פסקי דין על לידיה קומלי | פסקי דין על רפאל אלול | פסקי דין על תפודי אש | פסקי דין על דוד חמואל | פסקי דין על איתן שפץ ואח' |

951-12/09 קפ     21/11/2011




קפ 951-12/09 לידיה קומלי, רפאל אלול נ' תפודי אש בע"מ, דוד חמואל, איתן שפץ ואח'




18



18

בית משפט השלום בכפר סבא



ק"פ 951-12-09 קומלי נ' בע"מ ואח'

ק"פ 14689-03-10 אלול נ' בע"מ ואח'






בפני

שופט דוד גדול



בעניין:

1. לידיה קומלי
2. רפאל אלול
שניהם ע"י ב"כ עו"ד יצחק-ז'ילבר חדד



הקובלים



נגד



1. תפודי אש בע"מ
2. דוד חמואל
3. איתן שפץ
שלושתם ע"י ב"כ עו"ד בוריס שמקר



הנאשמים


הכרעת דין

כמצוות סעיפים 158 ו-182 לחסד"פ, אני מזכה את הנאשמים.

א.
רקע עובדתי

1.
רפאל אלול
(להלן: "אלול"), דוד חמואל
(להלן: "חמואל") ואיתן שפץ (להלן: "שפץ") היו שותפים (1/3 לכ"א מהם) במניותיה של תפודי אש בע"מ
(להלן: "החברה").

2.
אין חולק, כי אלול היה מנכ"ל החברה בין החודשים אוגוסט 2007 לבין חודש מאי 2009.
כך גם אין חולק, כי לידיה קומלי
(להלן: "קומלי") בת זוגו של אלול, קיבלה משכורת מהחברה בין החודשים דצמבר 2007 לבין מאי 2009.

3.
בין השותפים גבה טורא ואלול אינו משמש כיום בתפקיד כלשהו בחברה, וגם אינו מחזיק יותר במניות החברה.

4.
ב-ק.פ. 951-12-09 מאשימה קומלי את הנאשמים, כי במכתב פיטורין נושא תאריך 2.6.09 יש משום עבירה לפי הוראות סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

בקובלנה מציינת קומלי, כי במכתב הפיטורין צוינה עובדה לא נכונה, לפיה קומלי גנבה מן החברה (להלן: מכתב קומלי"), עובדה העולה כדי הפצת לשון הרע כנגדה שכן אין בה אמת, וכי יש בה כדי להשחיר את פניה ותגרום לה לקשיים בהשגת פרנסה בעתיד הקרוב והרחוק.

5.
ב-ק.פ. 14689-03-10 קובל אלול ומאשים את הנאשמים כי במכתב פיטורין נושא אף הוא תאריך 2.6.09 יש משום עבירה לפי הוראות סעיף 6 לחוק.

בקובלנתו מציין אלול כי במכתב הפיטורין צוינה עובדה לא נכונה לפיה אלול גנב מן החברה (להלן: "מכתב אלול").

6.
הדיון בקובלנות אוחד בהסכמת הצדדים.

7.
כאן המקום להעיר, כי עפ"י הודעה מיום 11.7.10 מטעם פרקליטות מחוז מרכז ע"י עו"ד רונית עמיאל, אין למדינה עניין להצטרף כצד לקובלנות.


ב.
הדיון

הנאשמים טוענים להגנתם:

1.
הודעת הפיטורין שנשלחה לכ"א מהקובלים ואשר עליה מלינים הקובלים, נשלחה לעיני הקובלים בלבד, ולכן אין בה משום עבירה עפ"י הוראות החוק.

2.
לו יצויר שהאמור במכתבי הפיטורין הינו בבחינת לשון הרע, עומדת לנאשמים הגנת "אמת דיברתי".

הקובל אלול הודה בגניבה של 24 מיכלים של תפ"א בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלע.

3.
עומדת להם הגנת החוק המתירה הפצת לשון הרע כדי להגן על עניינים אישיים שלהם.

4.
הקובלת לא עבדה בפועל בחברה, אלא נרשמה ככזו אך ורק כדי להזרים אליה את משכורתו של אלול ע"מ שהאחרונה לא תעוקל ע"י מי מנושיו של אלול.

5.
הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 23.5.11 ובה נחקרו הקובלים חקירה נגדית על תצהירים שהגישו. בתום חקירות הקובלים ביקש ב"כ הנאשמים כי אחיל עליהם בשתי הקובלנות את הוראות סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ") הקובעות, כי לא התקיימו יסודות העבירה, ומכאן שאין עליהם להשיב כלל לאשמה בכ"א מהקובלנות. כן הוסיף ב"כ הנאשמים, כי הקובלים לא הוכיחו את יסוד הכוונה, קרי כוונה לפגוע בקובלים.

6.
קודם שניגש לניתוח המצב המשפטי יש לבסס את המצע העובדתי. בתצהיר עדות ראשית שהגיש אלול אין מילה וחצי מילה המתייחסת לאירוע גניבה שבו מעורב הקובל, ואין לדעת מתצהירו של אלול, מהי עמדתו הישירה של אלול לטענת הנאשמים לפיה הוא מואשם בגניבה מהחברה. ההפניה למכתבו של ב"כ עו"ד חדד יצחק ז'ילבר מיום 23.6.09 איננה ממין העניין, שכן במכתב מפורטים מעשים ו/או מחדלים שעשו הנאשמים חמואל ושפץ לטענתו של אלול בניהול ענייניה של החברה כלפי המוסד הבנקאי בו התנהלו ענייניה הכספיים ו/או כלפי רשם החברות.

7.
בחקירתו הנגדית בביהמ"ש היפנה ב"כ הנאשמים את העד למסמך שסומן כמסמך 11 לכתב הכפירה, שהגישו הנאשמים בתיקים שבכותרת, ושאל האם החתימה בעמ' 3 למסמך 11 חתימתו – התשובה היתה חיובית.

הוסיף העד והצביע (ברישא לעמ' 6) על נסיבות חתימתו, כי הוא הוזמן לבירור, ובהגיעו מצא שם 2 "גורילות" כלשונו (בעלי חזות מאיימת) אשר ביקשו ממנו לחתום על מסמך 11, הוא לא יודע על מה חתם הוא לא נתבקש לקרוא את המסמך, ולכן לא קרא את המסמך קודם שנחתם על ידו.

אלול נשאל בחקירתו הנגדית, וכתגובה לטיעונו הנ"ל, האם הגיש תלונה במשטרה על מעשה שלפי הבנתי (עפ"י התיאור דלעיל) הינו סחיטה באיומים, התשובה היתה (עמ' 7 שורה 16): "לא זוכר. פניתי לעו"ד חדד".

בעולם המושגים בו אני חי התשובה היא לא.

ב"כ הנאשמים לא וויתר ושאל את הקובל בהמשך, בפן האזרחי של העניין, האם שלח מכתב וטען כי חתימתו על נ/1 היא פרי של כפיה ועושק (כמשמעות המונחים בחוק החוזים – ד.ג.).

השיב תחילה, כי אינו יודע מה פירוש כפיה ועושק, ומאוחר יותר שוב אותה תשובה "לא זוכר. אולי כן ואולי לא".

8.
מניתוח עדותו של הקובל אני מסיק כמה מסקנות מעניינות.

א.
המסמך נ/1 מפרט שמות ומספרי ת.ז. של הנוכחים בהחתמתו. האמירה כי הקובל אינו יודע מי הם אינה מתיישבת עם האמור במסמך.
ב.
הקובל אינו טוען, כפי שלפעמים טוענים הדומים לו (בד"כ בהליך האזרחי – ד.ג.), כי לא קיבל העתק מן המסמך.
לא ברורה לי התנהלותו של הקובל. לשיטתו, הוא "חובק" ע"י לפחות אחד מה"גורילות" כלשונו אשר נתן לו "עצה ידידותית" לחתום והוא לא פנה ולא פונה לעזרת המשטרה?
הקובל לא פנה, אף במישור האזרחי המרוכך יותר, והוציא הודעת ביטול, לא בזמן אמת ואף לא לאחר מכן, ובה טען כי חתימתו איננה חתימה, שכן הוצאה בכפיה ו/או בעושק כמשמעות המונחים בחוק החוזים חלק כללי.
ג.
משכך, הן עפ"י הדין האזרחי המרוכך יותר, והן עפ"י הדין הפלילי, נתפס הקובל על הודאתו הכתובה, כי ביצע מעשה גניבה של 24 מיכלי תפו"א השייכים לחברה.
כיוון שכך, אין צורך להיכנס לפלפולים משפטיים מורכבים ולומר כי בענינה של קבילת אלול, גם אם תימצי לומר שהמדובר בלשון הרע (ואינני אומר זאת כדי לא להשחית מילים מיותרות),
אזי "לשון הרע" הזו חוסה תחת כנפי ההגנה של "אמת דיברתי", שכן הקובל מודה כי חתם על נ/1 וגם אם לא חתם מרצון חופשי, אזי בדיעבד משתיקתו הרועמת וחוסר המעש שלו, הוא בבחינת "סבר וקבל" ולכן סברתי כי כבר בשלב זה של הדיון יש לקבל טיעונם של הנאשמים שלא לחייבם להשיב כלל לאשמה והם זכאים לכל דבר ועניין בעניינה של קבילת אלול נגדם, וכך אני מורה.

9.
באשר לקבילת קומלי, המצב מורכב יותר.
הצדדים נחלקו בשאלה עובדתית ומרכזית – האם קומלי היתה עובדת בחברה? והאם קיבלה למעשה משכורת תמורת אפס עבודה והכל ע"מ להעלים את משכורתו של אלול כדי שזו לא תעוקל ע"י נושיו?
בחקירתו הנגדית של הקובל בביהמ"ש הוא מציין, כי בניגוד לטענת החברה, הקובלת קומלי כן עבדה בחברה, אך אינו מציין באיזה תפקיד.

אמירתו של העד אלול בביהמ"ש סותרת את אמירתו של ב"כ במסמך מיום 23.6.09.
מכתבו של עו"ד חדד לטעמי הינו על דעת שני הקובלים, שכן שניהם מצרפים את המכתב לכתב הקבילה כ"א מהם בנפרד.

המכתב נכתב אמנם "בשם מרשי רפאל אלול
", אך הקובלת לא הסתייגה מן האמור בו.
שם נאמרו דברים חריפים ביותר כנגד הנאשמים, ובסעיף 7 קובע ב"כ הקובלים קטגורית, כי הקובלת מעולם לא עבדה בחברה, לא הועסקה ע"י הנאשמים, וכי המשכורת ששולמה לקובלת הינה "משכורת כוזבת", ולעובדה זו משמעות מיסויית ופלילית.

חרף האמור בשמו במכתב הנ"ל הקובל מספר כי הקובלת כן עבדה בחברה.
הקובל נשאל, האם הוא מודה כי לטענתו יש משמעות פלילית חמורה לפיה ביצעו הנאשמים רישום כוזב במסמכי תאגיד והקובל מאשר זאת. הוא עומד מאחורי טיעון זה, ואף יש לו הוכחות שלא הומצאו על ידו.
הקובל לא התלונן במשטרה על התנהלות הנאשמים העולה כדי רישום כוזב במסמכי תאגיד, כמו גם הונאת שלטונות המס.
ברי לי מדוע הקובל לא התלונן במשטרה, שכן אם כך התנהלו עניינה של החברה תחת ניהולו, הוא אשם, לא פחות מהנאשמים, בהונאת שלטונות המס בהונאת נושיו ובהברחת רכוש מפני נושיו לה יש תוצאות בדיני פשיטת רגל, הן מבחינה פלילית והן אזרחית.
הקובל נשאל, מדוע נרשמו מניותיו בחברה על שם הקובלת ולא על שמו, התשובה היתה: "אולי מישהו עשה תרמית. אני לא יודע".
בכל הכבוד הראוי לקובל, הוא מאשר את המצב העובדתי, ותשובתו מיתממת ולא מכובדת. הקובל מנסה להרחיק עצמו מכל ניסיון להבריח רכוש או ניסיון להכשיל עובד ציבור (רשם החברות) במילוי תפקידו כאשר החומר המוגש לרשם אינו משקף אמת.

10.
כאן המקום להתייחס לעדותה של הקובלת בפני
ביהמ"ש.

(א)
הקובלת נשאלה, האם הקובל סיפר לה על האירוע בו הואשם ע"י שותפיו בגניבה של 24 מיכלים של תפו"א, ומה סיפר לה בהקשר לכך.

הקובלת השיבה: "הוא גר אצלי. אנו בקשר ולא משהו בעניין של עבודה. הוא בא והולך. אני לא שמעתי שהיה גניבה. אני ידעתי שהם באו ולקחו את הרכב שלו ואז שאלתי למה לקחו את האוטו. הוא לקח את הילדים ומביא אותם. רפי כזה שהוא לא נכנס לדבר איתי לעומק על מה שקרה. לא שאלתי למה".

(ב)
ב"כ הנאשמים אינו מוותר ושואל שאלה מתבקשת ממי שמטופלת בשני ילדים קטנים משותפים לה ולקובל, והאחרון מאבד למעשה מקום עבודתו, באה השאלה איך היה המצב הכלכלי בבית, והיא משיבה: "אני יש לי דברים בחו"ל. אני עצמאית. אני לא צריכה של רפי ושלי. יש לי 2 ילדים ומפרנסת אותם. כמעט וכלום מרפי. הוא לא חי איתי ממש".

(ג)
ממשיך ב"כ הנאשמים ושואל אותה, האם לא היה לה מוזר שהיא מקבלת משכורת מהחברה של רפי כשהיא לא עובדת שם למעשה.

הקובלת נפגעה מהשאלה והשיבה:

"אני עובדת מאוד קשה שם. שתגיד לי דבר כזה, הידיים האלה לא מפונקות. אני עבדתי המון... יש לי 2 ילדים, אני חייבת לעבוד"
(ההדגשה שלי – ד.ג.)

(ד)
נוכח תשובתה האחרונה הקובלת התבקשה להסביר היתכן כי אדם שעובד במקום עבודה (לא נמסר מהי כמות העובדים במפעל) לא שמעה על אירוע שבו נגנבו 24 מיכלים של תפו"א משיבה הקובלת:


"אני לא יודעת. זו פעם ראשונה שאני שומעת את זה ממך".

(ההדגשה שלי – ד.ג.)

11.
מניתוח עדותה של הקובלת עולה, כי היא מגלה טפח ומכסה טפחיים תוך כדי שהיא סותרת עצמה.

תחילה הקובלת מספרת שהקובל גר אצלה, תשובה הגיונית למי שהוליד עימה 2 ילדים קטנים. מרגע שנשאלת שאלה הגיונית היתכן שמי מתגורר עימה מפוטר מעבודתו עקב טענה לגניבה היא לא יודעת דבר ושומעת זאת לראשונה בביהמ"ש מפי ב"כ הנאשמים.

התשובות כמארג בלתי מתקבלות על הדעת. מצד אחד הקובל גר אצלה מצד שני הוא בא והולך.

השותפים לוקחים מהקובל את הרכב שכה סייע בניוד הילדים, ורק בישיבת יום 23.5.11 נודעת לה הסיבה האמיתית.

הצירוף דכאן אינו הגיוני, ולמצער מדובר במי שחיה בבועה משל עצמה, אך נוכח עדותה כי היא היתה מעורבת בשעות עבודה רבות במפעל של החברה, בלתי אפשרי ובלתי מתקבל על הדעת שהקובלת לא יודעת ולא ידעה בזמן אמת, או מיד בסמוך לאחריו, מה פשר עזיבתו של הקובל את מקום העבודה.
גם אם ניישב בדוחק את התשובה כנכונה ליום-יומיים שבוע-שבועיים, אין זה סביר ובלתי מתקבל על הדעת שלראשונה נודע לה הסיפור במלוא כיעורו והיקפו רק ביום חקירתה הנגדית.
למעלה מן הצורך אבקש להעיר כי העדה סותרת את עצמה וטוענת כי יש לה מקורות קיום מחו"ל, היא עצמאית ואינה נדרשת לסיוע מהקובל.
מיד לאחר מכן ובאותה נשימה, היא מציינת ללא הנד עפעף כי היא חייבת לעבוד כדי לקיים את ילדיה.
אגב כך, ותוך כדי שהמחוקק מעניק לה הגנה נוכח אמירת הדברים במהלך תיק שיפוטי, הוא מכנה את השותפים שקרנים וגנבים. למה הנאשמים שקרנים וגנבים, לא פורט.

12.
מחומר הראיות שהונח על שולחני עולה כי כל הצדדים הגיעו בתחילת יוני 2009 לעידנא דריתחא. הקובלת שמעה בשיחת טלפון בין שנים כי היא חשודה בגניבה. היא לא ביררה על מה ולמה, לא מחתה בפני
הנאשמים אלא הגישה נגדם תביעת לשון הרע אזרחית שסומנה כ-ת.א. (שלום ת"א) 3679-11-09 וזו נמחקה.
במקביל הגישה הקובלת תביעה לביה"ד לעבודה שסומנה ע"ב 12467/09. הקובלת אישרה כי תביעתה לביה"ד לעבודה נמחקה אף היא. לגבי התביעה האזרחית שלה לא נמסר מידע ע"י מי מהפרקליטים. כך שבמכלול ההסתברות בסופו של יום יוצאת הקובלת כמי שאינה משכנעת, אף לא ברמה של 51% הדרושים ליצירת אמון כלפי התובע במשפט אזרחי, וההליך דכאן הינו הליך פלילי.

13.
משאנו מעיינים בכתב הכפירה המפורט נמצא כי הנאשמים טוענים שמכתב הפיטורין בו נטען כי הקובלת גנבת הינו שגוי בסעיף 31.1 לכתב הכפירה המפורט.
הנאשמים טוענים כי פיטוריה של הקובלת נעשו כמהלך מתמשך לפיטוריו של הקובל ונוכח העובדה ששולמה לה משכורת שכל כולה ניסיון הברחה של נכס מנכסי הקובל ע"מ להרחיקו מנושיו.
הנאשמים מוסיפם וטוענים, כי המכתב נשלח לקובלת בלבד ולא הופץ ברבים.

14.
במענה לאמור טוען ב"כ הקובלת בטיעון, שלטעמי מאולץ והכל ע"מ להכנס לגדרי לשון הרע, כי המכתב הובא לידיעת מי שהדפיסה אותו, כך גם טענה בתו של הנאשם 3 שעובדת בחברה. לפיכך, סבור ב"כ הקובלת, כי מרשתו הוכיחה את הנדרש ממנה, והואיל והנאשמים מודים כי האמור במכתב שגוי עליהם לשלם על כך.

15.
משאנו מעיינים ב-ת.א. (שלום ירושלים) 18002/99 רויטל כהן נ. אבי חיימוביץ תק-של 2001 (3) עמ' 4126 אזי נאמר בו כי במכתב פיטורין שבו מצוינת הסיבה לפיטורין,
שיש בה משום לשון הרע על המפוטר אומרת כב' השופטת מיכל אגמון-גונן:

"אין ספק כי התובעת תזכה בהערכה פחותה לאחר קריאת הדברים שנכתבו במכתב הפיטורין ויש בו משום פחיתות כבוד לתובעת... מכאן שמכתב הפיטורין הוא לשון הרע".

ביהמ"ש בחן שם למי הופנה המכתב, ובעניין כהן הוא הופנה לשניים, ואילו מי שגרם לתפוצה הרחבה היתה התובעת. לפיכך ביהמ"ש העניק הגנה למעביד, ודחה את התביעה.
ב"כ הנאשמים מבקש כי נלך בדרכו של ביהמ"ש בעניין כהן ונחיל אותה בשינויים המחויבים, כאשר עלינו להזהר שבעתיים משום שכאן המדובר בהליך פלילי.
ב"כ הקובלת סבור כי היקף הפרסום כאמור הינו בבחינת לשון הרע הוא בעצם משלוח המכתב ולכן יש לחייב את הנאשמים.
כבר בשלב זה של הדברים סבורני כי יש להעניק לנאשמים את ההגנה. הם הסבירו בכתב הכפירה כיצד ובאלו נסיבות נולד מכתב הפיטורין, ולו היה מדובר בתביעה אזרחית היה מקום לדחותה.
אם הדברים נכונים לתביעה אזרחית, אזי הדברים הינם בבחינת קל וחומר, בן בנו של קל וחומר כאשר המדובר בהליך הפלילי.

16.
בפסה"ד המחייב של ביהמ"ש העליון בפרשת בורוכוב ע"פ 677/83 שמואל בורוכוב נ. זאב יפת פ"ד לט (3) עמ' 205 קובע ביהמ"ש, כי הפירוש לצמד המילים כוונה לפגוע המופיעים בסעיף 7 לחוק באים לתחם תיחום צר יותר מאשר בהליך אזרחי.


קובע כב' השופט א. גולדברג בסעיף 11 לפסה"ד:

בהוסיפו לעוולה האזרחית שבפרסום לשון הרע גם את העבירה הפלילית, לא ביקש המחוקק להשוות בין השתיים אלא להוסיף לעבירה הפלילית מימד נוסף, המצר את היקפה לעומת חברתה, העוולה האזרחית, ולעשותה מכשיר בידי הנפגע רק במקרים קיצוניים".

(ההדגשה שלי – ד.ג.).

17.
אמנם כפי שקבע ביהמ"ש העליון, עצם הכתוב במכתב יש בו משום לשון הרע, ויש בו בכדי לפגוע במושא המכתב – הקובלת בענייננו.

אולם בכך לא די.

על הקובלת נטל הראיה וחובת השכנוע כי הכותב התכוון בכתיבה זו לפגוע במושא המכתב, קרי האם היתה כוונה מיידית של המפרסם לפגוע בקובלת.

תשובתי לכך שלילית. הנאשמים הסבירו כי היה עליהם להביא לידי גמר את ההסדר "העקום" לפיו הקובלת מקבלת חלק ממשכורתו של הקובל, ולכן בנסיבות העניין שלפני אני סבור כי הקובלת לא הצליחה לעבור את המשוכה הגבוהה שהציב בפני
ה המחוקק עפ"י הפרשנות בפס"ד בורוכוב.

ג.
לסיכום

1.
העולה מכל האמור, כי יש לקבל את טענת הסנגור, וכי בנאשמים נתקיימו הוראות סעיף 158 לחסד"פ המביאות למסקנה שאין עליהם להשיב לאשמה, וכך אני מורה.

2.
אין צו להוצאות.

3.
המזכירות תעביר העתק מן החלטה זו לב"כ הצדדים בפקסמיליה כמוסכם בתום ישיבת יום

23.5.11.
ניתנה היום,
כ"ד חשון תשע"ב , 21 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.








קפ בית משפט שלום 951-12/09 לידיה קומלי, רפאל אלול נ' תפודי אש בע"מ, דוד חמואל, איתן שפץ ואח' (פורסם ב-ֽ 21/11/2011)