פסקי דין על עופר בצלאל | פסקי דין על זהבה בצלאל | פסקי דין על שלמה בוחבוט

13441/07 א     14/11/2011




א 13441/07 עופר בצלאל, זהבה בצלאל נ' שלמה בוחבוט








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 13441-07 בצלאל ואח' נ' בוחבוט






בפני

כב' השופט
יחזקאל ברקלי

תובעים
1
.
עופר בצלאל

2
.
זהבה בצלאל
ע"י ב"כ עו"ד איתן גבאי


נגד

נתבע
שלמה בוחבוט
ע"י ב"כ עו"ד אלי כץ ואח'




פסק דין


לפניי סכסוך שכנים לגבי שימוש בחצר המשותפת של בניין.

רקע
1.
הצדדים הם בעלי זכויות בדירות סמוכות בבית משותף הנמצאות בקומת הקרקע. מכל דירה יש יציאה לחצר האחורית שהיא חלק מהרכוש המשותף (להלן: "הבניין", "החצר").

2.
בבקשה המקורית ביקשו התובעים צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לבנות או להרוס בחצר ולסילוק יד מהחצר. עוד ביקשו התובעים לחייבו לשלם 71,700 ₪ כפיצוי. בסיכומיהם הסתפקו התובעים בפיצוי של 66,700 ₪ וויתרו על יתר הסעדים.

טענות התובעים
3.
הנתבע רכש את הדירה הצמודה לדירתם מאלכסנדר וברנדה בירמן (להלן: "הבעלים הקודמים").

4.
הם ריצפו את החצר של הבית המשותף, הקימו פרגולה, גידרו, והכשירו כניסה נפרדת מכיוון החזית המערבית (להלן: "העבודות").

5.
קודם לביצוע העבודות, הם קיבלו את הסכמת כל הדיירים, לרבות הסכמתו של הנתבע שגר בדירה אחרת בבניין. הנתבע ששימש, באותה עת, כיו"ר ועד הבית חתם על המכתב המאשר כי בישיבת ועד הבית הוחלט לאשר לתובעים לרצף את החצר ולהשתמש בשטח הצמוד לדירתם לצרכיהם הפרטיים.

6.
ביום 30.8.07, גילו התובעים שהנתבע הרס את גדר החצר והריצוף. הנתבע הבטיח כי יבנה את שהרס בחזרה וכי הדבר נעשה רק זמנית כדי לבצע עבודות בדירתו לניצול אחוזי הבניה שלא נוצלו.

7.
הנתבע החל לבנות בדירתו ללא היתר. הוא הרס את הריצוף, שבר את צינור המים והרס את חזית הבניין ע"י "גילוח" האבן הירושלמית.

8.
הם התלוננו במשטרה, מספר פעמים, נגד הנתבע.

9.
ביום 27.11.07, הרס הנתבע 30 מ"ר נוספים של הריצוף, הציב מכולה גדולה בחזית החצר באופן המונע גישה נוחה לדירת התובעים, הקים מחסום באמצע החצר, השחית את הפרגולה ונעל את הכניסה הנפרדת.

10.
מהנדס העיר, שלמה אשכול, הוציא ביום 5.12.07 צו מנהלי המורה לנתבע להפסיק את כל עבודות הבניה ואסר עליו להשתמש בתוצאות העבודות הנ"ל. טענת הנתבע, כי הליכי הרישוי נמצאים בשלבים מתקדמים אינן נכונות.

11.
השטח אינו שטחו של הנתבע, אלא שטח משותף שהתובעים פיתחו וריצפו אותו מכספם, בהסכמת כל הדיירים, כולל הנתבע ולפי היתר שהוצא כדין. לנתבע לא היתה כל זכות להרוס על דעת עצמו שטח זה.

טענות הנתבע
12.
לפני מספר שנים אושרה תוכנית הבית המשותף שאיפשרה לדיירים להרחיב את דירותיהם. התובעים מימשו את זכותם וסגרו חדר ומרפסת. אולם, הבעלים הקודמים של דירתו לא מימשו את זכותם ולא סגרו את החדר והמרפסת הנוספים והשכירו את הדירה לשוכרים שונים.

13.
התובעים ניצלו את העובדה שהדירה הייתה מושכרת ופלשו לשטח ההרחבה של דירתו ולשטח החצר הסמוכה לדירתו, ובנו גדר "הכולאת" את דירתו.

14.
הוא רכש את זכות החכירה לדורות בדירה והחליט לבצע את תוספת הבנייה המותרת לדירתו. היינו, לסגור חדר ומרפסת, לבנות פרגולה ולרצף את החצר הסמוכה לדירתו, כפי שעשו התובעים.

15.
לכל אחת מדירות הקרקע שבבניין חצר סמוכה המקבילה לדירה. התובעים מעולם לא קיבלו את הסכמת הדיירים להשתמש בלעדית בחצר הסמוכה לדירתו.

16.
הכניסה האחורית לא נוצרה ע"י התובעים ולא למענם אלא כחלק מעבודות ההרחבה של הבית המשותף וזאת כדי לאפשר גישה למוני הגז והמים הנמצאים בחצר המשותפת. הכניסה הראשית והמקורית לדירתם של התובעים הייתה ונותרה הכניסה מכיוון חדר המדרגות של הבית המשותף.

17.
הוא מודה שפירק את הגדר שלטענתו "כולאת" כמעט לחלוטין את דירתו ומנתקת אותה מהחצר הסמוכה לה. עתה מלינים התובעים על כך שהוא פירק את הגדר שהם בנו תוך כדי השגת גבול וכליאת דירתו.

18.
פירוק הריצוף נעשה בשל הצורך הדחוף בתיקנו. הריצוף המקורי נעשה על ידי התובעים ברישול, וגורם לרטיבות ולהצפתם של יסודות הבניין ולרטיבות בדירתו. בסה"כ מדובר בהסרת הריצוף לצורך תיקון השיפועים.

19.
פירוק האבן מהקיר נעשה בתחום הרחבת דירתו ומדובר בצידו של הקיר הפנימי של החדר החדש.

הראיות
20. מטעם התובעים העידו שלושה והם: פינגרוב סלומון, שגר בשכירות בדירה מס' 12 הסמוכה לדירת התובעים; מאיר לומקייס, שגר ברחוב אבשלום חביב 102 וחלון דירתו משקיף לעבר החצר, והתובע בעצמו.

21. מטעם הנתבעים העידו שלושה והם: גדליה אולשטיין מהנדס בניה שנתן חוות דעת (מיום 28.11.07 להלן: "חוות הדעת" או "המומחה"); גלעד בן ארי שגר בשכירות בדירת הנתבע בשנים 2001 עד 2006 והנתבע בעצמו.

דיון והכרעה
22.
לאחר שהתובעים וויתרו על הסעדים לצו מניעה ולסילוק יד נותר לדון בשאלת הפיצוי עבור הנזק שלטענת התובעים נגרם להם.

23.
ראשית, עלי לקבוע אם הוכח שהנתבע גרם לנזקים. אם התשובה לשאלה זו חיובית, אדון בשאלת גובה הנזקים.

24.
טענת התובעים היא כי הנתבע הרס את הריצוף, שבר את צינור המים, הרס את חזית הבניין בכך ש"גילח" את האבן הירושלמית, הקים מחסום באמצע החצר האחורית, השחית את הפרגולה, נעל את פתח הכניסה ששימשה כגישה בלעדית לתובעים. אפרט:

א. הריסת הריצוף

בחוות הדעת מומחה, קובע המהנדס כי "יש לשנות שיפועי הריצוף של החצר כדי למנוע זרימת מי הגשם לכיוון המבנה וחדירתם ליסודות" קביעתו של המומחה לא נסתרה בחקירתו הנגדית ואני דוחה את טענות התובעים לעניין חוות הדעת. משכך, אני מקבל את טענת הנתבע שנאלץ לפרק את הריצוף. אם לא די בכך, מעדות התובע עולה כי לא התנגד למעשיו של הנתבע.
"הנתבע פירק 15 מטר ריצוף כשהוא נשאל למה הוא מפרק את
הריצוף ענה לי שזה אך ורק להכניס את המרזבים מתחת לאדמה וזה יוחזר, אמרתי לו שיש לי ריצוף נוסף וכשירצה לחבר את הריצוף אתן לו, הוא סיכם איתי שאחרי שיכניס את המרזבים יחזיר את הריצוף, הוא לא דיבר איתי על קטע נוסף ואת זה הוא לא עשה".


הנתבע טען בסיכומיו שבסיום העבודה התכוון לרצף את השטח מחדש, עניין שנדחה בינתיים בשל הגשת התביעה ואכן, היה הנתבע צריך לרצף את השטח. משלא הגישו התובעים,
חוות דעת מטעמם, לא ביחס לפירוק הריצוף ולא ביחס לנזקים, אני דוחה את התביעה בגין נזק זה.

ב.
שבירת צינור המים­

טענה זו לא הוכחה. טענת הנתבע כי הרים את צינור המים כדי להרחיק את ניקוז המים מהמדרכה, כמצוות המומחה והתובע הוא שפירק אותו, לא נסתרה.

ג.
"גילוח" האבן הירושלמית

התובעים טוענים בסיכומים כי נכון למועד זה בנה הנתבע הרחבה לדירתו ובשל כך אין עוד צורך בהרכבת האבן הירושלמית, שהרי קיר הביטחון ממנו "גולחה" האבן נמצאה כיום בתוך דירת הנתבע ואינו קיר חיצוני.

ד.
באשר לגדר הפנימית שחסמה את היציאה מדירת הנתבע לחצר המשותפת אני מקבל את טענת הנתבע בסיכומיו כי משהסתלקו התובעים מתביעתם לצו מניעה ולסילוק יד, נופלת גם התביעה לפיצוי כספי בגין גדר זו.

ה.
לגבי יתר הנזקים הנטענים לא הובאה כל ראיה.

25. מעבר לצורך אומר באשר לגובה הנזק, כל שהוגש זוהי "הצעת מחיר שיפוץ שטח משותף", מיום 2.12.07, שנתן שמואל המשחרר לתובעים. ההצעה הקובעת ש"המחיר לכל העבודה 60,000 ₪ + מע"מ" (נספח טז לתצהיר התובע).
פרט להצעת המחיר, לא הובאה כל חוות דעת או קבלה המעידה על ביצוע העבודה. אם לא די בכך, גם נותן ההצעה לא העיד.

26.
כאמור, בסיכומיהם ויתרו התובעים על בקשתם לקבל את הסעדים של צווי המניעה. מעדותו של התובע עולה כי התביעה הוגשה לא בשל התנגדות התובעים שהנתבע ישתמש בחצר דירתו אלא מסיבות אחרות וכלשונו:
"היום אין לי התנגדות שיצא לחצר שליד הדירה שלו. אני אקצר, שלמה בוחבוט
הוא אדם טוב, אין לי שום שנאה ולא טינה אליו, אילולא היה פונה אליי ומתייעץ איתי ולא היה עושה פרנציפ כשאני לא נמצא לא היינו מגיעים לפה היום" (עמ' 18, ש' 1 ואילך).

27.
בנסיבות אלה, שלא הוכחו הנזקים וממילא לא הוכח שיעורם, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,600 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום,
י"ז חשון תשע"ב, 14 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 13441/07 עופר בצלאל, זהבה בצלאל נ' שלמה בוחבוט (פורסם ב-ֽ 14/11/2011)