פסקי דין על יוסי נחום | פסקי דין על חיה גרינברג | פסקי דין על גיל בר | פסקי דין על שלמה הלל גרינברג |

8559-11/08 א     05/10/2011




א 8559-11/08 יוסי נחום נ' חיה גרינברג, גיל בר, שלמה הלל גרינברג








בית משפט השלום בחדרה



ת"א 8559-11-08 נחום נ' גרינברג ואח'






בפני

כב' השופטת
הדסה אסיף

תובע
יוסי נחום


נגד

נתבעים
1.חיה גרינברג
2.גיל בר
3.שלמה הלל גרינברג




פסק דין


1.
תביעה זו, תחילתה בבקשה שהוגשה לביצועו של שטר חוב, חתום על ידי הנתבעת 1 ובערבות הנתבעים 2+3.


לאחר שניתנה לנתבעים רשות להגן ונשמעו הראיות בתיק, הגישו הצדדים סיכומים כתובים והגיעה אפוא העת למתן פסק הדין.

2.
התובעים הם בעלים של בית מגורים בחדרה.


על פי הסכם מיום 31/5/06, השכירו התובעים את הבית לנתבעת 1. תקופת השכירות שנקבעה בהסכם היא 5 שנים, החל מיום 1/8/06 ועד ליום 30/7/11.

בבית הושארה תכולה, שפורטה בנספח א' להסכם השכירות.

3.
הנתבעת 1, באמצעות עמותה בשם "נופית" שהיא עומדת בראשה, ניהלה בבית מעון לנערים, ששימש גם כחלופת מעצר.


במכתב מיום 25/2/08, הודיעה הנתבעת 1 לתובעים כי בכוונתה לפנות את הנכס כבר ביום 31/7/08, וזאת, לטענתה, "לאור ההתפתחויות האחרונות, וסיום ההתקשרות עם משרד הרווחה" (ראה מכתב שצורף כנספח ד' לתצהיר התובעים).

4.
בתגובה, שלחו התובעים מכתב, באמצעות בא כוחם, ובו הודיעו לנתבעת 1 על התנגדותם לסיומה המוקדם של תקופת השכירות.

מכתב התובעים מיום 12/3/08 צורף כנספח לתצהירים.

5.
בעקבות מכתב זה נערכה, כפי שעולה מכל העדויות, פגישה בין הצדדים. על שארע באותה פגישה ישנה מחלוקת ועוד אדרש לעניין זה בהמשך.

6.
בסופו של דבר, הגישו התובעים לביצוע את שטר החוב נשוא תביעה זו, שהוא שטר חוב שניתן להם בהתאם להסכם השכירות, להבטחת סכום הפיצוי המוסכם הנקוב בהסכם - ואשר סכומו 100,000 ₪.


לטענת התובעים הם זכאים לפיצוי המוסכם משום שהנתבעים הפרו את ההסכם הן בעזיבת הבית טרם המועד הנקוב בהסכם, והן משום שהותירו בו נזקים רבים.

7.
לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה.

לטענתם, לא היתה כל הפרה של הסכם השכירות, והתובעים הסכימו לבקשת הנתבעת לעזוב את המושכר.

לטענתם, באותה פגישה, שהתקיימה לאחר מכתב התובעים מיום 12/3/08, סוכם כי הצדדים ינסו לאתר שוכר חלופי ובפועל אכן נמצא שוכר כזה – ישיבה ששכרה את המקום לאחר עזיבת העמותה.

עוד טוענים הנתבעים כי בפועל היו התובעים מעוניינים לשוב ולהתגורר בבית, כפי שעשו בפועל, וגם מטעם זה הסכימו לעזיבת הנתבעים את המושכר.


הנתבעים טוענים כי מסרו את הבית לתובעים כשהוא במצב תקין וסביר וכי ככל שנמצאו ליקויים בבית, הרי הם באחריות התובעים, בהיותם ליקויים שמקורם בבניה לקויה ו/או בבלאי סביר, שאינו באחריות הנתבעים כשוכרים.

8.
התובעים דוחים את כל טענות הנתבעים.


לטענתם, מעולם לא הסכימו ליציאתם המוקדמת של השוכרים מהנכס, נהפוך הוא. הם התנגדו לה ואף פרטו את עמדתם במכתב שהוציא בא כוחם בתשובה לפנית הנתבעת.

לטענת התובעים, הפגישה, שהתקיימה לאחר מכתבם מיום 12/3/08, הסתימה מבלי שהושגו בה הסכמות כלשהן, בין היתר לאור סרוב הנתבעים לשאת בהוצאות תיקון הליקויים שנותרו בבית.

התובעים טוענים, כאמור, כי עזיבת הבית, טרם המועד הקבוע בהסכם, יש בה משום הפרה של ההסכם, המזכה אותם בפרעון שטר החוב, ובנוסף, לטענתם, נותרו בבית נזקים שעלות תיקונם עולה על סכום השטר, וגם מטעם זה הם זכאים לסכום הנקוב בו.


9.
אלה, אפוא, השאלות שיש לדון ולהכריע בהן:

א.
האם היתה הסכמה של התובעים להפסקת הסכם השכירות, באופן שלא ניתן לראות בעזיבת הנתבעת, והעמותה מטעמה, הפרה של ההסכם.

ב.
האם נותרו בבית ליקויים ונזקים, שהנתבעים אחראים על פי ההסכם לתיקונם?

ג.
אם נותרו ליקויים כאלה – האם יש בהם כדי לזכות את התובעים בסכום הנקוב בשטר?

הפסקת השכירות:
10.
אין, כאמור, מחלוקת על כך שבפועל עזבה העמותה את הנכס לפני המועד הקבוע בהסכם השכירות.

11.
מכיוון שכך – על הנתבעים הנטל להוכיח כי התובעים הסכימו לשינוי תנאי ההסכם ולכך שהנתבעת תפנה את המושכר מוקדם יותר.

נטל זה לא עלה בידם להרים.

12.
הנתבעים לא הציגו כל ראיה לכך שהתובעים חזרו בהם מההתנגדות המפורשת שהביעו במכתבם מיום 12/3/08.

13.
עדותה של הנתבעת 1 בעניין הפגישה ותוצאותיה לא היתה עיקבית – ולא ניתן לבסס עליה דבר. תחילה טענה כי בפגישה, שנערכה עם התובע לאחר אותו מכתב, הוצעו על ידה מספר פתרונות ו"הגענו להבנה שנמצא דייר חלופי" (עמ' 43 שו' 31). עם זאת, בהמשך עדותה הודתה כי בסופו של דבר לא התקבלה כל החלטה באותה פגישה. אמנם, הועלו שלוש אפשרויות אך לא סוכם דבר, ורק בדיעבד, כשנודע לה שהישיבה נכנסה לבית "יצאתי מתוך הנחה שהוא מצא דייר חלופי" (עמ' 46 שו' 26).


בסופו של דבר הודתה כי הם, הנתבעים, הציעו להביא דייר חלופי אך לא הושגה הסכמה (עמ' 48 שו' 17,28).

14.
גם מעדותו של העד גיל בר
עולה כי לא היה שום סיכום בתום הפגישה, אלא שהנתבעים הציעו מספר אפשרויות, וקיוו לסיים את הפרשה באחת מהן (עמ' 39 שו' 33, עמ' 40 שו' 29).

15.
אין אפוא כל ראיה לכך שהתובעים הסכימו לקיצור תקופת השכירות.


איש מעדי הנתבעים גם לא טען כי טרם עזיבת הבית נמצא שוכר חלופי. למעשה, מעדותה של הנתבעת עולה כי היא והעמותה פינו את הנכס מבלי לדעת מה יארע בהמשך ורק מאוחר יותר נודע לה כי הישיבה נכנסה למקום ואז "יצאה מתוך הנחה" שהתובע מצא דייר חלופי.


גם העד אנטולי רנצר, שהעיד מטעם הנתבעים, מאשר כי הישיבה נכנסה לבית רק לאחר שהעמותה עזבה את המקום (עמ' 26 שו' 3-8).

16.
התנהלות זו, עזיבת הנכס ללא כל ודאות באשר להמשך, וללא כל מסמך בכתב, אינה מתיישבת עם טענת הנתבעים, לפיה היתה הסכמה לכך שיעזבו.


חיזוק למסקנתי, לפיה לא היתה כל הסכמה של התובעים לקיצור תקופת השכירות, אני מוצאת בכך שהנתבעים גם לא העלו את אותן הסכמות נטענות על הכתב.

זאת, בעוד שההסכמות עם משכירים אחרים, שעימם הגיעו, לטענתם, להסכמה על קיצור תקופת השכירות, היו בכתב, והנתבעת אף אישרה כי יש לה עותק מהן (עמ' 46 שו' 11-12, עמ' 44 שו' 16-17).

17.
עדותו של העד מזרחי אינה מועילה לנתבעים בעניין זה. זאת, משום שהעד לא ידע לומר מתי נאמר לו כי "בעל הבית לא רוצה להשכיר", ומי אמר לו זאת.

העד ציין כי באפריל או מאי 2008 פנתה אליו העמותה על מנת שימצא שוכר חלופי לבית נשוא התביעה, ולבית נוסף באותו הרחוב, שגם אותו שכרה העמותה ורצתה לפנותו. לאחר שבוע, לטענתו, הביא שוכר לבית הנוסף, ואילו לגבי הבית נשוא התביעה פנו אליו רק "אחר כך" (עמ' 17 שו' 15) אך לא פרט מתי.

לא ניתן אפוא לקבוע, על סמך עדות זו, כי הוצע לתובעים דייר חלופי עוד טרם עזיבת העמותה, וכל שכן שלא ניתן לקבוע כי התובעים הסכימו לסידור כזה.

18.
הנתבעים טענו כי עובדה היא שהתובעים שבו להתגורר בבית, לאחר שיפוצים נרחבים, ומכאן, לטענתם, יש להסיק כי לא היו מעוניינים להמשיך ולהשכיר את הנכס, ועזיבת העמותה התיישבה לכן היטב עם תוכניותיהם.


אני דוחה טענה זו.

19.
מהעדויות ברור כי התובעים התנגדו לסיומו המוקדם של הסכם השכירות אך יחד עם זאת, כשהתברר להם שהעמותה אכן מתכוונת לעזוב – ניסו למצוא פתרון שיקטין את הנזק שנגרם להם.

זאת, משום שהם עצמם התגוררו בשכירות בנכס אחר.


משהוברר להם שהעמותה אכן עוזבת את הבית – מסרו הודעה מתאימה לבעלי הנכס שבו התגוררו באותה עת – ומאותה נקודה ואילך לא ניתן היה עוד להחזיר את הגלגל לאחור. (עמ' 65 שו' 27, 66 שו' 4, 8-10, 76, 27-30).


חיזוק לגירסה זו של התובעים מצוי בעדות ברנבויים (בעמ' 68 שו' 12).

20.
יש אפוא חשיבות רבה לשאלה מתי הביא אותו מתווך, העד מזרחי, את השוכרים החדשים, ומתי נאמר לו כי הבעלים אינו מעוניין להשכיר, שכן אם היה הדבר לאחר שהתובעים הבינו כי לא יוכלו להשאר עוד בדירה ששכרו – אין בכך כדי להועיל לנתבעים. ואולם, תשובה לשאלה זו לא ניתנה ע"י העד.

21.
מעדות הנתבעת נראה, כי לדעתה יכולה העמותה לכבול את התובע לתקופת שכירות רצופה של 5 שנים, מאחר שרצתה: "שיהיה לי חוזה ל- 5 שנים רק מהמחשבה שמא באמצע 5 שנים שהיה הסכם משרד הרווחה התובע, ירצה לחזור לבית". (עמ' 43 שו' 2-4) – אולם תנאי החוזה, שכובלים, לדעתה, את התובעים – אינם מחייבים אותה!


היא גם באה בטרוניות לתובעים, שעומדים על זכויותיהם ומתנגדים לקיצור חד צדדי של תקופת השכירות. (עמ' 44 שו' 22-29), היא גם מוצאת פגם בהתנהלותם - רק משום שיצאה מהנחה שהתובעים יוותרו על זכויותיהם ויסכימו (עמ' 47 שו' 30-33).


אין בידי לקבל טענה זו.

22.
הנתבעים טוענים גם כי העובדה שהתובע, לטענתו, שלח לאחר הפגישה רשימת ליקויים, מלמדת על סיכום שהושג עימו ועל כך שהסכים, בפועל, להפסקת השכירות.

אני דוחה טענה זו.

ראשית, משום שהנתבעים מכחישים קבלת רשימת הליקויים הנטענת, ועוד אדון בסוגיה זו בהמשך.

שנית, התובעים טענו, אמנם, לקיומם של ליקויים אך אין להסיק מכך הסכמה לסיומו המוקדם של הסכם השכירות. בניגוד לאופן שהוצג בסיכומי הנתבעים
- לא מצאתי בעדות התובעת אמירות שמהן ניתן להסיק כי היא, או התובע, הסכימו לעזיבת העמותה ולקיצור תקופת השכירות.

התובעת ציינה מפורשות כי ההודעה באה מהנתבעים, והם, התובעים, לא נתנו הסכמתם אך גם חשו שאינם יכולים לעשות דבר – והנתבעת אף אמרה להם שלא יזכו לסעד מבית המשפט (עמ' 97 שו' 32-35).

23.
גם טענת התובעת, לפיה העמותה ביקשה, כחודשיים לאחר עזיבתה, לשוב אל המושכר – אינה מועילה לנתבעים ואני דוחה את הטענה כאילו מדובר בנסיון להקטין את הנזק – נסיון שנדחה, כביכול, ע"י התובעים.

כאמור, עזיבת הבית על ידי העמותה העמידה את התובעים בפני
עובדה – וטילטלה קשות את חיי התובעים, שגרו באותה זמן בנכס אחר, שאותו שכרו מצד ג'.


כתוצאה מעזיבת העמותה – נאלצו גם התובעים לפנות את הדירה בה התגוררו ואף לנהל הליכים משפטיים מול משכירי אותה דירה – ובנסיבות אלה ברור מדוע לא נענו עוד להצעת העמותה לשוב לבית.

באור זה ניתן גם להבין את תשובת התובע לבירנבוים (עמ' 67 שו' 27, עמ' 68 שו' 8).


היטיבה לתאר זאת התובעת כשתארה, באופן ציורי, את תחושת התובעים:


"מה, אני משחקת יו יו עם הילדים שלי"?
(עמ' 99 שו' 3, וכן דבריה בעמ' 97 שו' 17).


התובע אף ציין כי פנית העמותה לא היתה כדי לשוב לבית – אלא רק כדי לברר אם יש אפשרות כזו, במסגרת ברור כללי שעשו נציגיה במהלך מגעים שנוהלו אז מטעמם מול משרד הרווחה (עמ' 73 שו' 28, עמ' 74 שו' 2).


גירסת התובע בעניין זה נתמכת, חד משמעית, בעדויות הנתבעים בר וגרינברג (עמ' 39 שו' 10-22, עמ' 45 שו' 3-5).


24.
גם בהשכרת הבית ל"ישיבה" אין לראות אישור להסכמת התובעים לסיום ההסכם עם הנתבעים, כי אם נסיון של התובעים להקטין את הנזק שנגרם להם כתוצאה מעזיבת הנתבעים.

25.
משלא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי התובעים הסכימו לקיצור תקופת השכירות, אני קובעת כי עזיבתם את הבית טרם המועד הנקוב בהסכם, והפסקת תשלום דמי השכירות, יש בה משום הפרה של הסכם השכירות, המזכה את התובעים בתשלום הפיצוי המוסכם – שהוא גם סכום השטר.

26.
בסיכומי התשובה מטעמם טענו הנתבעים כי משהצהירו התובעים שבכוונתם לתבוע גם בגין פיצוי הנזק שנגרם להם בפועל – אין הם זכאים לפיצוי המוסכם, ואף אינם זכאים לתובעו.


אני דוחה טענה זו.


ראשית, משום שהיא עומדת בסתירה לאמור בסעיף 14 להסכם השכירות.


שנית, משום שהתביעה כאן היא שטרית – ונוגעת לשטר שנעשה בסכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם.

כל טענות הנתבעים, בנוגע לסעיף 15 לחוק החוזים תרופות, מקומן יהיה אם וכאשר תוגש תביעה נוספת, חוזית, ע"י התובעים, כפי שטענו התובעים שבכוונתם לעשות.

בשלב הנוכחי אין בפני
דרישה גם לסכום הפיצוי המוסכם וגם לנזק בפועל – ואין אפוא צורך להכריע בטענות אלה של הנתבעים.

27.
לכאורה, די בכך כדי לקבל את התביעה השטרית, שבה הוגש לביצוע שטר החוב.

למעלה מן הצורך אדון גם ביתר טענות הצדדים.

נזקים למושכר
28.
התובעים טוענים כי הנתבעים עזבו את הבית כשהם מותירים אחריהם נזקים רבים. התובעים צרפו לתביעתם את חוות דעתו של מר רפלסון שקבע כי עלות התיקונים הינה 307,000 ₪.


לפיכך, לטענת התובעים, קמה להם הזכות לממש את שטר החוב, ואף לתבוע מהנתבעים את סכומי הנזק, העולים על סכום השטר.

29.
הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי בבית היו, עוד בעת כניסת העמותה, ליקויים רבים, וחלקם לא התגלה אלא לאחר כניסת העמותה לבית. לטענתם, אין הם מחוייבים לתקן אלא את הליקויים, המעטים, שנגרמו מהשימוש בבית והסכומים שהתובעים נוקבים בהם הם לכן "דימיוניים".

גם הנתבעים הביאו חוות דעת לתמוך בגירסתם, ולהפריך את טענות התובעים בנוגע לנזקים שהותירו, כביכול, בבית.

על פי חוות הדעת שצרפו הנתבעים עלות תיקון הנזקים הינה, לכל היותר, 2,039 ₪ בלבד.

30.
עדות מומחה התובעים היתה רצופה סתירות והתפתלויות והתברר ממנה כי חוות הדעת כוללת ליקויים שכלל אינם קשורים לשכירות (עמ' 112 שו' 2, 25, 33 עמ' 114 שו' 20, עמ' 120 שו' 14). התברר גם כי חוות הדעת כוללת תיקון של פרטים שהתובעים הסירו כליל בעת השיפוץ, משיקולי עיצוב וללא קשר למצבם, ואין מקום, לכן, לפסוק להם פיצוי בגינם (עמ' 116 שו' 8-27).

31.
נימוקים נוספים, שבגינם לא ניתן לאמץ את חוות דעת מומחה התובעת, פורטו בהרחבה בסיכומי ב"כ הנתבעים (סעיף 103 ואילך). אני מאמצת את טענות הנתבעים בעניין הזה ואציין רק מס' דוגמאות לנימוקים, שבגינם אין לקבל את חוות הדעת של מומחה התובעים:

א.
התברר כי חוות הדעת משקפת את מצב הבית בביקורו השני של המומחה ביום 30/10/08 (עמ' 127 שו' 1).

המומחה לא ידע כי מאז שעזבו הנתבעים את הבית ועד למועד ביקורו השני התגוררו בבית שוכרים אחרים (עמ' 106 שו' 2, עמ' 108 שו' 26 ועמ' 110 שו' 33).

נתונים אלה, משום מה, לא נמסרו למומחה על ידי התובע, ולכן גם אין בחוות הדעת כל התייחסות לעניין זה ולא ניתן לדעת ממנה אילו נזקים, אם בכלל, נגרמו על ידי הנתבעים ואילו מהם נגרמו מאוחר יותר, אם על ידי השוכרים שגרו אחריהם בנכס ואם על ידי אחרים (עמ' 110 שו' 27).

ב.
בעת הביקור השני 30/10/08 היו כבר השיפוצים, שעשו התובעים, בעיצומם (עמ' 016 שו' 6-8). בנסיבות האלה לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שהנזקים, כולם או חלקם, נגרמו כתוצאה מהעבודות שכבר בוצעו בבית באותו שלב. למותר לציין שגם לעניין זה אין כל התייחסות בחוות הדעת.

ג.
לחלק מהליקויים הנטענים בחוות הדעת, אין כל ביטוי בתמונות שהוצגו, וטענות המומחה באשר לחלקם אף נסתרו מאותן תמונות (עמ' 130 שו' 1-22, עמ' 132 שו' 23, עמ' 33 שו' 5, 17-27).

ד.
המומחה לא טרח לציין בחוות דעתו כי חלק מהעלויות כלל לא צויינו מתוך ידיעותיו המקצועיות כי אם על פי נתונים שמסר לו התובע (עמ' 124 שו' 33 ואילך). המומחה גם לא ציין מדוע העריך בחלק מהמקרים פיצוי על פי החלפת פריט ישן בחדש ולא על פי החלפת פריט ישן, בפריט משומש (למשל עמ' 125 שו' 12).


לא ניתן לכן להתבסס על חוות הדעת של מומחה התובעים.

32.
התובעים גם לא הציגו כל ראיה לעלות התיקונים שבוצעו בפועל. זאת, ככל הנראה, משום שבפועל לא ביצעו תיקונים, אלא ביצעו שיפוץ כללי שבמהלכו שונה הבית, הונח פרקט בחדרים, הונח דק מעץ בחצר ונעשו שינויים מבניים, חלקם מתוך מטרה לחלק את הבית לשתי יחידות מגורים.

33.
העד בירנבוים העיד, אמנם, כי כשנכנסה "הישיבה" (השוכר השני) לבית, היה הבית במצב שאינו ראוי למגורי משפחה (עמ' 69 שו' 4) אך בתצהירו ציין רק כי הבית היה מוזנח ומלא פסולת, וכי דלת הכניסה היתה שבורה, הארונות הרוסים והמזגנים שבורים ולא עובדים. מהתמונות שהציגו התובעים עצמם, והמומחה מטעמם, לא נראה כל שבר במזגנים וחיצונית נראו המזגנים תקינים לחלוטין. העד בירנבוים הודה בעדותו כי המזגן בסלון עבד (עמ' 68 שו' 28). בהינתן העובדה שכל העדים, כולל מומחה התובעים ואיש המזגנים שהביאו התובעים, מודים כי המזגנים שהיו בבית היו ישנים מאוד, ממילא לא עלה בידי התובעים להוכיח כי ככל שהיתה תקלה שבעטיה חדלו המזגנים מלעבוד, הרי היא באחריות הנתבעים ואינה נובעת מבלאי ומיושן שהאחריות בגינם היא על התובעים דווקא.

34.
לנוכח עדותו של העד בירנבוים, לפיה הארונות היו הרוסים, הוצגו לו תמונות שצולמו על ידי התובעים לאחר עזיבת הנתבעים את הבית. העד אישר כי הארונות נראים תקינים בתמונות ולא היה לו הסבר מניח את הדעת לכך שעדותו אינה מתיישבת אפוא עם מצב הבית כפי שהוא נראה בברור מהתמונות (עמ' 69 שו' 21).


לא ניתן אפוא לבסס על עדותו של בירנבוים ממצאים לגבי מהות הליקויים או עלות תיקונם, וכל שכן שלא ניתן לקבוע על פיה אילו ליקויים נמצאו בבית לאחר עזיבת הנתבעים או לאילו מאותם ליקויים אחראים הנתבעים.

35.
כך גם עדותה של הגב' פרידריך. יש לציין כי יש להתייחס לעדות זו בזהירות מיוחדת, מאחר שהעדה מצויה ביחסי חברות הדוקים עם התובעת (עמ' 91 שו' 8-9). העדה גם הודתה כי היא כועסת מאוד על הנתבעים ואף טוענת כי הם גרמו לה ולילדיה נזקים, מאחר שבעת שהותם של הנתבעים והנערים מטעמם בנכס, חששה לאפשר לילדיה לצאת מן הבית ואף סבלה מהרעש שעלה מן הבית בעת ששהו בו הנתבעים והנערים.

גם מטעם זה יש לבחון את עדותה בזהירות.

36.
התברר כי חרף עדותה כי הבית היה במצב מוזנח, פגוע והרוס סרבה, הגב' פרידריך, תחילה לפרט בנוגע לנזקים ועמדה בסרובה גם כאשר הוצגו לה תמונות הנכס כפי שצולמו על ידי התובעים (עמ' 92 שו' 13, 31). כאשר הואילה לפרט בנוגע לנזקים שלטענתה היו בבית, התברר כי טענותיה אינן מתיישבות עם התמונות כפי שהוצגו (עמ' 93 שו' 1-4).

37.
כאילו לא די בכל הדברים שפורטו עד כה, כדי לקבוע כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומם של ליקויים ו/או נזקים שהנתבעים אחראים להם על פי ההסכם, התברר גם כי בבית היו ליקויים עוד בעת שהושכר לנתבעים (עמ' 19 שו' 21, 27), והתובעים אף התחייבו לתקן ליקויים אלה, כפי שעולה מההסכם עצמו.

38.
הנתבעים אף העבירו לתובעים רשימת ליקויים בסמוך לאחר שנכנסו לבית. אמנם, התובע הכחיש בתצהירו כי קיבל רשימה כזו, אך מאוחר יותר, בעדותו בבית המשפט, הודה כי קיבל רשימה כזו (עמ' 77 שו' 33, עמ' 87 שו' 8).

39.
התברר גם כי האינסטלציה בבית לא הותקנה כראוי, דבר שגרם לתקלות חוזרות ונשנות (עמ' 27 שו' 18, 29) ובנוסף, תקלות לא מעטות נגרמו גם כתוצאה מבלאי (עמ' 27 שו' 33). התברר גם כי מערכת החשמל הותקנה ללא הארקה (עמ' 20 שו' 13).

העדים מטעם הנתבעים העידו על הליקויים החוזרים שארעו במערכות האינסטלציה והחשמל וכן במזגנים ועל כך שתיקון הנזקים האלה ואחזקת הבית גזלו לכן חלק ניכר מזמנם.

עדויות אלה לא נסתרו על ידי התובעים.

40.
חיזוק לכך, שבפועל לא נמצאו בבית ליקויים ונזקים כפי שטוענים התובעים היום, נמצא גם בכך שהתובעים לא הוכיחו כי רשימת הליקויים, שצורפה כנספח ו' לתצהיר התובע, נשלחה לנתבעים, כפי שטען התובע. התובע לא הציג אישור על משלוח הרשימה, למרות שטען ששלח אותה בפקס (עמ' 60 שו' 22 ואילך).


התובעת, אשת התובע, שנחקרה בעניין הזה ציינה כי אינה יודעת אם רשימה כזו נמסרה לנתבעים (עמ' 99 שו' 1).


חוות הדעת שהגישו התובעים אינה עולה בקנה אחד עם הרשימה נספח ו' וזאת חרף טענת המומחה לפיה נספח ו' הוא שמשקף את כל התיקונים הנדרשים (עמ' 108 שו' 22).

41.
במהלך הדיון הוצגה לפתע רשימת ליקויים חדשה שסומנה נ/3. רשימה זו, שהציג מומחה התובעים בחקירתו, לא צורפה לתצהיר התובע, חרף טענת המומחה כי שלח אותה לתובע (עמ' 109 שו' 21).


רשימה נ/3, בניגוד לנספח ו', תואמת את חוות הדעת ואם אכן נערכה זו על ידי המומחה בסמוך למועד ביקורו בנכס ונשלחה לתובע, הדעת נותנת כי התובע היה מזכיר אותה בתצהירו ומצרף אליו עותק ממנה.


העובדה, שהרשימה לא הוצגה אלא בעת חקירתו הנגדית של המומחה, מבלי שהוצג אישור על מועד עריכתה או המועד שבו נשלחה, כביכול, לתובע, מערערת מאוד את מהימנות הרשימה עצמה, כמו גם את מהימנות המומחה ומהימנות התובע בכל הנוגע לקיומם של הליקויים במועד עזיבת הנתבעים את הנכס.

42.
משלא הוכיחו התובעים כי הנתבעים גרמו לנזקים או לליקויים בבית, ככל שבפועל יש כאלה בבית, ממילא אין התובעים זכאים לתבוע את הפיצוי המוסכם בעניין זה.


כפועל יוצא מכך, גם אין התובעים זכאים לתבוע את השטר בעילה הזו.

43.
התוצאה היא כי טענות התובעים, כאילו הם זכאים לסכום השטר בשל הנזקים שנמצאו בבית, נדחות, ואולם טענותיהם, כי הם זכאים לסכום השטר בשל ההפרה שהפרו הנתבעים את ההסכם, בכך שעזבו את המושכר לפני המועד הנקוב בהסכם, מתקבלות.

44.
נותר לדון בשתי טענות נוספות של הנתבעים:


האחת - כי לא ניתן כבר עתה לחייב את הערבים, הנתבעים 2 ו- 3, על פי השטר, וזאת לנוכח הוראות סעיף 8 לחוק הערבות.

השניה
– טענת קיזוז, שעל פיה הם זכאים לקזז סכומים שונים, בגין תיקונים שנאלצו לבצע בנכס במקום התובעים, בגין צריכת יתר של חשמל, בשל העובדה שהתובע עשה שימוש בחשמל לתאורת שלטים שהתקין על גדר החיצונית של הבית, ובשל חשבון חשמל ששולם על ידם ואשר נכללה בו גם תקופה שלאחר מועד עזיבת הנתבעים את הבית. עוד טענו הנתבעים כי הם זכאים לקזז סכום של 7,963 ₪ בגין הפרשי שער דולר.

45.
יש לדחות את טענת הנתבעים בנוגע לחוק הערבות ולו מן הטעם שטענה זו כלל לא נטענה בהתנגדות שהגישו, או בתצהירים, ונטענה לראשונה רק בסיכומי הנתבעים.

46.
אשר לטענות הקיזוז – גם טענות אלה לא נטענו בהתנגדות ואולם התובעים לא טענו להרחבת חזית בקשר לטענות אלה ואף התייחסו אליהן לגופן כפי שעולה מתצהיר התובע, ומהסיכומים שהוגשו מטעמו (למשל סעיף 26 ו- 27 לתצהיר התובע).


יש לדון אפוא בטענות לגופן.

47.
הנתבעים צרפו אסמכתאות, לעניין התיקונים שלטענתם ביצעו בבית, ואולם התברר כי אין באלה כדי להוכיח את ביצוע התיקונים בכלל, או את העובדה שאלה נעשו בבית נשוא התביעה, בפרט. (ראה חקירת העד בר בעניין הזה בעמ' 36 שו' 28 ואילך). לפיכך אין לקבל טענות אלה.

48.
אשר לצריכת החשמל – טענות הנתבעים בעניין הזה מתבססות על העובדה שהתובע התקין, על הגדר החיצונית של הבית, שלטי פרסומת והאיר אותם בחשמל שנלקח מהבית. לטענתם, כאשר גילו זאת דרשו מהתובע החזר של עלויות החשמל העודפות ששילמו, וסוכם כי אלה יקוזזו מיתרת דמי השכירות.

העובדה לפיה התובע התקין שלטי פרסומת על הגדר החיצונית של הבית התבררה כנכונה, ואולם הנתבעים לא הוכיחו מהי עלות צריכת החשמל שהם מבקשים לקזז בגין השלטים האלה, ונטל זה מוטל עליהם.

לא ניתן לקבוע את סכום הקיזוז על פי ההפרש בין צריכת החשמל בבית נשוא התביעה לבין צריכת החשמל בבית אחר, כפי שביקשו הנתבעים לעשות (סעיף 9 לתצהירו של בר), ולו משום שהנתבעים לא הוכיחו כי מדובר בבתים שווים, בגודל שווה, שהותקנו בהם מכשירים חשמליים זהים ושהה בהם מספר זהה של אנשים.

49.
אשר ליתרת תשלום החשמל בגין התקופה שבה, כביכול, לא שהו הנתבעים בנכס – אין לשעות לטענה זו.


חשבון החשמל הרלוונטי הינו עד ליום 31/8/09 ועד למועד הזה ממילא לא שהה איש בנכס, ועל כל פנים, הנתבעים לא הוכיחו אחרת. השוכר האחר, הישיבה, לא נכנסה להתגורר בבית אלא בסוף חודש אוגוסט, כפי שעולה מהסכם השכירות שצורף כנספח א' לתצהירו של העד בירנבוים.

50.
אשר להפרשי שער הדולר – על פי החישוב שצורף כנספח ה' לתצהירו של בר, זכאים הנתבעים לקזז, בגין הפרשי שער הדולר, סך של 7,963 ₪, לאחר שמסרו לתובעים שיקים מראש בגין תקופת השכירות ואילו שער הדולר השתנה במהלך התקופה:


התובע הודה בזכותם העקרונית של הנתבעים לקבל זיכוי בגין הפרשי שער הדולר, אך טען כי אלה קוזזו כנגד דוד שמש שנאלץ להחליף בבית והנתבעים לא שילמו לו עבורו (סעיף 27 לתצהיר התובע). עדותו של התובע בעניין זה לא היתה עקבית מאחר שבבית המשפט ניסה לטעון בשלב כלשהו כי לא את הפרשי שער הדולר קיזז כנגד דוד החשמל, כי אם דווקא את עלויות החשמל בגין שלטי החוצות שתלה על גדר הבית (עמ' 82 לפרוטוקול).

51.
יוצא שהנתבעים זכאים לקזז, מהסכומים המגיעים לתובעים, את הסך של 7,963 ₪, בערכם נכון ליום 31/7/08, המועד שבו עזבו את הנכס.

52.
התוצאה היא שהתביעה מתקבלת, למעט סכום של 7,963 ₪ שאותו זכאים הנתבעים לקזז מסכום התביעה, כמפורט לעיל.

53.
בנוסף לסכום התביעה (שהוא סכום החוב שבתיק ההוצל"פ, בקיזוז הסכום האמור לעיל, שבגינו יש לבצע הקטנת קרן בתיק ההוצל"פ) - הנתבעים יחד ולחוד ישאו גם בהוצאות התובעים בגין התביעה, למעט בשכר טירחת מומחה התובעים שבהוצאותיו אינני מחייבת את הנתבעים, וזאת לאור כל שפורט לעיל בנוגע לאותה חוות דעת.


בנוסף, ישאו הנתבעים ביחד ולחוד
בשכר טירחת עו"ד לתובעים בסכום של 18,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ז' תשרי תשע"ב, 05 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 8559-11/08 יוסי נחום נ' חיה גרינברג, גיל בר, שלמה הלל גרינברג (פורסם ב-ֽ 05/10/2011)