פסקי דין על מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית לשיכון בי-ם | פסקי דין על משה ברגמן | פסקי דין על יצחק אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על יהודה ניר ואח' |

40079-01/11 א     29/11/2011




א 40079-01/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית לשיכון בי-ם בע"מ, משה ברגמן נ' יצחק אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, יהודה ניר ואח'








בית המשפט המחוזי בירושלים
בפני
כב' השופט משה בר-עם



ת"א 40079-01-11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית לשיכון בי-ם בע"מ
נ' וירצבורגר ואח'




בעניין:
1. מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית
לשיכון בי-ם בע"מ
2. משה ברגמן





התובעים

נ ג ד




1. יצחק אריה וירצבורגר
2. גבריאל ירושלמי
3. יהודה ניר
4. יעקב ישראל עידן
5. רבקה ראניה
6. דוד רכטמן
7. חיה אדלר
8. שמחה צדוק מליק




ה
נתבעים


פסק-דין

התובעים הגישו כתב תביעה נגד הנתבעים, שעניינה ביטול הסכמות שגובשו בין הצדדים במסגרת הליך אחר. כמו-כן, התבקש סעד הצהרתי, לעניין חוקיות הצבעה שנערכה במשרדי התובעת.

יוער, כי הרקע לתובענה (ולהליכים רבים נוספים שהתנהלו בין הצדדים) הובא בתמצית, בגדר הליך אחר (בג"צ 2010/11 מעונות עובדים בקרית משה נ' שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, טרם פורסם, 21.9.2011).

הדיון בתובענה נקבע, תחילה, לפני מותב אחר (כב' השופט רומנוב). בדיון מיום 14.9.11 קיבל התובע את המלצת בית-המשפט והסכים למחיקת התביעה. יחד עם זאת, טען לשמירת זכותו להגיש תובענה חדשה במועד אחר. משעמדו הנתבעים על פסיקת הוצאות, טען התובע, כי הסכמתו למחיקת התביעה מותנית בכך שלא ייפסקו הוצאות ומשאלו נדרשו, חזר בו מהסכמתו ובית-המשפט, אשר נתן, תחילה, פסק-דין בדבר מחיקת התביעה ללא צו להוצאות, ביטל אותו, בהמשך, נוכח עמדתם. בהמשך, הועבר הדיון בתובענה, לפניי.

עובר לדיון התקבלה עמדת המפרק המפעיל של התובעת, לפיה, משמונה כמפרק מפעיל, הסמכות להופיע בהליכים משפטיים, בשם התובעת, מסורה לו בלבד (ולא לתובע כמי שהתיימר לפעול בשמה). לגופו של עניין, טען, כי אין לתובעת עמדה בתובענה, ולפיכך ביקש למחוק את כתב התביעה בעניינה. בהקשר זה יוער, כי בגדר פסק-הדין שניתן בהליך האחר (בג"צ 2010/11 לעיל), קבע בית-המשפט, בסיפא לפסק הדין, כי כל עוד מינויו של המפרק עומד על כנו, התובע אינו רשאי לפנות לבתי המשפט בשם התובעת. להשלמת התמונה יוער, כי בגדר הליך נוסף (ע"א (י-ם) 3637/09 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שיתופית לשיכון בירושלים בע"מ נ' גדעון ברמץ, טרם פורסם, 20.11.11) נקבע, כי יש למחוק את התובענה שם על הסף, נוכח צו הפירוק שניתן בעניינה של התובעת, ומינוי מפרק מפעיל באגודה, בהיותו הגורם היחיד המוסמך לנהל הליכים משפטיים מטעמה.

בנסיבות אלו, ובהמשך לדיון במותבו הקודם ולנוכח הערות בית-המשפט, הסכים התובע למחוק את התביעה, בעניינה של התובעת ובעניינו שלו, חזר על הסכמתו למחיקת התביעה. יחד עם זאת, שלא כמו בדיון הקודם, לא התנה את הסכמתו בכך שלא ייפסקו הוצאות לחובתו, אלא שהוסיף וביקש, כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק הוצאות, בין היתר בטענה כי במועד תחילת ההליכים היה מוסמך לפעול בשמה של התובעת, ומשלא נמצא טעם, כיום, לניהול ההליכים. התובע הדגיש, כי לשיטתו טענותיו, לגוף העניין, מוצדקות, הגם שלא ניתן יהיה לבררן נוכח עמדתו הדיונית, וסיכם, כי הסכמתו למחיקת התביעה ניתנה, גם נוכח המלצת בית-המשפט.

ב"כ הנתבעים 5, 6 ו-8 הסכים למחיקת התביעה ואולם הוסיף, כי יש מקום לפסוק הוצאות, בין היתר נוכח טיבה של התובענה ומהותה ובשל הוצאות משפט שהוצאו. בנוסף, טען כי בית-המשפט מתבקש להתנות את חידוש ההליכים בפסיקת הוצאות בעתיד. הנתבע 4 הצטרף וטען, כי שילם הוצאות בגדר ההליכים וביקש כי בית-המשפט יורה על השבתם, נוסף על הוצאות שהוצאו לצורך ניהולם.


כאמור, משניתנה הסכמת התובע למחיקת התובענה בעניינה של התובעת, הנני מורה על מחיקת התובענה, בעניינה, ללא צו להוצאות.

בעניינו של התובע, בקשתו למחיקת התביעה הינה למעשה בגדר "הפסקת תובענה", כקבוע בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – "התקנות"). לפיכך, משניתנה הסכמת הצדדים, הנני מורה על הפסקת התובענה, על דרך מחיקתה, כמבוקש. יחד עם זאת, יש מקום להידרש לסוגית הוצאות המשפט, בגין ניהול ההליכים עד למועד הפסקת התובענה, ובשים לב לקבוע בתקנה 155 לתקנות.

סוגית הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד (להלן – "הוצאות") מוסדרת בפרק ל"ד לתקנות וכן בהלכה הפסוקה ומסורה לשיקול דעתו של בית-המשפט שלפניו נדון העניין. הכלל הוא שבדרך כלל בעל דין שזכה, זכאי לקבל הוצאותיו ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית-המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות (יואל סוזמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 540-541, ע"א 1894/90 פלאטו שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829 (1992)).

מקצת משיקולי בית-המשפט עובר למתן צו להוצאות ובקביעת שיעורן, נקבעו בתקנה 512(ב) לתקנות, בין היתר, שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון; והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" (בש"א ( י-ם) 1692/05, ת.א. 6541/04 מזרחי נ' חסיד, לא פורסם, 2.5.06 ). ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר טרחה והוצאות כגון: אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (ס(1) 391 (2005); להרחבה בעניין השיקולים הנוגעים בעניין קביעת סכום ההוצאות, ראה החלטתו המפורטת של כב' הרשם (כתוארו אז) י' מרזל, מיום 30.6.05, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר (לא פורסם, 30.6.05); כן ראה: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (לא פורסם, 28.6.09) והאזכורים שם). כמו כן, רשאי בית-המשפט להטיל הוצאות על בעל דין, אשר האריך את הדיון שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת (תקנה 514 לתקנות). יוטעם, כי
יש לבחון, בין היתר, האם היה צידוק בהגשת התובענה ומהו השלב בו חזר בעל הדין מההליך (בג"צ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217, 219, 220 (1994)). אכן נכון, "...ככלל, יש טעם רב בעמדה לפיה מקום בו נמחק הליך על ידי מגישו בטרם התברר והוכרע לגופו, ישא מגיש ההליך בהוצאות להן גרם לבעל הדין שכנגד. בעל דין היוזם הליך כלפי יריבו, תוך גרירתו להוצאות, חייב להניח כי אם הוא חוזר בו מן ההליך שנקט, יעמוד יריבו על ההוצאות שנגרמו לו. עם זאת, לא בכל מקום בו חוזר בו בעל דין מן ההליך, יביא הדבר בהכרח לחיובו בהוצאות הצד שכנגד. יישומו של העיקרון נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, בין היתר, בשים לב לשאלה מדוע חזר בו יוזם ההליך מההליך שהגיש". (בג"צ 738/99 הסוכנות היהודית לארץ ישראל נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם, 9.7.08); ראה גם בג"צ 1512/98 חרבוש נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.10.01)). דומה, כי ניתן ללמוד גזירה שווה
מכללים אלו, אשר נקבעו בעניין עתירות שהוגשו לבית-המשפט הגבוה לצדק, לענייננו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר המצוי בתיק, בחנתי את טענות הצדדים ושקלתי את השיקולים הנוגעים בעניין, באתי לכלל מסקנה, כי יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים שהתייצבו לדיון, בלבד, ובשיעור מתון, בהתחשב במועד בו הופסקה התובענה ובשים לב להיענותו להמלצת בית-המשפט.

לפיכך, הנני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים 4, 5, 6 ו-8 סך של 2,500 ₪.

כמו-כן, בהתחשב בקבוע בתקנה 155 לתקנות, הנני קובע, כי ככל שיבקש התובע להגיש תובענה חדשה, בשל אותה עילה, בין אותם צדדים או מי מהם, לא יהיה רשאי לעשות כן, אלא בכפוף לתשלום הוצאות נוספות בסך של 2,500 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

ניתן היום,
ג' בכסלו תשע"ב, 29 בנובמבר 2011, בהעדר הצדדים
.














א בית משפט מחוזי 40079-01/11 מעונות עובדים בקרית משה אגודה שתופית לשיכון בי-ם בע"מ, משה ברגמן נ' יצחק אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, יהודה ניר ואח' (פורסם ב-ֽ 29/11/2011)