פסקי דין על גדעון גדות | פסקי דין על רחל גואטה | פסקי דין על אליצור גורן | פסקי דין על מפעל הפיס | פסקי דין על היועץ המשפטי לממשלה |

1268/04 בשא     28/06/2004




בשא 1268/04 גדעון גדות ,רחל גואטה ,אליצור גורן נ' מפעל הפיס ,היועץ המשפטי לממשלה





בית הדין הארצי לעבודה



בש"א001268/04
בש"א 1250/04
בש"א 1269/04


1. גדעון גדות המבקש בבש"א 1268/04
2. רחל גואטה המבקשת בבש"א 1250/04
3. אליצור גורן המבקש בבש"א 1269/04

-

1. מפעל הפיס המשיב
2. היועץ המשפטי לממשלה מתייצב בהליך

בפני
: הנשיא סטיב אדלר
, השופט יגאל פליטמן
, השופטת נילי ארד

נציג עובדים, מר דניאל יעקבסון, נציג מעבידים, מר אבי ברק

בשם המבקש 1: עו"ד חיים ברנזון
, עו"ד אסף ברנזון ועו"ד מיכל זילוני-חדד
בשם המבקשת 2: עו"ד אליהו בן-טובים ועו"ד מיכל בן-דב (מילול)
בשם המבקש 3: עו"ד אריאל שמר ועו"ד ורד גרטל
בשם מפעל הפיס: עו"ד אלי זהר ועו"ד איתי זהר

בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד דניאל גולדברג, פרקליטות המדינה

החלטה

הנשיא סטיב אדלר
:

הבקשה אשר בפני
נו עניינה עיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, 1[1] בו נדונה תביעתו של המשיב (להלן: מפעל הפיס) נגד שלושת המבקשים, לביטול חלק מתנאי הפרישה שהוענקו למבקשים עם סיום עבודתם במפעל הפיס.

תמצית עובדות המקרה ופסק דינו של בית הדין האזורי

[1] המבקש 1 (להלן: מר גדות) כיהן כיו"ר מפעל הפיס משנת 1981. בשנת 1984 נבחר מר גדות כחבר כנסת, והוסיף לכהן כיו"ר מפעל הפיס במקביל לכהונתו בכנסת. עם פרישתו מהכנסת, בשנת 1992, שב מר גדות להיות יו"ר פעיל במפעל הפיס, עד פרישתו, בגיל 55, בשנת 1996. עם פרישתו, זכה מר גדות לתנאים אלה:
[א] פנסיה בשיעור 70% הנגזרת משכר קובע בגובה 57,663 ₪, הצמוד למדד.
[ב] פיצויי פיטורים בסך 874,517 ₪ בגין 15 שנות כהונתו כיו"ר מפעל הפיס.
[ג] פדיון ימי חופשה בסך 313,028 ₪ ופדיון ימי מחלה בסך 157,888 ₪.
סך הכל קיבל מר גדות, נוסף לפנסיה החודשית, סכום של 1,334,433 ₪ ביום פרישתו.

המבקשת 2 (להלן: גב' גואטה) החלה לעבוד במפעל הפיס בשנת 1981, כמזכירתו של מר גדות. עם השנים התקדמה גב' גואטה לתפקיד מזכירת החברה וסמנכ"לית שיווק. בשנת 1996, סמוך לפרישתו של מר גדות מתפקיד היו"ר, סיימה גב' גואטה את עבודתה. עם פרישתה, בגיל 38, זכתה גב' גואטה לתנאים אלה:
[א] פנסיה בשיעור 44% הנגזרת משכר קובע בגובה 41,188 ₪, הצמוד למדד.
[ב] פיצויי פיטורים בסך למעלה מ-607,000 ₪. .
[ג] פדיון ימי חופשה בסך 456,991 ₪ ופדיון ימי מחלה בסך 220,650 ₪.
סך הכל קיבלה גב' גואטה, נוסף לפנסיה החודשית, סכום של 1,285,164 ₪ ביום פרישתה.

המבקש 3 (להלן: מר גורן) החל לעבוד כסמנכ"ל מפעל הפיס בשנת 1975, לאחר שנבחר לתפקיד על ידי ועדת בחירה מיוחדת שנקבעה על ידי מפעל הפיס. בשנת 1978 התקדם מר גורן לתפקיד מנכ"ל החברה. בתפקיד זה שימש עד לפרישתו לגמלאות, בגיל 65, בשנת 1994. עם פרישתו, זכה מר גורן לתנאים אלה:
[א] פנסיה בשיעור 70% הנגזרת משכר קובע בגובה 49,687 ₪, הצמוד למדד.
[ב] פיצויי פיטורים בסך 973,037 ₪.
[ג] פדיון ימי חופשה בסך 238,970 ₪ ופדיון ימי מחלה בסך 312,318 ₪.
סך הכל קיבל מר גורן, נוסף לפנסיה החודשית, סכום של 1,524,325 ₪ ביום פרישתו.

[2] בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי תנאי הפרישה של שלושת המבקשים נוגדים את תקנת הציבור, לכן הפחית את תנאי הפרישה כדלהלן:

מר גדות: שיעור הפנסיה של מר גדות הופחת ל-35%, הנגזר ממשכורת קובעת בגובה 34,567 ₪. כתוצאה מכך הועמדה הפנסיה החודשית של מר גדות, בערכי מועד פרישתו, על 12,098 ₪ במקום 40,364 ₪. נקבע כי על מר גדות להשיב למפעל הפיס את הפרשי הסכומים הללו ששולמו לו ממועד פרישתו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד חויב מר גדות להשיב למפעל הפיס את פיצויי הפיטורים ששולמו לו, בגובה של 874,517 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נקבע כי על מר גדות לשלם בהוצאות משפט בגובה 35,000 ₪.

גב' גואטה: גובה המשכורת הקובעת של גב' גואטה לצורך תשלום גמלתה הועמד על 24,691 ₪, במקום 41,188 ₪, כשבפני
ה הועמדו שתי אפשרויות: האפשרות האחת, עניינה הקפאת זכויותיה הפנסיוניות, שיעמדו לה בהגיעה לגיל 60, לפי גובה המשכורת שנקבעה בפסק הדין, בשיעור של 3% לכל שנת עבודה, תוך שעליה להשיב למפעל הפיס את פיצויי הפיטורים ששולמו לה, בסך 626,113 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ובנוסף יהיה עליה להשיב למפעל הפיס, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כל סכום ששולם לה כפנסיה מיום פרישתה; החלופה השנייה אפשרה לגב' גואטה לקבל פיצויי פיטורים בגובה 150% לפי המשכורת שקבע בית הדין, ובסך הכל 546,288 ₪, כשעל גב' גואטה להשיב למפעל הפיס כל סכום ששולם לה כפנסיה ממועד פרישתה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, כמו גם ההפרש בין פיצויי הפיטורים ששולמו לה בפועל ופיצויי הפיטורים שנקבעו על ידי בית הדין, בסך 79,825 ₪. גם גב' גואטה חויבה בהוצאות משפט בגובה 35,000 ₪.

מר גורן: שיעור הפנסיה של מר גדות נותר 70%, אך נגזר ממשכורת קובעת בגובה 39,557 ₪. כתוצאה מכך הועמדה הפנסיה החודשית של מר גורן, בערכי יום הגשת התביעה, על 27,690 ₪ במקום 46,184 ₪. נקבע כי על מר גורן להשיב למפעל הפיס את הפרשי הסכומים הללו ששולמו לו ממועד פרישתו, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. עוד חויב מר גורן להשיב למפעל הפיס את פיצויי הפיטורים ששולמו לו, בגובה של 973,037 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן נקבע כי על מר גורן לשאת בהוצאות משפט בגובה 35,000 ₪.

[3] שלושת המבקשים פנו לבית הדין האזורי בבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין. במסגרת בקשתם הציעו השלושה בטוחות שונות להבטחת ביצוע פסק הדין, במידה וערעורם ידחה. בית הדין האזורי קבע ביום 4.4.2004, בהחלטה מנומקת,2[2] כי על מנת שפסק הדין יעוכב לגבי השבת הכספים ששולמו למבקשים בעבר עליהם להמציא ערבות בנקאית על מחצית מגובה הסכום, וערבות של צדדים שלישיים שזהותם תהיה מקובלת על הצדדים על יתרת הסכום, כאשר חילוקי דעות בין הצדדים יובאו להכרעת בית הדין.


תמצית טענות הצדדים במסגרת הבקשות שבפני
נו

[4] לטענת מר גדות, התוצאות המשפטיות והמעשיות של פסק הדין בעניינו "קשות וקיצוניות". בעקבות פסק הדין פנה מפעל הפיס למר גדות בדרישה כי ישיב את הסכומים שנקבע בפסק הדין כי עליו להשיב, ומר גדות מצידו אינו מודה בנכונות הסכומים להם טוען מפעל הפיס. מר גדות הציע שתי בטוחות, "ממשיות ומשובחות" להבטחת ביצוע פסק הדין: המסים ותשלומי החובה שמפעל הפיס כבר ניכה במקור והעביר לרשויות המס מתוך הסכומים שמר גדות חויב להשיב על פי פסק הדין; והשווי המהוון של כספי הפנסיה להם זכאי בעתיד מר גדות אף לפי פסק דינו של בית הדין האזורי. בנסיבות העניין די בבטוחות אלה, אשר בנוסף לנכסים נוספים שמר גדות הצהיר על בעלות בהם מנטרלות כל חשש כי מפעל הפיס לא יוכל להיפרע ממנו, במידה וידחה ערעורו. עוד עמד מר גדות בבקשתו על הנזק הכבד שיוסב לו במידה ולא יעוכב ביצוע פסק הדין.

לטענת גב' גואטה, סיכוייה בערעור טובים, לאור קביעת בית הדין האזורי כי מפעל הפיס נהג בחוסר תום לב בהתנהלותו, קביעה שאינה מתיישבת עם תוצאת פסק הדין, המטילה עליה את האחריות להעדר תום הלב האמור. תוצאה זו, לטענת גב' גואטה, "מקוממת את הצדק". נוסף על כך, מאזן האינטרסים נוטה לטובת קבלת הבקשה, כיוון שהשבת הכספים כאמור בפסק הדין כרוכה במימוש נכסים, כשמנגד למפעל הפיס לא יגרם כל נזק מעיכוב ביצוע חלקו הרטרואקטיבי של פסק הדין. בשים לב לכך, אין לדעת גב' גואטה כל הצדקה להתנות את עיכוב ביצוע פסק הדין בערובות בכלל, ובערובות אשר נקבעו על ידי בית הדין האזורי בפרט.

לטענת מר גורן, סיכוייו בערעור טובים מסיכוייהם של מר גדות וגב' גואטה, לאור ההבדלים המהותיים העולים מנסיבות העסקתם ופרישתם של השלושה ממפעל הפיס. נוסף על כך, מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב ביצוע פסק הדין, כיוון שבמידה ולא יעוכב הביצוע יגרם למר גורן ולמשפחתו נזק כלכלי בלתי הפיך, כשמנגד לא יגרם למפעל הפיס כל נזק אם ביצוע פסק הדין יעוכב עד למתן ההכרעה בערעור. השבה מיידית של הכספים למפעל הפיס תאלץ את מר גורן, לטענתו, למכור מיידית חלק מנכסיו ונכסי ילדיו, ולהפר התחייבויות שנטל על עצמו ונטלו על עצמם ילדיו.

מפעל הפיס, בתגובה לבקשות, טען כי המבקשים, במסגרת בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין בבית הדין האזורי, הציעו ערובות לא ממשיות, בדמות תשלומי גמלה עתידיים והחזרים עתידיים מרשויות המס על כספים בגינם שילמו מס, נוסף על נכסים שאין בהם כדי להבטיח את תשלום החוב למפעל הפיס. פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומבוסס על קביעות עובדתיות, לכן סיכויי הערעור אינם גבוהים. אשר למאזן האינטרסים, החשש כי במידה ויתקבל הערעור לא ניתן יהיה להיפרע מן המשיב לא קיימת במקרה זה, לאור חוסנו של מפעל הפיס ומעמדו במשק. בנוסף, טענות המבקשים כי יהיה עליהם לממש נכסים בשלב זה לשם קיום פסק הדין נטענו בעלמא.

היועץ המשפטי לממשלה הביע התנגדותו לבקשות. בתגובה מטעמו נטען כי סיכויי המבקשים בערעורים שהגישו אינם גבוהים. נוסף על כך, עצם הגשת הבקשה, המסתמכת על טענה לפיה אין בידי המבקשים להעמיד את הערבויות להבטחת ביצוע פסק הדין כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, מוכיחה את הטענה בנוגע לנזק שייגרם למפעל הפיס אם תתקבל הבקשה.

הכרעה

[5] הכלל היסודי הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו ועיכוב ביצועו של

פסק דין
הוא בבחינת החריג. כעולה מתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. הכלל הוא כי פסק הדין מבוצע, אלא אם כן מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מכלל זה. נסיבות אלה מתבטאות בשתי אמות מידה אלה: סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד; והערכת הנזק היחסי שייגרם למערער-המבקש ממתן הצו או אי נתינתו גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה. יתר על כן, חשש בלבד שמעלה המבקש, והמתבסס על מצבו הקשה של אדם מבחינה כלכלית, אין בו, כשלעצמו, גם אם הוכח, כדי לעכב ביצועו של

פסק דין
.
(ראו: ע"א 3457/04, 3598 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' סי יונה ואח' (החלטה מיום 22.6.2004); רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח' (החלטה מיום 19.11.2000); בש"א 8240/96 (ע"א 6626/96) איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה פ"ד נ(5) 403, 405; ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל אביב 4, פ"ד נג(1) 187).

[6] בעניננו, הגענו לכלל מסקנה כי אין לשנות מהחלטתו של בית הדין האזורי, לפיה על מנת שיעוכב ביצוע פסק הדין לגבי השבת הכספים על המבקשים להמציא ערבות בנקאית על מחצית מגובה הסכום וערבות צד ג' על יתרת הסכום. החלטה זו מאזנת כראוי בין האינטרסים הגלומים בבסיס התקנות הדנות בעיכוב ביצועו של

פסק דין
. אף מבלי שניכנס לשאלת סיכויי המבקשים בערעורים שהגישו, הרי שניתן לקבוע כי אין כל חשש שהמבקשים לא יוכלו להיפרע ממפעל הפיס במקרה שתוצאת פסק הדין תתהפך בערעור, ומנגד הבטוחות, כפי שנקבעו בהחלטת בית הדין האזורי כתנאי לעיכוב הביצוע, יש בהן כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין מחד גיסא, ואין בהן כדי להכביד יתר על המידה על המבקשים, מאידך גיסא. משכך, אין אנו מוצאים לנכון לשנות דבר מהחלטת בית הדין האזורי בעניין עיכוב ביצוע פסק הדין.

[7] סוף דבר: הבקשות בעניין עיכוב הביצוע נדחות. נותרת בעינה החלטת בית הדין האזורי בעניין, מיום 4.4.2004. אין צו להוצאות במסגרת בקשות אלה. שאלת ההוצאות תידון במסגרת פסק הדין בערעורים שהוגשו על ידי המבקשים.


ניתנה היום, ט' תמוז תשס"ד (28 ביוני 2004) בירושלים, ותישלח לצדדים.


הנשיא סטיב אדלר
השופט יגאל פליטמן
השופטת נילי ארד



נציג עובדים, מר דניאל יעקבסון נציג מעבידים, מר אבי ברק

1[1] השופטת הראשית ורדה וירט ליבנה ונציגי הציבור גב' גילה גרזון ומר דוד רג'ואן; עב 98/ 851-3.
2[2] בש"א 5778/04; בש"א 2971/04; בש"א 2492/04.









בשא בית הדין הארצי לעבודה 1268/04 גדעון גדות ,רחל גואטה ,אליצור גורן נ' מפעל הפיס ,היועץ המשפטי לממשלה (פורסם ב-ֽ 28/06/2004)