פסקי דין על פקיד השומה | פסקי דין על חיפה | פסקי דין על אריה רוזנברג

220/72 עא     25/12/1972




עא 220/72 פקיד השומה, חיפה נ' אריה רוזנברג




(פד"י כז (1) 180)

(פד"י כז (1) 180)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 220/72


השופטים:
כבוד מ"מ הנשיא זוסמן


כבוד השופט ויתקון
כבוד השופט י' כהן


המערער:
פקיד השומה
, חיפה



ע"י ב"כ עו"ד ע' רובין
, סגן בכיר לפרקליט המדינה

נ ג ד

המשיב:
אריה רוזנברג


ע"י ב"כ עו"ד ד"ר י' אנגל


ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, חיפה

(השופט א' פרידמן)
, מיום 3.3.72, ב-עמ"ה 204/71, לפיו נתקבל ערעור המשיב, בוטל צו המערער, והוחלט כי חישוב המס על הכנסת אשתו של המשיב ייעשה בנפרד.


פסק-דין

השופט ויתקון
:
זהו ערעורו של פקיד שומה על פסק-דין בית-המשפט המחוזי, בו הוחלט שהמשיב רשאי לתבוע כי חישוב המס על הכנסת אשתו ייעשה בנפרד.

כידוע, הכנסתה של אשה נשואה החיה עם אישה, דינה, לעניין מס הכנסה, שיראוה כהכנסתו של האיש והיא תחוייב על שמו בחישוב מאוחד (סעיף 65 לפקודת מס הכנסה); ואילו הכנסתה של האשה מיגיעתה האישית בעסק או במשלח-יד או מעבודה רשאים הוא או היא לתבוע חישוב נפרד בגינה (סעיף 66 (א) לפקודה). ברם, כדי שלא תנוצל רשות זו לרעה, קבע שהמחוקק בסעיף 66 (ב) שהיא תינתן רק "אם הכנסת בן-הזוג האחד באה ממקור הכנסה שהוא בלתי-תלוי במקור ההכנסה של בן-הזוג השני". וכיון שעדיין הרבו להערים על החוק, בא המחוקק והבהיר באותו סעיף כי לא יראו הכנסת בן-הזוג כהכנסה ממקור בלתי-תלוי, כשהיא באה מעסקו או ממשלח-ידו של בן-הזוג השני, מחברה אשר בה יש לשני בני-הזוג או לבן-הזוג השני זכות בהנהלה או 10% מזכויות ההצבעה או מ"שותפות אשר בה יש לשני בני-הזוג או לבן-הזוג השני, במישרין או בעקיפין, 10% לפחות מהונה או מהזכות לרווחיה....." אך כמו לגבי חברה כן לגבי שותפות ראה המחוקק להמתיק את הגזירה בצרפו את המילים: "אלא אם היתה לאשה הכנסה כאמור מהשותפות זמן סביר, ולא פחות משנה, לפני נישואיה או לפני שלבעלה היתה זכות כלשהי, במישרין או בעקיפין, בשותפות".

עד כאן החוק וכעת העובדות. לבעלה הקודם של אשת המשיב היה עסק. הלה נפטר ביום 29.7.66, ולפי צו-הירושה עבר עסקו כלהלן: מחצית
לבנו הכבור מנישואיו הקודמים, רבע לאלמנתו ורבע לבן אלמנתו מנישואיה הקודמים. במרס 1968 נישאה האלמנה למשיב, ואז העביר להם הבן הבכור את מחציתו בעסק, כך שהיו להם ביחס 75%, והם חילקו ביניהם חלק זה שווה בשווה. יוצא איפוא שבתקופה של כשנה ומחצית השנה מאז פטירת בעלה הקודם ועד לנישואיה למשיב, היתה לאשה הכנסה מהשותפות. אם כך, על שום מה מסרב המערער להכיר ברשות בני-הזוג לתבוע חישוב נפרד?

שתי טענות בפי המערער, אחת קלושה מחברתה. אחת אומרת שכשקבע המחוקק את הסייג בדבר היות האשה בעלת הכנסה עוד מלפני נישואיה, עדיין לא קבע קביעה חיובית, שבהתקיים תנאי הסייג יראו את הכנסתה כהכנסה ממקור שהוא בלתי-תלוי במקור הכנסת אישה. התשובה לטענה זו היא שאם לא קבע המחוקק את זאת, הוא לא קבע כלום. עוד לפני תיקון החוק שהוסיף את הסייג האמור נפסקה הלכה כי אין הכנסת האשה באה ממקור בלתי-תלוי במקור הכנסת אישה, כששניהם שותפים בעסק משותף:
פויכטונגר נ' פקיד השומה
, תל-אביב, ע"א 82/60, גבריאל פויכטונגר נגד פקיד השומה
, תל-אביב 4 (מרכז): פד"י, כרך יד, ע' 1366; פי"ם, כרך מח, ע' 80.
בא התיקון ונתן להלכה זו לבוש סטטוטורי (תוך קביעת מינימום של 10% לאינטרס המשותף בשותפות) כך שלמעשה אין לך בני-זוג, שהם שותפים באותה שותפות ושמקורות הכנסותיהם עשויים להיות בלתי-תלויים זה בזה. ברור שתלות זו קיימת גם בתנאים האמורים בסיפא שלסעיף 66 (ב), דהיינו, כאשר "היתה לאשה הכנסה כאמור מהשותפות זמן סביר ולא פחות משנה לפני נישואיה או לפני שלבעלה היתה זכות כלשהי, במישרין או בעקיפין, בשותפות". אפשר וצריך לומר איפוא – כי אחרת אין להוראה זו כל טעם – שבאותו מקרה עומדת לבני-הזוג זכותם לפי סעיף 66 (א) לתבוע חישוב נפרד על-אף שמקורות הכנסותיהם תלויים זה בזה.

וזאת טענתו השניה של המערער. הוא טען שהסייג אינו חל אלא במקרה שלא השתנה מאומה בחלקי האיש והאשה בשותפות מלבד היכנסם לברית נישואין זה עם זה. לשון אחרת, רק אם היו לבני-הזוג אותן הכנסות מהשותפות כבר לפני הנישואין, לא יהפכו הנישואין את מקורות הכנסותיהם לתלויים זה בזה. טענה זו מופרכת מעיקרה. ראשית, אין מאומה בלשון החוק המצדיק פירוש מצמצם כזה. שנית, אותו פירוש מתעלם מהמילים "לפני נישואיה או לפני שלבעלה היתה זכות כלשהי.... בשותפות". לפי מילים אלו ייתכן שגם לאחר נישואיה היתה לאשה הכנסה משותפות במשך זמן סביר ולא פחות משנה, ורק לאחר-מכן נכנס אישה לשותפות. שלישית, כלום נקבל פירוש שלפיו יהא הבדל בין המקרה שבו ייכנס האיש לשותפות רגעים ספורים לפני החופה לבין המקרה שבו ייכנס מייד לאחר-מכן? ורביעית, כוונת המחוקק היתה ברורה: אשה שבדעתה להינשא אין להכביד עליה על-ידי ביטול זכותה להוסיף ולקבל הכנסה מעסק, שהיתה לה קודם לכן במשך זמן סביר, כהכנסה המחושבת בנפרד מהכנסת אישה, על-אף היותו לשותף.

לא אוכל אלא להביע את מורת-רוחי על שלטון המטריד את האזרח ואת בתי-המשפט בטענות חסרות טעם כאלה. הערעור נדחה. על המערער לשלם למשיב הוצאות בסיכום כולל של 1,000 לירות.

ניתן היום, כ' בטבת תשל"ג (25.12.1972).








עא בית המשפט העליון 220/72 פקיד השומה, חיפה נ' אריה רוזנברג, [ פ"ד: כז 1 180 ] (פורסם ב-ֽ 25/12/1972)