פסקי דין על אלון קפלן | פסקי דין על ארתור בראונר

1386-12/07 תאק     21/11/2011




תאק 1386-12/07 אלון קפלן נ' ארתור בראונר








בית משפט השלום בהרצליה



תא"ק 1386-12-07 קפלן נ' בראונר






בפני

כב' השופטת
אירית מני-גור


תובע

אלון קפלן

ע"י ב"כ עוה"ד גדעון קורן ושות'


נגד


נתבע

ארתור בראונר

ע"י ב"כ עוה"ד חיים גל ואח'





פסק דין


1.
התובע הינו עו"ד במקצועו וייצג את הנתבע איש עסקים גרמני אשר מנהל בין היתר את עסקיו בישראל. לטענת התובע, הנתבע הסמיך את קרוב משפחתו דיוויד בראונר המתגורר בישראל בין היתר לנהל עבורו את ענייניו העסקיים מול התובע.

2.
לשיטתו של התובע, עניינה של התובענה הינה הפרה בוטה של הסכמי שכר הטרחה שהשתכללו בין התובע לנתבע. בין הצדדים התקיימה מערכת של יחסי עו"ד לקוח, ותביעה זו נסבה סביב נכס בבעלות הנתבע הנמצא בחוף מכמורת והידוע בשם "מלון מיראמר" (להלן: "הנכס").

3.
התובע והנתבע ניהלו דין ודברים באשר למכירת הנכס כבר ב- 2003. אותה עת טען צד ג' לבעלות בכנס, היה ברור כי במצב זה יקשה למכור את הנכס, והתובע יעץ לנתבע ליישב את הסכסוך עם צד ג' טרם הצעת הנכס למכירה.

4.
לטענת התובע, כמפורט בסעיף 9 לתצהירו, התובע ואנשי משרדו השקיעו שעות רבות לצורך הטיפול בסכסוך המשפטי עם צד ג'. לאחר זמן מה, לגרסת התובע, ביקש הנתבע להפסיק את הטיפול בישוב הסכסוך, ולנסות למכור את הנכס במצבו המשפטי ככזה, כשהקונה הפוטנציאלי שירכוש את הנכס יצטרך לטפל בסכסוך. לאור ההיכרות רבת השנים הסכים התובע כי התמורה לטיפול המשפטי בסכסוך, תמומן מתוך כספי המכירה של הנכס (סע' 11 לתצהיר עדות ראשית).

5.
הצדדים נפגשו בנוב' 2003 וניסחו מסמך הבנות עליו היה צריך לחתום רוכש פוטנציאלי של הנכס, ועליו חתם הנתבע כמוכר. מסמך ההבנות אף מסדיר את נושא שכר טרחתו של התובע בסעיף 4 להסכם ההבנות. המסמך צורף כנספח ג' לתצהיר עדות ראשית (להלן: "ההסכם"). סעיף 4 להסכם, קובע כדלקמן:

"upon signing this lou purchaser shall pay saller, as consideration for the option, a nonrefundable advance payment of 100,000
euros (one hundred thousand euros) which shall be paid to adv. alon kaplan to be used to cover legal expenses related to settling the dispute"…

6.
עוד סוכם בין הצדדים, לגרסת התובע, עפ"י נספח ד' שצורף לתצהיר עדות ראשית, כי ישולם לתובע שכ"ט בשיעור של 1% ממחיר הנכס כפי שנקבע ואושר ע"י הנתבע בכתב ידו על גבי נספח ד' מיום 24.11.03 (להלן:

"המכתב") וכך מאשר הנתבע בכתב ידו:
"legal fees for the sale contract agreed 1% from purchase (sale) price. this is an additional fee to the court case and beside these 2 agreements there are no further fees"…


7.
היינו לגרסת התביעה התחייב הנתבע לשני סוגי תשלומים כדלקמן:
א.
תשלום עבור שירותים משפטיים לצורך ישוב הסכסוך המשפטי בסך 100,000 יורו כפי שנוסח והוסכם בסעיף 4 להסכם.
ב.
תשלום עבור מכירת הנכס בשיעור של 1% ממחיר התמורה כמפורט במכתב בכתב ידו של הנתבע.

8.
התובע החל כאמור בסעיף 9 לתצהירו לטפל יחד עם אנשי משרדו בסכסוך הבעלות ובמקביל כמפורט בסעיף 17 לתצהירו להיערך למכירת הנכס ולקליטת קונים פוטנציאליים. על אף שהתובע העביר לנתבע מספר הצעות רכישה, ביניהם הצעה הגבוהה יותר מהמחיר הנדרש, סירב הנתבע למציעים בתואנות שונות. התובע מפרט בסעיף 20-21 את המציעים שהציע לנתבע. לגרסת התובע, הוא פעל במשך כשנתיים ימים לבחון הצעות רוכשים וללמוד את נושא מכר הנכס על כל בעיותיו, ולמרבה הפתעתו, נודע לו באקראי מתוך מודעה שהתפרסמה בעיתון כי בנוב' 2005 מכר הנתבע את הנכס לרוכשים שזהותם לא היתה ידועה לתובע.

9.
יתרה מכך, טוען התובע כי בשעה שהשקיע מאמצים רבים בניהול מו"מ מול רוכשים פוטנציאליים בידיעה שמחיר הנכס הינו 6,250,000 יורו, הרי מתוך מודעה בעיתון למד כי מחיר הנכס
5,800,000 יורו, שהינו נמוך משמעותית מכל המציעים שהביא התובע.
10.
לטענת התובע, הנתבע לא גילה לאוזנו מאומה בדבר ניהול מגעים עם רוכש פוטנציאלי, ולטעמו בהתנהגות זו הפר את החוזה באופן בוטה, שכן מנע מהתובע להשלים מלאכתו ולנקוט בהליכים משפטיים כמוסכם, התנהגות זו לטענת התובע לוקה בחוסר תום לב וחורגת מהתנהגות בדרך מקובלת.

11.
התובע הסכים להוריד את שכר טרחתו בטיפול בסכסוך המשפטי לסך של 50,000 יורו. על אף זאת, לא הסכים הנתבע לשלם מאומה. לשיטת התובע בכתב תביעתו, עקב הפרת החוזה באופן בוטה, חייב הנתבע בפיצוי התובע ששוויו כשווי שכ"ט בעת מכירת הנכס בשיעור של 1% ובשקלים שוויו 409,194 ₪, וכן שכ"ט בגין הטיפול המשפטי שהועמד על מחציתו בשווי של 327,355 ₪ (סכום התביעה הינו 736,550 ₪).

12.
זה הזמן לציין כי על אף הכחשות הנתבע לעניין התחייבויותיו וחובותיו הכספיים, הרי הנתבע לא התייצב לחקירה על תצהירו. ב"כ הנתבע ביקש לחקור את הנתבע, בגלל מצבו הרפואי, באמצעות שיחת וועידה וביהמ"ש הסכים. רק לאחר שהתברר כי הנתבע ביקר בארץ בנושא אחר מבלי לטרוח וליידע את בא כוחו, את הצד שכנגד, או את ביהמ"ש בוטל הדיון באמצעות שיחת וועידה, והנתבע לא התייצב פעמיים לדיוני ההוכחות. משכך, הוריתי על הגשת הסיכומים. בר"ע על החלטתי זו נדחתה, ולפיכך סיכמו באי כח הצדדים טענותיהם בכתב.

13.
בהעדר גרסה עובדתית מטעם הנתבע עקב העדר הופעתו וחקירתו על תצהירו, כל שיש לבחון הוא, את השאלה האם עדויות התביעה כפי שהובאו מקימות עילת תביעה כנגד הנתבע על כל סכום התביעה ו/או על חלקה. בעניין זה, אף יצוין כי הנתבע בחר שלא להעיד כל עד אחר או נוסף מטעמו, ואף לא את מר דויד בראונר קרובו שהיה מצוי בסוד העניינים.

14.
יודגש כי התובע בחר לתבוע בגין עילה של הפרת חוזה ולא בגין שכר ראוי. משום כך עיקר טענתו של ב"כ הנתבע בסיכומיו הינה כי מעולם לא הפר הנתבע את החוזה עם התובע, לא בחוזה לפי הסכם ההבנות ולא בחוזה כפי שמקבל ביטוי במכתב. אכן, יש לחלק את נושא התביעה לשני פרקים ולדון בכל אחד בנפרד.

15.
באשר להתחייבויות עפ"י הסכם ההבנות – אין מדובר בהסכם שבין התובע לבין הנתבע, אלא בהסכם הבנות שנוסח והודפס על דעת התובע בהסכמת הנתבע. הסכם זה אמור היה להיחתם בין הנתבע כמוכר (חתימתו כבר מופיעה עליו), ובין הרוכש הפוטנציאלי. צודק ב"כ הנתבע, כי אחד התנאים על מנת שהסכם זה יתקיים, היה שיימצא קונה שיסכים לחתום על מסמך הבנות זה. סעיף 4 לאותו הסכם, מקים חובת תשלום על הקונה ולא על המוכר, היינו הקונה צריך לקבל עליו הסכמה לקבל את שירותיו המשפטיים של התובע, ולשלם כמקדמה מתוך כספי התמורה סך של 100,000 יורו לתובע עבור שירותיו המשפטיים.
16.
אין לדעת אם אכן היה נמצא קונה כזה שהיה מסכים לחתום על הסכם ההבנות ולשלם את מלוא שכ"ט התובע בעבור השירותים המשפטיים, גם אם תיאורטית לא היה הנתבע מפר כל חוזה וממשיך לקבל את שירותיו של התובע עד למכירת הנכס. התובע טוען כי הנתבע מנע ממנו את המשך הטיפול המשפטי בסכסוך הבעלות על הנכס, ומניעה זו היא זו אשר גרעה את שכר טרחתו. התובע מסתמך על סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי תשל"ג-1973) (ראה סעיף 13 לסיכומים), ואולם הסתמכות על סעיף זה איננה נכונה. כאמור לעיל, קיום התנאי של השלמת השירותים המשפטיים איננו תלוי אך ורק בנתבע. ייתכן והיה נמצא רוכש פוטנציאלי לשביעות רצונו של הנתבע מבלי שהיה חותם על הסכם ההבנות כפי שאכן ארע בפועל. במקרה זה, לא היה מתקיים התנאי לתשלום.

17.
אני סבורה שבכל הקשור לשכ"ט בגין הסכם ההבנות, היה מקום לתבוע שכר ראוי על פעולותיו הרבות של התובע עד לניתוק היחסים העסקיים בין הצדדים. עילת התביעה בגין הפרת חוזה ו/או בגין סיכול החוזה איננה עילה רלבנטית להסכם ההבנות, שתלוי ברצונו ובהסכמתו של צד ג' מאן דהוא, ואף התשלום היה אמור להיות משולם ע"י אותו צד ג' נעלם. בכל הקשור לעילת התביעה ביחס להסכם ההבנות, אני סבורה שיש לדחות את התביעה.

18.
לא כך באשר להתחייבות הנתבע במכתב. התחייבותו של הנתבע היתה ברורה ומפורשת לשלם שכ"ט בשיעור של 1% מתוך מחיר התמורה. אחת הטענות של הנתבע בסיכומיו היא, כי התחייבות זו מתייחסת אך ורק להצעה המופיעה בתוכן המכתב. דברים אלה לא נכתבו ע"י הנתבע. באותו מכתב צוין גובה שכה"ט עבור "

for the sale contract
" . לא אוזכר עם מי החוזה ועבור איזה לקוח פוטנציאלי, ההתחייבות היא לגבי חוזה מכירה. אין להבין מהתחייבות זו כי מדובר בחוזה מכירה ספציפי בלבד. באותו מכתב אף צרף התובע טיוטה למכתבו אשר יכולה היתה לשמש טיוטה להסכם מכר באופן כללי.

19.
יתרה מכך, התובע מצהיר במפורש בתצהיר עדות ראשית כי ההסכמות שהושגו בע"פ בינו לבין הנתבע היו כי הוא יעניק למר בראונר שירותים משפטיים עבור מכירת הנכס והתמורה תהיה 1% ממכירת הנכס. כאמור, גרסה זו של התובע לא נסתרה ע"י הנתבע בהעדר כל ראיה מטעמו.

20.
עוד טוען להגנתו הנתבע, כי מעולם לא התחייב לתת בלעדיות לתובע למכור את הנכס, ואף לא הוסכם כי שכר טרחת התובע ישולם בכל מקרה גם אם הלה לא יטפל במכירת הנכס בפועל. אכן, דברים אלה לא נאמרו באותו מכתב עליו חתם הנתבע, ואולם יש בהתנהלות הנתבע משום חוסר תום לב בקיום החוזה, בעצם העובדה שנתן לתובע להמשיך ולטפל ברוכשים פוטנציאליים חדשות לבקרים מבלי שטרח לעדכן את התובע כי הוא במגעים עם רוכש פוטנציאלי אחר, ואף לא טרח ליידע את התובע כי הוא מכר את הנכס זה מכבר.

21.
התנהלות זו של הנתבע מהווה לא רק סיכול החוזה, אלא התנהלות בחוסר תום לב רבתי. הנתבע ידע ואף היה צריך לדעת, כי התובע לא יחסוך מאמצים למצוא רוכש פוטנציאלי ולו ממניעים אישיים להצליח ולמכור את הנכס על מנת לקבל את שכר טרחתו המוסכם. התובע פרט בסעיף 20 ו-21 לתצהיר עדות ראשית את כל המאמצים שעשה במשך פרק הזמן שחלף מאז חתימת המכתב, להציג לנתבע רוכשים פוטנציאליים, ניהל מו"מ עם כמה מהם, למד את החומר המשפטי הכרוך בנכס לרבות החומר המשפטי בשאלת הסכסוך על הבעלות.

22.
העדר תום ליבו של הנתבע ניכר במיוחד כאשר הסכים למכור את הנכס לקונה שלא באמצעות התובע במחיר הנמוך בכחצי מיליון ₪, ואף דחה הצעות שהביא לו התובע, שהיו גבוהות מהמחיר שדרש. זאת ועוד, ביום 3.1.06 השיב הנתבע לתובע (נספח ה' 4 לתצהיר קפלן) כי ההצעה אינה רלבנטית ואין בהצעתו של מולכו אין משום הצעה משופרת, זאת מבלי לכתוב באופן מפורש כי כבר באותו מועד ינואר 2006 מכר הנתבע את הנכס לאחר. העדר תום הלב של הנתבע לא מתבטא רק במהלך ניהול מו"מ מבלי ליידע את התובע, אלא אף חתימה על הסכם רכישה מבלי ליידע את התובע גם לאחר החתימה ותוך הצעת מצג שווא כאילו הנכס עדיין מועמד למכירה.

23.
מעדותו של התובע, ניתן היה להבין כי הנתבע ראה בתובע יועצו המשפטי האחראי על מכירת הנכס ועל כל הטיפול הכרוך במכירת הנכס ובפתרון הסכסוך המשפטי החל עליו. הנתבע לא יידע את התובע כי בדעתו למכור את הנכס עם בא כוח אחר, ואף לא יידע את התובע כי אין רצונו יותר בשירותיו המשפטיים. התנהגות זו של הנתבע גרמה לתובע להשקיע משאבים ושעות רבות של עבודה מתוך מחשבה כי עבודתו זו תישא פרי בבוא העת. יש להניח, כי לו היה יודע התובע שהנתבע מנהל במקביל מו"מ עם רוכשים אחרים באמצעות יועץ משפטי כזה או אחר, היה ממעט להשקיע מזמנו ומרצו, ולחלופין היה טורח לנתק את יחסיו עם הנתבע תוך הגעה להסדר בנושא שכר טרחתו עד לניתוק היחסים.

24.
אני מקבלת את גרסת התובע, כי הנתבע בהתנהגותו זו הפר את החוזה עמו, אותו הסכם עליו חתם הנתבע במכתב מיום 21.11.03 ואשר גובה בהסכמות בע"פ, על פיו התובע הוא זה שיהיה אחראי למכירת הנכס ולטיפול המשפטי הכולל באותו נכס. הפרת הסכם זו ע"י הנתבע גרמה לנזק כספי לתובע. אינני יכולה לקבל את טענת ב"כ הנתבע, כי בעצם יש להשוות את עבודתו של התובע לעבודת מתווך בכל הקשור למציאת קונים. אין עבודת יועץ משפטי דומה לעבודת תיווך, מדובר בייעוץ משפטי מקצועי שעל התובע לתת הן לנתבע והן לרוכשים פוטנציאליים, עליו להיות בקיא בכל החומר המשפטי השייך לנכס לרבות המחלוקת בעניין הבעלות בנכס. התובע נדרש לתת תשובות, לנהל סיג ושיח עם היועצים המשפטיים של הרוכשים הפוטנציאליים, ולקבל אחריות על המידע שנמסר על ידו, ואין התנהלות זו דומה להתנהלות של מתווך שבד"כ מפגיש בין שני הצדדים ותו לא.

25.
אף לא ברורה לי אבחנתו של ב"כ הנתבע בין פיצויי קיום לבין הפסד הרווח הצפוי. לטעמי, אין מדובר בכל הרחבת חזית. בשעה שהתובע טוען לעילה של הפרת חוזה, משמע הפיצוי המתבקש בהפרת החוזה הינם פיצויי הקיום שהיה מקבל התובע לו היה ההסכם ממשיך להתקיים ללא הפרתו.

26.
אני מקבלת את תביעת התובע בכל הקשור להתחייבות הנתבע לשלם את שכר טרחתו עבור הסכם מכירה. הנתבע בהתנהגותו הפר את החוזה עם התובע, והתנהל בחוסר תום לב רבתי, היה מודע לשעות הרבות ולמאמצים שעשה התובע במציאת רוכש פוטנציאלי, ועל אף זאת לא טרח ליידע אותו כי מצא קונה אחר ואף מכר את הנכס. הנתבע סיכל את האפשרות לקיים את ההסכם, ומנע מהתובע את שכר טרחתו.

27.
גרסתו של התובע כאמור לא נסתרה, הנתבע לא הביא כל ראיה מנגד, לא העיד עדים נוספים ו/או אחרים, ואף לא טרח בעצמו להעיד בתיק זה, ואין לי אלא לקבל את גרסת התובע בנושא ההסכמות שבין השניים כגרסת אמת.

28.
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 409,194 ₪ כמפורט בסעיף 37.1 לכתב התביעה המתוקן. סכום זה יהיה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת ועד התשלום בפועל. אני מחייבת את הנתבע בהחזר האגרה הראשונה והשנייה כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לבאי כח הצדדים עם אישור מסירה.


ניתן היום,
כ"ד חשון תשע"ב, 21 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.














תאק בית משפט שלום 1386-12/07 אלון קפלן נ' ארתור בראונר (פורסם ב-ֽ 21/11/2011)