרז שעלול למנוע את ברור התביעה.


בנסיבות הענין, ובשים לב לכך שעסקינן בארבעה תובעים, כך שנטל הנשיאה בערובה צפוי להתחלק בין ארבעה בעלי דין, יש להעמיד את הערבון הנדרש על סך של 75,000 ₪.


אשר על כן, על התובעים להפקיד בקופת בית המשפט, תוך 60 יום, ערבון כספי בסך 75,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית, אחרת תידחה התביעה.


התובעים ישלמו לנתבע הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.


המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.



ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ב, 23 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.


חגי ברנר
, שופט
רשם
ביהמ"ש המחוזי
תל אביב-יפו







א בית משפט מחוזי 28148-04/11 שמואל אלישיוב, דוד אלשיוב, משיח אלישייב ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/10/2011)