פסקי דין על יצחק אריה וירצבורגר | פסקי דין על גבריאל ירושלמי | פסקי דין על יעקב ישראל עיידן ואח' | פסקי דין על יעקב משה ברגמן

12790-11/11 רעצ     06/12/2011




רעצ 12790-11/11 יצחק אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, יעקב ישראל עיידן ואח' נ' יעקב משה ברגמן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בירושלים



רע"צ 12790-11-11 וירצבורגר ואח'
נ' ברגמן

תיק חיצוני
:
031828713




בפני

כב' השופט
עבאס עאסי


מבקשים

1
.
יצחק אריה וירצבורגר

2
.
גבריאל ירושלמי

3
.
יעקב ישראל עיידן

4
.
רבקה ראניה

5
.
דוד רכטמן

6
.
חיה אדלר

7
.
שמחה צדוק מליק
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק גינצבורג וגדעון ברמץ


נגד


משיב

יעקב משה ברגמן



החלטה

בפני
י בקשה לרשות ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת קורין יצחקי) מיום 11/10/2011 ומיום 26.10.2011 בתיק הוצאה לפועל מס' 03-18287-11-3, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים (להלן:"תיק ההוצל"פ"), אשר לפיהן נקבע כי החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 6.3.2011 אינה ניתנת לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל, ולפיכך הוחלט על סגירת תיק ההוצאה לפועל.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.
הצדדים להליך הינם חברים באגודה שיתופית (להלן: "האגודה"). בין הצדדים מתנהל מזה מספר שנים סכסוך מר ועיקש שהניב הליכים משפטיים רבים. במסגרת אותם הליכים, הורה רשם האגודות השיתופיות (להלן: "רשם האגודות") על עריכת חקירה באגודה ומינה לשם כך את רו"ח עופר אלקלעי (להלן: "החוקר"). החוקר הגיש דו"ח ביניים אשר הציג את ממצאיו הראשוניים והמליץ על המשך החקירה באשר לנעשה באגודה. רשם האגודות אישר את המשך החקירה ואף הורה לחוקר לבחון האם יש מקום להמליץ על פירוק האגודה בהתאם לסעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").

החוקר הגיש לרשם האגודות דו"ח חקירה מפורט שלפיו נמצאו הטענות שהועלו כנגד המשיב כמוצדקות; החוקר המליץ למנות מפרק לאגודה וכן ועדת ביקורת חיצונית, שתפקח על פעילות האגודה, ואף המליץ על הגשת תלונות נגד המשיב למשטרת ישראל.

2.
עם קבלת דו"ח החקירה הורה רשם האגודות למשיב להפיץ את דו"ח החקירה על נספחיו בין כל חברי האגודה; המשיב לא עשה כן, ותחת זאת הוא הגיש בקשה לרשם לפסול עצמו מלדון בהשגות על דו"ח החקירה של החוקר.

בהחלטתו מיום 6.3.2011 דחה רשם האגודות את בקשת הפסילה תוך שקבע כי אין בטענות המשיב ממש,
ואף חייב את המשיב אישית לשלם למבקשים הוצאות בסך של 2,500 ₪.

3.
המשיב הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטת רשם האגודות שבמסגרתו תקף את עצם ההחלטה וכן את חוקיות חיובו בהוצאות משפט על ידי הרשם. הערעור נדחה בהחלטתו של כב' השופט מרזל ביום 5/5/2011. המשיב לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של כב' השופט מרזל, שאף היא נדחתה בהחלטתו של כב' השופט מלצר ביום 14/9/2011.

4.
המבקשים הגישו בקשה לביצוע החלטת רשם האגודות במסגרת תיק ההוצל"פ, לשם גביית ההוצאות שנפסקו נגד המשיב, בסך של 2,500 ₪.

לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הגיש המשיב בקשה לסגירתו שבמסגרתה העלה שתי טענות: האחת, שהחיוב בהוצאות בהחלטת רשם האגודות נעשה שלא כדין ובחוסר סמכות, ולפיכך הוא בטל ומבוטל. השנייה, שהחלטת הרשם שכוללת חיוב
בהוצאות אינה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

5.
בהחלטתה מיום 11/10/2011 החליטה רשמת ההוצאה לפועל לקבל את בקשת המשיב ולהורות על סגירת תיק ההוצל"פ. כב' הרשמת קבעה כי החלטת רשם האגודות שבגדרה החליט הרשם לחייב את המשיב בהוצאות, הינה החלטה בעלת אופי מנהלי גרידא ועל כן היא אינה נכנסת לגדר סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), וזאת משום שאין היא מהווה

פסק דין
על פי אותו סעיף.

המבקשים הגישו בקשה לעיון חוזר בפני
הרשמת, אשר אף היא נדחתה על ידי כב' הרשמת בהחלטה
מיום 26/10/2011.

6.
לטענת המבקשים, החלטת רשם האגודות ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת גם משום שהיא אושרה הן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים והן על ידי בית המשפט העליון, אשר דחו את השגותיו של המשיב כנגד חיובו בהוצאות על ידי רשם האגודות; משכך, הרי שמדובר בפסקי דין שניתנים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקשים ממשיכים וטוענים כי החלטת רשם האגודות ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת מארבעה נימוקים: האחד, לפי סעיף 52 (5) לפקודה, אשר ניתן לגזור ממנו שכל החלטה לחיוב בהוצאות שניתנת על ידי רשם האוגדות, ניתנת לאכיפה בהוצאה לפועל. השני, בהתאם לסעיף 45 לפקודה, שלפיו יש לראות בהוצאות שנפסקו על ידי רשם האגודות כהוצאות הנובעות מחקירה, אשר סמכות רשם האגודות לקבוע אותן נגזרת אף מהוראת סעיף 43 לפקודה. השלישי, מבוסס על סעיף 17 (ב) לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, אשר קובע כי ההסמכה לעשות דבר או לכפות עשייתו – משמעה גם מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת. לטענת המבקשים, לא ייתכן כי תינתן סמכות לרשם האגודות להטיל הוצאות בבוררות ובהליכים אחרים שנמצאים במסגרת סמכותו ומנגד לא תהיה אפשרות לממש הוצאות אלה.

הנימוק הרביעי מתבסס על הסמכות שניתנה לבורר ולמפרק שמתמנים על ידי הרשם להטיל הוצאות על פי תקנה 25 לתקנות האגודות השיתופיות (פירוק), תשמ"ד-1984.

7.
מנגד, המשיב חזר על טענותיו שהעלה לפני רשמת ההוצאה לפעול והן: העדר סמכות לרשם האגודות לחייב בשכ"ט עו"ד, והעדר סמכות של לשכת הוצאה לפועל לבצע את החלטת רשם האגודות.

לטענת המשיב, רשם האגודות הינו בעל סמכות מנהלית אשר הוגדרה בפקודה; סמכויות אלה אינן דורשות אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל; רשם האגודות נטל לעצמו סמכות שלא הוקנתה לו, לחייב אותו בהוצאות משפט; רשם ההוצאה לפועל מחויב לדון בטענת חוסר סמכות עניינית ולהימנע מביצועם של פסקי דין והחלטות שניתנו בחוסר סמכות.

המשיב מצדד בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל שלפיה החלטת רשם האגודות אינה ניתנת לביצוע בהוצאה לפועל, וזאת לנוכח הוראת סעיף 6 לחוק ההוצל"פ.

דיון ומסקנות

8.
לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. להלן אפרט את טעמיי.

9.
אפתח בכך, שדין טענותיו של המשיב בעניין חוקיות ותקפות חיובו בהוצאות על ידי רשם האגודות להידחות, וזאת מן הטעם שהחלטתו של רשם האגודות, לרבות בכל הנוגע לחיוב בהוצאות, נבחנה ואושרה על ידי ערכאת הערעור, הן בבית המשפט לעניינים מנהליים והן בבית המשפט העליון. פשיטא, שרשם ההוצאה לפועל אינו רשאי להרהר אחר תוקפן של הכרעות אלה, שאין חולק שהן נתנו במסגרת הסמכות הפונקציונאלית של ערכאת הערעור, כאמור.

10.
בניגוד לטענת המשיב, על פי הפסיקה, דרך המלך לבירור דבר בטלותם של החלטה או

פסק דין
קיימים, בין אם מפאת חוסר סמכות עניינית ובין אם כתוצאה מפגם אחר, היא על ידי נקיטה בהליך ערעורי בפני
ערכאת הערעור, ולא בדרך של התקפה עקיפה לפני רשם ההוצאה לפועל. ראו בעניין זה: דוד בר אופיר, הוצאה לפועל, הליכים והלכות, (מהדורה שישית), עמ' 5-6. לפיכך, משסוגיית החיוב בהוצאות נדונה ואושרה על ידי ערכאת הערעור, הרי שרשם ההוצאה לפועל אינו יכול עוד להרהר אחר נכונות ותקפות החיוב בהוצאות.

11.
משקבענו כי החלטת רשם האגודות עומדת בתוקפה גם לעניין החיוב בהוצאות, ניגש עתה לשאלה: האם החלטת רשם האגודות ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל?

חוק ההוצל"פ מציין שני מקורות שעל פיהם ניתן להכריע אם החלטה מסוימת הינה ברת ביצוע על ידי ההוצאה לפועל. המקור הראשון, מעוגן בהוראת סעיף 6 לחוק אשר קובע כי: "
הזוכה רשאי להגיש לכל לשכת הוצאה לפועל בקשה לביצוע פסק הדין.."

; והוראת סעיף 1 לחוק אשר מגדיר את המונחים: "פסק- דין"- פסק-דין או החלטה אחרת של בית-משפט בענין אזרחי, לרבות החלטה על תשלום הוצאות בעניין שאינו אזרחי" ו- "בית משפט"- לרבות בית-דין דתי".


המקור השני, טמון בהוראת


סעיף 81 לחוק ההוצל"פ אשר קובעת : "
משכנתאות רשומות על מקרקעין, וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו

פסק דין
של בית משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה, בשינויים המחוייבים..".

ראו לעניין זה רע"א 10387/04 שמואל יוסף, עו"ד נ' המועצה המקומית עומר (פורסם ביום 13/12/2005) (להלן : "פס"ד יוסף"), שם נקבע:

"..הדין מציין שני מקורות בכדי לקבוע שהכרעה הינה ברת-ביצוע על-ידי ההוצאה לפועל: המקור הראשון טמון בחוק ההוצאה לפועל
עצמו אשר מורה, כי

פסק דין
או החלטה אחרת שניתנה על-ידי בית-משפט או בית דין דתי, ניתנים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל והמקור השני מצוי במסגרתו של סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, לפיו הכרעה שניתנה על-ידי גורם שאינו בית-משפט, יחולו עליה הוראות חוק ההוצאה לפועל ובתנאי שמדובר ב"חיוב שדינו כ

פסק דין
" כ"משכנתאות רשומות על מקרקעין וכן החלטות, צווים, פסקי דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק-דין של בית משפט"

בפס"ד יוסף הנ"ל נקבע כי החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה אשר במסגרתה חויבה המשיבה בהוצאות, אינה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת מן הטעם שהמבקש באותו עניין לא השכיל להצביע על הפניה ספציפית בדין לפיה ניתן לבצע את ההחלטה של ועדת הערר באמצעות ההוצאה לפועל.

12.
במקרה אחר אשר נדון בתיק הוצל"פ 03-22292-05-1 אגרנטי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה, נקבע ע"י כב' הרשם נמרוד פלקס (כתוארו אז) כי החלטת השמאי המכריע אשר אושרה בהליך ערעורי הן על ידי ועדת הערר והן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים, אינה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, וזאת חרף האמור בסעיף 198 (י) לחוק התכנון והבניה, אשר קובעת כי: " ההליכים בפני
השמאי המכריע יהיו בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, בשינויים המחויבים לפי העניין".

13.
על רקע הדברים הנ"ל, ניגש לבחון את נסיבות המקרה שלפנינו. ראשית לכל, דומה שלא יכול להיות חולק כי החלטת רשם האגודות אינה בבחינת

פסק דין
או החלטה אחרת שניתנה על ידי בית משפט או בית דין דתי, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל, שכן, דומה שלא יכול להיות חולק כי רשם האגודות אינו בבחינת בית משפט או בית דין דתי.

14.
מכאן, נעבור לשאלה: האם החלטת רשם האגודות נכנסת לגדר הוראת סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, היינו, האם קיימת לגביה הוראת דין מיוחדת שלפיה ניתן לבצעה כמו

פסק דין
של בית משפט, ושעל ביצועה חלות הוראות חוק ההוצאה לפועל בשינויים המחויבים, כמצוות הוראת סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל?

על מנת להשיב על שאלה זו, יש להתחקות אחר המקור המשפטי להליך שבמסגרתו ניתנה החלטת רשם האגודות בבקשת הפסילה. דומה שאין מחלוקת בענייננו שהחלטת רשם האגודות ניתנה במסגרת הליך חקירת עסקיה של האגודה. הליך זה יכול להיכנס אך ורק במסגרת סעיפים 43, 45 ו- 46 לפקודה.

15.
סעיף 43 לפקודה מגדיר את סמכותו של הרשם להורות על פתיחת חקירה בעניין עסקיה של אגודה. הסעיף קובע כי במקרה שבו החקירה נפתחת שלא על פי יוזמת הרשם, רשאי הרשם לדרוש מהמבקש או המבקשים שישלישו סכום שיספיק לכיסוי ההוצאות המשוערות של החקירה.

סעיף 45 לפקודה מתייחס לסמכות הרשם לחלק את הוצאות החקירה בין גורמים שונים. הוראה זו אינה נוגעת להחלטת הרשם נשוא דיוננו.

סעיף 46 לפקודה מתייחס לסמכות הרשם לאחר שנערכה חקירה לפי סעיף 43, לצוות על פירוק האגודה, ובמקרה זה תהיה לכל חבר של האגודה זכות במשך שני חודשים מתאריך פרסום הצו, לערער על הצו בהתאם לסעיף 51 לפקודה.

16.
בענייננו, בקשת הפסילה הועלתה לאחר הגשת דו"ח החקירה לרשם האגודות, שבעקבותיו הורה הרשם למשיב להעביר התייחסותו לדו"ח בתוך 7 ימים. הליך זה אינו מעוגן בהוראת סעיף
43 או 46, אלא נראה שהוא נמצא בקו התפר שבין הליך החקירה שמעוגן בסעיף 43 לבין הליך הפירוק שמוסדר בסעיף 46 לפקודה.

בין כך ובין כך, נראה כי בשתי המסגרות, זו שבסעיף 43 וזו שבסעיף 46 לפקודה, הרשם מפעיל סמכות מנהלית, שלא נקבעה לגביה כל הוראה אשר מעניקה להחלטותיו של הרשם במסגרת סעיפים אלה, תוקף של

פסק דין
או החלטה הניתנים לאכיפה בהוצאה לפועל. מכאן, שגם בקשת הפסילה הנספחת להליכים אלה, אינה יכולה לקנות, משל עצמה, כח של החלטה הניתנת לאכיפה בלשכת ההוצאה לפועל.

17.
לא ניתן לקבל את טענת המבקשים שלפיה ניתן לגזור גזירה שווה בין הוראת סעיף 52(5) לפקודה, המתייחסת להכרעת הרשם כבורר, לבין החלטת רשם האגודות נשוא דיוננו.

כאמור, העניין שלנו מתייחס להפעלת סמכותו של רשם האגודות במסגרת הוראות סעיפים 43 ו-46 לפקודה, בכל הנוגע לחקירת עסקי האגודה ופירוקה, שמהווה סמכות מנהלית שאף נקבעה לגביה דרך השגה מנהלית לפני שר העבודה, בהתאם להוראת סעיף 51 לפקודה; ואילו סעיף 52 לפקודה מתייחס ליישוב סכסוכים בין האגודה לבין חבריה, על דרך של בוררות, וזאת אף בכפוף לתקנון האגודה; סעיף 52 לפקודה קובע הליך בוררות מיוחד, שמעצם טיבו וטבעו, מהווה הליך שיפוטי או מעין שיפוטי; מכאן גם ההיגיון הטמון בהוראת סעיף 52 (5) אשר רואה בהכרעת הבורר כ

פסק דין
.

18.
מאותו טעם, לא ניתן לקבל את הטענות הנוספות של המבקשים בעניין סעיף 17 (ב) לחוק הפרשנות ותקנה 25 לתקנות האגודות השיתופיות.

19.
כך גם אינני מקבל את טענת המבקשים שלפיה החלטת רשם האגודות ניתנת לביצוע משום שהיא אושרה בהליך ערעורי, על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים ועל ידי בית המשפט העליון.

בפס"ד יוסף הנ"ל נקבע כי:
"אמנם נכון הדבר, שהתקנות מגדירות בית דין כוועדת ערר וגם נכון הדבר שניתן להגיש ערעור מינהלי לפי סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976,
אך בין קביעת הדין, כי הכרעה של ועדת ערר לעניין ארנונה כפופה לשבט הביקורת של בית-המשפט לעניינים מנהליים, לבין המסקנה שהכרעה של ועדת ערר לעניין ארנונה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מפרידה כברת דרך".

מדברים אלה עולה כי קיומו של הליך ערעורי אינו משנה מתכונותיה הבסיסיות של ההחלטה נשוא הערעור, ואינו מקנה לה מה שאין בה.

בעניין זה אני אף מצטרף לדברים שצוינו על ידי כב' הרשם נמרוד פלקס (כתוארו אז) בעניין אגרנטי הנ"ל, שם נאמר:

"17. דומה הדבר למצב בו הממשלה, מכוח הפרוגרטיבה שלה, מחליטה לתמוך כספית בעמותה כלשהי. עותר ציבורי מחליט לתקוף את החלטת הממשלה בפני
בית המשפט העליון, בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, בטענות של אפליה, חוסר סבירות וכיוב'. היה ובית המשפט העליון ידחה את טענת העותר הציבורי, אך בסופו של יום הממשלה לא תעניק את התמיכה לאותה עמותה, האם יעלה על הדעת, כי העמותה תהא זכאית להגיש את פסק דינו של בית המשפט העליון לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בכדי לאכוף על הממשלה ליתן את התמיכה ? וודאי שלא.

18. כל האמור נועד בכדי להבהיר, כי זכות לביצוע או לאכיפת החלטה של רשות שלטונית, או של בוררות סטטוטורית, באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, אינה נקנית בשל התגלגלות העניין, בדרך כלשהי, אל בית המשפט. יש לבחון האם החלטת אותה רשות, או אותו בורר, ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, מכח הוראת חוק מפורשת".

20.
מהמקובץ לעיל עולה, כי החלטת רשם האגודות נשוא דיוננו, אינה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל; נראה כי בנסיבות המקרה הדרך לאכיפת החלטת רשם האגודות הינה באמצעות הגשת תובענה אזרחית מתאימה.

21.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה שהמשיב אינו מקיים החלטה תקפה שאושרה בבית המשפט לעניינים מנהליים ובבית המשפט העליון, אינני נותן צו להוצאות.


ניתנה היום, י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








רעצ בית משפט שלום 12790-11/11 יצחק אריה וירצבורגר, גבריאל ירושלמי, יעקב ישראל עיידן ואח' נ' יעקב משה ברגמן (פורסם ב-ֽ 06/12/2011)