פסקי דין על מאור ששון | פסקי דין על הילה ששון | פסקי דין על בנימין ששון | פסקי דין על עיריית תל אביב יפו |

45133-07/11 הפ     02/11/2011




הפ 45133-07/11 מאור ששון, הילה ששון נ' בנימין ששון, עיריית תל אביב יפו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 45133-07-11 ששון ואח' נ' ששון ואח'





מספר בקשה:1

בפני

כב' השופטת אסתר נחליאלי-חיאט


מבקשים

1
.
מאור ששון

2
.
הילה ששון


נגד


משיבים

1. בנימין ששון
2. עיריית תל אביב יפו



החלטה

1.
בפני
בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני שיורה כדלהלן:

א.
למשיבים או למי מטעמם להימנע מלבצע כל דיספוזיציות ביחס למחצית הזכויות
בדירה ברחוב מפרץ שלמה 45 בחולון – גוש 6750 חלקה 295 תת חלקה 14 (להלן : "הדירה").
ב.
למשיבה 2 או למי מטעמה להימנע מכל פעולה משפטית הנוגעת לדירה, לרבות מינוי, לרבות מינוי כונס נכסים על הדירה או על זכויות המשיב 1 ביחס לדירה.

2.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה, בתגובה, בתשובה ובהמרצת הפתיחה, ראיתי לקבל את הבקשה
וליתן את הצו המבוקש, קרי, להותיר על כנו את הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד עד למתן

פסק דין
,
והכל כפי שיפורט להלן.

3.
המבקשים הם ילדי המשיב 1 ושל בת זוגו לשעבר, גב' דרורה ששון (להלן: "דרורה"). ביום 11.7.97, כשהיו המבקשים קטינים, נחתם הסכם גירושין ויחסי ממון בין המשיב 1 לבין דרורה (להלן: "ההסכם" – נספח ב' לבקשה). בעת שחתמו על ההסכם היו הזכויות בדירה של בני הזוג ביחד בחלקים שווים, ונרשמו על שמם באופן שמחצית הזכויות נרשמה על שם המשיב 1 ומחציתן על שם דרורה; במסגרת ההסכם (סעיף 6) נקבע כי: "מחצית הנכס הרשום על שם הבעל יועבר לטובת הילדים עד הגיעם לגיל 18. מחצית הדירה אשר רשומה על שם האישה תשאר בחזקתה".
ביום 26.12.02
אושר ההסכם כנדרש על פי דין, בבית המשפט לענייני משפחה (כב' השופטת חנה ריש-רוטשילד – נספח ג' לבקשה).

4.
למבקש 1 מלאו 18 בשנת 2006 והמבקשת 2 הגיעה לגיל 18 בשנת 2005. הגם ששני המבקשים הגיעו לגיל 18 לא נרשמו זכויות המשיב 1 בדירה, על שמם עד עתה.

5.
ביום 9.6.11 נרשם שעבוד לטובת המשיבה 2 על זכויות המשיב 1 בדירה, וביום 12.6.11 שלח ב"כ המשיבה 2 מכתב
אל המשיב 1 ובו ציין כי בדעת המשיבה 2 לנקוט הליכי הוצאה לפועל למימוש השיעבוד שנרשם לטובתה בגין חובות המשיב 1 העומדים על סך של כ– 170,158 ₪.

דרורה פנתה במכתבים באמצעות ב"כ למשיבה 2 והסבירה כי למשיב 1 אין זכויות בדירה וכי הלכה למעשה הועברו הזכויות למבקשים, אך מכתבים אלה לא נענו.

6.
ביום 26.7.11 הגישו המבקשים תובענה בה מבוקש כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי לפיו
מחצית זכויות המשיב 1 בדירה שייכות למבקשים מכח ההסכם וזכויותיהם בדירה נקיות מכל עיקול לטובת המשיבה 2, ובמקביל הוגשה הבקשה למתן צו מניעה.

ביום 26.7.11 ניתן צו ארעי על ידי בית משפט זה (כב' השופטת ברון) ובהחלטה נוספת מיום 15.8.11 (כב' השופטת שבח) נקבע כי הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד למתן החלטה אחרת.

טענות המבקשים
7.
המבקשים טוענים שטענותיהם בתובענה מבוססות, כי מחצית הזכויות בדירה הרשומות על שם המשיב 1 שייכות להם מכח זכויות שביושר ומשכך, אין המשיבה 2, זכאית לעקל את זכויותיהם בנכס, בהיותה נושה.
לטענת המבקשים נודע להם שבכוונת המשיבה 2 למנות כונס נכסים למכירת הדירה (בגין חובות המשיב 1 למשיבה 2) ויש חשש כי ככל שלא יינתן הצו המבוקש תמכר הדירה ויגרם להם נזק בלתי הפיך כי לא יוכלו לממש את פסק הדין אם ינתן לטובתם, משכך נוטה מאזן הנוחות לטובתם.

עוד נטען כי המבקשים הגישו את הבקשה בתום לב, כי שלא כמו טענות המשיבה 2 בתגובתה ההסכם אינו הסכם למראית עין וכי למשיב 1 לא היו קשיים כלכליים משכך לא נחתם ההסכם למטרת הברחת נכסים; המשיב 1 מתגורר עם בת זוג אחרת ואף נולדה לשניים ילדה משותפת בשנת 2003, ואין הוא חי עם דרורה זה שנים. כן נטען כי הזכויות בדירה לא הועברו על שם המבקשים מאחר שעל זכויות המשיב 1 בדירה רשומה משכנתא לטובת כלל חברה לביטוח בע"מ והם לא טרחו הערת אזהרה על זכויותיו מאחר שמדובר באביהם.



טענות המשיבה 2
8.
המשיבה 2 מתנגדת לבקשה. לטענתה סיכויי התובענה קלושים. בהקשר זה נטען כי דרורה והמשיב 1, היו מודעים לחובות המשיב 1 לנושים שונים, ופעלו יחד במטרה להבריח את זכויות המשיב 1 בדירה בשל מצבו הכלכלי וחובותיו ובמטרה להתחמק מתשלומם, משכך, נטען כי מדובר בחוזה פסול או בעסקה למראית עין.

עוד ולחלופין טוענת המשיבה 2 כי הקניית הזכויות בדירה למבקשים היא לכל היותר זכות חוזית 'מוחלשת' והיא למעשה התחייבות לתת מתנה, הנסוגה מפני השעבוד הרשום לטובתה בשים לב לתם ליבה ולהסתמכותה על הרישום שבעת שנרשם לא היו כל הערות אזהרה לטובת המבקשים.

דיון
כאמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ראיתי לקבל את הבקשה וליתן צו מניעה זמני כמבוקש.

ותחילה לכלל
9.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 הדנה בבקשה לסעד זמני קובעת כדלהלן:
"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

ברע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ (2010), סוכמו הקריטריונים למתן סעד זמני, וכך נאמר: "השיקולים העיקריים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע אם להיעתר לבקשת סעד זמני הם: קיומה לכאורה של עילת תביעה- בשלב זה די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984); מאזן הנוחות- "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר"- כלשון תקנה 362(ב)(1). ושיקולים שביושר ובצדק- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין"- כאמור בתקנה 362(ב)(2).
בין שני התנאים הראשונים קיים יחס גומלין המוכר כ"מקבילית-כוחות" (רע"א 10509/05) בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בגס, [25.12.2005]). משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, וכן להיפך. (ראה למשל: רע"א 2397/06 אברג'יל נ' מנהל מקרקעי ישראל מחוז ת"א, [פורסם בנבו], 6.8.2006); רע"א 3071/10

רידר נ' רפאל חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו], 20.5.2010); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 521 (מהדורה עשירית, תשס"ט-2009))".
ועוד נמצא פסיקה למכביר שבכולן נמצא אותם תנאים הנבחנים עת נדרש בית המשפט לדיון בסעד זמני – למשל, רע"א 15279-07-10 כהן נ. חגולי

(2010)

;

ת"א

(מחוזי י-ם) 16071-06-10

סדן נ. היולט פקארד (ישראל) בע"מ

(2010)

; ה"פ (מחוזי ת"א) 9270-02-10 ישראל נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (2010); רע"א 8553/07 כתאני נ. שכטר (2008)).
לכך יש להוסיף כי צו מניעה הוא סעד מן היושר, וככזה, הוא כפוף לשיקול דעת בית המשפט השוקל, בין השאר, את העיתוי שבו פנה המבקש לקבלת הסעד, שכן בית המשפט לא ייעתר לבקשה למתן סעד זמני, אלא אם כן המבקש הראה כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות שיפוטית מוקדמת עוד בטרם בירור התביעה (רע"א 3569/10 לעיל).
ולענין שלפני

10.
ראיתי להתייחס תחילה למאזן הנוחות, שכן אף שהפכתי בטענות המשיבה 2 לא מצאתי כל טענה לענין הנזק הממשי העלול להיגרם לה ככל שיינתן הצו המבוקש. ממילא לא מצאתי ראיות מהימנות לנזק מיידי בשלב זה של הדיון. מאידך, השתכנעתי כי הנזק העלול להיגרם למבקשים ככל שלא יינתן הצו הזמני כבר בעת הזו עלול להיות משמעותי ובלתי הפיך.
11.
אין חולק כי ככל שלא ינתן הצו הזמני המבוקש לא יהיה כל מחסום בפני
המשיבה 2 לממש את זכויותיה בדרך של מכירת הדירה. מובן, כי במצב דברים זה לא ישמר המצב הקיים שאותו מבוקש לשָמֵר בבקשה לצו המניעה, וככל שהמבקשים יקבלו

פסק דין
לטובתם לא יוכלו לממש אותו לאחר מכר הדירה; אני דוחה את טענות המשיבה 2 כי "אם בכלל יגרם למבקשים נזק, אזי הינו נזק כספי גרידא, אשר ניתן לשיפוי מתמורת המכר", שכן שינוי המצב העובדתי בשלב מקדמי זה בטרם הוכרעו זכויות המבקשים יצריכו הליכים נוספים ומיותרים ובודאי שמאזן הנוחות פועל במקרה זה לטובת המבקשים שלא לשנות את המצב הקיים בפועל.
על פניו עולה כי אי מתן הצו הזמני בשלב זה עלול לגרום נזק מהותי אם לא בלתי הפיך עד כדי כך שבסופו של יום אף אם יינתן

פסק דין
הצהרתי כמבוקש במסגרת התובענה לא יוכלו המבקשים לממשו אם תמכר הדירה.
מאידך, וכפי שציינתי לעיל, המשיבה 2 לא פירטה איזה נזק, אם בכלל, עלול להגרם לה כתוצאה ממתן הצו המבוקש ונראה כי לא בכדי. כל שציינה באופן כללי ביותר במסגרת תגובתה הוא כי "הנזק שייגרם למבקשים הוא מועט אל מול אינטרס הנושים..." – טענה זו היא כללית ונטענה בעלמא ואינה מפרטת דייה את הנזק שעלול להגרם למשיבה 2 במקרה של אי מתן הצו המבוקש, ולא השכלתי למצוא בעצמי נימוקים של ממש לכך.
סיכומו של דבר, מצאתי כי בשיקולי מאזן הנוחות נוטה הכף באופן מובהק לטובת המבקשים ודי בכך כדי להותיר את צו המניעה הזמני על כנו עד מתן פסק הדין בתובענה.
12.
לזאת אוסיף, כי עיון בתובענה וביתר כתבי הטענות המונחים בפני
מצביע על קיומה של עילת תביעה ועל ראיות מהימנות לכאורה להוכיח את העילה, לאור העובדה כי ההסכם שבמסגרתו נקבעה זכות המבקשים לקבל את זכויות המשיב 1 בדירה נעשה בזמן אמת, בסמוך לפירוד בין הורי המבקשים ואף אושר כדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
13.
להבהיר, כי הגם שקבעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים באופן מובהק וכי קיימת עילת תביעה לכאורה ואף ראיות מהימנות להוכיחה, הרי שאין בכך משום קביעת מימצא כלשהו בקשר לסיכויי ההצלחה של המבקשים במסגרת התובענה, ואין בכך כדי להביע דעתי באשר לטענות לגיטימיות שיש למשיבה 2 לגבי עדיפות זכות השעבוד הרשום על פני זכות אובליגטורית.
אלא שאינני נדרשת לבחון את סיכויי ההליך העיקרי, ולאחר שמצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים ונכון לשמור בעת הזאת על המצב הקיים, וב'מקבילית הכוחות' הנבחנת בעניננו "

משמעות הדבר היא שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת" (רע"א 10509/05) מצאתי כי יש להעתר לבקשה.


14.
סופו של דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על מתן צו מניעה זמני כמבוקש.

בנסיבות ולאחר ששקלתי הדברים- לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום,
ה' חשון תשע"ב, 02 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 45133-07/11 מאור ששון, הילה ששון נ' בנימין ששון, עיריית תל אביב יפו (פורסם ב-ֽ 02/11/2011)