פסקי דין על אמיתי אורלי | פסקי דין על אמיתי יצחק | פסקי דין על אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ

1288/08 א     08/11/2011




א 1288/08 אמיתי אורלי, אמיתי יצחק נ' אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחדרה



ת"א 1288-08 אמיתי ואח' נ' אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ






בפני

כב' השופט חננאל שרעבי

התובעים
1. אמיתי אורלי
ת.ז. 024191629
2. אמיתי יצחק
ת.ז. 023967581


נגד

הנתבעת
אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ
ח.פ. 512885856




פסק דין


1.
עסקינן בתובענה כספית על ליקויי בניה, בסכום של 158,770 ₪ נכון ליום הגשתה בתאריך 3.2.08.

2.
התובעים, בעל ואישה, רכשו בתאריך 30.1.06 מהגב' ריטה למר (להלן: "המוכרת"), בית הבנוי ברח' אנה פרנק 3 בזכרון-יעקב (להלן: "הבית").

הסכם המכר צורף כנספח 1 לת/1 (להלן: "הסכם המכר").

3.
המוכרת רכשה את הבית מאת הנתבעת, חברה קבלנית בע"מ, ביום 19.2.04, וקיבלה את החזקה בה בתאריך 29.7.04.

הסכם המכר צורף כנספח א' לכתב התביעה.

4.
בהתאם לסעיף המחאת הזכויות בהסכם המכר שבין המוכרת לתובעים, הוסכם כי "המוכר ממחה לקונה את מלוא זכויותיו בגין רכישת הדירה מאת החברה המשכנת (הנתבעת - ח.ש.)...".

5.
טוענים התובעים כי לאחר קבלת החזקה לידיהם מצאו בה ליקויים ופגמים, כמפורט בחוו"ד מומחה מטעמם בסכום נומינאלי של 99,163 ₪ נכון ליום תאריך חווה"ד בתאריך 31.1.07.

6.
בנוסף טוענים התובעים כי נגרמו להם ירידת ערך אודות ליקויים שלא ניתנים לתיקון בשיעור של 7,500 ₪.

7.
ביצוע התיקון מחייב פינוי וציוד התכולה והחזרתם בגמר התיקונים, בשיעור של 3,000 ₪.

8.
עוד טוענים התובעים כי, הליקויים גרמו לכך שבחג הפסח שסמוך לאחר כניסתם לבית, הם נאלצו לשהות בבית מלון והוצאותיהם בנדון הינו סך של 19,475 ₪ כסכום נומינלי.

9.
טוענים התובעים כי על הנתבעת האחריות והחבות לקיום הליקויים, ולפיצוי בגינם בסכומים דלעיל.

10.
כן טוענים התובעים כי פנו לנתבעת במטרה שתתקן את האמור תיקון, אולם לא נענו בחיוב ולכן הגישו התובענה האמורה.

11.
מן העבר השני - הנתבעת טוענת כדלקמן:

א.
משנמכר הבית ע"י המוכרת לתובעים, אין לתובעים כל עילה כלפיהם. הסכם המכר נחתם עם המוכרת ולא עם התובעים.

ב.
במועד החתימה על ההסכם שבין המוכרת לנתבעת, ראתה המוכרת את הדירה ומידותיה, ועל כן מנועה המוכרת, וממילא גם התובעים שבאו בנעליה, לטעון כל טענה אודות אי התאמה לתוכניות ו/או למפרט הטכני.

ג.
התובעים לא איפשרו לנתבעת לתקן את הליקויים ויתכן כי אלה הוחמרו בגין כך.

ד.
בכל מקרה, מומחה מטעם הנתבעת, המהנדס מר גיל רפאל, בחן את הבית לאור תלונות התובעים, ומצא בחוות דעתו מיום 2.7.07 כי מדובר במספר ליקויים קטנים, שעלות תיקונם שולית.

12.
לנוכח מחלוקות אלה שבין הצדדים, מיניתי מומחה מטעמי, המהנדס מר דן אורמן, ולחוות דעתו אתייחס להלן, לאחר שאכריע בשאלת היריבות שבין הצדדים.

דיון והכרעה

13.
לטעמי, שתי שאלות עומדות להכרעה בתובענה זו, כדלקמן:

א.
אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים.

ב.
שאלת הנזק.

שאלה א' - אחריותה של הנתבעת כלפי התובעים

14.
אין מחלוקת בין הצדדים כי המוכרת רכשה את הבית מהנתבעת, כחברה קבלנית, בתאריך 19.2.04.

15.
לטעמי, גם לא יכולה להיות מחלוקת, וזאת לנוכח הסכם המכר שבין המוכרת לתובעים, כי המוכרת המחתה לתובעים את כל זכויותיה הנובעים מרכישת הדירה מהנתבעת כחברה קבלנית (ראה סעיף 4 לעיל).

16.
משכך לטעמי, כל ליקוי נטען בבית, לגביו היתה זכאית המוכרת לטעון כנגד הנתבעת, זכאים לעשות כן גם התובעים מכח המחאת זכויות זו.

17.
אפילו לא היה מופיע סעיף המחאת זכויות זה בהסכם שבין המוכרת לתובעים, עדיין היתה קיימת אחריות מצד הנתבעת כלפי ליקויי בניה בבית, ככל שאלו נובעים מבניה לא תקנית ו/או תוך סטיה מתוכניות ו/או מפרט טכני, שכן אחריותה של הנתבעת איננה מוגבלת ליחסים חוזיים אלא קיימת גם כלפי כולי עלמא, לרבות מי שרוכש הדירה מהקונה המקורי (ראה לעניין זה: ע"א 8265/96, רמט בע"מ נ' מנחם בריברום ואח', פד"י נז (1), 486).

18.
מטעמים אלה אין ממש בטענת הנתבעת כי היא פטורה מאחריות כלפי התובעים, שכן לא רכשו הבית במישרין ממנה.

19.
גם אין ממש בטענת הנתבעת כי המוכרת ראתה את הבית ומידותיו עת חתמה על ההסכם, בהעדר הוכחת טענה זו, שנטענה בעלמא וללא כל סימוכין שהם.

20.
על כן, ככל שיוכיחו התובעים ליקויי בניה (בניה לא תקנית ו/או סטיה מתוכניות ו/או ממפרט טכני), יהיו זכאים לפיצוי בהתאם.

שאלה ב' - שאלת הנזק


21.
כאמור, נפלה מחלוקת בין מומחי הצדדים אודות הליקויים הנטענים, כמפורט לעיל, ומתן האפשרות לנתבעת לתקן את הליקויים הנטענים (כזכור, התובעים טוענים כי ביקשו מהנתבעת לתקן את הליקויים אך לא נענו בחיוב, בעוד שהנתבעת טוענת כי התובעים לא איפשרו להם לתקן את הליקויים).

22.
נוכח מחלוקת זו שבין הצדדים החלטתי למנות מומחה מטעמי, המהנדס ושמאי המקרקעין, מר דן אורמן, ובמסגרת החלטת המינוי הוריתי כדלקמן (ראה החלטתי מיום 24.12.09):

א.
המומחה הממונה יבחן את חוו"ד הצדדים, יחווה דעתו בדבר ליקויים קיימים, כפי שבאו לידי ביטוי בחוו"ד הצדדים, תוך אבחנה בין ליקויים הניתנים לתיקון ובין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.

ב.
בכל הקשור לליקויים שניתנים לתיקון, מרגע שחווה"ד תוגש לביהמ"ש ולצדדים, אני מתיר לנתבעת לבצע את התיקונים האמורים תוך 45 ימים. לאחר מועד זה לא אאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים.

ג.
ככל שתבחר הנתבעת לבצע את התיקונים, כי אז לאחר התיקונים יבקר המומחה מטעם ביהמ"ש פעם נוספת, ויגיש לביהמ"ש חוו"ד סופית בדבר הליקויים הקיימים והערכת עלות תיקונם.

ד.
בכל הקשור לליקויים שאינם ניתנים לתיקון, יחווה המומחה את דעתו אודות השפעתם על מחיר הדירה.

23.
חוות דעתו הראשונית של מומחה ביהמ"ש מר דן אורמן, מתאריך 11.4.10, קובעת כדלקמן:

א.
נמצאו ליקויי בניה כמפורט בחווה"ד, הניתנים לתיקון בשיעור של 13,730 ₪ נכון ליום מתן חווה"ד.

ב.
נמצאה סטיה מהתקן, בכל הקשור למישקים באריחי קרמיקה בקומה א' שבחלקם לא בוצעו לפי דרישות התקן.

לטעמו של המומחה, ליקוי זה אינו מצריך תיקון אולם מגיע לתובעים פיצוי בגין כך שהדבר לא בוצע לפי התקן.

המומחה העריך פיצוי זה בשיעור של 5,300 ₪.

ג.
סה"כ עלות התיקונים והפיצוי, לפי חוו"ד המומחה, היא כדלקמן:

1.
סך פיצוי - 19,030 ₪

2.
פיקוח הנדסי - 1,900 ₪

3.
סה"כ - 20,930 ₪.

ד.
המחירים הנ"ל הם מחירי עלות לקבלן ואינם כוללים מע"מ.

ה.
בעת ביצוע התיקונים אין צורך בפינוי התובעים מהבית.

24.
חוות דעתו המשלימה של המומחה מתאריך 8.12.10 (שניתנה כאמור עפ"י החלטת המינוי , לאחר ביצוע תיקונים ע"י הנתבעת), קובעת כדלקמן:

א.
חלק קטן מהליקויים תוקנו, אך רובם לא תוקנו ע"י הנתבעת.

ב.
סה"כ סכום הפיצוי בהתאם לחווה"ד המשלימה הינו סך של 14,580 ₪ (במקום 19,030 עפ"י חווה"ד הראשונה) בצירוף סך של 1,420 ₪ פיקוח הנדסי, ובסה"כ סך של 16,000 ₪ (לא כולל מע"מ), כעלות לקבלן.

ג.
יחד עם זאת, המומחה אורמן ציין (במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה ששלחה לו ב"כ התובעים ביום 24.6.10 (נספח 33 לת/1), שאלה ותשובה 18, כי במידה ויוחלט שהתובעים יבצעו את התיקונים בעצמם, כי אז יש להוסיף למחירים 25%.

ד.
משכך לכאורה, ולנוכח העובדה כי תיקון הליקויים שבחווה"ד המשלימה צריכים להתבצע ע"י התובעים, יש הצדקה להוסיף לסכום הפיצוי 25% ומע"מ (אך את ההתחשבנות הסופית בנדון נעשה להלן), וזאת מעבר להוצאות הפיקוח ההנדסי.

25.
ב"כ התובעים שלחה שאלות הבהרה למומחה אורמן ונענתה על ידו. אתייחס להלן לשאלות ולתשובות בנקודות אליהן התייחסו הצדדים בסיכומיהם כנקודות מחלוקת:


א.
בסעיף 5.1.1 לחוות דעתו הראשונה ציין המומחה אורמן כי עפ"י תשריט שהוצג לו, נמצא ששרותי האורחים בקומת הכניסה נבנו לכאורה שלא עפ"י התקן.

המומחה סייג קביעתו זו ואמר כי ככל שתוצג לו תוכנית עבודה עם מידות נקובות, יבחן קביעתו זו פעם נוספת.

היות ולא הוצגו לו תוכניות, נשאל המומחה ע"י ב"כ התובעים מה עלות התיקון, והשיב:
עלות תיקון לקבלן - 3,000 ₪.
עלות תיקון לתובעים - 3,750 ₪.
לאור תשובתו זו טוענים התובעים בסיכומיהם (סעיף 19) כי היות ולא הוגשו תוכניות בניה כאמור, שמצויים בשליטת הנתבעת, יש לראות את הליקוי האמור כליקוי שנבנה בניגוד לתוכנית הבניה, וכפגם נסתר בגינו יש לפצותם
.
הנתבעת בסיכומיה חוזרת על הטענה כי
התובעים רכשו את הדירה במצבה כפי שהיא, והם מושתקים מלתבוע בגין ליקוי זה.
במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי נוטה יותר לדעתם של התובעים, כי ככל שהנתבעת רצתה להראות ששרותי האורחים בקומת הכניסה נבנו עפ"י התוכנית, היתה צריכה להציג את תוכנית הבניה, שאמורה להיות בשליטתה, לידי המומחה. משלא עשתה כן חזקה כי השרותים נבנו שלא עפ"י התוכנית, תוך סטיה מהתקן, תוך שהדבר מהווה פגם נסתר המצדיק מתן פיצוי לתובעים בגינו.
יחד עם זאת, הפיצוי שקבע המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה
כמפורט לעיל (3,000 ₪ לקבלן ו- 3,750 ₪ לתובעים), כוללים בחובם כבר את עלות התיקון בשיעור של 450 ₪ שפסק בחווה"ד הראשונה והמשלימה בגין הזזת האסלה והמיכל כמפורט בסעיף 5.1.1 לחוות דעתו.
לשון אחרת - יש צורך בתוספת פיצוי בשיעור נומינאלי של 3,300 ₪, וזאת מעבר למפורט בסעיף 5.1.1 לחווה"ד המשלימה, בצירוף מע"מ.

ב.
בסעיף 5.2.3 לחוות דעתו הראשונה ציין המומחה כי בקירות הכניסה נמדדה סטיה אנכית בין 4-8 ס"מ, שהיא בגדר הסטיה המותרת עפ"י התקן (עד 14 מ"מ), ולכן אין ליקוי. הוסיף וציין המומחה בחוות דעתו המשלימה, כי בביקור טענו התובעים שמדובר בסטיה אופקית בקומה א'. הוא בדק ומצא כי אכן קיימת סטיה אופקית בקיר מדלת חדר הרחצה לדלת חדר העבודה של 3 ס"מ לאורך 20 ס"מ, אולם ליקוי זה לא מופיע בחוו"ד מטעם התובעים.

בסיכומיה מציינת ב"כ התובעים שאין זה מדויק לומר שליקוי זה לא הופיע בחווה"ד מטעמם. בנדון היא מפנה לסעיף 2.3 לחווה"ד מטעמה (נספח 3 לת/1), שם צוין כי "קיר הכניסה הממשיך לדלת ממ"ד אינו מקביל לריצוף. תיקון הקיר אפשרי באופן חלקי בלבד. לאחר התיקון עדיין תישאר הסטיה שתגרום לירידת ערך שאינה כלולה בדו"ח זה.
יחד עם זאת, מוסיפה ומציינת ב"כ התובעים כי אפילו המומחה מטעמה לא נקב בסכום בגין ירידת ערך, הרי על מומחה ביהמ"ש לעשות כן, במיוחד שהמומחה מטעמם התייחס לליקוי זה רק לא כימת את הערכתו.
מן העבר השני, מציינת ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי הסטיה אליה מתייחסים התובעים בסיכומיהם לא תומחרה בחוו"ד מטעמם וגם לא נקבעה על ידם. על כן, בקשתם לפסיקת פיצוי בנדון מהווה הרחבת חזית אסורה.

במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי כדלקמן
:

1.
המומחה מטעמם של התובעים התייחס לסטיה אופקית כמפורט לעיל.
2.
המומחה מטעמם של התובעים ציין כי סטיה זו תגרום לירידת ערך לבית, אולם הוא לא העריך כספית ירידת ערך זו.
3.
יחד עם זאת, התובעים תבעו בכתב תביעתם ירידת ערך בגין ליקויים שלא ניתן לתקנם עד סכום מקסימלי של 7,500 ₪.
4.
מכאן כי דרישתם מביהמ"ש לפסוק להם פיצוי בגין ירידת ערך בנדון, איננה בגדר הרחבת חזית.

5.
על מומחה ביהמ"ש, בהתאם לכתב המינוי, היה להעריך את ירידת הערך, כמפורט בסעיף 22 (ד) לעיל.
6.
משלא עשה כן אנוכי אעשה זאת על דרך "האומדנה דדיינא". בהתאם לכך אני מעריך את ירידת הערך בגין הסטיה האמורה בשיעור של 2,000 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.

ג.
בסעיף 5.3.1 לחוות דעתו הראשונה עוסק המומחה בסוגיית הריצוף בבית והליקויים הנטענים בה. מציין המומחה כי המישקים שבין אריחי הקרמיקה בוצעו בעובי שבין 1 – 2 מ"מ שבעוד התקן מחייב עובי של 3 מ"מ לפחות.
לטעמו אין צורך בתיקון האמור, אך קבע פיצוי לתובעים בגינו בשיעור של 5,300 ₪. עוד ציין המומחה כי במשטח המרוצף במפרסת גן בוצע ריצוף אבנים משתלבות מסביב לאריחי קרמיקה. מדגיש המומחה, כי התובעים טוענים
)
בהסתמך על חוו"ד מטעמם), כי קיים צליל חלול מתחת ל – 80% מהאריחים, אולם לא הומצאה לו כל תעודת בדיקת מעבדה מוסמכת לאמור שהיא הבדיקה התיקנית. לכן, הוא אישר החלפת מספר אריחים סדוקים ושבורים בעלות תיקון של 300 ₪.
שאלות הבהרה שנשלחו למומחה על ידי ב"כ התובעים הושבו על ידו באופן שמסקנתו
לא השתנתה.
כשהקשתה פעם נוספת ב"כ התובעים על המומחה בנדון הוא השיב לה שמדובר בתיקון שאין צורך בו כלל ועיקר. יחד עם זאת, ככל שיוחלט על החלפת כל הריצוף באותה קומה העלות היא 14,000 ₪.
בסיכומיה טוענת ב"כ התובעים כי קשה לקבל את דעתו זו של המומחה,
והיא מבקשת לחייב את הנתבעת במלוא עלות החלפת הריצוף בבית כולו בשיעור של 35,000 ₪ כמפורט בחוו"ד המומחה מטעמם
או לחילופין בשיעור של 28,000 ₪ בעבור החלפת ריצוף בשתי קומות כפי שציין המומחה אורמן בחוות דעתו (14,000 ₪ לכל קומה).
לעומתה, ב"כ הנתבעת שבה ומדגישה את האמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה לפיהן אין צורך בתיקון המישקים, ו/או
החלפה כללית של הריצוף ומדובר בתיקון שאיננו נדרש. לכן, לטעמה של הנתבעת אין מקום לפסוק לתובעים יותר ממה שפסק להם המומחה.
בנדון דעתי כדעתה של ב"כ הנתבעת. כעולה מחוות דעתו של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההברה ששלחה אליו ב"כ התובעים (מתאריכים 8.7.10, 2.8.10, 7.9.10), החלפת הריצוף הכללי אליו חותרים התובעים איננה מוצקת בנסיבות המקרה דנן כמפורט בהרחבה בחוות דעת המומחה ובתשובותיו האמורות, המקובלות עלי.
מקובלת עלי גם הסכמתו של המומחה כי מדובר בתיקון מינורי של מספר מועט של אריחים, הניתן להיעשות ללא פגיעה באסתטיקה.
מקובלת עלי גם דעתו של המומחה כי ניתן להסתפק בפיצוי שהעריך בגין אי עמידה בתקן בכל הקשור למישקים, כמפורט בחוות דעתו
.

ד.
ציין המומחה בחוות דעתו בסעיף 5.5.1, כי במטבח נבנה חלון עם אדן פנימית ברוחב של 27 ס"מ היוצר מרחק
של 92 ס"מ בין קצה לוח השיש מעל ארון המטבח לידיות כנפי החלון. כתוצאה מכך קיימת אי נוחות בפתיחה וסגירה של החלון. לטעמו מדובר בפרט דקורטיבי המקובל בבתים פרטיים שנועד להניח אביזרים דקורטיביים ואין בכך ליקויי. יחד עם זאת ציין המומחה, ככל שיוחלט ע"י ביהמ"ש להזיז את החלון פנימי עד מישור חיפוי הקרמיקה בקירות, עלות ההזזה היא 1,000 ₪, אך הוא לא הכליל אותה בחוות דעתו (שכן הוא לא ראה בכך ליקוי). בסיכומיה טוענת ב"כ התובעים כי הדבר מהווה ליקוי ולכן יש לפצות את התובעים
בסכום זה של 1,000 ₪, בעוד ב"כ הנתבעת בסיכומיה טענה שהמומחה ציין בחוות דעתו שאין בכך ליקוי.
לטעמי, כדעתו של המומחה, מדובר בפרט דקורטיבי המקובל בבתים פרטיים ואין בכך ליקוי. לכן אני
לא פוסק בגינו כל פיצוי.

ה.
בסעיף 5.6. לחוות דעתו הראשונה התייחס המומחה לממ"ד ולליקויים הנטענים בו.
ציין המומחה כי בדלת הממ"ד הותקן סף מתכת צר שמבטנים אותו לפני ביצוע הריצוף. עוד הוסיף המומחה כי לא ניתן לבדוק אם בוצע ביטון ללא פירוק הריצוף, וגם מומחה התובעים (כך ציין מומחה ביהמ"ש), לא בדק שאין ביטון.
הוסיף וציין מומחה ביהמ"ש כי יש להניח שהממ"ד עבר בדיקה של מעבדה מוסכמת לפני קבלת טופס 4 ולכן אין צורך בבדיקה חודרנית על ידי שבירת הריצוף.
אודות הביטון נשאל המומחה על ידי ב"כ התובעים והשיב בתשובותיו מיום 8.7.10, כי לא בדק את הביטון על ידי הקשה שכן זו לא הבדיקה הנכונה. עוד הוסיף כי העובדה שיש מעיכות קטנות אינה מצביעה בהכרח על חללים או חוסר ביטון, שכן מעיכות כאלה יכולות להגרם על ידי פגיעה מיכנית.
הוסיף וציין המומחה שאם בכל מקרה יתברר שלא בוצע ביטון כי אז עלות התיקון היא 350 ₪.
בסיכומיה טוענת ב"כ התובעים כי המומחה הניח שנעשתה בדיקת מעבדה לפני קבלת
טופס 4, אולם בדיקות כאלה לא נעשות, ובפועל לא נעשה ביטון במקרה דנן כפי שמלמדות על כך השקיעות בפח. פח שיושב על בטון לא נמעך. לכן, מבקשים התובעים את עלות התיקון בשיעור של 350 ₪.
מן העבר השני, טוענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי הליקוי בממ"ד שהיה תוקן, ובכל מקרה התובעים לא הוכיחו שלא ביצוע בטון כראוי ולכן אין לפסוק כל פיצוי לטובתם בנדון.
עיון בחוות דעתו המשלימה של המומחה אורמן מתאריך 8.12.10, מלמדת כי הליקויים שעליהם עמד בחוות דעתו הראשונה באיזור הממ"ד תוקנו.
לטעמו, יש להניח שהממ"ד עבר בדיקה של מעבדה מוסכמת לפני קבלת טופס 4 ולכן אין צורך כאמור בבדיקה חודרנית על ידי שבירת ריצוף.
לטעמו של המומחה גם המעיכות הקטנות שנמצאו על סף המתכת, נגרמו ככל הנראה מפגיעות מכניות.
כשאני מעיין בכל אלה, נחה דעתי לקבוע כי לא הוכח לי על ידי התובעים, ועליהם נטל הראיה והשכנוע בנדון, כי קיימת בעיית ביטון בסף דלת הממ"ד. גם המומחה מטעם התובעים לא פירט בחוות דעתו
כיצד בדק את סוגיית העדר הביטון.
משכך, אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין טענת
העדר ביטון כאמור.

ו.
בחוות דעתו הראשונה בסעיף 5.7.2, התייחס המומחה לסוגיית הליקויים בגרם המדרגות.
בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה כי הליקוי תוקן.
יחד עם זאת, ב"כ התובעים, טוענת בסיכומיה כי התמונות שצורפו לחוות דעת המשלימה, מלמדות שגרם המעקה לא קובע לקיר, ויש לעגן זאת בעלות של 500 ₪.
ב"כ הנתבעת בסיכומיה מסתייגת מהאמור וטוענת כי המומחה ציין בחוות דעתו המשלימה כי הליקוי תוקן וכי הוא לקח בחשבון תיקוני טיח וצבע בחיבור המעקה לקיר (תשובותיו לשאלות הבהרה מיום 4.1.11).
בנדון דעתי כדעתה של ב"כ הנתבעת.
המומחה בחוות דעתו המשלימה ציין כי הליקוי שצויין בסעיף 5.7.2 בחוות דעתו הראשונה תוקן, וכי כל תיקוני הטיח והצבע שבחיבור המעקה לקיר כבר נכללו בסעיף 5.2.1 לחוות הדעת המשלימה.
לא ראיתי בנדון לסטות מהאמור מקביעותיו של המומחה בנדון.
גם
לא ראיתי כל סיבה לפסוק פיצוי נפרד בגין עיגון המעקה כאשר המומחה בחוות דעתו המשלימה ציין כי בוצע חיבור מעקה לקיר ורק כי יש צורך לבצע תיקוני בטון, טיח וצבע, והוא פסק בגין כך פיצוי כמפורט בסעיף 5.2.1 לחוות דעתו כאמור.

ז.
בסעיף 5.9.2 לחוות דעתו הראשונה, ציין המומחה כי גופי התאורה בחדרי הרחצה הוחלפו על ידי התובעים, וכיום מתוקנים גופי תאורה עם כיסויים תיקניים, כך שלא ניתן לבדוק את גופי התאורה המקוריים.
בסיכומיה טוענת ב"כ התובעים כי מבוקש לזכות את התובעים בעלות כיסויי גופי התאורה בסכום של 30 ₪.
מנגד טוענת ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי התובעים לא הוכיחו זאת ובכל מקרה הסכום שנתבע בנדון מלמד על תביעה קנטרנית ומרגיזה.
אני אסתפק בכך שאציין שלא הוכחה עלות כיסויי גופי התאורה בפועל, ודין רכיב זה בתביעת התובעים להדחות.

ח.
אודות שיפועי הגג קבע המומחה בסעיף 5.10.2 לחוות דעתו הראשונה כי בין שתי יחידות הדיור קיים קטע גג מבטון, אולם אין גישה לגג הבטון ולא ניתן היה לבדוק את טענת הליקוי בנדון. בכל מקרה ציין המומחה כי אין חדירת רטיבות מגג הבטון.
יצויין כי המומחה מטעם התובעים ציין כי קיים שיפוע בגג הבטון והדבר גורם להצטברות מים וגורם למפגע אקוסטי. המומחה מטעם התובעים לא פירט כיצד הגיע לגג הבטון ואף לא את הבדיקות שערך בנדון, ובכל מקרה מסקנותיו נשללות ע"י המומחה של ביהמ"ש, כמפורט לעיל.
בנדון, החלטתי לאמץ את קביעותיו של מומחה ביהמ"ש, כי לא ראה כל רטיבות מגג הבטון ולכן לא ראיתי לנכון לקבל את טענת ב"כ התובעים בסיכומיה לפיצוי בנדון בשיעור של 400 ₪.

ט.
בסעיף 5.11
לחוות דעתו עוסק המומחה בליקויים במדרגות הפנים (רוחב המדרגות ומזקף ראש), ומגיע למסקנה כי עלות התיקון הינה 2,800 ₪.
בסעיף 5.11.1 מציין המומחה כי מדרגות הפנים בוצעו באופן תקני למעט מדרגת טרפזית אחת שרוחבה בחלק הצר 14 ס"מ במקום 17.5 ס"מ כנדרש בתקנות התכנון והבנייה. התיקון המוצע ע"י המומחה הוא – הזזת קו מסעד היד 6 ס"מ לכיוון הקיר המערבי ועל ידי כך יתקבל רוחב מדרגה בחלק הצר בשיעור של 17.5 ס"מ. מדגיש המומחה כי
הדבר אפשרי שכן רוחב המדרגות הוא 92 ס"מ ולאחר הזזת קו מסעד היד יוותר רוחב של 86 ס"מ הגבוה מהנדרש בתקן (נדרש 80 ס"מ רוחב מינימלי). עלות התיקון עפ"י המומחה היא 800 ₪.
בחוות דעתו המשלימה חזר בו המומחה מהאמור וציין שאין ליקוי כלל לנוכח שינוי
תקנות התכנון והבנייה בנדון משנת 2008.
בסעיף 5.11.2 מפרט המומחה ליקוי נוסף שנמצא במדרגה אחת הממוקמת מתחת לקצה תקרת קומת הקרקע, שם נמדד
מזקף ראש של 2.01 מ' כאשר נדרש מינימום של 2.10 מ'
עפ"י התקן. הפתרון שהציע המומחה הוא קטימת פינת קצה התקרה באישור ופיקוח קונסטרוקטור, כולל תיקוני טיח עם גליפים ישרים וצביעה, בעלות תיקון של
2,000 ₪.
בשאלות ההבהרה מתאריך 24.6.2010 נשאל המומחה האם הזזת מסעד היד (תיקון המוצע לליקוי נשוא סעיף 5.11.1) איננו בגדר פתרון שאינו טבעי או פחות אסתטי ויגרום
לשינוי באזור המדרגה ובאזור התמיכה של היד, ואף יהיה קטן מרוחב המדרגות שהובטח לקונים בעת רכישת הדירה אפילו אם הוא גדול מהתקן המינימלי הנדרש.
על כך השיב המומחה בתשובותיו מיום 8.7.2010 כי השאלות אינן רלוונטיות שכן לאחר התיקון המעקה יעמוד בדרישות התכנון והבנייה.
יחד עם זאת, אם רוצים לתקן את המדרגה עצמה ולא באופן שהציע (הזזת מסעד היד), כי אז יש לפרק ולהרכיב 4 מדרגות חדשות בעלות של כ- 1,500 ₪.
בהמשך אף ציין (תשובות לשאלות הבהרה מיום 4.1.2011) כי, תקנות התכנון והבניה עליהם הסתמך בסעיף זה בחוות דעתו אמנם נכנסו לתוקף בשנת 2008, לאחר בניית הבית הנדון, יחד עם זאת, חלות התקנה על הדירה הנ"ל היא שאלה משפטית. בכל מקרה עפ"י התקנה החדשה אין צורך לתקן את הליקוי, ומאחר ובמועד התיקון יש לתקן עפ"י התקנות התקפות לאותו מועד, ממילא אין מה לתקן.
באשר להצעת הפתרון שלו לליקוי המוזכר בסעיף 5.11.2 לחוות דעתו, נשאל המומחה, האם קטימת קצה התקרה לא יצור בעיות קונסטרוקציה ביציבות התקרה מעל, ועל כך המשיב המומחה בתשובותיו מיום 8.7.10, כי לא ניתן לבדוק זאת ללא חציבת פינת התקרה, ולכן הוא קבע שהתיקון יבוצע בפיקוח קונסטרוקטור.
בשאלת הבהרה נוספת מתאריך 15.8.2010, שבה ב"כ התובעים והקשתה על המומחה בכך שהוא מבקש קטימת 9 ס"מ מתקרת המדרגות כשכל עובי תקרת גרם המדרגות נע בין 10-15 ס"מ. היינו מדובר ממש בהריסה של התקרה, באופן שתערער את יציבותה. על כך השיב המומחה בתשובותיו מיום 7.9.10, כי הקיטום צריך כאמור להתבצע באישור ופיקוח קונסטרוקטור. יחד עם זאת, לדעתו אין בעיה לקטום את פינת התקרה מאחר ולא מדובר בקורה נושאת אלא בקצה תקרה. בכל אופן עובי התקרה והחיתוך הדרוש ייקבע ע"י הקונסטרוקטור.
בעוד שהנתבעת בסיכומיה מאמצת את האמור בחוות דעתו הראשונה והמשלימה של המומחה, טוענים
התובעים כי בודקים את הליקוי בעת בניית הדירה ואין משמעות לכניסת תקנה חדשה לתוקף.


מעבר לכך טוענים התובעים כדלקמן:
באשר לליקוי המצוין בסעיף 5.11.1 בחוות הדעת – יש לתקן את המדרגה עצמה והדבר מחייב החלפת כל המדרגות בעלות של 12,000 ₪ או לחילופין 4 מדרגות בשיעור של 1,500₪ (סכום שגם צוין בתשובות לשאלות הבהרה כמפורט לעיל) ובוודאי שלא פחות מהסכום שנקבע בחוות הדעת המקורית בשיעור של 800 ₪.
באשר לליקוי המצוין בסעיף 5.11.2 – מדובר בליקוי בטיחותי. התיקון המוצע ע"י המומחה, מהווה סכנה אמיתית לפגיעה בחוזק המדרגות. על כן מבוקש פיצוי ראוי בשיעור של 5,000 ₪.


במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי כדלקמן:

1.
בכל הקשור לליקוי המוזכר בסעיף 5.11.1 לחוות הדעת – התקנות כפי שהיו בעת בניית הבית הן הקובעות בכל הקשור לחיובי הקבלן/הנתבעת (ראה לעניין זה ע"א 6092/2000 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין ואח' בע"מ פד"י נ"ו (6) 786).
על כן, על הקבלן לעמוד בהתחייבויותיו על פי התקן דאז, וממילא לבצע תיקון או לשלם את שווי התיקון. יחד עם זאת, שוכנעתי כי התיקון המוצע ע"י המומחה בחוו"ד הראשונה הוא תיקון ראוי,

שיכול לחסוך החלפת כל המדרגות (כדרישת התובעים בסיכומיהם).
על כן, אני מחייב בעלות התיקון כקבוע בחוות הדעת הראשונה בשיעור נומינאלי בשיעור של 800 ₪, אך לא מעבר לכך.

2.
בכל הקשור לליקוי הנטען בסעיף 5.11.2 – לטעמי קטימת כ- 9 ס"מ בקצה תקרת המדרגות, מתוך עובי תקרה של כ- 10 – 15 ס"מ, מהווה ליקוי בטיחותי, באופן שעדיף

להימנע ממנו ולפסוק לתובעים פיצוי ראוי, כ"אומדנה דדיינה" בשיעור של 3,000₪ נכון

ליום מתן פסה"ד (עלות התיקון הנדרשה בנדון ע"י מומחה התובעים גבוהה מסכום זה

ולכן אין הדבר בגדר הרחבת חזית כפי שניסתה לטעון הנתבעת בסיכומיה).

י.
בסעיף 5.13.1.3 לחוות דעתו עוסק המומחה בקיומו של סדק קטן בלוח השיש במטבח, המצריך תיקון בעלות של 1,500 ₪.
בחוות דעתו המשלימה ציין המומחה כי, התיקון בוצע אך נותר סימן במקום בו נוצר הסדק ולכן יש לבצע תיקון חוזר להעלמת סימן הסדק ע"י בעל מקצוע מיומן בעלות של 400 ₪.
בסיכומיהם טוענים התובעים כי אין דרך לתיקון השיש אלא רק ע"י החלפתו. בנוסף, טוענים התובעים בסיכומיהם כי יש גם אי התאמה למובטח בהסכם הרכישה, שכן הנתבעת התחייבה לספק שיש קיסר ובפועל הותקן שיש אלוני "סטון" שהוא באיכות ירודה יותר. עלות ההחלפה הוא בשיעור של 1,500 ₪, בהתאם לחוות דעת מומחה התובעים, שאף אושרה ע"י המומחה בתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 4.1.2011.

מן העבר השני, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי, לא הוכח שהסדק היה במועד מסירת
החזקה בדירה ולא נגרם ע"י המוכרת או התובעים. ליקוי זה הוזכר רק בחווה"ד
המשלימה מטעם התובעים, מה שיכול להעיד כי הליקוי נגרם במועד מאוחר יותר
למסירת החזקה בדירה.
בנוסף, מומחה ביהמ"ש תמחר את תיקון הליקוי בשיעור של 400 ₪ ואין הצדקה לפסוק יותר מסכום זה.
זאת ועוד, הטענה כי השיש שסופק אינו תואם את המפרט הטכני, לא נטענה במסגרת כתב התביעה וממילא לא הוכחה ומהווה הרחבת חזית.
דעתי בנדון כדעתה של הנתבעת ומאותם נימוקים המפורטים בסיכומיה, שתמציתם לעיל. על כן, אני קובע כי עלות תיקון הליקוי בנדון היא כקביעת המומחה בחוות דעתו המשלימה בשיעור נומינלי של 400 ₪.

26.
לאור האמור בסעיף 25 לעיל, מסקנותיי הן כדלקמן:

א.
כפי שציינו בסעיף 24 (ב) לעיל, סכום הפיצוי על פי חוות הדעת המשלימה הינו בשיעור של 14,580 ₪ בצירוף סך של 1,420 ₪ פיקוח הנדסי, לא כולל מע"מ.

יחד עם זאת, אם נבחן את חווה"ד המשלימה נראה כי מתוך סכום הפיצוי שקבע המומחה, סך של 5,300 ₪ הוא בגין נזק שלא ניתן לתיקון. על כן לטעמי, הוא לא צריך לבוא לידי חישוב בסכום הנזק עליו יש להוסיף עלות קבלן חיצוני, פיקוח הנדסי ומע"מ.
משכך יש לפצל את חוות הדעת המשלימה כדלקמן
:

פיצוי בגין נזקים ברי תיקון – 9,280 ₪.

פיצוי בגין נזקים שאינם ברי תיקון – 5,300 ₪.

על הנזקים ברי התיקון יש להוסיף 25% בגין עבודה באמצעות קבלן חיצוני ו- 10% פיקוח הנדסי, ובסה"כ סך של 12,760 ₪ בתוספת מע"מ.

ב.
על סכומי הנזקים ברי הפיצוי דלעיל יש להוסיף את התוספות הבאות:

1.
התוספת המפורטת בסעיף 25 (א) לעיל בשיעור נומינאלי של 3,300 ₪ (תוספת זו כבר לוקחת עלות קבלן חיצוני), בצירוף 10% פיקוח הנדסי בשיעור של 330 ₪, ובסה"כ סך של 3,630 ₪.

2.
התוספת המוזכרת בסעיף 25(ט)(1) בשיעור נומינלי של 800 ₪, בצירוף 25% עלות קבלן חיצוני ו- 10% פיקוח הנדסי, ובסה"כ סך של 1,100 ₪.

ג.
סה"כ הפיצוי בגין הנזקים ברי הפיצוי הינו סך של 17,490 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ד.
בנוסף, זכאים התובעים לפי המפורט לעיל לסכומי פיצוי נוספים בגין נזק שאינו בר תיקון כדלקמן:
סך של 5,300 ₪ נכון ליום מתן חווה"ד הראשונה בתאריך 11.4.10 (ראה סעיף קטן א' לעיל).

סך של 2,000 ₪ נכון ליום מתן פסה"ד (סעיף 25 (ב) לעיל).



סך של 3,000 ₪ נכון ליום מתן פסה"ד (סעיף 25 (ט) (2) לעיל).

27.
מסקנותיי דלעיל נשענות ברובן על מומחה ביהמ"ש וחווה"ד שנתן (הראשונה והמשלימה), תוך התייחסות, כמפורט לעיל, לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו.

נאמר לא אחת בפסיקה כי ברגיל, ובהעדר סיבה משמעותית בולטת לעין, יעדיף ביהמ"ש את קביעת המומחה מטעמו (ר' לענין זה ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נגד רוזנטל, פ"ד נ"ב (4), 563).

במקרה הנדון, בחנתי היטב את חוות דעת המומחה אורמן, (שאף לא הוזמן לחקירה על חוות דעתו מטעם מי מהצדדים) ולא מצאתי סיבה לסטות ממסקנותיהן, למעט בנקודות מסוימות כמפורט לעיל, אותן גם נימקתי.

28.
טוענים גם התובעים לפיצוי בגין נזקים עקיפים ועוגמת נפש כדלקמן:


א.
התובעים נכנסו להתגורר בביתם בתאריך 1.4.06 שהוא ג' ניסן תשס"ו. תאריך כניסה זה הוא בסמוך לחג הפסח. דא עקא, כשבוע ימים לאחר כניסתם לבית החלו הצפות בחדר השירותים המצוי בקומה התחתונה – קומת הכניסה, בסלון ובמטבח. ההצפות היו כה חמורות עד כה לא ניתן היה כלל לנוע ולהשתמש בקומה התחתונה של ביתם. הדבר ארך כשבועיים ימים במסגרתם נאלצו לבלות את כל חג הפסח בבית מלון בעלות של 19,475 ₪ כפי שמוכח בנספח 8 לת/1 (ראה תצהיר עדותה הראשית של התובעת 1, סעיפים 19-20).

סכום זה דורשים התובעים כפיצוי.


ב.
התובעים עברו ייסורים מאז רכישת הבית ועד היום, כולל הצפת הבית בביוב ועד התעלמות הנתבעת מבקשותיהם לתיקון הליקויים.

בנדון, התובעת 1 פירטה בתצהירה ת/1 את כל השיג ושיח שהיה לה עם הנתבעת, במיוחד מול נציגה, מר דורון תורג'מן (להלן: "דורון"), אולם, לגרסת התובעת כל זה לא הועיל שכן בסופו של יום הנתבעת לא פעלה לתיקון הליקויים באופן מהיר ו/או יעיל.

בגין כך דורשים התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 10,000 ₪.

29.
מן העבר השני דוחה הנתבעת דרישות פיצוי אלה של התובעים בנימוקים הבאים:

א.
אין הצדקה לפסוק לתובעים בגין הוצאות שהייה בבית מלון במהלך חג הפסח, שכן התקלה שהיתה בביוב הבית נבעה מאי חיבור של תא שירותים אחד לקו הביוב ולא של כל מערכת הביוב בדירה שהיתה מחוברת כנדרש. תא השירותים שהושבת עקב אי החיבור היה אחד מתוך השלושה שהיו בתוך הבית ולא היתה מניעה להשתמש בשני תאי השירותים האחרים.
לא זו אף זו, תיקון הביוב נעשה מחוץ לדירה ולא הפריע להכנות החג והסתיים בתוך יומיים.
בנוסף, האישור אודות השהייה ו/או התשלום, נספח 8 לת/1, איננו חשבונית מס כדין, אלא אישור מטעם חברת נופשים פלוס שהבעלים שלה היא הגב' לאה אמיתי, גיסתה של התובעת, ועל כן יש לפקפק במהימנותו, במיוחד כשחותמת המסמך לא הובאה לעדות.
כמו כן לא הובאה כל ראיה על תשלום בפועל של הסכום כאמור ואף לא הוצגה חשבונית מס כדין.


ב.
אי השלמת התיקונים על ידי הנתבעת נבעה מפעולות התובעים שסירבו להכניס את נציגי הנתבעת לביתם, שכן העדיפו קבלת פיצוי כספי.

בכל אופן, הפער בין סכום התביעה לבין הסכום שאושר בפועל על ידי המומחה הוא גדול באופן שאינו מצדיק פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש.
לא זו אף זו, פיצוי בגין עוגמת נפש יש לפסוק רק בנסיבות קיצוניות, כשמוכח סבל של ממש, תוך בחינת התנהגות התובע (ראה סיכומי הנתבעת בנדון; כן ראה תצהיר עדותו של מר אלי כהן, מנהל הכספים של הנתבעת, נ/1 סעיפים 15, 17, 19).

30.
דיון והכרעה בשאלת הוצאות בית המלון בחג הפסח

א.
אין מחלוקת בין הצדדים כי אחד מתאי השירותים בבית (אחד מתוך שלושה) לא היה מחובר למערכת ביוב ועקב כך נגרמה הצפה מסוימת בקומת הכניסה של הבית (ראה ג' סעיף 17 לנ/1).
התובעת בחקירתה הנגדית אישרה כי אכן מדובר בתא שירותים אחד מתוך שלושה, וכי בעת ההצפה היו עוד שני תאי שירותים למעלה שהיו פעילים ומחוברים (עמ' 8 לפרוט' ש' 30-31).

ב.
התובעת הגדירה את ההצפה כהצפה של כל הקומה למטה, שאירעה כשבוע לאחר כניסתם לבית, היינו בגבולות י' בניסן, כ- 4 ימים לפני חג הפסח (ר' סעיף 19 לת/1). הוסיפה וציינה התובעת בתצהירה כי הצחנה שהיתה בבית כתוצאה מכך היתה רבה ולא איפשרה להתארגן כדבעי לחג הפסח (ס' 19-20 לת/1).

ג.
לא שוכנעתי מטעמם זה של התובעים.
כאמור, ההצפה ארעה בגבולות י' בניסן ועד חג הפסח היו כ – 4 ימים באופן שלטעמי היו יכולים התובעים גם לנקות את הבית ולאווררו ולהשתמש בו בחג הפסח ולא להגדיל את נזקיהם בנדון.
לאחר הנקיון והאוורור, היו יכולים בני הבית להשתמש בשני חדרי השירותים הנוספים התקינים, ועל העדר הנוחות לדרוש פיצוי במסגרת ראש הנזק של עוגמת נפש.
אמנם בסיכומי התשובה טענו התובעים כי על אף שדובר רק בתא שירותים אחד, אולם הוא גרם להצפה בכל הקומה ולא ניתן לגור בבית כזה, עם ילדים קטנים (סעיף 12). יחד עם זאת לא שוכנעתי כי כך הוא הדבר, שכן על פי חישובי כמפורט לעיל, עד תחילת חג הפסח נותרו כ- 4 ימים, וניתן היה לנקות את הקומה הראשונה, לאוורר אותה ולהשתמש בה, למעט באותו תא שירותים (כשיש עוד שני תאי שירותים אחרים).

ד.
לא זו אף זו, אישור על השהייה והעלות של הנופש מצוי בנספח 8 לת/1, שניתן מחברה בשם נופשים פלוס בע"מ.
בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי מדובר בחברה בע"מ שהבעלים והמנהלת שלה היא הגב' לאה אמיתי, גיסתה של התובעת (עמ' 8 לפרוט' ש' 19-20).

בנסיבות אלה, היה חשוב, על מנת להוכיח את ההוצאה, לעשות אחת משתיים:
או להביא את הגב' אמיתי לאה לעדות או לחילופין להמציא חשבונית מס כדין אודות סכום ההוצאה האמור.
שני אלה לא עשו התובעים, ואף לא היה להם הסבר מדוע לא לקחו חשבונית מאותה חברה (עמ' 8 לפרוט' ש' 10-11).

על כן יש לומר שהוצאה זו גם לא הוכחה כנדרש.

ה.
בסיכומיה ביקשה ב"כ התובעים כי ביהמ"ש יעריך הוצאה זו על דרך האומדנה (סעיף 29 לסיכומים), אולם לא ראיתי לעשות כן מאחר ולא שוכנעתי כאמור בנחיצות ההוצאה כמפורט לעיל.

ו.
על כן, דרישת הנזק דלעיל נדחית בזאת.

31.
דיון והכרעה בשאלת הפיצוי בגין עוגמת נפש
תיארה התובעת בתצהיר עדותה הראשית ת/1 את התלאות שעברו התובעים מרגע כניסתם לבית ועד כה, לרבות הצפת הבית בביוב כמפורט לעיל.
נציג הנתבעת שהיה בקשר עם התובעים הוא דורון, שמשום מה לא הובא לעדות ע"י התובעת אלא מנהל הכספים שלה, מר אלי כהן (תצהירו הוגש וסומן נ/1).
מר כהן ציין בחקירתו הנגדית כי הוא לא מבצע עבודות בניה בשטח (עמ' 9 לפרו' ש' 21), והוא אף לא מכיר את משפחת התובעים באופן אישי (עמ' 9 לפרו' ש' 30-31).
הוא גם אישר שחלק מהזמן איש הקשר מטעם הנתבעת עם התובעים היה דורון (עמ' 10 לפרו' ש' 9-10).

לשאלה מדוע לא הובא דורון לעדות על מנת לסתור את טענות התובעים אודות התנהגות הנתבעת בנדון, לא נתן העד הסבר של ממש (עמ' 10 לפרו' ש' 13-15).

הוסיף וציין העד כהן שכל הדברים שהוא יודע אודות הפרשה הנדונה הוא קיבל בעיקר מדורון (עמ' 10 לפרו' ש' 20-21).

בנסיבות אלה לא נסתרה גרסתה של התובעת אודות השתלשלות הדברים והתנהגות הנתבעת כלפיה, כמפורט בתצהירה ת/1 כפי שהוזכר בקצרה בסעיף 28 (ב) לעיל.

הרושם שאני קיבלתי מתיאור הדברים על ידי התובעת בתצהירה ת/1, הוא כי הנתבעת היתה יכולה לגלות רצון טוב יותר בליקוי התיקונים ו/או בזריזות תיקונם.

בנוסף אני לוקח בחשבון את אי הנוחות שנגרמה להם עקב הצפת ביתם במי ביוב סמוך לחג הפסח.

כשאני שוקל את כל אלה, החלטתי לפסוק לתובעים פיצוי בשיעור של 4,000 ₪ בגין ראש הנזק של עוגמת נפש.

32.
כפי שציינו בסעיף 7 לעיל, בכתב התביעה וגם בתצהיר התובעת, טענו התובעים כי ביצוע התיקון מחייב פינוי ציוד ותכולה והחזרתם בגמר התיקונים בעלות של 3,000 ₪.

יחד עם זאת, המומחה אורמן בחוות הדעת מטעמו מציין, כי בעת ביצוע התיקונים אין צורך בפינוי התובעים מהבית.
לא ראיתי כי התובעים בסיכומיהם מתעקשים על פיצוי בנדון ולכן אינני פוסק דבר בגין כך.

סוף דבר

33.
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעים, באמצעות באת כוחם, תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד, את הסכומים הבאים:

א.
סך של 17,490 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום מתן חוות הדעת הראשונה בתאריך 11.4.2010 ועד ליום מתן פסה"ד, בצירוף מע"מ כדין (כמפורט בסעיף 26(ג) לעיל).

ב.
סך של 5,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 11.4.10 ועד ליום מתן פסה"ד (ראה סעיף 26(ד) לעיל).

ג.
סך של 9,000 ₪ (כמפורט בסעיפים 26 (ד) + 31 לעיל).

ד.
את הוצאות מומחה ביהמ"ש מר אורמן, בחלק שנשאו בו התובעים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הוצאתן ועד ליום מתן פסה"ד.

34.
ככל שלא ישולמו הסכומים הנקובים בסעיף 33 לעיל תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד כאמור לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום המלא בפועל.

35.
לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות משפט (למעט הוצאות מומחה ביהמ"ש כמפורט בסעיף 33(ד) לעיל), ושכ"ט עו"ד לטובת התובעים, וזאת לנוכח הפער המשמעותי שבין סכום התביעה (כמפורט בסעיף 1 לעיל), לסכום הזכייה בפועל.




36.
המזכירות תעביר

פסק דין
זה לב"כ הצדדים.







ניתן היום,
י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1288/08 אמיתי אורלי, אמיתי יצחק נ' אמירי גן יבנה בניה ויזמות בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/11/2011)