פסקי דין על הנסון (ישראל) בע"מ | פסקי דין על גרופר קורן חב' לבניה | פסקי דין על גרופר דוד | פסקי דין על קורן מרדכי |

207587/02 א     29/06/2004




א 207587/02 הנסון (ישראל) בע"מ נ' גרופר קורן חב' לבניה בע"מ, גרופר דוד, קורן מרדכי




1
בתי המשפט
א 207587/02
בית משפט השלום תל אביב-יפו
29/06/2004
תאריך:
כב' השופט דן מור

בפני
:

הנסון (ישראל) בע"מ

בעניין:
תובעת
ש' גב

ע"י עוה"ד
נ ג ד
1 . גרופר קורן חב' לבניה בע"מ

2 . גרופר דוד

3 . קורן מרדכי
נתבעים
ע' סגל

ע"י עוה"ד
פסק דין

מבוא
1. התובעת הינה חברה פרטית אשר עסקה ועוסקת במכירת ואספקת בטון, ממפעליה השונים. שמה הקודם של החברה התובעת הינו פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ. הנתבעת 1 עסקה, במועדים הנוגעים לתביעה שבפני
, בעבודות בניה שונות ולצורך זה רכשה וקיבלה מוצרי בטון שונים מהתובעת. הנתבעים 2 ו - 3 היו מנהלי ובעלי המניות בנתבעת 1. השליטה בנתבעת 1 הועברה, ביום 8.11.00, מהנתבעים 2 ו - 3 לחב' נגה אלקטרוניקה בע"מ (להלן - נגה), בהתאם להסכם נספח א' לתצהירי הנתבעים 2 ו - 3, כנגד הנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) כשהיא כבר בשליטת נגה, ניתן צו הקפאת הליכים, ועל כן התביעה נמשכת כנגד הנתבעים 2 ו - 3 בלבד (להלן - גרופר וקורן או הנתבעים).

2. בהתאם לכתב התביעה, רכשה הנתבעת מאת התובעת מוצרי בטון, בתקופה שבין 17.5.02 ועד 31.8.02, בסכום של 546,368 ש"ח, ומכאן חבותה של הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה, ובחבות זו חבים אף גרופר וקורן, כערבים, בערבות אישית, לכל התחייבויות הנתבעת כלפי התובעת. כתבי הערבות הינם המוצגים נ/2 (א), ת/3 ו - ת/6. גרופו וקורן טוענים כי כתבי ערבות אלו בטלים וערבותם פקעה, באשר הערבות נגעה לפרויקט מסוים, אשר התנהל במועד חתימת הערבויות, שנת 1995 ואין כל דרך לחייבם כערבים לעיסקאות המאוחרות, שבגין אי תשלום התמורה בגינן הוגשה התביעה דנן.

בהתאם להסדר הדיוני עליו הוסכם ולו ניתן תוקף של החלטה, ידון בית המשפט בשלב זה רק בשאלת תקפות הערבויות האישיות, ובהתאם להכרעה במחלוקת זו, ובאם תדחנה טענות הנתבעים, ימשך המשפט.

3. כתבי הערבות המקוריים נחתמו על ידי קורן ביום 18.9.95 ועל ידי גרופר ביום 22.10.95 (ת/3 ו - ת/6). גרופר חתם מאוחר יותר, באשר הוא שהה בחו"ל במועד בו נתבקשו השניים לחתום על כתב הערבות. מאוחר יותר, בתאריך לא ידוע, הוחתם קורן על טופס כתב ערבות זהה לקודם, אולם כאן לחברה הנערבת, פיוניר קונקריט (ישראל) בע"מ, נוספה נערבת נוספת, היא חב' מחצבות פיוניר (ישראל) בע"מ (נ/2(א)).

4. גרופר וקורן מוסיפים וטוענים כי לאחר שהשליטה בנתבעת הועברה לנגה, והם איבדו את מעמדם בנתבעת כמנהלים ובעלי מניות, והדבר היה ידוע לתובעת, הודיעה נגה לכל נושי הנתבעת כי כל ערבות אישית, קודמת, של קורן וגרופר, אם הייתה, בטלה ומבוטלת, וזאת מכח התחייבותה המפורשת של נגה לשניהם. מכתב שכזה נשלח מנגה לכל הספקים, כולל לתובעת, וכל ספק או נושה שכזה בא בדברים עם נגה, לקבלת בטוחות או ערבויות אחרות. עניננו, אם כך, ב"ביטול ערבות בגין חיוב לעתיד לבוא", כאמור בסע' 15(א) לחוק הערבות, והרי העיסקאות שתמורתן נתבעת בתביעה זו מועדן החל מיום 17.5.02, בעוד שהעברת השליטה בנתבעת לנגה, הינה מתאריך 8.11.00.

5. כתבי הערבות הינם בנוסח זהה, כדלקמן:

"אני הח"מ, ערב בזה לפרעון כל החובות ו/או ההתחייבות של גרופר-קורן בע"מ, בעבר בהווה ובעתיד כלפיכם. (להלן - החוב). ערבות זו מוחלטת, מתמדת, לא ניתנת לביטול וברת פרעון עם דרישתכם הראשונה בכתב.... וללא צורך בהוכחת החוב..." (הדגשות שלי - ד.מ.).

לאור ניסוח זה של כתבי הערבות, טוענת ב"כ התובעת כי גירסת הנתבעים כאילו ערבות זו ניתנה לעיסקה אחת, שכבר הסתיימה, ומכאן שהערבות פקעה, לא תוכל להשמע. טענה שכזו, לדברי ב"כ התובעת, איננה אלא עדות אסורה כנגד מסמך בכתב.

עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב
6. טענת התובעת הינה כי תוכן מסמך העיסקה, כתב הערבות, ממצה את המשא ומתן שקדם לכריתתו וכולל את התנאים שסוכמו בין הצדדים עובר לחתימתו. על כן, אין כל דרך להשמיע עדויות לפיהם סוכם אחרת בין הצדדים, כאשר סיכום זה אין זכרו בא במסמך שנחתם (סע' 80 לפק' הפרוצדורה האזרחית העותומנית). כל עדות על מה שנאמר ועל מה שסוכם לפני עריכת המסמך, נועדה, למעשה, להשלים את המסמך או לסתור את האמור בו ועדות שכזו - אינה כשרה. הטענה הינה כנגד המסמך, ולא כנגד התביעה שהמסמך הינו הבסיס לה. מנגד, לטענת ב"כ הנתבעים, הטענה הינה דווקא נגד התביעה, ולא במטרה להוסיף או לשנות את האמור במסמך. העדות על המוסכם בין הצדדים מעבר לאמור מפורשות במסמך כתב הערבות, הינה להוסיף על תנאי החוזה ולא לסתור את האמור בו.

נראה לי כי פרשנותה של ב"כ התובעת לעקרון כי עדות בעל-פה כנגד מסמך בכתב לא תתקבל כעדות כשרה, כאשר ענינה ב"עדות כנגד המסמך", פשטנית ומצומצמת מהראוי. האבחנות נובעות וקשורות בנסיבות כל מקרה ומקרה. בפרשתנו, אין מדובר בחוזה בכתב שתנאיו סוכמו לאחר מו"מ ודיונים לגופו של כל תנייה ותנייה. מדובר בטופס סטנדרטי, קבוע, אשר החותמים מתבקשים להוסיף את חתימתם עליו, כתנאי להמשך אספקת הבטון. על כן, במידה ויוכח כי הצדדים לחוזה זה, וכתב הערבות הינו חוזה לכל דבר וענין, גמרו בדעתם כי הערבות הניתנת לתובעת הינה לעיסקה אחת, מתמשכת, לפרויקט מסוים, ועם סיומו פוקעת הערבות, אין כל מקום שעדויות שכאלה תפסלנה. במצב שכזה, תתכן עדות אשר יהיה בה כדי לאשר כי הצדדים לחוזה הסכימו לתנאים נוספים, משלימים, לכתב הערבות. הרי הרציו שבבסיס הכלל האוסר עדות בעל פה כנגד מסמך הינו הרעיון כי עדות בעל פה לא תהיה מדויקת דיה, עקב כושר זכרונו הלקוי של בן האנוש, כנגד הדברים שהועלו על הכתב הקריאים והברורים. לא כך המצב במקרה שבפני
נו.
טענות הנתבעים אף אינם כנגד האמור במסמך, אלא כי ההסכמה, עובר לחתימה, היתה כי במועד המאוחר לחתימת המסמך, בתנאים מסוימים, הערבות תפקע. העדות המתבקשת הינה בדבר הנסיבות הנוטלות מן האמור במסמך את כוחו לחיוב הנתבעים, הערבים, לעיסקאות נוספות ומאוחרות לעיסקה שבגינה נחתמה הערבות הנידונה. תנאי המסמך שונו, בהסמכת הצדדים, כך שנוספה הבהרה לגבי זיהוי העיסקה לה משמש כתב הערבות כבטוחה. בכל מקרה אחר, דהינו, אי קבלת עדות שכזו - ובכפוף לאימוץ גירסה זו על ידי בית המשפט - יגרם עיוות דין של ממש לנתבעים.

כאמור, כתב הערבות הינו חוזה ככל חוזה אחר. הצדדים לו מחוייבים בגמירת דעת, כתנאי לשכלול המו"מ להסכם מחייב. האמור בכתב הערבות, בדבר ערבות "מוחלטת", "מתמדת", וב"עבר בהווה ובעתיד", אינו סותר את הטענה כי מדובר היה בבקשת ערבות לפרויקט אחד ויחיד, שאף הוא נמשך זמן רב, והנתבעת קיבלה עוד ועוד משלוחי בטון, בכמויות שהלכו וגדלו, כשחלק מאספקת הבטון היתה קודמת למועד חתימת כתב הערבות, דהינו - "בעבר", וחלקה לענין האספקה בהמשך ביצוע העבודה, דהינו - "לעתיד". במובן זה, העדויות הנוספות, אינן סותרות את האמור במסמך.

התנאי שבמסמך הדובר בערבות "מתמדת ולא ניתנת לביטול", ממילא בטל, בהיותו נוגד את הוראות חוק הערבות, המאפשר את הפטר הערב (סע' 6 לחוק), את שינוי החייב הנערב (סע' 5 לחוק), ואת ביטול הערבות לעתיד (סע' 15(א) לחוק). אמנם, ניתן להתנות על הוראת חוק הערבות, אולם אין בכתב הערבות התנאה חד משמעית כנגד הוראת סעיפים אלו שבחוק. ממילא, בהסכמה ניתן אף לשנות את תנאי החוזה, לאחר חתימתו.

ובעיקר, כאמור, עניננו במסמך סטנדרטי, עליו נדרשו הנתבעים לחתום, ללא כל אפשרות לשנות את ניסוחו, וכתנאי חד משמעי ומוחלט להמשך אספקת הבטון לפרויקט שבעיצומו.

גמירת דעת הצדדים, עובר לחתימת כתב הערבות
7. על פי עדויות גרופר וקורן וכן עד ההגנה שמעון גרגל, שאינו עובד של הנתבעים ואינו קשור עימם כיום בכל דרך שהיא, היתה הנתבעת, בשותפות עם חב' מעגן עבודות ימיות, קבלן מבצע של פרויקט עבור חב' החשמל, שכונה "טיפול במי שפכים בתחנת כח חיפה". עבודות אלו החלו בחודש יוני 1995. אספקת הבטון נעשתה מהתובעת, עוד בשמה הקודם. רק לאחר כחודשיים, שבהם סופקו כמויות שונות של בטון לנתבעת וממנה לשותפות, וכאשר כמויות הבטון שסופקו הלכו וגדלו, פנה מנהל המכירות של התובעת לעד גרגל, ששימש מנהל הפרויקט, באתר הבניה, ודרש לקבל ערבות אישית של בעלי החברה. העד הפנה אותו אל הנתבעים (עמ' 2 לפרוטוקול). מדובר היה באספקה נוספת, עתידית שהסתכמה לבסוף ב - 6000 קו"ב מלט (ראה עמ' 10 לפרוטוקול), כמות הנחשבת "יציקה גדולה מאוד", כדברי העדים. הראשון שחתם על טופס כתב הערבות היה קורן. לדבריו ביקש מנהל האזור מטעם התובעת - "ערבות אישית בגלל היקף העבודה". מאז הסתיים אותו פרויקט, ובגין כל רכישות הבטון האחרות מהתובעת, לא התבקש קורן ולא חתם, על כל ערבות נוספת. אם היה מתבקש, כך לדבריו, היה מסרב. כמובן שלאחר העברת השליטה, אין כל מקום לבקש ממנו ערבויות אישיות. עוד הוסיף העד כי כשעברה השליטה בנתבעת לחב' נגה, פנתה התובעת לנגה בבקשה למתן ערבויות אישיות, ונענתה בשלילה ונגה נתנה, כבטוחה לאספקת הבטון, ערבות בנקאית על סך 350,000 ₪, כאחוז מוסכם מהייקף הבטון שאספקתו התבקשה.

גם גרופר חתם על כתב ערבות. משום מה לא הוצג בפני
ו טופס כתב הערבות שנחתם על ידי קורן (ת/3), אלא על טופס אחר (ת/6), ומכאן עולה כי אכן מדובר היה בטופס סטנדרטי בו היו משתמשים מנהלי השיווק בתובעת. גם בתצהירו (נ/5) חוזר גרופר על גירסת הנתבעים, כי עובר לחתימתו על כתב הערבות הוסבר לו כי הוא מתחייב כערב לאספקת הבטון לאותו חוזה או פרויקט בלבד (סע' 17).

התובעת לא הביאה לעדות את אותו מנהל שיווק אשר החתים את קורן וגרופר על כתבי הערבות. נראה לבית המשפט כי כלל לא נעשה ניסיון של ממש לאתר עד זה ולזמנו לעדות. שני העדים שהעידו מטעם התובעת, לא עבדו בתובעת במועדים הנוגעים לחתימת כתב הערבות ואין להם כל ידיעה ישירה, ממקור ראשון, על המצגים שהעמיד נציג התובעת בפני
הנתבעים, ערב חתימת המסמך. מעדות השניים, העובדת הילה אזולאי, מפקחת אשראי במחלקת האשראי של התובעת, ויריב פרי, מנהל מכירות האחראי על ההתקשרויות מול הנתבעת החל מינואר 2000, נובע כי עיסקאות אספקת הבטון ללקוחות התובעת נעשים על סמך אשראי הניתן ללקוח מאת התובעת. מחלקת האשראי בודקת, טרם כריתת כל חוזה אספקת בטון חדש, את הבטוחות הקיימות ללקוח, כבסיס לאשראי שניתן. אף המכירות שאושרו לתובעת, נעשו באשראי, באשר נרשם במחשבי התובעת כי לתובעת בטוחה בערבותם האישית של בעלי המניות בנתבעת, הם גרופר וקורן, כשהמסמך הינו כתבי הערבות משנת 1995, ת/3 ו - ת/6. במצב זה, נמנע העד יריב פרי מלהחתים את הנתבעים על כתבי ערבות חדשים, על אף שהחזיק בטפסי ערבות מוכנים, כחלק מסט המסמכים לחתימת חוזה אספקה. כדבריו - "לא בקשתי מהנתבעים לחתום על ערבות אישית כי ידעת שיש להם ערבות אישית, ולכן לא דברתי איתם על כך". כלומר, שני העדים מאשרים כי הנתבעים לא נדרשו לחתום על כתבי ערבות חדשים, אולם איש מעובדי התובעת לא טרח להבהיר לשני הנתבעים כי המנעות זו נובעת אך ורק בגין כתבי הערבות שנחתמו בשנת 1995. על כן, עדותם של שני עדים אלו, אין בה כדי לסתור את גירסת הנתבעים כי גמירת דעת הצדדים עובר לחתימת כתבי הערבות ת/3 ו - ת/6 היתה כי מדובר בערבות מתמשכת לאותו פרויקט ממש.

מעבר למחדל באי הבאת עדותו של נציג התובעת במועד החתימה על כתבי הערבות, מחדל המקים את ההנחה כי גירסתו עשויה היתה לתמוך דווקא בדברי גרופר וקורן, הרי גירסת הנתבעים היא הנתמכת בראיות נוספות.

הנתבעים הציגו את הסכם העברת השליטה בנתבעת לנגה (נספח א' לתצהיריהם). בסעיף 3.23 להסכם מצהירים קורן וגרופר כי נתנו ערבויות אישיות לטובת הנתבעת רק לבנקים בו התנהל חשבון הנתבעת. הנתבעים כלל לא זכרו על ערבותם האישית כלפי התובעת ! בהתאם לאמור בסעיף 11.2 להסכם, לוקחת נגה על עצמה מתן ערבויות משלה, כנגד כל ערבות אישית שנתנו קורן וגרופר לנתבעת, קודם לעיסקת העברת השליטה. נגה אף מתחייבת לקבל את הסכמת הבנקים לטובתם ניתנו הערבויות האישיות, לביטולן.

לדברי הנתבעים בעדותם, שלחו נציגי נגה הודעה מתאימה לספקי התובעת על כוונתם לבטל כל ערבות אישית של הנתבעים לאותם ספקים. אמנם, אין בידי הנתבעים העתק של הודעה שכזו שנשלחה לתובעת, אך על פי עדותם, הבנקים שהחזיקו בערבות אישית של שניהם, פנו אליהם בענין זה, ונגה הסדירה את ביטול הערבויות. אף הוכח בפני
, בעדות הנתבעים, ובמסמך ת/5, ערבויות בנקאיות בסכום של 350,000 ₪ שניתנו לתובעת בעבור אבטחת התחייבות נגה, בתאריכים 26.6.00 ו - 29.12.00, כי נוהל מו"מ בין התובעת, או מחלקת האשראי בתובעת ובין נגה, לגבי בטוחות לאשראי שעבור אספקת הבטון לאתרי הבניה של הנתבעת. במילים אחרות: התובעת לא הסתפקה באותן ערבויות אישיות נושנות שבחתימת קורון וגרופר, שניתקו את קשריהם עם הנתבעת, אלא דרשו וקיבלו בטוחות לאשראי ישירות מאת נגה, בעלת השליטה בנתבעת.

כיום, לאחר שהנתבעת נקלעה לקשיים והוצא בעניננה צו הקפאת הליכים, כחלק מהסתבכותה של קבוצת נגה, מנסה התובעת להשתמש בכתבי הערבות הנידונים, כהוכחה לערבותם האישית של קורן וגרופר לחובות הנתבעת, גם במועדים המאוחרים בשנתיים ויותר למועד העברת השליטה בנתבעת. בנסיבות אלו, דין התביעה להדחות. הוכח בפני
, במידה הדרושה, וגם אם נטל ההוכחה הינו על כתפי הנתבעים, כי בעת חתימת כתב הערבות, כוונת הנתבעים היתה לערוב כלפי התובעת, הנערבת, להתחייבויות הנתבעת, רק במסגרת הפרויקט שהיה בעיצומו, ושבגינו התקבלו לאורך תקופה ארוכה כמויות רבות של בטון, פרויקט "טיפול במי השפכים בתחנת כח חיפה". בעת החתימה על הטפסים, זו היתה גמירת דעת הצדדים לחוזה זה. לא הוכח בפני
כי לאחר מכן נדרשו הנתבעים לחתום על ערבויות אישיות נוספות, אולם התובעת לא הביאה כל ראיה כי לאורך כל התקופה הודע לנתבעים כי המנעות זו נובעת מהבנת התובעת בדבר חלותן של הערבויות הקודמות, גם לעתיד. הנתבעים לא סברו כי נותרו ערבים אישיות כלפי התובעת. מכל מקום, אין חולק כי היו מסרבים לערוב לנתבעת, במועדים שלאחר העברת השליטה.

בית המשפט אף מקבל כי לאחר מועד העברת השליטה, בוטלו הערבויות נשוא שני כתבי הערבות הנידונים, בהודעה לנושה, התובעת, כאמור בסע' 15(א) לחוק הערבות, והתובעת קיבלה ערבויות אחרות, הערבות הבנקאית ,כבטוחה לאשראי הניתן לנתבעת.

אם סברו מנהלי התובעת אחרת, דהינו, כי הערבויות האישיות הנידונות עדיין לא פקעו, הרי היתה זו טעותם והנושא לא הועלה לבירור בפני
הנתבעים. במצב זה, גם בהנחה כי התובעת לא הגישה תביעתה זו בחוסר תום לב לענין קיומה של ערבות הנתבעים, הרי הוכח בפני
כי ערבויות אלו - בטלות.

סוף דבר
8. התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים 2 ו -3, יחד, את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, כולל בסך של 20,000 ₪, + מע"מ, כשסכום זה צמוד ונושא ריבית כחוק.
ניתן היום: __________ בנוכחות:

ב"כ התובעת: ______________

ב"כ הנתבעים: ______________
דן מור
, שופט
207587/02 120 גלית רז








א בית משפט שלום 207587/02 הנסון (ישראל) בע"מ נ' גרופר קורן חב' לבניה בע"מ, גרופר דוד, קורן מרדכי (פורסם ב-ֽ 29/06/2004)