פסקי דין על מר יריב לוין

661527/04 תיק 5     27/12/2011




תיק 5661527/04 מדינת ישראל נ' מר יריב לוין




לפני כבוד השופט גיא הימן
תאריך: 27/12/11

בעניין: מדינת ישראל
המאשימה
נ ג ד
יריב לוין
הנאשם

נוכחים: ב"כ המאשימה, עו"ד הילה אפרים

הנאשם בעצמו

החלטה

לנוכח הסכמתו של הנאשם להגשתם של התצלומים הם יצורפו לחומר שבתיק. עם זאת, אין זה מיותר להדגיש את הכלל המרכזי בנדון, והוא כי כל חומר חקירה יש למסור לנאשם לאחר פנייתו לקבל חומר זה, ואין להוסיף על חומר החקירה חומר שלנאשם לא ניתנה האפשרות לעיין בו, וכך להכין את הגנתו מפניו.

התצלומים התקבלו וסומנו ת/4(1) עד ת/4(3).

ניתנה היום, יום שלישי 27 דצמבר 2011 ,א' טבת תשע"ב, במעמד הנוכחים.

____________________
גיא הימן
, שופט
פסק דין
בתום פרשת התביעה ולאחר שהתביעה הציגה את כל הראיות שברשותה, העלה הנאשם טענה של אין להשיב לאשמה. טענה זו נומקה בטעמים מפורטים ונגעה לסוגיות שונות שלהן היבט עקרוני.

לאחר ששמעתי את הטענה ואת התשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן הנאשם אינו נדרש להשיב לאשמה וכי ראיותיה של התביעה אינן מגלות עילה להרשעתו של הנאשם.

עם זאת, טעמי הם אחרים מן הטעמים שעמדו ביסוד טענת הנאשם, ולפיכך איני רואה צורך להידרש ולהכריע בשאלות הנכבדות שהועלו.

המאשימה, באמצעות העד מטעמה, שהעיד בעדות ברורה ומפורטת על נסיבות עריכתה של הודעת הקנס, ותיאר בפני
בית המשפט את מצב התמרור הרלוונטי ברחוב בו חנה הנאשם, וכן באמצעות תמונות אף כי לא מזמן אמת, התומכות בתאור זה של מצב התמרור, עמדה על האופן סומנה במקום הנדון החובה לשלם דמי חניה. כך אין כל מחלוקת בין הצדדים כי במקום הנדון לא היו אבני שפה כלשהן, וממילא לא אבני שפה הצבועות בכחול לבן.

בנסיבות אלה נותר תמרור בשלט בלבד, וכפי שהסביר המפקח בעדותו, שני תמרורים כאלה הוצבו ברחוב שביל האטד. אלא שרחוב שביל האטד איננו רחוב רגיל, אלא רחוב זה נושא צורה של "ר" הפוכה, כך שהנוסע בו על מנת להגיע למקום בו חנה הנאשם, נדרש לפנות ימינה ולנסוע כברת דרך נוספת.

ברחוב שביל האטד שני תמרורים המורים על חניה בתשלום. האחד מוצב בכניסה לרחוב, בחיבור שבינו לבין דרך יפו (רח' אילת). תמרור זה נראה היטב לעיניו של מי שחונה בקטע זה של הרחוב וכמצופה ממנו ניגש בטרם הפכה החניה סופית לתחילת הרחוב, על מנת לברר את הסדרי החניה בקטע שבו חנה. תמרור שני נמצא באמצעו של הרחוב, בעיקול שבין שני חלקיו. כפי שסימן המפקח בחומר שהוגש לבית המשפט, אותו תמרור נמצא בצדו השמאלי של הרחוב, ופניו כלפי הנכנס מתחילתו של הרחוב. אדם המבקש לחנות בחלקו השני של הרחוב, לאחר העיקול, כפי שעשה הנאשם, מטבע הדברים, ומשנדרש הוא לבחון את ההסדרים הרלוונטיים במקום בו חנה, יתייחס לתמרור הנמצא בתחילת המקטע ומופנה כלפי כיוון החניה. תמרור כזה לא הוצב כלל ועיקר במקרה דנן. בעובדה שבתמרור השני מסומן – בסימון שאינני יודע אם עומד הוא כלל בדרישות הדין – חץ שחור, אין כדי לשנות מחוסר הבהירות באשר להסדר החניה שעליו הוא מורה.

כלל יסודי הוא כי הסדרי החניה צריכים להיות ברורים ונהירים היטב לכל תושב. מותר לצפות מאדם שחונה במקום שבו אין אבני שפה כי יבחן את התמרור הנמצא בתחילתו של המקטע ברחוב שבו חנה. ואולם במקרה דנן, היות שהתמרור לא פנה כלל אל כיוון החניה במקטע שבו חנה הנאשם, לא ניתן לקבוע כי הרשות המנהלית סימנה את הסדר החניה באופן שיהיה ברור ונהיר לכל חונה.

בנסיבות אלו לא מצאתי כי יש יסוד להגשתו של כתב האישום ולפיכך אני קובע כי הנאשם זכאי בדינו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, יום שלישי 27 דצמבר 2011 ,א' טבת תשע"ב, במעמד הנוכחים.

_____________________
גיא הימן
, שופט

1
בתי המשפט
בית-המשפט לעניינים מקומיים תל-אביב-יפו 00045661527








תיק בית משפט לעניינים מקומיים 5661527/04 מדינת ישראל נ' מר יריב לוין (פורסם ב-ֽ 27/12/2011)