פסקי דין על רמי לוי | פסקי דין על עובד לוי | פסקי דין על יפה מרקוביץ | פסקי דין על אברהם לוי | פסקי דין על עליזה לוי |

36209-04/11 עא     02/11/2011




עא 36209-04/11 רמי לוי, עובד לוי נ' יפה מרקוביץ, אברהם לוי, עליזה לוי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 36209-04-11
02 נובמבר 2011


לפני: כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ


כבוד השופט ד"ר יגאל מרזל


כבוד השופט אריה רומנוב

בעניין:
1
.
רמי לוי
2
.
עובד לוי
ע"י ב"כ עו"ד ניסן כוחי ואח'




המערערים

- נ
ג
ד -



1.יפה מרקוביץ
2. אברהם לוי
3. עליזה לוי
ע"י ב"כ עו"ד עובדיה גבאי




המשיבים


פסק דין



1.
לפנינו ערעור על

פסק דין
של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' ליפשיץ-פריבס) מיום 14.2.11, לפיו נתקבלה תביעת המשיבים לפינויים של המערערים מחנות שהושכרה להם ע"י המשיבים בדיירות מוגנת.

2.
המערערים מחזיקים, מכוח הסכם דיירות מוגנת, בחנות המצויה ברח' השקמה 4 בירושלים. את זכות הדיירות המוגנת רכשו המערערים מן המשיבים, בעלי הנכס, בשנת 1984, כנגד תשלום דמי מפתח. במהלך השנים הגישו המשיבים חמש תביעות לפינויים של המערערים מן החנות: שתי התביעות הראשונות, האחת משנת 1989 והשניה משנת 2005, הוגשו בשל הטענה כי המערערים העניקו לתאגיד מטעמם זכות שימוש במושכר, ושתיהן נסתיימו בהסדר פשרה לפיו הוסכם על סילוק ידם של התאגידים מן המושכר ותשלום פיצוי למשיבים, בגדרו של סעד מן הצדק. תביעה שלישית שהוגשה נגד המערערים בשנת 2008 בטענה לאי ביצוע תשלום בהתאם לפסק הדין שניתן בתביעה קודמת, נמחקה, בהסכמה, לאחר שנתברר כי הדבר נבע מתקלה טכנית. תביעה רביעית הוגשה ע"י המשיבים בשנת 2008 בטענה כי המערערים נטשו את המושכר. הליך זה טרם נסתיים ועודו תלוי ועומד. התביעה החמישית היא מושא הערעור שלפנינו, ובה נטען כי הסכם השכירות הופר בשל אי תשלום דמי השכירות לשנת 2009, הפרה המקנה למשיבים עילת פינוי.

3.
בעת ההתדיינות בבית משפט קמא, לא היה חולק כי היה על המערערים לשלם את דמי השכירות לשנת 2009, או להציע לשלמם (ס' 20 לכתב התביעה), עד ליום 1.1.09. אף לא היה חולק כי עד למועד הגשת התביעה, ביום 16.3.09, לא שולמו דמי השכירות. בחודש מאי 2009, במהלך הליך גישור שהתנהל בין הצדדים עוד בטרם הוגש כתב ההגנה, ביקשו המערערים לשלם את דמי השכירות והמשיבים סירבו לקבלם. דמי השכירות השנתיים בסך 8,984 ₪, הועברו, לבסוף, למשיבים, במצורף למכתבו של ב"כ המערערים מיום 31.12.09, יחד עם דמי השכירות לשנת 2010, לאחר שהוסכם על הצדדים כי לא יהיה בקבלת התשלום משום ויתור על טענה מטענות המשיבים. נוכח עובדות אלה, קבע בית משפט השלום בפסק דינו כי המערערים הפרו את הסכם השכירות, וכי קמה עילה לפינויים מן הנכס. בגדר הכרעתו זו דחה בית המשפט את טענת המערערים לקיומו של נוהג מחייב בין הצדדים לתשלום דמי השכירות רק על פי דרישה מוקדמת של המשיבים, דרישה שלא ניתנה בענייננו. בית המשפט הוסיף ודחה את בקשת המערערים למתן סעד מן הצדק, תוך שנימק החלטתו בהיות המושכר נכס עסקי ולא בית מגורים, במידת האיחור בתשלום דמי השכירות, בהיות ההפרה "הפרה שיטתית, חוזרת ונשנית מחמת מחדל או התרשלות של הנתבעים בקיום חיוביהם לתשלום דמי השכירות במועד", ובשל כך שהמערערים זכו כבר פעמיים לסעד מן הצדק. לאור כל האמור, הורה בית משפט קמא על פינויים של המערערים מן המושכר.

4.
המערערים טוענים בערעורם כי טעה בית משפט קמא עת שדחה טענתם לקיומו של נוהג מחייב בין הצדדים, המשנה את הוראות הסכם השכירות, ועל פיו קם חיובם של המערערים לתשלום דמי השכירות רק לאחר דרישה מוקדמת של המשיבים. לפיכך, בהעדר דרישה מוקדמת, לא הופר הסכם השכירות ולא קמה עילה לפינויים מן המושכר. עוד הם טוענים כי טעה בית משפט קמא בכך שנמנע מלהעניק להם סעד מן הצדק.

5.
דין טענתם של המערערים לקיומו של נוהג המחייבם לשלם את דמי השכירות רק לאחר דרישה מוקדמת, להידחות. טענה זו משיגה על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לאחר ששמעה את העדים והתרשמה מעדותם באופן בלתי אמצעי. ממצאים אלה מעוגנים היטב בחומר הראיות שהוצג בפני
בית המשפט, ואין מקום להתערב בהם.

6.
יחד עם זאת, הננו סבורים כי נוכח נסיבות העניין, היה מקום להעניק למערערים סעד מן הצדק. ס' 132(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, קובע כי "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת

פסק דין
של פינוי אם שוכנע שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק לתתו". מכוח סעיף זה נמנע בית המשפט, במקרים הראויים לכך, מלצוות על פינויו של הדייר, כנגד תשלום פיצויים לבעל הנכס, וזאת כאשר הסנקציה של פינוי, לעומת הפרתם של תנאי השכירות, נראית חמורה מדי, ועל כן בלתי צודקת (
ד' בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר
, בע' 174). בענייננו, שקלול נסיבות הענין מעלה כי חרף קיומה של עילת פינוי, נוטים מאזני הצדק לטובת הענקת סעד מן הצדק תחת פינויים של המערערים מן המושכר. אכן, המערערים הפרו את הסכם השכירות בכך ששילמו את דמי השכירות באיחור ניכר. יחד עם זאת, מדובר בתביעה ראשונה, בעשרות שנות שכירות, שהוגשה בשל אי תשלום דמי השכירות וטענות המשיבים לאיחורים קודמים לא נתבררו (ולא כפי שקבע בית משפט קמא). מן הראיות עולה הרושם כי אי התשלום נבע משגגה ולא מכוונת זדון, וכי לא היה חשש אמיתי שדמי השכירות לא ישולמו. אין גם חולק כי המשיבים לא פנו למערערים, וטעמיהם עמם, בהתראה על אי תשלום דמי השכירות בטרם פנו לבית המשפט, וכי המערערים הציעו לשלם את דמי השכירות בחודש מאי 2009, במהלך הגישור בין הצדדים, וסורבו. יש לקחת בחשבון גם את העובדה שהמערערים שילמו למשיבים, לרכישת זכות הדיירות המוגנת, דמי מפתח בסכום שאיננו מבוטל. גם אם הפרותיהם הקודמות של המערערים עומדות לחובתם, יש להתחשב בהקשר זה בעובדה שיחסי השכירות שבין הצדדים משתרעים על פני עשרות שנות שכירות. יש להתחשב גם בכך שמדובר בדמי שכירות בסכום נמוך יחסית, ושלא נגרם למשיבים, בשל האיחור, נזק שאיננו ניתן לתיקון ע"י תשלום פיצוי כספי. נוכח כל האמור לעיל, נראה כי פינויים של המערערים מן המושכר יהווה סנקציה חמורה מידי להפרה הנדונה.

7.
הערעור מתקבל, אפוא, באופן שצו הפינוי יעמוד על כנו, אולם המערערים לא יפונו מן המושכר אם ישלמו למשיבים, בגדרו של סעד מן הצדק, סך 70,000 ש"ח עד ליום 15.12.12. ההוצאות שנפסקו ע"י בית משפט קמא – יבוטלו.
המשיבים ישלמו למערערים את הוצאות הערעור בסך 15,000 ₪.
העירבון יוחזר למערערים, באמצעות בא כוחם.

מזכירות בית המשפט תודיע לב"כ הצדדים טלפונית על מתן פסק הדין ותעביר להם העתק ממנו.

ניתן היום,
ה' חשון תשע"ב, 02 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.






גילה כנפי שטייניץ, שופטת


ד"ר יגאל מרזל
, שופט

אריה רומנוב
, שופט









עא בית משפט מחוזי 36209-04/11 רמי לוי, עובד לוי נ' יפה מרקוביץ, אברהם לוי, עליזה לוי (פורסם ב-ֽ 02/11/2011)