פסקי דין על אריוס שיווק בעמ' | פסקי דין על ליברמן את פוקס | פסקי דין על אמיר פוקס |

35597/08 א     12/12/2011




א 35597/08 אריוס שיווק בעמ' נ' ליברמן את פוקס, אמיר פוקס








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



12.12.2011

ת"א 35597-08 אריוס שיווק בע" נ' ליברמן את פוקס
ואח'






בפני

כב' השופטת
חנה פלינר


תובעת/ נתבעת שכנגד

אריוס שיווק בעמ'
באמצעות ב"כ עוה"ד אמיר זהר וכן עוה"ד רפאל קורניצר


נגד


נתבעים/ תובעת שכנגד

1.ליברמן את פוקס
2.אמיר פוקס
באמצעות ב"כ עוה"ד רונן כהן




פסק דין


הצדדים לתביעה, העובדות הצריכות לה וטענות הצדדים

1.
מונחת בפני
תובענה בסך 627,467 ₪ אשר הוגשה על ידי חברת אריוס שיווק בע"מ (להלן: "אריוס") ותביעה שכנגד בסך 157,667 ₪ אשר הוגשה על ידי חברת ליברמן את פוקס
בע"מ (להלן: "ליברמן").
אריוס הינה חברה רשומה בישראל המתמחה בתחומי הדפוס לטקסטיל השונים וכן עוסקת היא בזיהוי וסימון כביסה ומספקת ללקוחותיה טרנספרים גמישים המיוצרים בחו"ל ומיועדים להלבשה תחתונה בטכנולוגיה גבוהה ("טרנספר" הינו שיטה להצמדת תוכן/ דבר דפוס על טקסטיל באמצעות חום – ישנם סוגים שונים של טרנספרים). חלק מהתוצרים מיוצרים ע"י אריוס ללקוחותיה וחלק מיוצרים ע"י קבלני משנה כאשר אריוס מתכננת ומאפיינת את המוצר מול הלקוח, מזמינה אצל קבלן המשנה את ביצוע העבודה, משלמת לו ישירות ומעבירה את המוצר לצרכן הקצה, כך לטענת אריוס. מנהלה של אריוס הינו מר יוסי אלבז (להלן: "אלבז").
ליברמן הינה חברה העוסקת בתחום דפוס משי לרבות ייצור טרנספרים, תחום המהווה את עיסוקה העיקרי, וכן הדפסת משי על תוויות, כך לטענת ליברמן. מר אמיר פוקס
(להלן: "פוקס") הינו בעל השליטה ומנהל ליברמן. פוקס נתבע באופן אישי בתביעת אריוס, ביחד עם ליברמן.

2.
בין אריוס לליברמן, שמפעליהן שכנו באותו הבניין, נרקמו יחסים עסקיים אותם ניתן לחלק על פני שלוש תקופות:
בשנת 2005 ביצעה ליברמן עבור אריוס עבודות קבלנות משנה ובכלל זה הזמנות טרנספרים
(להלן: "התקופה הראשונה"). לאחר תקופה מסויימת במהלכה עבדו הצדדים כספק (ליברמן) ולקוח (אריוס), החליטו הצדדים לרכוש במשותף מכונת טרנספרים אשר מסוגלת לייצר כמויות גדולות של טרנספרים גמישים הכוללת שתי יחידות הדפסה, יחידות חום, מכונת חיתוך גלילים, מכונת חיתוך תוויות, מכונת גלגול חוזר וקומפרסור לחץ (להלן: "המכונה" ו/או "המכונה המשותפת").
הוסכם כי המכונה תוצב אצל ליברמן ותתופעל ע"י עובדיה כאשר שני הצדדים יחלקו שווה בשווה את עלויות רכישתה ורכישת חומרי הגלם הנדרשים והתמורה בגין ההכנסות שתניב המכונה המשותפת תתחלק 60% לליברמן ו-40% לאריוס שכן, ליברמן נשאה בעלות כח העבודה. זה המקום לציין, כי במהלך המשפט הגיש פוקס תצהיר עדות ראשית משלים (נ/6) במסגרתו טען כי נפלה טעות סופר בתצהיר עדותו הראשית לעניין ההתחשבנות לעיל בגין המכונה וכי החישוב הנכון היה 40% עמלה לתובעת ע"פ הנוסחה: 1.4
x /
כפול 40% (כאשר
x
הינו מחיר הלקוח) וליברמן זכאית ליתרת הסכום, לטענתו זו הנוסחה ששימשה את הצדדים במהלך התקופה בה הפעילו את המכונה המשותפת (להלן: "התקופה השניה").

3.
התקופה השלישית, העומדת במרכזן של התביעות שבפני
י היא תקופת השותפות ה"מלאה" בין הצדדים (להלן: "התקופה השלישית"). המגעים להקמת השותפות המלאה החלו בשלהי שנת 2007 (סעיף 39 לתצהיר אלבז; סעיף 72-73 לתצהיר פוקס). אין מחלוקת כי במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים העביר רוה"ח של אריוס לרוה"ח של ליברמן דו"חות כספיים לשנת 2006. ביום 13.2.2008 נחתם הסכם נושא הכותרת "הסכם שותפות" שמטרתו למסד את פעילותם המשותפת באמצעות הקמת שותפות שתעסוק בתחומי הייצור של אריוס ובניהם הדפסת סרטים ותוויות לטקסטיל, זיהוי סימן בד וביצוע דפוס משי רוטציוני לטקסטיל (לאור כותרתו יקרא להלן: "הסכם השותפות"). יאמר מיד, קיימת מחלוקת בעניין תוקפו של ההסכם האם מחייב (כטענת אריוס) או שמא מהווה הסכמה חלקית ומקדימה להסכם מפורט שהיה עתיד להיחתם בשלב מאוחר יותר ולפיכך אינו תקף (כטענת הנתבעים).
יצויין כי ליברמן מכנה הסכם זה "הסכם עקרונות".

4.
לאחר החתימה על הסכם השותפות העבירה אריוס את כל פעילותה והמלאי שברשותה לחצרי ליברמן, בכלל זה מכונות הייצור אשר בבעלותה, עובדיה וכן התחייבה להעביר, לאור סעיף 6 להסכם השותפות, את "כל הידע שצברה בתחום, לרבות שמות ספקים, חומרים ולקוחות" .
הסכם השותפות קבע, בין היתר, כך:
"
כל עלויות התפעול, לרבות עלויות האחזקה, רכישת חומרי הגלם ו/או כל הוצאה אחרת תחול על ליברמן ועליו בלבד" (סעיף 5). לעניין התמורה נקבע: "במסגרת הפעילות המשותפת, תהא אריוס זכאית לקבל מליברמן מידי חודש סך של 20% בתוספת מע"מ, ממחזור המכירות החודשי (ברוטו) של השותפות... בחודש שקדם לתשלום" (סעיף 12.1). על פי סעיף 12.2 התמורה תחושב כך: סך המחזור
x
20%
x
שיעור המע"מ כחוק. עוד נכתב, כתוספת בכתב יד: "מוצרים הנקנים בארץ ובחו"ל ונמכרים ללא עלות ייצור, העמלה תחושב לפי 40% ממחזור המכירות" (12.3).

5.
לעניין נושא הגבלת התחרותיות מקום בו שותף פורש נקבע: "במידה ומי מהצדדים יחליט לפרוש מן השותפות, לא יעסוק, לא במישרין ולא בעקיפין, במשך ארבע שנים מתאריך פרישתו, בשום עבודה ו/או עסק מתחרה באותם תחומים בהם עוסק הצד השני ואשר הביאם לשותפות זו" (סעיף 22.1).
סעיף 24 להסכם השותפות מפרט את העילות בגינן ניתן להפסיק את פעילות השותפות (יצוטט להלן ביתר הרחבה): "בקרות אחד מהאירועים המפורטים להלן, יפסיקו הצדדים את פעילותם המשותפת במסגרת החברה: ... 24.5 התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בקשר לניהול השותפות, וכתוצאה מכך הגיעו הצדדים למצב של מבוי סתום ואי יכולת לתפקד ולגשר על חילוקי הדעות בניהם". סעיף 25 להסכם השותפות קובע כדלקמן: " כל שותף רשאי לפרוש מהשותפות, ובלבד ששלח לשותף השני הודעה מוקדמת, בכתב, שישה חודשים לפני מועד הפרישה".

6.
ביום 25.3.2008, שלחה אריוס ללקוחותיה מכתב נושא הכותרת "איחוד חברות" ובו נכתב בין היתר: "הרינו מתכבדים להודיעכם על איחוד חברות "אריוס שיווק בעמ'
" ו-"ליברמן פוקס בע"מ" החל מתאריך 1.4.2008. אי לכך כל החשבוניות עבורכם יופקו מחברת "ליברמן פוקס בע"מ" וזאת הודות לשיתוף פעולה מקצועי ועסקי פורה שנוצר בנינו בשלוש שנים האחרונות. הודות לאיחוד תוכלו ליהנות מקשת רחבה יותר של מוצרים ואביזרים נלווים לתעשיית הטקסטיל..." על המסמך חתום אלבז, ראו נספח ז' לתצהירו.

7.
במהלך חודש מרץ 2008 העבירה אריוס את הציוד שברשותה, כולל מכונות ומלאי, לחצריה של ליברמן (סעיף 47 לתצהיר אלבז). כמו כן כוח האדם ששירת את אריוס עד אותו מועד עבר לעבוד בשורות ליברמן, למעט עובדת אחת (לילך) אשר הייתה בהיריון. ליברמן החלה להפעיל את תהליך הייצור של אריוס בחודש אפריל 2008. בחודש מאי 2008 העבירה ליברמן כספים לתובעת בגין חודש אפריל.
ואולם, ביום 28.5.2008 שלח פוקס אל אריוס ואלבז מכתב הפסקת פעילות (נספח י' לתצהיר אלבז), להלן עיקרו: "...אחרי כשנתיים של שיתופי פעולה עסקיים נקודתיים חשבנו להקים שותפות מלאה שתאחד את שני העסקים שלנו. אני הלכתי למהלך הזה על בסיס כל מיני אמירות שלך לגבי היקף העסק שלך (200,000 ₪) ולגבי איך שתראה השותפות מבחינת חלוקת האחריות וחלוקת סיכונים, אבל בחודש האחרון אני מבין שהדברים הם לגמרי הפוכים. ניסינו לשבת ולדבר על הדברים ולא הגענו לשום דבר. הדבר היחיד שקורה שאתה לוחץ שנלך לעו"ד שלך על מנת לנסח הסכם וזאת עוד לפני שהדברים מגובשים וסגורים בנינו. בינתיים, ועוד לפני שהספקנו להקים את השותפות התחלנו בהתארגנות והעברנו את הפעילות של העסק שלך אלינו, והדבר יוצר אצלי בעסק לחץ כספי בלתי מתקבל על הדעת. המצב הקיים בו הפעילות שלך נמצאת בתוך העסק שלי ואתה כבר דורש לקבל כספים לפני שסגרנו הוא בלתי אפשרי מבחינתי... אלה המסקנות שלי: 1. אני בהחלט חושב שיש מקום לשותפות מלאה ביננו ואני מוכן לדבר על התנאים שלה... 2.המצב חייב להפסק מיידית ואני מודיע לך על הפסקת פעילות. 3. על מנת שלא לגרום לך נזק כמובן שאפשר להגיע להסכם לגבי זה שבשלב זה העסק שלך ישאר לעבוד באולם שלי תמורת תשלום דמי שכירות ואני גם מוכן להמשיך לנהל את הפעילות שלך בזמן הקרוב על מנת לאפשר לך להתארגן. 4. לגבי המכונה הדיגיטלית שרכשנו ביחד אני מציע להקפיא/לבטל את העסקה עד שיתברר אם אנחנו מגיעים להסכמות בינינו." (להלן: "מסמך הפסקת הפעילות").

8.
בעקבות מסמך הפסקת הפעילות ניסו הצדדים לבוא בדברים, אולם דברים אלו רק החריפו את המחלוקות הקיימות. אין מחלוקת שבסוף חודש יוני 2008 פינתה אריוס את המכונות שלה מחצרי ליברמן; אין מחלוקת שהמכונה המשותפת נותרה בחזקת ליברמן והיא זו שהמשיכה לתפעל אותה; אין מחלוקת שלאחר ההתחשבנות שבוצעה בנוגע לחודש אפריל 2008, לא עברו תשלומים נוספים בין הצדדים.

9.
על הרקע הנ"ל, הגישה אריוס ביום 2/7/08 בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד (בש"א 167994/08), במסגרתו בקשה צו האוסר על ליברמן כל שימוש במכונות שבחצריה; לאסור שימוש במלאי השייך לאריוס; להימנע מפניה ללקוחות אריוס, על פי רשימה אשר צורפה לבקשה; להמנע מפניה לספקי אריוס; להמנע מגביית כספים וביצוע עבודות שהיו בתחום עיסוקה של אריוס. ביום 31.7.2008 התקיים דיון בבקשה בפני
כב' הש' שנהב מאיר, במהלכו הוחלט למנות שמאי מטעם ביהמ"ש להערכת שווי המכונה שנרכשה במשותף ע"י הצדדים וכסעד זמני. וכך נאמר, בין השאר, בהחלטה: " מאזן הנוחות במקרה זה נוטה בבירור לטובת המשיבה (ליברמן) שכן הפסקת פעילות כל המכונות תגרום נזק רב יותר מנזקה המצטבר של המבקשת ותגרום למעשה לשיתוקה הכלכלי... לא ניתן להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה... יש ממש בטענה אחת של המבקשת באשר לשימוש שעושה המשיבה במכונות שנרכשו יחד ע"י הצדדים לפיכך שוכנעתי למנות שמאי מטעם בית המשפט אשר יעריך את שוויין של המכונות נכון ליום הערכתו, זאת על מנת שהמשיבה תשלם את מחצית השווי כפי שיקבע השמאי, כסעד זמני בלבד מבלי להכריע בטענות הצדדים באשר לשוויין של המכונות לצורך התביעה העיקרית, כמו גם זכותו של מי מהצדדים לרוכשן... כאמור התשלום יהווה כסעד זמני בלבד עד לבירור התביעה בבית משפט זה... למען הסר ספק מובהר כי אין במינוי השמאי כדי לגרוע בטענות המשיבה כלפי המבקשת ככל שישנן באשר לחובות. כל טענות הצדדים תשמרנה לדיון בתיק העיקרי".
10.
בעקבות החלטה זו מינה בית המשפט את המהנדס מר דורון פנקס, העוסק בשמאות והנדסה לתעשיה, אשר קבע שערך המכונה נכון ליום חוות הדעת עמד על סך 38,381$.
חוות הדעת ניתנה בחודש נובמבר 2008 ובהתאם להחלטה המופרטת לעיל שילמה ליברמן לאריוס את מחצית השווי שנקבע. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
כשבוע לאחר הגשת הבקשה לקבלת צו מניעה זמני הוגש כתב התביעה מטעם אריוס, ובעקבות ביצוע ההחלטה בצו הזמני הוגש כתב תביעה מתוקן, להלן פירוט טענות אריוס.

טענות אריוס

11.
בפי אריוס טענות קשות כנגד ליברמן ופוקס, כשבתמצית טוענת אריוס שליברמן ופוקס "טמנו פח" לאריוס, ובמעשה מוקפד ומתוכנן מראש הצליחו להשתלט על רכוש אריוס ולקוחותיה, להותיר אותה מול שוקת שבורה כשהיא מרוקנת מנכסיה ונאלצת להתמודד עם תוצאות חיסול השותפות, חיסול שנעשה באופן חד צדדי, עוד בטרם חלפו חודשיים מהקמת השותפות; תוך הפרה של הסכם השותפות ומצגי שווא שהוצגו על ידי פוקס עובר לכריתת הסכם השותפות. לטענת אריוס, פוקס הציג מצג לפיו כביכול ליברמן הינה חברה גדולה ומובילה בתחום, בעוד שבדיעבד הסתבר כי הינה חברה כושלת בעלת מחזור הכנסות נמוך בכל קנה מידה; הסתבר שהמחזור של אריוס גבוה פי חמש ממחזורה של ליברמן; הסתבר שליברמן מחוסרת לקוחות ולמעשה תרומתה לשותפות אפסית. לטענת אריוס, פוקס פיתה את אלבז בכחש להעביר את המכונות ורשימת הלקוחות לליברמן, מתוך תכנון מוקדם להשתלט על נכסים אלו. לאחר שתוכניתו של פוקס צלחה, הפרה ליברמן את הסכם השותפות, השתלטה על לקוחות אריוס ועל כלל הציוד, ובכלל זה המכונה המשותפת, כל זאת בידיעה שאריוס נותרת ללא יכולת ייצור. משכך, דורשת אריוס מתן סעדים כספיים הכוללים תשלום על פי הסכם השותפות, פיצוי בגין הפסד רווחים, החזר הוצאות וכיסוי נזקים; צו מניעה קבוע בנוגע להתקשרות עם לקוחות אריוס; צו הצהרתי לחלוקת רווחים בנוגע לשני לקוחות, גיבור סברינה ואדסגו; וצו למכירת המכונה ע"י כונס נכסים לצד שלישי זר לשותפות, אגב חיוב ליברמן בדמי שימוש ראויים עבור התקופה שהמכונה הופעלה על ידה. אתפנה לסקור את טענות אריוס ביתר פירוט.

12.
ערב החתימה על הסכם השותפות היתה אריוס בעלת מחזור מכירות של למעלה מ- 2.5 מיליון ₪ לשנה (בתמיכה לטענה זו צירפה אריוס אישור רו"ח). בשלב המו"מ לקראת כריתת הסכם השותפות הציגה עצמה ליברמן, באמצעות פוקס, כחברה מובילה בתחום ובעלת היקף עסקאות גדול מאשר אריוס. בסיכומים טענה אריוס כי אלבז סבר שהצדדים נכנסים לשותפות שוות כוחות (ראו סעיפים 7-8 לסיכומים). בדיעבד התברר כאמור שמחזור עסקיה של ליברמן נמוך פי חמישה ממחזור העסקאות של אריוס, וברי כי אם עובדה זו היתה מובאת לידיעת אריוס, לא היה נחתם הסכם השותפות.
13.
לאחר שנחתם הסכם השותפות ולאחר שנתגלה לליברמן הפוטנציאל העצום שיש בהתנהלות ישירה מול לקוחות אריוס, ומתוך מחשבה שתוכל לנהל זאת לבדה גמרה בליבה להתנער מיחסי השותפות הטריים, להשתלט על לקוחותיה ולהתעשר על חשבונה שלא כדין. אריוס טוענת שהנתבעים הפרו את הסכם השותפות הפרה יסודית בכך ששלחו את מסמך הפסקת הפעילות שלא בהתאם להוראות הסכם השותפות, סילקו את אריוס מחצרי הנתבעים, לא העבירו לה את הכספים המגיעים הגם והמשיכו לגבות כספים מלקוחות, השאירו בידם את מחשבי אריוס לרבות תכנית ניהול חשבונות ובה מידע על לקוחות אריוס והשתלטו על לקוחות אריוס לרבות חברת גיבור סברינה. בעניין זה טוענת אריוס כי גיבור סברינה ואדסגו היו לקוחותיה עוד בטרם החלה התקופה השנייה, לא כל שכן התקופה השלישית ליחסים. לחיזוק טענה זו הגישה אריוס את תצהירה של הגב' מירה שומר (ת/1) וכן את נספחים ד' וה' לתצהיר אלבז.

14.
עוד
התברר לאריוס כי מתוך מחזור חודש אפריל של כ-190,000 ₪ למעלה מ- 180,000 ₪ היו מכירות ללקוחות אריוס בעוד שהיקף המכירות של ליברמן לא עלה על סך 10,000 ₪, ראו הטבלה המפורטת בסעיף 81 לתצהיר אלבז. לטענת אריוס, דו"ח המכירות מציב שתי אפשרויות: כי מצגי ליברמן היו מצגי שווא והיקף פעילות ליברמן קטן בהרבה משל אריוס או כי ליברמן העלימה מכירות מדו"ח המכירות על מנת להימנע מלהעביר לתובעת את חלקה, אריוס טוענת כי התברר ששתי האפשרויות נכונות. כמו כן גילה אלבז כי פוקס מוציא תעודות משלוח ידניות על מנת להסתיר מאריוס חלק מהפעילות ולמנוע את חלקה ברווחים להם זכאית.

15.
לטענת אלבז בסעיפים 62 עד 73 בתצהירו, עקב סילוק אריוס מחצרי ליברמן איבדה היא לקוחות, נאלצה לכתת רגליה בין לקוחות ולהסביר כי אריוס חזרה לעבוד בנפרד מליברמן, המוניטין שלה נפגע והיא נותרה ללא משרדים. היות וליברמן מחזיקה במכונה המשותפת ומייצרת טרנספרים בזול – אריוס אינה יכולה לפנות לקבלני משנה על מנת שייצרו מוצרים דומים שכן העלויות יהיו גבוהות ממה שמציעה ליברמן. על מנת להתחרות בשוק רכשה ליברמן לאחרונה מכונת דפוס דיגיטלית המייצרת טרנספרים שאין בישראל.

16.
לטענת אריוס, ליברמן הפרה כאמור את הסכם השותפות ולכן עליה לפצות את אריוס על כל נזקיה. בנוסף ולחלופין טוענת אריוס כי גם אם ליברמן היתה רשאית להביא את השותפות לידי סיום, היה עליה לפעול על פי האמור בסעיף 25 להסכם השותפות, קרי לתת הודעה מוקדמת של שישה חודשים בדבר פרישתה מהשותפות. אריוס דוחה את טענות ליברמן לפיהן מדובר בהסכם עקרונות בלבד שלא נכנס לתוקף; אריוס דוחה את טענות ליברמן לפיהן במקרה הנדון חל סעיף 24.5 להסכם השותפות, המאפשר סיום יחסי השותפות מקום שהתגלעו חילוקי דיעות בקשר לניהול. אריוס טוענת כי להד"ם, ובכל מקרה אין מדובר בהפסקה חד צדדית ומיידית, ללא ביצוע התחשבנות בין הצדדים.

17.
ראש הנזק הכספי הראשון לו טוענת אריוס הינו התשלום לו היא זכאית, לטענתה, מכוח הסכם השותפות, עד ליום 28/11/08 – תום ששת החודשים הקבועים בהסכם למתן הודעה מוקדמת. בסעיף 81 לתצהיר מפרט אלבז כאמור את הכנסות השותפות לחודשים אלו, המסתכמות לטענתו בסך של 1,096,154 ₪. מתוך סכום זה זכאית אריוס, לטענתה, לשיעור של 20% + מע"מ ממחזור המכירות החודשי (ברוטו) של השותפות ו- 40% ממחזור המכירות של מוצרים מוגמרים , קרי סך של 231,020 ₪. מכיוון ששולם סך של 38,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור חודש אפריל (ראו חשבונית נספח ח' לתצהיר אלבז), נותרה ליברמן חייבת לאריוס סך של 193,020 ₪ המשקף את חלקה בשותפות. יצויין כי בעניין זה הגישה ליברמן חוות דעת של רואה חשבון, רו"ח פן נ/4, המסתמך בין היתר על טבלאות שערך פוקס (נספח א' לנ/4). חוו"ד של פן מציגה תמונה שונה לגבי המחזורים הנטענים. בסיכומיה תוקפת אריוס את חווה"ד של פן (סעיפים 57-61), טוענת כי חווה"ד הינה מגמתית וסותרת מסמך קודם שניתן על ידי אותו משרד רואה חשבון (ראו ת/6).

18.
ראש הנזק הכספי השני הנתבע במסגרת תביעת אריוס הינו החזר בגין חומרי גלם בהם השתמשה השותפות, חומרי גלם
השייכים לאריוס והיה על ליברמן לרכוש ממנה, בגין חודשים 4/2008 – 6/2008, בסך 42,000 ₪ ראו סעיף 92 לתצהיר אלבז ונספח י"א לתצהיר. גם לעניין המלאי מתייחס רו"ח פן בחוות דעתו (סעיף 3), ובסיכומיה שוללת אריוס את ממצאיו (סעיפים 62-66 לסיכומים). ראש הנזק הכספי השלישי נוגע לפיצוי בגין הירידה הדרסטית במחזור העסקאות של אריוס. לטענתה, עקב האירועים המתוארים לרבות מצגי השווא של ליברמן והפרת ההסכם על ידה מחזור העסקאות השנתי שלה צנח מרמה של למעלה מ-200,000 ₪ בחודש למינימום של 5,751 ₪ בחודש מאי וממוצע של 91,000 ₪ מחודש יוני 2008 ועד פברואר 2009 (ראו סעיפים 93 ו-94 לתצהיר אלבז ונספח י"ב לתצהיר). אריוס העמידה את נזקיה בגין ראש נזק זה על סך של 250,000 ₪. ראש הנזק הכספי הרביעי נוגע לפיצוי
בגין עלות הכשרת בית העסק החדש, לאחר שסולקה מחצרי ליברמן. אלבז מפרט בתצהירו ובנספחים את עלויות אלו (סעיפים 96-97 לתצהיר, נספחים י"ג וי"ד לתצהיר), ומעמיד אותן על סך של 142,447 ₪. סך כל הנזקים הכספיים הנתבעים על ידי אריוס עומדים עך סך של 627,467 ₪. לחלופין מבקשת אריוס לחייב את ליברמן לשלם לה 40% מכל הכנסות ליברמן מהמכונה המשותפת, בטרנספרים, בהתאם להסכמות שהיו בין הצדדים ערב החתימה על הסכם השותפות. אריוס מעמידה סכום זה על סך של 400,462 ₪.

19.
בנוסף לסעדים הכספיים, עותרת אריוס לצו מניעה קבוע המונע מהנתבעים קשר עסקי עם לקוחות אריוס, לרבות גיבור סברינה ואדסגו; בנוסף ולחילופין עתרה היא לצו הצהרתי וצו עשה הקובע כי על הנתבעים לשלם לתובעת סך 40% מכל עבודה שביצעה ליברמן עבור לקוחות אריוס החל מיום 1.12.2008. אריוס עותרת למתן צו עשה בעניין המכונה המחייב מכירתה לצד שלישי וחלוקת התמורה בין הצדדים. בעניין חלוקת התמורה ממכירת המכונה המשותפת טוענת אריוס כי לערך המכונה שנקבעה בחווה"ד השמאית יש להוסיף דמי שימוש ראויים חודשיים בסך 4,000 ₪ החל ממועד הפרת ההסכם ועד מכירת המכונה ומחצית מסכום זה בהפחתת הסכום ששולם ע"ח ערך המכונה. אריוס מפנה להחלטת כב' השופט שנהב אשר צוטטה לעיל וטוענת כי החלטה זו קבעה במפורש שאין בה כדי להכריע בשאלת הבעלות במכונה; בשוויה או בזכותו של מי מהצדדים לרוכשה .

טענות הנתבעים בכתב הגנתם ובכתב התביעה שכנגד

20.
ליברמן ופוקס שוללים מכל וכל את התיאוריה שהציגה אריוס, בדבר ההשתלטות על נכסיה. ליברמן טוענת כי הינה עסק יצרני-משפחתי קטן, בו עובדים פוקס ואימו, וכל עיסקום בייצור (פוקס בעמ' 63 שו' 2-5). מאידך, אריוס היא החברה הגדולה יותר העוסקת בעיקר בשיווק, ונעדרת את הידע בייצור. על כן חיפשה אריוס להתקשר עם הגורם היצרני. לטענת ליברמן, אלבז הציג בפני
ה מצגי שווא בנוגע למחזור עסקיה של אריוס; אריוס בחרה לכלול במחזור גם מכירות של מכונות תפירה, דבר שגרם לניפוח המחזור ולעיוות התמונה (פוקס בעמ' 61 שו' 17-19); על סמך המצגים אלו הסכימה ליברמן להתקשר בהסכם עקרונות לקראת הקמת השותפות והוסכם כי יוכן הסכם מפורט בהמשך שלא נחתם בסופו של יום. בהסכם העקרונות חסרים פרטים מהותיים, כך לא נקבע מועד לתחילת הפעילות המשותפת, לא נקבע שם השותפות, לא נקבע מהו הסכום אשר היה על ליברמן להעביר לאריוס בגין חומרי גלם ומתי, אריוס לא העבירה לידי הנתבעים את רשימת הלקוחות והספקים. לטענת ליברמן, הסכם השותפות המחייב טרם בא לעולם; ליברמן טוענת כי אריוס אמנם העבירה לחצריה את מכונותיה, אולם דבר זה נעשה משיקולים של אריוס כיוון שהסכם השכירות שלה הסתיים
(פוקס בעמ' 64 שו' 21-22 ).

21.
ליברמן טוענת כי מיד לאחר שאריוס העבירה לחצריה את המכונות, החל אלבז נוהג בפוקס באדנות, כאשר עול העבודה והמימון נופל על ליברמן לבדה, מבלי שאריוס תורמת דבר למאמץ המשותף, גם לא במאמצי שיווק. פוקס טוען כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות מהותיות אשר הובילו למבוי סתום, לפיכך החליטה ליברמן לשגר את מסמך הפסקת הפעילות, על פי זכותה מכוח ההסכם. בנוסף ולחלופין טוענת ליברמן שבכל מקרה לפי סעיפים 36 ו-41 לפקודת השותפויות רשאית ליברמן להודיע על הפסקת השותפות באופן מיידי, היות ואין מדובר בשותפות לתקופה קצובה. ליברמן מכחישה את הנזקים להם טוענת אריוס, הן מבחינה מספרית (מחזור המכירות; שווי המלאי, ראו חווה"ד של פן, נ/4) והן מבחינה משפטית. ליברמן טוענת כי אריוס דרשה הן פיצויי הסתמכות (כמו למשל הוצאות העברה; תשלום עבור המלאי) והן פיצויי קיום, ומדובר בתביעות סותרות. ליברמן טענה שלא ניתן ל"פתוח" שוב את עניין שווי המכונה וזהות הרוכש ואין כל מקום ליתן צו מניעה ו/או חיוב בתשלום עבור הלקוחות גיבור סברינה ואדסגו, בעניין זה טוענת ליברמן כי מדובר בלקוחות שהובאו לשותפות בזכותה. אסקור את טענות ליברמן ביתר פירוט.

22.
לטענת ליברמן, אריוס עסקה בתחום שונה בתכלית מעיסוקה. לאריוס לא היה כל ידע בייצור טרנספרים, לא היה בבעלותה מכונות ייצור טרנספרים ולצורך אספקתם פנתה היא לקבלני משנה. כל עיסוקה של אריוס בתחום הטקסטיל הינו הדפסת תוויות סטן אשר מוצמדות לאחר מכן לבגד באמצעות תפירה נפרדת (בשיטת פלקסו) וכן זיהוי וסימון כביסה לקיבוצים. ליברמן עוסקת בדפוס משי ידני ואוטומטי (טרנספרים ותוויות). כל ידע שרכשה אריוס בתחומי עיסוק ליברמן, ככל שרכשה, נלמד מהנתבעים המתמחים בתחום. ליברמן מפנה בעניין זה לעדותיהם של עדי התביעה, הגב' אביה דבי בעמ' 9 שו' 12-18; עמ' 10 שו' 29; הגב' אנה ריינגוורץ, עמ' 13 שו' 8, שו' 18, מהן ניתן ללמוד שאריוס לא יצרה בעצמה טרנספרים אלא באמצעות קבלני משנה.

23.
פוקס טוען בתצהירו כי בתקופה השניה, זו של המכונה המשותפת, סוכם כי במידה ולקוח ליברמן יבצע הזמנת טרנספרים – הרי שליברמן תנפיק לה חשבונית. במידה ולקוח אריוס יבצע הזמנת טרנספרים הרי שליברמן תנפיק לתובעת חשבונית בגין ההזמנה ולאחר מכן אריוס תנפיק חשבונית ללקוח. לטענת הנתבעים, אריוס לא הצליחה לגייס לקוחות בתחום הטרנספרים בעוד ליברמן הצליחה לגייס לקוחות גדולים ובניהם חברת גיבור סברינה ו/או ואדסגו. לטענת פוקס בתצהירו, אמנם בעבר עבדה גיבור סברינה עם אריוס בתחומי טקסטיל אחרים, אולם סרבה לעבוד עימה בתחום הטרנספרים והעדיפה לעבוד עם ליברמן. פוקס מכחיש בתצהירו את טענת אלבז ולפיה גיבור סברינה שילמה ישירות לליברמן על מנת להקל את ההתחשבנות. לטענת פוקס בתצהירו, בתקופה זו כאשר ליברמן ייצרה טרנספרים עבור לקוחות אריוס גולמו בחשבונית האחוזים המגיעים לליברמן ואריוס היתה חופשייה למכור את הטרנספרים במחיר גבוה יותר ולשלשל לכיסה את הרווחים. אולם כאשר ליברמן מכרה ללקוחותיה טרנספרים, אריוס קיבלה אחוזים מסכום הסופי ללקוח, לפיכך ביצעו הצדדים קיזוז.

24.
במהלך המו"מ לקראת כריתת הסכם השותפות הציע אלבז להעביר לחצרי ליברמן את מלוא עסקה של אריוס וביקש בתמורה כי ליברמן תעביר לאריוס תשלום של 20% מהמחזור הכללי של החברה הכולל גם את פעילות הטרנספרים. אריוס הציגה מאזן כספי לשנת 2006 המעיד על מחזור הכנסות ממוצע חודשי של כ-200,000 ₪. לטענת הנתבעים בסיכומיהם, על פי המצגים ולאחר קיזוז ההוצאות הרי שגם לאחר תשלום של 20% ממחזור זה, היה אמור להישאר לליברמן רווח בסך 80,000 ₪. ואולם, בדיעבד התברר כי מחזור העסקים של אריוס לבדה נמוך כמעט במחצית משהוצג וכי המחזור הכספי שהוצג היה כל כולו תרמית ומצג שווא (בחודש הראשון ההכנסות של אריוס עמדו על סך 118,000 ₪ ובמחצית החודש השני הגיעו לכדי 45,000 ₪), חלק ממחזור הכספים לא היה קשור לעסק שהועבר לחצרי ליברמן וכי אריוס הוציאה על שמה שלא כדין חשבונית מס בשנת 2006 על אף העובדה שהעבודה בוצעה ע"י אישות משפטית אחרת.

25.
ליברמן טוענת כי לאחר חתימת הסכם העקרונות החלו הצדדים "להתארגן להסכם" (כך נטען בתצהיר פוקס) והעבירו את עסק אריוס. ברם, בטרם החלה השותפות ועל רקע חילוקי דעות קשים בעניין ניהול העסק (חלוקת העבודה, פיטורי עובדים חיוניים לרבות העובדת לילך שהיתה בהריון מתקדם וקניית מכונה דיגיטאלית לשותפות) ולאור העובדה כי מחזור פעילות אריוס היה נמוך משהוצג - החליטו הנתבעים להפסיק את המו"מ ליצירת השותפות ולבטל את הפעילות המשותפת. אף אם יקבע כי הסכם השותפות שלם ומלא הרי שלפי ההסכם כל אחד רשאי ללכת בדרכו מיידית מקום בו ישנם חילוקי דעות. אריוס הסכימה להיפרד וביקשה תקופת התארגנות להוצאת עסקה מעסק ליברמן. ליברמן מצידה הסכימה להפעיל את עסק אריוס לתקופה של חודש ימים, המהווה זמן סביר, על מנת לאפשר לה זמן התארגנות עד שביום 30.6.2008, הגם ואריוס לא הגיעה לאסוף את העסק, חדלה ליברמן לתפעל את עסקה. אריוס עזבה את המושכר מרצונה. על רקע האמור טוענת ליברמן כי אלבז גבה כספים מלקוחותיה שלא כדין.

26.
מוספיה ליברמן וטוענת כי על פי הסכם העקרונות מקום בו הצדדים נפרדים קיים סעיף איסור תחרות אולם תחולתו רק לעניין תחומים בהם עסק הצד השני כלומר אריוס לא תוכל לעסוק בדפוס משי לרבות טרנספרים וליברמן לא תוכל לעסוק בפלקסו. ברם, אריוס פתחה עסק מתחרה לנתבעת בתחום הטרנספרים וכיום משתמשת היא בידע שרכשה בערמה מהנתבעים.

27.
באשר למחזורים הנטענים על ידי אריוס בששת החודשים הרלוונטים (אפריל-נובמבר 2008)
טוענת ליברמן כי
בטעות הוכנסו לדו"ח חשבוניות כפולות אשר הוקלדו למערכת עקב טעות של הפקידה וזאת לרעת ליברמן. מדוחו"ת אלו יש לקזז 11,949 ₪ בגינם הוצאו חשבוניות זיכוי. הנתבעים צירפו כאמור את חוות דעת של רוה"ח משה פן שמטרה לבחון נתונים חשבונאים לשנת 2008 ביחס למחזור המכירות של אריוס וליברמן בחודשים אפריל – נובמבר 2008 וכן לכמת את עלות מחיר חומרי הגלם בהם השתמשה ליברמן בחודשים אפריל – יוני 2008. באשר לטענת אריוס לעניין הוצאת תעודות משלוח ידניות טוענים הנתבעים כי בהזמנות עבודה חלקיות הוצאו ע"י ליברמן פקודות עבודה ידניות. הנתבעים מכחישים כי נטלו חומרי גלם של אריוס וטוענים כי במהלך הפינוי נטלה אריוס את חפצי הנתבעים ואם נותרו חומרי גלם הרי שעלותם קוזזה.

28.
הנתבעים טענו בכתב הגנתם ובכתב התביעה שכנגד כי ככל שיקבע ביהמ"ש כי מגיע לאריוס סעדים כלשהם הרי שביהמ"ש יתבקש לקזז מכח סכום שיפסק לטובתה סך של 149,460 ₪, המורכב מהסכומים הבאים: ליברמן מעריכה את דמי השימוש בגין המיטלטלין שלא פונה ותפס מקום בחצר ליברמן בסך
2,500 ₪ + מע"מ לחודש ובסה"כ 7,500 ₪ + מע"מ; ליברמן טוענת שאריוס נטלה סחורה השייכת לליברמן: קרטון צבע פויל בשווי 1,500 ₪; סרט מודפס גלילי המתומחר לפי מטר רף בסך 6,529 ₪; מוצרים מודפסים בגלילים לפני החיתוך בשווי 5,500 ₪; חומרי גלם גומיטקס בסך 872 ₪; גלופות רב פעמיות להדפסת פאסקו בשווי 2,185 ₪; גלופות רב פעמיות להדפסת פלקסו
בשווי 4,492 ₪ ובסה"כ 21,078₪.

29.
ליברמן טוענת שאריוס הצליחה לשלשל לכיסה סך של 23,203.52 ₪ מהכספים המגיעים לליברמן מלקוחותיה וכן סך מוערך של 60,000 ₪ בגין חשבוניות שטרם נגבו ואריוס מונעת את גבייתן – הסכום האחרון נזנח בסיכומים ומתוך תצהיר הנתבע עולה כי סכום זה נגבה ע"י ליברמן ועל כן "אין לנו טענות בגינו" (סעיף 141.3). עוד נטען כי אריוס חייבת לנתבעת הסך 23,415 ₪ אשר נכון להגשת מועד כתב תביעה שכנגד עומד על סך 24,723 ₪ בגין רכישת הטרנספרים לחודשים ינואר עד מרץ 2008 אשר טרם שולמו לידיה לרבות ביטול שיק שלא כדין בסך 10,000 ₪ עבור הזמנות שביצעה ליברמן עבור אריוס בחודשים 1/2008-2/2008.
כמו כן תובעת את הסכום 20,000 ₪ בגין המרמה, האיומים והתנהגות חסרת תו"ל של אלבז (יצויין כי בעניין זה הגיש פוקס תלונה למשטרה, ראו נספח כ"ב לתצהירו). עוד עתרה להמצאת החשבונית המקורית על תשלום שכרה של העובדת לילך בגין חודש מאי בסך 7,409 ₪ - נזנח בסיכומים. סך הכל תובעת ליברמן בתביעה שכנגד הסך 157,667 ₪.

השאלות העיקריות הניצבות בפני
להכרעה

30.
השאלות העיקריות הדורשות הכרעה הינן כדלקמן: א. האם הסכם השותפות מהווה הסכם מחייב או שמא הסכם עקרונות שלא נכנס לתוקף? ב. האם הוצגו מצגי שווא על ידי מי מהצדדים בטרם ההתקשרות בהסכם השותפות, ככל שאכן נוצרה התקשרות כזו? ג.
במידה ואקבע שהסכם השותפות הינו חוזה תקף ומחייב - האם ליברמן הפרה את החוזה? האם הפסקת ההתקשרות נעשתה כדין? ד. האם גיבור סברינה ואדסגו הם לקוחות אריוס, כנטען על ידה? ה. האם אריוס זכאית לסעדים הכספיים הנתבעים על ידה, כולם או חלקם? האם הסכומים הוכחו? ו. האם יש מקום לתת סעד כלשהו בנוגע למכונה, בין היתר לאור החלטת הביינים של כב' השופט שנהב?

אלו השאלות העיקריות הדורשות הכרעה, אדון בהן לאו דווקא בסדר המופרט לעיל, תוך התייחסות לנקודות נוספות אשר הועלו על ידי הצדדים.

ההכרעה, בקליפת אגוז

31.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים על נספחיהם הרבים, שמעתי את העדויות וקראתי את הסיכומים מטעם שני הצדדים, סבורני כי אין בסיס לגרסת התובעת ול"תיאוריית הקונספירציה" המיוחסת לליברמן. איני סבורה כי מדובר במעשה השתלטות מכוון של ליברמן על נכסי ועסקי אריוס (מה גם שמצב זה לא התרחש בפועל); איני סבורה כי הוצגו מצגי שווא על ידי ליברמן, אם בכלל אזי אי הדיוקים במשא ומתן היו נחלת אריוס; סבורני כי אריוס אכן ביקשה להתקשר עם גורם יצרני שיעשה עבורה את העבודה; שוכנעתי כי זו דרכה של אריוס לנהל את עסקיה (וזו זכותה כמובן), ראו עדויות אלבז בעניין השותפויות השונות (עמ' 43 שו' 23; עמ' 72 שו' 14-15). שוכנעתי כי הצדדים שיתפו פעולה בתקופה השנייה ואכן סברו שיש מקום להרחיב את שיתוף הפעולה; סבורני כי נחתם הסכם עקרונות, שהגם שאינו שלם מדובר בהסכם מחייב לכל דבר ועניין. שוכנעתי כי מיד בסמוך לאחר החתימה על הסכם השותפות הבין פוקס כי עשה טעות ולא יוכל לקיים שותפות מלאה עם אריוס; סבורני כי החלטתו של פוקס נפלה הן על רקע כספי (המחזור של אריוס; קשיי המימון בהם נתקל) והן על רקע של יחסי אנוש והתנהלות מול אלבז. הגעתי לכלל מסקנה שליברמן היתה רשאית להביא לסיום את הסכם השותפות, בדרך ובתנאים שאפרט להלן. הגעתי לכלל מסקנה שהנזקים להם טענה אריוס הינם מנופחים ומוגזמים, והיא אינה זכאית לסעד של פיצוי בגין ירידה בהכנסה או לסעדים ההצהרתיים וצווי העשה להם עתרה; הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה שכנגד הוגשה אך כדי ליצור משקל נגד לתביעת אריוס, עם זאת כוללת היא סכומים שונים אותם יש לקזז, כפי שיפורט להלן.

תוקף הסכם השותפות

32.
סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973
קובע כי חוזה נוצר בדרך של הצעה וקיבול. הצעה וקיבול הינן הצהרות רצון, אשר מפגשן יוצר חוזה. שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהוו חוזה, והן גמירות דעת ומסוימות. יש צורך בקיומה של כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים. ראו בעניין תנאי גמירות הדעת
בע"א 392/80

קדר נ' אתרים
פ"ד לו
(2) 165
, 162. בדיקת נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע האדם הסביר את קיומה או היעדרה של גמירות דעת (ראו

ע"א 3102/95
יגאל כהן נ' שמואל כהן
, פד"י מ"ט
(5) 739, בעמ' 743). תנאי שני ליצירת חוזה הינו הדרישה למסוימות, על ההצעה להיות מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבולה. עליה להיות מלאה ומדויקת עד שניתן יהא לראות באמור בה, עם קיבולה, חוזה מלא ללא צורך במו"מ נוסף. עם זאת, גם פנייה שאינה מפורטת יכולה להיחשב מסוימת, ככל שניתן להשלימה ולו כהשלמה חיצונית כגון מן החוק או הנוהג (גבריאלה שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (תשס"ה), 175-177).

33.
מעיון בהסכם השותפות, במשא ומתן שקדם לו ובהתנהגות הצדדים לאחר חתימתו, סבורה אני כי מחייב הוא. אמנם, מדובר בהסכם שאינו שלם (ראו סעיפים 3.3; סעיף 4, סעיף 8 להסכם); כך, לא נקבע שם לשותפות ולא נקבעה תקופה לשותפות. לא זאת אף זאת, ממסמך הפסקת הפעילות ששוגר כשלושה חודשים לאחר חתימת ההסכם, נכללת הגרסה כי מדובר בהסכם עקרונות בלבד: " הדבר היחיד שקורה שאתה לוחץ שנלך לעו"ד שלך על מנת לנסח הסכם וזאת עוד לפני שהדברים מגובשים וסגורים בנינו. בינתיים, ועוד לפני שהספקנו להקים את השותפות התחלנו בהתארגנות והעברנו את הפעילות של העסק שלך אלינו, והדבר יוצר אצלי בעסק לחץ כספי בלתי מתקבל על הדעת".
גרסה זו כאמור הושמעה ב"זמן אמת", עוד בטרם היה ידוע על ההליכים המשפטיים, ולכן יש לתת לה משקל רב.

34.
עם זאת, אין באמור לעיל כדי לפגוע במסקנתי ולפיה בין הצדדים נחתם הסכם מחייב, גם אם נדרשו השלמות במועד מאוחר יותר. כך, הסכימו הצדדים על פרטים רבים בעסקה ולמצער על הפרטים החיוניים כפי שנקבעו ב"רשימת עציוני": שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני תשלום, הוצאות (ע"א 649/73 יצחק קפולסקי נ' גני גולם פד"י כח(2) 291). לגבי שם השותפות, אמנם זה חסר בהסכם אולם התרשמתי כי הוסכם ע"י הצדדים שהשותפות תעבוד תחת שם ליברמן וכך היה בפועל. זאת ניתן ללמוד הן במשתמע ממכתב אלבז ללקוחותיו מיום 25.3.2008: "הרינו מתכבדים להודיעכם על איחוד חברות "אריוס שיווק בעמ'
" ו-"ליברמן פוקס בעמ'"... אי לכך כל החשבוניות עבורכם יופקו מחברת "ליברמן פוקס בעמ'". והן מעדות הנתבע עצמו: "ש. למה לא התאחדתם תחת השם אריוס? ת. יוסי הציע את השם שלי.." (עמ' 64 לפרו' ש' 27-28). הוא הדין לעניין רשימת הלקוחות – גם אם פיזית לא צורפה רשימה זו להסכם (וראו עדותו המהוססת של אלבז בעניין זה, עמ' 28 שו' 6-15), אזי פוקס הודה כי כל הנהלת החשבונות של אריוס היתה בידיו ואם רצה, היה יכול לחלץ ממנה גם את רשימת הלקוחות (עמ' 67 שו' 23).

35.
וחשוב מכל – הצדדים כאמור החלו להוציא את השותפות מן הכוח אל הפועל ויישמו את אותם עקרונות שהיו מקובלים עליהם. כך, הוציאה אריוס הודעה מסודרת ללקוחותיה; כך, הועבר הציוד של אריוס לחצרי ליברמן; כך, הועברו העובדים לחצרי ליברמן; כך, החלו הצדדים בהתחשבנות המלאה בינהם (ראו ההתחשבנות לחודש אפריל 2008, נספח ז' לתצהיר אלבז). התנהגות הצדדים מלמדת כאלף עדים עך כך שהצדדים עברו משלב הכוונות לשלב הביצוע, ולכן בפני
נו הסכם שותפות מחייב, גם אם לא סוכמו כל הפרטים וגם אם סבר פוקס שיש להשלימו, כפי שקבעתי לעיל.

האם לחתימת הסכם השותפות קדמו מצגי שווא על ידי מי מהצדדים?

36.
האם ליברמן הציגה מצג שווא לגבי היקף הכנסותיה, כנטען על ידי אריוס? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. ראשית, אריוס לא הוכיחה כי אכן נאמר לאלבז שהיקף ההכנסות של ליברמן גדול יותר משל אריוס. שנית, מעדות אלבז (שחלקה יצוטט להלן) עולה כי מחזור העסקאות של ליברמן לא היווה פרט חשוב להקמת השותפות מאחר שאריוס אינה מסתכנת בהשקעת משאבים, כך לגישתו, ומכאן קרסה טענה אריוס ולפיה התקשרות הצדדים נולדה עקב מצג השווא של ליברמן לגבי הכנסותיה (סעיף 47 לסיכומים): "ש. לא מעניין אותך לדעת את המחזור של העניין הזה. איך אתה נכנס מבלי לראות נייר אחד? ת. את הכל אני עושה בהתייעצות עם הרו"ח שלי... לא הייתה לי כל השקעה כספית על מנת שתדרוש ממני בדיקות מיוחדות. היה בפני
אדם שעשה עבודה טובה והסביר שהוא איש מקצועי וראיתי בזה מנוף גדול בקידום העסקים של שנינו.... ש. אתה לא טורח להסתכל. יש קשר בין שני רוה"ח ואתה לא מציץ במאזן של העסקת של השותפות? ת. רו"ח אמר שאין צורך, אתה לא משקיע פה, אתה יכול ללכת קדימה." (הדגשות שלי, עמ' 32 לפרו' ש' 30- עמ' 33 ש' 15).

37.
שלישית, בעדותו טען פוקס שלא הציג מצג שווא כי "לא נדרש" מראש להציג את מחזור עסקאותיו (עמ' 61 ש' 23-32), טענה זו מתיישבת עם רוח הדברים שנאמרו ע"י אלבז בעדותו. מה גם, ואם אכן היה מדובר בנושא משמעותי היה מצופה מאלבז לעיין בין בעצמו ובין באמצעות רוה"ח מטעמו במסמכי ליברמן, אולם הוא לא מצא לנכון לעשות זאת (ראו עמ' 32 לפרו' ש' 23-25). לסיום נקודה זו אציין כי לא מצאתי בכתבי הטענות של הנתבעים הודאה ולפיה היקף ההכנסות של ליברמן הינו גדול יותר משל אריוס, סבורני כי אין לפרש את המילה "מובילה" כמשליכה בהכרח על היקף ההכנסות של ליברמן בכללותן אלא כפי שפירש זאת פוקס בעדותו, היינו כביטוי לעניין היקף ייצור הטרנספרים (ראו עדות פוקס עמ' 62 לפרו' ש' 7-23). אשר על כן דוחה את הטענה בעניין מצג שווא הן כנגד הנתבעים.

38.
האם אריוס הציגה מצג שווא לגבי היקף הכנסותיה? סבורני כי אכן אלבז הציגה תמונה "ורודה" יותר מזו שבמציאות, ובמיוחד לא דאגה להפריד את עסקי מכונות התפירה מהמחזור המוצג (אלבז בעמ' 48 שו' 29-30). עם זאת, לא הוכח בפני
י כי המחזורים שהיו בפועל נמוכים משמעותית מאלו שהוצגו על ידי אריוס; ליברמן היתה יכולה לבדוק את הנתונים לאשורם בטרם התקשרה בעסקה; שוכנעתי כי לא המחזורים הם אלו אשר היוו את עיקר הבעיה עבור ליברמן, אלא אחוזי הרווח , והכל שהתברר לה שהיא למעשה נושאת בעול המימון בעצמה: " מה שקורה אחרי כל חודש עבודה התברר שאני צריך לתת תשלום מזומן ליוסי, 40 אלף ₪ לחודש אפריל + הוצאות עובדים וחומרי גלם, דבר זה גרם לי לחוסר איזון היות ולא קבלתי את התשלומים מהלקוחות ששילמו שוטף + 60 , 90 , זה הכניס אותי למינוס גדול שאותו לא יכולתי לשאת על גבי כאשר המחזור של יוסי חצי

" (עמ' 66 שו' 4-7).

39.
מכאן, שלכל היותר ליברמן עשתה טעות בכדאיות העסקה; היקף ההוצאות שליברמן נאלצה להוציא ולממן בעקבות הסכם השותפות היה "גדול" עליה; אופי העבודה לא תאם את אופי עסקה עד לאותו מועד; ליברמן עבדה כמפעל יצרני קטן המעסיק את פוקס, אימו, ועובדת אחת מוגבלת, ראו עדות פוקס בעמ' 63 שו' 7

; ליברמן עבדה עם לקוחות קטנים (למעט גיבור סברינה ואדסגו, אליהם אתייחס בהמשך), ובלשונו של פוקס: " הלקוחות שלי הקודמים זה לא מקבלים הזמנה במייל אלא הולכים חנות חנות בדרום ת"א ושואלים אותם אם צריכים לקבל סחורה. זה הלקוחות מסוג הזה של בוכרים שנמצאים בדרום ת"א, אתה חייב ללכת אליהם רגלי

" (עמ' 65 שו' 20-23).

דברים אלו גרמו לפוקס "לא לישון בלילה", בלשונו במסמך הפסקת השותפות; דברים אלו הם שגרמו לפוקס להביא לידי סיום את השותפות בין הצדדים. אין מדובר במצג שווא המזכה בביטול ההסכם מכוח סעיפים 14 ו – 15 לחוק החוזים, אלא בהבאתו של הסכם השותפות לידי סיום. בשאלה האם הסיום החד צדדי של ליברמן כפי שנעשה בפועל מהווה הפרה – אדון להלן.

גיבור סברינה ואדסגו – האם לקוחות אריוס, כנטען על ידה?

40.
אלבז טען בעדותו כי מכר לגיבור סברינה טרנספרים. לתמיכה בטענתו מסתמך הוא על חשבונית אחת מיום 24.11.2003 ולפיה הוזמן "פיתוח טרנספר" (ולא ביצוע טרנספר): "פיתוח היסטיל פומה עם כתוב ובלי כיתוב" (נספח ד3). לטענתו, סיפק לגיבור סברינה טרנספרים מעטים שכן ביקשה טרנספרים באיכות ירודה יחסית, איכות בה לא התמקצעה אריוס (ראו עמ' 28 ש' 16 – עמ' 29 ש' 9). החשבונית האחרונה מטעם אריוס לגיבור סברינה היתה ביום 1.8.2004 (עמ' 29 ש' 12-14 וכן ראו עדות מירה שומר עמ' 7 ש' 3-5). בנוסף, נסמך אלבז על התכתבות במייל מתאריכים 26.4.2007 – 30.4.2007 (נספח ה' לכתב התביעה) וטוען בתצהירו כי "ביום 26.4.2007 סוכם על ייצור הטרנספרים הגמישים באמצעות המכונה המשותפת" (סעיף 35 לתצהיר וראו עמ' 30 ש' 11-21). ברם, מעיון באותן התכתבויות לא ניתן להסיק על ה"סיכום" הנטען, אלא על משא ומתן בלבד שטרם נשא פרי. במייל מטעם אריוס לנציג סברינה נאמר: "... בשיחה היום עם יעקב העברתי לו דוגמאות לטרנספרים אשר אושרו על ידו, התבקשתי להעביר לך מחיר להזמנות כפי שנאמר לי ל-100,000 יח' ומעלה המחיר הינו 0.13 ₪ ליח'..." בתגובה השיב נציג סברינה: ".. תודה על הצעת המחיר. המחיר יקר מאוד. יום טוב חיליק." בתשובה לתגובה שלח אלבז מייל: ".. מדובר בצבעי מים .. ולכן המחירים הם גבוהים יותר. אני אשמח לעבוד איתכם..".

41.
ואכן, פוקס טען כי מאחר שאלבז לא הצליח "להוציא הזמנה" מגיבור סברינה באפריל 2007, היינו לפני הסכם השותפות, הציע כי יגש אליהם וכך היה, נציגי סברינה הגיעו לליברמן פיזית, ביצעו את בדיקותיהם ובאוקטובר 2007 בוצעה ההזמנה הראשונה. עוד טוען, בחודש נובמבר 2007 הצליח לגייס גם את חברת הבת אדסגו שלא היתה מעולם לקוחה של אריוס ואדסגו אף לא מכירה אותה, בהקשר זה צורף מכתב באנגלית מטעם דני קוצ'מן עם הלוגו של אדסגו ובו נכתב בזו הלשון:
"i confirm that mr.fox amir from liberman fox ltd is the only contact person who offer us his heat seal print… since november 2007 and we do not have any contact in any ways with "aryos co" or mr.elbaz yossi…"


יצוין כי בעדותו ציין פוקס שלא יודע אם גיבור סברינה ואדסגו הינן אותן חברות כנטען ע"י אריוס (עמ' 61 ש' 8).

42.
מכל המקובץ התרשמתי שאכן בעבר גיבור סברינה הייתה לקוח של אריוס, אולם לא בתחום של טרנספרים, בוודאי שלא לאחר המועד של אוגוסט 2004 (ראו עדות שומר בעמ' 7 שו' 5). התרשמתי כי אלבז, לכל היותר, העלה את הרעיון שפוקס ינסה לגייס את גיבור סברינה כלקוח: " כשיוסי היה בפגישה באפריל ונכשל, אחרי כחודשיים שראינו שהוא לא מצליח להוציא מהם הזמנה כי הם לא רוצים לעבוד איתו, הצעתי שאני אגש אליהם כי אותי אינם מכירים כשותפו של יוסי, והיה ברור שאסור שידעו שאנו שותפים. ההצעה קסמה ליוסי שאלך אליהם, הוא אמר לי תתקשר תקבע פגישה עם גיבור וזה מה שעשיתי, ביקשתי את יעקב

"
(עמ' 60 שו' 1-4).

43.
סבורני כי הדרך הנכונה ביותר להגדיר את גיבור סברינה ואדסגו היא כלקוחות של השותפות בתקופה השנייה, שהמשיכו להיות לקוחות משותפים גם בתקופה השלישית. אלבז היה בעל הקשרים הראשוניים והפנה את פוקס ל"יעקב" (שאיש מהצדדים לא הביא לעדות); פוקס הוא שרכש את אמונם של גיבור סברינה ואדסגו בתחום ייצור הטרנספרים; שילוב כוחות זה הוביל את לקוחות אלו לרכוש טרנספרים מהמכונה המשותפת. ההכנסות מלקוחות אלו התחלקו בין הצדדים על פי המפתח שנקבע בתקופה השנייה. מסיבה זו גם יצאה החשבונית על שם ליברמן, ולא נתתי את אמוני בגרסת אלבז, אשר ניסה לספק הסברים מפוקפקים לעניין רישום החשבונית על שם ליברמן, בזמן שהוא טוען שאלו לקוחותיו הוא, ראו עדותו בעמ' 31 שו' 1-14. על משמעות הקביעה לפיה גיבור סברינה ואדסגו הם לקוחות משותפים ראו בהמשך הכרעתי להלן.

האם ליברמן הפרה את ההסכם? האם הפסקת ההתקשרות נעשתה כדין?

44.
בשאלה שבכותרת טוענת אריוס שתי עטענות עיקריות: ראשית, הסכם השותפות הופר שלא כדין ולכן יש לפצות את אריוס על כל נזקיה; לחלופין, אם רשאית היתה ליברמן להביא את ההסכם לידי סיום, אזי היה עליה לפעול על פי המנגנון הנזכר בסעיף 25 להסכם השותפות, קרי מתן הודעה מוקדמת של שישה חודשים מראש. מנגד טוענת ליברמן כי על פי פקודת השותפויות שותף רשאי להביא את הסכם השותפות לסיום בכל עת, על ידי מתן הודעה, וכך נעשה ביום 28/5/08; בנוסף ולחלופין, אזי במקרה הנדון הגיעו הצדדים למבוי סתום, כנזכר בסעיף 24.5 להסכם השותפות, ולכן ניתן היה לבטלו באופן מיידי. להלן הייחסותי לטענות הצדדים העניין זה.

45.
כפי שכבר קבעתי לעיל, שוללת אני את תיאוריית הקונספירציה של אריוס. סבורני כי ליברמן פעלה בתום לב ולא היתה לה כל כוונה להשתלט על נכסי אריוס. סבורני כי פוקס אכן נקלע למצוקה כשהבין שהכנסת העסק של אריוס לתוך עסקו "גדולה" עליו; מכניסה אותו לבעיות תזרימיות; דורשת ממנו התמודדות עם היקף עבודה נרחב וכוח עבודה גדול אליו לא היה מורגל. פוקס הבין כי נפח העבודה והאחריות הכספית שנטל על עצמו לא תשתקף בהכרח ברווח גדול יותר, ומסיבות אלו בקש לבטל את הסכם השותפות. שוכנעתי כי לכך נלוו קשיי תקשורת עם אלבז, כפי שאפרט להלן. אלו הסיבות אשר הובילו את פוקס לשלוח את מכתב הפסקת ההתקשרות. ובלשונו של פוקס: " ... יצא שהעיסקה לא כדאית ואני לא מוכן לקחת על עצמי התחייבויות של עובדים בשביל רק מחזור של 100 אלף ₪ כשהרווח הוא 20 אלף ₪... לא היה 100 אלף ₪ לחודש. אם ניקח את 3 החודשים הממוצע היה פחות. אני בטוח בזה. ההוצאות היו במזומן, כולל תשלום ליוסי. ויתכן שלאחר חצי שנה אם היינו ממשיכים המחזור היה יכול לגדול. לא זו הנקודה שבגללה פרקתי את השותפות. פרקתי את השותפות כי היו לי חילוקי דעות עם יוסי לגבי מכונה דיגיטלית הוא
רצה ואני לא. לגבי העובדים הוא רצה לפטר את לילך ואת דוד שאלה עובדים שהוא הביא. הוא הפעיל עלינו לחץ וזה לא נראה לי רווחי בתוספת כשגיליתי שהוא סיבן אותי עם המחזוריות. אמרתי שאיני רוצה להיות שותף של אדם לא ישר"
(עמ' 63 שו' 18-32).

46.
נתתי את אמוני בעדותו זו של פוקס. חיזוק לכך מצאתי בהתנהלות הצדדים בתקופה השנייה, אז החלה הפעילות המשותפת עם גיבור סברינה ואדסגו. אם נכונה טענת אריוס, לפיה כל הכוונה של ליברמן בחתימה על הסכם השותפות היתה להשתלט על המכונה המשותפת ועל לקוחות אלו, מדוע היה צורך בהסכם השותפות? הלא כבר בתקופה השנייה המכונה היתה בבעלות משותפת; פעלה מתוך חצרי ליברמן והצדדים חלקו את ההכנסות? אלבז נשאל בעניין זה והשיב: "מאד פשוט להסביר. העוקץ נעשה, הלקוחות אצלו, חב' שהמחזור שלה קטן, ופתאום היא מייצרת לגיבור סברינה, וזה הוכח פה בחשבוניות, מה הוא צריך אותי, הוא כבר עשה את שלו" (עמ' 34 שו' 1-2). כשהמשיך ב"כ ליברמן להקשות על אלבז בנקודה זו, שהרי ההסבר שניתן בתשובה הנ"ל יפה גם לתקופה השנייה, העלה אלבז טענה שלא הובאה עליה כל ראייה: "אני חושב שאתה עונה. באותו זמן החלטתי להפסיק לייצר והיו איתי עוד כמה חברות. אמיר הבין שאני במו"מ עם כמה חברות. הוא הבין שאם אני מפסיק לעבוד, אז הוא מפסיד את הלקוח. ברגע שאני מצטרף למישהו אחר, הוא מפסיד את הכל מבחינת העבודה, ואז הוא נכנס לשותפות איתי" (עמ' 34 שו' 10-12).

47.
מהמקובץ לעיל עולה מסקנתי ולפיה לא היה כל "תרגיל עוקץ", כנטען. ליברמן רשאית היתה להביא את הסכם השותפות לידי סיום, וכעת יש לבחון האם יש תחולה לסעיף 24.5 או לסעיף 25 להסכם, או שמא יש להחיל את עקרונות פקודת השותפויות ועקרונות דיני החוזים באשר לסיום הסכם לתקופה בלתי קצובה.

48.
סעיף 24 להסכם השותפות קובע כדלקמן:" 24. בקרות אחד מהאירועים המפורטים להלן, יפסיקו הצדדים את פעילותם המשותפת במסגרת החברה: 24.1 פירוקו של צד להסכם זה ו/או נקיטת הליכי פירוק נגדו ו/או מינוי כונס נכסים לכלל נכסיו ו/או מינוי מנהל מיוחד לצד להסכם זה ו/או הכרזת מי מבעלי מניות הצדדים פושט רגל. 24.2 הכרזת צד להסכם זה פושט רגל ו/או נקיטת הליכי פשיטת רגל נגדו ו/או הכרזתו פסול דין ו/או מותו. 24.3 מינוי מפרק לחברה ו/או כונס נכסים לכלל נכסיה. 24.4 הפסקת פעילות החברה על פי כל דין לתקופה של לפחות חודשיים. 24.5 התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות בקשר לניהול השותפות, וכתוצאה מכך הגיעו הצדדים למצב של מבוי סתום ואי יכולת לתפקד ולגשר על חילוקי הדעות בניהם."
סעיף 25 להסכם השותפות, המופיע תחת הכותרת: "פרישה או פירוק השותפות" קובע כדלקמן:" 25. כל שותף רשאי לפרוש מהשותפות, ובלבד ששלח לשותף השני הודעה מוקדמת, בכתב, שישה חודשים לפני מועד הפרישה. סעיף 26 קובע: "26. השותף הפורש יציע תחילה את חלקו בשותפות לשותף השני. ואילו סעיף 28 קובע: "28.1 במקרה של פירוק יפעלו השותפים יחדיו על מנת לקדם את ההליכים ביעילות ובהגינות, כאשר רכושו של כל צד, לרבות מכונות הייצור, אשר הביאם לשותפות... ישובו כל אחד לבעליו. 28.2 באשר לציוד אשר נרכש במשותף..." (ההדגשות אינן במקור – ח.פ).

49.
על פניו, ניתן להבחין כי סעיף 25 להסכם השותפות דן ב"פרישת שותף מהשותפות" ולא בהפסקת פעילות משותפת. במקרה שלפנינו, ליברמן לא הודיעה לאריוס על פרישתה מהשותפות אלא על הפסקת הפעילות המשותפת. הצדדים לא פעלו על פי המנגנון שהותווה לפרישת שותף, ולא פעלו על פי האמור בסעיף 22 להסכם השותפות, הדן באיסור תחרות לאחר פרישה. אלבז בעדותו הודה כי כיום הוא מייצר טרנספרים של דפוס משי, ראו עדותו בעמ' 26 שו' 15. מהתנהגות הצדדים אנו למדים שהשותפות הופסקה (במהלך חד צדדי של ליברמן). לכן, יש לבחון האם התקיימו תנאי סעיף 24.5 להסכם השותפות – וגם אם אקבע שכך הוא, עדיין יש לקבוע האם הדבר מקנה זכות להפסקה מיידית, ללא מתן "הודעה מוקדמת", בין אם שישה חודשים, כמבוקש על ידי אריוס, בין תקופה אחרת.

50.

מעיון במכתב הפסקת הפעילות ציין פוקס כי קיימות מחלוקות הקשורות לחלוקת האחריות וחלוקת סיכונים אותם ניסו לפתור הצדדים בניהם בחוסר הצלחה וכן מחלוקת בעניין המכונה הדיגיטלית. גם בתצהירו טען פוקס כי חלק מהמחלוקות לעניין חלוקת העבודה נבעו מתחושתו לפיה עושה הוא את רוב העבודה בעוד אריוס לא עושה את המוטל עליה: "אלבז ואנוכי קורצנו מחומרים אחרים: אני איש עבודה ואלבז הוא מאלה שחושבים שאם הוא אחראי על שיווק ומכירה אז הכוונה היא שהוא לא עושה כלום ובעצם אני עושה את הכל" (סעיף 14 לתצהיר עדותו הראשית).

51.
בעדותו חזר פוקס על דברים אלו: " פרקתי את השותפות כי היו לי חילוקי דעות עם יוסי לגבי מכונה דיגיטלית הוא רצה ואני לא. לגבי העובדים הוא רצה לפטר את לילך ואת דוד שאלה עובדים שהוא הביא. הוא הפעיל עלינו לחץ וזה לא נראה לי רווחי בתוספת כשגיליתי שהוא סיבן אותי עם המחזוריות. אמרתי שאיני רוצה להיות שותף של אדם לא ישר" (עמ' 63 שו' 18-32). גם אלבז בעדותו לא הכחיש כי בינו לבין הנתבע היו מחלוקות בעניין המכונה הדיגיטאלית (עמ' 43 ש' 16-20). זאת ועוד, אלבז בעצמו טען כי היו בין הצדדים חילוקי דעות בנושאים שונים שאף עולים לכדי מצג שווא:
"יום אחר יום הגיע אלי מידע מועט יותר ויותר לגבי מצב ההזמנות וההכנסות, יום אחד ראיתי שאמיר פוקס
מוציא תעודות משלוח ידניות במקום ממוחשבות, חל עיכוב באספקה לגיבור סברינה אשר הגדילו את הזמנותיהם.." (סעיף 54 לתצהירו). ובסיכומי אריוס (סעיף 41): "ביטוי המתח בין ניהול השותפות להסתרת מצגי השווא בא לידי ביטוי בדרכים שונות" (הכוונה לנושאים המפורטים לעיל). יוער, כי סוגיית ה"חשבוניות הידניות" מצאה את ביטויה גם בהליך דנן, דבר שיש בו לחזק את טענת המחלוקות בין הצדדים: אריוס טענה כי הדבר נועד להסתיר ממנה חלק מהפעילות ולמנוע בהמשך חלוקה ברווחים (סעיף 41 לכתב התביעה) בעוד הנתבעים טענו כי בהזמנות עבודה חלקיות הוצאו פקודות עבודה ידניות וכך עבדה ליברמן בכל העת על מנת לזרז את הטיפול ומאחר ולפקידה היה קושי בהפעלת תוכנת המחשב (סעיף 97 לכתב ההגנה).
עוד אזכיר כי בהמשך ולאחר משלוח הודעת הביטול היחסים התדרדרו עוד יותר, אלבז הודה כי "כעס מאוד" (עמ' 40 שו' 9) ופוקס, אשר הרגיש מאויים, הגיש תלונה למשטרה (נספח כ"ב לתצהירו).
52.
סבורני כי במצב דברים זה ניתן לקבוע כי "הגיעו הצדדים למצב של מבוי סתום ואי יכולת לתפקד ולגשר על חילוקי הדעות בניהם", כפי שנקבע בסעיף 24.5 להסכם השותפות. אציין כי מדובר בתחושות סובייקטיביות של כל אחד מהצדדים. יתכן שפוקס הרגיש כי אינו מסוגל לתפקד בשותפות בעוד אלבז חפץ בהמשכה, אולם האם במצב דברים שכזה ניתן לנהל שותפות, במיוחד כאשר העבודה אמורה להתבצע על ידי ליברמן? סבורני כי יש להשיב על כך בשלילה. יחסי שותפות מחייבים יחסי אמון, ואם זה מתערער כבר בחודש השני לפעילות המשותפת – ניתן ואולי רצוי להביא את היחסים לידי סיום, תוך ביצוע התחשבנות הוגנת. לכן, ליברמן ניצלה את זכותה החוזית והודיעה על הפסקת השותפות; זכות זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 41 לפקודת השותפיות:

"על-פי האמור בשני סעיפים אלה
(36 ו-41 לפקודת השותפויות, ח.פ) ברור לחלוטין, שאם נתכוננה שותפות לתקופה לא קצובה, חופשי כל אחד מהשותפים, בכל עת, להביא לסיומה בהודעה חד-צדדית על כוונתו זו ליתר שותפיו", ראו ע"א 656/79 מורי ס' גרינפלד נ' יעקב קירשן, פד"י ל"ו (2) 309,בעמ' 314
. האם המשמעות של קביעה זו הינה כי לאריוס לא מגיע דבר? על כך יש להשיב בשלילה, כמופרט להלן.

המשמעות הכספית של הפסקת השותפות במקרה הנדון

53.
גם אם הגעתי לכלל מסקנה שליברמן היתה זכאית להביא את השותפות לידי סיום, אין בכך כדי לדחות את התביעות הכספיות של אריוס, כולן או חלקן. יתרה מזו, מתוך מסמך הפסקת ההתקשרות ניתן ללמוד שליברמן היתה מודעת לנזק אשר נגרם לאריוס כתוצאה מהמהלך החד צדדי, וכך כתב פוקס: " על מנת שלא לגרום לך נזק
כמובן שאפשר להגיע להסכם לגבי זה שבשלב זה העסק שלך ישאר לעבוד באולם שלי תמורת תשלום דמי שכירות ואני גם מוכן להמשיך לנהל את הפעילות שלך בזמן הקרוב על מנת לאפשר לך להתארגן
..." (הדגשות שלי). לא זו אף זו, גם סעיף 28 להסכם השותפות קובע כי משפורקה השותפות יפעלו השותפים לקדם את ההליכים בהגינות וביעילות, תוך גיבוש הסכמות לגבי ציוד שנרכש במשותף (המכונה). הוראות דומות מופיעות גם בפקודת השותפויות, ותואמות הן את הדין הכללי הנוגע למתן הודעה מוקדמת עת מובא לסיום הסכם לתקופה בלתי קצובה.

54.
כידוע, הסכם לתקופה בלתי קצובה ניתן להביא לידי סיום בכל עת ובלבד שניתנה הודעה זמן סביר מראש. אם אין ניתנת הודעה זמן סביר מראש - זכאי הצד הנפגע מההודעה לפיצוי ששיעורו נקבע לפי משכו של אותו זמן סביר, ראה דברי כב' השופט חשין בע"א 355/89, עזבון המנוח ניקולא חינאווי נ' מבשלת שיכר, פ"ד מו(2) 70, עמ' 77-66 . לגבי משכו של אותו זמן סביר, קבעה כב' השופטת נתניהו בע"א 442/85, זוהר נ' טרבנול, פ"ד מד(3), 661 , שיש לבחון את משך הזמן שחלף מתחילת ההתקשרות ועד להודעה, ופרק הזמן של ההודעה עצמה, כשני רכיביה של הסבירות. שניהם מאפשרים לבדוק האם הצד הנפגע הצליח, במשך חיי החוזה, להשיב לעצמו את הוצאות השקעתו המקורית ולהפיק רווח מסוים ממנה, והאם יצליח למצוא, בפרק הזמן שהוקצב לו כעת, מקור פרנסה אחר. השופט ברק הוסיף שם, כי יש לוודא גם שהנפגע יצליח לקטוף את פרי מאמציו והשקעתו בקיום החוזה.

55.
עוד נקבע בפסיקה כי בחינת הסבירות תעשה בהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה, כאשר המטרה שלשמה נדרשת ההודעה אינה זהה בכל סוגי החוזים: מטרת ההודעה נגזרת מנושא החוזה, ממטרתו ומהיחסים בין הצדדים, וראה את דברי כבוד השופטת דורנר בע"א 47/88, מנחם הרשטיק ו-3 אח' נ' יכין חק"ל בעמ', פ"ד מז(2), 429 ,עמ' 432-433. כך נקבע, שככל שהשקעת הצד הנפגע בחוזה הייתה רבה יותר, יוארך פרק הזמן הסביר (ראה למשל ת"א (חיפה) 957/92, שאול ביטקובר נ' מחסני חמצן סחר, תק-מח 2002(4), 3416, שם נפסק פרק זמן של שנה ומחצה), ומנגד – שירות פשוט למדי, חיי חוזה ארוכים טרם הביטול והשקעה מינימלית יגררו קיצור של פרק הזמן למחצית השנה ואף פחות מכך (רע"א 1036/95, נחושתן חברה להשקעות בעמ' נ' .
lifts
ltd
, פ"ד נ(5), 72 ,עמ' 78-79,
פס"ד הרשטיק הנזכר לעיל ות"א (תל-אביב) 2694/85, עזריאל אברמוביץ נ' טרה - אג., תק-מח 91(2), 263 ,עמ' 265).

56.
משכך, גם אם זכאית היתה ליברמן להביא את הסכם השותפות לידי סיום, יש לבחון האם ניתן זמן סביר בנסיבות העניין. הזמן הסביר נדרש לאריוס על מנת לתת הודעה מתאימה ללקוחותיה ו/או ללקוחות המשותפים (גיבור סברינה; אדסגו), על מנת שאלו יוכלו להחליט האם הם ממשיכים לצרוך שירותים משותף זה או אחר; הזמן הסביר נדרש לאריוס כדי להציע לליברמן לרכוש את המכונה המשותפת ו/או כדי לרכוש מכונה אחרת באופן עצמאי; הזמן הסביר נדרש לאריוס על מנת להתקשר עם ספק אחר לייצור הטרנספרים; הזמן הסביר נדרש לאריוס על מנת לאתר מושכר חלופי ולהתארגן על ההעברה.

57.
כעת, יש לבחון האם ליברמן אכן נתנה הודעה זמן סביר מראש. במכתב שנשלח מטעם ב"כ הנתבעים מיום 23.6.2008 נכתב (סעיפים 4-6): "דבר אחד ברור, עד היום מרשך אינו מפנה בחוסר תום לב את עסקו ומיטלטליו מעסקו של מרשי... וחרף העובדה שמרשי ביטל והפסיק כל שיתוף פעולה שהוא ככל שהיה קיים בין הצדדים. לפנים משורת הדין ועד ליום 30.6.2008 ימשיך מרשי לתפעל את עסק מרשך וזאת בכפוף לתשלום דמי תפעול ראויים ודמי איחסון וזאת בהתחשב בבקשת מרשך לעשות כן ועל מנת לסייע למשרך לתפעל את עסקו. יחד עם זאת למרשי אין כל חובה לעשות כן וככל ומרשך לא יפנה את עסקיו... עד ליום 30.6.2008 יפסיק מרשי להתעסק.. בעסק של מרשך ויפנה את הציוד והמיטלטלין באופן חד צדדי.." (ההדגשות אינן במקור – ח.פ).

58.
מתוך האמור לעיל משתמע כי למעשה ליברמן הודיעה על הפסקת שותפות באופן מיידי תוך שהציעה להמשיך ולתפעל את עסק אריוס עד ליום 30.6.2008 וזאת בכפוף לתשלום דמי תפעול ראויים ודמי איחסון – כמובן שתנאים אלה לא היו בתקופת השותפות. הווי אומר, ליברמן לא הציעה להמשיך את השותפות כפי שהיה עד לנקודה זו לפרק זמן נוסף בטרם הפסקת הפעילות אלא הודיעה על סיום שותפות והציעה לתפעל את עסק אריוס תמורת תשלום. סבורני כי אין בכך למלא אחר דרישת ההודעה המוקדמת, במיוחד לנוכח העובדה כי המכונה המשותפת אשר נרכשה בכספי שני הצדדים באופן שווה נותרה בתפעולה ושימושה הבלעדי של ליברמן, אגב הפקת רווחים ממכונה זו.

59.
לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ובינהם משך התקופה השנייה והעבודה המשותפת על המכונה (שהרי ההודעה המיידית על הפסקת השותפות קטעה גם את השותפות לעניין המכונה והלקוחות המשותפים, גיבור סברינה ואדסגו); התקופה הקצרה בה פעלה השותפות; העובדה שבסוף חודש יוני 2008 הוצאו מכונות אריוס והיא החלה לפעול באופן עצמאי; העובדה שעד חודש נובמבר, המועד בו שילמה ליברמן לאריוס את מחצית שווי המכונה, עשתה בה ליברמן שימוש עצמאי; המסקנה שגיבור סברינה ואדסגו היו לקוחות משותפים, כל אלה הובילו אותי למסקנה שהפיצוי הנכון והראוי בנסיבות העניין הינו חיוב ליברמן בתשלום של שישה חודשים עבור לקוחות גיבור סברינה ואדסגו, על פי החלק היחסי כפי שנקבע בתקופה השנייה. סבורני כי סעד זה עולה בקנה אחד עם המבוקש על ידי אלבז:
"ש. אתה בא ותובע מאמיר את חלק מהכנסתו במשך תקופה של 6 חודשים וגם מעבר לכך, אבל לשיטתך יש שותפות אז גם לאמיר מגיע חלק בהכנסה שלך באותה תקופה, אם יש שותפות אז השותפות בכל. ת. אני מדבר על הכנסות של המכונה הסינית שהיתה בשותפות של שנינו. הוא עובד עלי שרכשנו ביחד. ש. ז"א שאתה אומר שתביעתך היא לא קשורה להסכם השותפות כי ההסכם לא דיבר על המכונה הסינית הוא דיבר על כל מחזור העסקאות של שתי החברות. ת.... לא דרשתי הכל אלא רק המכונה שאני רכשתי וזה צודק.. ש. הנתונים שהצגת בכתב התביעה ובתצהירך התייחסו לכלל המחזור של ליברמן, עכשיו אתה אומר שאתה תובע רק את החלק של המכונות הסיניות, איך אתה מציע שאני אמצא את הידיים והרגליים בטענה שלך? ת. לא יודע מה עשו בתביעה, אני יודע מה ביקשתי." (הדגשות שלי, עמ' 39 ש' 1-16).

60.
ומהם הסכומים הללו? לחוות הדעת של פן (נ/4) צורף נספח א' אשר נערך על ידי פוקס. מתוך נספח א' קיבצתי את הסכומים שהתקבלו אך ורק מסברינה ואדסגו בחודשים יוני עד נובמבר 2008 – שישה חודשים מתום השותפות. הסכום המתקבל עומד על 402,922 ₪. סכום זה נתבע על ידי אריוס כתביעה חלופית, אולם דרישה זו התבססה על הקביעה שאדסגו וסברינה הם לקוחות אריוס. כיוון שמדובר בלקוחות משותפים, וכיוון שהסכם השותפות בוטל באופן חד צדדי על ידי ליברמן, אזי יש להמשיך ולחשב את חלקה של אריוס מתוך תקבולים אלו כפי שנהגו הצדדים לחשבם בתקופה השנייה. כאן קיימת מחלוקת לגבי דרך חישוב 40% המגיעים לאריוס, האם מ"למעלה", כטענת אריוס, או שמא מ"למטה", כטענת ליברמן.

61.
אמנם ערה אני לתיקון שבקש ליברמן לבצע בין תצהיר העדות הראשית מטעמו לתצהיר הנוסף, אולם לדידי ויכוח זה בא לקיצו עת הודה אלבז שאכן זוהי היתה דרך החישוב הנוהגת בין הצדדים: "אני אומר לך שכל ההתחשבנויות שלכם ללא יוצא מן הכלל בוצעו לפי השיטה הזו, ולא תוכל להראות לי דוגמא אחת שעשיתם את זה בשיטה האחרת. ת: הערתי על זה באותו רגע שזה התקבל. אמרתי לו שהסכום יקוזז מחובות שהצטברו. אמרתי לו שמנה"ח תחשב את זה כ-40 60 וזה יקוזז. ש: כלומר ראית ושמת לב לשיטת החישוב הזו?ת: ודאי. ולכן גם בהסכם נרשם לו במדויק כיצד לחשב. על ידי העו"ד. זה מוכיח שהערתי לפני כן על הנושא. לאחר שעברה תקופה מסוימת אני קיבלתי את זה ככה ואמרתי שנתחשבן על זה. ש. אני מפנה אותך לנספח ג/4 שצורף כעת. אני מסמן שתי דוגמאות. אפשר לראות פה דוגמא אחת מסומנת באות א'. ת.: זה חישוב שלכם בלבד, שלא מקובל עליי. : אני מסמן גם את הדוגמא באות ב'. ת: אנחנו אפילו לא הבנו כיצד חישבתם והיה לנו על זה ויכוח לא קטן. ש: אני מפנה לנספח ג/3. אני מסמן בעט ירוק את שיטת החישוב של פוקס. יש פה חשבון של חשבונית סברינה. אני מפנה למה שסומן כאות ב' 1733 ₪ האם נכון שחשבונית ח/1 היא התוצאה של ההתחשבנות הזו? ת: נכון. ה-1,733 נזקף לזכות אריוס. על פי שיטת החישוב של ליברמן פוקס" (עמ' 24 שו' 7-28). כאמור, גם נספח ג/4 תומך בדרך התחשיב של ליברמן; מנהלת החשבונות אשר היתה אמונה על החשבונות של אריוס (אשתו של אלבז) לא הובאה לעדות; המחאות הנטענות לא עלו על הכתב. כל אלו מובילים אותי למסקנה כי יש לזכות את אריוס בשיעור של 40% מ"למטה", ובמקרה הנדון מתקבל סך של 115,120 ₪ (402,922 ₪ חלקי 1.4, ומתוכו 40%).

62.
סכום זה משקף את "דמי ההודעה המוקדמת" וכן מביא לידי ביטוי את השימוש במכונה המשותפת שנעשה על ידי ליברמן. אמנם אריוס דרשה בנוסף גם דמי שימוש ראויים, אולם אם וככל שהיה מקום לפסוק סכומים כאלו, אזי אלו מתקזזים כנגד דמי השכירות שנתבעו על ידי ליברמן בתביעתה (שהרי המכונה פעלה מחצרי ליברמן). לסכום זה יש להוסיף את האחוזים המגיעים לאריוס עבור חודש מאי 2008, שהרי אין מחלוקת שבתקופה זו פעלה השותפות. המחזור המשותף בחודש מאי 2008 עמד על כ – 170,000 ₪, וחלקה של אריוס עומד על 20%, קרי 34,000 ₪. סכום זה, בצירוף "דמי ההודעה המוקדמת", עומד על 149,120 ₪, בתוספת מע"מ כדין.


חומרי הגלם והתביעות הנוספות של אריוס


63.
בתצהיר העדות הראשית ובתצהיר התשובה מטעם אלבז הוסבר אופן חישוב חומרי הגלם על פי גישת אריוס. אין חולקין כי דו"ח חומרי גלם הרלוונטי לכניסה לשותפות ויציאה ממנה לא בא לעולם. מעדות אלבז עולה כי אישתו, שלא הובאה לעדות, ערכה את הטבלאות עליהן מתבסס רכיב זה: "ב"כ אריוס: הטבלאות מופיעות בנספחים יז' יח' ו-יט'. ש. כל הדוחות שצורפו לתצהירים שלך נערכו ע"י אשתך ולא אתה? ת. נכון. אשתי מנהלת החשבונות והיא מוציאה את הדוחות הממוחשבים" (עמ' 42 ש' 31 – עמ' 43 ש' 2) ובהמשך: "ש. הטבלה שלך שצרפת לתצהירך המשלים, נספח י"ז, עלות בסיסית חומרי גלם. זה טבלה שערכה אישתך? ת. כן ... ש. בטבלה הזאת הגעת לעלות מחיר של מט' לאחר העמסה 32% שעשית. מה זה למטה? מהיכן סכום הדולרים? ת. לא היתי מתייחס לזה, אני לא יודע למה זה קשור. ש. זה הסכום שתבעת, איך הגעת לסכום של 571 דולר? הטבלה כולה עוסקת אך ורק במחיר למטר, ונותנת מחיר למטר. היכן הכמות של 571 דולר? מה הקשר? ת. הנה"ח עשתה את זה. עדה תוכל להסביר לך היא מנהלת חשבונות. ש. האם נכון שביצעת אתה את הכל לפי שער הדולר של 4.06? ת. אם היא עשתה 4.06 אז היא עשתה. ש. אז למה אתה בא בטענות לפן, הוא הלך על שער הדולר בשעת עריכת החשבון? ת. אני לא יודע איך נעשה את החישוב נספח י'ז. לא אתה ולא אני מבינים את החישוב." (הדגשות שלי, עמ' 48 ש' 17 – 24). מכאן, שיש בסיס לטענת ליברמן לפיה חישוב חומרי הגלם על ידי אריוס לא הוכח.

64.
מאידך, ליברמן הביאה את חוות הדעת של רוה"ח פן להוכחת סכומי חומרי הגלם וטוענת שמדובר בסך של
10,558.53 ₪. בחקירתו של רו"ח פן התברר שיש להוסיף לסכום זה עלויות שחרור והובלה (עמ' 54 שו' 5-9). רו"ח פן העריך עלויות אלו בכ – 15% אך ציין כי זו הערכה שאינה מחייבת. עוד אישר כי יבוא חומרי הגלם כרוך גם בתשלום מיסים (עמ' 54 שו' 16-17), והעריך את המס הישראלי בלבד בכ – 12%. לאחר שהתרשמתי ששתי ההערכות שהובאו על ידי הצדדים אינן מבוססות דיין, קובעת אני את עלות חומרי הגלם לסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ, על דרך הערכה ובהתחשב בשני האומדנים.

65.
לעניין התביעות הכספיות הנוספות של אריוס, לא מצאתי בהן כל ממש. אין מקום לחייב בהוצאות העברה, מקום שכל צד רשאי להביא לסיום את השותפות בכל עת. ממילא הוצאות העברה אמורות היו לחול על אריוס
במקרה שכזה. אחד הנימוקים למתן תשלום של שישה חודשים היה גם זמן התארגנות שנדרש לאריוס, ולכן ניתן ביטוי להעברה החפוזה בדרך זו. לפיכך – אין מקום להורות על תשלום הוצאות העברה, מה גם שהתרשמתי שאריוס העמיסה הוצאות שאינן קשורות כלל ועיקר להעברה, ומסיבה זו בלבד יש לדחות את דרישתה (ראו למשל עניין חשבונית פרפקטוס, עמ' 45 שו' 21; חשבונית קופיטק מיום 31/8/08, עוד בטרם נכרת הסכם השותפות, עמ' 47 שו' 11-17).

66.
הוא הדין לעניין הפיצוי בגין הירידה בהכנסות מעבר לששת החודשים. אך טבעי הוא כי משמסתיימת לה תקופת שותפות, כל שותף פונה לדרכו והלקוחות רשאים להחליט עם מי מהשותפים הם נשארים, אם בכלל. לכן, נערכה התחשבנות לגבי אותם לקוחות במסגרת הפיצוי עליו הוריתי במסגרת ההודעה מוקדמת ואין להעניק פיצוי כספי נוסף, על אף האמור בנימוקים המשפטיים כמפורט בסעיפים 78-86 לסיכומי אריוס.

67.
לסיום הדיון בתביעה העיקרית, דוחה אני את דרישות אריוס בנוגע למתן צווי עשה כנגד המשך התקשרות עם לקוחות ו/או עם סברינה ואדסגו ו/או לגבי המכונה. עניין ההתחשבנות עם הלקוחות בא לידי ביטוי בפסיקת הסכומים המפורטים לעיל. יש לזכור כי לקוח אינו "נכס" והינו חופשי להחליט עם מי מהצדדים, אם בכלל, הוא חפץ להמשיך את ההתקשרות. לגבי המכונה המשותפת – אמנם בהחלטת כב' השופט שנהב נקבע כי אין מדובר בסעד הסופי. עם זאת, למכונה נקבע שווי אובייקטיבי על ידי גורם מטעם בית משפט – שווי זה לא הופרך ואין כל בסיס לדרישה להוסיף סכומים כאלו או אחרים. ליברמן רכשה את מחצית המכונה מאריוס, וכך הפכה לבעלים של המכונה; אציין כי דרך זו נקובה בהסכם השותפות, מקום שהשותפות חדלה מלהתקיים (צד אחד רוכש את נכסי השותפות). באותה מידה שליברמן רכשה את המכונה, היתה אריוס יכולה לתת את הצעתה – אך היא לא עשתה כן; אין כל היגיון ו/או הצדקה למכור את המכונה לצד ג', למעט פגיעה שלא לצורך בליברמן. לפיכך – אין להעתר לסעדים הנוספים שנזכרו בתביעת אריוס.

הרמת מסך

68.
לא מצאתי ממש בטענת אריוס להרמת מסך או לחיוב אישי של פוקס בסכומים עליהם הוריתי לעיל. הגעתי כאמור לכלל מסקנה שפוקס פעל בתום לב ורשאי היה להביא לסיומה את השותפות. לפיכך, חיוב התביעה העיקרית עומד על סך של 169,120 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. חיוב זה יחול על ליברמן בלבד והתביעה האישית כנגד פוקס נדחית.

התביעה שכנגד

69.
לגבי דמי שימוש בחצרי ליברמן, לא ברור מכתב התביעה ומהסיכומים באילו "חפצים רבים" מדובר, מה גודלם, איזה נפח תפסו בחצרים ובעיקר לא הוכח גובה החישוב שנתבע. מתצהיר התשובה של אלבז עולה כי מדובר במספר קרטונים בעליית הגג בשטח של כמטר קוב וכן סרטים ובדים שאוחסנו על מדפים בקיר (סעיפים 25-26). סבורני כי מדובר בזוטי דברים, הוא הדין לעניין המטלטלין שלכאורה נלקחו על ידי אריוס. לכן, הנני דוחה ראשי נזק אלו.
70.
לגבי
רכישת טרנספרים שטרם שולמו בסך 24,723 ₪ , מקבלת אני את טענותיה של ליברמן בסעיף 103 לסיכומיה. חוב זה למעשה לא נסתר והטענות נזכרו בסעיף 89ד' לסיכומי אריוס אינן יכולות לעמוד כנגד חוב זה. כשם שחוייבה ליברמן בתשלום עבור רכישת חומרי גלם, כך יש לחייב את אריוס בחוב זה.

71.
לגבי הסך של 23,203 ₪ אשר אלבז הודה כי גבה מלקוחות: גם לשיטתו, מתוך סכום זה מגיע לליברמן סך של 2,167 ₪ (סעיף 89ג' לסיכומים). מעיון בנספח ה' לכתב התביעה המתוקן עולה שמרבית החשבוניות, אם לא כולן, נוגעות לתקופה השלישית. אם כך, יש לחלק את התמורה שנגבתה מלקוחות על פי הקבוע בהסכם השותפות, דהיינו חלקה של אריוס עומד על 20%. מכאן, שמתוך הסכום שנגבה על ידי אריוס עליה להשיב לליברמן סך של 18,562 ₪. מעבר לקיזוזים הללו, איני נעתרת ליתר רכיבי התביעה שכנגד, אם משום שנזנחו (60,000 ₪ חשבוניות; שכרה של לילך), אם כי לא מצאתי ממש בדרישות (מרמה; איומים וכו').

סוף דבר

72.
התביעה עיקרית מתקבלת בחלקה, ליברמן תשלם לאריוס סך של 169,120 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. חיוב זה יחול על ליברמן בלבד והתביעה האישית כנגד פוקס נדחית. מנגד, התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה; אריוס תשלם לליברמן סך של 43,285 ₪. סכום זה יקוזז מחיוב אריוס כך שהסכום לתשלום עומד על 125,835 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם ליברמן לאריוס הוצאות משפט הכוללות השתתפות באגרה בסך של 3,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ₪.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום,
ט"ז כסלו תשע"ב, 12 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 35597/08 אריוס שיווק בעמ' נ' ליברמן את פוקס, אמיר פוקס (פורסם ב-ֽ 12/12/2011)