פסקי דין על אתי כהן | פסקי דין על רונן עמר

650/04 ברע     13/06/2004




ברע 650/04 אתי כהן נ' רונן עמר






אתי כהן

המבקשת:

יצחק אלקבץ

ע"י ב"כ עוה"ד
נ ג ד
רונן עמר

המשיב:

אלי וייצמן

ע"י ב"כ עוה"ד
בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע
בתמ"ש 7631/04, בש"א 2533/04
שניתנה ע"י כב' השופט ג. אמוראי

החלטה

1. נדחתה פניית המבקשת בבית משפט לענייני משפחה למתן צו "אנטון פילר" (anton piller). מכאן עתירתה להרשות לה לערער. בשל אופיו ומהותו של צו זה הן הבקשה בבית משפט קמא והן בקשה זו נדונו במעמד המבקשת בלבד.

כתב התביעה שהוגש מטעם המבקשת מגולל את העובדות הבאות. הצדדים חיו יחדיו במשך כשלוש וחצי שנים. בחודשים האחרונים נתגלעו בין השניים חיכוכים ומריבות. המבקשת ביקשה מהמשיב לעזוב את ביתה. בעת שלא היתה בבית פרץ אליו המשיב והוציא רכוש. הוא עקר את דלתות ארונות המטבח והאמבטיה, נטל מוצרי חשמל, חפצים אישיים של המבקשת, מוצרי איפור השייכים לעסק שלה ואף רכב שרשום על שם אחותה. המבקשת הגישה תלונה במשטרה. האחרונה דרשה מהמשיב להחזיר את חפציה ובגדיה האישיים של המבקשת. המשיב אכן החזיר רכוש אך נמסר אחוז קטן בלבד מהרכוש שהתבקש. הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הינם לחייב את המשיב להשיב למבקשת את כל המטלטלין ולהצהיר כי היא בעלת הרכוש. עוד הגישה המבקשת בקשה לצו הגנה ארעי. בית משפט לענייני משפחה נעתר לבקשה במעמד צד אחד. התקיים דיון בנוכחות המשיב. מבלי להודות או להסכים לטענות שהוו את הבסיס להוצאות צו ההגנה הסכים להמשך תוקפו למשך שלושה חודשים, כן הסכים להחזיר את מגירות ודלתות המטבח ואת הויטרינות. נטען שהרכב רשום על שם אחיו של המשיב ושייך לו. עוד טען המשיב שהוא החזיר את הציוד האישי של המבקשת ושהציוד של העסק לא נלקח על ידו. המבקשת הגישה בקשה נוספת למתן צו נגד המשיב לפי פקודת בזיון בית משפט, בטענה שלא החזיר את דלתות ומגירות ארונות המטבח. בית משפט לענייני משפחה הורה למשיב להגיב לבקשה האחרונה והמועד למתן תגובה טרם חלף.

עם הגשת התביעה להשבת הרכוש הגישה המבקשת בקשה למתן "צו חיפוש (אנטון פילר) בהתאם לתקנה 387א לתקנות סדר דין אזרחי". בית משפט קמא התבקש להסמיך את בא-כוח המבקשת לחפש בחצרה של אם המשיב ובחצרו של אחי המשיב את חפציה האישיים ואת מטלטליה של המבקשת בהתאם לרשימה שצורפה. בקשה זו נדחתה. בית משפט קמא נימק את מסקנתו תוך קביעה שהצו המבוקש "אינו הצו הארעי המתאים בנסיבות העניין... קיימים צווים זמניים אחרים על פי תקנות סד"א המתאימים בנסיבות העניין, כאמור צו אנטון פילר אינו מיועד להשגת הסעד המבוקש בבקשה זו שבפני
". למחרת הגישה המבקשת בקשה להבהרה בה הודיע בא-כוח המבקשת שלא ברור לו לאיזה צווים התכוון בית משפט קמא. בתגובה צוין "בית משפט מהיותו גורם נייטרלי אינו מייעץ למי מהצדדים".

ביסוד ההכרעה בבקשה זו עומדת מהותו של צו אנטון פילר. הניסיון המשפטי עם צו אנטון פילר אינו רב. חשוב איפוא להציג את שורשי הצו בכדי לעמוד על טיבו. זהו סעד זמני שדורש הגדרה. כפי שנראה, הרחבה בהצגת מאפייניו עשויה להקל על ההכרעה בבקשה זו.

2. צו "אנטון פילר" עבר שני שלבים במשפט הישראלי בעשור האחרון. בשלב הראשון היה הצו תולדה של פרי הפסיקה הישראלית. שורשיו בפסיקה האנגלית שם נוצר על ידי לורד דנינג על פי בקשתה של החברה הגרמנית אנטון פילר, ועל כן קרוי הצו על שמה (anton piller v. manufacturing processes ltd. [1976] 1 all e.r. 779). בשלב השני קיבל צו אנטון פילר גושפנקא ישירה מהמחוקק, ראשית בחקיקה ראשית (סעיפים 20-16 חוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999, וכן ראה: תקנות עוולות מסחריות (סעדים וסדרי דין) התש"ס - 1999 - סימן ב'), וכשנתיים לאחר מכן בחקיקה המשנית (תקנה 387א לתקנות סדר דין אזרחי).

ראוי לסקור ולו בקצרה את מהות הצו על פי הדין האנגלי שכן מקור זה עיצב את המודל הישראלי. בד-בבד יש לבחון את מהות התקנה הרלוונטית הישראלית על פי תקנות סדר דין אזרחי שכן משהפך חלק מהדין הישראלי ניתן להניח שיתפתחו בו, ודאי עם הזמן, מאפיינים יחודיים.

יש וצרכי המתדיינים יוצרים את הדין. בנושא הקניין הרוחני קשה להוכיח היקף של הפרת זכויות על ידי מפר. חברת אנטון פילר ביקשה מבית משפט במעמד צד אחד שינתן צו שיאפשר לה, עם בא-כוחה, לבדוק את חצרי הנתבע ולתפוס חומר רלוונטי להפרה הנטענת. בשל אופיו של ההליך ודרך ניהולו נקבע שעל המבקש להוכיח בראיות ברורות שבידי הנתבע חומר מפליל ושקיים חשש ממשי שחומר זה יושמד ויועלם אם הצו לא ינתן. כמו כן על המבקש להצביע על כך שהפוטנציאל לנזק הינו רב. לורד דנינג נעתר לבקשה. הוא נמנע מלהתיר למבקש או לבא כוחו להכנס בכוח לחצרים, אך עם זאת קבע שסירוב על ידי הנתבע ישמש בסיס לבקשה לביזיון בית משפט. לורד דנינג קבע כי צו כזה יוענק בנסיבות חריגות ביותר. הצו הוגדר כנשק גרעיני בשל חדירתו לפרטיות הזולת במסגרת הליך אזרחי מבלי שעמדתו נשמעה כלל (ראה: bank mellat v. nikpour [1985] f.s.r 87).

משנפתחה הדלת קשה לפעמים לשמור על עצירתה במקום מסוים. נמתחה ביקורת באנגליה על צו אנטון פילר. פסק הדין ניתן בשנת 1976. במהלך שנות השמונים ניתנו כחמש מאות צווים כאלה בשנה. העניין הובא לפני בית המשפט האירופאי לזכויות אדם אשר לא שלל מתן צו כזה אך הביע דעתו שיש לאזן בין זכויות התובע לבין זכויות הנתבע שניתן נגדו צו פולשני מבלי שבית משפט שמע אותו. אי עמידה במלאכת האיזון הראוי, ומתן צו אנטון פילר שלא בהתאם, עלול לפגוע בסעיף 8 של האמנה האירופאית לזכויות האדם (chappell v. united kingdom (1989) f.s.r. 617). עמדה זו השפיעה על המצב המשפטי באנגליה הן בשטח והן בדין. בשנת 1992 ניתנו רק כחמישים צווים (ראה: cornish, intellctual property 3rd ed. 68-69 sweet and maxwell). בנוסף נושא צו אנטון פילר סודר בתקנות (ראה:the practice direction (mareva injunctions and anton piller orders) [1994]). אין תימה שהיצירתיות במתן הצו הרחיבה את שימושו והדבר כמובן שנוי במחלוקת. בקנדה, למשל, ניתנו צווי אנטון פילר "מתגלגלים". המצב המקובל הוא מתן צו נגד נתבע מזוהה. בצו "מתגלגל" ניתן צו נגד פלוני ואלמוני. צו כזה ניתן נגד מפרי זכויות לא מזוהים שאותרו לאחר מתן הצו במקומות פתוחים כגון בשוק או בדוכן מכירה ברחוב (ראה למשל: slocan forest products ltd. v. john doe [2000] b.c.j., 1592 (s.c)). בניו זילנד ניתן צו אנטון פילר נגד מספר מצומצם של נתבעים שהוגדרו כנציגים של קבוצה שהיחידים בה לא מזוהים, מעין צו ייצוגי (tony blain pty. ltd. v. splain [1993] 3 n.z.l.r. 185 (high ct.)).

בישראל לא נשלל מתן צו אנטון פילר, אך לא ניתן לומר שהוא התקבל בזרועות פתוחות (ראה למשל: ספרו של הנשיא בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד, צווי מניעה, שפורסם בשנת 1993, עמ' 265-260, החלטת כב' הנשיא גורן (המרצה (ת"א) 5530/91 רותם נ' ראודור, וכן המרצת פתיחה (באר-שבע) 1043/93 נפוסי נ' דר' כץ וקופת חולים של ההסתדרות בי"ח קפלן, פסקים מחוזיים תשנ"ד (2) 394). כאמור, המצב השתנה עם אימוץ צו אנטון פילר על ידי המחוקק, תחילה בחוק עוולות מסחריות ולאחר מכן בתקנות סד"א. באשר לחוק עוולות מסחריות, בענייננו נסתפק לצורכי השוואה בהפנייה לדין לפיו "כונס הנכסים מוסמך להשתמש בכוח במידה סבירה לשם ביצוע הצו ובלבד שהתלווה אליו שוטר; בית משפט רשאי להורות למשטרת ישראל לסייע לכונס הנכסים בביצוע תפקידו על פי הצו" (סעיף 16(ב) לחוק עוולות מסחריות התשנ"ט - 1999). השימוש בכוח בחוק עוולות מסחריות הינו הרחבה של המצב המשפטי באנגליה ואינו מהווה חלק מתקנה 387א לתקנות סדר דין אזרחי. יודגש כי על מנת למנות כונס נכסים לפי חוק עוולות מסחריות על המבקש להוכיח להנחת דעתו של בית משפט כי קיים חשש של ממש לגבי ביצוע עוולה (ראה: סעיף 16(א) בחוק האמור וכן ספרו של פרופ' מיגל דויטש, עוולות מסחריות וסודות מסחר, עמ' 74-68).

החדרת צו אנטון פילר לתקנות סדר דין אזרחי היא בעלת משמעות רבה. תוכלתו אינה מוגבלת עוד לקניין רוחני או להפרת זכויות יוצרים בלבד. המשפט האזרחי, על גווניו השונים, כולל עתה בתוכו צו מיוחד זה. יתרה מכך, ניתן להטיל צו אנטון פילר גם על הליכים של דיני משפחה. נראה כי בשל המימד הרגשי החזק שמאפיין לפעמים הליכים בבית משפט לענייני משפחה, הטלת צו אנטון פילר במקרה המתאים הינה במקום. השאלה שמתבקשת כמובן היא מהו המקרה המתאים.

3. תקנה 387א (א) לתקנות סד"א קובעת: "בית משפט רשאי בצו... למנות אדם לשם ביצוע חיפוש, צילום, העתקה או תפיסה של נכסים המצויים בחצרים... אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש ממשי שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך".

המבחן דו קומתי, על בית משפט להשתכנע בדבר פעולת ההשמדה או ההעלמה וכן שפעולה כזו תכביד באופן ממשי על קיום ההליך. הקומה הראשונה הינה בדיקת המעשה, וליתר דיוק, החשש הממשי למעשה. הקומה השניה הינה ההשלכה של המעשה, אם אכן יתרחש. האחרונה בוחנת קשר סיבתי. חשוב לשים לב למהותו של קשר סיבתי זה. מאחר ומצויים אנו תחת המטרייה של תקנות סדר דין אזרחי, עיון והשוואה עם תקנה 374 - צו עיקול זמני - עשויים לסייע במלאכת ההכרעה. בדומה לבקשה ליתן צו לפי סעיף 387א העניין נדון במעמד צד אחד. בשני המקרים הזמנת הצד שכנגד עלולה לסכל את יעילות מתן הצו, אם הוא דרוש. ואולם קיים הבדל בין שני הצווים. צו עיקול מותנה בכך שאי מתן הצו "יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374 (ב)). תקנה 387א מתנה את מתן הצו בכך שהדבר "יכביד באופן ממשי על קיום ההליך". נרחיב את מעגל ההשוואה תוך הפנייה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ לפי תקנה 384, המותנה בכך שהדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין. הנה לנו שלושה סעדים זמניים שונים. מבחינת הדרישה הראייתית צו העיקול מסתפק בקיומו של חשש סביר ואילו צו עיכוב יציאה מן הארץ וצו אנטון פילר דורשים הכבדה באופן ממשי. קיים יחס גומלין בין הפגיעה בזכות הזולת, שקולו לא נשמע, לבין הנטל המוטל על הצד המבקש לפגוע בזכות האמורה בשלב המקדמי של המשפט. הבדל נוסף בין שלושת הצווים הינו שצו העיקול מטרתו כנגד הכבדה בביצוע פסק הדין בלבד, צו אנטון פילר מטרתו כנגד הכבדה על קיום ההליך, וצו עיכוב היציאה מטרתו כנגד כל אחת משתי האפשרויות. המיקוד בצו אנטון פילר הינו ההליך עצמו. הראייה על המשפט ולא על תוצאותיו. כפי שניתן ללמוד מהתפתחות צווי אנטון פילר הרעיון שעומד ביסודו הוא מניעת הצד שכנגד מלהשמיד ראיות. יש לבדוק קיומו של חשש ממשי אם הנתבע עומד להעלים או להשמיד נכסים. המונח נכסים בתקנה 387א מוגדר בתת סעיף ד' באופן הבא: "נכסים המהווים ראיות או הדרושים לשם בירור התובענה". המלומד דויטש הביע את דעתו שלמרות שעל פי ההגדרה נכס אינו חייב להיות דווקא ראיה, עדיין "קשה להלום אימתי נכס יהיה דרוש לבירור התובענה אם אינו ראייה כשלעצמו" (שם, עמ' 72). בכל מצב על המבקש צו אנטון פילר להוכיח שהנכס דרוש לשם בירור התובענה. היעד הוא הבירור - מלאכת הערכאה המבררת ולא מלאכת לשכת הוצאה לפועל.

נקודת מבט זו מצטלבת עם התפתחות מקבילה במשפט הישראלי. הדוקטורינה של הנזק הראייתי הוצגה על ידי המלומדים שטיין ופורת, ואומצה על ידי הפסיקה (ראה למשל: ע"א 4426/98 איאד חוסין נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד נד (3) 481, וכן: a. porat and a. stein - "tort liability under uncertainty" (oxford university press, 2001)). על פי דוקטורינה זו קיימים מצבים בהם צד יכול לתבוע את הצד שכנגד בגרימת עוולת נזק ראייתי שמונעת ממנו להוכיח את תביעתו. צו אנטון פילר דומה בכך שעניינו מניעה מצד לפגוע בבירור המשפט. בעוד הדוקטורינה של הנזק הראייתי מגיבה לחסר קיים, צו אנטון פילר מטרתו למנוע את המצב מלכתחילה. שניהם מצביעים על תבנית חשיבה לגבי תפקידו של בית משפט. הייתי אומר שלא בכדי מדובר בהתפתחויות שחלו בשני העשורים האחרונים. ככלל, האדם המודרני, ודאי האדם הפוסט-מודרני, עוסק יותר במודעות. הוא מודע למודעות. במכוון הוא שואף להיות יותר מודע לעצמו ולתפקידיו. הוא אינו מסתפק בהיותו חלק מתהליך זה או אחר אלא מעוניין להבין את כלליו ואף לעצב אותם. תופעה זו כנראה לא פסחה על עולם המשפט. פעם הגישה היתה שתפקיד המשפט להכריע בסכסוך המובא על פי הראיות שמוגשות. על השופט להתבונן בשדה הראיות הקבילות ולהעריכן. כעת נוצרה ציפייה שגם השופט יראה את תפקידו באופן רחב יותר. הוא עוסק לא רק במלאכת הערכת הראיות אלא מתפקידו גם לדון בשאלה מדוע ראיות מסוימות אינן מוצגות בפני
ו. חסר ראייתי אינו נתון שיש תמיד להשלים עמו כעובדה משפטית מחייבת אלא זהו נתון בר-פיקוח.

4. כפי שצוין לעיל, צו אנטון פילר עשוי להיות כלי עזר יעיל ומתאים גם בסכסוך שמובא בפני
בית משפט לדיני משפחה. ב

פסק דין
רז נ' רז (ע"פ 7543/97) נדרש בית המשפט העליון להתייחס, בין היתר, לסוגיה זו. כב' השופטת שטרסברג-כהן הפנתה למקרה של emanuel v. emanuel (1982) 2 all e.r. 342 המלמד כי באנגליה הורחב צו אנטון פילר באופן שהוחל על הליך שעניינו דיני משפחה. כב' השופטת שטרסברג-כהן הדגישה שבמקרה emanuel בדומה למקרה רז דובר "בהליך גירושין שבמהלכו הפר הבעל צווים לגילוי מסמכים והעביר נכסים בניגוד להתחייבויותיו להמנע מכך". מטרת צו אנטון פילר היתה לאפשר בדיקת והעתקת מסמכים שונים המתייחסים להכנסותיו של הבעל במהלך השנים (שם, עמ' 9). לעניות דעתי זוהי דוגמא לשימוש ראוי בצו אנטון פילר. המטרה היתה לדאוג שצד לא יוכל למנוע את בירור המשפט, שכן היתה סכנה שיושמדו מסמכים המלמדים על תמונת מצב. הצגת הדוגמא מבליטה את ההבדל בין אותם מקרים לבין הבקשה המונחת בפני
.

נדמה כי משהובא הרקע והובהרה מהותו של צו אנטון פילר הרי שההכרעה בתיק זה כמעט מובנת מאליה.

המבקשת עותרת, בין השאר, למתן

פסק דין
המצהיר שרכוש מסוים שייך לה ולא למשיב. כמו כן היא עותרת שהרכוש שנלקח ממנה בכוח, וששייך לה, יוחזר אליה. בהנחה שהדבר נכון פנייתה לבית המשפט מובנת ולגיטימית. אך לא מדובר במצב שהולם מתן צו אנטון פילר. היעד הוא לוודא ביצוע פסק הדין ושמירה על הקיים אך לא למנוע מהמשיב השמדת ראיות או חומר, אשר עלולה לגרום להכבדה על קיום ההליך. במובן זה של קיום ההליך אין קושי. לגבי חלק ניכר מהרכוש - המשיב אינו מכחיש שהוא אכן נמצא אצלו, כך מסר בבית משפט קמא. אין שאלה בדבר זיהוי הרכוש אלא בדבר זהות בעלי הרכוש.

בעניין רז הבהירה כב' השופטת שטרסברג-כהן כי צו אנטון פילר "הוא אמצעי דראסטי... ינתן הצו במשורה ובזהירות ורק לאחר שמוצו כל האפשרויות להשגת ראיות כאמור". אמת, נפל דבר לאחר מתן

פסק דין
רז. היום, בניגוד למצב אז, סודר נושא הצו בתקנות. אך הכללים בעינם עומדים. על מבקש הצו הזמני לעמוד בנטל שקרם עור וגידים בתקנה 387א.

בשלושה פרמטרים שונים המבקשת אינה עומדת בנטל המוטל עליה. לא השתכנעתי שהמשיב עומד להעלים את הנכסים או להשמידם. כאמור הוא לא מכחיש שתפס רכוש בכוח אלא גרס שהרכוש שייך לו. אין גם מחלוקת שהמשיב החזיר חלק מהרכוש, על פי דרישת המשטרה. המבקשת לא הוכיחה איפוא בראיות מהימנות שקיים חשש ממשי כי בכוונת המשיב להעלים או להשמיד את הרכוש. הפרמטר השני הינו שלא מדובר בנכסים כהגדרת התקנה. אכן, מדובר ברכוש אך לא בראיות או חפצים הדרושים לשם בירור התובענה. הרכוש הינו מהות הסכסוך אך לא כלי לבירורו. הפרמטר השלישי, אשר קשור לשניים האחרים, הינו שלא השתכנעתי שאי מתן צו אנטון פילר יגרום להכבדה ממשית על קיום ההליך.

נקודה נוספת. אם צד לא מאפשר ביצוע של צו אנטון פילר התרופה היא הגשת הליך של ביזיון בית משפט נגדו. בענייננו הליך כזה כבר נפתח על ידי המבקשת. הבירור עומד ליפול בתקופה זו. זהו נימוק נוסף המלמד שאין הצדקה לנקוט בצעד הדראסטי של הוצאת צו אנטון פילר.

5. מסכים אני עם מסקנת בית משפט קמא לפיה אין מקום להעתר לבקשה למתן צו אנטון פילר במקרה זה. עוד מסכים אני שהיה על המבקשת לשקול הגשת בקשה למתן צווים זמניים אחרים. חשוב להדגיש: צו אנטון פילר הינו סעד זמני. הוא בא לעולם בכדי להתמודד עם מצבים מסוימים. המסקנה לפיה אינו מתאים למקרה מסוים לא אומרת שהמשפט חסר פתרונות לבעיה שבגינה הוגשה הבקשה. הסעדים הזמניים מגוונים המה ומשלימים זה את זה. מתן סעד זמני אין משמעותו שלא נגרמת פגיעה בצד שכנגד, אלא שפגיעה זו מוצדקת היא. בשיטה חוקתית חיונית ההקפדה על הגשת הבקשה המתאימה.

הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום כ"ד בסיון, תשס"ד (13 ביוני 2004) בהעדר הצדדים.

ניל הנדל
- שופט
1
בתי המשפט

ברע000650/04
בית משפט מחוזי באר שבע
13/06/04
תאריך:
כבוד השופט ניל הנדל

בפני
:








ברע בית משפט מחוזי 650/04 אתי כהן נ' רונן עמר (פורסם ב-ֽ 13/06/2004)