פסקי דין על יוסף וולף | פסקי דין על בנימין גורדון | פסקי דין על שלמה צדוק | פסקי דין על אריה צדוק | פסקי דין על טל אליאסי ואח' |

1760/10 א     08/11/2011




א 1760/10 יוסף וולף, בנימין גורדון נ' שלמה צדוק, אריה צדוק, טל אליאסי ואח'








בית משפט השלום בירושלים


8/11/11
ת"א 1760-10 וולף ואח'
נ' צדוק ואח'





בפני

כב' השופטת
ענת זינגר

תובעים
1
.
יוסף וולף

2
.
בנימין גורדון

באמצעות עו"ד שמר


נגד

נתבעים
1.שלמה צדוק
2.אריה צדוק
3.טל אליאסי
4.ליאורה יצקן
5.יונה מעודה
6.עזבון המנוחה צפורה צלח סבטני ז"ל

נ' 4-1 באמצעות עו"ד ליאון ואח'



פסק דין


בהמשך להסכמות הצדדים בדיון, עת ביקשו כי יינתן

פסק דין
בדרך של פשרה, חרף הכרות המותב עם משפחת נתבע 2 - אני מורה כדלקמן:

על יסוד בקשת התובעים נמחקת התביעה ביחס לנתבעים 5 ו- 6, ללא צו להוצאות.

באשר לתביעה הכספית שנותרה ביחס לנתבעים 1-4 ישלמו הנתבעים הנ"ל לתובעים פיצוי בסך כולל של 16,230 ₪.

מעבר לאמור כל צד ישא בהוצאותיו.

העתק יישלח גם למחזיק 1 בבש"א 1694/10, אשר יעביר מהכספים המעוקלים, סך של 16,230 ₪ לידי התובעים ואת היתרה לידי הנתבעים 1-4.


אף שהצדדים לא עמדו על הנמקת ההכרעה אני מוצאת להוסיף מספר מילים באשר להכרעתי וזאת כדלקמן:

א.
באשר למצב חלקו של הנכס שהוחזק על ידי הנתבעים 4-1;
על אף היותי מודעת לטענות נתבע 1 בפני
ועדת הערר לתכנון ולבניה בערר 1-168-06, הנחתי כי הנכס אכן היה נטוש מעת פטירת אב הנתבעים וכי היה במצב שאינו מאפשר בו מגורים, ללא שיפוץ. הנחה זו מושתת על כך שכנגד טענות הנתבע 1, בפני
ועדת הערר - יש ליתן את הדעת לכלל הדברים הבאים:
·
בפני
ועדת הערר הוצגו מסמכים המעידים על העדר צריכת מים וחשמל בנכס, במשך פרקי זמן ממושכים.
·
המשיב לערר שם, תמך עובדתית בטענות שמעלים כעת הנתבעים, עת טען בכתב תשובתו כי הבית עזוב ונטוש וניכר כי שנים לא התגורר בו איש. עוד נטען שם כי פתח הבית אף פרוץ לחלוטין ויש בו ברזלי תמיכה (ר' שם, עמ' 2 לכתב התשובה),
·
הוצגו תמונות המעידות כי אכן הבית במצב שאינו ראוי למגורים וזאת בהתאמה למתואר על ידי המשיב, בערר האמור, ובהתאמה לטענות הנתבעים, בהליך דנן,
·
בעוד הנתבעים הציגו חוות דעת שמאית בה מתואר הנכס בהתאמה לטענותיהם, לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם התובעים. אף אם יש ממש בטענה כי הוסתר חלק מהנכס בחוות הדעת השמאית האמורה, מכל מקום, חלק זה של הבינוי, ניצב מעל קומה המוחזקת באמצעות עמודים ולפיכך קשה להלום כי ניתן להתגורר בו בבטחה. עו"ד שמר
לא הציג חוות הדעת הנוספת, אליה התייחס בטיעוניו וממילא לא היה ניתן להידרש לפרטי האמור בה.
·
עיון מדוקדק באמור בפני
ועדת הערר מעלה כי למעשה גם שם לא נאמר שהנתבע 1 מתגורר עם משפחתו וילדיו בנכס, אלא נאמר כי הוא נמצא שם, והוא מתעתד לשפץ הנכס ולהעביר בעתיד מגורי משפחתו לשם.

ב.
הונח כי פניה ראשונה באשר לדמי שימוש הייתה ביום 23.9.09, כאשר הנכס נמכר על ידי הנתבעים 4-1
כבר ביום 28.12.09;
האמור מושתת על פניית עו"ד ימין במכתב מיום 23.9.09 וחוזה המכר של הדירה שהוצג.
אף שבמכתב קיימת בקשה לתשלום דמי שימוש בגין תקופה שחלפה, אזי - בשים לב למצב הנכס והעובדה שהצדדים ידעו שהוא נטוש, נראה כי אין מקום לדרישה זו, בדיעבד.
עוד ניתן משקל לעובדה שנראה כי דרישה זו עלתה על רקע כשלון מו"מ שנוהל עם הנתבעים לרכישת הזכויות בנכס. מו"מ שהחל בחודש יולי 2009 או בסמוך.

ג.
באשר למנעול שהותקן

;
יש ליתן את הדעת לכך שבתצהיר נתבע 1 מיום 9.2.10 (בבש"א 1694/10), קיימת הודאה בסעיף 7ב' כי הנכס היה נעול מטעם הנתבעים (אם כי לא הייתה כלל בקשה לקבל המפתח, בהתחשב במצבו הפיזי הידוע).
עם זאת ומנגד יש ליתן את הדעת לדברי בא כוח התובעים, בדיון מיום 28.1.10 (ר' הפרוטוקול בבש"א 1505/10). עו"ד שמר
טען, באותו מועד, כי היה בנכס סטאטוס קוו, ששונה רק 3 שבועות עובר לדיון וכי מי שעשתה את אותו שינוי, הייתה למעשה גב' וינר אשר השתלטה על 80 אחוז מהשטח והפכה אותו לשלה.
עוד נאמר ע"י עו"ד שמר
כי ארבעה שבועות לפני הדיון היה מי מטעם התובעים בנכס ואז: "היו חפצים של שלמה צדוק
, באותם 80 אחוזים ולא גר שם מעולם אדם" (ר' עמ' 2 ש' 10-9, לפרוטוקול שם). נטען באותו דיון כי את המנעול התקינו רק במועד בו כבר לא היו לנתבעים 4-1 זכויות בנכס, מחמת מכירת חלקם לגב' וינר.
אף מר גורדון בתצהיר מיום 24.1.10 מציין כי המנעול הותקן רק ביום 22.1.10.
על יסוד האמור ודברים שנאמרו בפני
ועדת הערר, הונח כי הנכס היה בעבר פרוץ. בסמיכות לשנת 2006 הותקנה/ו דלת/ות והמנעול היה בידי הנתבעים. ברם, חרף האמור, הייתה אפשרות להיכנס לנכס, ככל הנראה, דרך יחידת הסנדלרייה (ר' האמור בסעיף 27 לתצהיר אריה צדוק
). הונח כי על בסיס כניסה לנכס בדרך זו, ניתן דיווח עו"ד שמר
בדיון, כאמור לעיל. הונח עוד כי המניעה להיכנס לחלק הרלוונטי, מחמת מנעול חדש, יסודה בפעולות של גב' וינר ולא בפעולות של הנתבעים 4-1.

ד.
באשר לסנדלרייה

;
הונח שיש ממש בטענה כי הסנדלרייה הייתה בפועל נטושה לכל המאוחר משנת 2007, בשים לב לפטירת הדייר המוגן והטענות בתצהירים מטעם הנתבעים.
על בסיס מכתב עו"ד ימין מיום 23.9.09 (ת/7) ושיק שהוצג - הונח עוד כי התובעים חתמו על הסכם עם גב' דבאח ביום 1.9.08 ובפועל הנכס פונה בחודש אפריל 2009, כנגד סך של 90,000 ₪.
הונח כי לו היו הנתבעים בוחרים לפעול לפינוי הסנדלרייה היו נדרשים לכל הפחות לחלק בעלויות המשפטיות הכרוכות בכך. ברם, אין מקום לכפות עליהם ליטול חלק בדמי הפינוי ששולמו, מקום בו לא הסכימו לשלמם ואף טענו כי אין הצדקה לאותו תשלום.
הובא בחשבון כי היה צד ג' אשר היה נכון לשכור החלק שפונה כנגד 3,850 ₪ לחודש (ר' תצהיר דן צינמון, כאשר חלק התובעים בכך מתקרב ל- 1,900 ש"ח) וכי האמור נמנע עקב פעולות מטעם הנתבעים. לא ברור המועד בו הנ"ל היה נכון להתחיל השכירות.
בשים לב לכך שבפועל נתבעים 1-4, מנעו את "פירות" הפינוי (אף אם בתחילה מחמת אי ידיעת העובדות, כטענתם, כלומר אי ידיעת מהות זכויות השוכר החדש, שנחזה כפולש) - הונח שיש מקום לפיצוי מסוים. הונח שיש מקום להחזר בגין הפסד מסוים, מהחלק היחסי של התובעים בפירות הנכס שפונה, בתוספת סכום המסמל השתתפות בעלויות משפטיות שהיו נדרשות לפינוי בפועל, אף בהנחה שאכן הייתה נטישה של המושכר.
אף שייתכן כי פינוי הדייר, השביח החלק שמכרו הנתבעים 4-1, בשים לב לעובדה שהרוכשת ראתה ככל הנראה זכויותיה כתחומות לשטח אותו נעלה, ובהעדר ראיות להשבחה ו/או לגובהה, לא ניתן לכך ביטוי בסכום הפיצוי.

ה.
באשר לתשלום הסך של 2,500$, בתוספת מע"מ;
אף שלא הובהר עד תום מהות התשלום, הונח על יסוד המסמכים שהוצגו כי זה ניתן כדי לאפשר העברת רישום זכויות בנכס, מעיזבון המנוח אלישר, לבעלי זכויות אחרים.
אף אם התובעים נהנו מכך בעקיפין (ככל שקנו זכויותיהם ממי מאלה אשר חלקם נרשם מכוח אותם הליכים) - עדיין
נראה כי אין מקום להשית על התובעים הוצאה זו.
ניתן להניח כי הנטל להסדיר הרישום הוטל על מי שמכר לתובעים הזכויות בנכס והוא שנהנה מהקלה באותם הליכי רישום. התשלום גרם למרב, להחשת המועד בו נרשמו לבסוף בפועל זכויות התובעים, שנרכשו עוד בשנת 2007.

ו.
ארנונה;
הונח כי הנתבעים שילמו בשנת 2007 ארנונה בסך 2,650 ₪, בשנת 2008 ארנונה בסך 2,706 ₪, ובשנת 2009 סך של 2,784 ₪ וכי חלקם של התובעים בעלות זו עומד על 3,271 ₪ לפי טענת הנתבעים (ר' סעיף 34 לתצהיר אריה צדוק
, המצורף אליו וחומר נוסף שהוצג במהלך הטיעון).
בתצהיר מר גורדון נטען כי מנגד שילמו התובעים 2,500 ₪ בגין שטח המוחזק על ידי נתבעים 1-4, ברם אף שנאמר כי מצורף אישור כנספח ג', זה אינו מצוי בתיק בית המשפט (הן תיק הנייר והן התיק הסרוק) ולא ניתן ליתן משקל לטענה זו גם בהעדר פירוט.

ז.
כללי;
·
בהתחשב בחלק הנתבעים 4-1, בעלויות משפטיות הנדרשות לפינוי דייר מוגן,
ובהתחשב בהפסד מסוים, מהחלק היחסי של התובעים, בדמי השכירות של שישה חודשי שכירות, למרב (הפינוי היה באפריל 2009 והמכירה בדצמבר 2009, כאשר לא ברי מאיזה מועד היה שוכר פוטנציאלי וכן לא ברי מאיזה מועד נודע לנתבעים כי אין מדובר בפולש אלא בשוכר) - סך של 15,000 ₪.
·
בגין דחייה של כשלושה חודשים, בתחילת עבודות השיפוץ (מפניה בעניין זה, בספטמבר 2009 ועד מועד המכירה). עת הסכום מוערך שלא על בסיס שווי נכס נטען, אשר ככל שיהא רלוונטי יהא הדבר בתום השיפוץ (אשר נטען כי לא הושלם עד היום) - סך של 4,500 ₪.
·
בקיזוז סך של 3,271 ₪ בגין
חלק יחסי בארנונה.
הסכום דלעיל מבוסס על כלל האמור ועיגול הסכומים.

המזכירות תפעל להמצאת פסק הדין לצדדים ולמחזיק בכספי העיקול.

ניתן היום,
י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 1760/10 יוסף וולף, בנימין גורדון נ' שלמה צדוק, אריה צדוק, טל אליאסי ואח' (פורסם ב-ֽ 08/11/2011)