פסקי דין על א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות | פסקי דין על אברהם מזרחי |

2987-02/11 העז     21/12/2011




העז 2987-02/11 מדינת ישראל נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ, אברהם מזרחי








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



הע"ז 2987-02-11 מדינת ישראל
נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ
ואח'

תיק חיצוני
:




בפני

כב' השופטת
אופירה דגן-טוכמכר


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

1. א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ
2. אברהם מזרחי



החלטה

בפני
בקשה להורות על ביטול כתב האישום מחמת התיישנות, שיהוי והגנה מן הצדק, כאשר על העובדות שלהלן אין חולק:


א.
העבירה המיוחסת לנאשמת בכתב האישום בוצעה ביום25/11/03.

ב.
ביום 30/01/06 נשלחה לנאשמת 1 הודעת תשלום קנס מנהלי בגין העבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

ג.
בסמוך לאחר מכן, ביום 13/2/06, הנאשמת שלחה למאשימה בקשה לביטול כתב האישום ובקשה להשפט.

ד.
ביום 19/5/08 נשלחה לנאשמים הודעה על כי הבקשה לביטול כתב האישום נדחתה, וניתנה להם ארכה להגיש בקשה להארכת מועד להשפט.

ה.
ביום 3/6/08 הגישו הנאשמים בקשה להשפט.

ו.
ביום 2/2/11
הוגש כתב האישום בתיק דנן.

ב"כ הנאשמת טוען כי דינו של כתב האישום להמחק מטעמים של התישנות ושיהוי, בחלוף למעלה מ- 7 שנים למן ביצוע העבירה, ובחלוף למעלה מ -5 שנים ממועד ביצוע פעולת החקירה האחרונה בתיק (אשר אין חולק כי בוצעה ביום 8/1/04). עוד נטען כי יש פגם בהתנהלות המאשימה אשר בשנת 2010 החזירה את העניין להליך של גבית קנס מנהלי על אף בקשתה של הנאשמת להשפט, ואף ניסתה להתנות את ביטול ההליכים המנהליים שננקטו נגד הנאשמת שלא כדין, בתנאים שונים.
עוד נטען כי דינו של כתב האישום להמחק מחמת חוסר עניין לציבור, בשים לב למשך הזמן שחלף למן מועד ביצוע העבירה, כאשר העסק בו בוצעה העבירה נסגר לפני שנים רבות.
ב"כ המאשימה טוען כי דין הבקשה להדחות. בטיעוניו הפנתה להוראות סעיף 22א לחוק העבירות המנהליות וטוען כי מיום הגשת הבקשה להשפט ועד למועד הגשת כתב האישום לא חלפו 5 שנים ולפיכך הגשת כתב האישום איננה נגועה בהתיישנות. אשר לטענת ההגנה מן הצדק עמדת המאשימה היא כי השיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום איננו מקים עילה להגנה מן הצדק, הגנה שאותה יש לשמור למקרים חריגים וקיצוניים בהם מתרשם בית המשפט כי מדובר בהתנהלות נפסדת של הרשות או בהתעמרות בנאשם.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להדחות.

התיישנות
אין חולק כי עניין לנו בעבירה מסוג עוון, שתקופת ההתיישנות שנקבעה לה עומדת על 5 שנים.
כידוע, סעיף 9 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב - 1982 קובע כדלקמן:
בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר.

סעיף 22א (ב) לחוק העבירות המינהליות, התשמ"ו – 1985
מוסיף וקובע כי :
לענין התיישנות עבירה כאמור בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בכל חיקוק אחר הקובע מועד התיישנות עבירה, לפי הענין, יראו את מועד הטלת הקנס כמועד ההעמדה לדין, ואולם אין במועד הקבוע בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי או בחיקוק כאמור, לפי הענין, כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי חוק זה או להמיר כתב אישום בקנס מינהלי, אף אם עבר אותו מועד.

על יסוד האמור בהוראות החוק ניתן לקבוע כי בענייננו אירעו מספר אירועים מנתקים כמשמעם בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי והם : במועד זה הטלת הקנס המנהלי, ובהגשת שתי הבקשות להשפט.
יובהר כי סעיף 22א לחוק העבירות המינהליות
נחקק במסגרת תיקון מס' 4
לחוק, אשר נכנס לתוקף לפני ביצוע העבירה המיוחסת לנאשמים. תחילתו של התיקון (למעט סעיף 4 בו אשר אינו רלוונטי לענייננו), נקבעה ליום 21.5.2003 (שישה חודשים מיום פרסומו) ומכל מקום בע"פ 24/09 מ"י נ' איתן ארמי נקבע כי תחולתו רטרואקטיבית.
מאחר שברצף שבין ביצוע העבירה לבין הגשת כתב האישום לא חלפו 5 שנים רצופות ללא אירוע מנתק, הרי שהעבירה לא התיישנה, ואין מניעה להגיש בגינה כתב אישום.

הגנה מן הצדק
הנאשמת טוענת כי השיהוי בו לוקה הגשת כתב האישום הביא לפגיעה של ממש ביכולה להתגונן בהליך.
הגם שהדעת אינה נוחה, וזאת בלשון המעטה, מהתנהלות רשויות החקירה והתביעה בתיק זה (כמו גם בתיקים אחרים) אין בידי לקבל את טענת הנאשמת להגנה מן הצדק מנימוקיה.
אציין כי העובדה שממועד ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום חלפו למעלה מ- 8 שנים היא עובדה מטרידה, ואולם, הסחבת שבה לוקה התנהלות המאשימה בתיק זה, למרבה הצער, איננה יוצאת דופן, ואפשר אף לומר כי עיון בתיקים דומים מעלה כי במקרים רבים לוקה התנהלות המאשימה בסחבת בלתי סבירה, שיש בה כדין לפגום באפקטיביות של ההליך הפלילי.
מטבע הדברים, חלוף הזמן עשוי להשכיח מהעדים הרלוונטים את העובדות הצריכות לעניין, מסמכים עלולים להעלם במרוצת השנים, והיכולת של בית המשפט לברר את האשמה נפגעת.
ואולם, הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם לעולם מוטל על המאשימה, ואילו הספק שעשוי לעורר חלוף הזמן, יפעל, לעולם, לטובת הנאשם. בשלב זה, שבו טרם נשמעו ראיות התביעה וטרם נשמעו עדויות וטענות ההגנה, לא ניתן להעריך עד כמה, בנסיבות העניין, חלוף הזמן ישפיע על יכולתה של התביעה להוכיח את אשמתם של הנאשמים מעל לספק סביר. לפיכך, וככל שנגרם למי מהצדדים נזק ראייתי כתוצאה מחלוף הזמן, הרי שטענות בהקשר זה יתבררו בשלב ההוכחות וישקלו על ידי בית הדין בשלב הכרעת הדין, ואין בחשש מפני נזק ראייתי כדי להצדיק מחיקת כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק (השווה ע"פ 4855/02 מדינת ישראל
נ' איתמר בורוביץ פד"י נט (6) 776).
זאת ועוד, כפי שכבר צויין, למרבה הצער, טענת השיהוי שמעלה הנאשמת יכולה להשמע כמעט לגבי כל אחד מכתבי האישום שהוגשו על ידי המאשימה לפי חוק עובדים זרים בשנים 2008 -2010. נראה לכאורה כי המאשימה לא היתה ערוכה כנדרש לטיפול בכמות העבירות שאיתרו מפקחיה בשנים 2002-2004 וכתוצאה מכך הליכים פלילים רבים הוגשו בחלוף שנים ממועד ביצוע העבירה ונסיבות תיק זה אינן חריגות.
אין לכחד, כי הגשת כתב אישום בחלוף זמן רב ממועד ביצוע העבירה, מפחיתה מהעניין לציבור שבניהול ההליך הפלילי, ואולם, שיקול הדעת בהקשר זה נתון למאשימה ובנסיבות העניין דנן, לנוכח העובדה שמדובר בבקשה להישפט, ובאשר מכלול נסיבות העניין אינן מקימות הגנה מן הצדק, אין בית הדין מוסמך להתערב בשיקול דעתה של המאשימה ביחס להגשת כתב האישום, והביטוי למכלול לנסיבות העניין יוכל להנתן בשלב גזירת הדין, ככל שהנאשמת תעמוד על ניהול הליך פלילי וככל שההליך יסתיים בהרשעתה.
כפי שכבר נאמר, כתב האישום דנן הוגש בהתאם להתנהלות הכללית של המאשימה, ובדומה לאופן בו מוגשים כתבי אישום במקרים דומים.
הבקשה איננה מגלה טעמים שיש בהם כדי ליצור אבחנה בין המקרה דנן לבין מקרים אחרים באופן שיקים לנאשמת הגנה מן הצדק כאמור בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול כתב האישום נדחית.
ככל שהנאשמת 1 עומדת על בקשתה להשפט הצדדים יתייצבו לישיבת הקראה שנקבעה ליום 4/3/12.


ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








העז בית דין אזורי לעבודה 2987-02/11 מדינת ישראל נ' א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ, אברהם מזרחי (פורסם ב-ֽ 21/12/2011)