פסקי דין על י. שפילמן שרותי רכב | פסקי דין על יאיר שפילמן | פסקי דין על מאיה שפילמן | פסקי דין על אלי לנדאו | פסקי דין על עיריית הרצליה |

2906/98 א     09/11/2011




א 2906/98 י. שפילמן שרותי רכב בע"מ, יאיר שפילמן, מאיה שפילמן נ' אלי לנדאו, עיריית הרצליה






בפני

כב' השופט מגן אלטוביה
התובעים

1. י. שפילמן שרותי רכב בע"מ

2. יאיר שפילמן

3. מאיה שפילמן

ע"י בא כח עוה"ד טל יקר ואודי בר-עם
נגד
הנתבעים

1. אלי לנדאו

2. עיריית הרצליה

נתבעת 2 ע"י בא כח עוה"ד עידו אמגור


פסק דין
בין השנים 1987 - 1994 ניהלו התובעים (להלן: "התובעים" או "שפילמן") עסקי רכב במגרש ברחוב מדינת היהודים 87 בהרצליה (להלן: "מגרש אדרת"). עקב תוכנית לבנות במגרש אדרת פארק היי טק נאלצו התובעים לפנות את מגרש אדרת ולמצוא מגרש חלופי. מגרש מתאים מצא שפילמן בשדרות הגלים בהרצליה ובינו לבין קואופרטיב דן, בעלי המגרש (להלן: "דן"), התנהל משא ומתן לשכירת המגרש (להלן: "מגרש דן"). לטענת התובעים המשא ומתן לא השתכלל לחוזה שכירות עקב סירוב הנתבעים ליתן להם רישיון לניהול עסק במגרש דן.

ב

פסק דין
חלקי מיום 29.5.2007 (להלן: "הפסק החלקי"), נקבע כי הנתבעים אחראים לנזקם של התובעים, ככל שאלו יוכחו, בשל סירובם ליתן לתובעים רישיון לניהול עסק במגרש דן. בחלק זה של פסק הדין אדון בהיקף הנזק שנגרם לתובעים וגובה הפיצוי שעל הנתבעים לשלם לתובעים.

להלן יפורטו הטענות המרכזיות של בעלי הדין וככל שיידרש אפרט או אתייחס לטענות נוספות של בעלי הדין במסגרת הדיון בכל אחד מהעניינים בהם אדון.

טענות התובעים:

א. התובעים עמדו להתקשר עם דן בהסכם להשכרת מגרש דן לתקופה של חמש שנים עם אפשרות להארכת תוקף ההסכם לתקופה נוספת. ההתקשרות האמורה עוכבה עד לקבלת רישיון עסק שלא ניתן לתובעים עקב רשלנות הנתבעים. משכך וכדי לחשב את נזקם של התובעים יש להניח שהתובעים שכרו את מגרש דן והצליחו לממש את כל תכניותיהם העסקיות במגרש דן. בהתאם, יש לחשב את הרווחים להם היו צפויים התובעים מהפעלת מכלול עסקיהם במגרש אדרת, בו פעלו התובעים קודם לכן, ובכלל זה סוכנות למכירת מכוניות טויוטה חדשות, מכירת מכוניות משומשות, מתקן לשטיפת מכוניות, והשכרת חלקים מהמגרש לשוכרי משנה.

ב. במהלך הדיון הועלו אפשרויות לחישוב הנזק, ובין היתר העלה בית המשפט אפשרות לבניית מודל של קיזוז ההכנסות מהמגרש בפתח תקווה לשם הועתק בסופו של יום עסקם של התובעים, מההכנסות שהיו צפויות במגרש דן או מודל של קביעת הכנסה זהה בשני המגרשים וחישוב ההוצאה שהיה על שפילמן להוציא בכל אחד מהמגרשים כאשר ההפרש בין ההוצאה בפתח תקווה לבין ההוצאה במגרש דן מהווה את הנזק שנגרם לשפילמן. התובעים סבורים שלא ניתן לבנות מודל או נוסחה אחידים לחישוב ראשי הנזק שתבעו, אלא לשלב בין הנוסחאות והמודלים שהוצגו בחוות דעתו של הכלכלן מר אורי דהאן (להלן: "דהאן") ובחוות דעתו של השמאי אינג'ינר שמואל פן (הלן: "פן"), כמפורט להלן:

1. להערכת אובדן ההכנסות שנגרמו לתובעים עקב אי מכירת כלי רכב משומשים, אי ביצוע עבודות, אי מכירת חלפים והפסד עמלות מכירת מכוניות חדשות מיבואן מכוניות טויוטה, יש לעשות שימוש במודל של מניעת הכנסות כפי שנבנה בחלק ב' לחוות דעתו של דהאן.

2. להערכת אובדן ההכנסות כתוצאה מהיעדר אפשרות להפעיל במגרש דן מתקן לשטיפה ממוכנת, וההפסדים מתשלומי ריבית עודפים בהם נשאו התובעים מחמת כך שנמנעו מהם הכנסות שהיו צפויות להם במגרש דן, יש לעשות שימוש במודל שנבנה לחישוב ראשי נזק אלו בפרק א' לחוות דעתו של דהאן.

3. להערכת אובדן הכנסות והפסדים כתוצאה מהעדר אפשרות להשכיר חלק נכבד משטח מגרש דן לשוכרי משנה, יש להסתמך על הערכות שמאי המקרקעין.

ג. בהתחשב בחישובי המומחים מטעמם, טוענים התובעים לנזק כספי נכון ליום הגשת התביעה (19.10.1998) כדלהלן:

1. סך 3,780,600 ₪ בגין אובדן הכנסה משכירויות משנה.
2. סך 1,419,968 ₪ בגין הפסד רווחים מאי הפעלת מתקן שטיפה למכוניות.
3. סך 1,086,279 ₪ בגין אובדן רווחים ממכירת כלי רכב משומשים.
4. סך 2,820,953 ₪ בגין אובדן עמלות ממכירת כלי רכב חדשים.
5. סך 1,632,111 ₪ בגין תשלומי ריבית עודפים.
6. נזק בסך 300,000 ₪ בגין עגמת נפש.

ד. סך כל הנזקים שפורטו בסעיף ג שלעיל הינו 11,039,911 ₪, אולם התובעים העמידו את תביעתם על סך 4,000,000 ₪ מטעמי אגרה. לפיכך תובעים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם פיצוי בסך של 4,000,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלומם בפועל.

טענות הנתבעים

א. תביעת התובעים הינה תביעה לתשלום פיצויי קיום, ולמעט במקרים של תרמית הפיצויים בדיני הנזיקין הינם פיצויי הסתמכות ולא פיצויי קיום. זאת ועוד. הפיצוי הנזיקי נועד להעמיד את הנפגע במצב בו היה אלמלא מעשה העוולה והוא לא נועד להגשים ציפיות של הנפגע שלא הוגשמו בעקבות מעשה העוולה. על כן אין לפסוק לתובעים את הפיצוי הממוני הנתבע.

ב. במסגרת פיצויי ההסתמכות ניתן לפצות ניזוק בגין הפסד כתוצאה מאובדן הזדמנות עסקית חלופית אולם התובעים תבעו פיצויי קיום ולא פיצוי בגין אובדן הזדמנות חלופית.

ג. אשר לפיצוי הנתבע בגין נזק שאינו ממון, טוענים הנתבעים כי תובעים 2 ו – 3 תבעו פיצוי בגין נזק שאינו ממון בסך 300,000 ₪ אולם הסירוב למתן הרישיון במגרש דן נעשה כלפי תובעת 1 שלא תבעה פיצוי כזה. על כן, אין לפסוק לתובעים פיצוי בגין נזק שאינו ממון.

ד. בין התובעים לבין דן לא נכרת הסכם שכירות ביחס למגרש דן, ממילא לא הייתה לתובעים כל זיקה רכושית למגרש דן, לכן אין הם זכאים לפיצוי בעד הנזק הנטען מאי הפעלת עסקיהם במגרש דן.

ה. חוות הדעת של המומחים מטעם התובעים ביחס לחישוב הנזק הנטען, נסמכו על עובדות שלא הוכחו על ידי התובעים, טעויות והתעלמות מהמציאות, על כן, אין לקבל את חוות הדעת.

ו. לתובעים לא נגרם נזק מאי כניסתם למגרש דן משום שהתחליף שמצאו במגרש בפתח תקווה בו הפעילו עסקי מכוניות, עלה על המקור או לפחות לא נפל ממנו.

ז. התובעים לא הוכיחו השקעה עודפת במגרש בפתח תקווה על פני זו שהיו נדרשים להשקיע במגרש דן.

דיון

1. ביום 31.3.2008 הגישה עיריית הרצליה
(להלן: "העירייה" או "הנתבעת") "בקשה לקביעה כי לא נוצר נזק בר-פיצוי ולחלופין לתחימת סוגי הנזק ברי הפיצוי במסגרת התביעה" (בשא 7161/08). בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 10.7.2008, ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה אף היא (רע"א 8214/08).

בסיכומי התשובה מטעמם, טוענים התובעים שיש לדחות את טענות העירייה לפיה לא זכאים התובעים לפיצויי קיום, משום מעשה בית דין והשתק שיוצרת ההחלטה בבשא 7161/08.

הטענות שנטענו בסיכומי העירייה תחת הכותרת "מהו מועד העוולה בפסה"ד החלקי" (סעיף 4), הינן בגדר טענות של ערעור על הקבוע בפסק הדין החלקי, תוך חזרה על ההנחה עליה ביססה העירייה את בקשתה בבשא 7161/08, כאילו נקבע בפסק הדין החלקי כי הסירוב למתן רישיון עסק במגרש דן נעשה כדין, ולא היא. על כן, איני רואה לנכון לדון בטענות אלה.

2. אשר לטענות העירייה ביחס לסיווג הפיצוי הנתבע. בפסק הדין בע"א 5610/93 יוסף זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, ראשון לציון (פורסם בתקדין), הנזכר בסעיף 3.9 לסיכומי העירייה, נקבע (שם פסקה 6):

"הכלל הרחב לגבי פיצויים בנזיקין הוא, על כן, כי יש לפסוק לניזוק את אותו פיצוי אשר יש בו כדי להעמידו במקום בו היה אלמלא נעשה כלפיו מעשה העוולה...
...
הערה שנייה נוגעת ליחס בין אינטרס הציפיות לבין אינטרס ההסתמכות. ההבחנה בין אמות מידה אלה אינה חדה וחלקה. כך, למשל מכיר הדין בכך שאינטרס ההסתמכות כולל את זכותו של נפגע לפיצוי על הפסדים שנגרמו לו עקב כך שנמנע מלהתקשר בעסקה חלופית...
...
התחשבות באובדן ההזדמנות מקרבת בצורה משמעותית את נזקי ההסתמכות לנזקי הקיום, שכן במקרים רבים ניתן להניח כי ההזדמנות שאבדה הייתה מעמידה את הנפגע במצב בו היה לו נכרת עימו חוזה.
דברים אלה מתארים נכוחה את המשמעות של ההכרה בפיצוי בגין אבדן הזדמנות גם כשמדובר בעוולה הנזיקית של מצג שווא רשלני. הם מבהירים כי לעיתים אין להבחנה בין האינטרסים השונים נפקות מעשית רבה, ב"שורה האחרונה" של היקף הפיצוי".

מהאמור לעיל עולה כי נוכח הכלל לפיו הפיצוי בדיני הנזיקין נועד להעמיד את הנפגע במקום בו היה אלמלא נעשתה כלפיו העוולה, אין חשיבות מעשית רבה לסיווג הפיצוי. לכך יש להוסיף, כי ישנם מקרים בהם "ניתן להניח כי ההזדמנות שאבדה הייתה מעמידה את הנפגע במצב בו היה לו נכרת עימו חוזה" והנחה זו יפה גם לדיני הנזיקין. לפיכך, נראה כי בבחינת היקף הנזק אין מניעה להכיר בנזק שנגרם לתובעים מאובדן ההזדמנות העסקית שהייתה גלומה במגרש דן מקום שסירוב הנתבעים ליתן לתובעים רישיון עסק למגרש דן היה הגורם לכך שהתובעים לא שכרו את המגרש. בעניין זה נכון להוסיף, כי סביר להניח שבעת סירובם ליתן לתובעים רישיון עסק למגרש דן, צפו נציגי העירייה והנתבע שהתובעים לא יתקשרו בהסכם לשכירת מגרש דן ולא יפעילו במגרש את עסקי הרכב שלהם ללא רישיון עסק.

מקובלת עליי טענת העירייה, הנסמכת על פסק הדין בע"א 2341/04 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלקה גלבוע ואח' (פורסם בתקדין), כי בבחינת היקף הנזק אין להתחשב בכוונה ערטילאית של הנפגע להקמת עסק שעה שלא ננקטו על ידו צעדים כלשהם להוציא את הרעיון אל הפועל. אולם, כפי שיובהר להלן כוונת התובעים לשכור את מגרש דן לא הייתה כוונה ערטילאית אלא כוונה שהינה תולדה של הצורך למצוא תחליף למגרש אדרת אשר לוותה בנקיטת צעדים ממשיים להוציאה אל הפועל.

3. בתצהירו מיום 4.3.2004 מאשר מר גיורא מרגולין, מי ששימש בתקופה הרלבנטית כמנהל מחלקת הנכסים בקואופרטיב דן (להלן: "מרגולין"), כי במאי 1994 פנה אליו שפילמן וביקש לשכור את מגרש דן לצורך עסקיו. כן מאשר מרגולין, כי במהלך משא ומתן שניהל עם שפילמן סוכמו כל הפרטים הנדרשים בהסכם לפיו יושכר מגרש דן לשפילמן. גרסה זו של מרגולין לא נסתרה בחקירתו הנגדית (ע' 15 – 22 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.2004).
זאת ועוד. גרסה זו נתמכת במכתב ששלח מרגולין ביום 26.5.1994 (נספח ב לתצהירו), ממנו עולה כי בין מרגולין לבין שפילמן התקיים משא ומתן לשכירת מגרש דן.

אכן, מחקירתו של מרגולין עולה שבין הצדדים לא התגבשה הסכמה ביחס לגובה דמי השכירות (ש' 23 ע' 18 לפרוטוקול), אולם מדובר בפער קטן יחסית (10%) וסביר להניח שהצדדים לא מצאו צורך לגשר עליו כל עוד לא ניתן לשפילמן רישיון עסק. נוכח אלה, ובהתחשב בכך שמגרש דן מצוי באזור בו שכן מגרש אדרת אותו נאלץ שפילמן לעזוב, ובהתחשב במכלול הפעולות שנקטו התובעים לקבלת רישיון עסק במגרש דן, סביר להניח שאילו קיבלו התובעים רישיון עסק היו שוכרים את מגרש דן לצורך הפעלת עסקי הרכב שלהם. מכאן, שסירוב הנתבעים ליתן לתובעים רישיון עסק במגרש דן גרם לכך שהתובעים לא הפעילו את עסקיהם במגרש דן, ועל כן, על הנתבעים לשאת בנזקים שנגרמו לתובעים עקב אי הפעלת עסקיהם במגרש דן.

עם זאת, יש לבחון האם הייתה לשפילמן כוונה ממשית להפעיל כל אחת מפעילויות העסקיות שלטענתו התכוון להפעיל במגרש דן.

4. שפילמן לא שכר את מגרש דן, ועל כן, היקף הנזק שנגרם לשפילמן עקב אי מתן רישיון עסק למגרש דן כרוך בהערכה או אומדן של הריווח שצפוי היה שפילמן להרוויח מהפעלת עסקיו במגרש דן, וביחס לכך נקבע בע"א 9474/03 יורם גדיש תשתית ובנייה (1992) בע"מ נ' בהג'את מוסא (פורסם בתקדין):

"קביעת שיעורו של הפיצוי ושומתו של הנזק (הממוני והלא ממוני) מחייבת הוכחת "הנתונים העובדתיים שמהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו" (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (5) 193, 206). נתונים אלה מתבססים לעתים על התרחשויות עתידיות, הצפונות בחיק העתיד. אין בכך כדי לשלול את תחולתו של עקרון השבת המצב לקדמותו. אכן, חוסר הוודאות בהערכת הנזק וקביעת שיעור הפיצוי היא ממהות העניין (ראו, פרשת ברששת, עמ' 296; פרשת איניסימוב, עמ' 808). כל תורת פיצויים היא במידה רבה תורת חוסר הוודאות. אין בה דיוק מדעי. היא מעוגנת לעתים בהערכת סיכויים. הערכה זו קשה היא (ראו פרשת נעים, עמ' 773). אין לדרוש בה מידת ודאות ודיוק מוחלטים. לעניין השבת המצב לקדמותו, כמו גם לעניין כל חלופה אחרת. אכן, במקום שהוכח נזק, אין באי האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לשלול הפיצוי. אין לדרוש דיוק מתמטי. "כל שנדרש הוא, כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים. אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לשופט לעריכת אומדן להשלמת החסר" (פרשת נעים, עמ' 809; ע"א 648/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מה (2) 793, 800; ראו גם מקגרגור, שם, עמ' 296)."

המגרש בפתח תקווה

5. בסמוך לסירוב העירייה ליתן לתובעים רישיון עסק במגרש דן, פתחו התובעים עסק במגרש בפתח תקווה ומתעוררת השאלה האם הפעילות במגרש בפתח תקווה מהווה תחליף לפעילות שהתכוון שפילמן להפעיל במגרש דן, כטענת הנתבעים (סעיפים 28.4 ו – 28.5 לסיכומי העירייה) או שמא מדובר בפעילות עסקית שאינה קשורה לפעילות שנמנעה משפילמן במגרש דן כטענת התובעים (סעיפים 8 – 43 לסיכומים). ככל שתתקבל טענת הנתבעים, אזי יש לקזז מהריווח שאמור היה שפילמן להפיק מהפעלת עסקיו במגרש דן את הריווח שנצמח לו בפועל מהפעלת אותם עסקים במגרש בפתח תקווה.

6. בתצהירו מיום 25.3.2002, מתאר יאיר שפילמן
את הניסיונות להשיג רישיון עסק במגרש דן (סעיפים 5.1 – 5.29) ואף מתאר את המהלכים העקרים שנקטו התובעים לאתר מקומות חליפיים להקמת עסקי המכוניות שלהם בעיר הרצליה (סעיפים 6.1 – 6.6). בהמשך הצהיר יאיר שפילמן
כדלהלן (סעיף 7.6):

"בסופו של דבר ומשהבנו כי הנתבעים וליתר דיוק הנתבע מס' 2 גמרו אומר שלא לאפשר לנו להמשיך לפעול בתחומי השיפוט של העיר הרצליה, נאלצנו להעתיק את כל עסקינו לעיר פתח תקווה, מקום בו לא הייתה לנו תשתית עסקית או אחרת כלשהי, ונאלצנו להקים מחדש, בהשקעה כספית אדירה, את שורת המוסכים שניהלנו בעיר הרצליה".

עוד הצהיר (סעיפים14.4) – 14.5:

"אותו סירוב אילץ אותנו בסופו של דבר להעביר עסקינו לעיר פתח-תקווה, תוך שאנו נאלצים להשקיע בהקמה מחודשת של התשתיות הנדרשות לצורך ניהול אותם עסקים, סכומי עתק, תוך שכל המוניטין שצברנו במהלך השנים ירד לטמיון, תוך שחלק מעסקינו אבדו כליל ותוך שאנו סובלים נזקים עצומים.
כמו כן, בשל הסירוב הנ"ל, ואף בשל ההליכים בהם נקטו הנתבעים כנגדנו בכל הנוגע לסוכנות למכירת כלי רכב חדשים בבית אוריון והיעדר יכולת לתפקד כראוי ובאופן שוטף כתוצאה מאותם הליכי סרק, נאלצנו להעביר גם את עסקי סוכנות הרכב לעיר פתח תקווה ולחסל את כל עסקינו בעיר הרצליה, תוך שאנו סובלים מנזקים כבדים".

מהאמור בתצהירו של יאיר שפילמן
נראה כי העסק החדש שפתחו התובעים בפתח תקווה מהווה תחליף לעסק שהתכוונו לפתוח במגרש דן. האמור בתצהירו של יאיר שפילמן
מצביע על קשר סיבתי ברור בין סירוב העירייה ליתן לתובעים רישיון עסק להפעלת עסקי רכב במגרש דן לבין פתיחת עסקי המכוניות בפתח תקווה. תמיכה לקשר הסיבתי האמור ניתן למצוא גם בחוות דעתו של דהאן אשר נסמך על מידע שקיבל מיאיר שפילמן
עובר לעריכת חוות דעתו, ובין היתר ציין (פסקה ראשונה בע' 8): "...אלא שהחברה גם נאלצה לשלם דמי שכירות במקום החדש שנאלצה לשכור בפ"ת, הוצאה שלא הייתה מתקיימת, לו שכרה את מגרש דן, כפי שתכננה". על דברים ברוח זו חזר דהאן גם בע' 15 לחוות דעתו, וכך העיד (ש' 17 ע' 771 לפרוטוקול):

"אבל יש זיקה בין השניים. ההפרש בין הפעילות שהייתה אמורה להתרחש בדן לבין הפעילות שהוא הקים בלוס אנג'לס או בפ"ת ההפרש ביניהם זה הנזק וזה מה שאנחנו מראים בכל חוות הדעת הזאת".

לאלה יש להוסיף שמעשיהם של התובעים מעידים בהם ומשבכתב התביעה (סעיף 16) ובחוות הדעת של דהאן (ע' 15-16) נטען לנזק הנובע מפעילות במגרש פ"ת, אין אלא להסיק שבזמן אמת וסמוך לאחר מכן ראו התובעים בעסק בפתח תקווה תחליף לעסק שהתכוונו להפעיל במגרש דן.

מהאמור עד כאן, הגעתי למסקנה שהעסק שפתחו התובעים בפתח תקווה מהווה תחליף לעסק שהתכוונו לפתוח במגרש דן, וכך נקבע.

7. כאמור שפילמן לא שכר את מגרש דן, ונוכח מסקנתי לפיה העסק בפתח תקווה מהווה תחליף לעסק אותו התכוונו התובעים לפתוח במגרש דן, נראה כי כדי לעמוד על הנזק שנגרם לתובעים יש להשוות בין ההשקעה שהשקיעו התובעים בהקמת העסק בפתח תקווה לבין ההשקעה שהיו משקיעים בהקמת העסק במגרש דן תוך התחשבות בהבדלים בין המגרשים. בנוסף יש להשוות בין הריווח/הפסד שהיה לתובעים בשנים הרלבנטיות במגרש בפתח תקווה לעומת הריווח/הפסד שהיו התובעים מפיקים ממגרש דן באותן שנים.

8. לעניין זה, מקובלת עליי טענת העירייה, לפיה ההתחשבות בתוצאות העסקיות של התובעים בפתח תקווה אינה נובעת מחובת הקטנת הנזק אלא מהווה אחד הרכיבים בחישוב הנזק שנגרם לתובעים. על כן, אני דוחה את טענת התובעים לפיה חלה על הנתבעים חובה להוכיח את התוצאות העסקיות במגרש בפתח תקווה, ונקבע בזאת, שעל התובעים חלה החובה להוכיח את כל הרכיבים הדרושים לחישוב הנזק ובכלל זה התוצאות העסקיות במגרש בפתח תקווה.

9. בחוות דעתו מפרט דהאן את הפעילות העסקית שלטענת שפילמן תוכננה במגרש דן, ומעריך את ההכנסות, ההוצאות והריווח מהפעילות האמורה. להלן אתייחס לטענות הצדדים ביחס לפעילויות העסקיות הנזכרות בחוות הדעת האמורה.

הריווח שנמנע עקב אי השכרת שטחים לשוכרי משנה במגרש דן

10. לטענת שפילמן, מתוך שטח המגרש תכנן להשתמש ב – 450 מ"ר שטח בנוי ו – 1,000 מ"ר שטח פתוח לצורך עסקי המכוניות ואת יתרת שטח המגרש התכוון להשכיר לשוכרי משנה. זאת, כנגזרת מהיקף השטח ששימש את שפילמן במגרש אדרת (1,383 מ"ר) בתוספת שטח הנדרש לשטיפת מכוניות.

בתצהירו מיום 25.3.2002 מתייחס מר יאיר שפילמן
לאבדן הרווחים עקב אי השכרת שטחים בשכירויות משנה, ובין היתר הצהיר כדלהלן (סעיף 19.3):

"אנו גיבשנו, כאמור, את שוכרי המשנה שהיו לנו במגרש אדרת לקבוצה שתעבור לנהל עסקיה במוסך דן והתעתדנו להמשיך ולהשכיר לשוכרי המשנה שטחים במוסך דן, ואף להשכיר את יתרת השטח לשוכרים אחרים.
יצוין כי העסקים שלנו היו אמורים להשתרע על שטח של כ – 450 מ"ר בנוי וכ – 1,000 מ"ר שטח פתוח, ולפיכך היה נותר לנו שטח עודף להשכרות משנה של כ – 1,750 מ"ר בנוי וכ – 3,000 מ"ר שטח פתוח.
אנו התעתדנו להשכיר את השטח בשכירויות משנה תמורת דמי שכירות חודשיים בסכום שאינו פחות מסך שווה ל – 15$ למ"ר מקורה ו – 4$ למ"ר שטח פתוח.
בנובע מהאמור היו צפויים לנו תקבולים, בגין השכרות משנה בלבד, בסך שווה ערך בש"ח ל – 38,250$ לחודש (וסך 459,000$ לשנה), ובניכוי הסכום שהיינו צריכים לשלם עבור שכירת המגרש היו צפויים להיוותר בידינו רווחים בסך 20,750$ לחודש ו – 249,000$ לשנה, אשר לאחר הפחתת עלויות נלוות בשיעור 5% היו אמורים להסתכם בסך של 226,050$ לשנה.
...
עבור חלקו היחסי של השטח בו היינו אמורים להשתמש במוסך דן, שילמנו בפועל, החל משנת 1995 דמי שכירות בסך 48,600$ לשנה, ועל סכום זה להתווסף לסכום הנזקים נקוב בסעיף 20.6 לעיל.
סך הנזקים שנגרמו לנו כתוצאה מהיעדר האפשרות להשכיר את שטח מגרש דן בשכירות משנה עומד על שיעור שנתי של 274,650$.
הואיל ואנו היינו אמורים לשכור את שטח מגרש דן לתקופה של 5 שנים לפחות, הרי סך הנזקים שנגרמו לנו בסעיף זה, עומד על סך 1,373,250$ ובהתאם לשיעור הממוצע של הדולר לשנים קודמות ושערו הידוע האחרון לסוף שנת 1997, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, עמדו הנזקים הנ"ל על סך 5,155,000 ₪ נכון לסוף שנת 1997, ששווים סך 5,434,249 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, והכל כאמור בחוות דעתו של המומחה".

מתצהירו של שפילמן (סעיף 5.2.6) עולה לדבריו כי בפועל מי ששכר את מגרש דן בסופו של דבר (וראו להלן) השכיר שטחים לשוכרי משנה וזהותם ידועה. ממילא נראה שבמאמץ סביר ניתן היה לברר את התנאים בהם הושכרו חלקים ממגרש דן בשכירות משנה. התובעים לא עשו כן, וטענתם כאילו היה על הנתבעים לעשות כן, אינה מקובלת עליי.

זאת ועוד. בסעיף 4.3 לתצהירו, הצהיר שפילמן כי חיפש מקום חלופי וגיבש "את מרבית שוכרי המשנה שלנו לקבוצה שתשכור יחד עימנו (בשכירות משנה) את המקום החדש...", אולם בחקירתו הודה שפילמן שחוץ מהעסק הקרוי "מרכז הצמיג" של עובדיה אשר שכר את מגרש דן כולו, לא נשאר במגרש דן אף אחד משוכרי המשנה שהיו במגרש אדרת (ע' ש' 12 ע' 140 לפרוטוקול). ממילא, נמצא שהערכתו של שפילמן ביחס להתנהגות שוכרי המשנה (תפוסה של 100% על פי החישוב בסעיף 19.6 לתצהירו) אינה תואמת את אשר התרחש בפועל במגרש דן. לכך יש להוסיף כי מחקירתו של שפילמן ביחס לתחלופת שוכרי המשנה במגרש אדרת (ע' 87 – 115 לפרוטוקול) עולה תמונה דומה, ובלשונו של שפילמן (ש' 11 ע' 100 לפרוטוקול): "כן. בוודאי. היה. היה פה ושם איזה תקופות מתות".

משאין לסמוך על הערכתו של שפילמן ביחס לתנאי השכירות בהם היו שוכרי המשנה משכירים חלקים ממגרש דן ורציפות השכירות, אין לסמוך אף על חוות הדעת של דהאן ופן בעניין זה, שכן מעדויות המומחים עולה שחוות הדעת שלהם נסמכו על נתונים עובדתיים שמסר להם שפילמן באופן כללי וביחס לכל אחת מהפעילויות העסקיות הנזכרות בחוות הדעת (ש' 23 ע' 722, ש' 4 ע' 768, ש' 11 ע' 773, ש' 22 ע' 791 ו – ש' 1 ע' 907 לפרוטוקול).

זאת ועוד. בטבלה המופיעה בעמוד 13 לחוות הדעת של פן, צוין כי דמי השכירות החודשיים למ"ר תצוגה הינם 26$, ו – 11$ למ"ר סככה, אולם מעיון בהסכם שכירות שנכרת ביום 31.7.1994 בין ש.א עובדיה בע"מ לבין ליאונרדו קרמיקה בע"מ (מוצג נ/24), עולה שבתקופה הרלבנטית שולמו בפועל דמי שכירות חודשיים בסך 12$ למ"ר בנוי ו – 9$ למ"ר סככה במגרש דן. בכך יש כדי לסתור את ההנחות בדבר גובה דמי שכירות המשנה עליהן ביסס פן את חוות דעתו ואף את הנתונים אודות עסקה זו שהופיעו בכתבה שנכללה במוצג ת/61.

אוסיף, כי מוצג ת/61 כולל חוות דעת של אינג'י' פנחס ווימר ז"ל מהנדס ושמאי מקרקעין, מיום 20.12.1998. חוות דעת זו נערכה לבקשת העירייה לצורך קביעת שומת השבחה ביחס למבנה בשטח 2,219 מ"ר ששימש כחנות מכירה של רשת "גרינברג". בחוות דעת האמורה, צוין, כי יהיה זה סביר לבסס את השומה על דמי שכירות חודשיים של 13$ למ"ר תעשייה ו – 26$ למ"ר מסחר (שם סעיף 5ד). אלא שבהעדר אפשרות לחקור את עורך חוות הדעת לא אוכל ליתן לחוות דעת זו משקל רב. בנוסף, לא ברור איזה חלקים ממגרש דן ניתן היה להשכיר כשטח למסחר ואיזה חלקים ניתן היה להשכיר כשטח לתעשייה.

עוד יש להוסיף, כי טענת התובעים לפיה אין להפחית מדמי השכירות שהיו מתקבלים משוכרי המשנה הוצאות להכשרת המושכר מעבר להוצאה הכללית בסך 50,000$ שלטענתם דרושה להתאמת מגרש דן לצורך עסקי התובעים, אינה מתיישבת עם מצבו הפיזי של מגרש דן שבתקופה הרלבנטית היה רובו שטח פתוח וסככות ישנות. מסקנה זו מתחזקת מעדותו של מרגולין לפיה דן העדיפה להשכיר את כל שטח מגרש דן כמקשה אחת "על מנת שלא נאלץ לשאת או להשתתף בעלות שינויים והתאמות שהיו נדרשים לשוכר שהיה מבקש להשתמש במגרש לצרכים אחרים, שכן שינויים אלו כרוכים, מטבע הדברים, בהוצאות לא מבוטלות".

בעניין זה, נכון להוסיף כי טענת התובעים לפיה ההוצאה הכרוכה בהתאמת המושכר מוטלת על השוכר (סעיף 207 לסיכומים) נסמכת על הסכם השכירות מוצג נ/24 לפיו שכרו השוכרים את המושכר לפי 12$ למ"ר בנוי ו – 9# למ"ר סככה. ממילא, נראה שככל שהתאמת המושכר הוטלה על שוכרי המשנה הופחתו דמי השכירות בהתאם.

לפיכך, איני רואה לנכון לסמוך על הערכותיהם של שפילמן, פן ודהאן, אודות הריווח שהיה נצמח לתובעים מדמי השכירות שהיו משלמים שוכרי המשנה במגרש דן.

11. מהאמור עד כאן, נראה שהתובעים כשלו בהבאת ראיות מהימנות להוכחת תנאי השכירות של שוכרי המשנה במגרש דן ולכאורה אפשר היה לדחות את תביעת התובעים בראש נזק זה. אולם משהוכח שבפועל השכירו התובעים חלקים ממגרש אדרת לשוכרי משנה וחלקים ממגרש דן הושכרו לשוכרי משנה בתקופה הרלבנטית, סביר להניח שאילו שכרו התובעים את מגרש דן היו משכירים חלקים ממנו לשוכרי משנה. בהתאם נראה כי אי השכרת מגרש דן גרמה לשפילמן נזק הכרוך באובדן דמי שכירות משוכרי משנה.

מהאמור עד כאן, נראה שהתובעים עמדו בנטל להוכיח שנגרם להם נזק מאובדן דמי שכירות שבנסיבות העניין, שיעור הנזק אינו ניתן לחישוב בדייקנות ובוודאות. יתר על כן, אפילו היו התובעים מספקים נתונים מדויקים אודות תנאי השכירות של שוכרי המשנה במגרש אדרת ובמגרש דן, עדיין שיעור הנזק שנגרם לתובעים היה נותר בגדר הערכה משום שאין כל ביטחון שאותם תנאים היו נקבעים בפועל אילו השכירו התובעים חלקים ממגרש דן לשוכרי משנה.

לפיכך, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 9474/03 שלעיל, איני רואה לנכון לדחות את תביעת התובעים בראש נזק זה אלא לבחון את הראיות הרלבנטיות וככל שיידרש להשלימן בדרך של אומדן.

12. על הריווח שניתן היה להפיק לאחר שנת 1994 מהשכרת משנה של שטחים במגרש דן, ניתן ללמוד מעדותו של מרגולין (ש' 29 ע' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.2004):

"ש. כמנהל נכסים טרי, כיצד ידעת כמה דמי שכירות לבקש, הייתה לך חוות דעת של שמאי.
ת. כן. ידעתי שאם נשכיר את זה בחלקים, נקבל יותר. קיבלתי חוות דעת שמאית מיוסי זרניצקי.
ש. חוות הדעת, נמצאת בידך.
ת. כרגע לא. אני מניח שהיא בתיק הנכסים של דן.
ש. האם השמאי העריך דמי שכירות או שווי למכירה.
ת. דיברנו על שכירות וביקשתי לגבי דמי שכירות והוא העריך את השווי להשכרה בקרוב מאוד ל – 20,000 דולר ובשכירות משנה לחלקים בעוד כ – 7,000 – 8,000 דולר".

מעדות זו של מרגולין נראה כי בתקופה הרלבנטית השכרת משנה של שטחים במגרש דן, הייתה מצמיחה למשכיר ריווח סופי ממוצע של כ – 7,500$ לחודש על כל שטח המגרש.

13. מהסכם השכירות שנכרת בין שפילמן לבין אדרת בע"מ (נספח א לתצהירו של שפילמן), עולה כי מגרש אדרת כלל כ – 703 מ"ר סככות ועוד כ – 1,500 מ"ר מגרש אספלט. מרשימת שוכרי המשנה במגרש אדרת (מוצג נ/2 – נספח א לחוות דעת אורי וולף), עולה כי שפילמן הקצה לשוכרי המשנה 820 מ"ר ממגרש אדרת. בהפחתת השטח שהקצה לשוכרי משנה (820 מ"ר) משטח המגרש הכולל (2,203 מ"ר) השתמש שפילמן ב – 1,383 מ"ר לצורך עסקיו (שטח פתוח ובנוי). בהתחשב בשטח בו עשה שימוש שפילמן במגרש אדרת, אין למצוא חוסר סבירות בכוונתו להשתמש ב – 450 מ"ר שטח מבונה ו – 1,000 מ"ר שטח פתוח מתוך השטח הכולל של מגרש דן (סעיף 19.4 לתצהיר שפילמן). נוכח האמור עד כאן, ובהתחשב בשטח המבונה הכולל של מגרש דן שהינו 2,300 מ"ר (ראה חוות דעת אברהם כץ), סביר להעריך שאילו שכר שפילמן את מגרש דן, היה משכיר לשוכרי משנה כ – 1,850 מ"ר המהווים כ - 80% מהשטח המבונה במגרש דן (2,300 – 450 = 1,850 מ"ר), וכך נקבע.

14. מהאמור עד כאן נראה כי מהשכרת שטחים לשוכרי משנה במגרש דן (בהתעלם מהשטחים הפתוחים המוצמדים לעסקים הפועלים בשטחים המבונים) היה שפילמן מרוויח סך של 6,000$ לחודש (7,500$ x 80%). יובהר, כי נוכח מסקנתי אודות הריווח הסופי מהשכרת משנה הנסמכת על עדותו של מרגולין, אין צורך להידרש לטענות הצדדים לעניין ההוצאה הכרוכה בהכשרת המגרש והשכרתו לשוכרי משנה וההכנסה מדמי שכירות.

15. כדי להגיע לשיעור הנזק החודשי בראש נזק זה, יש להפחית מהריווח החודשי שצפוי היה שפילמן להרוויח משכירות משנה במגרש דן (6,000$) את הריווח החודשי שהיה לו בפועל מהשכרת שטח מבונה דומה (1,850 מ"ר) במגרש בפתח תקווה.

לא מצאתי בתצהירו של שפילמן התייחסות להכנסות מהשכרות משנה בפתח תקווה. יצוין כי בחקירתו התייחס דהאן לכלל הפעילות העסקית של שפילמן בפתח תקווה וטען שהייתה הפסדית (ש' 13 ע' 777 לפרוטוקול).

המגרש בפתח תקווה שוכן במקום מרוחק יחסית ממגרש אדרת וסביר להניח שמאפייניו העסקיים שונים מהמאפיינים של המגרש באדרת. מה שאין כן, ביחס למגרש דן שהיה קרוב למגרש אדרת וסביר להניח שהיה בעל מאפיינים עסקיים דומים. משכך, ובהתחשב בעובדה ששפילמן הגיע לפתח תקווה כגורם עסקי חדש, יש להניח שהייתה חולפת תקופה מסוימת עד אשר היה שפילמן מכשיר את השטח להשכרת משנה ומוצא שוכרים מתאימים. לפיכך, ועל דרך ההערכה, נראה לי סביר שהריווח של שפילמן מהשכרת משנה של 1,850 מ"ר במגרש בפתח תקווה היה או היה צריך להיות בשיעור של 60% מהריווח שצפוי היה שפילמן להרוויח במגרש דן, ובסה"כ 3,600$ (6,000$ x 60%) לחודש.

16. נוכח האמור עד כאן, נראה כי הנזק של שפילמן כתוצאה מאי השכרת שטחים במגרש דן הינו 2,400$ (6,000$ - 3,600$) לחודש.

17. את חישוב הנזק שנגרם להם ביססו התובעים על הנחה לפיה ישכרו את מגרש דן לתקופה של 5 שנים לפחות. הנחה זו נראית לי סבירה יותר מטענת העירייה לפיה ככל שיוכח נזק יש לחשבו לתקופה של מספר חודשים בלבד (סעיף 22 לסיכומים). ראשית, התובעים שכרו בפועל את מגרש אדרת לתקופה העולה על 5 שנים (1987 – 1994) ועזבו את המקום רק בשל אילוץ. שנית, מתצהירו של מרגולין עולה שהייתה הסכמה מצד דן להשכיר את המגרש לתקופה של 5 שנים עם אופציה להארכת ההסכם (סעיף 8) שלישית, מתצהירו של מרגולין עולה כי בפועל השכיר דן את מגרש דן לששון עובדיה לתקופה העולה על 5 שנים (סעיף 12).

18. נוכח מסקנתי שלעיל, יש להכפיל ב - 60 את הנזק החודשי מאי השכרת חלקים ממגרש דן בשכירות משנה, ובסה"כ 144,000$ (2,400$ x 60).

מהסכום האמור יש לקזז הוצאות נלוות (עו"ד ופרסום) בשיעור 2% ובסה"כ 2,880$.

נוכח כל אלה, נראה כי לתובעים נגרם נזק מאי השכרת שטחים במגרש דן בהשכרת משנה בסך 141,120$ (144,000$ - 2,880$). לסכום האמור יש להוסיף ריבית בהתאם להוראות סעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, שתחושב מאמצע התקופה, קרי 30.6.1997 ועד התשלום בפועל.

אבדן הכנסה בשל אי הקמת מתקן לשטיפת מכוניות

19. שפילמן לא הפעיל במגרש אדרת עסק עצמאי לשטיפת מכוניות אלא כשירות נלווה ללקוחות שהכניסו את רכבם למוסך (ש' 4 ע' 197 לפרוטוקול). גם במגרש בפתח תקווה לא הפעיל שפילמן מתקן לשטיפת מכוניות (סעיף 18.5 לתצהיר שפילמן). שפילמן נחקר בעניין זה, ומחקירתו עולה שלא מצא לנכון להשקיע במתקן לשטיפת מכוניות, עסק כזה לא עניין אותו (ש' 23 ע' 195 לפרוטוקול), והוא כלל לא חשב היכן למקם את המתקן במגרש דן (ש' 10 ע' 204 לפרוטוקול).

גם דהאן נחקר בעניין זה וכך העיד (ש' 18 ע' 762 לפרוטוקול): "תראה, באדרת פעילות השטיפה הייתה קיימת אבל לא הייתה מפותחת, זה תחום שהוא לא השקיע בו". בהמשך העיד דהאן כי פעילות השטיפה לא הייתה משמעותית ושפילמן לא הרוויח ממנה.

טענת התובעים לפיה הנתבעים גרמו בזדון לפירוק מתקן השטיפה שהותקן במגרש אדרת בשנת 1987, אינה רלבנטית לבירור כוונת שפילמן ביחס להפעלת מתקן שטיפה במגרש דן בשנת 1995.

זאת ועוד. מעדותו של שפילמן עולה כי בתקופה הרלבנטית פעל במגרש דן מתקן לשטיפת מכוניות שהושבת לאחר תקופה קצרה (ע' 192 לפרוטוקול).

נוכח כל אלה, נראה כי כוונת שפילמן להפעיל עסק לשטיפת מכוניות במגרש דן, הייתה לכל היותר כוונה ערטילאית שלא לוותה בפעולה ממשית להגשמתה, ועל כן, אני דוחה את תביעת התובעים בראש הנזק של אובדן הכנסה מאי הפעלת מתקן לשטיפת מכוניות.

אובדן ריווח מאי מכירת רכבים משומשים במגרש דן

20. בהתייחסו לראש הנזק של אובדן רווחים מאי מכירת רכבים במגרש דן, הצהיר שפילמן (סעיף 16.1):

"במשך השנים בהן ניהלנו את עסקינו בעיר הרצליה, צברנו מוניטין רב בתחום מכירת כלי רכב מיד שנייה, והיינו שם דבר בעסקת כלי רכב משומשים בעיר הרצליה.
עקב המעבר הכפוי לעיר פתח תקווה, אבד לנו המוניטין הרב שהיה לנו בהרצליה, כאמור לעיל, נאלצנו להקים מחדש, בעיר פתח-תקווה, את עסקי מכירת כלי הרכב מיד שנייה, במקום חדש בו איננו מוכרים ואשר הצריך פרסום רב, כאשר עקב ההוצאות הרבות שהיו כרוכות במעבר לפתח תקווה, אף לא היה באפשרותנו לממן את עסקי מכירת הרכבים מיד שנייה, כפי שעשינו קודם לכן בעיר הרצליה, וחסר לנו ההון הדרוש לשם "גילגול" עסקי מכירת רכב מיד שנייה ולשם פרסומם כראוי.
...
מאידך – הואיל והיינו חסרי מוניטין לחלוטין בעסקי מכירת רכבים משומשים בעיר פתח-תקווה ואף ולמרות שהשקענו את מירב המאמצים והמשאבים בניסיון לפעול בעיר פתח-תקווה – עד כמה שניתן היה – גם במכירת רכבים משומשים, הרי כמעט ולא הפקנו רווחים אף שהוצאנו הוצאות מרובות בניסיון לחדור לתחום הפעילות הנ"ל.
גם הרווחיות של עסקינו נפגעה באופן אנוש, הואיל והיה עלינו להעביר רכבים בין הערים פתח תקווה להרצליה ולהוציא הוצאות שונות, כאמור, לאור העדר יכולת לנהל את עסקינו בהרצליה ללא הפרעות.
הדברים הגיעו לכדי כך שבעוד שפדיון המכירות הממוצע נטו ממכירת ותיווך כלי רכב מיד שנייה עמד עד לשנת 1994 (כולל) על סך של כ – 517,000 ₪ לשנה, ירד הפדיון השנתי הממוצע החל משנת 1995 לסך של כ – 326,000 ₪ לשנה בלבד ובעוד הרווחים לפני מס בגין עסקי רכבים משומשים (לאחר ניכוי הוצאות מסוג כלשהו) עמדו קודם לכן על ממוצע של כ – 136,000 ₪ לשנה, הרי שהריווח הממוצע החל משנת 1995 ואילך עמד על סך כ – 36,000 ₪ בלבד.
הפועל היוצא הינו כי עקב המעבר הכפוי לעיר פתח-תקווה נמנע מאיתנו בממוצע ריווח בסך כ – 100,000 ₪ לשנה (קרן בלבד), אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין לסוף שנת 1997 עמד על סך של כ – 205,000 ₪ לשנה, כאמור בחוות דעתו של המומחה.
בחישוב מינימלי של חמש שנות עבודה בלבד נמנע מאיתנו ריווח של 1,026,000 ₪ נכון לסוף שנת 1997, אשר שווים נכון ליום הגשת התביעה – בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עומד על סך 1,081,579 ₪"

שפילמן נחקר בעניין זה (ע' 187 לפרוטוקול) ונמצאה אי התאמה בין הצהרתו לטבלה שערך דהאן ביחס להיקף המכירות של רכבים משומשים בשנים 1992- 1997 (לוח 3). עם זאת, מהטבלה האמורה אכן עולה שבהשוואה בין התקופה בה פעל שפילמן במגרש אדרת (1992-1994) לבין התקופה בה פעל שפילמן במגרש בפתח תקווה (1995 – 1997) ובבית אוריון (1995), הייתה ירידה ממוצעת בהכנסות ממכירת רכבים משומשים בתקופה האחרונה ובהתאם קטן הריווח השנתי הממוצע בכ – 100,000 ₪.

21. לטענת העירייה, בשנת 1995 ואילך הייתה האטה כללית במכירת מכוניות משומשות עד כדי ירידה של 45% בהיקף העסקאות בשנת 1997. עוד טוענת העירייה כי דהאן ביסס את חוות דעתו על ירידה שנתית של 6% בהיקף המכירות אולם שיעור ירידה זה אינו תואם את שיעור הירידה שהיה בפועל. על פי הדוחות הכספיים של שפילמן בשנת 1993 הייתה ירידה של 17.3% בהיקף המכירות ביחס לשנת 1992 ובשנת 1994 הייתה ירידה נוספת של 8% – 12% ביחס לשנת 1993. בנוסף העמיס דהאן 10% מהוצאות ההנהלה והכלליות על פעילות מכירת המכוניות המשומשות במקום להעמיס על רכיב זה את ההוצאה היחסית לפעילות העסקית הכוללת של שפילמן. לטענת העירייה, העמסה נכונה של ההוצאות האמורות הייתה גורמת להפסד תפעולי בשנים 1993 ו – 1994 לעומת ריווח תפעולי בשנים 1995 - 1997.

22. מלוח 3 בחוות הדעת של דהאן, עולה כי בשנת 1996, השנה בה פעל שפילמן רק בפתח תקווה, הייתה ירידה דרסטית בהיקף מכירת המכוניות המשומשות (547,454 ₪ בשנת 1994 לעומת 212,781 ₪). בשנת 1997 נשמר אותו היקף מכירות בקירוב. בחוות דעתו מתייחס הכלכלן אורי וולף לנתונים המוצגים בלוח 3, ומצביע על עלייה בהיקף המכירות בשנת 1995. אכן, בשנת 1995 הייתה עלייה בהיקף מכירות המכוניות המשומשות (571,723 ₪ לעומת 547,454 ₪ בשנת 1994), אולם סביר להניח שעלייה זו נובעת גם מהעובדה שבשנת 1995 פעל שפילמן בפתח תקווה ובהרצליה. מקום בו מצויים בפני
בית המשפט נתונים קונקרטיים של עסקי פתח תיקווה והרצליה, עדיפים אילו על פני טענה בדבר ירידה כללית בשוק המכוניות בתקופה הרלבנטית.

23. פתיחת עסק במקום חדש מלווה בחבלי קליטה והעדר מוניטין, כטענת שפילמן. בכך יש כדי להסביר את הירידה בהיקף מכירת הרכבים המשומשים במגרש בפתח תקווה בשנים 1996 ו - 1997. למעשה כך גם סבור הכלכלן אורי וולף, המומחה מטעם הנתבעים (סעיף 5.3 לחוות הדעת). מנגד סביר להניח שאילו היה שפילמן מעביר את פעילותו למגרש דן הסמוך למגרש אדרת לא היה מאבד את המוניטין שהיה לו ואזי היה היקף מכירות המכוניות המשומשות מקביל לזה שהיה במגרש אדרת.

24. לטענת אורי וולף בחישוב היקף מכירות המכוניות המשומשות נכון היה להתחשב בתוצאות העסקיות בשנים שלאחר 1999, שלהערכתו היו טובות יותר בפתח תקווה נוכח מספר התושבים הגדול בפתח תקווה יחסית להרצליה. טענה זו אינה מקובלת עליי משום שחישוב הנזק תוחם ל – 5 שנים והירידה בהיקף המכירות בפתח תקווה קשורה קשר ישיר לעובדה שנמנע מהתובעים לפעול במקום בו רכשו מוניטין.

25. נוכח כל אלה איני מוצא חוסר סבירות בחישוב שערך דהאן, לפיו הריווח הממוצע ממכירת מכוניות משומשות בכל אחת מהשנים 1996 – 1999 קטן ב – 100,000 ₪ ביחס לריווח הממוצע בשנים 1992 – 1994. כאמור בשנת 1995 גדל היקף מכירת המכוניות המשומשות ועל כן, איני מוצא נזק בשנה זו. לפיכך, אני קובע כי לתובעים נגרם נזק שנתי בסך 100,000 ₪ מאי מכירת מכוניות משומשות. סכום זה יש להכפיל ב – 4 שנים (1996 – 1999) ובסה"כ 400,000 ₪ (100,000x4) בתוספת ריבית והצמדה כדין מאמצע התקופה האמורה (31.12.1997).

השקעות והוצאות שנגרמו עקב מעבר העסק לפתח תקווה

26. בתצהירו התייחס שפילמן להוצאה הכרוכה במעבר לפתח תקווה, וכך הצהיר (סעיף 15.3):

"בעוד שלשם העתקת עסקינו ממגרש אדרת למוסך דן היה עלינו להשקיע, בהערכה זעירה, סכום מינימלי של כ – 150,000 ₪ בלבד (הואיל ומלכתחילה היה מוסך דן מסודר לשם ניהול עסקי מוסכים בהיקף דומה), הרי בעיר פתח-תקווה היה עלינו להקים את כל עסקינו מחדש, ואף היה עלינו להשקיע הון עתק בשיפוץ המושכר בעיר פתח-תקווה ובסידורו, על מנת שיתאים לעסקינו.
עלות העברת עסקינו לפתח-תקווה וההשקעה בהקמת ושיפוץ המושכר בעיר פתח-תקווה (שלא היה מותאם לניהול עסקינו) וברכישת ציוד לשם כך הסתכמה (סכומי קרן נכונים לשנת 1995) בסך כ – 1,200,000 ₪.
הואיל והמקום החדש היה בשטח גדול יותר מהשטח בו עמדנו להשתמש בהרצליה, הרי שבנסיבות העניין ולמען הזהירות, מוערך הנזק שנגרם לנו בגין השקעות שנדרשנו להשקיע במושכר בפתח-תקווה, בשיעור של 70% בלבד משיעור ההשקעה בפועל, דהיינו סך 840,000 ₪ בלבד.
בניכוי סך כ – 150,000 ₪ שהיה עלינו להשקיע במוסך דן, עומד סכום הנזק שנגרם לנו כתוצאה מעלויות המעבר וההשקעה במושכר בפתח-תקווה על סך (קרן) של 690,000 ₪, אשר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין לחודש דצמבר שנת 1997 עמד על סך 981,000 ₪ ואשר נכון ליום הגשת התובענה עומד על סך 1,034,141 ₪, כאמור בחוות דעתו של המומחה.
מצ"ב העתק קבלות ומסמכים מהם ניתן ללמוד על היקף ההשקעות בפתח-תקווה מסומן באות "סד".

אילו שכרו התובעים את מגרש דן, היה עליהם להכשיר את מגרש דן ולהתאימו לפעילות שהייתה להם במגרש אדרת. הכשרת מגרש דן הייתה כרוכה בהשקעה כספית אותה אין חולק שאין להטיל על הנתבעים. בין הצדדים התגלעה מחלוקת בדבר היקף ההשקעה שנדרשה להכשרת מגרש דן. לטענת התובעים נוכח העובדה שבמגרש דן פעל מוסך נדרשה השקעה בסך 150,000 ₪ בלבד להכשרתו. הנתבעים כופרים בהערכה זו. לטענתם, ההשקעה בבית אוריון שהיה בית משרדים מהודר ושימש את התובעים כאולם תצוגה עלתה על הסכום האמור, ועל כן ובהתחשב בכך שהכשרת מגרש דן כללה בניית אולם תצוגה, ברור שהסכום ההשקעה שנדרש להכשרת מגרש דן גבוה יותר מהסכום בו נקבו התובעים. עוד טוענים התובעים שלצורך השוואת ההשקעות שהייתה צפויה במגרש דן לעומת ההשקעות בפועל במגרש פתח תקווה יש להתחשב גם בהוצאה הכרוכה בדמי השכירות, ארנונה ודמי ניהול. לבסוף טוענים הנתבעים, כי חלק מהקבלות שבנספח ס"ד בסך 397,653 ₪ מתייחסות להרצליה, חלק אחר בסך 259,818 ₪ אינו ניתן לזיהוי ורק חלק בסך 458,210 ₪ מתייחס לפתח-תקווה. בנוסף טוענים הנתבעים כי חלק מההוצאה בפתח תקווה היו התובעים צריכים להוציא גם במגרש דן. נוכח כל אלה, טוענים הנתבעים כי אפילו אם נקבל את טענת התובעים לעניין ההשקעה שהייתה דרושה להכשרת מגרש דן, נמצא שלא הייתה השקעה עודפת במגרש בפתח תקווה.

27. שפילמן נחקר אודות ההשקעה הכרוכה בהכשרת מגרש דן (ע' 183 לפרוטוקול) ועדותו בעניין זה אינה מלמדת על תכנון מחושב של ההוצאה הכרוכה בהכשרת מגרש דן אלא כשליפה חסרת בסיס. זאת ועוד. בשנת 1995 הכשירו התובעים אולם תצוגה למכירת רכבים חדשים בבית אוריון שהיה בניין משרדים מהודר, ומתצהירו של שפילמן עולה שהתובעים השקיעו בכך כ – 200,000 ₪ (סעיף 8.6). ממילא ברור שאם הכשרת אולם התצוגה עלתה כ – 200,000 ₪ עלות הכשרת מגרש דן לכלל הפעילות של התובעים הייתה צפויה להיות גבוהה יותר. לפיכך, איני רואה לסמוך על הנתונים שסיפקו התובעים ביחס להשקעה הכרוכה בהכשרת מגרש דן.

נוכח מסקנתי שלעיל, נראה כי התובעים כשלו מלהוכיח את ההשקעה שנחסכה מהם במגרש דן וממילא כשלו בהוכחת ההשקעה העודפת שלטענתם נדרשו להשקיע במגרש בפתח תקווה.

לכך אוסיף כי נספח ס"ד לתצהירו של שפילמן כולל קבלות/חשבוניות בגין הובלה, תיווך, פרסום, הסרת שילוט, שילוט, הדבקת פחים באולם תצוגה בסגולה, פרסום בעיתון, סככה, דלת, עבודות מסגרות, מוצרי טואלט, ארון, מטפים, טיפול במטפים, שחזור נתוני מחשב, ייעוץ תכנון, טיפול בהוצאת רישיון, העסקת עובדים זרים, כלי עבודה, חלפים לרכב, רשת צל, צלונים, נגרות, חלונות, סגירת משרד, סורגים למחסן, עבודות אלומיניום, התקנת מזגנים, מדפי מתכת, ציוד לפחחות, מטבחונים, קרמיקה, מחיצות גבס, צבע, שטיח, ויטרינות, עבודות חשמל, מערכות תקשורת, מוצרי חשמל, עבודות אינסטלציה, תריס נגלל, מערכות אזעקה, ריהוט משרדי שרובן ככולן הינן הוצאות שאינן מיוחדות למגרש בפתח תקווה וסביר להניח שהתובעים היו מוצאים הוצאות אלה גם במגרש דן. לכך יש להוסיף, כי חלק מהחשבוניות בנספח ס"ד מתייחסות לפעילות התובעים בהרצליה ולא לפתח תקווה.

בנוסף מקובלת עליי טענת הנתבעים לפיה בחישוב ההוצאה העודפת הכרוכה במעבר לפתח תקווה היה על התובעים להשוות בין מכלול ההוצאות הכרוכות בפעילותם בפתח תקווה (דמי שכירות, ארנונה, הוצאות מיוחדות) לבין ההוצאה שהייתה צפויה להם בהרצליה.

נוכח כל אלה אני דוחה את תביעת התובעים בראש נזק ההשקעות וההוצאות שנגרמו עקב מעבר העסק לפת תקווה.

הוצאות והשקעות שנגרמו בקשר עם המושכר בבית אוריון

28. מתצהירו של שפילמן עולה כי התובעים השקיעו באולם תצוגה למכירת רכבים חדשים בבית אוריון, כ - 200,000 ₪. עוד עולה מהתצהיר האמור שבסופו של דבר קיבלו התובעים רישיון עסק בבית אוריון, ונטישת בית אוריון נבעה מהחלטת התובעים שלא לפעול בשני מוקדים (סעיף 17). בנוסף, עולה מתצהירו של שפילמן שבעת העברת זכות השכירות במושכר קיבלו התובעים תשלום בסך 38,460 ₪ בעד השקעותיהם (סעיף 17).

בית אוריון הינו בניין משרדים מפואר המצוי באזור מגרש אדרת ומגרש דן ועל כן, איני סבור שבפעילות התובעים בבית אוריון במשך תקופה קצרה גלום הפסד. ככל שמדובר בהשקעה בהכשרת אולם התצוגה נראה כי ההשקעה במגרש דן הייתה גדולה יותר. ככל שמדובר בהפקת ריווח ממכירת מכוניות חדשות, יש להניח שהתוצאות במגרש דן ובבית אוריון היו דומות משום שבשני המקומות הסמוכים למגרש אדרת יכולים היו התובעים ליהנות מהמוניטין שרכשו במגרש אדרת.

נוכח כל אלה, נראה כי אין מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות שהוציאו התובעים בבית אוריון.

הוצאות משפטיות

29. ראש נזק זה נזכר בחוות דעתו של דהאן, אולם בסיכומיהם לא התייחסו התובעים לראש נזק זה, ויש לראותם כמי שזנחו טענותיהם ו/או תביעתם בעניין זה.

תשלומי ריבית

30. את חישוביו ביחס להיקף הנזק שנגרם לתובעים מתשלומי ריבית עודפים ביסס דהאן על היקף הנזק שפורט בחוות דעתו, ונוכח האמור עד כאן, חישובי דהאן ביחס לסכומי הכסף שנמנעו מהתובעים עקב אי השכרת מגרש דן, אינם מקובלים על בית המשפט. ממילא חישוביו של דהאן ביחס לריבית העודפת שלכאורה נאלצו התובעים לשלם אף הם אינם מקובלים עלי.

זאת ועוד. בחקירתו העיד דהאן (ש' 9 ע' 835):

"ש. שפילמן וחברות בשליטתו משכו, לפי המאזנים שלנו, שבפני
ך, 1.1 מיליון שקל, נכון?
ת. כן. אני לא יודע אם זה הסכום המדויק אבל אני יודע שהיו משיכות בעלים. היו משיכות בעלים.
ש. איך זה בא לידי ביטוי בחשבון שלך? בן אדם משך לעצמו 1.1 מיליון ואני צריך לשלם לו על כך ריבית עודפת? זה לא נזק.
ת. אז כאן אם נלך לקולא אז צריך לנטרל את משיכות הבעלים. זה אני מקבל."

נוכח כל אלה, אין לסמוך על החישובים שערך דהאן בראש נזק זה, וממילא אין בפני
הוכחה שנגרם לתובעים נזק ו/או היקפו. על כן, אין לי אלא לדחות את תביעת התובעים בראש נזק זה.
אובדן הכנסות מאי מכירת כלי רכב חדשים (עמלות סוכנות טויוטה)

31. בתצהירו לא טען שפילמן לאובדן הכנסות מאי מכירת כלי רכב חדשים. בפרק ב' לחוות דעתו בנה דהאן "מודל כללי לכימות הרווחים שנמנעו עקב מניעת הפעילות בעיר הרצליה", ובין היתר התייחס לאובדן עמלות סוכנות טיוטה. על פי חוות הדעת של דהאן נתח השוק של שפילמן במכירת מכוניות טיוטה חדשות עמד על ממוצע רב שנתי של 4%. לפי חישוב הנסמך על גישת תיקון שיעור הצמיחה טוען דהאן כי שפילמן היה מחזיק בנתח של 16% מכלל מכירת מכוניות טיוטה חדשות בישראל, ובהתאם בשנת 1997 הייתה הכנסתו מעמלה 2,900,000 ₪. לפי גישת נתח השוק של שפילמן שהוערך ב – 5% ובהתאם הוערך שיעור הגידול השנתי הממוצע לתקופה שבין שנת 1992 לשנת 1997 ב – 19.4%, בהתאם ולאחר קיזוז עלויות היה שפילמן מרוויח 530,195 ₪ בממוצע שנתי מעמלות ובסה"כ 2,650,977 ₪ בשנים 1995 – 1999 (לוח 8). בסיכומיהם טוענים התובעים, שיש לאמץ את חוות דעתו של דהאן.

לטענת הנתבעים, ככל שמדובר במכירת מכוניות חדשות סמוך לשנת 1995 עבר שפילמן ממגרש אדרת לבית אוריון שבאותו איזור, ורק בשנת 1996 עבר מבית אוריון לפתח תקווה מטעמים שאינם קשורים בסירוב ליתן לו רישיון עסק במגרש דן.

עוד טוענים הנתבעים, כי וולף המומחה מטעמם ניתח את פעילות מכירת המכוניות החדשות של שפילמן במגרש אדרת ומצא שהייתה הפסדית. בנוסף, בחוות דעתו לא זקף דהאן הוצאות מול הכנסות בפעילות מכירת המכוניות החדשות וממילא לא הוכח הפסד. לבסוף טוענים הנתבעים כי מעיון בלוח 7 בחוות דעתו של דהאן עולה כי בכל אחת מהשנים 1995 – 1997 חל גידול בעמלות ממכירת מכוניות חדשות ביחס לשנת 1994 השנה האחרונה בה פעל שפילמן במגרש אדרת.

בחקירתו השווה שפילמן בין פתח תקווה לבין הרצליה, וכך העיד (ש' 6 ע' 181):

"הפוטנציאל של פתח תקווה, מבחינת מוסך הוא יותר אפקטיבי מאשר בהרצליה, אם בהרצליה אתה מתבסס יותר על מכירות רכב, כי שם זה שכבה הרבה יותר עשירה, לעומת זה המוסך בפתח תקווה נתן לי את היתרון למוסך עצמו...
...
אני לקחתי את פתח תקווה למעשה, כדי שיהיה לי מוסך. כדי שיהיה לי מוסך שאני אוכל אולי להשלים בין הרצליה לפתח תקווה. אבל כשהעלויות היו כבר מעל ומעבר, על שני מקומות, נאלצתי לעבור עם הכל."

כאמור בשנת 1995 הפעיל שפילמן סוכנות למכירת מכוניות חדשות בבית אוריון. מעדות זו של שפילמן עולה שמבחינתו, פוטנציאל הפעילות של הסוכנות למכירת מכוניות חדשות בבית אוריון היה טוב יותר מאשר בפתח תקווה והחלטתו להעביר את הסוכנות לפתח תקווה נבעה משיקולים שאינם נוגעים לאי קבלת רישיון במגרש דן.

כך גם עולה מעיון בלוח 7 בחוות דעתו של דהאן, לפיו בשנת 1995 היה היקף העמלות ממכירת מכוניות חדשות 523,276 ₪ לעומת עמלות בסך 349,556 ₪ שקיבל שפילמן בשנת 1994 כשהפעיל את הסוכנות למכירת מכוניות חדשות במגרש אדרת.

לטענת התובעים, ניתן להסביר את הפער האמור בכך שבשנת 1994 נאלץ שפילמן לחפש מקום חלופי להעביר אליו את סוכנות המכירות. גם אם אקבל את טענת התובעים לפיה התוצאות העסקיות בשנת 1994 משקפות צמצום של הפעילות עקב הצורך במציאת מקום חלופי למגרש אדרת, אין בכך כדי לסייע להם. התוצאה העסקית בשנת 1995 ממכירת מכוניות חדשות בבית אוריון תואמת את התוצאה העסקית שהייתה לשפילמן בשנת 1993 (עמלות בסך 538,685 ₪) שהייתה השנה הטובה עד אז. על כן ככל שמדובר במכירת מכוניות חדשות לא הייתה לשפילמן כל סיבה לעזוב את בית אוריון, ואם בחר לעשות כן מסיבותיו הוא אין להטיל על הנתבעים אחריות לכך.

32. בסיכומי התשובה, טוענים התובעים כי שפילמן נאלץ לסגור את אולם התצוגה בבית אוריון משום שלא רצה לאבד את סוכנות טויוטה נוכח דרישת יבואנית טיוטה להפעיל מוסך שירות ומכירה של כלי רכב משומשים במקביל לסוכנות מכירת מכוניות חדשות.

מתצהירו של שפילמן עולה כי בינו לבין יבואנית טיוטה סוכם (סעיף 17.6):

"כי בשלב זה, ועד אשר יימצא סוכן אחר להרצליה, נדאג להקמת אולם תצוגה בעיר הרצליה, על חשבוננו, ובמקביל נאתר מקום בעיר פתח תקווה בו נוכל להקים סוכנות של טיוטה אשר במסגרתה נפעיל מוסך שירות ומחלקה למכירת כלי רכב משומשים, ומיותר לציין כי כך היה".

מהאמור לעיל, עולה כי הסוכנות למכירת מכוניות חדשות בבית אוריון והפעילות המשלימה בפתח תקווה הוקמו בעקבות הסכמה שהייתה בין שפילמן לבין יבואנית טיוטה, אולם אין בהסכמה המתוארת כדי לחייב את שפילמן לסגור את הסוכנות בהרצליה במועד מסוים ולא נטען שעובר לסגירת הסוכנות נמצא סוכן מחליף לשפילמן בהרצליה. לפיכך, איני רואה לנכון לשנות ממסקנתי לפיה סגירת סוכנות המכוניות החדשות בבית אוריון אינה קשורה לסירוב ליתן לתובעים רישיון עסק במגרש דן.

33. התובעים הרחיבו בטיעוניהם בניסיון להצדיק את הערכת דהאן ביחס לנזק שנגרם להם מאובדן עמלות ממכירת מכוניות חדשות (סעיפים 331 – 336, 342 – 368) אולם נוכח האמור עד כאן, איני רואה צורך להידרש לטענות אלה.

נוכח כל אלה, אני דוחה את תביעת התובעים בראש הנזק של אובדן עמלות ממכירת מכוניות חדשות.

עבודות ומכירת חלפים

34. בחוות דעתו התייחס דהאן לנזק שלכאורה נגרם מאובדן ריווח הנובע מצמצום בעבודות מוסך, פחחות ומכירת חלפים, אולם בסיכומיהם לא התייחסו התובעים לעניין זה, ועל כן יש לראותם כמי שזנחו את טענותיהם ו/או תביעתם בראש נזק זה.

נזק שנגרם עקב העברת זכויות בחברה

35. בחוות דעתו התייחס דהאן לנזק שלכאורה נגרם לתובעים מצירוף שותפים לחברה ושיתופי פעולה שנאלצו לעשות עקב אי מתן רישיון עסק במגרש דן (ע' 25 – 28), אולם בסיכומיהם לא התייחסו התובעים לעניין זה, ועל כן יש לראותם כמי שזנחו את טענותיהם ו/או תביעתם בראש נזק זה.

עגמת נפש

36. בהערכת עגמת הנפש שנגרמה להם בשל התנהגות הנתבעים מתייחסים התובעים לפגיעה בשפילמן (200,000 ₪) ובאשתו (100,000) ובסה"כ תובעים 300,000 ₪ בראש נזק זה.

הנתבעים טוענים כי מאחר והסירוב ליתן רישיון עסק במגרש דן נעשה כלפי חברת שפילמן, אין שפילמן ואשתו זכאים לפיצוי בראש נזק זה. בנוסף, סוקרים הנתבעים פסקי דין בהם נפסק פיצוי לא ממוני נמוך מהנתבע כאן.

37. טענת הנתבעים לפיה לא סבלו שפילמן ואשתו מעגמת נפש עקב התנהגות הנתבעים בקשר עם הבקשה לרישיון עסק במגרש דן שהגישה חברת שפילמן, הינה היתממות. בהחלט ייתכן שפעולה ומחדל כלפי גורם אחד יגרמו לעגמת נפש אצל גורם שלישי שהיו מעורבים באופן אישי בעניין, וכך הוא בענייננו, מקום שאין חולק ששפילמן ואשתו היו המוצאים והמביאים בכל הקשור לפעילותה העסקית של חברת שפילמן.
38. בפסיקת פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לשפילמן ואשתו (להלן: "שפילמן" או "התובעים") מסירוב העירייה ליתן לשפילמן רישיון עסק במגרש דן ראיתי לנכון להתחשב באלה:

א. הפגיעה בציפייה הלגיטימית של שפילמן שהעירייה תדון בבקשה בתוך פרק זמן סביר ובהתחשב בשיקולים רלבנטיים בלבד. פגיעה זו התעצמה כאשר התברר שהנתבעים העניקו רישיון עסק במגרש דן לששון עובדיה מבלי שנשתנו נסיבות הבקשה למעט זהות מגיש הבקשה.
ב. הפגיעה שלא כדין בזכות הבסיסית של שפילמן לחופש העיסוק.
ג. הפגיעה באפשרות של שפילמן ליהנות מהמוניטין שרכשו באזור בו פעלו עד שנת 1994.
ד. הפגיעה באפשרות של שפילמן ליהנות מסביבת עבודה אליה התרגלו במשך שנים.
ה. ההליכים שנאלצו התובעים לנקוט בהשתדלותם לשנות את החלטת הנתבעים שלא ליתן להם רישיון עסק במגרש דן כמפורט בסעיף 5 לתצהירו של שפילמן.

בהתחשב בכל אלה, נראה לי כי נכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך 75,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

39. לטענת הנתבעים, בכתב התביעה נטען לנזק בסך 21,811,175 ₪, אולם התובעים תבעו רק 4,000,000 ₪ לצרכי אגרה. משלא ויתרו התובעים על סעיפים מסוימים, הקטינו את תביעתם ביחס לכל אחד מראשי הנזק ב – 82%. לפיכך, אין לפסוק לתובעים סכום העולה על 18% מהנתבע בכל ראש נזק. טענה זו סומכים הנתבעים על האמור בפסק הדין ברע"א 3385/08 מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ (פורסם באתר בית המשפט העליון). אלא שפסק הדין האמור לא עסק במקרה הדומה לענייננו אלא בשאלה אם ניתן לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את הסכום הנתבע מקום שסכום התביעה המקורי נקבע לצרכי אגרה והצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו ההכרעה בתיק תהיה על סמך החומר שהונח בפני
בית המשפט ללא חקירות. בהעדר בסיס משפטי לטענת הנתבעים, איני רואה הצדקה להפחתה הנטענת.
סוף דבר

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים שלהלן:

א. 141,120$ בצירוף ריבית בהתאם להוראות סעיף 4 (א) לחוק פסיקת ריבית, שתחושב מיום 30.6.1997 ועד התשלום בפועל, כמפורט בסעיף 18 שלעיל.
ב. 400,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 31.12.1997 ועד התשלום בפועל, כמפורט בסעיף 25 שלעיל.
ג. 75,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, כמפורט בסעיף 38 שלעיל.

הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעים את אגרת בית המשפט, את הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 74,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים

ניתן היום, 9/11/2011.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 2906-98 י. שפילמן שרותי רכב בע"מ
, יאיר שפילמן
ומאיה שפילמן
נ' אלי לנדאו
ועיריית הרצליה


1 מתוך 26








א בית משפט מחוזי 2906/98 י. שפילמן שרותי רכב בע"מ, יאיר שפילמן, מאיה שפילמן נ' אלי לנדאו, עיריית הרצליה (פורסם ב-ֽ 09/11/2011)