פסקי דין על סינה מקארתי | פסקי דין על זיוה אסייג

42903-08/10 א     01/12/2011




א 42903-08/10 סינה מקארתי נ' זיוה אסייג








בית משפט השלום בנצרת




ת"א 42903-08-10 אסייג נ' מקארתי ואח'


בקשה מס'
12

בפני

כב' השופט
יוסף סוהיל


מבקשת

סינה מקארתי


נגד


משיבה

זיוה אסייג


החלטה

(בבקשה לביטול צו עיקול זמני)



הבקשה וטענות הצדדים:
1.
לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני, המוטל על הכספים המגיעים למבקשת מאת ניב עוז (להלן: "המחזיק"), עד לסך של 260,000 ₪, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 15/5/11 אשר ניתנה במעמד צד אחד. הרקע להגשת הבקשה דנן יובא להלן, בקליפת אגוז, ומבלי להיכנס לנבכי ההליכים המשפטיים הרבים והממושכים אשר התנהלו בין הצדדים עד כה.

2.
המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת, לאחר שחויבה בפסק דינו של בית משפט השלום בעפולה (ת.א. 2922/01) לשלם לבית האבות בקיבוץ מרחביה סך 65,748 ₪ (בתוספת הוצאות משפט) בעד הוצאות אשפוזה של המנוחה מרים ממנוב ז"ל, שהמבקשת היא יורשתה על פי דין (להלן: "פסק הדין"). פסק הדין ניתן בהעדר הגנה, לאחר שבית האבות הציג לבית המשפט כתב התחייבות עליו חתמה המשיבה כקרובת משפחתה של המנוחה, וזאת אף-על-פי שלא הייתה קרובת משפחה שלה. בגין הסכום שנפסק לטובת בית האבות בפסק הדין נפתח נגד המשיבה תיק הוצל"פ מס' 09-00831-03-4 בלשכת ההוצאה לפועל בעפולה (להלן: "תיק ההוצל"פ").

המשיבה טוענת בתביעתה דנן כי על המבקשת לשפותה בגין סכום החוב אותו שילמה בתיק ההוצל"פ שכן מדובר בחוב השייך לעיזבון.

3.
בכתב הבקשה שלפניי טענה המבקשת כי העיקול הזמני שהוטל במעמד צד אחד על כספי העיזבון המצויים בידי המחזיק בטל, שכן העיקול כלל לא הומצא למחזיק, המחזיק לא השיב לעיקול ולפיכך העיקול לא אושר. אכן התברר, כי במועד הגשת הבקשה לביטול העיקול דנן (2/8/11) צו העיקול הזמני טרם הומצא למחזיק, והוא נמסר לו רק ביום 4/9/11.

4.
המחזיק הוא מי שרכש את המשק החקלאי של המנוחה במושב בו התגוררה, בעודה בחייה, קיבל בו את החזקה, ועל פי הסכם המכר מיום 2/10/1994 התחייב לשלם למוכרת סך 150,000 $ במועד רישום הזכויות בנחלה על שמו. מתשובת המחזיק עולה כי לטענתו זכות העיזבון לקבלת הכספים המוחזקים על ידו טרם התגבשה, שכן טרם שולמו המסים שתשלומם מוטל על המוכרת על פי הסכם המכר, ולפיכך עסקת המכר לא הושלמה ברישום הנחלה על שמו.

5.
במהלך הדיון שהתקיים בפני
י ביום 22/9/11 טען ב"כ המשיבה כי על פי הסכם המכר שבין המנוחה ובין המחזיק, על המחזיק מוטלת החובה לרשום הנחלה על שמו, ולפיכך יש לדחות טענה זו של המחזיק. מעיון בהסכם המכר עולה כי אכן מלאכת רישום הנחלה על שם המחזיק הוטלה עליו, ואולם מתשובתו הוברר כי אין באפשרותו להשלים את העסקה ברישום כל עוד לא יומצאו לו אישורי מסים על ידי המוכרת.

6.
המבקשת העלתה בבקשה טענה נוספת, לפיה במועד הגשת התביעה המשיבה טרם סילקה את החוב בו חויבה בפסק הדין ובגינו נפתח תיק ההוצל"פ, ולפיכך לא קמה לה עילה לדרוש שיפוי מאת העיזבון. המשיבה טענה, לעומת זאת, כי החוב לבית האבות סולק זה מכבר, וכי בידיה אסמכתאות לסילוקו עוד בחודש יוני 2010, דהיינו חודשיים בטרם הגשת התביעה דנן. אולם, המסמכים שצורפו לכתב התביעה (נספח ד') מעידים לכל היותר על הטלת העיקול על כספיה על ידי הזוכה בתיק ההוצל"פ, בחודש יוני 2010, אך לא על סילוק החוב.

7.
במהלך הדיון שהתקיים בפני
י התבקש ב"כ המשיבה להציג לעיון בית המשפט אסמכתאות לסילוק המלא של החוב. מן האסמכתאות שהגיש לעיון בית המשפט – תדפיס מתיק ההוצל"פ והודעה מטעם הבנק בו התנהל חשבון המשיבה על הטלת עיקול על כספיה – עולה כי העברת סכום העיקול לזוכה נעשתה רק בחודש אפריל 2011, דהיינו כשמונה חודשים לאחר הגשת התביעה דנן, ולא כפי שנטען. כמו כן, התברר כי החוב לא סולק במלואו וכי נותרה יתרה של כ-20,000 ₪ בתיק ההוצל"פ (יתרה שלא נכללה בתביעה דנן). לפיכך, בעת הגשת הבקשה לעיקול זמני, כבר סולקה מרבית יתרת החוב של המשיבה לזוכה בתיק ההוצל"פ.

8.
המבקשת קבלה גם על גובה העיקול שהתבקש על ידי המשיבה, בסך 260,000 ₪, בעוד שסכום התביעה עמד על 207,915 ₪. מנגד, טענה המשיבה, אילו תזכה במלוא סכום התביעה, עליה להבטיח באמצעות העיקול הזמני כי תוכל לגבות מאת המבקשת גם הוצאות ושכר טרחה.

דיון והכרעה:
9.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לאור העובדה שהמבקשת מתגוררת בחו"ל ואין לה נכסים בארץ (למעט זכותה המותנית לקבלת הכספים מאת המחזיק), יש מקום להבטיח את יכולתה של המשיבה לגבות סכום פסק הדין, ככל שתזכה בתביעתה, אחרת עלולה להיגרם הכבדה על ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, סבורני כי יש להעמיד את גובה העיקול הזמני על סכום נמוך יותר, ולא כפי שנתבקש.

10.
מעיון בתדפיס תיק ההוצל"פ שהוגש על ידי המשיבה, ניתן לראות כי התיק נפתח בגין קרן חוב בסך 65,748 ₪, ב-31/5/2001, ובתאריך 14/4/2011 הועבר לזוכה סכום של 200,308 ₪. מבלי לחוות דעה באשר לסיכויי התביעה בשלב זה, העובדה שהמשיבה חמקה מתשלום החוב בתיק ההוצל"פ במשך עשר שנים תמימות, ובכך גרמה להגדלת סכום החוב, אינה יכולה להיזקף לחובת העיזבון, בוודאי לא במסגרת של בקשה לסעד זמני כאשר שיקולי יושר ותום לב מצד מבקש הסעד מובאים בחשבון. אף אם כל טענות המשיבה שבכתב התביעה תתקבלנה, אין בפיה הסבר מדוע לא סילקה את החוב סמוך למועד בו נודע לה על היווצרותו, אלא המתינה עשר שנים בטרם סילקה אותו (גם אז החוב נגבה ממנה בדרך של עיקול בתיק ההוצל"פ ולא בדרך של הסדר רצוני). בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להטלת עיקול זמני בגובה של 260,000 ₪, שאינו מידתי, אלא שיש להסתפק בעיקול עד לגובה החוב הפסוק, בתוספת סכום מסוים בעד הוצאות ושכר טרחה, שיוכל לעמוד למשיבה באם תתקבל תביעתה.

11.
זאת ועוד, על פי תשובת המחזיק זכות העיזבון לקבלת הכספים ממנו טרם נתגבשה. מעיון בהסכם המכר עולה כי בטרם נרשמה על שמו הנחלה החקלאית, אין על המחזיק חובה לשלם את יתרת התמורה. משכך, אין אפשרות להטיל "עיקול" על הכספים, אשר אינם מוחזקים בחשבון מסוים או בנאמנות, במובנו הרגיל, אלא על הזכות לקבלת הכספים בלבד. לפיכך, ניתן לקבוע כי באם בפרק הזמן שעד לתום בירור התביעה, יחול המועד בו תתגבש זכות העיזבון לקבלת יתרת התמורה, יהא על המחזיק להפקיד חלק מהכספים בקופת בית המשפט.

12.
ער אני לכך שהמשיבה לא הגישה בקשה לאישור העיקול על פי תקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אך ממילא טענותיה בעניין תשובת המחזיק נדונו במסגרת בקשה זו, כשתשובת המחזיק עמדה לנגד עיני בית המשפט.

13.
לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

14.
ניתן בזה צו המורה למחזיק להפקיד בקופת בית המשפט סך של 72,000 ₪, וזאת במידה ותושלם העסקה על פי הסכם המכר מיום 2/10/1994, ותתגבש זכות העיזבון לקבלת יתרת התמורה על פי ההסכם. הצו יעמוד בתוקפו עד למועד מתן פסק הדין בתביעה דנן, או עד לביטולו בהחלטת בית המשפט, על פי המוקדם מבין השניים. העירבונות שנקבעו בהחלטתי מיום 4/7/11, יעמדו בתוקפם עד למועד פקיעת הצו.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.



ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ב, 1 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 42903-08/10 סינה מקארתי נ' זיוה אסייג (פורסם ב-ֽ 01/12/2011)