פסקי דין על יוסף דיאב | פסקי דין על ג.דמבו בע"מ

3421/05 סע     28/11/2011




סע 3421/05 יוסף דיאב נ' ג.דמבו בע"מ






בפני

כב' הסגנית נשיא איטה קציר

נציג מעסיקים – מר מיכאל קנדל
נציג עובדים – מר דב כספי

התובע

יוסף דיאב
נגד
הנתבעת

ג.דמבו בע"מ

פסק דין
זו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע עבד אצל הנתבעת כמתקין מערכות חימום החל מיום 1.7.92 ועד ליום 30.4.04, מועד פיטוריו.

2. בדיון שהתקיים בתיק הנ"ל בתאריך 26.3.06 הגיעו הצדדים להסכמות כדלהלן -
א. שכרו הממוצע של התובע בשנת 2003 עמד על סך של 5,695 ₪.
ב. על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 67,390 ₪.
ג. עם סיום עבודתו אצל הנתבעת קיבל התובע מ"מנוף קרנות פנסיה בע"מ" סך של 9,240 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ד. בנוסף, קיבל התובע מחברת הביטוח "הפניקס" סך של 2,701 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ומחברת הביטוח "הראל" סך של 18,363 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ה. כמו כן, הנתבעת שילמה לתובע סך של 4,566 ₪ בגין פיצויי פיטורים.
ו. סך הכל שולם לתובע סך של 34,870 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

3. בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר לסכומים אותם יש לנכות מיתרת פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, אם בכלל, וזאת בגין יתרת חופשה שלילית של 47 ימים, כמצוין בתלושי שכרו של התובע, יתרת חוב בגין הלוואה שכביכול לקח התובע, וכן תשלומי התגמולים שקיבל התובע מחברות הביטוח.

4. בתאריך 15.4.08 הודיעה הנתבעת לבית הדין כי החברה פורקה ואינה קיימת יותר, ועל כן יש לעכב את ההליכים בתיק זה.
לאור האמור, בתאריך 26.6.08 נמחקה תביעת התובע.

5. התובע הגיש לביהמ"ש המחוזי בקשה לביטול חיסול הנתבעת והחייאתה לצורך מיצוי תביעתו בביה"ד כנגד הנתבעת (תיק ה"פ 1553-12-08).

בתאריך 21.1.09 קבע ביהמ"ש המחוזי כי –
"פעולותיו של המשיב נראות כמיועדות לסיכול תביעתו של המבקש בביה"ד לעבודה וכל התנהלותו בפני
רשם החברות ובקשתו להכיר בפירוק כפירוק מרצון, נולדו, לכאורה, מתוך כוונה להתחמק מבירור התביעה."

לפיכך, הורה ביהמ"ש המחוזי על החייאת הנתבעת והחזרתה לרישומי רשם החברות.

6. בתאריך 8.2.09 קבע ביה"ד כי לאור החייאת הנתבעת והחזרתה לרישומי רשם החברות, בהתאם לפסה"ד של ביהמ"ש המחוזי, פסה"ד מיום 26.6.08, המוחק את תביעתו של התובע כאמור, מבוטל.

טענות התובע:

7. הנתבעת לא המציאה את יומני העבודה לשנים 2003-2004 וכן את כרטסת העובד, מהם ניתן ללמוד על הלוואות שכביכול לקח התובע וימי החופשה, ועל כן, יש לזקוף את מחדלה בהבאת ראיות לחובתה.

8. התובע קיבל שכר עבודה בהתאם לימי עבודתו בפועל, ותלושי שכרו תומכים בטענתו.

9. על כן, התובע זכאי ליתרת פיצויי פיטורים בסך של 32,520 ₪ בצרוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ו/או הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

טענות הנתבעת :

10. התובע צירף לתצהירו תלושי שכר, תוך מחיקת הערותיה של מנהלת החשבונות דאז של הנתבעת, גב' טובה גולדהורן, בכל הנוגע ליתרת ימי החופשה השליליים וחובו לנתבעת.

11. התובע ידע היטב מדי חודש את יתרת ימי החופשה שלו. התובע קיבל שכר עבודה מלא עבור הימים בהם נעדר מהעבודה. בהתאם לתלוש שכר לחודש 3/04 התובע היה ביתרה שלילית של 47 ימי חופשה, המסתכמים לסך של 11,864 ₪ (לפי תעריף של 252.43 ₪ ליום עבודה).

12. התובע קיבל מהנתבעת הלוואה, ובתלושי שכרו צוין בהערותי של גב' גולדהורן את הניכויים משכרו בגין ההלוואה ויתרת חובו. התובע נותר חייב לנתבעת סך של 4,147 ₪.

13. בניגוד לטענת התובע, כרטיס חופשות וחשבוניות צורף לתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת.

14. התובע קיבל תגמולים מחברות הביטוח בסך של 24,267, לא כולל הפרשות עובד, ויש לנכות אף סכומים אלו מכספי פיצויי הפיטורים.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

תגמולים לקרן פנסיה או קופת גמל –

15. הלכה היא, כי הפרשות העובד לתגמולים הינן של העובד ולמעביד אין זכויות בהן. למעביד קיימת הזכות שלא להעביר את הכספים שהופרשו בגין רכיב פיצויי הפיטורים לידי העובד במקרה של התפטרות, אך בכל הקשור ברכיב התגמולים, הרי אלו כספי העובד ואי העברת חלק העובד בתגמולים, מהווה נטילת כספים שלא כדין ע"י המעביד.
יתרה מזאת, כבר נקבע בפסיקה כי גם חלקו של המעביד בהפרשות לתגמולים שייך לעובד.

"...עובד אשר בגינו הופרשו תשלומים לביטוח מנהלים, יהא זכאי בעת הפסקת עבודתו, במידה ואינו זכאי לפיצויי פיטורים, לקבל מחברת הביטוח בה בוטח ב"ביטוח המנהלים", מכספי הפוליסה את ההפרש בין הסכומים העומדים לזכותו לבין כספי פיצויי הפיטורים-כל זאת בהיעדר הסכם מפורש בין העובד למעבידו בו הסכימו הצדדים על הסדר אחר... העולה מהאמור הוא שהמערער זכאי לקבל מחברת הביטוח את כל הסכומים שבפוליסת ביטוח המנהלים, בניכוי הסכום שיועד לפיצויי פיטורים."

(ראה – דב"ע נה/ 2-18 יגאל יצחקי נ' חברה ישראלית למובילים בע"מ פד"ע כט 380)

16. במקרה דנן, התובע פוטר, ועל כן, בהתאם להלכה, זכאי לקבל הן את רכיב הפיצויים והן את רכיב התגמולים, חלק העובד והמעביד, שנצברו לזכותו בקופות השונות.

לאור האמור, תמוהה טענת הנתבעת כי יש לקזז מיתרת סכום פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע, את חלק המעביד בהפרשות לתגמולים, ודין טענתה זו – להידחות בזאת.

יתרת חופשה שלילית –

17. הנתבעת המציאה לבית הדין ריכוז של ימי החופשה אשר, כביכול, לקח התובע במהלך תקופת עבודתו החל משנת 2000 ואילך. אולם, אין בכך בכדי להוות פנקס חופשה, הכולל פירוט ימי החופשה שלקח התובע מדי חודש.
נטל ההוכחה כי מלוא החופשה השנתית ניתנה בפועל לעובד, והוכחת יתרת החופשה השנתית המגיעה לתובע, הוא על המעביד. שכן, מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה.
(ראה - דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג 215)

18. מעיון בתלושי שכרו של התובע עולות מס' תהיות באשר לרישום בהם בכל הנוגע לניצול ימי החופשה, כך למשל –

- בחודש 3/04 מצוין בתלוש השכר כי התובע עבד 14 ימים ושהה בתקופת מחלה 12 ימים, וקיבל שכר עבודה בגין 26 ימים (חודש עבודה מלא). חרף האמור, לא ברור כיצד בנוסף על 26 ימי עבודה ומחלה כאמור, ניצל התובע גם 3 ימי חופשה, כמצוין בתלוש השכר.

- בחודש 2/04 מצוין בתלוש שכרו של התובע כי עבד 22 ימים וקיבל תשלום בגין 4 ימי חג (סה"כ 26 ימי עבודה – חודש מלא). חרף האמור, מצוין בתלוש כי התובע אף ניצל 4 ימי חופשה. לא ברור האם מדובר בימי החג ששולמו לתובע ונחשבו כימי חופשה, או האם חלק מ- 22 ימי העבודה ששולמו לתובע, הוא שהה בחופשה.

- בחודשים 12/03 ו- 1/04 התובע לא ניצל ימי חופשה, וקיבל שכר עבודה בגין 26 ימי עבודה. בחודש 11/03 מצוין בתלוש כי התובע ניצל 3 ימי חופשה, ואכן מפורט ברכיבי השכר כי התובע קיבל שכר עבודה בגין 23 ימים ודמי חופשה בגין 3 ימים.
לא ברור אם כן, מדוע בחודשים אחרים בהם מצוין בתלושי השכר כי התובע ניצל ימי חופשה, הדבר אינו מפורט ברכיבי השכר.

- בחודש 1/03 מצוין בתלוש השכר כי התובע ניצל 6 ימי חופשה. חרף האמור, מצוין ברכיבי השכר כי התובע קיבל שכר עבודה בגין 20 ימי עבודה, ודמי חופשה בגין יום אחד בלבד!

- בחודש 2/02 מצוין כי התובע ניצל 5 ימי חופשה, אולם ברכיבי השכר אין כל תשלום בגין דמי חופשה, אלא תשלום בגין 26 ימי עבודה. כך גם בחודשים 6/01 ו-7/01 בהם מצוין כי התובע ניצל 6 ימי חופשה כל חודש. אולם בחודש 4/01 בו מצוין בתלוש השכר כי התובע ניצל 14 ימי חופשה, אזי יש פירוט ברכיבי השכר כי התובע קיבל שכר עבודה בגין 12 ימי עבודה וכן דמי חופשה בגין 14 ימי חופשה.

- בחודש 6/98 מצוין בתלוש השכר כי התובע ניצל 5 ימי חופשה, אולם, אין כל פירוט על כך ברכיבי השכר ששולמו. יתרת החופשה של התובע בחודש 6/98 עמדה על 14 ימי חופשה. יחד עם זאת, באופן תמוה לחלוטין, בחודש 7/98 התובע לא ניצל כלל ימי חופשה, שולם לו שכר עבודה בגין 26 ימי עבודה, אולם הופחתו משכרו דמי חופשה בגין 5 ימי חופשה (!!), לא ברור מדוע.

19. לאור העובדה כי, הנתבעת לא המציאה לבית הדין פנקס חופשות המפרט את ימי החופשה המדויקים של התובע במהלך תקופת עבודתו, ולאור אי הבהירות והתהיות הרבות העולות מתלושי שכרו של התובע, בכל הנוגע לרישום בהם בדבר ימי חופשתו של התובע, אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מהם מס' ימי החופשה שניצל התובע מדי חודש במהל תקופת עבודתו אצלה, ומהי יתרת ימי החופשה שנותרו לתובע (חיובית או שלילית) במועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

20. לפיכך, דין טענת הנתבעת כי יש להפחית מיתרת פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע סך של 11,864 ₪ בגין יתרה שלילית של 47 ימי חופשה – להידחות בזאת.

יתרת חוב בגין הלוואה –

21. הנתבעת הגישה לבית הדין כרטסת הנהלת חשבונות, אשר לטענתה ניתן ללמוד ממנו על ההלוואה שניתנה לתובע ויתרת חובו, עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בסך של 4,147 ₪.

22. בתלוש שכרו של התובע לחודש 1/04 מצוין בהערות של גב' גולדהורן, כי נוכה משכרו של התובע סך של 500 ₪ בגין חוב לנתבעת, וכי יתרת חובו עומדת על סך של 4,697 ₪.
בתלוש שכר לחודש 2/04 מצוין בהערותיה של גב' גולדהורן כי נוכה שוב סך של 500 ₪ ע"ח חוב לנתבעת, וכי יתרת חובו עומדת על סך של 4,647 ₪.
לא ברור, כיצד לאחר שכביכול, יתרת חובו של התובע לנתבעת בחודש 1/04 עמד על סך של 4,697 ₪, ולאחר ניכוי בסך של 500 ₪ בחודש 2/04, קוזז חובו של התובע לנתבעת בסך של 50 ₪ בלבד!!

23. כמו כן, אין פירוט ברכיב הניכויים בתלושי שכרו של התובע בדבר ההלוואה הנטענת, יתרת החוב של התובע, ו/או הניכויים שבוצעו משכרו, למעט הערותיה בכתב של גב' גולדהורן כאמור.

24. בנוסף, בכרטסת הנהלת החשבונות שהמציאה הנתבעת, אין כל פירוט ו/או איזכור בדבר הלוואה ששולמה לתובע, מתי שולמה, מהו סכום ההלוואה והניכויים שבוצעו משכרו של התובע בגין ההלוואה.
אף הנתבעת בכתב ההגנה ו/או בסיכומיה לא ציינה מתי שולמה ההלוואה הנטענת לתובע ומהו סכומה.
מעיון בכרטסת הנהלת החשבונות כלל לא ברור כיצד נוצר החוב של התובע, כטענת הנתבעת, במועד סיום יחסי עובד-מעביד, בסך של 4,147 ₪.

25. לאור האמור, אנו קובעים כי הנתבעת לא סיפקה ראיות כי אכן ניתנה לתובע הלוואה, מועדה וסכומה, ולפיכך הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענתה בדבר יתרת חוב של התובע.
אשר על כן, דין טענת הנתבעת כי יש להפחית מיתרת פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע את יתרת חובו, בגין כביכול נטילת הלוואה – להידחות בזאת.

26. לסיכום, לאור כל האמור לעיל, ולאחר קיזוז הסכומים ששולמו לתובע ע"י הנתבעת, קרן מנוף, חברת הביטוח "הראל" וחברת הביטוח "הפניקס", בגין פיצויי פיטורים, כמפורט בהרחבה לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע יתרת פיצויי פיטורים בסך של 32,520 ₪ בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.5.04 ועד למועד התשלום בפועל.

טענת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דינה להידחות בזאת, בשל מחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים באשר לזכאותו של התובע לתשלום יתרת פיצויי הפיטורים.

27. כמו כן, על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

28. על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד כמפורט לעיל, תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הסכומים הנ"ל הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ב' כסלו תשע"ב, 28 נובמבר2011, בהעדר הצדדים.

א. קציר

סגנית נשיא

מר מיכאל קנדל
נציג מעסיקים

מר דב כספי
נציג עובדים
בית דין אזורי לעבודה בחיפה
ס"ע 3421-05 יוסף דיאב
נ' ג. דמבו בע"מ
1 מתוך 7








סע בית דין אזורי לעבודה 3421/05 יוסף דיאב נ' ג.דמבו בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2011)