פסקי דין על מינהל קהילתי פסגת-זאב - ירושלים | פסקי דין על אליהו בן חמו | פסקי דין על אברהם שלום | פסקי דין על עיריית ירושלים | פסקי דין על ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת | פסקי דין על מועצת העיר ירושלים ואח' |

47156-08/11 עתמ     26/10/2011




עתמ 47156-08/11 מינהל קהילתי פסגת-זאב - ירושלים, אליהו בן חמו, אברהם שלום נ' עיריית ירושלים, ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת, מועצת העיר ירושלים ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

לפני כב' השופט משה יועד הכהן
עת"מ 47156-08-11






העותרים

1
.
מינהל קהילתי פסגת-זאב - ירושלים

2
.
אליהו בן חמו

3
.
אברהם שלום
ע"י ב"כ עו"ד ר' מכתבי


נ
ג
ד


המשיבים

1. עיריית ירושלים
2. ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת
3. מועצת העיר ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד ד' בן טל

4. החברה למתנ"סים - מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ (חל"צ)
ע"י ב"כ עו"ד ב' ברוש

5. יולי בן לביא, מנהל המנהלים הקהילתיים בירושלים
6. משה בן עטר
7. אייל מנדלסון
ע"י ב"כ עו"ד צ' שמיר


החלטה

הבקשה והסעדים המבוקשים

1.
בפני
י בקשה, שהוגשה על ידי העותרים 1-3, שהם המינהל הקהילתי פסגת זאב, מר אלי בן חמו המכהן כיו"ר הנהלת המינהל ומר אברהם שלום
המכהן כממלא מקומו
(להלן – "הבקשת העותרים"), ביום 31.08.11, והמבקשת ליתן צו ביניים, אשר ימנע מהמשיבים 1-3, עיריית ירושלים
, ראש העירייה ומועצת העיר (להלן גם "משיבי העירייה") לקיים בחירות חוזרות למינהל הקהילתי בפסגת זאב, על פי החלטות מועצת העירייה מס' 41 מיום 25.8.11. זאת עד להכרעה בעתירה שהגישו העותרים, ואשר במוקדה תביעה להורות על אכיפת הסכם שנעשה, לטענת העותרים, בינם לבין המשיבים ביום 9.3.11, שבמרכזו הסכמה להקמת הנהלה מוסכמת למינהל הקהילתי לתקופה של 4 שנים. ביום 31.8.11, ניתן על ידי צו ארעי המורה למשיבים להימנע מקיום הבחירות עד להכרעה בבקשה בצו הביניים. ביום 9.10.11, לאחר הגשת עמדות בכתב מטעם הצדדים, נשמעו הטיעונים בעל-פה וכעת הגיע מועד ההכרעה בבקשה.

הרקע לעתירה ולבקשה

2.
הרקע לעתירה ולבקשה בקליפת אגוז הוא כדלקמן:
2.1.
ביום 14.12.10 התקיימו בשכונת פסגת זאב בחירות למינהל הקהילתי. הבחירות התנהלו על פי תקנון שאומץ על ידי העותרת 1 – עמותת המינהל הקהילתי פסגת זאב (להלן – "העמותה"). העמותה, שהיא עמותה פרטית, המשמשת כמסגרת משפטית לפעילות המינהל, קיבלה על עצמה את תקנון הבחירות והשתתפה בבחירות שהתנהלו לפיה. התקנון מיום 14.10.10 צורף כנספח א' 4 לתשובת העותרים, לתשובת משיבי העירייה לבקשת הצו וכן כנספח ב' לתגובת העירייה (להלן – "התקנון הישן").

2.2.
על פי הוראת סעיף 5.7 לתקנון הישן, הבחירות יהיו תקפות במידה והקולות הכשרים יהוו מינימום 20%, או לפחות 5,000 מצביעים מכלל בעלי זכות הבחירה. במידה והבחירות אינן תקפות בשל מיעוט מצביעים, אזי שנה מיום הבחירות מתקיימת מערכת בחירות נוספת, ועד לקיום מערכת הקיום השניה, מכהנת ההנהלה הקודמת.

2.3.
בליל הבחירות, עם נעילת הקלפיות, נמצא כי בסך הכל הצביעו 4,689 בוחרים, שמתוכם מספר הקולות הכשרים הוא 4,597. בשיחה שהתקיימה בין יו"ר ועדת הבחירות למינהל בפסגת זאב, עו"ד אחר ברנע, פקיד הבחירות מר יחיאל לוי ומר יוסי שרעבי ממינהל חברה תרבות ופנאי של המשיבה 1, האחראי על תהליך הבחירות העירוני, שתועדה בפרוטוקול ועדת הבחירות מתאריך 15.12.10, שצורף כנספח לעתירה, סוכם להמשיך את ספירת הקולות, למרות שסך כל הבוחרים קטן מ-5,000 ואחר כך לאפשר הגשת עררים. בנוסף, נעשתה שיחת טלפון בין עו"ד ברנע לבין מר שרעבי, שתועדה במכתב נספח ב' לעתירה, לפיה הודיע מר שרעבי כי עמדת המשיבה 1 והוועדה העירונית היא שיש להשלים את תהליך הטיפול בתוצאות הבחירות ולהעביר את ההכרעה בדבר תוקפן לעירייה.

2.4.
ועדת הבחירות המרכזית, שחבריה כב' השופט (בדימוס) ע. קמא, יו"ר, וכן מר שרעבי ומר יולי בר לביא, מטעם החברה למתנ"סים, דנה בתוצאות הבחירות ביום 14.12.10 והחליטה כי מההיבט התקנוני, הבחירות אינן תקפות ובמקרה זה העמותה רשאית לפעול על פי תקנונה ולהחליט מי הם חברי הועדה שלה. העירייה רשאית להחליט אם לכבד את החלטת העמותה, אם לאו. (ההחלטה לנספח ג' לעתירה).

2.5.
עובר להחלטה זו, פנו חברי ההנהלה היוצאת של המינהל הקהילתי אל ראש העירייה ואל חברי המועצה, וביקשו לאשר את תוצאות הבחירות ולתת לגיטימציה לחברי הועדה הנבחרים (ראו הפניה מיום 15.12.10 נספח ד' לעתירה). הפונים הודיעו לראש העיר, כי במידה ותוצאות הבחירות יאושרו, הם נכונים לסיים את תפקידם כחברי ההנהלה ולאפשר לחברים החדשים להצטרף להנהלה החדשה.

2.6.
בהמשך, במכתב מיום 11.1.11, נספח ה' לעתירה, הודיע מר יוסי שרעבי במכתב שביקש להבהיר את החלטת ועדת הבחירות המרכזית, לגבי המינהלים הקהילתיים בפסגת זאב וגינות העיר שבהם לא הושג מינימום המצביעים הנדרש, כי האסיפה הכללית של העמותה היא הגוף המשפטי המוסמך לקבל כל החלטה באשר לכינון הנהלה לעמותה. על פי הנאמר במכתב, על האסיפה הכללית בשני המינהלים הקהילתיים להתכנס ולהחליט על ועד מנהל חדש. עוד נאמר במכתב, כי כל החלטה של האסיפה הכללית מחייבת, ואשר לרשותה עומדות כל החלופות האפשריות כאשר עיריית ירושלים
איננה צד להחלטה של האסיפה הכללית והחלטת האסיפה היא הקובעת.

2.7.
במכתב נוסף של מר שרעבי, נספח ו' לעתירה, שהופנה אל מנהלי המינהלים הקהילתיים, וכותרתו "סיוע בחירות למינהלים הקהילתיים וכינון הנהלות חדשות", צוין שוב כי על פי חוות הדעת המשפטית של עורך דין דניאל פלד, היועמ"ש של החברה למתנ"סים ושל כב' השופט קמא, נדרשת אסיפה כללית של המינהלים הקהילתיים להתכנס ולהחליט על ועד מנהל חדש. הוא הוסיף כי העירייה רואה בחיוב כניסה של הנבחרים בפסגת זאב וגינות העיר, בהתאם להחלטות האסיפה הכללית של העמותה, בהיותה הגוף המשפטי המוסמך לאשר זאת.

2.8.
בעקבות אי אישור הבחירות והקביעה שבחירת הוועד המנהל החדש צריכה להיעשות על ידי האסיפה הכללית של העמותה, התנהל הליך של משא ומתן בין הנציגים שנבחרו בבחירות שלא אושרו ונציגי ההנהלה הותיקה לצורך כינון הנהלה חדשה. הד"ר מיכאל גנאור, שמונה כמגשר מטעם החברה למתנ"סים, השיג, בסופו של יום, את ההסכם, נספח ט' לעתירה (להלן גם – "הסכם הגישור"), שבגדרו נקבע, כי הנהלת המינהל תורכב מ-25 חברים, מתוכם 9 שנבחרו בבחירות שנערכו ב-14.12.10, 6 ותיקים מתוך ההנהלה הקיימת, 5 נציגי העירייה ונציג של החברה למתנ"סים. עוד נקבע, כי היו"ר היוצא, מר אלי בן חמו, העותר 2, ימשיך בכהונתו עד ל-14.12.11. תשעת הנבחרים בבחירות האחרונות יבחרו במעמד כינונה של ההנהלה החדשה את היו"ר היוצא שיחליף את מר בן חמו. עוד נקבע, כי היו"ר הנבחר ע"י 9 הנבחרים, ימלא מקומו של היו"ר היוצא, מר בן חמו, והשניים יכהנו ברוטציה, כאשר האחד משמש כיושב ראש והשני כממלא מקום.

2.9.
ביום 24.3.11 התכנסה האסיפה הכללית של עמותת המינהל הקהילתי, אשר אישרה את הסכם הגישור לכינון ההנהלה החדשה. כמו כן, אושר הרכב ההנהלה החדשה על פי רשימה שמית, שכללה 15 מתושבי פסגת זאב ו-5 נציגי ממסד. (ראו נספח י"א לעתירה).

2.10.
בהתאם להסכם הגישור שאושר על ידי האסיפה הכללית, התכנסו חברי ההנהלה שנבחרו בבחירות ובחרו ביושב ראש חדש וממלא מקום. במסגרת בחירות אלה, זכה מר אברהם שלום
, העותר 3, בתפקיד היו"ר ברוב של 5 קולות, ואילו המועמד השני, המשיב 6, זכה ב-4 קולות. בהמשך לתהליך הבחירה, התכנסה הנהלת העמותה בתאריך 24.3.11 ואישרה את בחירתו של מר בן חמו כיו"ר ההנהלה עד 14.12.11 ואת מינויו של מר אבי שלום כממלא מקום יו"ר וקבעה, כי מר שלום נבחר כמחליף היו"ר מ-14.12.11 וכממלא מקומו עד 14.12.11.

2.11.
ראש העירייה בירך על המוגמר במכתבו מיום 6.3.11 שהופנה אל מר אבי שלום, היו"ר הנבחר של המינהלת (המכתב נספח ז' לבקשה למתן צו הביניים). על ההסכם גם דווח לוועדה למינהלים קהילתיים של עיריית ירושלים
בישיבתה מיום 9.3.11, ומסיכומה של יו"ר הועדה עולה, כי היא ראתה בכך סוף פסוק למערכת הבחירות למינהלים הקהילתיים.

2.12.
דא עקא, שעל אף ההסכם, בחירת ההנהלה החדשה ובחירת יו"ר המינהלת, הדברים לא התנהלו למישרין. מעיון בפרוטוקול הוועדה למינהלים קהילתיים מיום 6.4.11, שצורפה כנספח י"ג לבקשה לצו הביניים, עולה כי המשיב 6, משה בן עטר, בראש קבוצה של ארבעה מתוך תשעת חברי המינהלת הנבחרים שנכללו בהנהלה החדשה, ערער על ההסכם. לטענתו, בישיבה הייתה הבנה בעל-פה בינו לבין מר אלי בן חמו, לפיה, בעת בחירת היו"ר שיחליף את מר בן חמו, ייבחר מר בן עטר ליו"ר. אולם, בשל התרחשות שמר בן עטר כינה אותה "מעשה של בוגדנות מהסוג השפל ביותר", הריץ מר בן חמו את מר אברהם שלום
, חברו לקבוצה, כמועמד נגדי, והוא אשר נבחר לתפקיד היו"ר. כדבריו של מר בן עטר, "לו אלי בן חמו היה עומד בהסכם איתי, הכל היה עובד. אני הצבעתי בעדו ושלוש דקות אחר כך הוא הצביע נגדי" (עמ' 39 לפרוטוקול הישיבה). לפיכך הודיע, כי אין בכוונתו ליטול חלק בעבודת המינהלת ולקבל על עצמו תפקיד כלשהו, ואין לו עניין להישאר במקום בו מערכת היחסים עכורה ויש בה אי אמון בולט.

2.13.
עו"ד יוסי שרעבי, ששימש כנציג העירייה לעניין הבחירות, פירט באריכות את הדברים, הן לגבי ההסכם הפורמאלי, אשר לדבריו כובד במלואו, והן לגבי ההסכם הלא פורמאלי, הנטען בין מר בן עטר לבין מר בן חמו, שלא קוים, והבהיר כי עמדת העירייה היא שמטרת ההסכם הייתה ליצור שקט "מה שאנחנו מקבלים זה הרבה רעש. למעשה ההסכם הזה לא הצליח להביא אותנו ליעד שהתכוונו אליו... במקום עבודה, יש כאן משבר".

2.14.
יצוין כי יו"ר המינהלת הנבחר, מר אבי שלום, ונציגים אחרים שאינם נמנים עם הקבוצה האופוזיציונית, לא זומנו לישיבה ולא התבקשה תגובתם לדברים, ואף על פי כן, לאחר דיון קצר, החליטה הוועדה להמליץ למועצת העירייה על קיום בחירות חדשות במינהל הקהילתי בפסגת זאב "על מנת לנהל את המינהל הקהילתי לאשורו".

2.15.
בעקבות אותה המלצה, זימן ראש העיר את חברי ההנהלה הנבחרים לישיבה ביום 27.6.11. בסיכום הדיון, שצורף כנספח ו' 1 לתגובת העירייה בבקשה לצו הביניים, צוין כי במהלך הדיון הציג כל צד את עמדתו, כאשר לדברי היו"ר הנוכחי, מר בן חמו, התנהל הליך בהסכמה בליווי עורך דין, שבסיומו נבחר מר אבי שלום ויש לכבד את ההליך. לעומתו, נציג המתנגדים, מר בן עטר, טען כי הצדדים הצביעו בניגוד להסכמות והתחייבויות, והטעו אותו ואת חייבים ולו היו יודעים מלכתחילה כי אין בדעת חברי ההנהלה לעמוד בסיכומים, הם לא היו מאשרים את ההליך.

2.16.
ראש העיר הודיע כי "לאור המחלוקת, האווירה העוינת, המתח בין חברי ההנהלה, חוסר יכולתם להגיע להחלטות יחד כחברי הנהלה מאוחדים ומגובשים... ועקב אי יכולתם לנסות ולמצוא פתרון מתאים ומוסכם למחלוקת עד לסוף השבוע, הוא יודיע תוך מספר ימים האם לאמץ את החלטת ועדת הבחירות ברשות השופט קמא ולקיים בחירות חוזרות בשכונה, כמתחייב בתקנון. בהמשך הודעתו זו, הודיע ראש העיר במכתב מיום 7.7.11, (צורף כנספח י"ז לבקשה לצו הביניים), כי מאחר שלא צלחו הניסיונות לאפשר כינון הנהלה בהסכמה, הוא מאמץ את החלטת ועדת הבחירות שלא לאשר את תוצאות הבחירות ולפיכך לקיים בחירות חדשות להנהלת המינהל הקהילתי, בחירות שייערכו במועד הקרוב למועד קיום בחירות המינהלים הקהילתיים. בעניין זה ראוי לדייק ולציין, כי החלטת ועדת הבחירות המרכזית לא קבעה שיש לקיים בחירות חדשות, אלא רק שהעמותה רשאית לפסול לפי תקנונה ולהחליט מי הם חברי הנהלתה והעירייה רשאית להחליט אם לכבד את אותה ההחלטה. ראו פיסקה 2.4 לעיל.

2.17.
במכתב ששיגר לראש העירייה היועמ"ש להנהלת המינהל הקהילתי פסגת זאב, עו"ד גולנזר, מיום 13.7.11, צוין, כי ביוזמת ראש העיר ומשלא אושרו הבחירות, נעשה מהלך שמטרתו גיבוש מתווה מוסכם, שיאפשר את צירופם של הזוכים במירב הקולות באזורי הבחירה השונים להנהלת המינהל. מהלך זה הותנה בכך שמר בן חמו יתפטר מתפקידו כיו"ר ועדת המינהל לא יאוחר מסוף שנת 2012 ובמקומו ימונה יו"ר מבין הזוכים, תוך התחייבות מצידו של מר בן חמו, שלא להתמודד לתפקיד יושב ראש. במכתב נאמר עוד, כי ההסכם שקיבל הלכה למעשה את כל דרישות העירייה, נחתם ע"י מר יוסי שרעבי מטעם העירייה, נציג החברה למתנ"סים, מר בן חמו ומר בן עטר. לטענתו, ניסתה קבוצת הזוכים בראשות מר בן עטר לא רק לקבוע מי יצורף להנהלה ומי יהיה זכאי לבחור את היו"ר המחליף ומי לא יהיה זכאי להיבחר, אלא גם לקבוע מראש מי יזכה באותן בחירות. עוד נטען במכתב, כי תקנון הבחירות הישן שהתקבל בזמנו, לא אושר ע"י ההנהלה החדשה ולתקנון הקודם שוב אין תוקף, ומכיוון שכאן לא ניתן לאכוף קיום בחירות חדשות בהסתמך על תקנון שאינו קיים עוד, ומינהלת פסגת זאב לא תיתן ידה להחלפת חברי ההנהלה, שאושרו בהסכמת העירייה.

2.18.
מכתב בנוסח דומה, מיום 20.07.11, נשלח לראש העירייה על ידי מר בן חמו ומר אבי שלום, שבו נתבקש ראש העירייה לשקול את החלטתו לצאת לבחירות חדשות. בין היתר נטען, כי אין מקום לכפות בחירות כאלה וכי ההנהלה אישרה חלוקת תפקידים הוגנת לכל חברי ההנהלה החדשים, כולל לקבוצתו של מר בן עטר. עוד נטען כי המינהל הקהילתי ממשיך למלא תפקידו במקצועיות ואחריות במתן שירותים לתושבים.

2.19.
ביום 22.8.11 התקיימה ישיבה נוספת של הוועדה למינהלים קהילתיים, שבה אושר תקנון הבחירות החדש, וכן הוחלט, ברוב של 4 חברים, לאשר את הבחירות בשכונות גילה, בקעה, פסגת זאב, בית חנינה, רמות אלון, רמות החרדית ובוכרים. תוכן הפרוטוקול לא נמסר לבית המשפט.

2.20.
ביום 25.8.11 שוגר לראש העיר ולחברי מועצת העיר מכתב מטעמו של העותר 3, מר אבי שלום, שבו טען בא כוחו, בין היתר, כי תקנון הבחירות של המינהלים הקהילתיים אינו מחייב את עמותת המינהל הקהילתי, שהיא עמותה רשומה, ותקנונה מצוי בחוק העמותות, וכי מי שזכאים לבחור את ההנהלה על פי תקנון המינהל, הם רק חברי העמותה ולא כלל תושבי פסגת זאב, ולפיכך כל החלטה שתקבל מועצת העירייה, תהיה מחוסרת תוקף משפטי.

2.21.
בסוף השתלשלות העניינים האמורה, החליטה מועצת העירייה, בישיבתה מיום 25.8.11, לאשר את דו"ח הועדה למינהלים קהילתיים, ואת תקנון הבחירות למינהלים הקהילתיים וכן לאשר קיום בחירות למינהלים הקהילתיים בשכונות: גילה, בקעה, דרום, פסגת זאב, בית חנינה ובוכרים.


תמצית טענות הצדדים

עיקר טענות העותרים
3.
העותרים, המבקשים בבקשה שבפני
י, טוענים כי משיבי העירייה פעלו ללא סמכות, ללא הפעלת שיקול דעת, תוך שיקול דעת הלוקה בחוסר תום לב, תוך השפעה משיקולים זרים ובניגוד להסכמים אותם יצרו ועליהם חתמו אותם משיבים. לטענתם, צריך בית המשפט להצהיר, כי ההסכם מיום 9.3.11 תקף וכי, בעצם קבלתו, הצהירו הצדדים שהם מקבלים את תוצאות הבחירות שהתקיימו ביום 14.12.11 ולפיכך אין לחייב את העותרים לערוך בחירות חוזרות. לטענת ב"כ המבקשים, נציג של משיבי העירייה חתם על ההסכם וחתם עליו גם נציג של המשיב 4, חברת המתנ"סים. עוד טוענים העותרים, לאפליה בין המינהלים הקהילתיים השונים באשר לגבי מינהל "גינות העיר", שגם בו התקיימו בחירות שבהן השתתף מספר מצביעים נמוך מהנדרש בתקנון, הוקמה הנהלה מוסכמת, אשר העירייה אישרה את תפקודה למשך 4 שנים, בלא צורך בעריכת בחירות נוספות.

4.
לטענת המבקשים, המשיבים חותרים להעניש את העותרים, בשל הבטחה של ראש העיר למנות בכל דרך אפשרית את המשיב 6, מר בן עטר, ליו"ר המינהל הקהילתי. עוד לטענתם, איש מן הבוחרים או מן המתמודדים, ואף לא כל גורם שלטוני, סירב לקבל את ההסכם מיום 9.3.11 בעת חתימתו, ולמעשה קיבלו כל הצדדים את הכרעת הבוחר בעניין. בנוסף, לטענתם, עיקר תקציב המינהל הקהילתי אינו בא מעיריית ירושלים
וכי אין בסיס לטענה שהמינהל אינו מתפקד ברמה הנאותה. לעניין מאזן הנוחות, טען ב"כ המבקשים, כי על פי עדכון שנמסר לוועדת המינהלים הקהילתיים ביום 22.8.11 וצורף כנספח נוסף על ידו, דווח כי רק חלק מן המינהלים הקהילתיים אימצו את תקנון הבחירות החדש. עוד ציין, כי לפי לוח הזמנים בטבלה, שצורפה בנספח א' 5 לתגובתו, לתגובת משיבי העירייה, צוין כי נקבעו מספר מעגלים לעריכת בחירות ב-20 מתוך 25 המינהלים הקהילתיים בירושלים, לפיו ב-8 מינהלים יתקיימו בחירות בשנת 2011 וב-12 מינהלים בשנת 2012. לפיכך, לטענתו, צירופה של שכונת פסגת זאב לבחירות המתוכננות ביום 13.12.11, אינה מחויבת המציאות וניתן יהיה לצרפה למעגל הבחירות גם בשנת 2012. זאת ללא גרימת הוצאות נוספות למשיבים,
שעה שמנגד, אי מתן הצו, יוביל לשינוי המצב הקיים באופן שלא יהיה בר תיקון מבחינת המבקשים.



עיקר טענות משיבי העירייה

5.
לטענת ב"כ משיבי העירייה, עו"ד בן טל, הן בתגובה בכתב והן בטיעוניו בעל-פה, הפעם האחרונה שבה התקיימו בחירות בפסגת זאב הייתה בשנת 1995. לטענתו, התקיים ב- 14.12.10 תהליך בחירות שלא עמד במינימום הנדרש מבחינת מספר המצביעים. לעמדתו, לגבי התהליך שהוביל להסכם מיום 9.3.11, "גורמים רשמיים בעירייה היו צד לזה, אבל העניין הוא שההסדר עליו הגיעו הצדדים בין שני המשיבים, כאשר העירייה הייתה כמשקיף, לא הסתייע" (פרוטוקול מיום 9.10.11, עמ' 4, שורות 20-22). עוד לטענת עו"ד בן טל, מתקיימת מלחמה בין חברי העמותה, כספי הציבור מוצעים על שירותי עורכי דין שייצגו את המינהל במריבות הפנימיות, "זה לא מינהל קהילתי שמתנהל ולא משרת את טובת הציבור" (שם, שורות 22-24).

6.
לטענת ב"כ משיבי העירייה, המינהל הקהילתי חרט על דגלו שאיפה למימוש ערכים דמוקרטיים באמצעות בחירות ולא ברור מדוע חוששים העותרים מקיום בחירות. עוד לטענתו, קיום בחירות נפרדות למינהל הוא מהלך מורכב, עלות כספית גבוהה ואין טעם לעשותו בנפרד עבור כל מינהל. לטענתו, מטרת המבקשים היא לאיין את התהליך הדמוקרטי ולאפשר להם להמשיך ולהתנהל ללא קיום הליך בחירות תקין, אלא לפעול במסגרת של הסכמות, כאלה ואחרות, שאינן מקובלות על המשיבים. לטענתו, בתוך המינהל הקהילתי שוררת מערכת יחסים עכורה והעותרת 1 אישרה שכירת שירותי בא-כוח לייצוגה בעתירה, שהוא לא אחר מאשר מבקר העמותה, שלכאורה מקבל תשלום עבור הייצוג ואף פנה אל המשיב 6 בדרישה שאם לא יתנצל בפני
המבקשים, תוגש נגדו תביעה על סכום של 600 אלף ₪. עוד טוען ב"כ המשיבים, כי ההחלטה על קיומן של הבחירות איננה עניין אישי של ראש העיר, אלא מדובר במימוש הליך סדור ומובנה של בחירות שיתקיים במספר לא מבוטל של מינהלים קהילתיים נוספים בעיר.

7.
ב"כ משיבי העירייה אישר בתשובה לשאלת בית המשפט, כי לצורך עריכת הבחירות החדשות, תקנון הבחירות החדש, שעל-פיו הן אמורות להיערך, חייב להיות מאומץ על-ידי העמותה, ולדבריו, הדבר נכון גם לגבי המינהל הקהילתי בפסגת זאב, דבר שטרם קרה.

8.
ב"כ החברה למתנ"סים, עו"ד ברוש, ציינה בדיון, כי תפקידה בהליך – שולי, וכי ד"ר מיכאל גן אור, החתום על ההסכם מיום 7.3.11 כמגשר, איננו מייצג את החברה למתנ"סים אלא עובד בחברה. לשיטתה, על-פי התקנון, המינהל הקהילתי לא עמד במינימום של הקולות הנדרשים לצורך כינון הנהלה, ולפיכך יש לקיים בחירות חדשות.

9.
עו"ד שמיר, בא-כוחו של מר אילן מנדלסון, תושב פסגת זאב שביקש להצטרף כמשיב לעתירה, טען כי ההסכם שמבקשים העותרים לכפות, הוא ניסיון להנציח את שליטתם של חברים שנבחרו להנהלת המינהלת לפני למעלה מ-15 שנה. לטענתו, מר יוסי שרעבי, החתום על ההסכם מטעם העירייה, הינו "פקיד חסר מעמד" וכי הגוף הקובע בעניין הוא ועדת המינהלים הקהילתיים שלא הכירה בתוצאות הבחירות והמליצה על עריכת בחירות חדשות.

10.
מר משה בן עטר, המשיב 6, שהופיע ללא ייצוג, טען, כי לא הייתה כל עילה וסיבה לצרפו כמשיב. לדבריו, לאחר שלא הושג המינימום הנדרש של בוחרים ותוצאות הבחירות לא אושרו על-ידי ועדת הבחירות, ועל אף שקיבל תוצאה גבוהה ביותר והצליח להרכיב קואליציה, היה נכון לעשות "שלום בית" והגיע להסכם עם העותר 1, אך "הרגשתי שהחברים בהנהלה בגדו בהסכם הזה" (שם, עמ' 7, ש' 16-17). לדבריו, צירופו לעתירה הוא חלק מהליך ההטרדה והאיומים כלפיו.

דיון והכרעה

11.
לצורך הכרעה בבקשה למתן צו ביניים, במסגרת סמכותו לפי חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, על בית המשפט לבחון שני רכיבים מרכזיים: סיכויי העתירה ומאזן הנוחות של הצדדים. אולם, לצורך הכרעה זו, יש לבחון תחילה את מהותו של המינהל הקהילתי ואת המסגרת המשפטית שבגדרה הוא מתקיים.

על המינהל הקהילתי

12.
המינהל הקהילתי איננו יצור סטטוטורי שלטוני מוגדר. כעולה מתגובת משיבי העירייה, מזה שנים רבות מפעילה עיריית ירושלים
בשיתוף עם החברה למתנ"סים, 28 מינהלים קהילתיים הפרושים בכל העיר. הרעיון העומד בבסיסו של המינהל הקהילתי הינו של שיתוף הציבור בפעילות העירונית באזור המגורים. כמובהר בתגובת ב"כ המשיבים, המינהל הקהילתי נושא ונותן עם ומול הרשות המקומית ביחס לתושבי השכונה ומהווה למעשה "גרעין דמוקרטי ראשוני בקהילה שכונתית, המושתת על עקרונות של ייצוגיות מעורבות ושיתוף".

13.
על-פי פרסום של המרכז הישראלי לדמוקרטיה משנת 2010, העוסק בנושא המינהלים הקהילתיים, צמיחתו של המינהל הקהילתי היא ביטוי לתהליכי ביזור ודמוקרטיזציה שפקדו את השלטון המקומי בעשורים האחרונים ועיקרם הגברת מעורבות הציבור בהחלטות הנוגעות לחייו. מינהלים קהילתיים הם תולדה של תהליך דו-סטרי: כיוזמה של השלטון הם בגדר פעולה שכיוונה "מלמעלה-למטה". מנגד, הם משקפים תהליך "מלמטה-למעלה" של התחזקות התודעה האזרחית. תכליתו של המינהל הקהילתי, היא לחזק את הדמוקרטיה ברמה השכונתית על-ידי ייצוג של אינטרסים ציבוריים שונים, אשר יאפשרו לתושבים ליטול חלק פעיל בקביעת מדיניות ויטפחו מנהיגות מקומית. המינהלים נועדו גם להבטיח ניצול יעיל וחסכוני של משאבים ולתאם בין נותני השירותים המוניציפאליים השונים שפועלים בשכונה. ראו הפרסום באינטרנט:
http://www.idi.org.il/publicationscatalog/pages/pp_26/chapter_d/publications_catalog_2026_chapterf.aspx

14.
על-פי פרסום רשמי באתר האינטרנט של עיריית ירושלים
, המגדיר את תפקיד המינהלות, עמדה בבסיס פרויקט המינהלות השאיפה לעצב מערכת מטרות ואופי יחסים בין המינהל העירוני לשכונות. ההנחה הייתה, ששיתוף עם המינהל העירוני, תוך הענקת סמכויות תיפקודיות לקהילות אוטונומיות, תייעל את מתן השירותים ותחזק את הלגיטימציה לשלטון העירוני. בשנת 1986 אימצה עיריית ירושלים
את רעיון המינהלות. "משמעות החלטה זו הייתה הכרה במינהלות כגוף מייצג של השכונה כשותף לעירייה בקביעת המדיניות השכונתית ובהתמודדות עם הבעיה והצרכים של השכונה". בשנת 1990 אושר מיזוג בין המתנ"סים לבין המינהלות השכונתיות שהוקמו בשכונות שונות בירושלים והגוף הממוזג הוגדרה כ"מינהל קהילתי". ראו הפרסום באינטרנט:
http://www.jerusalem.muni.il/jer_sys/publish/htmlfiles/661/results_pub_id=1310.html

15.
על-פי דף האינטרנט של המינהל הקהילתי פסגת זאב, שצורף כנספח א' לתגובת משיבי העירייה, על-פי
"חזון המינהל", המינהל הקהילתי, בין היתר, ייצג את תושבי השכונה כלפי פנים (התושבים) וכלפי חוץ (העירייה ומוסדות ממלכתיים). עוד נקבע, כי המינהל ישאף לקבל סמכויות מהממסד העירוני, תוך כדי בדיקת יתרונו והפעלת סמכויות אלה לטובת התושבים. באותו מסמך נקבע, כי מטרות המינהל הקהילתי הינן, בין היתר, איתור צרכים שכונתיים, ייזום תכניות שכונתיות, קשר לגורמים עירונים וממלכתיים, ייצוג אינטרסים שכונתיים, תיאום בין שירותים, תכנון שכונתי, הפעלת שירותים מקומיים ופיתוח שירותים חדשים.

16.
פקודת העיריות [נוסח חדש], שמכוחה פועלת גם עיריית ירושלים
, מאפשרת הקמת רבעים עירוניים, שלהם מינהל עצמאי, בתחומה של רשות מוניציפאלית (ראו סעיפים 12-16 לפקודה). הפקודה קובעת, בסעיף 14, כי משהוקם רובע עירוני, יוקם לו ועד, כאשר שר הפנים יקבע בתקנות, בין היתר, את השיטה לבחירת ועד הרובע, כשירותם של הבוחרים, כשירותם של חברי הועד, ישיבותיו של הועד וסדרי עבודתו, פיקוח על העבודות המבוצעות על ידי הועד, פיקוח על הוצאת כל סכום כסף על ידי הועד. ראו, לדוגמא, תקנות העיריות (רובע עירוני – מכבים-רעות), תשס"ז-2006.

17.
עיריית ירושלים
בחרה שלא ללכת בנתיב זה ולא פעלה להגדרת השכונות שבהן הוקם מינהל קהילתי, כ"רבעים עירוניים". במקום זאת, יצרה מבחינה משפטית "יציר כלאיים", המתבטא הן בתקנון הישן והן בתקנון החדש. המינהל הקהילתי מוקם כעמותה או כחברה, שהיא התאגיד המשפטי שבאמצעותו הוא פועל. עם זאת, המינהל מחויב לאמץ, בהחלטה מחייבת על-פי תקנונו, את התקנון שאותו קובעת מועצת העירייה, כדי לקבל מעמד ייחודי כמינהל קהילתי (ראו סעיף 3 לתקנון הישן ולתקנון החדש). יצוין, כי בניגוד להוראות סעיף 3.6 לתקנון הישן, שהותיר את הסוגיה בעמימות מסוימת, חודדה בסעיפים 3.6 ו-3.13 לתקנון החדש חובת העמותה, במסגרתה פועל המינהל, לאמץ את תקנון הבחירות כהחלטה מחייבת על-פי תקנונה וכן להפוך אותו לחלק בלתי נפרד מתקנון העמותה או תזכיר ותקנון החברה, שבאמצעותה פועל המינהל.

18.
הן בתקנון החדש והן בתקנון הישן נקבע, כי בהנהלת המינהל הקהילתי יכהנו 15 חברים, מהם תשעה נציגי ציבור מקרב תושבי השכונה, חמישה נציגים מקרב עובדי העירייה ונציג אחד מקרב עובדי החברה הארצית למתנ"סים. ככל שמדובר במינהלים כמו העותרת 1, שנרשמו כעמותה ואימצו את התקנון המצוי בתוספת לחוק העמותות, מדובר למעשה בהשעיה של סימן ג' לתקנון המצוי, הקובע, בין היתר, כי מספר חברי הוועד ייקבע באסיפת האסיפה הכללית וכי חברי הוועד ייבחרו על-ידי האסיפה הכללית ועד שאסיפה כללית אחרת תבחר ועד חדש (ראו סעיפים 12-13 לתקנון). בתמורה לאותה השעיה, מקבלת העמותה הכרה מטעם העיריה כמינהל קהילתי על הזכויות, החובות והסמכויות המוקנות לו על-פי התקנון, וכן גם תקציב מתאים.

הדיון בסיכויי העתירה

19.
השאלה הראשונה שיש לבחון היא, האם אכן מוסמכת מועצת עיריית ירושלים
להורות על עריכת בחירות חדשות להנהלת המינהל, שאין חולק כי הוא עמותה רשומה הפועלת על-פי חוק העמותות.

20.
על-פי התקנון הישן שאותו אימצה העמותה, סדר הדברים הרגיל מחייב כי מקום שבו לא יושג המינימום הנדרש של מצביעים, על-פי התקנון, תתקיים מערכת בחירות נוספת בתוך שנה ועד לקיומה תכהן ההנהלה הקודמת. עם זאת, כעולה ממכתביו של מר יוסי שרעבי, שהוא גם המצהיר מטעם משיבי העירייה ואיננו מצטייר כ"פקיד חסר סמכות", אלא כמוציא ומביא ראשי מטעם העירייה בעניין עריכת הבחירות למינהלים הקהילתיים, עמדת ועדת הבחירות הייתה שלגבי המינהלים הקהילתיים שבהם לא הושג מינימום המצביעים הנדרש (לענייננו – פסגת זאב וגינות העיר), על האסיפה הכללית של העמותה, שהיא הגוף המשפטי המוסמך שלה, להתכנס ולהחליט על בחירת הנהלה חדשה (ראו סעיפים 2.6
ו-2.7 לעיל).

21.
במישור הפורמלי, בעקבות אותן הודעות של מר שרעבי ובעקבות הסכם הגישור, שהמהלכים להשגתו פורטו בהרחבה לעיל, אכן התכנסה האסיפה הכללית של העמותה ביום 24.3.11, ואישרה את הרכב ההנהלה החדשה וכן בחרה ביושב ראש וממלא מקום, לפי המתווה שאומץ בהסכם הגישור. מכאן, שבשלב זה ההנהלה הקיימת של העמותה היא ההנהלה המכהנת, ולמועצת עיריית ירושלים
אין סמכות חוקית, במובחן, אולי, מסמכות הצהרתית הנובעת ממהותו של המינהל הקהילתי וממערך היחסים שבינו לבין גופי העירייה, לפזר אותה ולהכריז על בחירות חדשות להנהלת העמותה, מבלי שהאסיפה הכללית של העמותה החליטה על כך.

22.
לא זו אף זו: מאחר שמועצת העירייה אימצה תקנון בחירות חדש, אשר על-פי הוראותיו – על העמותה
לאמצו כחלק מתקנונה לצורך עריכת הבחירות, גם על-פי הצהרת ב"כ משיבי העירייה, ברור כי כל עוד לא יבוצעו התיקונים הנדרשים בתקנון העמותה, לא ניתן יהיה לקיים את הבחירות ובשלב זה המהלך הנתקף על-ידי המבקשים, הוא בעיקרו של דבר, מהלך סרק. אמנם, לא ניתן לבטל את טענת משיבי העירייה כי מדובר בקיומו של הליך דמוקרטי שלא ראוי "לתקוע מקלות בגלגליו". אולם, מאידך, משבחרה העירייה לקיים את יחסיה עם המינהלים הקהילתיים במתווה שתואר לעיל, המאפשר, למעשה, למינהל, שהוא ישות משפטית עצמאית, להחליט אם הוא מאמץ את התקנון החדש, ומשביטל, למעשה, התקנון החדש את התקנון הישן, ספק אם במסגרת אותו מתווה, שהוא מתווה הסכמי במהותו, יכולה העירייה לכפות על המינהל את קיום הבחירות, בדרך של החלטת מועצה.

23.
לא זו אף זו, לא ניתן להתעלם ממהות הסעד העיקרי המבוקש בעתירה שהוא הכרזה על הסכם הגישור מיום 7.3.11 כהסכם המחייב את משיבי העירייה. טענתם העיקרית של העותרים בהקשר זה, כי מדובר בהסכם המחייב את משיבי העירייה, קובל על ידם, ואין הם יכולים לחזור בהם ממנו ללא טעם מוצדק, ובוודאי שלא מסיבות בלתי ענייניות. נראה לי, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי על ההסכם הנדון חלים הכללים שנקבעו בפסיקה לגבי שפיטותו ואכיפתו של הסכם פוליטי (ראו בעניין זה: בג"צ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, מר יצחק שמיר, פ"ד מה(1) 749; בג"ץ 2285/93 אוסי נחום נ' גיורא לב, ראש עיריית פתח-תקווה, פ"ד מח(5) 630; בג"ץ 5364/94 זאב ולנר נ' יושב-ראש מפלגת העבודה הישראלית, פ"ד מט(1)

758; עע"מ 5042/01 גדבאן זיד פארס נ' מאל –חורפיש ,פ"ד נ"ו (3) 865 ). אמנם, על-פי ההגדרה הקלאסית, הסכם פוליטי הינו בדרך-כלל הסכם בין מפלגות או סיעות, שתכליתו חלוקת תפקידים, מינויים או תקציבים בגופים פרלמנטאריים, ממשלתיים או מוניציפאליים וכן הסכמות לגבי מצע חקיקתי מוסכם או נקיטת מדיניות מוסכמת על-ידי אותם גופים. אולם, במובנו הרחב, מדובר ב"הסכם ציבורי הנעשה על-ידי גופים ציבוריים ועבור הציבור" (דברי המשנה לנשיא אלון בבג"צ 1635/90 הנ"ל, בעמ' 784, בפיסקה 23). אין ספק בעיניי שלצורך העניין, הן הנהלת המינהל הקהילתי והן עיריית ירושלים
הם, בהקשרו של
ההסכם האמור,
בגדר גופים ציבוריים המבצעים תפקידם עבור הציבור.

24.
יתירה מכך, מדובר, לכאורה, בהסכם שנעשה בין נבחרי ציבור, שהרי אין חולק כי הצדדים להסכם הם נבחרים שנבחרו על-ידי ציבור המצביעים בפסגת זאב, כאשר העירייה ומועצתה המאגדת ומייצגת את כלל ציבור הבוחרים בעיר, כולל ציבור התושבים והמצביעים בבחירות בפסגת זאב , הן צד לו. הסכם זה עונה, לטעמי, על הגדרת "הסכם פוליטי", גם משום שמדובר בהסכם, "שכל מטרתו לקבוע את דמותו הפוליטית של הממשל לפי רצונו הפוליטי ולפי משאלתו החברתית של הציבור, שמכוחו באו נציגיו אל ההסכם" (דברי המשנה לנשיא אלון, שם, בעמ' 785, בפיסקה 24). לעניין זה יש לומר, כי חברי הנהלת המינהלת הקיימת, אשר חתמו על ההסכם, כולל העותרים 2 ו-3 וכולל המשיב 6, אינם חבורה של בעלי זרוע שהתפרצו לבניין המינהלת והשתלטו עליו בכוח, אלא קבוצה של נבחרי ציבור, שאין חולק כי זכו לרוב קולות אותם בוחרים, אשר טרחו ובאו להשתתף בהליך הבחירות. אותם נבחרים אינם מקבלים שכר עבור עבודתם ואין ספק כי כל פעילותם היא מטעם הציבור ועבורו.

25.
לגבי שפיטותו של ההסכם הפוליטי, עמדת הזרם המרכזי בפסיקה היא כי ההסכם הפוליטי הוא "שפיט נורמטיבית". מבחינת הדינים החלים על ההסכם נשאלת השאלה מה הם הדינים שיחולו עליו – דיני החוזים בתחום המשפט הפרטי, דיני המפשט הציבורי המותאמים להסכם הפוליטי או שמא שילוב של אלה באלה על דרך ה"דואליות הנורמטיבית". הנטיה בפסיקה לראות בהסכם הפוליטי הסכם שצמח בתחום המשפט הציבורי ולכן הוא נשלט על פי כללי המשפט הציבורי ודיני החוזים אינם חלים עליו, אלא על דרך האנלוגיה, אולם, על פי גישה אחרת, נתון ההסכם הפוליטי לדואליות נורמטיבית של שתי מערכות הדינים. כנגזרת של אותה מחלוקת, עולה שאלת הסעדים והתרופות שבכוחו של בית משפט להעניק לצד נפגע להסכם פוליטי. הדעה המייחסת להסכם הפוליטי כפיפות למשפט הציבורי, שוללת, בעיקרה, שימוש בתרופות הלקוחות מתחום המשפט הפרטי כגון אכיפת חוזה או פיצויים בדבר הפרה וגורסת כי חלה לגבי הסכמים מסוג זה מערכת תרופות מתחום המשפט הציבורי שעיקרה צעדים הצהרתיים וביטול ההסכם. לעומת זאת, גישת "הדואליות הנורמטיבית" אינה שוללת במקרים מיוחדים גם היזקקות לצעדים של אכיפת חוזה ומתן פיצוי כספי על הפרת הסכם פוליטי. לדיון נרחב בסוגיה ראו בחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בעע"מ 5042/01 הנ"ל בעמ' 874 – 875 והאסמכתאות שם.

26.
עמדתו של הזרם המרכזי בפסיקה הינה גם כי ההגינות השלטונית – הנגזרת ממעמד האמון באיש הציבור – מטילה חובה לקיום הסכם פוליטי. היקפה של חובה זו, טרם שורטט בצורה מקיפה בפסיקה. אולם, מוסכמת יסוד זאת הינה, שביסוד החובה לקיים את ההסכם עומדים עקרונות של יושר, ענייניות, שוויון וסבירות. עקרונות אלה, החייבים להנחות את הרשות הציבורית בפעולתה, קובעים גם את עצם החובה לכבד הסכמים מסוג זה, כמו גם את היקפה, את החריגים לה ואת התרופות בגין הפרתה. ראו דברי השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 1635/90 הנ"ל, בעמ' 843-844. עוד נקבע, כי אינטרס הציפייה ואינטרס ההסתמכות של המתקשר השני להסכם קיימים גם בהסכם פוליטי. בעניין זה נקבע, כי "מפלגה או סיעה המתקשרת בהסכם פוליטי ואף פועלת על פיו, משנה את מצבה בעקבות ההסכם, היא זכאית להגנת המשפט בגין שינוי זה כמו גם ציפייתה שנתאכזבה". ראו דברי השופט ברק,שם, בעמ' 842.

27.
אין בכך כדי לומר, כי אין דרך להשתחרר מהתקשרות בהסכם פוליטי. באותו עניין, ההשקפה המקובלת היא כי "בהסכם פוליטי יכולת ההשתחררות קיימת בכל עת שההגינות השלטונית מצדיקה זאת. על כן אם סביר הוא, בנסיבות העניין, שלא לקיים את הסכם הפוליטי, רשאי הצד להשתחרר ממנו... גישה זו, לא רק שהיא מתבקשת מהבסיס העיוני העומד ביסוד הפוליטי אלא שראויה היא לגופה. היא מבליטה את אופיו "הציבורי" של ההסכם הפוליטי והיא מעניקה לו את הגמישות לה הוא זקוק". דברי השופט ברק, שם, בפסקה 11. אולם, אין ספק, כי במקרה כזה, על הגוף המבקש להשתחרר מן ההסכם, להראות כי החלטתו לבטל את ההסכם הייתה סבירה.

28.
החשוב לענייננו הוא, שהטענה בדבר הפרתו של הסכם פוליטי והדרישה לאכיפתו, מבלי לקבוע עמדה משלי לגבי מערכת הדינים החלה עליו והתרופות האפשריות הנגזרות ממנה, היא טענה הראויה להישמע ולהידון בין כתליו של ההליך המינהלי. גם בטיעונם דהיום, משיבי העירייה אינם מכחישים, כי, בשעתו, סברו שההסכם הוא הסכם ראוי, אשר יבטיח ניהול תקין של מנהלת פסגת זאב, אך משהתברר להם, לטענתם, בשלב מאוחר יותר,
כי המינהלת, בהרכבה הנוכחי, אינה מסוגלת לתפקד, הגיעו לכלל מסקנה שאין מנוס מעריכת בחירות חדשות. מנגד, טוען ב"כ העותרים, כי המינהלת מתנהלת כהלכה ומספקת את השירותים הנדרשים לתושבים וכי הסיבה להשתחררות משיבי העירייה מן ההסכם, נגועה בשיקולים זרים ונובעת אך מן הרצון לקדם את עניינו של המשיב 6, מטעמים פוליטיים, לאחר שהאחרון התאכזב מאי בחירתו לתפקיד יו"ר המינהלת. זאת על אף שתהליך הבחירה, המוסכם גם עליו, התנהל כדת וכדין. עניין זה, וסבירות החלטתם של משיבי העירייה לסגת מן ההסכם, יתבררו, כך יש להניח, במהלך הדיון בעתירה לגופה. אולם, אין לומר, כבר בשלב זה, כי הטענות שבפי העותרים קלושות וקלוטות מן האוויר.

29.
לאור כל האמור, אין לומר, לטעמי, כי סיכויי העתירה מבוטלים.


שיקולי מאזן הנוחות

30.
כאמור, בצד בחינת סיכויי העתירה, על בית המשפט לבחון גם את מאזן הנוחות. בעניין זה מתקיימת נוסחת קשר בין שני הרכיבים, כאשר עוצמתו של האחד משליכה על חולשתו של האחר. בענייננו, ברי, כי דחיית הבקשה לצו ביניים והמשך ההליכים לעריכת בחירות חדשות בפסגת זאב, ביום 13.12.11, עלולה לסכל את יישום מטרתה העיקרית של העתירה שהיא אכיפת הסכם הגישור על משיבי העירייה, במידה ובית המשפט יאמץ, בסופו של הליך, את עמדתם, עניין שאינני מחווה דיעה לגבי סיכוייו.

31.
מנגד, טענת הנגד המרכזית של העירייה בדבר הנזק הכלכלי והציבורי הרב, העלול להגרם מאי הכללתן של הבחירות למינהלת בפסגת-זאב בגדר ההליך האמור המתייחס לחמישה מינהלים קהילתיים נוספים, הליך המצריך משאבים כלכליים וארגוניים ניכרים, נסתרת על ידי הנתונים הרשמיים של העירייה שהומצאו על ידי העותרים במסגרת "כתב התשובה לתשובת המשיבים". לפי אותם נתונים, בשנת 2012 אמור להתבצע הליך בחירה ב-12 מינהלים קהילתיים אחרים, הליך, שטרם החל. מכאן, שבמידה והעתירה תידחה ניתן יהיה לקיים את הבחירות למינהלת פסגת-זאב במסגרת הליך הבחירות לאותם מינהלים נוספים, ולא יהיה צורך בהליך נפרד.

32.
לאור כל האמור, דין הבקשה לצו ביניים להתקבל במובן זה, שהצו הארעי מיום 31.8.11, המונע את קיומן של הבחירות למינהל הקהילתי בפסגת-זאב, יעמוד בתוקפו עד להכרעה בעתירה בתיק עת"מ 47156-08-11.

33.
משיבי העירייה ישאו בהוצאות העותרים בסך 10,000 ₪. שקלתי אם לחייב גם את החברה למתנסי"ם בהוצאות. אולם, בסופו של יום, סבורני כי מאחר והמושא העיקרי על העתירה הן החלטות של משיבי העירייה ולא החלטה עצמאית של החברה למתנסי"ם ולא הובהר חלקה בתהליך קבלת ההחלטות, אין זה מן הראוי לעשות כן בגדרי הבקשה לצו הביניים מאותו טעם אני נמנע גם מלהטיל הוצאות על המשיב 6.

המזכירות
תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

מאחר שבקשה זו הועברה לטיפולי במסגרת התורנות בפגרה, תנתב המזכירות את התיק העיקרי לשופט המינהלי האמור לדון בה.

ניתנה היום, כח' בתשרי, תשע"ב, 26 באוקטובר, 2011, בהעדר הצדדים
.


משה יועד הכהן
, שופט







עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 47156-08/11 מינהל קהילתי פסגת-זאב - ירושלים, אליהו בן חמו, אברהם שלום נ' עיריית ירושלים, ראש עיריית ירושלים - ניר ברקת, מועצת העיר ירושלים ואח' (פורסם ב-ֽ 26/10/2011)