פסקי דין על דניאל ביטון | פסקי דין על חנה ביטון | פסקי דין על שערי רמת השרון | פסקי דין על עיריית רמת השרון | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון |

33279-12/10 א     29/12/2011




א 33279-12/10 דניאל ביטון, חנה ביטון נ' שערי רמת השרון בע"מ, עיריית רמת השרון, הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



29.12.11

ת"א 33279-12-10 ביטון ואח' נ' שערי רמת השרון בע"מ
ואח'




בפני

כב' השופט
אבי זמיר

התובעים
1. דניאל ביטון

2. חנה ביטון
ע"י ב"כ עו"ד בר-און


נגד

הנתבעות
1. שערי רמת השרון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ענתבי
2. עיריית רמת השרון
3. הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון
ע"י ב"כ עו"ד בויאר



החלטה

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מטעם הנתבעת 2 - עיריית רמת השרון
(להלן: "העירייה"), מפאת העדר יריבות, ולחלופין, ככל שהבקשה לסילוק על הסף תדחה, מבקשת העירייה לאפשר לה להגיש כתב הגנה מתוקן, באופן שבו תינתן התייחסות נקודתית לכל טענה בכתב התביעה המופנית, לכאורה, כלפי העירייה, באופן מאובחן מהוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון.

על פי כתב התביעה, התובעים הם בעלי הזכויות בנכס מסוים ברמת השרון, והנתבעת 1 בנתה מגדל מגורים בן 12 קומות סמוך לנכס האמור, בהסתמך על היתר בניה שניתן ביום 10/10/07.

התובעים טוענים כי ביתם ממוקם באזור מגורים המיועד לבניה נמוכה צמודת קרקע, ובין ביתם לבין המתחם הנבנה על ידי הנתבעת 1 נקבעה רצועה חוצצת המיועדת לשטח פרטי פתוח, שנאסר לבניה ומיועד לגינון בלבד.
לטענת התובעים, בניה זו מנוגדת להיתר הבניה, לתב"ע, להוראות הועדה המחוזית וכן לדיני התכנון והבניה, ובנוסף, במסגרת הבניה, הרסה הנתבעת 1 את הגינה והחצר של התובעים. התובעים מפרטים בכתב התביעה את חריגות הבניה השונות, וטוענים כי במצב דברים זה, לא ניתן כלל לאשרן. פניותיהם של התובעים, בעניין זה, אל נציגים שונים בעירייה ובועדה המקומית (וביניהם סגן ראש העיר, מהנדסת העיר, האחראי לאישורי בניה ותוכניות, אחראי תכנון עיר ואחראי הפיקוח על הבניה), לא הועילו.

התובעים טוענים, כי העירייה פיקחה באופן בלתי ראוי או בלתי מספיק על טיב הבניה, התכנון והביצוע, והתירה לנתבעת 1 לבצע בניה שלא כדין, תוך הפרת זכויותיהם של התובעים והתעלמות מפניותיהם.
התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בסך 2,560,000 ₪.

מלכתחילה, הוגשה התביעה כנגד שתי נתבעות - שערי רמת השרון בע"מ
- היא הנתבעת 1, ו"עיריית רמת השרון
- הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון
" – שסומנה כנתבעת 2.
בכתב ההגנה נטען כי עיריית רמת השרון
והוועדה המקומית הן גופים משפטיים נפרדים, ובכל הנוגע להוצאת היתר בניה, הרי שהגורם הבלעדי הוא הועדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון; עיריית רמת השרון
אינה מעניקה היתרי בניה ואינה קשורה באופן ישיר להוצאת היתר הבניה, וממילא אין עילת תביעה כנגדה, ויש להורות על דחיית התביעה כנגדה ולחלופין למחוק את שמה מכתב התביעה.

במסגרת הדיון שהתקיים לפניי ביום 30/10/11 "הפרדתי" בין רכיבי אותו גוף לא קיים, כך ש"נולדו", לבד מהנתבעת 1, שתי נתבעות – העירייה והועדה המקומית. בהחלטתי מאותו מועד ציינתי, כי ניתן לראות את כתב ההגנה כמתייחס לכל הטענות שפורטו בכתב התביעה כנגד שני הגורמים האמורים. קבעתי, כי העירייה או הועדה המקומית תוכלנה להגיש, בפרק זמן של 20 יום, כל בקשה נפרדת בנוגע לטענות הסף, וכן הצעתי שלא לנקוט בהליך זה אלא לקדם את ההליך העיקרי על בסיס כתב התביעה, שכן ככל שהוא אינו מגלה עילה, תוכלנה הנתבעות לשוב ולהעלות טענה זו בהליך העיקרי.

במקביל, הוריתי על הגשת ראיות הצדדים, וקבעתי ישיבת תיאום ליום 30/5/12.

כידוע, הסעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד דרסטי, ולכן מן הראוי לנקוט בו במקרים חריגים ביותר, ורק כאשר ברור כי גם אם יוכחו טענותיו של התובע, אין הוא זכאי לקבלת הסעד המבוקש (ת"א (מחוזי מרכז) 704-04-09 , 719-04-09 עו"ד גלזר נ' הלברשטיין (24/1/10); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 30695-03-10 אינטל ישראל (74) בע"מ נ' ש. אנפה בע"מ (9/10/11);
ה"פ (מחוזי מרכז) 887-06-11 שרשי נדל"ן יזום (2009) בע"מ נ' לנקרי (21/11/11); ת"א (מחוזי חיפה) 7846-06-10 הופמן נ' אוירכמן (12/12/11)).

ברוב המקרים נוטה פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה להותיר להליך העיקרי את בירורן של טענות הסף, אפילו מדובר בבירור קצר יחסית של סוגיות כהתיישנות או תוקף כתב ויתור (רע"א 8862/08 צין טורס חדשה נ' אהרוני (2008); רע"א 7372/09 סיבריה איירליינס נ' עיזבון המנוח גריגורייביך (2010)).

בבקשתה מסבירה העירייה כי יש להבחין בין סמכויותיה לבין סמכויות הועדה המקומית וטוענת כי למעשה, אין כל מקור נורמטיבי המקים לה חבות משפטית במקרה זה.

בתגובתם טוענים התובעים, כי מבחינתם, העירייה אחראית לפעולותיה, בין אם נעשו בסמכות ובין אם לא.

התובעים מפנים, בין היתר, לפקודת העיריות [נוסח חדש] כמקור חוקי לסמכות העירייה.
סעיף 236 לפקודה מסדיר את פעולות העירייה בעניין בניינים, ולפיו:
"(א) בענין בנינים תעשה העיריה פעולות אלה:
(1)
תפקח על הקמתם, הריסתם, שינוים ותיקונם של בנינים;
(2)
תפקח על ריצופם של חצרות ושטחים פתוחים הקשורים לבנינים;
(3)
תפקח על התקנת בורות לבנינים ובנייתם, כדי להבטיח מניעת רבייתם של יתושים;
(4)
תפקח על קו החזית של בנינים סמוכים ועל המירווחים בצדדים ומאחור, על מידתם של מגרשי בנין ועל שיעורם של שטחי המגרשים שמותר להקים עליהם בנינים;
(5)
תפקח על הגבהת החזית של בנינים במקום שהם בתוך שורה של בנינים רצופים הגובלים עם רחוב;
(6)
תפקח, אם על ידי הטלת איסור או בדרך אחרת, על הקמת בנינים מסוג, מדגם או ממראה מיוחדים, באזורים או ברחובות מיוחדים, או בחלק מהם;
(7)
תקבע אמצעי זהירות שיש לנקוט נגד תאונות בשעת הקמת בנינים, הריסתם, שינוים ותיקונם;
(8)
תפקח על בנייתם ופעולתם של מעליות, פירי מעליות, מנופים ומסוקים בבנינים, תסדירם ותדאג לבדיקתם ככל שתראה צורך בה כדי להבטיח מפני תאונות בקשר אתם, ותדאג לביטוח מפני סכנת מוות או חבלה לאדם העלולה לבוא מהם".
(ב)
לענין סעיף זה-
"בנין"-
כל מבנה, בין של אבן ובין של בטון, חמר, ברזל, עץ או חומר אחר, ולרבות כל יסוד, קיר, גג, ארובה, מרפסת, גזוזטרה, כרכוב או בליטה, או חלק מבנין או כל המחובר בהם, או כל קיר, סוללת עפר, גדר, גדר כלונסאות או מבנה אחר המקיף או תוחם, או מיועד להקיף או לתחום, קרקע או שטח".

סוגיית אחריותה של העירייה נדונה, בהקשר אחר, בפסק דינה של כב' השופטת (בדימוס) הדסה אחיטוב-הרטמן בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1364/99 קורנגוט נ' עיריית רמת גן (2002):
"החובה כפי שהיא מוטלת בסעיף 236(א)(1) לפקודת העיריות, אינה מוטלת במקרה זה על היזם כלל ועיקר, שכן היא מכוונת אל הרשות הסטטוטורית- העירייה.
חובת העירייה היא לפקח על הריסת בתים באזורים החוסים תחת כנפיה. לשם פיקוח על הפרוייקט נשוא תביעה זו, מינתה, כאמור, העירייה את החברה לפקח על הריסת המבנים אשר במתחם, בניית הפרוייקט החדש וכן פיצוי הדיירים אשר יפונו.
לפיכך, כאמור מוטלת על העירייה החובה מכוח החיקוק".

אדגיש, כי ייתכן בהחלט, שכל או שמרבית העובדות והטענות הנטענות בתביעה מיוחסות (או אמורות להיות מיוחסות) לוועדה המקומית, בעוד שלעירייה אין קשר ישיר להן, אך עם זאת, הדבר אינו חוסם א-פריורית עריכת בירור בסוגיה זו, בהתאם לטענות התובעים. מובן, כי גם אם תוכח קיומה של אחריות עקרונית לעירייה, אין בכך להעיד בהכרח על הפרתה במקרה הנוכחי או על חבותה של העירייה כלפי התובעים למתן הסעד המבוקש.

הסוגיה האמורה, כמו סוגיות אחרות, טעונה בירור עובדתי ומשפטי, ומטעם זה, מן הראוי להותיר את הדיון בה להמשך הדרך.

הבקשה לסילוק על הסף – נדחית.

הוצאות הבקשה, בסך 10,000 ₪ - לפי תוצאת פסק הדין (בנודע לעירייה).

העירייה רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן ונפרד בתוך 20 יום.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ב, 29 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 33279-12/10 דניאל ביטון, חנה ביטון נ' שערי רמת השרון בע"מ, עיריית רמת השרון, הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת השרון (פורסם ב-ֽ 29/12/2011)