פסקי דין על ירון אברהם רוזנפלד | פסקי דין על כחול וירוק בעמק בע"מ

1041-01/10 א     19/12/2011




א 1041-01/10 ירון אברהם רוזנפלד נ' כחול וירוק בעמק בע"מ








בית משפט השלום בנצרת



ת"א 1041-01-10 רוזנפלד נ' כחול וירוק בעמק בע"מ






בפני

כב' השופט
ערפאת טאהא


התובע

ירון אברהם רוזנפלד


נגד



הנתבעת

כחול וירוק בעמק בע"מ





פסק דין



מבוא

ביום 6/6/08 נחתם בין התובע, כלכלן במקצועו, לבין הנתבעת הסכם ולפיו, התחייב התובע לבדוק ולטפל בחיובי הארנונה של הנתבעת במטרה לחסוך במס הנדרש. בתמורה למתן השירות התחייבה הנתבעת לשלם לתובע 35%
מסך המס הנחסך ומכל החזר כספי שיגיע לנתבעת כתוצאה ממתן השירות.

בכתב התביעה טען התובע, כי בעקבות פניות שלו למועצה האזורית עמק יזרעאל (להלן: "המועצה"), בכתב ובעל פה, בוטלה דרישה רטרואקטיבית ששלחה המועצה לתשלום הארנונה בסך 221,593 ₪, וכן הופחת סכום המס בו חויבה הנתבעת בסך 50,306 ₪. לאור האמור ובהתאם למוסכם, שלח התובע לנתבעת דרישה לתשלום סך 110,857 ₪, אשר מהווה 35% + מע"מ מהסכום של 271,899 ₪ (211,593 ₪ +
50,306₪).

הנתבעת לא הסכימה לשלם את הסכום הנדרש וטענה, כי השירות שניתן על ידי התובע כלל לא גרם להפחתת סכום המס הנדרש, והוא אף העמיד את הנתבעת, כפי שיפורט בהמשך, בסיכון לתשלום סכומי מס הרבה יותר גבוהים מדרישות המס ומחיובי המס בהם חויבה. מאחר שהתובע לא גרם להפחתת חיובי המס או להחזר כספי כלשהו, אין מקום לחיובה בשכר טרחה.


עובדות שאינן שנויות במחלוקת

לאחר החתימה על ההסכם שבין הצדדים, שלח התובע למועצה מכתב השגה מיום 9/9/08 בו הוא פירט את טענותיו באשר לחיוב הנתבעת בארנונה וטען, בין היתר, כי הנתבעת חויבה בתעריפים הרבה יותר גבוהים מהתעריפים אותם אמורה הייתה המועצה לחייב אותה. על בסיס טענה זו וטענות נוספות שפורטו באותו מכתב, ביקש התובע מהמועצה "לבטל את החיובים שהוצאו לשנים 1999-2008 ולהוציא תחתם חיובים מתוקנים בהתאם לטענות המשיגה...".

במכתב תשובה שנשלח לנתבעת ביום 4/11/08, דחה מנהל הארנונה את טענות התובע על הסף וקבע, כי המועד להגשת השגה חלף ולפיכך אין לראות במכתב התובע מיום 9/9/08 משום השגה על דרישות התשלום, כהגדרתה וכמשמעותה בחוק. מנהל הארנונה אף התייחס לטענות גופן ודחה אותן מכל וכל. בהמשך המכתב קבע מנהל הארנונה, כי "לאחר בדיקה נוספת שערכה המועצה בעניין חיובכם בקרקע התפוסה במהלך השנים 2001-2008, נמצא כי ההנחה ניתנה שלא כמצוות הדין ומטעם זה הויתור על הארנונה מבוטל וחובך המצטבר נכון להיום הינו: 221,593.50 ₪".

בסעיף 6 למכתב כתב מנהל הארנונה, כי "מכל הטעמים המפורטים לעיל, ההשגה נדחית. המועצה תפעל לגביית הארנונה המגיעה מחברת כחול ירוק בעמק בע"מ (הנתבעת – ע.ט.), לפי כל הסמכויות המוענקות לה בדין, ובהתאם להוראות כל דין".

אין מחלוקת, כי המועצה לא שלחה לנתבעת דרישה נוספת לתשלום הסכום של 221,593 ₪ שחויבה לשלם באופן רטרואקטיבי. יתרה מכך, מעדות שגיא וייץ, מנהל מינהל הכנסות המועצה ואחראי מכוח תפקידו זה על מינהל הכנסות המועצה, עולה כי דרישת המועצה מהנתבעת לשלם את החוב הרטרואקטיבי כלל לא נקלטה במחשבי המועצה ולא בוצעה כל פעולת חיוב בפועל עד היום.

טענות הצדדים

בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו טוען התובע, כי לאחר קבלת החלטת מנהל הארנונה בהשגה ולפיה חויבה הנתבעת באופן רטרואקטיבי בתשלום סכום של 221,593 ₪, סוכם בינו לבין מנהל הנתבעת, כי הוא ימשיך לטפל בדחיית ההשגה ובחיוב הרטרואקטיבי. בעקבות סיכום זה, כך נטען, שלח התובע מכתב התראה מיום 23/12/08 אל מנהל הארנונה בו נטען, בין היתר, כי "..החיוב הרטרואקטיבי על ידי המועצה מהווה חזרה אסורה משיקול דעת הרשות המנהלית אשר זכתה לאיסור מוחלט בפסיקת בית המשפט העליון..". לטענתו, בעקבות אותו מכתב, הוא שוחח מספר פעמים עם מנהל הגביה במועצה וסיכם עמו, כי יבוטל החיוב הרטרואקטיבי וזאת כנגד תשלום יתרת חובה של הנתבעת לאחר הפחתת סכום של 50,306 ₪ מחיובי הארנונה. התובע המשיך וטען, כי "בהתאם לדברי מנהל הגביה במועצה, ההסכמות כנ"ל קיבלו את אישורם של הגורמים הרלבנטיים במועצה לרבות מנהל הארנונה ויועצה המשפטי". על סמך האמור, ביקש התובע לקבל את התביעה במלואה.

הנתבעת טענה מנגד, כי הטיפול של התובע בחיובי הארנונה שלה כלל לא גרמו להפחתת או לביטול חיובי הארנונה בהם חויבה. לטענתה, הפעולות שביצע התובע רק העמידו אותה בסכנת תשלום סכום נוסף של 221,000 ₪, שהדרישה לתשלומו באה בעקבות מכתבו של התובע מיום 9/9/08. הנתבעת כפרה בטענת התובע, כי הוא שלח את המכתב מיום 23/12/08 ושבו דרש כביכול מהמועצה לבטל את החיוב הרטרואקטיבי
וכפרה בטענתו, כי הוא ניהל מגעים, שיחות או פגישות כלשהם במטרה לבטל את החיוב הרטרואקטיבי. לטענתה, בעקבות החלטת מנהל הארנונה בהשגה ביקש המנכ"ל שלה, מר נעם פרדקין, מהתובע להפסיק את הטיפול בענייניה של הנתבעת לאור הסיכון לתשלום מאות אלפי שקלים שלא נדרשו ממנה לפני תחילת טיפולו של התובע. לדברי מר פרדקין, לאחר מתן ההחלטה בהשגה הושגה הבנה בינו לבין הגורמים הרלבנטיים במועצה ולפיה, הנתבעת תחזור מטענותיה לעניין חיובה בארנונה ביתר, ואילו המועצה לא תדרוש תשלום החיוב הרטרואקטיבי.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים ואת סיכומיהם ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. הטעם לכך הוא שלא עלה בידי התובע להוכיח, כי הפעולות בהן נקט והטיפול שלו בחיובי הארנונה גרמו להפחתת החיובים בהם חויבה הנתבעת, או לביטול הדרישה הרטרואקטיבית לתשלום ארנונה, שהועלתה בהחלטת מנהל הארנונה בהשגה שהגיש התובע בשמה של הנתבעת. משלא הוכח כי חיוב כלשהו הופחת או בוטל עקב וכתוצאה מהטיפול של התובע, אין מקום, בהתאם להראות ההסכם, לחיוב הנתבעת בתשלום סכום כלשהו.

כאמור, התובע טען בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו הנגדית, כי לאחר קבלת החלטת מנהל הארנונה בהשגה, נשלח על ידו מכתב מיום 23/12/08, שבו הוא מבקש, בין היתר, לבטל את החיוב הרטרואקטיבי. בעקבות מכתב זה, כך נטען, ניהל התובע שיחות ומגעים עם מנהל מחלקת הגביה, וסיכם עמו, כי החיוב הרטרואקטיבי יבוטל.

לא נתתי אמון בגרסתו של התובע בעניין זה. בגרסת התובע התגלו תמיהות וסימני שאלה, אשר מכרסמים באמינות גרסתו באשר לעצם משלוח המכתב מיום 23/12/08, באשר למגעים ולשיחות שהוא ניהל עם מנהל הגביה ובאשר לסיכום אליו הגיע לביטול החיוב הרטרואקטיבי.

התובע לא פירט בתצהיר עדותו הראשית כיצד שלח את המכתב מיום 23/12/08, האם המכתב נשלח בדואר רשום, בדואר רגיל, או שמא נמסר ידנית למועצה ואם כן – למי הוא נמסר. התובע אף לא הציג ראיה כלשהי שיש בה כדי לתמוך בגרסתו, כי המכתב אכן נשלח, כי המכתב נשלח במועד שצוין עליו, וכי הוא התקבל במועצה. תמוהה עוד יותר העובדה שהמכתב שצירף התובע לתצהיר אינו נושא חותמת נתקבל מטעם המועצה, והוא אפילו לא זכה לתשובה כלשהי מטעם מנהל הארנונה על אף שהמכתב ממוען אליו.

יתרה מכך, על אף שהמכתב נשלח כביכול ביום 23/12/08 ועל אף שהתובע לא זכה לתשובה בכתב מטעם המועצה, הוא לא ראה לנכון לפנות למועצה במכתב נוסף בו הוא מבקש מן המועצה להשיב לאותו מכתב, ולא עשה דבר על מנת להניע את המועצה לתת תשובה כלשהי לאמור באותו מכתב.

העובדה שהתובע לא פנה למועצה במכתב נוסף במטרה להניע אותה להשיב לפנייתו והעובדה שעד היום לא התקבלה תשובת המועצה בכתב לאותו מכתב, מעוררות ספק רב באמיתות טענתו של התובע בעניין עצם משלוח המכתב.

זאת ועוד, בסעיף 10 לכתב התביעה טען התובע, כי בעקבות תשובת מנהל הארנונה בהשגה, הוכנה על ידו "הודעת ערר" שהוגשה למועצה, אך לא הזכיר כלל את המכתב מיום 23/12/08 ולא טען, כי נשלח על ידו מכתב כאמור. הוא אף לא צירף את הודעת הערר שלטענתו הוגשה על ידו. שוב, העובדה שהמכתב מיום 23/12/08 לא צורף על ידי התובע לכתב התביעה וכלל לא הוזכר בין הפעולות שננקטו על ידו לשם ביטול הדרישה הרטרואקטיבית אף היא פוגעת באמינות גרסתו באשר לעצם משלוח המכתב.


כאמור, התובע טען עוד, כי בעקבות משלוח המכתב מיום 23/12/08, פנה אליו מנהל הגביה במועצה במספר הזדמנויות וסיכם עמו, כי החיוב הרטרואקטיבי יבוטל וחוב הארנונה יופחת בסכום של 50,306 ₪.


גם בגרסה זו לא נתתי אמון, וכמה טעמים לדבר;

ראשית
, התובע לא הציג שום אסמכתא שיש בה כדי להעיד על המגעים שניהל עם מנהל הארנונה, מספר השיחות או הפגישות שהתנהלו ותאריכי הפגישות והשיחות שהתנהלו ככל שהתנהלו. הוא אף לא הציג שום מסמך שיש בו כדי לתמוך בגרסתו באשר לסיכום אליו הגיע עם מנהל הגביה באשר לביטול החוב הרטרואקטיבי. בחקירתו הנגדית טען התובע, כי הוא קיבל מסמך ממנהל הגביה המעיד על ביטול החיוב הרטרואקטיבי. מסמך כאמור לא הוגש, והתובע לא ידע לתת הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, מדוע המסמך לא צורף.

שנית
, התובע לא נתן הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת מדוע ההסכם לביטול החיוב הרטרואקטיבי נערך בעל פה, ומדוע לא נערך הסכם בכתב. יתרה מכך, התובע לא נתן הסבר כלשהו מדוע ההסכם נערך מול מנהל הגביה של המועצה, מדוע למנהל הגביה יש סמכות למחול על חוב של מאות אלפי שקלים, ומדוע לא עמד על כך שייערך הסכם בכתב מול הגורמים המוסמכים במועצה, כגון עם מנהל הארנונה, ראש המועצה והגזבר. הטענה שהתובע הגיע להסכם בעל פה עם מנהל הגביה ולפיו ויתרה המועצה על חוב העולה על 221,000 ₪ אינה יכולה להתקבל, הן משום שלא הוצגה תשתית ראייתית מינימאלית שיש בה כדי להעיד על קיומו של הסכם והן משום שהסכם כזה, גם אם נערך, הינו הסכם בלתי חוקי, שאין בו כדי לחייב את המועצה.

שלישית
, בסעיף 10 לכתב התביעה טען התובע באופן סתמי וכללי, כי לאחר הגשת הודעת ערר למועצה בעקבות החלטת מנהל הארנונה בהשגה, פנה התובע למועצה ולאחר משא ומתן עמה הושגה אותה הסכמה לביטול החוב הרטרואקטיבי ולהפחתת חוב הארנונה בכ-50,000 ₪. מכיוון שבכתב התביעה לא פירט התובע את המועדים
בהם פנה למועצה ואת שמות האנשים שניהל עמם משא ומתן, הוא נדרש בשאלון שהופנה אליו על ידי הנתבעת לתת פרטים מדויקים הנוגעים למועדי הפניות ושמות האנשים איתם היה במגעים (שאלות 10 ו-11 לשאלון).

בתצהיר התשובות לשאלון (מוצג נ/1) טען התובע, שוב באופן כללי וסתמי, כי "התקיימו דיונים ומו"מ טלפוניים עם מנהל הגביה ועם היועמ"ש למועצה, לאורך תקופת טיפולי בעניין" (תשובה לשאלה 10). בתשובה לשאלה 11 טען התובע, כי "לאחר דחיית ההשגה התנהל המו"מ בעיקר סביב הטענה ולפיה חוייב הנתבע בחיובים בלתי חוקיים, עד להשלמתו בפשרה".

אין זכר לשמות האנשים איתם ניהל התובע משא ומתן, אין זכר לתאריכי הפניות שלו למועצה בעניין זה, וכמובן לא צורפו תרשומות או תכתובות כלשהן שיש בהן כדי לתעד את הפניות שלו למועצה ואת הסיכומים שהושגו בעקבות אותן פניות. זאת, על אף שהתובע נדרש במפורש לפרט את שמות האנשים איתם ניהל משא ומתן ואת מועדי השיחות והפגישות שהתנהלו לטענתו. שוב, העובדה שהתובע לא ראה לנכון לתת פרטים כנדרש אף היא מכרסמת באמינות גרסתו באשר למאמצים ולפעולות שנעשו על ידו במטרה להפחתת חוב הארנונה וביטול הדרישה הרטרואקטיבית.

רביעית
, על אף שהתובע טען, כי הוא הגיע להסכם בדבר ביטול דרישת התשלום הרטרואקטיבי והפחתת החוב עם מנהל הגביה ועל אף שבתצהיר התשובות לשאלון הוא טען, כי ניהל מגעים אף עם היועץ המשפטי של המועצה, לא ראה התובע לנכון לזמן אף אחד מהם להעיד מטעמו. נהפוך הוא, מנהל הגביה, מר שגיא וייץ, זומן לעדות על ידי הנתבעת דווקא, ובעדותו לפני העיד, כי המכתב מיום 23/12/08, שכביכול שלח התובע למועצה בעקבות ההחלטה בהשגה, לא מוכר לו (עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 4), וכי לא זכורה לו שיחה שניהל עם התובע בעניין זה לאחר מתן ההחלטה בהשגה. להלן הקטע הרלבנטי מעדותו של מר וייץ בעניין זה:


"ש:
אחרי ההתכתבויות, היו לך שיחות עם מר פרדקין ו\או עם התובע?

ת:
עם פרדקין הייתה לי בטוח שיחה כי הוא בא לשלם ועם התובע אני לא זוכר אם הייתה לי איתו שיחה לאחר המקרה. יכול להיות שהיו שיחות אבל לא בעניין הזה"
(עמ' 10, שורות 25-27).

הנה כי כן, עפ"י עדותו של מר וייץ, שהייתה מקובלת עליי, אין כל בסיס לטענות התובע שהוא ניהל עמו משא ומתן לאחר ובעקבות משלוח המכתב מיום 23/12/08 ואין כל בסיס לטענה שהוא סיכם עמו על ביטול החיוב הרטרואקטיבי והפחתת החוב בכ-50,000 ₪.

בהמשך נשאל מר וייץ כיצד, אם כן, נפתרה בעיית הארנונה של הנתבעת והשיב:

"השארנו את המצב כפי שהיה למעט תיקון קל, למיטב ידיעתי. כפי שרשום בתשובה להשגה"
(עמ' 10, שורה 24).

גרסתו של מר וייץ שומטת את הבסיס לטענות התובע שכביכול הוא ניהל עמו משא ומתן, וסיכם איתו על ביטול החיוב הרטרואקטיבי. משא ומתן כנטען כלל לא התנהל והתובע מעולם לא הגיע להסכם עם מר וייץ או עם גורם אחר מוסמך מטעם המועצה באשר לביטול החיוב הרטרואקטיבי, או להפחתת החוב המקורי.

טענות התובע לעניין הסכם אליו הגיע עם המועצה בדבר ביטול החוב הרטרואקטיבי והפחתת החוב המקורי, מבלי שנערך הסכם בכתב ומבלי שדאג לקבל אסמכתא לנטען, נראות לי תמוהות עוד יותר לאור הוראת סעיף 11 להסכם, אשר קובע:

"מועד תשלום שכר הטרחה יהיה תוך 10 ימים מיום קבלת החשבון מאת היועץ (התובע-ע.ט.) אשר יוגש ללקוח (הנתבעת-ע.ט.) לאחר קבלת ההחזר או אישור אחר המעיד על החיסכון במס"
.

הנה כי כן, בהתאם למוסכם, תנאי מוקדם לתשלום שכר טרחתו של התובע, הוא החזרת כספים בפועל מהמועצה לנתבעת או הצגת אישור בכתב מטעם המועצה המעיד על הפחתת חוב הארנונה. ההסכם נוסח על ידי התובע עצמו, כך שהוא היה מודע לאמור בו, לרבות לדרישה המחייבת אותו להציג אישור בכתב המעיד על הפחתת החוב או ביטולו.

כאמור, התובע לא הציג אישור כלשהו המעיד על ביטול חוב הארנונה או הפחתתו, ומשעומת עם דרישת סעיף 11 להסכם, הוא טען, כי קיבל אישור על ביטול והפחתת החוב ממר וייץ. אישור כאמור לא הוצג מעולם. יתרה מכך וכפי שפורט לעיל, עדותו של מרץ וייץ אף סותרת את עדות התובע בעניין זה. עולה, אם כן, כי לאור הוראת סעיף 11 להסכם הדורשת מהתובע להציג אישור בכתב כתנאי לתשלום, יש לתת לעובדה שהתובע לא הציג אישור כאמור משקל רב. בהתאם לכך ובהעדר אישור כאמור, אין מנוס מהמסקנה שחוב הארנונה לא בוטל ולא הופחת עקב טיפולו של התובע בדרישות שנשלחו לנתבעת.

מעבר לנדרש אציין עוד, כי עדות התובע באשר לפניות שלו למועצה ולמגעים שניהל עם נציגיה לאחר דחיית ההשגה על ידי מנהל הארנונה, היא בגדר עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. בהתאם להוראת סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א – 1971, "פסק בית משפט המשפט אזרחי" על סמך עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, "ייפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו". דרישת ההנמקה אינה דרישה של מה בכך, ואין די בציון העובדה שהעדות הייתה מקובלת על בית המשפט, או שהייתה אמינה בעיניו, שכן עדות שלא הייתה אמינה, אין לקבל בין אם מדובר בעדות יחידה של בעל דין ובין אם מדובר בעדות אחרת. כדי שבית המשפט יבסס את הכרעתו על עדות יחידה של בעל דין, עליו להציג נימוקים כבדי משקל הנוגעים, בין היתר, לעקביות הגרסה, הגיונה והשתלבותה במערך הראייתי שהוצג.

בענייננו, לא זו בלבד שלא מצאתי נימוקים כלשהם, אשר מצדיקים ביסוס ההכרעה על עדותו של התובע, אלא קיימים במקרה דנן נימוקים כבדי משקל, אשר מחייבים דחיית גרסתו. נימוקים אלה פורטו בהרחבה לעיל, ואין צורך לחזור עליהם.

סוף דבר

התובע לא הוכיח, כי הטיפול שלו בחובות הארנונה של הנתבעת גרם להפחתת המס בצורה כלשהי. בנסיבות אלו, התובע אינו זכאי לשכר טרחה, ודין תביעתו להידחות.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.


ניתן היום,
כ"ג כסלו תשע"ב, 19 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 1041-01/10 ירון אברהם רוזנפלד נ' כחול וירוק בעמק בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/12/2011)