פסקי דין על בצלאל הלוי | פסקי דין על אריה איתן | פסקי דין על ענבל חברה לביטוח | פסקי דין על בית חולים לגליל המערבי ואח' |

1949/08 א     15/11/2011




א 1949/08 בצלאל הלוי נ' אריה איתן, ענבל חברה לביטוח בע"מ, בית חולים לגליל המערבי ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 1949-08 הלוי ואח'
נ' איתן ואח'

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
26

בפני

כב' השופט
יואב
פרידמן


מבקשים

בצלאל הלוי


נגד


משיבים

1. אריה איתן
2. ענבל חברה לביטוח בע"מ
3. בית חולים לגליל המערבי
4. מדינת ישראל



החלטה

1. בקשה של התובע למנות מומחה אחר/נוסף (כלשון כותרת הבקשה) תחת מומחה ביהמ"ש פרופ' רובין , ולחלופין
בקשה למשלוח שאלות הבהרה. ניתנו תשובה ותגובה.
אפתח בבקשה
הראשונה.

2. לא נמצאה לי הצדקה
למינוי מומחה נוסף לא בחלופה שתתחלף מעיקרא חווה"ד הקיימת של מומחה ביהמ"ש, ולא בחלופה המרוככת יותר של מינוי
מומחה נוסף. במקרה המתאים אמנם ניתן להורות על מינוי מומחה נוסף אולם הדבר ייעשה במקרים נדירים ביחס, כאשר חש ביהמ"ש כי אין חווה"ד (בכלל או בבדידותה) נותנת בידיו הסיוע הנדרש לצורך כתיבת פסה"ד, ולשמו מונה המומחה
(ראה למשל
רע"א 4308/07 הכשרת הישוב חב' לביטוח נ' סליס;
רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676)
. ולא משום שיש מחלוקת תוכנית עם קביעות המומחה.

במקרה זה אמנם נמצא במקור כי המומחה לא כלל בחוות דעתו המקורית התיחסות פרטנית לשאלות ספציפיות שהציב ביהמ"ש, אולם הדבר תוקן בהשלמה עליה הוריתי.

3. טעם הפסילה או המינוי הנוסף המתבקש הנו
שבהחלטת המינוי
נזכר שהוא מבי"ח רבין (בבעלות קופ"ח); ועם קבלת חווה"ד מתברר כי המומחה מונה בינתיים כמנהל יחידת לפרוסקופיה בבית חולים ממשלתי – המרכז הרפואי שיבא. כאשר הרופא הנתבע עובד אף הוא בבי"ח ממשלתי. התובע מעורר אפוא החשש לניגוד אינטרסים או בעיות אתיקה (הנחיות התקשי"ר) שעשויות להביא להטיה כביכול בעמדת המומחה או באובייקטיביות שלו.


יוזכר כי במקור דוקא הנתבעות הן שביקשו המרת זהותו של המומחה מן הטעם של המשך טיפול בבי"ח רבין
(בקשה שנדחתה בהחלטה מיום 25.4.10, משעה שהתובע לא טופל על ידי המומחה ולא אושפז במחלקתו). מכל מקום אם סבור מומחה כי מטעמים אידיאולוגים או מחמת השקפת עולם, נאמנות לאירגון למקום עבודה או היכרות אישית או כל טעם אחר אין הוא יכול ליתן חוו"ד בתביעה בה המדינה או רופא העובד בבי"ח ממשלתי נתבעים בה,
שומה עליו להודיע על כך ולהשיב המינוי. משעה שנטל על עצמו המומחה את המינוי חזקה שיעשה עבודתו נאמנה. זאת ועוד, כיום ומשכבר אין עוד חולק (אף לא המדינה) כי הנחיות התקשי"ר אינן אוסרות על מומחה העובד בבי"ח ממשלתי להתמנות כמומחה מטעם ביהמ"ש בתביעת רשלנות רפואית בה נתבעת המדינה או מי משלוחיה, (ראה למשל בגץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה).
כאשר ברור שמינוי כזה מניח שלמומחה שיקול דעת חופשי, כידו הארוכה של ביהמ"ש,
המאפשר לו להסיק מסקנות לרעת המדינה מבחינת טיב ואיכות הטיפול הרפואי הנבחן בתיק בו
מונה, גם משעה שהוא עובד בבי"ח ממשלתי . חובתו של המומחה כלפי ביהמ"ש גוברת על כל שיקול מתחרה, אם בכלל היה כזה,
מרגע שמקבל הוא על עצמו המינוי.

לו היה ממש בטעם הפסילה הגורף
שצוין הרי מן הדין היה לקבוע מראש שאין למנות מומחה מבי"ח ממשלתי בכל מקרה בו נתבעת לדין המדינה או אחד משלוחיה בטענות לרשלנות רפואית. זו אינה ההלכה, ואף לא הנחיות התקשי"ר, נהפוך הוא. שיקול פסילה גורף שכזה אף עשוי להקשות על הבירור, בלא מעט מקרים, כאשר ידוע שלא מעט מן המומחים בעלי השם עובדים בבתי חולים ממשלתיים. לא למותר להדגיש כי המומחה אינו עובד באותו מוסד רפואי בו עובד
הנתבע.

4. ביחס לשאלות ההבהרה המבוקשות (כלל, עמדתי הנה שבמקרה גבולי שעשוי להקרין ולו העקיפין על פלוגתאות קיימות, מן הראוי להתיר שאלה שיש בה כדי להבהיר עניין הנזכר בחווה"ד. גם אם מדובר בענין שלא נזכר מפורשות ככזה בחוו"ד התובע. עם זאת במקרה של הרחבת חזית מובהקת לא תותר השאלה):

שאלה ראשונה – פסולה ומתייתרת לאור האמור לעיל.

שאלה שניה – המומחה ישיב לשאלה האם עמדו בפני
ו כתבי הטענות של הצדדים. בהחלטת המינוי לא ציינתי שחובה עליו להתייחס ספציפית לטענות שבכתבי הטענות אלא התרתי משלוחן למומחה על מנת שתמונת המחלוקת תהא ברורה. אך התזות הרפואיות המתחרות הן אלו שמציבים הצדדים בחוות דעת מטעמם.

שאלה שלישית – מותרת

שאלה רביעית – מותרת

שאלה חמישית – מותרת

שאלה ששית – מותרת.

שאלה שביעית – אסורה , מטעמי ב"כ הנתבעת.

שאלה שמינית – מותרת.

שאלה תשיעית – מותרת, למעט ס"ק ד' ו ה', שאינם רלבנטים אף לשם הבהרה בפוגתאות הקיימות.

שאלה עשירית – מותרת.

שאלה אחת עשרה: אכן כבר נענתה (בשלילה) והובהר אף הטעם, בעמ' 4 לחווה"ד המשלימה של המומחה.

שאלה שתים עשרה:
נענתה – ראה הפסקה הקודמת.

שאלה שלוש עשרה: פסולה. הפן העובדתי המונח בשאלה ממילא אינו
בידיעת המומחה. ומבחינת התזה הרפואית
המונחת בה,
ממילא נענתה השאלה
לגופה בעמ' 4 לחווה"ד המשלימה, שם ציין המומחה דרך הטיפול הנכונה לטעמו.

שאלה ארבע עשרה: גם היא נענתה לגופה – וראה פסקה קודמת.

שאלה חמש עשרה: השאלה הראשית נענתה לגופה. במקום הנוסח של שאלות המשנה אני מתיר לשאול מאילו מסמכים למד המומחה שזוהה מקור הדלף, ובאילו תאריכים.

שאלה שש עשרה:

ס"ק א. היות והמומחה טוען שאין כל הנחיה, אין לחייב לפרטו של מי הנחיה שאינה קיימת . אם חפץ התובע יכול היה לשאול – של הספרות הרפואית, של ספר לימוד פלוני המהווה אורתודוקסיה וכיוצ"ב. השאלה בנוסח בה נשאלה אינה ברורה ואני פוסל אותה.

ס"ק ב' עד ו'
מותרים.

שאלה שבע עשרה – מותרת על סעיפיה.

שאלה שמונה עשרה:
מותרת על סעיפיה, לשם הבהרת התמונה.

שאלה תשע עשרה: לא באה התנגדות לס"ק א' עד ד', ואני מתיר התשובות. שאלה ה' פסולה שכן אכן אינה רלבנטית בפלוגתאות הקיימות, ואין טענה בחוו"ד מומחה התובע כי הגישה הלפרוסקופית שננקטה ומקובלת, כעולה מחווה"ד, פסולה מעיקרא לאור אחוז נפטרים זה או אחר מזיהומי כריתה.

לאור התוצאה "המעורבת" – אין צו להוצאות.



ניתנה היום, י"ח חשון תשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 1949/08 בצלאל הלוי נ' אריה איתן, ענבל חברה לביטוח בע"מ, בית חולים לגליל המערבי ואח' (פורסם ב-ֽ 15/11/2011)