פסקי דין על מרגלית צנעני

43978-08/11 פ     19/12/2011




פ 43978-08/11 מדינת ישראל נ' מרגלית צנעני




בפני
כב' הד"ר עודד מודריק
-שופט, סגן נשיא 11-08-44000
המאשימה מדינת ישראל
נגד

הנאשמים מרגלית צנעני
נוכחים:
בא כוח מאשימה עו"ד גיא גורן
בא כוח נאשמת עו"ד ששי גז
, עו"ד גרידיש
ועו"ד חצרוני
הנאשמת מרגלית צנעני
גזר דין

הנאשמת, מרגלית צנעני
, נותנת את הדין לפי הודאתה בעבירת סחיטה באיומים לפי סעיף 328 לחוק העונשין. השתלשלות העניינים העבריינית המתוארת בכתב האישום היא בת שלושה שלבים: 1) התגבשות הסכסוך; 2) סחיטה באיומים באמצעות עבריין כדרך לפתרון הסכסוך; 3) תמורה לעבריין.

התגבשות הסכסוך
הנאשמת, זמרת ידועת שם, ובין פעילויותיה שמשה בשנים האחרונות כשופטת בתוכנית הבידור "כוכב נולד". בפעילות זו הכירה בשנת 2009 את הזמר הצעיר עומר אדם (להלן: "עומר"). הנאשמת יצרה קשר בין עומר לבין מנהל האישי אסף אטדגי (להלן: "אטדגי"). אטדגי החל לפעול כמנהלו ואמרגנו של עומר תוך הסכם עם הנאשמת שיעביר אליה מחצית מן ההכנסות שיתקבלו בידו מייצוגו את עומר.

בראשית שנת 2010 נתגלעו מחלוקות בין הנאשמת לאטדגי בהקשר לחלוקת ההכנסות מייצוגו של עומר. השניים פנו לבורר מוסכם כדי להכריע במחלוקות. הבורר פסק את אשר פסק אולם נראה כי המחלוקת לא שכחה. הנאשמת סברה שהנאשם אינו מקיים את החלטת הבורר כפי שהוא מחויב להן. היא הציבה את בנה אסף כמנהל במה של עומר וממנה בעצמה את שכרו, אך הגיעה למסקנה שאטדגי אינו מתייחס באורח ראוי לאסף, מזלזל בו ומסתיר ממנו פרטי מידע נחוץ. היא גם סברה שאטדגי מונע כרטיסים להופעות ממקורביה, לרבות מי שהיה הנאשם השני בתיק זה ושעלילותיו יתוארו להלן. עוד חשה הנאשמת שאטדגי משקיע את מיטב מרצו ומירב עיתותיו לקידומו של עומר והדבר בא על חשבון קידומה שלה. בכלל זה חששה שאטדגי מעביר לעומר לביצוע שירים שיועדו לה.

סחיטה באיומים באמצעות עבריין כדרך לפתרון הסכסוך
בסוף דצמבר 2010 או בראשית ינואר 2011 שיתפה הנאשמת גורם עברייני (כתב האישום אינו נוקב בזהותו של אותו גורם) בדבר הסכסוך עם אטדגי. מאוחר יותר פנתה הנאשמת אל הנאשם השני, מיכאל חזן (להלן: "חזן") וביקשה ממנו שישמש לה כ"גב מפחיד" בהתנהלות מול אטדגי. אטדגי הכי את חזן וכנראה הכרותה של הנאשמת עם עבריין זה נוצרה באמצעות אטדגי. על כן סברה הנאשמת ששמעו של חזן כעבריין ואיש זרוע ונוכחותו לצידה יספיקו כדי להטיל פחד ומורא על אטדגי ובכך לאלץ אותו להסכים לפתרון הסכסוך בדרך רצויה לה.

הנאשמת הוציאה את מחשבתה מן הכח אל הפועל. במחצית של שנת 2011 יידעה הנאשמת את אטדגי בדבר קרבתה לחזן ולמשפחתו, ציינה בדרכים שונות את העובדה שחזן משמש לה ולבנה כמלווה צמוד וקבוע ושהוא אורח קבוע לארוחות במחיצתה.

במהלך החודשים אפריל-יולי 2011, נקט חזן, בידיעת הנאשמת ועל דעתה, סדרה של פניות איום כלפי אטדגי בדרישה לסייע לבנה של הנאשמת ולפעול על פי דרישותיה בהקשר לסכסוך. הפניות כללו דברי בלע חמורים, איומים במניעת הופעות ובסיכול פרנסתו של אטדגי.

במקביל לפניותיו של חזן אל אטדגי דאגה הנאשמת לבסס את תחושת הפחד של האחרון. היא התקשרה אליו מספר פעמים ונקטה ביטויים כגון: "... הם מתקשרים אליך לפעמים... תיזהר בכבודם ולא יקרה שום דבר... עם מיכאל אתה צריך להיזהר.... תשמע זה לא הפרטי מנתניה וזה לא אנשים כאלה, הם טיפה אחרים... איתם אטדגי צריך להיזהר... עם אלה על בהונות..." וכן: "הוא רותח עליך הוא אומר שפגעת בכבוד שלו ועשית אותו קטן... אני מה זה מפחדת... הוא רותח ברמות מפחידות.... אמאל'ה" ועוד "אטדגי אתה עושה לי בעיות.. מה אני צריכה שתהיה לי שואת עולם בגללך אל תעשה לי צרות עם מיכאל הוא על הסף... אל תעשה בעיות עם מיכאל... עכשיו אני צריכה להתחנן בשבילך כי אתה עושה שגיאות חמורות ביותר... אל תעשה את זה, אל תעשה את זה... מי שמתחרווט נופל בפח".

מסרים מאיימים נוספים העבירו הנאשמת וחזן לאטדגי באמצעות חבר משותף בשם יוסי בן דוד.

האיומים פעלו את פעולתם. אטדגי שילב את בנה של הנאשמת כמנהל נוסף של עומר ורומם את מעמדו, העניק הופעות של עומר וחבריו של חזן במחירים נמוכים באורח משמעותי והעביר לחזן עשרות כרטיסים בחינם להופעות של עומר.

תמורה לעבריין
חזן קיבל מידי הנאשמת תמורה לפעילותו העבריינית בשרותה. לא זו בלבד שהבטיחה לו שלא תשכח לעולם את עזרתו, אלא אף גם זו שפעלה בדרכים שונות כדי לסייע לחזן ולחבריו העבריינים לפתוח חברת אמרגנות שתייצג אמנים שונים בהם יוצאי התחרות "כוכב נולד". נוסף לכך, ביום 14.6.11 קודם לשידור חי של התוכנית "כוכב נולד" קיימה הנאשמת שיחה טלפונית עם חזן ושגיב טיירי שהיה אותה עת אסיר. טיירי הוא קרוב משפחה של אחד המתמודדים בתחרות הזמר לירון רמתי. הנאשמת נדרשה באותה שיחה לציין את שמו של שגיב טיירי במהלך השידור החי מיד לאחר ביצוע שיר מפי לירון רמתי. היא עשתה כן בתגובתה לביצוע השיר באומרה "מה אתה חושב שגיב טיירי היה אומר על זה..." בכך "סימנה" שהיא נענית לרצונו ולבקשותיו של חזן.

מ- "פיצוץ הפרשה" ועד למשפט
פרשת הסחיטה המתוארת למעלה התגלתה למשטרה אגב קיום מהלכי חקירה כלפי יעדים אחרים. לא הוגשה למשטרה תלונה בידי אטדגי או כל גורם אחר. הנאשמת נעצרה והוחזקה במעצר במשך 17 ימים. לאחר ששוחררה בתנאים מגבילים הייתה במעצר בית מוחלט משך כ- 3 חודשים. בתקופת מעצרה וגם לאחר מכן נעשו פרסומים רבים באמצעי התקשורת שייחסו לה חשדות חמורים פי כמה וכמה מן ההתנהלות שבגינה היא נותנת כעת את הדין. מקצת הפרסומים גרמו להשפלה ממשית של הנאשמת (למשל פורסמה באמצעי התקשורת תמונתה של הנאשמת מיום המעצר כשהתמונה כוללת את מספר העציר שלה. ברור שהצילום נעשה בידי גורמי המשטרה. פרסומו- שאין יודע מי אחראי לו- אינו תורם מאומה לחקירה ובאורח אובייקטיבי הוא גורם משפיל).

לאחר שהוגש נגד הנאשמת כתב אישום, התנהלו שיחות בין סנגוריה לבין גורמי הפרקליטות ובסיומם תוקן כתב האישום והועמד על מתכונתו הנוכחית.

כאמור הנאשמת הודתה בעובדות המתוארות לעיל והוא במסגרת הסדר טיעון שנערך עימה. להסדר הטיעון שני מרכיבים עיקריים; האחד, צמצום ותיקון כתב האישום והשני, הסדר לעניין העונש שבמסגרתו הגבילה עצמה התביעה בעתירה לעונש מאסר בפועל לנשיאה בעבודת שרות למשך 6 חודשים ולמאסר מותנה. הסנגורים חופשיים בטיעוניהם לעניין העונש.

הערות למהותו של הסדר טיעון
הסדרי טיעון הם מעשי יום יום בבתי המשפט הדנים בפלילים. הפרשנות ההלכתית המנחה מוכרת לשופטי הערכאות הדיוניות השונות. היא טבועה ומוטבעת אצלם עד שאין צורך לחזור ולפרוש את עיקריה חדשות לבקרים. אף על פי כן, אשרטט בקיצור נמרץ את הקווים הכלליים של ההנחיה ההלכתית שכן הפרשה דנן זוכה להתעניינות ציבורית מרובה. אמנם נדרשתי לאטמי אוזניים וחסמי עיניים עוצמתיים כדי לנטרל את שפעת ה"הצעות" המושפעות לפתחי באמצעות "שופרי" דעת הקהל, אולם סברתי שעלי להניח את הדעת שגזירת דין בנסיבות של הסדר טיעון אינה מדירה את השופט ממשימתו השיפוטית.

הסדרי טיעון היו ביסוד מוסד בשיטתנו השיפוטית. הם אינם מיוחדים רק לשיטה שלנו. הם משקפים צרכים מעשיים חשובים לצד אינטרס ציבורי המגולם במגמות שהולכות ומתפתחות במשפט הפלילי הרואות חשיבות בהידברות בין הצדדים להליך הפלילי, בהקניית משקל לנכונותו של נאשם לשאת באחריות למעשיו, ובאפקטיביות של הענישה המתקיימת בסמיכות זמן לביצוע העבירה.

לצד היתרונות של הסדרי טיעון גלומים בהם גם סיכונים שונים. יש חשש להרשעת נאשם חף מפשע נוכח נכונותו להודות במיוחס לו בשל הפיצוי העולה מן ההקלה בעונש והצמצום של כתב האישום. יש חשש לפגיעה בעקרון השוויון ויש חשש לכישלון התביעה במשוא פנים כלפי עבריין בעל מעמד או השפעה.

המגמה הבולטת בפסיקת בית המשפט העליון היא בדבר קבלה של הסדרי טיעון תוך העברתם דרך פריזמה של ביקורת שיפוטית שתכליתה לוודא ראש וראשונה בכל מקרה קונקרטי שלא מתקיים בו אחד מן החסרונות הללו של הסדרי הטיעון.

המשמעות היא שאף על פי שהסדר הטיעון מייתר את רוב מנין ובניין ההתנהלות הדיונית הפלילית, אין הוא שולל מן השופט את מחויבותו לקיים ביקורת ובחינה שיפוטיים של ההסדר ואין הוא שומט את הקרקע מתחת לפני מחויבות השופט לגזור את הדין.

השופט בהעבירו את הסדר הטיעון תחת בחינה וביקורת שיפוטית צריך לוודא בראשונה שההסדר מוצב על שיקולים ענייניים ואינו לוקה בפגם או פסול כלשהו. בשנייה עליו לבחון אם הסדר הטיעון מגלם בחובו איזון הולם בין שיקולי הענישה השונים לבין האינטרס הפרטי של הנאשם וציפיותיו. בשלישית, ייקבע השופט אם למרות העובדה שלא נפל בהסדר הטיעון פגם ועורכי ההסדר שיקפו בו את כל שיקולי הענישה הרלוונטיים, לא יצאה מתחת ידיהם תוצאה מוסכמת שהיא בלתי סבירה או בלתי מידתית [עיקרים אלה לקוחים מפסק הדין המקיף מפי השופטת, כתוארה אז, דורית ביניש בע"פ 1958/98 פלוני נ' מ"י, פ"ד נז(1) 577).

הטיעונים לעונש מכאן ומכאן
ב"כ המאשימה עו"ד גיא גורן
, העמיד את בית המשפט על כך שהמאשימה רואה את עבירת הסחיטה באיומים כעבירה חמורה מאוד דרך כלל ואת התנהלותה העבריינית של הנאשמת בפרשה דנן כחמורה אף היא אם גם ניתן לתאר נסיבות חמורות יותר של העבירה הזאת.

מידה של חומרה יש לראות בכך שמחשבת הסחיטה תוך הסתייעות בעבריין שאת היקף פעילותו המתגלגלת קשה לחזות מראש, יצאה מן הכח אל הפועל וגם השיגה את מטרתה. שהרי אטדגי "שוכנע" להתאים את דרכו לרצונותיה של הנאשמת.

בא כח המאשימה רואה כשיקול חשוב לקולא את העובדה שהנאשמת הודתה במעורבותה בפרשת הסחיטה, נטלה אחריות מלאה והביעה חרטה גמורה על מעשירה. שיתוף הפעולה שלה בהקשר לרקימת הסדר הטיעון הוא בעל ערך משלו מפני שהוא תורם לקידום הרלוונטיות של הענישה וממילא גם ליעילותה.

עם זה, לסברתו, אין מקום להקנות משקל רב לעובדה שהנאשמת התדרדרה מרום מעמדה הציבורי החברתי אל שפל המדרגה. זו נסיבה אובייקטיבית ויש לה השלכות לא פשוטות הן על הלך הרוח והנפש של הנאשמת והן על מעמדה החברתי ועל יכולותיה הכלכליות. אולם, כל זה מידה של הנאשמת בא לה ועל כן לא תוכל לראות בכך נימוק מקל.

התובע אינו מתעלם גם מן הפרסומים הקשים בעניין הנאשמת. הוא גורס שאין למערכת אכיפת החוק קשר לדבר. הדברים לא נעשו בכוונת מכוון מטעם גורמי האכיפה וממילא אי אפשר לשקול את השיקולים הללו בגדרו של גזר הדין.

ככל שיש נימוקים לקולא אין די בהם אלא כדי הסתפקות בעונש של מאסר לנשיאה בעבודות שרות. אין מקום להקלה מופלגת מעבר לכך.

באי כוחה של הנאשמת, עורכי הדין שחר חצרוני וששי גז, השתיתו את עתירתם להסתפק בעונש של מאסר מותנה על שלושה טעמים עיקריים.

ראשית נטען שעונשו של חזן נגזר בגין מסכת מעשי הסחיטה באיומים ל- 4 חודשי מאסר (המאסר "העודף" שהושת עליו הינו אלא הפעלת מאסר מותנה). חזן הוא לא רק המבצע העיקרי של פעולות הסחיטה באיומים אלא אף גם זה שהוא הוסיף להם פעולות מיוזמתו, אולי כדי לשרת אינטרסים שלו ויתר על כן מדובר בעבריין בעל "עומק" עברייני לא מבוטל שאין בשום פנים ואופן מקום להשוותו לכישלונה האחד והיחיד של הנאשמת בכל משך חייה.

שנית, לנאשמת רקע צמיחה והתנהלות חיובי ביותר. לא זו בלבד שבמו ידיה בנתה את מעמדה כזמרת מובילה בתחום הזמר המזרחי ובתחומי הזמר האותנטי העברי בכלל, אלא אף גם זו שהיא הייתה לגורם חברתי מוביל, מתנדבת לפעילות מבורכת אצל גורמים נזקקים שונים והיא הייתה דמות מופת לרבים ודמות מנהיגה ומקדמת בתוך משפחתה פנימה. על רקע זה נפילתה של הנאשמת היא איומה ופגיעותיה בה חמורות לאין ערוך מכל פגיעה שנפגע אדם רגיל מחשיפת מעשה עבירה שבוצע בידו. הוסף לכך את ההתפרצות התקשורתית המשפילה את התרומה הנוראה לכך שנעשתה על ידי גורם משטרתי כלשהו בפרסום התמונה מיום המעצר והרי לך נסיבה חזקה מאוד לצד הקולא.

שלישית, מעשה העבירה ממוקם בקצה התחתון של סולם הנסיבות המאפיינות עבירת סחיטה באיומים. הדבר נובע הן ממניעי העבירה והן מדרכי המימוש שלה. הנאשמת היא אם חד הורית שדאגתה לבנה יחידה היא ללא גבול. פגיעה בבן שלה ולו פגיעה על דרך של קנטור או השפלה או התעלמות משפילה, היא לדידה פגיעה בציפור נפשה. על כך היא איננה יכולה לעבור לסדר היום והפגיעות שאטדגי פגה בבנה העבירו אותה על שיקול הדעת הנורמטיבי הרגיל שלה. הנאשמת גם חשה שהיא איננה מצליחה לממש אצל אטדגי אינטרסים מוצדקים שלה, ביניהם כאלה שקיבלו תוקף מהחלטת הבורר והיא הייתה במידה מסוימת חסרת אונים מול המצב הזה. על כן סברה- אמנם באורח לא תקין ולא ראוי- שציון שמו של חזן כ"גב" עבורה יועיל כדי להקנות לה את מה שהיא זכאית לו. על פי זה הונעו פעולותיה תוך שהיא הקפידה שלא תיגרם לאטדגי פגיעה פיזית כלשהי. זו, אם כן, הפרה מזערית של הוראת הדין.

סיכום הטעמים הללו הוליך את ההגנה לטעון שהעונש הראוי בנסיבות העניין הוא עונש של מאסר מותנה. אין כל צורך במאסר בעבודת שרות שיהווה בנסיבות העניין בגדר תגובה עונשית בלתי מידתית.

גזר הדין
למשמע הטיעונים מכאן ומכאן התברר לי שהשאלה העיקרית המונחת לפתחי היא האם עונש של מאסר לנשיאה בעבודת שרות הוא תגובה עונשי מספיקה בנסיבות. לא הייתי צריך להעמיד לנגדי את האפשרות לשקול הסתפקות במאסר מותנה בלבד.

עבירה של סחיטה באיומים גם כשאין לה ביטויים פיזיים היא חותרת מתחת לפני הגנת חרות ההתנהלות העצמית של הפרט קורבן העבירה. היא לכן חותרת מתחת לפני הרעיון החברתי הבסיסי שכל פרט בחברה רשאי להתנהל כרצונו בתוך גדרים של חוק ומבלי שהתנהלותו פוגעת בזולת. מסגרת חברתית שבה כל דאלים גבר איננה מסגרת חברתית כל עיקר.

לי נראה שהנאומים הנרגשים שנשאו מפי הסנגורים התעלמו כליל מן ההשלכות של התנהגות הנאשמת על אטדגי ואפילו התובע מיעט בדבריו בקשר לכך. לדעתי בכך נעוץ עיקר החומרה והשאלה אם אטדגי נפגע פיזית וכלכלית פגיעה ממשית או פגיעה כלשהי כלל אינה חשובה או מכל מקום משקלה מועט.

במקרים רבים, אולי ברוב הפרשות שבאו לבירור לפני בתי המשפט המחוזיים ושעניינן עבירות סחיטה באיומים כללו התוצאות העונשיות מאסר של ממש. אכן היו גם עניינים שהענישה בהם הסתכמה במאסר לנשיאה בעבודות שרות ואפילו מאסר מותנה בלבד.
נוכח האמירה האחרונה הזאת, אני נכון לקבוע שעונש המאסר בעבודת השרות המוצע בידי התביעה איננו מופרז בקולתו ומשקף כהלכה את האיזונים השונים בין האינטרס הציבורי של לחימה בתופעה העבריינית של עבירות סחיטה לבין השיקולים הפרטניים המגולמים בנטילת האחריות של הנאשמת ובנכונותה לקבל על עצמה עונש בגין מעשיה שבסך הכל הם בגדר כשלון פלילי יחיד אצלה.

פרט לפרסום התמונה נושאת מספר העציר (שבהקשרה של החברה היהודית יש לביטוי מספר קונוטציה חמורה במיוחד) שאילו ידעתי שנעשה במכוון בידי גורם משטרתי הייתי מייחס לו משקל מקל רב, אינני יכול לראות בשאר הפרסומים שאין למדינה שליטה עליהם ואין דרך להלחם בהם משום שיקול מספיק להקלה בעונש.

איני חולק על רקעה החיובי המיוחד של הנאשמת. הדברים פורטו ונפרשו לפני ביריעה רחבה. אך משקלן של עובדות אלה קטן מאוד. מי שנכשל בעבירה שאין עמה מחשבה פלילית רשאי לזקוף לטובתו כשיקול להקלה בעונש את רוב מעשיו הטובים. מי שעובר עבירה וחוזר ושונה את מעשה העבירה בעיניים פקוחות אינו יכול לקבול על ההשלכות הקשות שחשיפת מעשה העבירה גורמת להם ואינו יכול לטעון בשל כך להקלה בעונש.

על פי מכלול השיקולים האמורים החלטתי לגזור את עונשה של הנאשמת ל- 18 חודשי מאסר שמהם 6 חודשים לנשיאה בפועל. יתר המאסר על תנאי ל- 3 שנים מהיום והתנאי הוא שלא תעבור עבירה של איומים או עבירה שיש בה יסוד של איום והיא פשע או עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.

הנאשמת תישא את עונש המאסר בפועל בעבודת שרות באולפנת בני עקיבא "צפריה" החל מיום 9.1.12 בתנאים שקבע הממונה על עבודות השרות.

אציין שלקחתי בחשבון את העובדה שהנאשמת הייתה עצורה במשך 17 ימים אך אינני כולל הוראה ל"ניכוי" התקופה מפרק המאסר.
זכות ערעור כדין.

ניתנה והודעה היום כ"ג תשע"ב, 19/12/2011 במעמד הנוכחים.
_______________________
דר' עודד מודריק, שופט
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"פ 11-08-43978 מדינת ישראל
נ' 19 דצמבר 2011
צנעני ואח'









פ בית משפט מחוזי 43978-08/11 מדינת ישראל נ' מרגלית צנעני (פורסם ב-ֽ 19/12/2011)