פסקי דין על חמד חלאילה עבדאללה | פסקי דין על חאלד חלאליה עבדאללה | פסקי דין על בשיר איהאב

1972/08 תאמ     21/12/2011




תאמ 1972/08 חמד חלאילה עבדאללה, חאלד חלאליה עבדאללה נ' בשיר איהאב








בית משפט השלום בעכו



21 דצמבר 2011

תא"מ 1972-08 חלאילה עבדאללה ואח' נ' איהאב






בפני

כב' השופטת
ג'ני טנוס

תובעים
1
.
חמד חלאילה עבדאללה

2
.
חאלד חלאליה עבדאללה
שניהם ע"י עו"ד פיראס ג'באלי


נגד

נתבע
בשיר איהאב
ע"י עו"ד הישאם עאסלה




פסק דין

עסקינן בתביעה כספית להחזר תמורה אשר שולמה בגין רכישת דלתות ממקום עסקו של הנתבע.

נתונים כלליים ועיקר המחלוקת בין הצדדים:
התובעים הם אחים תושבי סח'נין. עפ"י הנטען בכתב התביעה, התובעים התקשרו עם הנתבע, בעל עסק למכירת דלתות, בעסקאות לרכישת דלתות לבניין חדש אשר הוקם על ידם, כאשר התביעה דנן מתייחסת לעסקה הראשונה אשר נכרתה ביום 29/5/00. לטענתם, הנתבע סיפק אך חלק מהדלתות, ולא את כולן, ולגבי דלת המשמשת כדלת כניסה ראשית הוא סיפק דלת שאינה מסוג 'רב בריח' – בניגוד למה שסוכם עמו.

הנתבע טען בתורו, כי התביעה התיישנה בשל הגשתה לאחר חלוף 7 שנים מיום היווצרות עילת התביעה. לגופו של עניין טוען הנתבע, כי התקשר עם התובע 1, ועמו בלבד, בעסקה אחת למכירת דלתות, ואלה סופקו במלואן.

בדיון ההוכחות אשר התקיים לפניי העידו התובע 1 (להלן – "התובע") והנתבע.

דיון והכרעה:
התובע מסר בעדותו כי הזמין דלתות מאת הנתבע במסגרת שלוש עסקאות שונות אשר נכרתו בין השנים 2000-2001, כאשר התביעה דנן מתייחסת לעסקה הראשונה בלבד שבמסגרתה הנתבע סיפק אך חלק מהסחורה, כפי שאפרט בהמשך, ואילו העסקה השניה והשלישית הושלמו בתשלום מלוא התמורה ע"י התובע וכנגד אספקת כל הסחורה ע"י הנתבע.

התובע הוסיף, כי בכל הנוגע לעסקה הראשונה אשר נכרתה ביום 29/5/00, הוא שילם את מלוא התמורה בסך של 14,000 ש"ח, אך הנתבע לא סיפק לו את כל הדלתות ועליו לספק לו עוד שש דלתות פנימיות ודלת אחת מסוג 'רב-בריח', שעלותן הכוללת עומדת על 7,600 ש"ח.
התובע מסר, כי התקשר עם הנתבע בעוד שתי עסקאות מאוחרות יותר, אף על פי שהלה לא סיפק לו את כל הדלתות של העסקה הראשונה, בשל סיבות הקשורות להתקדמות הבניה. לדבריו, העסקאות המאוחרות התייחסו לאספקת דלתות לקומת משרדים וקומת מסחר בבניין אשר היה בהליך בנייה, ואילו הדלתות בעסקה הראשונה היו מיועדות לקומת המגורים אשר נבנתה מעל לשתי הקומות הנ"ל, ובנייתה הושלמה רק מאוחר יותר, ולכן הוא לא עמד על קבלת הדלתות כתנאי להתקשרות מחודשת עם הנתבע.

לדברי התובע, בשל אי אספקת כל הדלתות לקומת המגורים, הוא נאלץ לרכוש דלתות ממקום אחר.

מנגד, הנתבע אישר כי התקשר עם התובע בעסקה אחת בלבד לאספקת דלתות בסכום כולל של 14,000 ש"ח אשר שולמו בפועל ואלה סופקו במלואן, אך לא זכר בוודאות כמה דלתות הוזמנו וכמה דלתות סופקו לתובע.

יחד עם זאת, הנתבע אישר כי בעת הגשת כתב הגנה בחודש 8/08 הוא זכר כמה דלתות סופקו ואף ציין זאת בכתב ההגנה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.

אומנם דברי התובע בחקירה הנגדית שלו כללו פרטים שזכרם לא בא בכתב התביעה, ואולם ניתן להתרשם כי פרטים אלה באו כדי להבהיר את התמונה הכוללת, מבלי שיש בהם כדי לסתור את האמור בכתב התביעה.

יתרה מכן, התובע מסר בחקירתו הנגדית כי סכום התביעה האמיתי שהנתבע נותר חייב לו נופל מהסכום אשר נתבע בפועל בכתב התביעה. עובדה זו פועלת לזכות התובע, ומעידה על יושרו.

לעומת זאת, עדות הנתבע בבית המשפט היתה לאקונית, ללא פרטים אלמנטאריים לביסוס הגנתו, ונסמכה בעיקר על עדות בעל פה כללית ביותר שלא סייעה רבות לבירור המחלוקת. הנתבע לא זכר כמה דלתות הוא מכר לתובע, כמה דלתות הוא סיפק לו, והאם היו שיקים חוזרים שקיבל מהתובע – אף שהיתה התייחסות מפורשת בכתב ההגנה לנקודות אלו. במצב דברים זה, לא ניתן לייחס משקל ואמינות לפרטים אשר צוינו בכתב ההגנה.

נוכח האמור לעיל, ועל יסוד התרשמותי מהצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובע ודוחה את גרסת הנתבע. ואולם, משאישר התובע כי סכום התביעה עומד על 7,600 ש"ח בלבד, ולא הסכום הנתבע (16,905 ש"ח), הרי שיש לפסוק את הסכום האמור ולא מלוא הסכום הנתבע.
כמו כן, יש לפסוק את הסכום האמור לטובת התובע בלבד, שכן מתברר כי אחיו, התובע 2, לא היה צד להתקשרות עם הנתבע, וכל חלקו מסתכם בתשלום שיקים אשר נמשכו על ידו.

לא אסיים מבלי להידרש לשאלת ההתיישנות. הנתבע שב וטען בסיכומיו כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, שכן העסקה נכרתה ביום 29/5/00 ואילו התביעה הוגשה ביום 30/3/08. הנתבע הוסיף, כי חלפו יותר מ-7 שנים מאז שנוצרה עילת התביעה, מבלי לטעון בצורה מפורשת מתי נוצרה עילת התביעה.

בכל מקרה, ככל שמתייחס הנתבע למועד כריתת ההסכם ביחס לעסקה הנ"ל, קרי ליום 29/5/00, כאל המועד הקובע לצורך תחילת מרוץ ההתיישנות, הרי שקבעתי כבר בהחלטתי מיום 14/1/10 כי המועד הקובע הוא המועד שנקבע בין הצדדים לצורך קיום ההסכם, שכן רק בחלוף מועד זה יכול צד להסכם לטעון כי הופר על ידי הצד השני.

ואולם, אם הנתבע מבקש להסתמך על האמור בכתב התביעה, שם טען התובע, כי על הנתבע היה לספק את הדלתות תוך 90 ימים מיום כריתת העסקה, בתור המועד הקובע לתחילת מרוץ ההתיישנות, הרי שגם אז דין טענת ההתיישנות להידחות, משום שהנתבע הכחיש בכתב ההגנה את טענת התובע, ולכן אין הוא יכול לסמוך עליה לביסוס טענתו.

אל מול אלה אבקש להעיר, כי מתוך החקירה הנגדית של התובע מתברר כי הוגשה בעבר תביעה קודמת נגד הנתבע בגין המקרה דנן, אך תביעה זו נמחקה מחוסר מעש. מן הראוי היה להביא לידיעת בית המשפט פרטים נוספים לגבי משך התקופה בה היתה התביעה הנ"ל תלויה ועומדת, שכן לא מן הנמנע כי ניכוי תקופה זו היה מביא לדחיית טענת ההתיישנות בכל מקרה.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת התביעה, ללא כל הצדק סביר. שיקול זה מצדיק שלא לפסוק לתובע ריבית והצמדה בגין התקופה אשר קדמה להגשת התביעה דנן.

אחרית דבר:
אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע 1 סך של 7,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% והחזר אגרה כשהיא משוערכת נכון להיום.


אני מורה על דחיית התביעה של התובע 2.


הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 1972/08 חמד חלאילה עבדאללה, חאלד חלאליה עבדאללה נ' בשיר איהאב (פורסם ב-ֽ 21/12/2011)