פסקי דין על לוטן דורון | פסקי דין על אריה נתנאל | פסקי דין על מ.א.נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות |
1080/06 א 26/12/2011
א 1080/06 לוטן דורון נ' אריה נתנאל, מ.א.נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"א 1080/06 לוטן דורון
נ' אריה נתנאל
ואח'
ת"א 1135/08 מ.א נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות נ' דורון לוטן
,,
בפני
כב' השופטת
אסתר נחליאלי חיאט
תובע בת.א. 1080/06
הנתבע בת.א. 1135/08
לוטן דורון
נגד
נתבע – ת.א. 1080/06
התובע בת.א. 1135/08
אריה נתנאל
מ.א.נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ
פסק דין
שתי תובענות לפני, זו של דורון לוטן (להלן: 'לוטן') נגד אריה נתנאל
(להלן: 'נתנאל') (ת.א. 1080/06) וזו של מ.א. נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ (להלן: 'מ.א. נתנאל') נגד לוטן.
לציין כי מעיון בכתבי הטענות, בסיכומי הצדדים ובנספחים הרבים מצאתי כי הצדדים ערבו תחומים שונים ורבים במסגרת היחסים בין בעלי הדין והרבה מהטענות שהעלו היו מעורפלות וחלקן ללא כל בסיס בחומר שהונח לפני במהלך הדיון.
בגלל ריבוי הטענות, בין שהיו חלופיות, משלימות ואף חורגות מחזית המחלוקת, ראיתי תחילה ל'סדר' את העובדות והמועדים שהוצגו לי.
העובדות וההליכים שקדמו לתביעות דנא
1.
ביום 12.11.95 רכשה מ.א. נתנאל, שבין בעלי מניותיה נמנה נתנאל, נכס מקרקעין בטבריה (המוכר כמלון 'גינוסר' - להלן: 'הנכס') (הסכם הרכישה - נספח 1 לתצהיר של עו"ד שניצר).
מההסכם עולה כי התמורה בגין הנכס הועמדה על סך של 4,901,000 ₪ והרוכשת- מ.א. נתנאל שילמה למוכרים על חשבון התמורה סך של 600,000$.
בסמוך לאחר רכישת הנכס, נוצר קשר בין נתנאל לבין לוטן שהקימו חברה משותפת להחזקת הנכס וניהול פרוייקט שבמסגרתו יבנה מלון חדש במקום מלון גינוסר; החברה שנוסדה ביום 10.12.95 היא חברת א. נתנאל תיירות ונופש בע"מ (להלן: 'החברה') ובמניותיה החזיקו בחלקים שווים לוטן מחד ורישן בנין והשקעות בע"מ (להלן: "רישן"), מטעם נתנאל, מנהלה ובעל המניות שלה, מאידך.
בישיבת הדירקטוריון של החברה מיום 13.12.95 נקבעו זכויות החתימה המחייבות את החברה "...חתימתם של מי מה"ה אריה נתנאל
או דני נתנאל ביחד עם חתימתו של דורון לוטן, בצירוף חותמת החברה או שמה המוטבע ו/או המודפס של החברה" (נספח 3 לתצהיר נתנאל).
ביום 14.12.95 פתחה החברה חשבון בנק בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן -"טופס פתיחת החשבון" – ת/10).
2.
לצורך קבלת אשראי שִעַבְּדָה החברה לבנק דיסקונט את זכויותיה בנכס וכן העמידה הון עצמי של לוטן ורישן בחלקים שווים בסכום של כ – 880,000$ (כל אחד העמיד 440,000$) ו
cbux;
חתמו בעלי המניות בחברה (לוטן ורישן) על "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום" לחובות החברה (ת/7).
ביום 25.1.96 נטלה החברה הלוואה מהבנק בסך 1,800,000 ₪ וביום 29.1.96 הלוואה בסך 720,000 ₪ (נספח י"ג לתצהיר לוטן).
3.
ביום 28.2.96 חתמו בעלי המניות על הסכם מייסדים (נספח ז' לתצהיר לוטן) ובו הסדירו את היחסים המשפטיים ביניהם ואת אופן פעילות החברה; בהתאם למוסכם יכהנו בדירקטוריון הראשון לוטן ונתנאל וזכויות החתימה המחייבות את החברה יהיו צירוף חתימות נתנאל (או דני נתנאל מטעמו) ולוטן (או ניר לוטן מטעמו) בצירוף חותמת החברה (סעיף 4 להסכם המייסדים); עוד נקבע בסעיף 6 להסכם המייסדים כי:
"המגרש
6.1
הצדדים מצהירים כי ידוע להם שנתנאל רכשה את המגרש בנאמנות עבור החברה וכי נתנאל שלמה בעבור החברה ע"ח התשלומים מכח חוזה המכר נספח ג' סך של 600 אלפי דולר ארה"ב"
6.2
הצדדים העמידו לחברה את הסך האמור בסעיף 6.1, קרי סך של 600 אלפי דולר ארה"ב בחלקים שווים.
6.3
הסך האמור בסעיף 6.2 לעיל יחשב כהלוואת בעלים ויחולו עליו כל הוראות סעיף 7 להלן."
4.
ביום 18.6.00 נחתם הסכם למכירת החברה לחברת
rotshiled investment h. ltd.
(נ/4 – להלן "הסכם רוטשילד"), והגם שהסכם זה בוטל בהמשך, הרי שלמדנו ממנו מה היה גובה החוב של החברה לבנק דיסקונט - 8,956,453₪ באותה עת וכן כי הוא מובטח במשכנתא.
ביום 3.4.01 מימש בנק דיסקונט את הערבויות שהעמידו הצדדים לחובות החברה ובכלל זה את ערבות לוטן על סך 440,000$ שערכה בשקלים באותה עת היה 1,846,931.97 ₪.
ביום 4.8.02 העבירה מ.א. נתנאל סך של 300,000 ₪ מחשבונה לחשבון החברה (נספח 13 לתצהיר נתנאל).
ביום 21.11.02 שלח בנק דיסקונט מכתבי דרישה ללוטן, לנתנאל ולחברה ודרש לפרוע את חוב החברה לבנק שהיה באותה עת 7,547,751₪, לאחר שחלק מהערבויות מומש (נספח 16 לתצהיר נתנאל).
5.
החברה לא פרעה את החוב לבנק דיסקונט, וזה נקט בהליכים למימוש השעבוד על הנכס וביום 10.5.04 מונה כונס נכסים מטעם הבנק על זכויות החברה בנכס (נספח 17 לתצהיר נתנאל).
ביום 9.2.05 הגיש בנק דיסקונט תביעה כספית (ת.א 1201/05) על סך 8,537,570 ₪, נגד החברה, נתנאל, לוטן, רישן וכן הרצל נתנאל ואבנר נתנאל.
במקביל להליכים שנקט הבנק נתגלעו מחלוקות בין הצדדים שהסתיימו בהסכמה שקיבלה תוקף של החלטה ביום 11.4.05; בהתאם להסכמות התחייבו הצדדים לשתף פעולה בניהול מו"מ עם הבנק כדי להקטין את החובות של החברה וכן התחייבו לעמוד בתשלומים שייקבעו במסגרת ההסדר עם דיסקונט "כאשר כל אחד יישא בחלקו (מחצית)" (להלן: 'הסכם רישן- לוטן' – נ/1).
ביום 19.1.06, הגיש לוטן תביעה נגד נתנאל ונגד בנק דיסקונט, ת.א. 1080/06, על סך 2,600,000 ₪ (סכום לצרכי אגרה), והבנק מצידו שלח הודעת צד ג' נגד נתנאל, החברה ונגד עו"ד יואב שניצר שטיפל בהקמת החברה ובענייניה; התביעה אוחדה עם ת.א. 1201/05.
ביום 31.8.06 נחתם הסכם פשרה בין מ.א. נתנאל, נתנאל, רישן ודניאל, אבנר והרצל נתנאל מצד אחד לבין בנק דיסקונט מצד שני (נספח 20 לתצהיר נתנאל- להלן: 'הסכם הפשרה'), ובו נכתב כי חוב החברה לבנק הוא
14,155,900 ₪, ולצרכי פשרה הועמד על סך של 9,250,000 ₪ וכי הסכום ישולם על ידי הצדדים שחתמו על הפשרה; מ.א. נתנאל שילמה את סכום החוב המוסכם וביום 14.10.07 חתם הבנק על הסכם המחאת זכויות ובו המחה את זכויות השעבוד בנכס למ.א. נתנאל ששילמה את החוב כאמור (להלן: "הסכם המחאת הזכויות בנכס" – נספח 21 לתצהיר נתנאל).
ביום 14.9.08, הגיש בנק דיסקונט כתב תביעה מתוקן נגד לוטן והחברה (ת.א. 1201/05) והעמיד את הסעד הכספי על סך 4,600,000 ₪ הוא ההפרש בין חוב החברה לבנק דיסקונט לאחר שחלק מהחוב שולם, כאמור, במסגרת הסכם הפשרה.
6.
ביום 31.1.08 הגישה מ.א. נתנאל תביעה, ת.א 1135/08, על סך 6,061,381 ₪ נגד לוטן, וביום 29.9.08 קבע בית המשפט (כב' השופט זמיר) כי שלושת התביעות (ת.א 1080/06; ת.א. 1201/05; ת.א. 1135/08) ישמעו ביחד בהיות המסכת העובדתית אחידה.
בהמשך נחתם הסדר פשרה בין הצדדים השונים בתיקים; ההסדר קבל תוקף של
פסק דין
ביום
8.8.10 ולאחריו נותרו לבירור התביעות שהגישו לוטן ונתנאל האחד נגד השני בת.א. 1080/06 ובת.א. 1135/08.
להוסיף עוד כי בדיון שהתקיים ביום 20.2.11 הודע כי הנכס נמכר ו"התמורה נטו שהועברה מכונס הנכסים ביום 20/7/10, היתה בסכום של 2,880,000 ₪" (עמ' 3 לפרוטוקול).
ההליכים בין לוטן לנתנאל ולמ. נתנאל בת.א. 1080/06 ו- ת.א 1135/08 הם נושא ההכרעה ב
פסק דין
זה.
טענות הצדדים וראיותיהם
טענות לוטן
7.
טוען לוטן כי העמיד הון עצמי בסך 440,000$ כערבות לחברה וכן סך של 300,000$ אותם מסר במזומן לנתנאל לצורך העברת הסכום בצירוף 300,000$ של נתנאל לחשבון הבנק של מ.א. נתנאל כהחזר התשלום ששלמה מ.א. נתנאל לרכישת הנכס (כאמור בסעיף 1 לעיל) ועוד ציין כי העביר ביום 13.12.99 סך של 200,000 ₪ לחשבון החברה סכום שגם נתנאל העביר.
לטענת לוטן היה על הבנק לממש את הערבות הבנקאית בשנת 1997 כשראה שהחברה לא עומדת בהתחייבויותיה, ולא להמתין עד שנת 2001 כפי שנעשה בפועל, וככל שהיה ממלא אחר חובותיו כבנק במקום למחזר הלוואות על פי הוראת נתנאל בלבד, היתה החברה ניצלת ותביעת הבנק נגדו (ת.א. 1201/05) היתה מתייתרת.
8.
לטענת לוטן הבנק ממש את הבטוחה שהעמיד בגלל מעשים חמורים של נתנאל, והוא זכאי שסכום הערבות שמומשה יוחזר לו. לטענתו ביצע נתנאל מעשי מרמה בחשבון החברה, נטל הלוואות, משך שיקים והעביר מליוני שקלים מחשבון החברה לחשבונותיו הפרטיים ולחשבונות של חברות שבבעלותו על סמך הוראות בחתימת ידו בלבד, ללא הסכמת לוטן ללא הרשאתו ובניגוד לזכויות החתימה המחייבות את החברה.
עוד טען כי לא היה מעורב בניהול החברה בתקופה בה נקט הבנק בהליכים נגד החברה ולא היה מודע למצבה הכלכלי.
9.
את טענתו כי זכויות החתימה בחברה חייבו את חתימתו בִּסֵס לוטן על טופס פתיחת החשבון בו נקבע כי "החשבון יופעל ע"י אריה או דני נתנאל + מר דורון לוטן ביחד, בצירוף חותמת תאגיד" ועל "כתב התנאים בחשבון" החתום על ידי לוטן, נתנאל ודני נתנאל שבסעיף 4 שלו נקבע כי "הזכות לפעול בחשבון תהא נתונה רק לכל הלקוחות ביחד...".
לטענתו, זכויות החתימה לא שונו והפרוטוקול המראה לכאורה את שינוי זכויות החתימה נוצר רק ע"י נתנאל. לדבריו גילה את הפרוטוקול לראשונה ביום 5.9.05 כשצורף לדרישת הבנק, אז למד כי ביום 21.1.96 היתה ישיבת דירקטוריון בה נכחו הדירקטורים (הוא ונתנאל) ובה שונו זכויות החתימה בחברה באופן שחתימתו של נתנאל בצירוף חותמת החברה תחייב את החברה (להלן: "הפרוטוקול" – ת/4).
לטענת לוטן כלל לא התקיימה ישיבת דירקטוריון, משכך אין הפרוטוקול משקף ישיבה כזו, והפרוטוקול נעשה ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ומכאן שהפעולות שעשה נתנאל בהתאם לפרוטוקול זה אינן מחייבות אותו בהיותן מנוגדות לזכויות החתימה שלא שונו.
10.
תמיכה לטענותיו כי זכויות החתימה לא שונו מצא בעובדה שהמשיך לחתום על מסמכים ושיקים ביחד עם נתנאל, ולראייה הציג שיק, נספח ו' לתצהירו מיום 15.6.96 שנחתם ביחד עם נתנאל, כך גם חתם ביחד עם נתנאל על מסמכים בגין שתי הלוואות שנטלה החברה במועד שלאחר אותה ישיבת הדירקטוריון (נספח י"ג לתצהיר לוטן); עוד הפנה לישיבת הדירקטוריון מיום 31.11.96 שהתקיימה לאחר שינוי לכאורה של זכויות החתימה, בה הוסמך נתנאל לחתום על הדוחות הכספיים של החברה, הסמכה שלטעמו התייתרה אם אכן שונו כדין זכויות החתימה; ועוד הפנה לכך כי כחודש לאחר חתימת הפרוטוקול נשלח ממשרד עו"ד שניצר פקס לנתנאל (נספח ה' לתצהיר לוטן), אליו צורף פרוטוקול מישיבת הדירקטוריון, ונתנאל נתבקש לחתום עליו, ומשכך אין זה מתישב עם שינוי זכויות החתימה שכבר בוצע לכאורה; ולבסוף טען כי הסכם המייסדים הכולל את זכויות החתימה המשותפות נחתם על ידי לוטן ביום 28.2.96, כחודש לאחר אותה ישיבת דירקטוריון בה לכאורה ויתר על זכות החתימה שלו, דבר שאינו מתישב עם שינוי זכויות החתימה.
11.
לוטן טוען כי במהלך השנים נמשכו כספים במזומן ועשרות שיקים מחשבון החברה בסכום כולל של למעלה מ- 6.5 מליון ₪ שלא בידיעתו ו/או בחתימתו (נספחים י' ו- י"א לתצהיר לוטן), ועל מרבית השיקים חתום נתנאל בלבד, זאת גילה במסגרת הליכים אחרים (נספח י"ב לתצהיר לוטן). החברה גם נטלה הלוואות רבות מבנק דיסקונט ללא ידיעתו (הוא ידע על שתי הלוואות בלבד), כן טען כי הוא לא חתום על מסמכי ההלוואה (נספח י"ג לתצהיר לוטן) וכי אין ההלוואות מחייבות אותו.
12.
לרכישת הנכס העמיד לוטן הון עצמי בסך של 300,000$ (כך גם רישן) ואותם שילם במזומן לנתנאל, כאמור בהסכם המייסדים, בו נכתב כי הצדדים העמידו סכום של 600,000$. והנה למרות ששילם את הסכום בהתאם להסכם, טוען לוטן, כי הועבר מחשבון החברה לחשבונה של מ.א. נתנאל סך של 1,913,415 ₪ (הם 600,000$), ללא ידיעתו או הסכמתו וגם ללא הצדקה שכן מ.א. נתנאל לא נשאה בתשלום ה- 600,000$, ששולם לטענתו על ידו ועל ידי נתנאל.
עוד הוסיף כי ביום 17.2.03 עמדה יתרת החוב בחשבון החברה ע"ס 379,186 ₪ בלבד אך ביום 4.3.03 חייב הבנק את חשבון החברה בסכום העולה על 7 מליון ₪ (נספח ט"ו לתצהיר לוטן) העברה שלא אושרה ע"י לוטן.
13.
לטענת לוטן, הנזק שנגרם לו מסתכם בסך של 3,850,873.66 ₪ - הוא הערך הריאלי של הבטוחות שמומשו על ידי הבנק, ולאחר שצמצם את התובענה לצורך אגרה הוא עותר לחייב את נתנאל לפצותו בעילות רבות ושונות להן לא הניח תשתית לדיון, בין השאר בגין עוולות של גזל ותרמית, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה, הפרת חובת תם הלב והפרת חובת הזהירות וחובת האמונים החלה על נתנאל בהתאם לחוק החברות, התשנ"ט- 1999.
14.
אשר לתביעת מ.א. נתנאל (ת.א 1135/08) טוען לוטן כי התביעה היא תולדה של תרמית של נתנאל שיצר ערבות מדומה של מ.א. נתנאל לחובות החברה כדי לאפשר למ.א. נתנאל להינות מ"הוצאה מוכרת" ובדרך זו אף פטר את הערבים האחרים לחובות החברה מערבותם ובסופו של דבר אף נטל את הכספים ממכירת הנכס לכיסו, לאחר שהבנק המחה לו את השעבוד על הנכס.
15.
לוטן טוען כי התביעה שהגישה מ.א. נתנאל נגדו מבוססת על הסכם הפשרה שבמסגרתו שילמה מ.א. נתנאל לבנק דיסקונט כצד שלישי ולא כערבה לחובות החברה וכן כי לא חלה על מ.א. נתנאל חובה לשלם את חובות החברה מאחר שבנק דיסקונט מעולם לא הגיש נגדה תביעה לתשלום חובות החברה. לוטן הפנה להסכם הפשרה בו ציין הבנק כי הוא חולק על טענות נתנאל לפיהן מ.א. נתנאל ערבה לחובות החברה; משכך אין ללוטן יריבות עם מ.א. נתנאל ששילמה את הכסף כצד שלישי ולא כערבה.
את הסכמתו לחתום על הסכם הפשרה הדוחה את תביעתו נגד בנק דיסקונט הסביר כי במקביל נמחקה תביעת הבנק נגדו (ת.א 1201/05), והוא העדיף מחיקת התובענה נגדו מאחר שעובדה זו הפריעה לו בחייו האישיים והעסקיים.
16.
גם על שטר המשכנתא חתם נתנאל לבדו בניגוד להסכם המייסדים ולמסמכי פתיחת החשבון המחייבים גם את חתימת לוטן (נתנאל אף נטל כספים שהתקבלו ממימוש הנכס על ידי כונס הנכסים); כן טען לוטן כי הסכם המחאת הזכויות בקשר לנכס 'הוציא את המשכנתא מהבנק' בניגוד לדין ובניגוד לתנאי פתיחת חשבון החברה ולהסכם המייסדים ולכן בטלה מעיקרה ואף הגיש הליך (ה"פ 12/08) להכריז על בטלות המשכנתא.
17.
לוטן טוען כי הסכם רישן-לוטן בו התחייב לנהל מו"מ עם הבנק לענין חוב החברה ולשאת במחצית חובה של החברה לדיסקונט נחתם בטרם גילה את מעשי התרמית של נתנאל ומשכך אין הוא מחויב על פיו ודין תביעת מ.א נתנאל נגדו להידחות.
לציין כי לוטן טען טענות רבות נגד התנהלות הבנק לרבות הטענה כי בהיעדר חתימתו על הפרוטוקול היה על הבנק לוודא עמו אם אכן שונו זכויות החתימה וכי הבנק פעל בניגוד לחובות האמון הבסיסיות המוטלות עליו, אלא שאינני נדרשת להתייחס לטענות נגד הבנק מאחר שתביעת לוטן נגד הבנק נדחתה במסגרת הסדר הפשרה.
טענות נתנאל ומ.א נתנאל
טענות נתנאל בת.א 1080/06 וטענות מ.א. נתנאל בת.א. 1135/08 שלובות זו בזו ואתייחס אליהן יחדיו. למען הנוחות יכונו מ.א. נתנאל ונתנאל
- 'נתנאל'.
לתמיכה בטענות נתנאל, לבד מתצהירו, העידו גם עו"ד שניצר ועו"ד גב' רויטל שואן פנקס שהיתה מתמחה במשרד עו"ד שניצר בעת הרלוונטית והיתה מעורה בטיפול בענייני החברה.
18.
לטענת נתנאל, הוסכם בינו לבין לוטן כי מימון רכישת הנכס ועבודות הפיתוח יהיו על ידי העמדת הון עצמי ראשוני לחברה בסכום כולל של 600,000$ (300,000$ כל אחד); אשראי בנקאי מובטח בשעבוד הנכס לבנק והעמדת ערבות לבנק בסך של 880,000$ (440,000$ כל אחד) – (עמ' 36 לפרוטוקול).
אלא שלוטן לא העמיד את ההון העצמי של 300,000$ כמוסכם, ומאחר שאין חולק שמ.א. שלמה את הסכום הראשוני של 600,000$ על חשבון רכישת הנכס, היתה זכאית לקבל מהחברה את הסכום שהעמידה לצורך הרכישה; מאחר שבפועל לא שלמו למ.א. נתנאל את הסכום שהעמידה כאמור, הועבר הסכום מחשבון החברה לחשבון מ.א. נתנאל כזכותה בהתאם למוסכם (עמ' 35- 36 לפרוטוקול).
לטענתו כל הכספים שיצאו מחשבון החברה ומטעם החברה היו בדין ולפי המוסכם, כך החזר תשלומים ששלמה מ.א. נתנאל לרכישת הנכס, תשלומי מיסים, תשלומים למתווכים וכיו"ב.
19.
לטענת נתנאל, החברה הפרה את תנאי האשראי שהועמד לה ע"י הבנק וגם לא עמדה בהתחייבויותיה כלפיו מאחר שלוטן סירב להעביר את חלקו בתשלומי ההלוואה (מחצית) שנתקבלו מהבנק לצורך רכישת הנכס, גם לא את תשלומי הריבית בגין האשראי וזאת חרף פניות שנעשו אליו מרישן (נספח 12 לתצהיר נתנאל); התנהלות לוטן היא הפרת התחייבויותיו בהסכם המייסדים.
20.
שלא כמו טענת לוטן טוען נתנאל כי לוטן היה מעורב בחברה, התעדכן באופן שוטף בפעילותה ובאשראים שלה ואף חתם על הדוחות הכספיים של החברה הכוללים גם את ה"התחייבויות של אשראי מתאגידים בנקאיים" שהסתכמו במליוני שקלים (סעיף 20 לתצהיר נתנאל). נתנאל מוסיף כי הסכם רוטשילד, עליו חתום לוטן כולל את שיעור החוב לבנק, עובדה המלמדת כי ידע מהו המצב הכלכלי של החברה.
21.
כל הפעולות שעשה עו"ד שניצר, לרבות הכנת פרוטוקול שינוי זכויות החתימה היו בידיעה של לוטן ובאשורו.
לטענתו השינוי נדרש מאחר שלוטן נעדר לעיתים תכופות מהארץ וכדי לנהל את הפעילות השוטפת של החברה הציע לוטן כי זכויות החתימה ישונו וחתימה יחידה של נתנאל תחייב את החברה, כפי שאכן נעשה.
עו"ד שניצר שאשר את האותנטיות של הפרוטוקול ציין כי בגלל היחסים הקרובים שהיו
בין לוטן לנתנאל (שהכירו שנים רבות טרם הקמת החברה), נערך הפרוטוקול ללא ישיבה פורמאלית כפי שגם נעשה בעבר עובר לפתיחת חשבון החברה אז סוכם על זכויות חתימה אחרות (נספח 2 לתצהיר עו"ד שניצר); נתנאל הסביר כי הסכם המייסדים הוכן מבעוד מועד ובהיסח הדעת לא כלל הוא את השינוי בזכויות החתימה בחשבון החברה.
22.
עו"ד שניצר העיד (בתצהיר ובבי"מ) כי אפשר ללוטן (אותו הכיר שנים רבות וכן היה מתמחה שלו בעבר) לעיין בתיק החברה שבמשרדו בלי שאיש ממשרדו "ישגיח" עליו; לדברי עו"ד שניצר אמר לו לוטן באותה עת כי ללא הפרוטוקול היתה יכולה להיות לו הגנה טובה מפני תביעת דיסקונט נגדו (ת.א 1020/05), והגם שעו"ד שניצר הזכיר ללוטן כי הפרוטוקול הוכן לבקשתו השיב לוטן כי "העובדות והאמת אינן מעניינות אותו". עו"ד שניצר ציין כי לוטן עיין במסמכים ולא ביקש לצלם כל מסמך מהחומר, אך בדיעבד התברר כי מסמכים שונים שצורפו לתביעה שהגיש לוטן (ת.א 1080/06) נעלמו מהתיק ונגנבו ממשרדו לרבות המסמך בו אישר לוטן את הסכמתו לשינוי זכויות החתימה (עמ' 22 לפרוטוקול), לדבריו רק בשל היכרותו הקודמת עם לוטן לא הגיש תלונה.
23.
לטענת נתנאל, בנק דיסקונט ליווה את עסקי קבוצת נתנאל באופן קבוע ובהיקפים משמעותיים וראה בפעילות החברה חלק מפעילות קבוצת נתנאל, ועל כן כשהחברה לא עמדה בהתחייבויותיה ראה בכך הבנק הפרה של כלל קבוצת נתנאל, ונגרם לקבוצה נזק.
לטענת נתנאל שלמה מ.א. נתנאל את החוב לבנק בהתאם להסכם הפשרה מכח ערבותה לחובות החברה; במסגרת הסכם הפשרה התנה הבנק את הסכמתו לסילוק החוב של לוטן (בהיותו ערב לחברה) בהסכמת לוטן לחתום על ויתור מלא של כל תביעותיו נגד הבנק ובהסכמת לוטן לדחיית התביעה שהגיש נגד הבנק – ת.א 1080/06, כפי שהיה בפועל, קרי התביעה בת.א. 1080/06 נגד הבנק נדחתה ולוטן הופטר מערבותו לחובות החברה.
24.
לטענת נתנאל, לפני הגשת התביעה ת.א. 1135/08 החלה מ.א. נתנאל לפעול למימוש השיעבוד על הנכס מכוח המחאת הזכויות בנכס, כדי להקטין את חוב לוטן, אך לוטן ניסה לסכל את הליכי המימוש בכל דרך ולכן הוגשה התביעה (כזכור צוין שהנכס נמכר - עמ' 29 לפרוטוקול).
25.
טוען נתנאל כי מכוח התחייבויות לוטן בהסכם המייסדים, התחייבויותיו בהסכם רישן-לוטן ומכוח המחאת זכויות שהמחתה רישן למ.א. נתנאל (נספח 24 לתצהיר נתנאל) יש לחייב את לוטן לשאת במחצית החיובים ששלמה מ.א. נתנאל לבנק דיסקונט. עוד ציין כי מ.א. נתאל שילמה לבנק על פי הסכם הפשרה בהיותה ערבה לחובות החברה ומשכך לפי סעיף 13 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967 היא זכאית לשיפוי מלוטן בגין חלקו בחוב.
לטענת מ.א. נתנאל על לוטן לשאת במחצית הקרן ששילמה לבנק דיסקונט בסך של 5,111,785 ש"ח בהתאם לסעיף 7.3 להסכם המייסדים לפי הפירוט להלן:
א.
150,000 ₪
(מחצית הסכום של 300,000₪ ששולם ביום 4.8.02) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה (בהתאם לכללי הבנק) מיום 4.8.02 ועד התשלום בפועל.
ב.
1,125,000 ₪ (מחצית הסכום של 2,250,000₪ ששולם ביום 31.8.06 על פי הסכם הפשרה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, מיום
31.8.06 ועד התשלום בפועל.
ג.
3,836,785₪ (מחצית הסכום של 7,673,570₪ ששולם ביום 14.10.07 על פי הסכם הפשרה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 14.10.07 עד לתשלום בפועל.
בנוסף יש להוסיף עמלה בשיעור של 5% לשנה בהתאם לתנאים בסעיף 7.3.2 להסכם המייסדים.
דיון והכרעה
אשר לת.א 1080/06- תביעת לוטן
26.
בטופס פתיחת החשבון (ת/10) המתייחס לזכויות החתימה נאמר כי "כל אחד ממורשי החתימה הר"מ, בצירוף חותמת התאגיד...אריה נתנאל
או דני נתנאל + ה"ה דורון לוטן ביחד , בצירוף חותמת התאגיד"
בהסכם המייסדים נקבע כי:
"החברה תחויב לכל דבר וענין בחתימתו של כל אחד מה"ה: דורון לוטן ו/או ניר לוטן ביחד עם מי מה"ה אריה נתנאל
ו/או דני נתנאל בצירוף חותמת של החברה או שמה המוטבע ו/או המודפס של החברה"
מאלה עולה כי אין מחלוקת שבעת פתיחת חשבון הבנק היו זכויות החתימה המחייבות את החברה חתימת לוטן ונתנאל (או דניאל נתנאל) ביחד בצירוף חותמת החברה.
גם אין מחלוקת כי נתנאל ולוטן חתמו כל אחד על "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום" (ת/7)
ולפיו ערב כל אחד לחובות החברה.
אין חולק כי חלקם של נתנאל ולוטן בחובות החברה היה מחצית כל אחד וזאת כפי שעולה, בין היתר, מהסכם רישן- לוטן (נ/1) כי ".... הצדדים יעמדו בתשלומים כפי שייקבעו בהסדר מול בנק דיסקונט, כאשר כל אחד יישא בחלקו (מחצית)".
גם בהסכם המייסדים (סעיף 7.1) נקבע כי הצדדים ישאו בתשלומים/ערבויות בהתאם לאחזקתם במניות החברה (כאמור לוטן ורישן החזיקו כל אחד ב – 50% ממניות החברה) וכלשון הסעיף: "אם ידרשו לחברה כספים ו/או ערבויות ו/או בטחונות נוספים לעסקיה ו/או לכל צורך ישאו הצדדים בחלקים יחסיים לאחזקתם במניות החברה בכל תשלום ו/או ערבות ו/או בטחון שידרש לחברה".
27.
לוטן מבסס תביעתו נגד נתנאל על פעולות מרמה בחשבון החברה בשיתוף פעולה עם הבנק, פעולות שנעשו ללא ידיעתו ו/או הרשאתו כשלטענתו, כפי שפורט בהצגת הטענות לעיל, פעולות שבוצעו שלא כדין רק מכח הפרוטוקול ששינה כביכול את זכויות החתימה המחייבות את החברה.
לא רק שלא עלה בידו להוכיח את הטענה, אלא שהמשמעות של טענת לוטן היא כי למעשה לא נטל חלק פעיל בניהול החברה בתקופה הרלבנטית ולא היה מעורב בנעשה בחשבון החברה, טענה שכלל אינה מתיישבת עם הראיות שהובאו; לזאת אוסיף כי גם אינה סבירה בעיני שכן לוטן הוא בעל השכלה משפטית, איש עסקים
מנוסה, כפי שאישר בחקירתו (עמ' 4 לפרוטוקול), ואף התרשמתי כי לא היה מאפשר לעשות פעולות שהיו מחייבות אותו בלי שידע את היקף ההתחייבויות [בעיקר כשמדובר על היקף נרחב של סכומים].
בצד הנסיון העסקי של לוטן והתרשמותי מבקיאותו בנעשה בחשבון החברה, הרי שבהסכם רישן-לוטן שנחתם ביום 11.4.05, שנים לאחר פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון בו שונו זכויות החתימה (21.1.96) ובוצעו פעולות בחשבון בהתאם לזכויות החתימה הללו, צוין במפורש כי רישן ולוטן "ינהלו את המו"מ מול בנק דיסקונט במשותף, בשיתוף פעולה ובגישה אחידה, על מנת למזער נזקים לחברה ולהם ויפעלו לקידום הפרויקט בטבריה בשיתוף פעולה, הצדדים יעמדו בתשלומים כפי שייקבעו בהסדר מול בנק דיסקונט, כאשר כל אחד יישא בחלקו (מחצית)" .
קרי, מלשון ההסכם עולה בבירור, כפי שגם התרשמתי, כי לוטן היה ער להתנהלות בחשבון החברה ולפעולות שבוצעו בה והביאו למצבה, וכן היה מודע לכך כי באותה עת (2005) היתה החברה נתונה בקשיים כספיים והיה צריך להגיע להסדר עם הבנק לתשלום חובות החברה, ולכן חתם על ההסכם על בסיס התחייבויותיו בהסכם המייסדים והתחייב בהסכם רישן-לוטן לשאת במחצית חובות החברה, תוך ידיעה ברורה על מצב חובות החברה!
לא עלה בידי לוטן לישב את הסתירה בין טענותיו כי 'לא ידע' לבין העובדות המצביעות על מעורבותו וידיעתו, ולהזדמנות שניתנה לו לישב את הסתירה השיב תשובה סתמית:
"ת: אני לא בא לפרש עכשיו את מה שכתוב פה, כתוב. כמו כן, ההסדר הזה
נעשה לפני שהתגלו לי כל המעשים שנעשו בחברה ע"י נתנאל"
(עמ' 4
לפרוטוקול).
תשובה זו של לוטן היא חזרה על תצהירו בנושא זה ואינה מתיישבת עם העובדה שתביעת הבנק (ת.א. 1201/05) בגין חובות החברה, על סך של כ – 8 מליון ₪ (!!!), הוגשה ביום 9.2.05, כחודשיים עובר לחתימת הסכם רישן-לוטן, ובה כבר פורט סכום חוב החברה לבנק.
אינני מקבלת את ה'הסבר' הסתמי הזה שאינו מתישב כרונולוגית עם המועדים, וגם לא עם התרשמותי ממעורבות לוטן בניהול החברה, ועם העובדה שחתם על ההסכם שבו התחייב לשאת מחצית מהחיובים לאחר שהחברה כבר היתה בקשיים כספיים.
לוטן בעצמו אינו מכחיש כי ידע מהן טענות הבנק בת.א. 1201/05 וכי השתתף בפגישות עם בנק דיסקונט ועם נתנאל בנסיון להגיע להסדר לאחר הגשת תביעת הבנק:
"ש. אני אומר לך שסכום התביעה של הבנק היה כ- 11 מליון ₪; שהועמד
מסיבות הבנק על סכום של 8 וחצי מיליון ₪. אלה סכומים שאתה מכיר?
ת. על מה שיש תביעה, יש תביעה.
ש. הכרת את התביעה של הבנק, קראת אותה?
ת. כן.
ש.האם זה נכון שהשתתפת יחד עם נתנאל במספר פגישות עם בנק
דיסקונט
בנסיון להגיע להסדר לאחר הגשת התביעה של הבנק?
ת. למיטב זכרוני, היתה פגישה אחת."
(עמ' 4 לפרוטוקול).
דברים אלה מתישבים עם דברי נתנאל כי לוטן היה מעורב בכל ההליכים ובניהול החברה ואינם יכולים להתישב עם טענת לוטן כי 'לא ידע', 'לא שמע' וכי 'גילה רק לאחרונה'; כאמור דברים אלה מחזקים את התרשמותי כי לוטן היה מעורב לחלוטין בעסקי החברה ובחשבונותיה ולטעמי שומטים כל בסיס אפשרי לטענות הסתמיות של לוטן כי לא ידע על הנעשה בחשבון החברה, ולטעמי הדברים תומכים דווקא בטענות נתנאל.
לוטן בעצמו מודה שהיה מעורב במגעים עם הבנק להסדר חובות החברה הגם שהוא מנסה למזער את מעורבותו, משכך בודאי לא יכולתי להבין או להסיק מסקנות כפי שהוא מבקש שאקבע, ולא רק שלא הצליח לשכנע כי לא היה מעורב, כי לא ידע וכי גילה בדיעבד הרי שמעורבותו בחברה בהתאם לראיות שלפני, מתישבת עם טענות נתנאל ורק מגבירה את התרשמותי מחוסר האמינות של לוטן בעדותו ובתצהירו.
גם מעדות נתנאל, שהיתה אמינה עלי, נלמד כי לוטן היה מעורב בנעשה בחברה והיה ער לחובותיה. כך למשל העיד נתנאל כי:
"ת. זה היה אחרי שנחתם הסכם הבוררות. הבוררות נחתמה ואז הוא בא
לפגישות עם הבנק.
ש. זה היה ב- 2005?
ת. לא זוכר תאריכים.
ש. אז באיזה תאריכים הוא ברח?
ת.הוא נעלם ב-2000 ומעלה, איזה שלוש שנים.
ש.ואז הוא צץ אחרי 3 שנים?
ת. לא צץ, הבאנו אותו בכוח, בתביעות וכו'.
ש.אז הוא היה איתך 8 פעמים בבנק?
ת. לפחות"
(עמ' 32 לפרוטוקול).
28.
זאת ועוד, בהסכם רוטשילד (נ/4) בשנת 2000 עליו חתם לוטן, צוין במפורש כי גובה החוב של החברה לבנק דיסקונט הוא 8,956,453 ₪ וכי חוב זה מובטח במשכנתא!
לציין, כי באותו הסכם אין אזכור לסכום של 300,000$ שמאוחר יותר טען לוטן כי שילם לנתנאל, גם אין אזכור של טענות לוטן כי ההלוואות ו/או התשלומים נעשו ללא ידיעתו וללא הרשאתו, ונראה כי 'נולדו' בשלב מאוחר יותר לאחר שראה את המסמכים, וכך דברי לוטן:
"ת. זה החוזה, החתימה שלי מופיעה עליו. מה שכתוב בו, כתוב. אריה נתנאל
ניהל מו"מ למכור את המגרש......אני הגעתי לחמש דקות, אני חתום על
ההסכם, נכון, זו היתה העסקה. ראיתי שיש רווח של יותר ממאה אחוז על
העסקה, באתי, חתמתי, אמרתי שלום ותודה והלכתי. ככה זה בוצע בשטח. אז
אם אתה שואל אותי אם אני חתום, אז אני חתום"
(עמ' 11 לפרוטוקול).
מדברים אלה ומתשובותיו בחקירתו לפני, הצטיירה תמונה שונה מזו שטען לוטן, ובפועל הוכח לפני, במידת ההוכחה הנדרשת, כי לוטן היה מעורב ומעודכן היטב בכל הנעשה בחשבון החברה ובפעילותה העסקית, ידע על יתרות החובה של החברה והיה שותף מלא לנסיון למכור את החברה; אומר כי אלה מחזקים את התרשמותי מעדותו כי מעורבות לוטן היתה מוחלטת ואני דוחה את טענות לוטן כי לא היה לו קשר לפעילות השוטפת של החברה (כפי שהעיד בעמ' 11 לפרוטוקול).
לוטן ניסה להסביר כי הסכם רישן – לוטן נחתם עובר לגילוי מעשי התרמית הנטענים של נתנאל אלא שלא מצאתי ב"הסבר" סתמי זה דבר. כפי שכבר פרטתי גם בעת חתימת
הסכם רישן-לוטן עמדה יתרת החובה של החברה על מליוני שקלים כך שאין מחלוקת שלוטן היה ער לקשיי החברה וליתרות החובה שלה.
זאת ועוד, מחקירת לוטן עולה כי הוא היה מעורב בחשבון החברה גם בשנים 1996 ו–1997; כך אישר בחקירתו (עמ' 5- 6 לפרוטוקול) כי הוא חתום על הדו"חות הכספיים של החברה (נ/2) מהם עולה כי חוב החברה לבנק (ליום 31.12.96) עמד על כ – 5,900,000 ₪ וביום 31.12.97 גדל החוב ועמד על כ- 6,900,000 ₪.
הדוחות הכספיים החתומים על ידי לוטן הם כשלעצמם מעידים כי לוטן היה מודע לתוכן הדוחות הכספיים של החברה, וחזקה שחתם עליהם לאחר שנתן דעתו לאמור בהם.
לוטן גם אישר (עמ' 9 לפרוטוקול) שהוא חתום על הדוחות הכספיים של החברה ליום 31.12.00 (נ/3) – לפי דוחות אלה חובות החברה לבנק דיסקונט ליום 31.12.99 הסתכמו כבר בכ- 8,300,00 ₪ וביום 31.12.00 בכ- 9,500,000 ₪.
הדוחות החתומים על ידי לוטן מבססים עוד יותר את התרשמותי כי לוטן היה מודע לחלוטין לכל פעילות החברה, לחובותיה ולהתחייבויותיה, ומשכך גם ידע היטב מהי יתרת החובה של החברה לבנק באותה עת.
מכאן, שמקובלת עלי גרסת נתנאל כי עובר לחתימת הסכם רישן-לוטן וגם לאחר החתימה על הסכם זה היה לוטן מעורב ומודע היטב לנעשה בחשבון החברה, והיה גם מודע לחובות החברה לבנק, ומשכך התחייבותו בהסכם רישן-לוטן לשאת במחצית התשלומים שיוסכם עליהם בהסדר מול בנק דיסקונט היתה על בסיס ידיעותיו מה הם חובות החברה וכן בהתאם להתחייבותו לשאת במחצית החובות של החברה כגובה אחזקותיו.
29.
לכך יש להוסיף כי לוטן אישר בעדותו כי 'יכול להיות' שחתם על מסמכים נוספים וכי הוא לא זוכר כיום (עמ' 13 לפרוטוקול); הוא אף אישר בחקירתו כי לאחר נטילת ההלוואה בסך של 1.8 מליון ₪ היתה החברה צריכה למחזר את ההלוואה להלוואה חדשה כדי לא להיכנס ליתרת חובה של 1.8 מליון ₪ ואישר כי הכסף לכיסוי ההלוואות שלקחה החברה היה בידיעתו (נספח י"ג לתצהירו) ואמור היה להגיע ממחזור ההלוואות אלא שהוא 'לא זוכר' אם חתם על ההלוואות הממוחזרות:
"ש. וחוץ משתי ההלוואות האלה אתה אומר שלא חתמת על כלום. ציפית שיד
תצא מהשמיים ותיתן את הכסף? מהיכן ציפית שיגיע הכף אם לא ממחזור?
"ת. אני ביקשתי מהבנק ואריה נתנאל
שיגלו לנו את כל המסמכים. לי אין
כלום. כשראינו פה את שתי ההלוואות האלה, עליהן אני חתום. יכול להיות שחתמתי על עוד דברים. אני לא זוכר היום. ביקשנו מהבנק ומנתנאל להראות לנו מסמכים. הבנק בא עם סיפורי סבתות שהם גרסו את החומר"
(עמ' 13 לפרוטוקול).
בעדותו בבית המשפט, ובניגוד לאמור בתצהירו, ולאחר שעומת עם העובדה שחתימותיו מופיעות על ההלוואות אישר לוטן בלית ברירה כי 'יכול להיות' שחתם על מסמכים נוספים... וגם משכך לא מצאתי בדבריו בסיס לטענות הסתמיות כי 'לא ידע' וכי 'לא חתם' על מסמכים נוספים.
30.
אך בכך לא סיים לוטן את 'הסבריו' הסתמיים ואת נסיונותיו (שלא צלחו) להתנער מחובות החברה, והוסיף לוטן בעדותו כי "הגניבה הגדולה בתיק זה" היא העברת הסכום של 600,000$ מחשבון החברה לחשבון מ.א. נתנאל.
אומר כבר כי ראיתי לדחות אף טענה זו.
לטענת לוטן, הוא ורישן העמידו הון עצמי בסך של 300,000$ כל אחד (סה"כ 600,000$) לרכישת הנכס, ולא היתה כל הצדקה לביצוע העברה נוספת מחשבון החברה לחשבון מ.א. נתנאל שהעמידה בתחילה את הסכום של 600,000$, ואת העברת הכסף מחשבון החברה לחשבון מ.א. נתנאל כינה לוטן 'גניבה' מהחשבון.
נתנאל טען כי לוטן לא העמיד 300,000$ לצורך רכישת הנכס, ולוטן מצידו לא הציג כל ראייה התומכת בטענתו כי כן העמיד סכום זה.
כפי שציינתי ברישא לפסק הדין, לא היתה מחלוקת כי מ.א. נתנאל רכשה את הנכס תמורת סך ראשוני של 600,000$, אותם היה צריך להחזיר לה עם הקמת החברה בדרך של העמדת הון עצמי של לוטן ורישן בחלקים שווים. כאמור טען נתנאל כי לוטן לא העמיד את הסכום שסוכם בין רישן ולוטן, והכחיש את טענת לוטן בענין זה. מאחר שלוטן טען את הטענה כי העמיד את הסכום (ותבע את החזר הסכום של 300,000$) היה עליו להוכיח את טענתו זו בעיקר לאחר שנתנאל הכחיש את הטענה, אלא שלוטן לא הרים הנטל המוטל עליו ולא הציג כל ראייה לתשלום הסך האמור מלבד הפנייה סתמית להסכם המייסדים.
לציין כי בדוחות הכספיים לא מופיע כי לוטן העמיד את הסכום והוא לא טרח להציג ראייה אחרת לכך, (עותק מדף חשבון, קבלה או כיוצא באלה); בהעדר ראייה ממשית ואמיתית לתשלום סך של 300,000 $ מצא לוטן להציג ראיות מוזרות לטעמי, כי הסכום האמור שולם על ידו במזומן והובא במזוודה...
"העד: לשאלת ביהמ"ש- ה- 300,000 דולר שלי אני שילמתי אותם ביד לאריה נתנאל
בסביבות ינואר 96'. הסכום הזה, ה- 600,000 דולר (שלי ושל נתנאל) היו צריכים להגיע למ.א. נתנאל כשהיו צריכים לשלם עבור רכישת המגרש"
המשך ח.נ:
את הסכום של 300,000 דולר נתתי ביד לאריה נתנאל
במזומן בשטרות.
ש.במזוודה באת איתם כי זה סכום לא מבוטל?
ת. כן."
(עמ' 9 ש' 14- 21)
כאמור, לוטן לא הציג קבלה בגין התשלום הנטען ואף אישר שאין בידו קבלה שכזו (עמ' 10 לפרוטוקול) ותחת זאת טען כי ה'קבלה' בגין התשלום האמור היא סעיף 6.2 להסכם המייסדים בו צוין כי "הצדדים העמידו לחברה את הסך האמור...קרי סך של 600 אלפי דולר ארה"ב בחלקים שווים" (לשון עבר).
אוסיף כי עדות עו"ד שניצר בענין זה מבססת את התרשמותי כי לוטן לא העמיד סך של 300,000 $ וכי 'מצא' תימוכין לטענתו בדיעבד ומפרשנות שלו לכתובים, שאינה עולה בקנה אחד עם הראיות והעדויות שלפני ממילא לא עם התרשמותי. עו"ד שניצר העיד כי הסכום של 600,000$ שולם על ידי מ.א. נתנאל וכי הכוונה בהסכם המייסדים אותו ערך היתה שנתנאל ולוטן יחזירו כל אחד סך של 300,000$ למ.א. נתנאל אך מאחר שהכסף הועבר למ.א. נתנאל מחשבון החברה (בה יש לנתנאל וללוטן אחזקה שווה של 50%) התייתר הצורך בתשלום הסכום על ידי הצדדים (עמ' 24 לפרוטוקול).
דברי עו"ד שניצר נתמכו גם בעדות נתנאל (עמ' 35- 36 לפרוטוקול) שכאמור היתה מהימנה עלי, תוך הדגשה שהסכם המייסדים נערך לפני הסיכום עם בנק דיסקונט.
נתנאל נחקר ארוכות בעניין זה והוצגו לו כתבי בי דין ותצהירים שהומצאו מטעמו בהליכים משפטיים אחרים (ת/14-ת/16) ועדיין נותרה עדותו עקבית וקוהרנטית, גם לא מצאתי בכתבי בי הדין והתצהירים כל סתירה לדברי נתנאל בהליך זה, לרבות בענין תשלום 600,000$ על ידי מ.א. נתנאל ואי תשלום הסכום על ידי הצדדים עצמם.
ברור לי כי הכנסת 300,000$ לחשבונות חברה חייבים להיות מתועדים – ולכך לא קבלתי כל מענה מלוטן.
אני דוחה את גרסת לוטן כי לא טרח לקבל קבלה ו/או אסמכתא לתשלום במזומן של 300,000$ והסתפק באמור בהסכם המייסדים כראיה לביצוע התשלום האמור (ללא שיש לכך כל עקבות מתועדים בחשבונות החברה).
לא רק שאין בנמצא כל אסמכתא לתמוך בטענה מוזרה זו, אלא שהטענה אינה מתיישבת עם המציאות העסקית; המדובר בסכום לא מבוטל של 300,000$ (!!!) שנטען כי שולם במזומן מתוך מזוודה (!...) ואומר כי לא שוכנעתי שאיש עסקים מנוסה כלוטן היה מתנהל בצורה המתוארת על ידו, ואף אם הגיע עם מזוודה ושילם את הכסף במזומן (ואינני מאמינה שכך היה) הרי היה טורח למצער לקבל אסמכתא לתשלום כדי להמנע ממצב שתשלום ששולם יעלם ולא יוודע כי בא אל קרבו...
לאור התרשמותי ולאור האמור לעיל, אני קובעת שלוטן לא שילם סך של 300,000$ לנתנאל וכי הסכום של 1,913,415 ₪ הועבר מחשבון החברה לחשבון מ.א. נתנאל בהתאם למוסכם גם על לוטן ומאחר שמ.א. נתנאל היא ששילמה לבדה את הסך של 600,000$ כתשלום ראשוני בגין רכישת הנכס עבור החברה היתה זכאית להחזר הסכום מהחברה.
בהמשך לדברי שלעיל, אני דוחה את טענות לוטן לענין שיקים שונים (כדוגמת ת/13) שנחתמו על ידי נתנאל בלבד וניתנו לצד ג' ללא ידיעת לוטן או הסכמתו. כאמור, השתכנעתי כי לוטן היה ער ומודע לכל הנעשה בחשבון הבנק של החברה ומחומר הראיות שעמד בפני
עולה כי השיקים הוצאו בקשר עם הוצאות שונות של החברה לרבות תשלום עבור תיווך ושכ"ט לעו"ד מנדל שייצג את המוכרים בעסקה למכירת הנכס.
31.
כפי שקבעתי, השתכנעתי כי לוטן היה מודע לכל הנעשה בחשבון החברה ובעסקיה, כי היה מעורב היטב בעסקי החברה ואף חתם על הדוחות הכספיים של החברה ועל כן גם ידע מה יתרות החוב של החברה, ידע מה מקורן והיה שותף להיווצרותן ומשכך הוא אחראי לתשלום מחצית יתרות החוב האמורות, וערבותו לחובות החברה מומשה בדין.
32.
כפי שציינתי לעיל, השתכנעתי כי הפרוטוקול שממנו נלמד על שינוי זכויות החתימה, שיקף את ההסכמות בין לוטן ונתנאל (עדות עו"ד שניצר וגב' פנקס) אך אתייחס לכך במספר מילים לאחר שלוטן הרחיב עד מאוד בענין הפרוטוקול (ת/4) שלטעמו אפשר לנתנאל לבצע 'מעשי תרמית'.
בפרוטוקול ת/4 מיום 21.1.96 צוין כך:
"הנוכחים: כל הדירקטורים
ליו"ר נבחר: מר אריה נתנאל
על סדר היום: שינוי זכויות החתימה
החלטה:
לשנות את זכויות החתימה בחברה כך שממועד זה החברה תחוייב לכל דבר וענין בחתימתו היחידה
של מר אריה נתנאל
בתוספת שמה המוטבע או המודפס של החברה"
את הפרוטוקול החתום על ידי נתנאל אישר עו"ד שניצר שחתם על הפרוטוקול ואישר כי ההחלטה התקבלה בהתאם לתקנות החברה.
כפי שכבר ציינתי הראיות והעדויות שנשמעו תומכים בעובדה כי זכויות החתימה שונו בידיעת לוטן ולבקשתו.
מעדויות ומתצהירים של נתנאל, עו"ד שניצר וגב' פנקס, עולה שלוטן נעדר מישראל לתקופות קצרות ומאחר שענייני החברה הצריכו ניהול שוטף לרבות חתימה על מסמכים שונים ומאחר שלוטן סבר כי ענין זה מהווה מטרד וטרחה, הוא ביקש לשנות את זכויות החתימה כך שחתימת נתנאל בצירוף חותמת החברה יחייבו את החברה.
לתמיכה בדבריו ראה עו"ד שניצר לצרף תדפיס כניסות ויציאות של לוטן מהארץ במהלך שנת 1996 ממנו אכן ניתן ללמוד כי לוטן יצא מהארץ מספר לא מבוטל של פעמים.
גם הגב' פנקס שהעידה לפני הרשימה אותי בדבריה ובכנותה בעיקר על רקע העובדה כי עדותה נטולת כל אינטרס בתיקים דנא, אין היא עובדת במשרד עו"ד שניצר שם היתה מתמחה באותה עת, ואין לה קשר לבעלי הדין.
גב' פנקס נשאלה על דרך קבלת ההחלטות בחברה והשיבה כך:
"ת. היו ישיבות, גם ישיבות טלפוניות, ניהול פרוטוקולים של ישיבות טלפוניות
ושל ישיבות במשרד. כוונתי לשיחות וועידה טלפוניות."
(עמ' 15 לפרוטוקול).
עו"ד שניצר העיד שבין נתנאל ללוטן שררה מערכת יחסים של קרבה ואמון וכי הפרוטוקול נערך ללא שהתקיימה ישיבה פורמאלית בדומה לפרוטוקול אחר שערך ביום 13.12.95, עובר לפתיחת חשבון החברה, ולפיו זכות החתימה המשותפת תהיה של לוטן ונתנאל/דניאל נתנאל (נספח 2 לתצהיר עו"ד שניצר) אלא שלגבי פרוטוקול זה לא היו ללוטן כל טענות, מאחר שהתיישב עם גרסתו...
"ת. הישיבה הזאת כמו כל הישיבות לא היו פורמאליות. הישיבה הזאת
משקפת את אשר הוסכם בין בעלי המניות. לא הקפידו, לאור יחסי האמון
הרבים ששררו באותה עת והיכרות רבת השנים בין כל מי שקשור לעניין, כמו
שלא היו מקפידים אז בחברות פרטיות, לעשות ישיבות פורמאליות. כפי
שכתבתי בתצהירי, אני מאשר באחריות שהיתה הסכמה כזאת, גם בכשירותם
כדירקטורים ולכן נערך המסמך הזה" (עמ' 19 לפרוטוקול).
מכאן כי כעניין שבשגרה התקבלו החלטות שונות בחברה, בעל פה, בין נתנאל ללוטן ולאחר מכן הועלו על הכתב, כפי שגם נהוג ומתישב עם חברות אחרות.
הגם שלוטן טען כי לא ידע על הפרוטוקול, מצאתי אחרת בעדות האמינה של גב' פנקס שהתייחסה לפקסים בענין שינוי זכות החתימה (ת/1-ת/3) וציינה כי הפקסים נשלחו לאחר שהוסכם שזכויות החתימה ישונו כאמור בפרוטוקול וכי:
"ת. אני גם רוצה להזכיר לך שהייתי מתמחה באותה תקופה ואתה לא מכיר אותי, אבל הייתי פחדנית גדולה. לא הייתי עושה שום דבר כזה של שינוי חתימות לולא היו לי פרוטוקולים חתומים בתיק ואישורים שהיוו בעיני אסמכתא שאני יכולה לעשות את הדברים האלה..."
(עמ' 16 לפרוטוקול).
לשאלה מדוע הפרוטוקולים לא צורפו לתצהירה השיבה כי נמסר לה ממשרד עו"ד שניצר כי הם נעלמו מהתיק, והדגישה כי אין סיכוי שבזמן אמת לא צורפו הפרוטוקולים לפקסים ששלחה ת/1-ת/3 (עמ' 16 לפרוטוקול).
לפני עומדות אם כך, עדות עו"ד שניצר לענין הפרוטוקול, דבריה האמינים של הגב' פנקס והתנהלות נתנאל ולוטן בתקופה שלאחר חתימת הפרוטוקול, ומנגד לא היתה בידי לוטן כל ראיה הסותרת את תוקף הפרוטוקול, גם לא
ראיה הסותרת את האמירה כי קיבל את עותק הפרוטוקול בפקס וכי היה מודע היטב לשינוי זכויות החתימה.
נסיונו של לוטן לספק הסברים שונים שעקרם 'הִתַכְנוּת' (לא ייתכן שהסכים...) לא צלחו; העובדה כי הסכם המייסדים נחתם לאחר פרוטוקול זכויות החתימה אינה תומכת בטענת לוטן על העדר ידיעה על שינוי זכויות החתימה ואני מקבלת בנקודה זו את הסברי עו"ד שניצר כי טיוטת הסכם המייסדים הוכנה בנובמבר-דצמבר 1995 והחתימה על הסכם המייסדים התעכבה בשל שהיית לוטן בחו"ל במהלך חודש 2/1996 ומשחלף זמן מאז הכנתה עד לחתימת ההסכם הרי שעובר לחתימה לא נקרא החוזה פעם נוספת ולא ניתנה הדעת לכך כי הוא כולל זכויות חתימה ששונו בינתיים בפרוטוקול, בגלל הנסיבות שתוארו לעיל; לדברי עו"ד שניצר זכויות החתימה לא היה הנושא היחיד שלא תוקן בהסכם המייסדים (עמ' 20 לפרוטוקול), דברים אלה נתמכים בעדות הגב' פנקס (עמ' 17 לפרוטוקול).
בנוסף לקביעותי שלעיל, אני מדגישה שוב לאור הדברים ששמעתי והובאו לפני כי אינני מקבלת את טענות לוטן שלא היה שותף להחלטה נשוא הפרוטוקול, וכי לא היה מודע לה; אני דוחה את טענותיו כי לא ידע על הפרוטוקול עד לשלב מאוחר, ואני קובעת כי ההחלטה בדבר שינוי זכויות החתימה התקבלה בהסכמת הצדדים ובמודעותו המלאה של לוטן.
למעלה מן הצורך, ורק להביא דוגמה נוספת המחזקת אותי במסקנותי היא השאלה שהופנתה ללוטן בדבר הפקדת שיק החברה על סך 125,000 ₪ מיום 4.12.99 שנמשך לפקודתו בחתימה יחידה של נתנאל (נ/5), לוטן לא הכחיש שהתמורה הופקדה בחשבונו ולשאלה מדוע באותו מקרה השלים עם כך שהשיק היה חתום על ידי נתנאל בלבד השיב תשובה מגומגמת (עמ' 12 לפרוטוקול) שאך מבססת את המסקנה שלוטן היה מודע היטב לכך שנתנאל הוסמך לחתום בשם החברה והסכים לכך, וכי גרסתו משתנה בהתאם לנסיבות הרלוונטיות מעת לעת.
33.
לא אוכל לסיים את דברי בלי לציין כי התרשמותי מעדות לוטן היתה כי גרסתו נוצרה לאחר שקרא את המסמכים שהיו בידיו ונתן להם פרשנות משלו, שאולי יכולה להתישב עם הנטען, כך טענתו לענין שינוי זכויות החתימה עת 'גילה' שחתימה על הסכם המייסדים ובו זכויות חתימה שונות מהפרוטקול נחתם לאחר הפרוטקול, וכך גם לגבי ה-300,000 $ עת 'מצא' שבהסכם כתוב שהצדדים 'העמידו' (לשון עבר) סך של 300,000$ כל אחד, ועוד כהנה של דוגמאות שהעמיקו את התרשמותי מעדות פתלתלה, ומתחכמת ושאינה מבוססת על העובדות כפי שהיו בפועל.
34.
משקבעתי כי לוטן ידע על הנעשה בחשבון החברה וכי ההחלטה בדבר שינוי זכויות החתימה נעשתה על דעתו, נשמט הבסיס לטענות לוטן בדבר משיכת שיקים, העברות כספים ונטילת הלוואות שבוצעו מחשבון החברה ללא ידיעתו ו/או הרשאתו.
הוכח לי במידת ההסתברות הנדרשת כי הפעולות בחשבון החברה בוצעו כדין ובידיעתו המלאה של לוטן, בהתאם להסכם המייסדים ולהסכם רישן-לוטן ומכח הערבות שחתם, ואני קובעת שבדין מימש הבנק את הערבות של לוטן, וכי אין בסיס לטענתו לזכות לקבל מנתנאל את גובה הערבות שמומשה, ואני דוחה את תביעת לוטן נגד נתנאל.
ת.א 1135/08
35.
כפי שכבר הארכתי לציין, לוטן היה מעורב בנעשה בחשבון החברה והיה מודע לשינוי זכויות החתימה כאמור בפרוטוקול לשינוי זכויות החתימה. בהנתן קביעה זו, הרי שאין חולק שבמסגרת מערכת היחסים בין בעלי המניות בחברה – הם רישן ולוטן-
על לוטן לשאת במחצית החוב בחשבון החברה הן מכח הסכם המייסדים, הן מכח הסכם רישן לוטן והן מכח הערבות של לוטן לחובות החברה (ת/7).
אלא שהתביעה דנא לא הוגשה על ידי רישן, היא בעלת המניות האחרת, שלא שילמה את מלוא חובות החברה כערבה, כי אם על ידי מ.א. נתנאל כמי ששילמה את חוב החברה במסגרת הסכם הפשרה.
השאלה המצריכה מענה היא האם בנסיבות אלה יש לחייב את לוטן לשפות את מ.א. נתנאל במחצית הסכום ששלמה בהסכם הפשרה עבור חובות החברה.
36.
לטענת מ.א. נתנאל היא שלמה לבנק את חוב החברה במסגרת הסכם הפשרה מכח היותה ערבה לאותו חוב, כפי שהיה נהוג במהלך העסקים הרגיל של קבוצת נתנאל, ומשום כך ועל בסיס המחאת הזכויות של רישן למ.א. נתנאל היא זכאית לקבל מלוטן את הסכום הנתבע.
לטענת לוטן מנגד, הוא לא היה צד להסכם הפשרה והסכים לדחות את התביעה שהגיש נגד הבנק בהסכם פשרה אחר ללא כל קשר להסכם הפשרה הנזכר על ידי מ.א. נתנאל ובעיקר "כי התביעה של הבנק הפריעה לי ביום יום" (עמ' 14 לפרוטוקול).
טענה זו נדחית על ידי ומוטב היה לו לא היתה מועלית.
הסבר דחוק זה שלוטן הציג אינו יכול לעמוד, לא סביר כי לוטן הגיש תביעה על סך מליוני שקלים וויתר עליה רק כי היא "מפריעה לו בחיי היום יום"... אין בידי לקבל טענה לא הגיונית זו, ואני סבורה כי דחיית התביעה במסגרת הסכם הפשרה של לוטן נעשתה כדי להפטיר את לוטן מחיוביו כערב! כפי שעלה מהחומר שהונח לפני, לוטן לא שילם מאומה על פי הסכם הפשרה ומנגד, תביעת הבנק נגדו (ת.א 1020/05) נדחתה (גם אם נדחתה מאוחר יותר).
37.
ואולם העובדה כי לוטן 'נהנה' מהסכם הפשרה והופטר מחיוביו כלפי הבנק אינה מקימה עילה המחייבת את לוטן לשלם למ.א. נתנאל אלא אם היה בידי מ.א. נתנאל להציג עילה המחייבת את לוטן.
טענות מ.א. נתנאל לחיוב לוטן הן בעילות חוזיות מכח הסכם המייסדים והסכם רישן-לוטן. אלא שעיון בשני הסכמים אלה מראה כי מ.א. נתנאל כלל לא היתה צד לאיזה מההסכמים הללו, ומשכך לכאורה אין לה עילת תביעה / גם לא יריבות עם לוטן בעילות חוזיות.
נראה כי בהיותה מודעת להיעדר עילת תביעה נגד לוטן מכוח ההסכמים, ניסתה מ.א. נתנאל לייצר עילת תביעה נגד לוטן בהתייחסה להמחאת זכויות רישן (לקבלת כספים מלוטן) למ.א. נתנאל; דא עקא שהסכם המחאת הזכויות שצורף כנספח 24 לתצהיר נתנאל כלל אינו חתום (!!!) ולא הוצגו לפני כל ראיות לתוקפו.
הטענה כי המחאת הזכות מהווה בסיס לעילת התביעה נגד לוטן מחייבת הצגת המחאת זכות תקפה, אך זו כאמור לא הוצגה.
38.
עוד טענה מ.א. נתנאל כי יש לחייב את לוטן לשאת במחצית התשלומים ששילמה בגין חוב החברה לבנק במסגרת הסכם הפשרה, מכח היותה ערבה לחובות החברה.
מנגד טען לוטן כי מ.א. נתנאל מעולם לא ערבה להתחייבויות החברה וכי אין לו קשר למ.א. נתנאל, לא רק זאת אלא שטענה זו נתמכת בעמדת הבנק בהסכם הפשרה בה טרח הבנק לציין במפורש כי הוא חולק על הטענה שמ.א. נתנאל ערבה לחובות החברה
(ראו - נספח 20 לתצהיר נתנאל)
להדגיש כי חרף טענת מ.א. נתנאל שחתמה על כתב ערבות לחיובי החברה לבנק, לא הציגה כתב ערבות כזה במסגרת הראיות.
נתנאל נחקר ארוכות בענין החתימה על הערבות לחיובי החברה וטען בחקירתו בעקביות כי מ.א. נתנאל כן חתמה על ערבות כפי שנהג לעשות בעסקאות שמבוצעות על ידי החברות שבקבוצת נתנאל, וככלל התייחס נתנאל לכל החברות וליחידי נתנאל כאילו היו אותה אישיות משפטית, וכלל לא ברור לו מדוע יש צורך בערבות נפרדת כי "אנחנו ארבעה אחים שותפים בכל הקבוצה, כל הקבוצה ערבה".
וכך ממשיך להסביר את ענין הערבות שלו ומבהיר כי ההסבר כה פשוט – האחים מיוזמתם רואים עצמם כערבים.
"ת. אחרי שביהמ"ש מעיר לי, אני משיב: 30 שנה, וכל עסקה שאנחנו מבצעים,
מ.א. חותמת ערבות לשאר החברות. ביום שהוקמה מ.א. תיירות חתמנו על
ערבות." (עמ' 31 ש' 4- 5).
וכן:
"ת. מ.א. נדרשה לשלם את החוב ויש לנו את כל הדוקומנטים על כך.
ש. אבל לא צירפת אותם לתצהיר.
ת. אין לי מה לצרף, רואים את זה כל קבוצת נתנאל.
ש. אני מציג לך מסמך של הבנק...שהבנק דרש את החוב מכולכם אבל מ.א. לא
מופיעה בדרישה? (ת/9)
ת. אכן יש דרישות במ.א. אך לא במסמך זה. ביה"מ צריך להבין שזה כל
הקבוצה, זה לא חברה כזו או אחרת..
ש.מפנה לסעיף 10.2. לתצהירך ומצטט. למה לא כתוב כאן שהבנק דרש ערבות
של מ.א.
ת.ברגע שחותמים בעלי המניות של הקבוצה זה כל החברות תופס. כי הם בעלי
המניות של כל החברות...
...ברגע שבעלי המניות חתומים ואנחנו ארבעה אחים שותפים בכל הקבוצה , כל
הקבוצה ערבה"
(עמ' 31 ש' 22- 33).
לשאלה מדוע לא הוצגה הערבות האמורה בפני
בית המשפט השיב נתנאל כי הערבות האמורה נגנבה אף היא על ידי לוטן ועוד טען כי הערבות מצויה אצל בנק דיסקונט.
כך בעדותו:
"ש. צירפת את הערבות של מ.א. לתצהירך?
ת. אם הלקוח שלך לא היה גנב, וגנב את המסמכים מעו"ד שניצר וממשרדנו,
היינו יכולים להציג."
(עמ' 31 לפרוטוקול).
וכן:
"ש. אני שאלתי על הערבות שמ.א. חתמה לבנק דיסקונט, זו ערבות שצריכה
להיות בסניף.
ת. נכון.
ש. הערבות הזאת היא נמצאת בבנק.
ת. אין לי ספק.
ש. מהבנק הוא גם גנב אותה?
ת. לא. אנחנו פנינו לבנק לשחזר לנו את כל החומר. הם אמרו שאין סיכוי כזה כי עברו הרבה שנים.
ש. הבנק גרס את הערבות
ת. אני לא יודע. בקשנו את כל המסמכים והבנק אמר שאין סיכוי ושאם כן- זה יעלה מאות אלפי שקלים."
(עמ' 31 ש' 8- 16)
תמוה בעיני כי נתנאל לא ראה להעמיק את החיפוש אחר הערבות הנטענת שהרי היא הבסיס לחיוב לוטן; לא רק זאת אלא שהתשובות הסתמיות שהשיב לענין נסיונותיו לאתר את הערבות נדחות על ידי. ברור כי ככל שהיה בידי הבנק כתב ערבות היה על נתנאל להציגו, ולא סביר בעיני כי עלות איתור הערבות מגיעה כדי 'מאות אלפי שקלים' כנטען, ומכל מקום היה על נתנאל לזמן את נציג הבנק ולהביא הדברים בפני
מעדות ראשונה.
נראה כי אין צורך להזכיר את ההלכה כי העובדה שמ.א. נתנאל נמנעה מלהציג את המסמך החשוב הזה בגדר ראיותיה אף שלכאורה יכולה היתה להציג את הראיה מעוררת את
החשש כי לא הביאה את הראיה כדי שלא תשמש נגדה (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391).
לכך מתוספת העובדה כי התובעת נמנעה אף מלהזמין את נציג הבנק שיאיר את עיני בית המשפט בשאלה האם הערבות מצויה (או לא) בידי הבנק, נעלמה
(או לא) בחלוף השנים, והיה משיב לשאלה האם יש לבנק רישום של ערבויות מממנו ניתן היה ללמוד על קיומה של ערבות כזאת.
עדות נציג הבנק היא עדות חשובה שכן כתב הערבות הוא המסמך המהותי שמכוחו מבוקש לחייב את לוטן וסביר שהוא מצוי בידי הבנק, ולמצער מחייב הבאת עדות הבנקאי, וגם לכך מתייחסת הפסיקה הרבה שתמציתה היא
כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ. מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).
שבעתיים יש חשיבות לעד מטעם הבנק לאור העובדה כי בהסכם הפשרה הצהיר בנק דיסקונט כי הוא חולק על טענות נתנאל כי מ.א. נתנאל ערבה לחובות החברה, כפי שגם במכתב הבנק (נספח 16 לתצהירי נתנאל) שפנה לכל הערבים של החברה ומ.א. נתנאל לא מופיעה בכלל אלה.
עוד לציין כי לא מצאתי בטענה כי הסכם המחאת זכות (נספח 21 לתצהיר נתנאל) בו המחה הבנק את השעבוד על הנכס לטובת מ.א. נתנאל – הקים את מעמד הערב למ.א. נתנאל. יודגש כי המחאת הזכות נעשתה למ.א. נתנאל רק בגלל ששילמה את חובות החברה (ועל כך אין חולק), וההסכם שנחתם מאמץ כלשונו את ההסכם מיום 31.8.06 בו ציין הבנק במפורש כי מ.א. נתנאל איננה ערבה לחיובי החברה, ומשכך אני דוחה את הטענה כי הסכם המחאת הזכות שהמחה הבנק למ.א. נתנאל יצר למ.א. במשמע מעמד של ערב, שהקנה לה זכויות.
לאור האמור, משלא הוצגה ראיה לכתב ערבות של מ.א. נתנאל לחובות החברה אני קובעת כי מ.א. נתנאל לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי שילמה לבנק את הסכום שסוכם במסגרת הסכם הפשרה מכח היותה ערבה לחיובי החברה, ובהחלט התרשמתי כי מסיבות אחרות עשתה כך, אך אינני נדרשת לתת הסבר; מכאן שבהיעדר ערבות שכזו, ומשלא הוצגה כל עילה אחרת מצאתי לדחות את טענת מ.א. נתנאל לפיה תשלום סכומי הסכם הפשרה לבנק דיסקונט נעשה מכח ערבותה לחובות החברה.
משדחיתי את טענת מ.א. נתנאל בדבר היותה ערבה לחובות החברה, הרי נשמטת עילת התביעה שלה כלפי לוטן מכח חוק הערבות ויחד עימה נדחית תביעת מ.א. נתנאל נגד לוטן.
39.
סיכומו של דבר, אני דוחה את שתי התביעות.
בנסיבות, לא ראיתי לפסוק הוצאות.
ניתן היום,
ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.
א בית משפט מחוזי 1080/06 לוטן דורון נ' אריה נתנאל, מ.א.נתנאל חברה לבנין ועבודות ציבוריות בע"מ (פורסם ב-ֽ 26/12/2011)