פסקי דין על אמיר לוי

1332/04 פ     27/06/2004




פ 1332/04 מדינת ישראל נ' אמיר לוי




12
בתי משפט
פ 001332/04
בית משפט השלום אשקלון
27/06/2004
תאריך:
השופט ח' נחמיאס
, סגן נשיא
בפני
:

נוכחים:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

טל שוהם

ע"י ב"כ עוה"ד
נגד

הנאשם
אמיר לוי
אבו עמאר
ע"י ב"כ עוה"ד


הכרעת דין

הנאשם הואשם בכתב האישום בשתי עבירות: תקיפה סתם ואיומים.
כעולה מעובדות כתב האישום, המדובר למעשה לא רק בעבירת איומים אחת, אלא שלוש עבירות איומים במועדים שונים, וחסד עשתה התביעה עם הנאשם שייחסה לו לכאורה רק עבירה אחת של איומים, בהוראות החיקוק.
עבירת התקיפה סתם, מיוחסת לתקיפת אביו בכך שסטר לו, הכל בבית ההורים בתאריך 20/5/2004.
עבירת האיומים מתייחסת לכך שבתאריך 22/5/2004 בבית ההורים איים לרצוח את ההורים ואת אחותו, עוד נטען נגדו כי בתאריך 25/5/2004 שוב בבית ההורים איים שירצח את אחותו ואת ילדיה וכן איים לרצוח אף את הוריו, הכל במטרה להפחיד או להקניט.

הנאשם נעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה, ומונה לייצגו מטעם הסניגוריה עו"ד אבו עמאר
המלומד (ראה עמ' 1, שורה 10 לפרוטוקול הדיון בפני
כב' השופט בן יוסף, מיום 31/5/2004 ולהסרת כל ספק, אני פוטר את הנאשם מתשלום האגרה הכרוכה בדבר בהתחשב בעובדה שהוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו). הסניגור, בשם הנאשם כפר בכל עובדות כתב האישום, טען שהכל עלילה שהמדובר בסכסוך מתמשך, טען שאין לו טענת אליבי, שאמנם אין טענה למשפט זוטא, אולם מאחר ובזמן גביית עדותו היה נתון להשפעת אלכוהול, ביקש לזמן לעדות ולחקירה נגדית גם את גובה האמרה. עוד הוסיף וציין הסניגור בישיבת המענה, שאביו ואחיו של הנאשם הם הם, אשר ישמשו עדי הגנה מטעמו.
ניתנה עדיפות לתיק זה ובתאריך 24/6/2004 נשמעו כל העדויות ונעמוד עליהם בקצרה.
אין עוד חולק שעדת התביעה מס' 1, השוטרת יהודית לוי ערכה את המזכרים ת/1 ו-ת/2.
לגבי המזכר ת/1 (מיום 27/5/2004), מציינת החוקרת שהגיעו לתחנה הן אחות הנאשם והן אביה, (הוא אביו של הנאשם) ותארה אותו כאדם מבוגר מאוד שמדבר לא הכי ברור. ציינה ששוחחה עמו לבד. לדבריו הנאשם (בנו) שותה הרבה וכל אימת שהוא שותה איננו יודע מה הוא עושה. כששאלה אותו אם בנו (הנאשם) מאיים או מרביץ לו או לאישתו, ענה האב שזה היה פעם ועל כך היה לבן כבר משפט, אך היום לא כך עשה. יחד עם זאת, הוסיף ואמר שהבן (הוא הנאשם) "עושה לנו בלגן", צועק ושובר וביקש שיטפלו בו. לדברי האב, באוזני השוטרת כאמור, הנאשם גר בביתם כל הזמן כי אין לו איה ללכת, נוטל כדורי הרגעה מאחר ובעבר, עת היה שוטר היה מעורב בתאונת דרכים קשה, חברתו נהרגה ומאז הוא חולה בראשו. כאשר נשאל על ידי החוקרת אם הבן הורחק מהבית על ידי ביהמ"ש, השיב שאין לו מושג, כן סיפר כי בחג השבועות "מאיר" היה בבית (יצויין כי שם הנאשם הוא אמיר ולא ברור אם המדובר בטעות סופר או באח אחר).
בהמשך, שוחחה החוקרת שוב עם האחות וזו ביקשה שלא להטריד את הוריה, הוסיפה וביקשה שיתנו לאחיה "מאיר" טיפול כי הוא לא במצב נפשי טוב.

לגבי המזכר ת/2 אף הוא מתאריך 27/5/2004 (וחבל שעורכת המסמך לא ציינה שעת עריכתו ביחס לת/1, שאף הוא נעדר שעה, אך מהקשר הדברים ברור שת/2 קדם לת/1 מבחינת השעה הגם ששניהם מאותו יום) מציינת החוקרת שהתקשרה לאחות המתלוננת, על מנת לוודא אם הוריה בבית וניתן להגיע אליהם ולגבות מהם עדויות. האחות השיבה שלא יגיעו אליהם בשום אופן מאחר והמדובר בשני אנשים מבוגרים מאוד חולים. האחות אפשרה בטלפון לחוקרת לשוחח עם אחות נוספת אילנה שמה, וגם היא אמרה לא לפנות להוריה, האם מרותקת למיטה, סובלת מהלב שגם לא תיתן עדות "שתפיל" את בנה. לגבי האב אמרה שתבדוק את האפשרות להביאו לתחנה למסור עדות בכל זאת.
בחקירתו הנגדית של הסניגור את העדה, למעשה לא חידש הדבר, אך בהחלט הדגיש הסניגור המלומד את אותם עניינים שיכולים לסייע לנאשם בהגנתו בתיק זה, כעולה מהמזכרים.

עדת התביעה השניה, אחות הנאשם, היא אשר התלוננה במשטרה רק בתאריך 27/5/2004 אודות הארועים נשוא תיק זה, לאמור התקיפה מיום 20/5/2004 והאיומים מתאריך 22/5/2004 ומתאריך 25/5/2004. הקדימה וטענה "שמאז התאונה שעבר הנאשם יש לו פלטינה בראש והוא לא מודע למעשיו". דבריה לא היו ברורים וחד משמעיים, אולם באופן כללי ניתן לומר שמתארת היא בדברים קשים ביותר מבחינת מצבו של הנאשם והתנהגותו בבית הוריו לאחר שהוא שותה, עושה את צרכיו (הגדולים והקטנים) במכנסיו, צועק. הדגישה יותר מאשר פעם אחת שהוא לא מודע למה שהוא אומר ומה שהוא עושה, "צורח עד השמיים", לדבריה הם מאוד אוהבים אותו. היא לא חושבת שצריך להכניס אותו לבית הסוהר, אלא שהוא זקוק לטיפול.
עוד ציינה כי בתאריך 20/5/2004, ראתה אותו שתוי לגמרי במצב "קטסטרופה" וכל הצלחות סביבו היו זרוקות. בהמשך טענה במפורש כי בתאריך 20/5/2004, לא עשה שום דבר לאביה (וזה בניגוד ברור למה שמואשם הנאשם בכתב האישום), אך מיד בהמשך אמרה ששבוע לפני הגשת התלונה (וזה בדיוק אותו תאריך שבו מדובר), כן נתן סטירה לאביה, לאחר שתפסו בחולצתו.
שוב הדגישה שהיא יודעת שהוא לא עושה זאת בכוונה, כי הוא איש טוב מאוד.
כעבור יומיים בתאריך 22/5/2004 כשהגיעה שוב לבית הוריה, ראתה אותו שוב בהתנהגותו, לא יכלה לסבול זאת לראות את המצב, הוא גם איים שיהרוג אותה ויהרוג גם את עצמו.
אין עוד חולק שגם באותו תאריך לא שמה פעמיה לתחנת המשטרה להגיש תלונה, לדבריה הלכה לביתה לאחר שאחיה הגיע לבית ההורים.
בתאריך 25/5/2004, לדבריה שוב שתה, זרק דברים, לא היה מודע למעשיו, קילל ואיים שירצח אותה ואת בנותיה ויותר כך לדבריה איים על עצמו "שפשוט נמאס לו מהמצב הזה".
עוד הוסיפה וציינה שהוא מאיים על ההורים שאם לא יתנו לו כסף הוא יהרוג, וזוהי למעשה עבירה של סחיטה באיומים לכאורה, דבר שלא בא זכרה בכתב האישום לא בעובדות ולא בהוראות החיקוק.
בחקירתה הנגדית, עשתה רושם עגום, בלשון המעטה, על ביהמ"ש למרבית הצער. מסתבר שהסניגור חפץ, כפי שהצהיר עוד בישיבת המענה לזמן את האב, הוא לכאורה הקורבן בתיק זה (למעלליו של הנאשם לתקיפה ולאיומים) כעד הגנה מטעמו, לאחר שהתביעה לא ציינה אותו כלל כעד תביעה, כזכור ועוד נדבר בכך, לא גבו ממנו עדות כלל. לצורך כך ביקש הסניגור לשוחח ולדבר עם האב בטרם הדיון, אלא שהעדה נטלה לה את הרשות והסמכות (ואינני יודע מאין), לא לאפשר לסניגור לשוחח עימו. כשנשאלה על כך השיבה "אבי איש מבוגר ואפשר להכניס אותו לכאן ולשאול אותו". כאשר נשאלה מדוע היא מונעת מחברתו לחיים של הנאשם לדבר עם האב, טענה "שזו החברה מאיימת על אביה וכל הזמן מבקשת כסף" (אם כך פני הדברים אינני מבין מדוע הבת לא התלוננה במשטרה גם כנגד זו החברה, הרי לכאורה גם כאן בפני
נו עבירות חמורות של איומים ואולי אף סחיטה באיומים). התקשתה להשיב לשאלה מדוע לא אמרה בזמנו לשוטרים שהנאשם עשה את צרכיו הגדולים והקטנים, דברים שהדגישה אותם חזור והדגש רק בעדותה בביהמ"ש. הוא הדין לגבי הטענה שהסתובב ערום כביום היוולדו. לא זאת אף זאת, רק בחקירתה הנגדית טענה כנגד אחיה (הוא הנאשם) שמשתמש הוא בסמים, אך בהמשך תיקנה את עצמה שהוא רק נוטל כדורים. לא ניתן ללמוד מדבריה אלו, שיש ראיה כלשהיא שהנאשם השתמש בסמים, שלו היתה ראיה כזו לכאורה, מנסחת כתב האישום לא היתה עושה חסד עם הנאשם, אלא וודאי מאשימה אותו גם בעבירה שכזו.
בהמשך טענה העדה שאביה רוצה להגן על בנו, למרות שהוא סובל ממנו. עוד הוסיפה, שכל האחים (והם מניין במספר), דואגים לאחיהם, לדבריה הוציאו נגדו צו הרחקה מהבית, אלא שהוא מפר את הצו. בהמשך אמרה במפורש שלא פחדה מאיומיו כלפיה וכלפי בנותיה, וזאת אמרה יותר מפעם אחת (עמ' 4, שורה 33; עמ' 5, שורה 3).

אין עוד חולק אודות אמרת הנאשם ת/3, בה הוא מואשם לאחר אזהרה, בין היתר, בתקיפה, באיומים וגם ב"הפרת צו"!. הודה בפה מלא ששתה אותו יום שבע בירות מכבי, לדבריו הוא יודע שקיים צו מביהמ"ש האוסר עליו להכנס לבית ההורים, לדבריו הוא בא לבקר את הוריו, טען שלא איים, טען שלא משתמש בסמים, טען שהוא מטופל אצל פסיכיאטר.

באשר למזכר ת/4, הרי הוא מתאריך 28/5/2004, וכעולה ממנו פקד ענת יהב, עו"ד, קצינת חקירות משפטנית התקשרה לאחות החשוד ושאלה אותה מדוע הגישה את התלונה רק יומיים מאוחר יותר, וזו השיבה לה שבעצם התלונה שלה היה תאור מצב אחרון בלתי סביר והגיוני ושבאה להתלונן מאוחר כי המצב שבו נמצא אחיה "זה לא בשביל לאסור אותו, אלא בשביל לטפל בו". הוסיפה ואמרה "שחיה יותר נורמלית ממנו", עושה את צרכיו בחדר, צורח על אמו הזקנה, אין מילים לתאר אותו, מסוכן לאחרים ולעצמו, לא מודע לעצמו ולמה שעושה, מטייל בחדר ערום לגמרי וכשלוקחים אותו לטיפול בורח הוא מהם, המצב מתחת לכל ביקורת.

עד כאן היו עדי התביעה.

הנאשם, לאחר שהוסברו לו זכויותיו העיד מטעם ההגנה כמקובל, ראש וראשון מטעם ההגנה. סיפר כיצד לפני כ-20 שנה עת היה שוטר נפצע בתאונת דרכים, אמנם היתה לו פלטינה ביד, אך היא הורדה ממנו, ומעולם לא היתה לו פלטינה בראש (כפי שטענה אחותו). טען שהוא אוהב את אביו, גר עם חברתו ומגיע לבית הוריו באשמורת הבוקר כדי להחליף לאימו טיטול, להגיש לה כוס קפה ולהכין לה את הסולת. לדבריו אחותו שונאת אותו. הוא מודה בפה מלא כי מאז התאונה יש לו עליות וירידות בשתיית האלכוהול.
בחקירתו הנגדית כשנשאל מה הסברו לכך שהשוטרים ראו אותו עם בגדיו רטובים, השיב שיתכן ויצא עם צינור השקייה לחצר. טען שלא היה שום צו הרחקה מהוריו ואמר שהיה כזה בחקירתו כי היה נתון תחת השפעת אלכוהול.
לשאלת ביהמ"ש השיב בפה מלא שנכון הוא ומזומן ללכת לגמילה מהאלכוהול במוסד סגור, ומוכן שביהמ"ש יתן צו שיאסור עליו להכנס לבית הוריו עד שיגמל מהאלכוהול.

עדת ההגנה השניה, חברתו של הנאשם, גרושה ואם לשני ילדים, עובדת, אך מודה בפה מלא שהנאשם איננו עובד, הגם שהיא יודעת שיש לו כסף והוא גם עוזר כספית, היא גם מודעת לבעיית האלכוהול שלו, לדבריה, בביתה הוא יודע מה גבולותיו.
אמנם בחקירתה הנגדית, טענה שבתאריך 20/5/2004, היה אצלה כל השבת, לכאורה מעין טענת אליבי, ואולם יש לזכור שלאור עמדת הסניגור בפתח המשפט, נאמר שם במפורש שאין לנאשם טענת אליבי, כך שנראה שעדת הגנה זו ביקשה לספק לנאשם טענת אליבי מעבר למה שהוא עצמו טוען לה.

עד כאן היו עדי ההגנה, לא לפני שהסניגור ציין שהוא שקל להעיד את האב, אולם לאחר שראה שהאחות מדברת איתו החליט שלא להעידו.

במצב דברים זה, סברתי שחובתי כשופט לזמן את האב לעדות מטעם ביהמ"ש, במיוחד לאור דברים שנשמעו מכאן ומכאן, העובדה שמשום מה ובלא הסבר ראוי ומספק לא נגבתה במהלך החקירה המשטרתית בתיק זה עדות מהאב. גם לאור העובדה שבמהלך המשפט נכנס האב יותר מפעם אחת לאולם הדיונים, ביקש לומר דברים ולהשמיע את אשר על ליבו, ואולם מתוך הצהרת הסניגור שהוא יזמנו כעד הגנה ביקשתי ממנו שיצא החוצה, ימתין בחוץ, לא יהיה נוכח בזמן העדת יתר העדים, והבטחתי לו שאשמע אותו מאוחר יותר. בנסיבות אלו, ומשבחר הסניגור המלומד מטעמיו שלא להעיד את האב כעד הגנה, סברתי שמן הראוי שאזמן אותו לעדות מטעם ביהמ"ש.

והנה, כשנכנס האב, נכון הוא בן 85 שנה, אב זקן, קשיש, העיד ללא כל היסוס בצורה ברורה וחד משמעית כנגד בנו הנאשם בלשונו של האב, שהבן הורג אותו במשך 50 שנה, הלב של העד כבר שרוף, תאר את הבן ממש כבן סורר ומורה שבא בבוקר אוכל ושותה, ולא הולך עד ערב, עד לילה עד שלא יתן לו האב כסף. הוסיף האב וכינה אותו את בנו זה רמאי וגנב, שאיננו רוצה שיבוא אליו לביתו, שזה כל יום רוצה רק כסף, כל יום 100 ₪ או 50 ₪, שכל היום שותה וודקה. כאשר נשאל אם בתו אמרה לו להגיד אלו הדברים, השיב בשלילה, ומיד הוסיף הלוואי שכל ילדיו היו כבתו זו שלו. כאשר דיבר הנאשם לתוך דבריו צעק העד על הנאשם שישתוק.

עד כאן העדים שהעידו.

התובע ביקש בסיכומיו להרשיע את הנאשם, ביקש לסמוך גם על דברי האב שהעיד מטעם ביהמ"ש, הגם שלא נחקר במשטרה, אלא שדבריו נרשמו במזכרים בלבד. אישר גם שלמעשה האב בעדותו בביהמ"ש לא הזכיר סטירה ואיומים ברצח, שאלו הן העבירות שהנאשם הואשם בהן בתיק שבפני
. הסברו לכך שהעד לא נשאל על כך.
ביקש להסתמך גם על עדות האחות המתלוננת, הגם שהיה מודע לזהירות הרבה שיש להתייחס לעדותה, שזו טענה שהנאשם הפר צו הגנה והרחקה, שמסתבר שלא היה כזה. גם בעניין הסמים לא ביקש התובע להרשיע את הנאשם בשימוש בהם, לפי שלא הואשם בהם מלכתחילה.

הסניגור מנגד ביקש בסיכומיו לזכות את הנאשם, בין היתר, לאור העובדה שהמתלוננת הגישה את תלונתה באיחור, לא מיד לאחר ארוע ראשון, גם לא לאחר הארוע השני או השלישי, אלא רק מקץ יומיים מהאחרון. גם מהתנהגותה ביחס לשוטרים, שהכתיבה להם את מי לחקור ולמי לגשת ואת מי לא להטריד, וגם בהתנהגותה ביחס לאב, לסניגור ולחברתו של הנאשם. ביקש הסניגור המלומד שלא להשתית הרשעה כאן על עדות המתלוננת.
לא זאת אף זאת, ציין שהמתלוננת בעדותה בביהמ"ש מסרה דברים רבים מעל ומעבר מאלו שמסרה בזמנו במשטרה, ואין לסמוך עליה, כך למשל כשטענה שלנאשם פלטינה בראש, דבר שמעולם לא היה לו שם.
בשולי דבריו, נראה שגם הסניגור הבין שמצב הדברים בבית איננו תקין והיחסים אינם כיחסים ההולמים שבין הורים לילדים, ואמר שמקובל עליו, גם על דעת הנאשם, שינתן כנגד הנאשם צו הגנה שלא יכנס לבית ההורים, "אפילו לשנה", והצהיר שהנאשם מוכן ומזומן להתחיל בהליכי הגמילה, אף בסיועה של חברתו לחיים.
הנה כי כן, אלו הדברים שנשמעו, אלו הדברים שהוגשו לי ועתה העת להכריע דין.
בגירסתו, הנאשם לא עשה עלי רושם אמין כלל ועיקר. קשה לי להאמין לו שהוא בן שמכבד אב ואם שבאשמורת הבוקר עוזב את חברתו לחיים אצלה הוא גר, ומגיע לבית הוריו להחליף לאמו טיטול, להגיש כוס קפה ולהכין לה את הסולת. אני דוחה דבריו אלו מכל וכל.
לא זאת אף זאת, קשה לי להאמין שבגדיו היו רטובים כביכול מהשקיית הגינה בחוץ והוא בבגדיו הרטובים עולה על מיטתו לשכב.
ליבי ליבי על הנאשם. צר לי למצב אליו הגיע. בעבר, לפני 20 שנה היה שוטר שומר חוק וסדר (שאין זה מן הנמנע שהוא עצמו נדרש להגן על הורים מפני ילדיהם בדיוק כמעשים המיוחסים לו לעת הזו), אלא שבעקבות תאונת דרכים קשה ביותר בה נפצע, אף הוכר על ידי משרד הבטחון, ולמרבית הצער קיבל פיצויים בסכום גלובלי, כנראה לאחר שהוונו, וכך נעשתה טעות קשה וחמורה, תחת ליתן לנאשם פיצויים חודשיים, שיספיקו למחייתו ולשיקומו, השקיע הפיצויים בעסק שלא צלח והנאשם התמכר למשקה המשכר.

הוא הדין בעדת ההגנה מס' 2, שאמנם מצאה לה את הנאשם כעזר כנגדה, הגם שפורמלית לא מיסדו את החיים המשותפים בכריית נישואים, ובניגוד למה שטוען הנאשם הוא לא גר אצלה באופן מלא וקבוע כל העת, כביכול כפי שטען הנאשם (כנראה כדי להרחיק את עצמו מבית הוריו), אלא רק כשהוא לא שותה, שאז הוא אדם נפלא. אלא שגם בדברי עדת הגנה זו, ניתן למצוא לכאורה תימוכין להתנהגותו הרעה והחמורה של הנאשם, שמסתבר שלמרות שאיננו עובד הוא עוזר לה בכסף והיא איננה יודעת מאיפה הוא מביא את הכסף, ואכן נראה שאת הכסף הוא מקבל מהוריו, יתכן לאחר שהוא סוחט אותם באיומים.

גם אביו של הנאשם מסר עדות קשה בגנות התנהגות בנו הוא הנאשם, ממש כבן הסורר והמורה. אוכל ושותה ומתנהג בצורה בזויה בבית ההורים ודורש כספים.
בספר דברים, פרק כ"א, פסוק יח ואילך מצינו כתוב:
"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, איננו שמע בקול אביו ובקול אמו, ויסרו אתו ולא ישמע אליהם.
ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל זקני עירו ואל שער מקומו, ואמרו אל זקני עירו:
בננו זה סורר ומורה, איננו שמע בקלנו, זולל וסובא וגרמהו כל אנשי עירו באבנים ומת.
ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו".
וראה מאמרה המעניין של ד"ר דבורה אושפיזאי, "בן סורר ומורה - ניתוח המקורות והיבטים פסיכולוגיים", שמעתין, גליון מס' 138-137, תשנ"ט, בו היא דנה בצורה מעניינת ביותר, בין היתר, בסמכות ההורים כלפי הבן, באחריות אדם למעשיו, מיהו בן סורר ומורה, מהו "סורר"? מהו "מורה"? מהו "זולל"? מהו "סובא"? מנין הכסף לקניית בשר ויין? (לענייננו לקניית האלכוהול "ואינו חייב עד שיגנוב משל אביו"... המשנה במסכת סנהדרין פ"ח, מ"ג), מהו מקום האכילה? הגם שיתכן והנאשם שבפני
נו היה נחלץ מדין בן סורר ומורה על פי ההלכה, שכן "אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בחבורה שהיא כשיוצא בו" (תוספתא סנהדרין פי"א), "אמר ר' אבהו אינו חייב עד שיאכל בחבורה שכולה סריקין" (סנהדרין, ע, ע"ב).

ואולם, בל נשכח שעסקינן במשפט פלילי, איננו עוסקים בשאלה של מה דינו של בן סורר ומורה ואנו נדרשים רק להכריע בשאלה אם התביעה הוכיחה כנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר את העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום.
חזרנו לכתב האישום המודפס, ונזכרנו שהנאשם הואשם כזכור אך בעבירות של תקיפה סתם ואיומים, על שסטר לאביו ועל שאיים לרצוח את הוריו, את אחותו ואת ילדיה.
כזכור, עניינים אלו לא באים זכרם בעדות האב כלל ועיקר.

יאמר מיד שניתן היה וצריך היה לערוך חקירה ראויה יותר בתיק שכזה. לא ניתן היה להסתפק בדברי האחות וליתר דיוק האחיות. בשום אופן לא יעלה על הדעת שהן תקבענה למשטרה את מי לחקור, לא יעלה על הדעת שמקרה כזה כשרוצים לגבות עדות מההורים, שהם לכאורה קורבנות לעבירות חמורות מצד בנם, יחשב הדבר כהטרדה של ההורים על ידי המשטרה, וכך נמצא שהאם כלל לא נחקרה. אפילו אם היא מרותקת למיטתה ואפילו הבת אומרת מראש שהיא לא תיתן עדות "שתפיל" את בנה, חוקר מנוסה צריך לדעת כיצד לגשת לאישה כזו ולדובב אותה ולהסביר לה מדוע מן הראוי שתמסור את האמת, לפחות להתרשם ממנה בצורה בלתי אמצעית, דבר שכאמור לא נעשה כלל ועיקר.
ולגבי האב, לכאורה עשתה חסד עם החוקרת הבת טובה והביאה אותו לתחנת המשטרה, והנה שוחחו עימו והוא מסר דברים. לא צריך היה להסתפק, אך במזכר שהדברים בו הינם בבחינת עדות שמיעה, אינני רואה שום חריג בפקודת הראיות לקבלה כפי שהיא, וגם התובע המלומד לא טען לכך בסיכומיו. יתרה מזו, הנה הסתבר שהאב כחודש ימים לאחר אותה שיחה, ויש להניח שלא נעשה צעיר יותר, בא לביהמ"ש ואמר דברים ברורים. בהחלט ניכר עליו שהוא יודע להביע את עצמו ובהתחשב בגילו ובמצבו ואת אשר עבר, הדברים בהחלט סבירים מבחינת כושר ההתבטאות. הוא לכאורה גם היה קורבן לעבירות ולמעשה הוא אמור להיות העד הטוב ביותר של התביעה.
נכון, יש מקרים שהמתלוננים אינם חפצים להעיד. גם לגביהם ניתן לנקוט גישה פטרנליסטית, גם בחקירה, גם בשאלה אם וכיצד להעידם בביהמ"ש וסוף דברים יוכיחו את ראשיתם, שהעד הגיע לביהמ"ש, חפץ להעיד, התביעה היתה מנועה מהעדתו שכן לא נחקר בזמנו, הסניגור ויתר על העדתו מנימוקיו, ומשביהמ"ש זימנו לעדות לא חסך העד את שבט לשונו מבנו, הגם שעל סמך עדותו לא ניתן לייחס לנאשם את ביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

גם חקירתו של הנאשם בתיק זה, לא היתה הוגנת במובן זה שכאמור נגבתה ממנו אמרה לאחר אזהרה, בין היתר, על הפרת צו שנאסר עליו להכנס לביתו, הוא הודה בכך למרות שלא היה קיים צו כזה כלל ועיקר. טענת התובע שהיה זה על סמך תלונת המתלוננת איננו הסבר ראוי. נהפוך הוא, הדבר מקעקע את האמון שיש ליתן למתלוננת, שכן כאמור לכאורה היא טוענת נגדו טענות שאין להן יסוד ושחר לא עובדתית ולא משפטית, כך לגבי הפרת צו (שמסתבר שאיננו קיים), כך לגבי שימוש בסמים (שמסתבר שאינם סמים). גם לפי דבריה נראה שיותר משהיא מבקשת שהנאשם יורשע בפלילים, היא מבקשת שינתן לו טיפול, ויש להזהר מכל משמר שמא מתוך מגמתה זו היא מעידה על דברים שאינם מדוייקים, בלשון המעטה.

סוף דבר, מכל האמור דלעיל ולמרות שחשד כבד מקנן בליבי, שהנאשם מתנהג בבית הוריו בצורה מחפירה, מבישה שאיננה עולה בקנה אחד עם מצוות כיבוד אב ואם, הוא שותה לשוכרה וכשהוא שיכור מתנהג בצורה הגובלת בפלילים, גם בהתנהגות, גם בדיבור, עדיין מקנן בליבי ספק סביר אם הנאשם אמנם תקף את אביו וסטר לו, אם אמנם איים לרצוח את הוריו, את אחותו ואת ילדיה, מכל הנימוקים שפרטתי דלעיל דין הוא וכך אני מורה על זיכויו של הנאשם, הגם מחמת הספק הסביר מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
יחד עם זאת, אכן קרוב לוודאי שבנסיבות הענין אמת משפטית זו אליה הגעתי, איננה האמת העובדתית וזאת, בין היתר, בשל צורת החקירה בתיק זה ועדויותיהם של העדים.

בנסיבות הענין מצאתי לנכון לעשות שימוש בהוראת סעיף 73 לחוק העונשין ואני מחייב את הנאשם ליתן ולחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪ להמנע מעבירה שיש בה אלימות, מילולית או פיזית, כלפי אביו ו/או אמו ו/או אחיו ו/או אחיותיו וזאת למשך שנה מהיום.
אי חתימה היום על ההתחייבות תגרור מאסר ל-50 יום.

ועוד בשולי הדברים ורק לאור הסכמת הנאשם וסניגורו אני אוסר על הנאשם להכנס לבית הוריו או להמצא בתחום מרחק של 200 מטר מביתם ו/או להטריד אותם בכל דרך ובכל מקום שהוא, וזאת למשך 30 יום מהיום, אלא אם כן תינתן החלטה אחרת על ידי בימ"ש מוסמך.

בשולי הדברים אני מוצא לנכון ולחובה להעביר עותק הכרעת דין זו למנהל אגף הרווחה בעירית אשקלון, על מנת שינחה את הגורמים המוסמכים מטעמו לבדוק מצב ההורים, מצב הנאשם ולסייע בידם ככל שניתן ואפשרי.
וליתר ילדיהם - בניהם ובנותיהם של ההורים, אני פונה ומבקש שידאגו לשלומם ובטחונם של הוריהם שכנראה אינם מסוגלים להגן על עצמם, שיש להם רגש הורי חזק כלפי הנאשם הוא בנם, ויגישו מטעמם כל בקשה לקבלת צו הגנה כנגד הנאשם, אם לפי חוק למניעת אלימות במשפחה אם לקבלת צו הגנה קבוע, כדי שיהיו מוגנים מפניו עד לאחר שיגמל מהאלכוהול ויתנהג כבן מסור להוריו. ואם אינם מסוגלים לכך, מן הראוי שימונה להורים אפוטרופוס שידאג לענייניהם. היעלה על הדעת שזוג הורים יכולים לדאוג לכלכל, לגדל ולפרנס 10 ילדים, ו-10 ילדים אינם יכולים לדאוג להוריהם הקשישים?
ועוד בשולי הדברים, ולאור התמונה העגומה העולה מהתיק, שלכאורה הנאשם סוחט מהוריו באיומים כספים, מן הראוי שמשטרת ישראל תשקול אם אין מקום לחקור גם בעניין זה אם יש ממש באלו הדברים, המדובר בעבירה חמורה ביותר מכל העבירות שיוחסו לנאשם בתיק זה.

הנה כי כן, תם ולא נשלם, אני את מלאכתי עשיתי וכל אחד מהגורמים הנ"ל חייב לעשות את חלקו ואת שלו בהקדם האפשרי, אם לא למען הבן, הרי למען ההורים, הבטחת שלומם ובטחונם, איכות חייהם, ודי לחכימא ברמיזא.

לאור האמור דלעיל, אם ובמידה והנאשם יחתום על ההתחייבות הכספית ישוחרר מיידית ממעצרו בתיק זה, בכפוף לאיסורים שהורתי עליהם דלעיל.

זכות ערעור כחוק תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.
ניתנה היום 27 ביוני, 2004 (ח' בתמוז תשס"ד) במעמד הצדדים וב"כ

ח' נחמיאס
, שופט
קלדנית: איריס בוהדנה








פ בית משפט שלום 1332/04 מדינת ישראל נ' אמיר לוי (פורסם ב-ֽ 27/06/2004)