פסקי דין על אורי אור | פסקי דין על מירה אור | פסקי דין על הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה

16637-03/11 עמא     25/10/2011




עמא 16637-03/11 אורי אור, מירה אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה








בית משפט השלום בחיפה



עמ"א 16637-03-11 אור ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה






בפני

כב' סגנית הנשיא, שופטת אורית קנטור

המבקשים
1
.
אורי אור

2
.
מירה אור


נגד


המשיבה

הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה



החלטה

1.
בתאריך 09/03/11 הוגשה על ידי המבקשים "בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע צו הריסה לפי סעיף 238א(ז)(1) לחוק התכנון והבניה.


בית המשפט קבע מועד לדיון.


עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שהוצא על ידי יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז חיפה בתאריך 01/03/11 אשר הורה על הריסת מבנה בשטח 100 מ"ר שהוקם על המקרקעין הידועים כגוש 11397 חלקה 22 נ"צ 733420/210167 בישוב קריית טבעון (קריית חרושת).


בית המשפט קבע דיון בפני
ו לאחר קבלת תגובת המשיבה ולאחר שעיכב ביצוע הצו והדיון התקיים בתאריכים 04/04/11, 19/06/11, 15/09/11 ו-06/10/11.

2.
המבקשים טוענים כי החלקה רשומה על שמם החל מיום 28/12/10 וכאשר רכשו אותה עמדו עליה שני מבני מגורים חד קומתיים שהוקמו בשנת 1933 ושימשו למגורים.


לדבריהם, במועד שאינו ידוע למבקשים, החליטו הרשויות כי השטח הגובל בגדת הקישון יוכרז כקרקע חקלאית ומאז נאסרה הבנייה באזור, לא ניתן לקבל היתר בנייה אך הבתים הקיימים נשארו בעינם.


לדברי המבקשים הבחינו כי גג המבנה נשוא הבקשה עשוי אסבסט ישן ומתפורר ועל כן הזמינו חברה מורשית אשר פירקה את הגג בהתאם לכללים ובמקומו יצרו תקרה חדשה וכן יצקו רצפה על הריצוף הקיים בגבולות המבנה העומד במקום.


לדברי המבקשים, אומנם ידעו שלא יינתן להם היתר בנייה, אך סברו בתום לב שזכותם המלאה להשתמש במבנים שרכשו כדין ובכסף מלא לצורכיהם ויש להם זכות מלאה לשפצם ולהכשירם לצורכיהם.


לדברי המבקשים, מסביב לחלקתם יש עוד מספר חלקות העומדות על אותה קרקע חקלאית ועליהם בתים ששופצו בשנים האחרונות, לרבות החלפת גגותיהם ואף רשות הקישון הקימה חומת הגנה מפני שיטפונות הקישון ללא היתר כדין.


לבקשה צירפו המבקשים תצהיר של המבקש 1, העתק מצו ההריסה, העתק משטר המכר ביחס למבנה, מקטע מתוכנית ונסח היסטורי.

3.
המשיבה טענה בתגובתה כי בתאריך 20/02/11 מצא מפקח מטעם המשיבה כי המבקש מבצע עבודות בנייה בניגוד לחוק וללא היתר, הכוללות הקמת מבנה בשטח 100 מ"ר, יציקת רצפה, יציקת גג ובניית עמודים כאשר מדובר בבנייה שטרם הושלמה.


למרות צו הפסקת מנהלי שנמסר ביום 21/02/11 לידי מזכירתו של המבקש, הבנייה במקרקעין נמשכה ועל כן ביום 02/03/11 נמסר צו ההריסה המנהלי והודבק על הנכס כדין.


לבקשה צורפו תמונות המבהירות את מצב הבנייה ואת עובדת היות המבנה בלתי גמור.


לטענת המשיבה, ניתן לראות על פי התמונות כי אין מדובר בעבודות שיפוצים אלא בעבודות בנייה והרחבה המצריכות היתרים.


אשר על כן טענה המשיבה, גם בהסתמך על הפסיקה, כי פעלה בהתאם לדרישות החוק ועל פי כל דין, על פי שיקולים מקצועיים, מתוך שמירה על האינטרס הציבורי וביקשה לדחות את הבקשה.

4.
המבקש הגיש תצהיר תשובה, אליו צירף צילומים.


בתגובתו חזר וציין כי לא הזיז קירות חיצוניים של המבנה ועל כן גם לא הגדילו, כאשר שטחו הוא בדיוק כפי שהיה ערב השיפוץ.


כן טען המבקש, כי הגג החדש שיצא הוא בגודל המדויק של גג האסבסט שכיסה את המבנה ואותו פירק, כנראה בצילום אליו הפנה. כן טען המבקש כי הגג שיצק הוא גג מבטון מזוין הנשען על עמודים מבוססי כלונסאות הצמודים לקירותיו של המבנה מבחוץ וזאת בהתאם לחישובים סטטיים שערך מהנדס קונסטרוקטור.


המבקש צירף לתגובתו תכתובת עם ראש מועצת קריית טבעון ומסמכים נוספים.


המבקש אישר כי הגביה את רצפת המבנה ב-50 ס"מ וזאת כדי להגן על המבנה מפני הצפות.

5.
בדיון ביום 04/04/11 אימץ המבקש את תצהיריו כחקירה ראשית, בחקירתו הנגדית אישר כי הקרקע קרקע חקלאית מוכרזת משנת 1988, כשיצאה תוכנית ט"ב 62, אך טען כי בתקופת המנדט הבריטי וגם בשנת 1979 מצוין כי מדובר ב"מגרש לבנייה".


המבקש ציין עוד כי: "אני יודע כי הקרקע הוכרזה כקרקע חקלאית ושלא ניתן לקבל היתר לשום דבר", אך טען כי לא ביקש היתר בנייה שכן ביקש לשפץ ולהחליף גג אסבסט ואין מדובר בבנייה אסורה.


כשהוצג בפני
המבקש סרטון שצילם המפקח אישר כי מדובר במבנה נשוא הבקשה, אישר כי התקרה שנראית בתמונות היא התקרה החדשה וגם שהרצפה היא יציקה חדשה, ואישר עוד כי: "אני הרמתי את מפלס הרצפה בגובה של חצי מטר מכיוון שהבית הזה הוצף... אני מאשר שהעליתי את מפלס הבית".


המבקש אישר עוד כי העמודים התוחמים את המבנה מבחוץ הם בנייה חדשה ויש גם כלונסאות וציין כי ביקש ממהנדס הקונסטרוקציה שלו לחזק את הבית נגד רעידות אדמה ונגד ירי תלול מסלול של טילים, וזאת במסגרת תוכנית החיזוק הכלונסאות, העמודים והרצפה, כשהכל יוצר כלוב עמיד לרעידות אדמה.


כאשר נשאל על ידי ב"כ המשיבה, אישר כי הדבר היחיד המקורי שנותר במבנה, הם הקירות.


בשלב זה עצר בית המשפט את הדיון והמליץ לצדדים למצות את הליכי התכנון על אף התנגדות ב"כ המשיבה.

6.
לאחר שב"כ הצדדים דיווחו כי עתירה מנהלית שהוגשה נמחקה, ביקש ב"כ המבקשים להמשיך את הטיעונים בפני
ערכאה זו, ואכן בתאריך 06/10/11 העיד בפני
מפקח הוועדה – מר אהרון ניסטל.


בפתח הישיבה הגיש ב"כ המשיבה את החלטת הוועדה המקומית הדוחה את הבקשה לשינויים ותוספת שטח המהווה סטייה ניכרת – מוצג ת/3.


מפקח הוועדה הגיש צילומים בצבע המשקפים את הבנייה נשוא הבקשה וסרט וידיאו שצולם ביום 07/03/11.


העד ציין כי יש לו הסמכה לפעול בהתאם לסעיף 257 לחוק התכנון והבנייה.


העד אישר כי הוא מתגורר בקריית חרושת וכי הוא מכיר היטב את כל אזור חיפה, לרבות האזור החקלאי לאורך הקישון.


לדבריו, קיימים באזור כשישה- שבעה בתים ולהערכתו כמעט כל קריית חרושת היא קרקע פרטית.


כאשר נשאל לגבי תוכנית ט"ב 62 השיב העיד כי היא הייתה קיימת כאשר המבקש קנה את הקרקע ובאותו מועד הקרקע כבר הייתה מוגדרת כקרקע חקלאית.

לדבריו, רק בשנה וחצי האחרונות החל לפקח באזור טבעון והקריות, ובתקופה זו לא נעשה כל שינוי במבנים הקיימים באזור החקלאי.

לדבריו הוגשו הליכים כנגד חלק מבעלי ששת הבתים הנ"ל, וחלקם קיבל אישור לשימוש חורג. לא היה צורך להוציא צו הריסה ביחס לאותם ששת הבתים, שכן אף אחד מהם לא נבנה בבנייה חדשה, כפי שהדבר נעשה על ידי המבקש, ולכן יצא נגדו צו ההריסה המנהלי.

העד ציין כי כבר בתחילת הבנייה, כאשר רק קדחו כלונסאות ברצפה הוא הסביר למבקש כי לא ניתן לקבל היתר וחבל לשים את הכסף על קרן הצבי, הסביר לו כי מדובר בקרקע חקלאית, ואכן המבקש את מה שאמר לו, הלך לוועדה המקומית והיה מודע לכך שלא ניתן לקבל היתר, אולם, למרות זאת לקח את החוק לידיים, בנה מבנה בצורה לא חוקית ועל כן – הוצא צו ההריסה המנהלי.

העד הבהיר כי גם ביחס למבקש קיימים שני מבנים בנחלה - המבנה הקדמי שופץ ולא הוצא נגדו צו הריסה מנהלי, אך ביחס למבנה נשוא הבקשה – מדובר בבנייה ללא היתר ויש הבדל גדול בין שיפוץ לבנייה חדשה.

כשעומת עם טענת המבקש כי מדובר במבנה בן 84 מטר ולא בן 100 מטר, אישר כי לא מדד את המבנה.

כאשר עומת עם הטענה כי הגג הישן חופף בגודלו לגג החדש, ציין כי הגג הישן היה על פי התמונות אלכסוני מעץ ולא כפי שנבנה הגג החדש.

כן הבהיר העד כי גם הזזה ופינוי של גג אסבסט טעונים היתר.

העד ציין כי לא התקיימה בפני
ו ההתייעצות לפני מתן צו ההריסה, אלא על ידי הממונה על המחוז, והוא גם שלח הודעה כנדרש לשר הפנים.

בחקירה החוזרת ציין העד, כי על פי התמונות ניתן לראות כי פגעו בבסיס המבנה והעמודים עומדים מחוצה לו ולא מחזקים אותו. מכאן ניתן ללמוד כי אין פה כוונה לחזק את המבנה הקיים אלא לבנות מבנה בקונטור גדול יותר.

7.
ב"כ הצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל פה וברשות בית המשפט צרפו אסמכתאות.


ב"כ המבקשים טען בין היתר כי מדובר באכיפה בררנית וכי נגד אף אחד מתושבי האזור החקלאי לא הוצא עד כה צו הריסה כפי שנעשה ביחס למבקשים.


לטענתו, המדינה לא מפעילה את החוק כמו שצריך. למרות שהיא נותנת לאנשים לגור במקום, היא לא מאפשרת להם לשפץ את הבתים, להחליף בהם חלקים ולהחליף גגות.


לטענתו המבקשים לא הוסיפו ס"מ למבנה, אלא רוצים להשתתף ברכושם.


ב"כ המשיבה חזר והפנה לפסיקה ולראיות שהוצגו לפיהן מדובר בבנייה חדשה לגמרי.


ב"כ המשיבה ציין כי המבקשים לא יצביעו על עילת התערבות בהתאם לסעיף 238א(ח) לחוק התכנון והבנייה.

המסגרת הנורמטיבית
הרקע המשפטי להוצאת צווי הריסה מינהליים:

8.
בע"פ (י-ם) 2758/08 בשארה חורי נ' יו"ר הוודעה המקומית לתכנון ובניה ירושלים סקר כב' השופט י' נועם
את המסגרת הנורמטיבית להוצאת צווי הריסה מינהליים, ואת היקף הביקורת השיפוטית בבקשות לביטול הצווים או לעיכוב ביצועם, ובהקשר זה הפנה לרקע המשפטי שהובא על-ידו בפסקי-דין בעניינם של צווים אלה.
תכליתו של סעיף 238א ל
חוק התכנון והבנייה
, שמכוחו מוצאים צווי הריסה מינהליים על-ידי יושבי ראש ועדות התכנון והבנייה, הִנה מתן מענה מיידי ויעיל למיגורה של תופעת הבנייה הבלתי חוקית, תוך שמירה על שלטון החוק – בכלל, ועל דיני התכנון והבנייה – בפרט. צווי הריסה מינהליים נועדו לסלק על-אתר בנייה בלתי חוקית, בעודה בחיתוליה, כדי למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (
ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח
(1) 494;
רע"פ 273/86 חנניה פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ
(2) 445, 447;
רע"פ 5738/00
סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים [פורסם בנבו] (24.10.04);
רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט
(3) 577; ו
רע"פ 1948/07
אלעוברה נ' עיריית רמלה [פורסם בנבו] (5.3.07)). כבר נפסק, כי מדובר באחד האמצעים החשובים והאפקטיביים שהוקנו לרשויות התכנון לשם אכיפה יעילה של הפרות חוקי התכנון והבנייה, ומיגור עבירות הבנייה באִבן (
רע"פ 9230/06
חברת א.מ.ש תלפיות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה [פורסם בנבו] (5.12.06)), אשר חיוני להפעילו נוכח מימדיה הרחבים של הבנייה הבלתי חוקית והצורך לעקור מן השורש תופעה פסולה זו, שהייתה לרעה חולה במחוזותינו (
רע"פ 5986/06
מלכיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.7.06)). כן הובהר בפסיקה, כי לנוכח תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238א לחוק, לאפשר לרשויות התכנון לאכוף את דיני התכנון והבנייה ביעילות, הרי ש"על דרך הכלל, יש בתכלית זו כדי לגבור על הזכויות לקניין ולכבוד האדם" (רע"פ 2351/06 סביח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים (2.4.08)).

העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי או לעיכוב ביצוע
9.
העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הִנן מצומצמות וצרות בהיקפן.
סעיף 238א(ח) לחוק קובע את העילות להתערבות בית-המשפט בכל הנוגע לביטולו או להתלייתו של צו הריסה מינהלי, ומורה לאמור: "
לא יבטל ולא יתלה בית-המשפט צו הריסה מינהלי, אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת
". הוראת סעיף
238א(ח) לחוק מתייחסת, אפוא, לשתי עילות ביטול: האחת – אם הבנייה "
בוצעה כדין
", והשנייה – אם הוכח "
שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת
". הערעור דנן מתמקד, כאמור, בעילת הביטול השנייה.
כבר נפסק לא אחת, כי התשובה לשאלה, האם ביצועו של צו הריסה מינהלי "
אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת
", נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי – אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל ששים יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, או בבנייה שאוכלסה מעל שלושים יום לפני אותו מועד (ר"ע 352/03
לוין נ' ראש עיריית ירושלים
(12.7.83); ע"פ (י-ם) 58/83
יוסף לוין נ' ראש עיריית ירושלים
(3.7.83);
ר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד מ
(2) 445, 447;
רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב-יפו, פ"ד נא
(4) 625, 638;
רע"פ 9174/08

גבריאל פרץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב [פורסם בנבו]
(16.11.08)).
יודגש, כי צו הריסה מינהלי אינו צו המופנה כלפי אנשים, אלא מכוון כנגד מבנה שהוקם שלא כדין, והוא, אפוא, בבחינת צו
in rem
כלפי הנכס עצמו (
רע"פ 5341/06

צלאח נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה [פורסם בנבו]
(19.10.06);
רע"פ 918/07

חלואני נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים [פורסם בנבו]
(8.2.07)).
בנוסף לשתי העילות האמורות לביטולו של צו הריסה מינהלי לפי סעיף 238א(ח) לחוק, לבית-המשפט סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו היעדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף (
רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד מו
(1) 699; ו
רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח
(2) 397, 404). כן מורה ההלכה הפסוקה, כי בית-המשפט מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "
פגמים חמורים
"
שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו (
עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז
(1) 196). עוד הודגש בפסיקה, כי על-רקע תכליתו של סעיף 238א לחוק, עילות הביקורת השיפוטית מצומצמות, ואף "
יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם בבנייה הבלתי חוקית
" (
רע"פ 6034/99 כהן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נד
(1) 438, 447). כן נפסק, כי הטוען לפגם בצו הריסה – עליו חובת ההוכחה, וזאת מכוח חזקת התקינות של המעשה המינהלי (
רע"פ 1088/86 סברי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הגליל המזרחי, פ"ד מד
(2) 417; רע"פ 7478/07
בלילטי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים
(4.6.07)).
10.
בית-המשפט מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו, ואולם לאור תכליתו של הצו יעשה הדבר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. על-רקע התכלית החקיקתית שביסוד סעיף 238א לחוק, נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד (
רע"פ 5205/07

אוהרנסיאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים [פורסם בנבו],
(5.9.07)); כי יש "
למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן
" (
ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח
(2) 625, 627); וכי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (
רע"פ 10607/07

שומאן נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה [פורסם בנבו]
(12.2.08)).
ומן הכלל אל הפרט:
11.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בראיות שהוצגו, בעדויות שנשמעו, בתמונות ובסרט הדיוידי, אני דוחה את הבקשה לבטל את צו ההריסה המנהלי.

המבקשים לא הוכיחו את העילות המצדיקות את התערבות בית המשפט בכל הנוגע לביטולו או להתלייתו של צו ההריסה המנהלי.

המבקשים לא הוכיחו כי הבנייה בוצעה כדין.

המבקש עצמו בדבריו לפרוטוקול אישר כי היה מודע לכך שמדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, היה מודע לכך שכל בנייה טעונה היתר, אישר כי הוריד את גג האסבסט ויצק גג חדש, אישר כי הרים את מפלס הרצפה בגובה של חצי מטר, אישר כי העמודים התוחמים את המבנה מבחוץ הם בנייה חדשה וכך גם הכלונסאות, וזאת במסגרת תוכנית חיזוק לדבריו ואישר כי הדבר היחיד המקורי שנותר במבנה הם הקירות (עמודים 2,3 לפרוטוקול).

המבקש אומנם טען כי מדובר בשיפוץ בלבד וכי לטענתו לא חרג בס"מ משטחו המקורי, ועל כן שיפוץ כזה אינו טעון היתר, אולם בפועל ניתן לראות הן מהתמונות והן מהסרטון כי אין מדובר בשיפוץ בלבד, כי נעשו תוספות בנייה, כי הוסר הגג המקורי, כי הורם מפלס הרצפה ולמעשה דבריי המפקח כי מדובר בבנייה חדשה הטעונה היתר לא נסתרים.

גם אם מדובר בגג אסבסט כאשר הסיכונים הטמונים בגג שכזה ידועים הם, יש צורך לקבל היתר בנייה לצורך הסרתו והחלפתו בגג אחר והדבר לא נעשה.

המבקשים לא הוכיחו כי "ביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת".

מעיון בתמונות והמבקש אף לא טען זאת, ברור כי במועד הוצאת הצו המבנים לא היו מאוכלסים ולא ניתן היה להתגורר בהם. במועד צילום התמונות והסרטון רואים כי הבנייה בעיצומה.

לפי דברי המפקח, גם לאחר שהובהר למבקש כי אין סיכוי שיקבל היתר, הוא המשיך בבנייה והדבר מוצא תמיכה במסמכים שהוצגו מטעם הוועדה המקומית והמהנדסת.

לכן בצדק מציינים ב"כ המשיבה והמפקח כי המבקש עשה דין לעצמו והמשיך בעבודת הבנייה, על אף שהיה מודע לכך שלא התקבל היתר ואין סיכוי במצב הדברים הנוכחי כי יתקבל היתר בעתיד.

על כן בצדק הצו שהוצא נחוץ למעשה לשם מניעת עובדה מוגמרת לאור מצב שלבי הבנייה במועד הוצאתו ולאור התנהלותו של המבקש, אשר למעשה החליט לעשות דין לעצמו.
12.
ב"כ המבקשים לא הוכיח כי יש מקום להחיל על המקרה בו עסקינן את טענת ה"הגנה מן הצדק".

בבע"א 26102-05-10 טובי נ' יו"ר הועדה המחוזית, קבעתי כי לא היה מקום להחיל על אותו מקרה את טענת ההגנה מן הצדק, שכן לא מצאתי כי ניהול ההליכים המקבילים באותו עניין, היוו פגיעה כלשהי במבקש ואימצתי את עמדת ב"כ המשיבה כי עסקינן בהליך מנהלי ולא בהליך פלילי, כאשר צו ההריסה אינו מהווה סנקציה עונשית, גם אם תוצאתו עלולה להיות קשה למי שנפגע בשל הוצאת הצו.

ב"כ המבקשים לא הציג פסיקה המצביעה על כך שניתן להחיל את הדוקטרינות של "הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית" בהליכים כגון אלה שבפני
. דווקא ב"כ המשיבה הציג פסיקה הקובעת כי אין לעשות כן.

כך, בעפ"א (ת"א) 80029/04, קבע בית המשפט המחוזי כי:

"ההגנה מן הצדק נקלטה במשפט הישראלי כהגנה מפני הליכים פלילים כאשר מצא בית המשפט כי הגשת כתב האישום ופעולות רשויות השלטון עלו "כדי התנהגות בלתי נסבלת". בענייננו לא מדובר כלל בהליך פלילי אלא בפעולה מנהלית של רשות מנהלית (הועדה לתכנון ובניה). לא הובאה כל אסמכתא על החלת ה"הגנה מן הצדק" על פעולות המנהל מעבר לעילות הבטלות או הביטול של המשפט המנהלי" (בחוות דעתו של כב' השופט המר).
בענייננו, גם אם הייתי מקבלת את עמדת המבקשים, כי ניתן להחיל בהליך בו עסקינן את טענת ההגנה מן הצדק או האכיפה הבררנית, לא מצאתי כי המבקשים הוכיחו שבעניינם ננקטה אפליה כלשהי באכיפה או התנהגות בלתי נסבלת של רשות מרשויות השלטון.

המבקשים לא הצביעו על מקרה דומה באותה קרקע חקלאית, בנקודת זמן סמוכה בהם בוצעו עבודות בנייה ללא היתר והרשות לא נקטה בהליכים כנגד הבונים. להפך, דווקא מהעובדה שאין חולק שביחס למבנה השני של המבקשים בחלקה לא ננקטו הליכי צו הריסה והמשיבה הסכימה כי מדובר בעבודות שיפוץ, ניתן לראות כי החלטת המשיבה מבוססת על אדנים עניינים ורלוונטיים. כל מקרה – לגופו וכך עשתה גם המשיבה.

כפי שציינתי, להתרשמותי מדובר בעבודות בנייה של ממש תוך החלפת גג, הרמת רצפה, בניית עמודים וכלונסאות ואין מדובר בשיפוץ אלא בנייה של ממש שעל פי מיטב שיקוליה המקצועיים של המשיבה היה מקום להוציא בעניינן את צו ההריסה אשר הוצא בסופו של דבר.

אשר לטענת המבקשים כי למעשה המדינה מתנהלת באופן בלתי נסבל כלפי בעלי הבתים אשר מצאו עצמם מתגוררים על קרקע חקלאית על אף שבעת בניית הבתים היה מדובר במגרשים לבנייה, הרי ראשית, המבקש היה ער לכך שמדובר בקרקע שייעודה שונה לחקלאי כבר בשנת 1988, עת רכש את המבנים לאחר מועד זה, שנית, המבקש היה ערך לכך שלא יקבל היתר בנייה בשים לב לייעוד הקרקע ושלישית, בהסתמך על האמור ברע"פ 6559/06, גם אם בית המשפט עשוי "לתהות על מידת הצדק שבקיומו של כלל גורף האוסר על יושביהם של אזורים המיועדים לפינוי וטרם פונו או על המוציאים לחמם מאזורים אלה, לבנות בהם ולו לצורך שמירה על הקיים", הרי הדרך היא בהתאם לכללי המשפט המנהלי ולא עשיית דין עצמי על ידי בנייה בלא היתר (דבריו של כב' השופט א.א.לוי בשינויים המחויבים ביחס לבנייה נשוא הבקשה).

13.
צו ההריסה הוצא בתאריך 01/03/11 ונמסר בתאריך 02/03/11. מאז ועד היום עוכב ביצועו על ידי בית המשפט, תחילה על מנת לקבל את תגובת המשיבה, לאחר מכן על מנת לאפשר למבקשים למצות את הליכי התכנון והעתירה המנהלית ולאחר מכן במהלך הדיונים שהתנהלו בפני
.


בשלב זה, על פי המסמכים שהוצגו ובמיוחד ת/3 "לא ניתן לאשר את הבקשה לשינויים ותוספת שטח בקרקע חקלאי לשימוש מגורים מאחר ומהווה סטייה ניכרת" – החלטת וועדת המשנה מיום 26/07/11, זאת בהמשך לדיון בבקשה למתן לגליזציה להרחבת המבנה הקיים והחזרת חלק מהמבנה לקדמות בקרקע שיעודה חקלאית.


אכן, במקרים חריגים ויוצאי דופן – כך על פי הפסיקה – ניתן לעכב ביצועו של צו הריסה מנהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו. כך למשל אם מדובר במקרה בו היתר הבנייה נמצא בהישג יד.


עם זאת, אין מקום לעכב ביצוע צו הריסה מנהלי לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם.


המבקשים היו ערים לכך כי מדובר בקרקע חקלאית והיו ערים לכך כי לא ניתן לקבל היתר בנייה לבנייה המבוקשת על ידם. זאת, בטרם החלו בבנייה וכיום ביתר שאת לאחר החלטת וועדת המשנה מיום 26/07/11.


על כן ניתן לומר כי סיכויי הכשרתם של המבנים אינם וודאיים וכי בפני
המבקשים ניצבים מכשולים לא מעטים בטרם יוכלו לקבל היתר ולהכשיר את הבנייה.

לא זו אף זו, אלא כפי שציינתי לעיל, המבקשים לא הגיעו לבית המשפט בידיים נקיות, שכן, על אף שהיו ערים למצב החוקי ועל אף שמפקח הוועדה התריע בפני
המבקש 1 עוד בשלב ראשוני ביותר של הבניה על השלכות הבניה ומשמעויותיה, המשיכו המבקשים בבנייה עד אשר נאלץ יו"ר הועדה המחוזית להוציא את הצו.

בשלב זה המבנה נשוא הבקשה אינו משמש למגורים ואינו יכול לשמש למגורים במצבו הנוכחי ועל כן לא מצאתי כי תגרם למבקשים פגיעה אנושה, למעט פגיעה כספית, ביחס להוצאות שכבר הוצאו באופן שיהא בו כדי לשקול התליית תוקפו של הצו לתקופה נוספת.

14.
העולה מן האמור, לא מצאתי מקום לבטל את צו ההריסה המנהלי ולעכב את ביצועו, לא מצאתי כי התקיימו העילות המצדיקות התערבות בית המשפט ולא הוכח לי כי נפלו פגמים שיש בהם כדי להביא לבטלות הצו.


בהסתמך על כל האמור – אני דוחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ו/או להתלייתו.


ההחלטה תשלח לצדדים.

ניתנה היום,
כ"ז תשרי תשע"ב, 25 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.












עמא בית משפט שלום 16637-03/11 אורי אור, מירה אור נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה - צפון חיפה (פורסם ב-ֽ 25/10/2011)