פסקי דין על יניב יהודה | פסקי דין על יורם אבן צור תקשורת

12988-02/11 תק     28/11/2011




תק 12988-02/11 יניב יהודה נ' יורם אבן צור תקשורת








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בקריית שמונה



ת"ק 12988-02-11 יהודה נ' אבן צור תקשורת




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

תובע
יניב יהודה


נגד

נתבע
יורם אבן צור תקשורת




פסק דין


1.
בפני
תביעה כספית בסכום של 20,000 ₪ בגין נזק שנגרם לתובע, לטענתו, כתוצאה מכך שהנתבע לא קיים, לטענתו, התחייבות ע"פ הסכם, למתן שירות של פרסום ויחסי ציבור.
המדובר בהסכם מיום 26/3/10, על פיו הסכימו הצדדים כי ישתפו פעולה במשך 6 חודשים לקידום מוצרים אותם ייבא התובע בתחום השטיפה.
הנתבע הינו בעל משרד ליחסי ציבור. בהתאם להסכם נקבע כי התובע ישלם לנתבע סכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ לתקופה של 3 החודשים הראשונים ואילו הנתבע יממן את 3 החודשים הנוספים. עוד נקבע בהסכם, כי הנתבע יקבל 40% מתקבולי המכירות וכי בתום 6 חודשים ידונו הצדדים בהמשך ההתקשרות.

2.
לטענת התובע, כנטען בכתב התביעה: "עד כה לא נעשה שום דבר מלבד חברה אחת שאף היא החזירה את המוצרים וגרמה הפסדים לחברה".
התובע טען כי הנתבע לא פרסם 40 כתבות כמתחייב, לא קבע ראיון עיתונאי, לא פרסם את המוצרים בצורה אפקטיבית ואחראית, תוך פגיעה בתובע וגרימת עגמת נפש. התובע טען נגד רמת השירותים שסיפק הנתבע וכאילו הם לא קידמו כלל מכירות של המוצר.

3.
הנתבע פירט בכתב הגנתו את הרקע שהביא להתקשרות עם התובע באופן חריג מהמקובל תמורת גביית סכום סמלי בלבד, תוך מימון משותף של העסקה, כנובעת מאמונתו שמדובר במוצר "פורץ דרך" וכי הרווח העיקרי יהיה מהמכירות. לטענת הנתבע, במהלך ההתקשרות קיימו הצדדים שיחות עבודה ולאחר שלושה חודשים פנה לתובע לצורך קידום אפיקים אפשריים למכירה והבהיר לתובע כי נדרשת מעורבות יתר שלו, אולם, לטענתו, התובע התחמק ולא פעל כמתחייב לקידום המכירות.
הנתבע הפנה לפעולות הפרסום שעשה לטענתו:למעלה מ-20 ידיעות תקשורתיות שפרסם וכן לשני ראיונות ברדיו. פרט פעולות להפגשת התובע עם מנכ"ל רשת שיווק מזון וכן הקמת אינטרנט עם קישורית לרשת החברתית פייסבוק.

4.
בדיון שהתקיים בפני
ביום 27/11/11 חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע הבהיר כי למרות ששילם רק 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, התביעה הוגשה על סכום של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש. לעניין הפרסומים שהציג הנתבע, טען התובע כי חלקם מתאריכים מאוחרים לתקופת ההסכם וכי בחלקם לא נכתב על המוצר עצמו, אלא רק מוזכר שמו של התובע.
נוסף לפרסומים שצירף לכתב הגנתו, הגיש הנתבע גם תמונות מאתר האינטרנט שבנה לתובע והבהיר כי התובע הוא זה אשר לא שיתף פעולה לקידום המוצרים. כך לדוגמא תיאר הנתבע כיצד הביא לתובע לקוח בשם "בן הרוש סחר רכב" כאשר התובע הוא זה, שלטענתו, כשל בקידום העסקה ובאספקת הסחורה לאותו לקוח. הנתבע פירט בעדותו על מהות ההליך ליצירת יחסי ציבור ועל הפעילות שנעשתה על ידו בתחום.

דיון:

5.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובמסמכים שהוגשו בפני
ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי ומצומצם בלבד.

כבר בראשית הדברים אציין, כי עיון במסמכים שצירף הנתבע מעלה כי נעשתה על ידו פעילות רבה ואינטנסיבית לקידום המוצרים. גם אם מצאתי, בין שלל הפרסומים, 3 ידיעות ממועדים שאחרי תום 6 חודשי ההסכם וגם אם אביא בחשבון 2 ידיעות בהן רק הוזכר שמו של התובע אך לא הוזכר המוצר (הנתבע הגדיר זאת כ"פרסום סמוי"), עדיין עיון בפרסומים מעלה כי נעשו מס' רב של פרסומים במהלך 6 חודשי ההתקשרות (ראה פרסומים במקומות המפורטים: "ידיעות קריית שמונה", מקומון "מידע 8", "מבט לחצור והגליל", שבועון הגליל והגולן, חדשות הגליל (כמה פעמים) "עניין אחר", "עמק והגליל", קול העיר, פרסומים באינטרנט, "מבט אחד" וכן 2 ראיונות רדיו, אותם לא הכחיש הנתבע ואף הודה כי קויימו (עמ' 5 שורה 29 לפרוטוקול).
הנה כי כן, אין בסיס לנטען בכתב התביעה כאילו "לא נעשה דבר".

6.
גם טענת התובע כאילו השירותים שניתנו לא היו ברמה הדרושה, הועלתה באופן סתמי ללא כל ראיה. אין לקבל את הטענה כאילו העובדה שהפרסומים לא הניבו תוצאות, מלמדת על הפרת ההסכם ע"י הנתבע. עיון בהסכם מעלה, כי ההסכם לא כלל כל התחייבות לתוצאות.
הנתבע התחייב לביצוע עבודות בלבד, אך זאת ללא כל התחייבות לתוצאות.
אין ספק, כי מאחר שהנתבע היה זכאי לתמורה שהינה אחוזי רווח מהפרסום, היה גם לנתבע אינטרס להשיא את הפרסום ואת המכירות ויש בכך כדי להוביל למסקנה כי הנתבע לא זלזל בעבודות שבוצעו וטרח בהם כנדרש.
ההסכם לא הבטיח רמת מכירות מסוימת, או כל שהיא.

זאת ועוד, לעניין רמת אתר האינטרנט שנבנה, או רמת הפעולות שנעשו, הרי המדובר בטענה אשר ללא ראיות תומכות לעניין אופי פעולות הפרסום הראויות בנסיבות דומות וביחס למוצרים דומים, לא ניתן לקבוע כי הנתבע כשל בעבודתו המקצועית.
תחום יחסי ציבור הינו תחום שבמומחיות. משמונחות בפני
פעולות רבות שעשה הנתבע, הרי שלא די בעדות התובע בלבד כבסיס להכרעה בשאלה האם הפרסום שנעשה אינו עולה כדי פרסום ראוי ואפקטיבי.

היטיב לתאר זאת כב' השופט מור ב- ת"א (ת"א) 53069/00 רחל קופרפיש יחסי ציבור בע"מ נ' איזי ריידר אופניים מודרניים בטבע בע"מ:
"לטעמי, אין כל ספק כי עיסוק במתן שירותי יחסי ציבור הינו מקצוע ודרושה לו מומחיות, המושגת בלימוד או בעבודה בתחום, תוך רכישת ניסיון, ובו אף כרוכים ענין של מיומנות, אופי וכשרון לתחום. מקצוע זה נושק לנושא הפרסום ובו גם התמחויות בתחומים נפרדים. גם הנתבעת אינה יכולה להשמע בטענה כי אין מדובר בתחום מקצועי ממש, וזאת מעצם התקשרותה עם התובעת לקבל השירותים ומתוך שאיפתה להצלחתה הכלכלית. בהעדר כל חוות דעת מקצועית של מומחה בתחום ובמקצוע, או אף של כל עד אחר, לו הבנה וניסיון במקצוע זה, החסר כל ענין ישיר בתוצאות המשפט, גורל טענת הנתבעת על טיבם הגרוע של שירותי התובעת – להידחות".

במקרה דנן, נוסח ההסכם מצביע על כך שמדובר בהסכם המתייחס בעיקרו לשיתוף פעולה בין הצדדים, כשגם התובע עצמו היה צריך לעזור בקידום הפרסום. בהעדר ראיות, כאמור, ובהעדר חוות דעת, לא ניתן לקבוע כי הפעילות לא הייתה מספקת, או כאילו המכירות לא צלחו רק בשל פעילות רשלנית של הנתבע ולא בגין חוסר שיתוף פעולה מצד התובע, כנטען ע"י הנתבע.
לאור האמור, לא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי פעולות הפרסום לא נעשו ברמה או באופי הנדרשים וכאילו הם אלו שהיוו סיבה לכישלון המכירות.

7.
נותרה לפיכך טענת התובע כי לא פורסמו 40 ידיעות בעיתונים כנקוב בהסכם. אכן, בהגדרת מהות פעולת יחסי הציבור המופיעה בהסכם נאמר: "נוכחות בעיתונים לפחות 40 ידיעות במהלך 6 חודשים כולל ראיון".
הנתבע לא צירף 40 ידיעות מהעיתונים שפורסמו על ידו בעניין. יחד עם זאת, כאמור, צורפו פרסומים רבים (גם אם לא עד כדי 40) וכן התרשמתי מהפעילות שעשה הנתבע מעבר להתחייבות המפורשת בהסכם, כגון 2 ראיונות ברדיו, הקמת אתר אינטרנט וכיוצ"ב.
עדות הנתבע הותירה בי רושם מהימן והתרשמתי כי המדובר באיש מקצוע
אשר פעל לפרסום ושיווק המוצרים ואף פעל לקשר את התובע עם מס' לקוחות (ביניהם רשת שיווק מזון ובעל מגרש לשירותי רכב שהזמין את המוצרים, אם כי לבסוף העסקה לא יצאה לפועל).

התובע לא ביטל את ההסכם עד לסיומו והתביעה הוגשה למעלה מ-4 חודשים לאחר סיום ההסכם. מאחר שההסכם לא בוטל, לא זכאי התובע להשבה (הגם יצוין כי אילו היה ההסכם מבוטל כדין, הרי היה על כל צד להשיב למשנהו את מה שקיבל. לפיכך, לו היה ההסכם מבוטל כדין הרי שבצד חובתו של הנתבע להשיב את התשלום בסך 5,000 ₪, היה על התובע להשיב את שוויים של יתר הפרסומים והפעולות שנעשו כמפורט לעיל ע"י הנתבע.

התובע גם לא הוכיח כל נזק ממשי שנגרם לו כתוצאה מאי פרסום 40 ידיעות דווקא. כך לא הוצגה כל חוות דעת, או עדות כי אילו היו מתפרסמים 40 ידיעות היה היקף המכירות עולה, לא הוצג כל נתון לעניין שיעור הרווחים שהפסיד לכאורה התובע וכיוצ"ב. מכאן שלא הוכח כל נזק ממשי.
התובע אף הצהיר בדיון כי המדובר בנזק נתבע בגין עגמת נפש.

הסכום ששילם התובע בגין השירות, אשר לטענתו לא ניתן במלואו, עמד על 5,000 ₪ בצירוף מע"מ בלבד, לפיכך, ברי כי אין כל מקום לפסיקת פיצוי בסכום העולה פי כמה וכמה על הסכום ששולם ואשר בעדו קיבל מהנתבע שירות, אם כי כאמור, לא שירות מלא
מבחינת מס' הידיעות שפורסמו. לא ניתן להעריך את עגמת הנפש שנגרמה לתובע כתוצאה ממס' פחות של מודעות בעיתונים בשווי התמורה כולה, שכן כאמור כן היו פרסומים וכן הייתה פעילות לשיווק המוצר ואין המדובר בתמורה ששולמה במלואה, לחינם.

לאור האמור ובהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970,

אני פוסקת פיצוי גלובאלי בסך 1,500 ₪ בלבד, בעבור הנזק הלא ממוני
שנגרם לתובע כתוצאה מפרסום מספר מודעות הקטן מזה המוזכר בהסכם.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסכום של 300₪.

סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



רשות ערעור לבימ"ש מחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום,
ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.















תק בית משפט לתביעות קטנות 12988-02/11 יניב יהודה נ' יורם אבן צור תקשורת (פורסם ב-ֽ 28/11/2011)