פסקי דין על יעקב פלג | פסקי דין על מועצה מקומית גדרה

22631-06/11 תק     26/12/2011




תק 22631-06/11 יעקב פלג נ' מועצה מקומית גדרה








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 22631-06-11 פלג נ' מועצה מקומית גדרה




בפני

כב' השופט בדימוס
גדעון
ברק


התובע

יעקב פלג


נגד


הנתבעת

מועצה מקומית גדרה





פסק דין




1.
ביום 30.1.11 נהג התובע ברכבו בגדרה, ובעת שפנה לשד' בן- גוריון, בנסיעה ממזרח למערב ולאחר שחלף 100 מ' את הקניון, נכנס עם רכבו לתוך בור פעור באספלט הכביש וכתוצאה מכך, איבד התובע שליטה על הרכב, תוך שהצמיג הקדמי ימני נחתך והתפוצץ והרכב סטה ימינה ופגע במדרכה.
עוד מציין התובע, שמדובר בבור פתוח בקוטר 1- 1.5 מ' לפחות, אשר עקב תנאי מזג האוויר החורפי היה כולו מכוסה מים ועקב כך ועקב העובדה שהייתה תאורה לקויה בכביש – לא ניתן היה להבחין בבור.
התובע החנה את רכבו בצד הדרך והחליף גלגל וחייג למוקד העירוני על מנת להתריע על הסכנה והמוקד פתח קריאה על שמו של התובע והובטח שהתקלה תטופל.
לאחר האירוע, גילה התובע, שבנוסף לצמיג הקדמי הימני שנחתך, נפגע גם הפגוש וצדו הימני התנתק והתפרק כולו.
התובע סבור, שהאחריות לנזק שנגרם למכוניתו רובצת על הנתבעת ולכן, הגיש תביעה זו בבקשה לחייב הנתבעת לשלם לו את נזקיו בסך של 6,000 ₪.


2.
הנתבעת מבקשת לדחות את תביעת התובע ולהצדקת בקשה זו, מעלה היא - בין היתר- הטענות הבאות:

א.
הנתבעת אינה יודעת את הסיבות והנסיבות לקרות הנזק ברכב התובע או לעצם נסיעתו של התובע בדרך זו ולדעתה, ייתכן גם שהנזק נגרם ללא קשר לתנאי הכביש ואין להוציא מכלל אפשרות, שמדובר בתקר בצמיג אשר הוביל לנזק הנתבע בתביעה זו.
כמו כן, נטען, שאין לדעת מה היו נתוניו הקודמים של הרכב לרבות מצב הצמיגים והפגוש.
מתיאור התובע את מקום האירוע, לא ניתן להסיק את המקום המדויק בו אירע הנזק.

ב.
הנתבעת מאשרת העובדה, שהתובע פנה אליה פעמיים לפצותו על הנזק, אך הנתבעת השיבה, שנהיגה בהתאם לתנאי הדרך ובמהירות מותאמת לתנאי מזג האוויר הייתה מונעת האירוע.

ג.
הנתבעת מכחישה הטענה, שהיה במקום בור פתוח באספלט הכביש, שכן מדובר היה – לכל היותר- בחתך קטן ושיבוש קל בכביש ואילו אכן היה בור כזה המתואר על ידי התובע, אין ספק שעוד קודם לכן היו המשתמשים בכביש זה פונים למוקד הנתבעת על קיומו של המפגע.

ד.
בנוסף לטענות העובדתיות, מעלה הנתבעת טענות משפטיות ולפיהן טוענת הנתבעת, שאין להטיל עליה אחריות, שכן, היא נקטה באמצעי זהירות נאותים, ולאחר כל גשם מטפלת הנתבעת מיוזמתה במפגעי דרך שנוצרים עקב הגשמים.
כמו כן נטען, שככל שנוצר המפגע, הרי מדובר במפגע כזה שלנתבעת לא הייתה כל שליטה עליו ו/או יכולת למנוע הנזק שנגרם לרכב התובע.


3.
לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה ואת חומר הראיות, שוכנעתי, שהאירוע נשוא כתב התביעה התרחש כנטען על ידי התובע. מעדותו עולה,
שבמקום האירוע היה בור אשר כוסה בהצפת מי גשמים שירדו באותה עת (ראה מיקום הבור והנזק במכונית בתמונות – ת/4) – והנתבעת אינה מכחישה את מזג האוויר שהיה באותו יום – כפי שנטען על ידי התובע.
לאחר שיקול כל הראיות הגעתי למסקנה שיש להטיל אחריות על הנתבעת, אך יחד עם זאת יש גם להטיל אחריות על התובע, שכן העובדות והנסיבות מצביעות על כך, שגם התובע תרם תרומה משלו לקרות הנזק.
בנסיבות אלו, החלטתי להשית על הנתבעת אחריות בשיעור של 60% ואילו על התובע אחריות בשיעור של 40% - זאת מהנימוקים הבאים:





א.
א)
אינני מקבל את טענת הנתבעת, שאין לה אחריות לאירוע מאחר שמדובר באירוע חריג חד פעמי ובלתי צפוי שאין לנתבעת כל שליטה עליו או אפשרות לדעת על כך.
ראשית
, הנתבעת לא הוכיחה כי מדובר באירוע חריג, חד פעמי ובלתי צפוי, כטענתה. שנית, העובדה שנפתח בור באספלט או שהבור הורחב כתוצאה ממי הגשמים, מלמדת על אי תקינות קודמת של הכביש בו נסע התובע.

ב)
חובתה של הנתבעת לדאוג לתחזוקה תקינה של מערכת הכבישים, כפי שנקבע בסעיף 235(2) לפקודת העיריות הקובע, שהרשות:" תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש פרטי".
הוראות אלו, מטילות על הנתבעת חובה לקיים ולתחזק את מערכת ניקוז תקינה וחובת זהירות זו חלה כלפי מי שעשוי להינזק כתוצאה מאי קיום חובה זו.

ג)
כפי שעולה מהפסיקה, נושאת הנתבעת בחובת הזהירות המושגית כלפי המשתמשים בשטחים ציבוריים שלה ומקום בו אירע האירוע בו
קא עסקינן אירע אכן בשטח ציבורי (כביש בגדרה) – זאת מכוח היותה מחזיקה ומטפלת בשטחים אלה.

ד)
אני מקבל את טענת הנתבעת, שאין היא יכולה לבדוק בו זמנית ובכל רגע נתון את תקינותו של כביש במקום זה או אחר, ברם אין ספק, שחלה עליה אחריות לבדוק פגמים ו/או מפגעים המופיעים מפעם בפעם בכבישים שהם תחת סמכותה ופיקוח זה חייב להתבצע גם אם אין פנייה כלשהי מאזרח זה או אחר.

ה)
הטיפול והתחזוקה של הכבישים הנמצאים בשטחה של הנתבעת, הינם באחריותה והנטל עליה להראות, שנקטה באמצעים סבירים כדי למנוע נזקים לרכבים או לאנשים או למשתמשים בדרך.


ב.
א)
ער אנוכי להלכה הפסוקה הקובעת, שלא כל פגם בכביש או במדרכה מטיל אחריות על הנתבעת ולא אחת נפסק, שפה ושם עשויים להיות מהמורות ומפגעים והנתבעת – כרשות מקומית- אינה חייבת להימצא בכל אתר ואתר בכל רגע נתון ולא כל פגם ברשות הרבים מקים עליה חבות, ברם עליה להראות שהיא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לבדוק קיומם של פגמים ולתקנם. (ראה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ', המועצה המקומית, בית שמש ואח', פ"ד לז(1)113).

ב)
אני מקבל את טענת הנתבעת, שאין לרשות מקומית אחריות אבסולוטית לכל תאונה המתרחשת בשטחה גם אם כתוצאה ממפגע בדרך ניזוק רכוש ובנדון דנן היה על התובע להוכיח, שהנתבעת לא קיימה את חובת הפיקוח ושהתעלמה מידיעה אודות המפגע או לא פעלה כנדרש לתיקון המצב – לאחר שנודע לה על הפגם.

ג)
הנתבעת הציגה בפני
בית המשפט רישומים, אשר קדמו לאירוע הנטען, ולא הוכח שהם מתייחסים למקום ספציפי בו אירע האירוע הספציפי, נשוא תביעה זו. הנתבעת לא הציגה בפני
בית המשפט ראיות בדבר סדרי ונוהלי בדיקת איתור מפגעים.

ג.
לפיכך, אני קובע, שמחד גיסא הוכיח התובע את קרות האירוע בכביש שבהחזקת הנתבעת ומאידך גיסא, בהיעדר ראיות המצויות בשליטת הנתבעת – מה פעולות ומה בדיקה ערכה הנתבעת סמוך לפני קרות האירוע במקום ספציפי זה, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות כלפי התובע ובשל הפרה זו עליה לפצות את התובע.


ד.
א)
עם זאת לא מצאתי מקום לפטור את התובע 1 מאחריותו לאירוע. מעדותו עולה כי לפני האירוע היה המקום מכוסה במים בעומק לא ידוע ולכן בנסיבות אלה, היה עליו לוודא שהוא יכול להמשיך בנסיעתו בבטחה מבלי שייגרם נזק או, למצער, להפחית את גובה הנזק.

ב)
במקרה זה, מקבל אנוכי את טענת הנתבעת, שאין ספק, שבטרם עבר התובע באותו מקום, עברו רכבים אחרים ואין ראיה בפני
בית המשפט, שגם לנוהגים האחרים באותה דרך אירעה אותה תקלה – כפי שאירעה לתובע.
מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט על ידי נציג הנתבעת, אין ספק שעוד קודם לאירוע, נשוא תיק זה, ניתנו הודעות לנתבעת על בורות מסוכנים בכביש בו נסע התובע, אך הודעות אלה הן מיום 9.1.11 ועד 11.1.01 ובהתאם לדו"חות הנתבעת – טופלו פניות אלו. (ראה מסמכים נ/1).
לכן, כפי שעולה מהודעות אלה – שהופנו יום אחרי יום- הרי שאין ספק שהייתה בעיה באותו כביש, בעיה של בורות ואחד מהם נפער ימים מספר לאחר שהתלונות הנ"ל טופלו, כך שאין להוציא מכלל אפשרות שאכן מזג האוויר הגשום יחד עם כביש בעייתי באותו רחוב – גרמו להיווצרות אותו בור אליו נכנס התובע עם רכבו וכתוצאה מכך נגרם לרכבו הנזק הנטען.
לאחר קרות האירוע ביום 30.1.11 הודיע התובע לנתבעת על המפגע והוא מאשר בכתב התביעה, שלאחר שהודיע על המפגע – הודע לו שהמפגע תוקן והבור מולא בבטון.

ג)
התובע ביקש להדגיש את העובדה שנהג במהירות נמוכה ובזהירות ובהתאם לתנאי מזג האוויר, אך התובע לא ציין בכתב התביעה את מהירות נסיעתו ולעניין זה מסכים אנוכי לטענת נציג הנתבעת, שמבחן התוצאה של הפגיעה ברכב באותם מקומות עליהם מצביע התובע, מצביע על מהירות נסיעה בלתי סבירה אשר לא תאמה את תנאי הדרך ותנאי מזג האוויר.
זאת ועוד, התובע מציין כי האירוע אירע בשעות החשיכה (ראה בעמ' 1 לפ',ש' 11) ולכן עובדה זו יחד עם תנאי מזג האוויר ועם שלוליות המים שהיו על הכביש – רק מחזקת את המסקנה שהתובע לא נהג בזהירות הדרושה באותן נסיבות ובכך תרם לנזק שנגרם למכוניתו.


4.
אין באמור לעיל, כדי לשלול אחריות מהנתבעת, שכן גם אם לא נמסרה הודעה על קיומו של מפגע עובר לאירוע הנטען על ידי התובע, הרי שגם אז יש לומר, שחובתה של הנתבעת ליזום פעולות תחזוקה ולנסות לאתר מפגעים לפני שייגרמו לפגיעה בעוברי דרך.
התובע הגיש לבית המשפט

פסק דין
שניתן בתיק ת"ק (י"מ) 3277/09, אך אין הטענות שהועלו באותו עניין דומות לטענות שהועלו בעניינו. (ראה מוצג ת/1).
לכן, בנסיבות אלו ולאור האמור לעיל, אני קובע אחריותה של הנתבעת בשיעור של 60% ואילו את רשלנותו התורמת של התובע בשיעור של 40%.


5.
א.
משהגענו עד לכאן, על בית המשפט לקבוע מה נזק הוכיח התובע, שכן התובע תבע סכום סתמי ומוגזם של 6,000 ₪ מבלי לפרט בכתב התביעה כיצד ומדוע נתבע
סכום זה.
בבית המשפט, נשאל התובע לפשר הסכום הנתבע וגם בבית המשפט התקשה התובע להסבירו והחל לטעון שיש עניין של עוגמת נפש שנגרם לו בעת החלפת הצמיג והתיקון, יש עניין של הוצאות שהוציא וימי עבודה שהפסיד, אך התובע לא הוכיח כלל מה הוצאות היו לו בעניין זה, כמה ימי עבודה הפסיד והאם היה לו הפסד שכר עבודה כלשהו ולכן, נקיבת סכום סתמי של 6,000 ₪ אין בו כדי לזכות התובע בסכום הנתבע.


ב.
א)
במכתב שהפנה התובע אל הנתבעת ביום 1.2.11 – לא נקב התובע בסכום פיצוי כלשהו, אלא ציין שהוא מבקש פיצוי הן בגין הנזק שנגרם לרכבו והן בגין הסכנה המיותרת אליה נקלע.

במכתב נוסף, ששלח התובע באמצעות עו"ד ביום 24.2.11 קובע התובע את נזקיו בסך של 4,000 ₪ ועוגמת נפש ולאחר מכן נאמר:" טרם נקיטת הליכים משפטיים, אשר יגררו אחריהם הוצאות מיותרות, הנכם מתבקשים לפצות את מרשי בסך של 6,000 ₪
בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין".

ב)
מתברר, שגם לסכומים שתבע התובע באמצעות מכתביו – אין כיסוי במסמכים המוכיחים את גובה הנזק כשלעצמו ומכאן עולה, שגם במכתביו הגזים התובע בדרישותיו.

ג.

מהמסמכים שצרף התובע לכתב התביעה עולה, שהנזקים המוכחים על ידי התובע הם: סך של 275 ₪ בגין צמיגים על פי חשבונית שהוצאה על ידי "צמיגי המלך שלמה" ביום 1.2.11 וכמו כן, צרף התובע הצעת מחיר.
באשר להצעת מחיר זו, מעניין לציין, שלמרות שאירוע אירע ביום 30.1.11 ניגש התובע לקבל הצעת מחיר רק ביום 25.5.11. השאלה היא, האם למרות הנזק שאירע ביום 30.1.11 ממשיך כך התובע לנסוע ברכב עם הנזק הנטען?
לא רק זאת, אלא שלמרות שהצעת המחיר ניתנה ביום 25.5.11 לא הוכיח התובע, שעד יום הדיון (25.12.11) הוא תיקן את הרכב, שכן התובע לא המציא חשבונית על תיקון הרכב.
לכן, הגם שהצעת המחיר כוללת מע"מ, אין מקום – כמובן- להעניק לתובע את סכום המע"מ ולכן לכל היותר על התובע לקבל את סכום הנזק על פי הצעת המחיר בסכום של 2,174.56 ₪.


6.
מהאמור בסעיף 5 לעיל עולה, שנזקיו המוכחים של התובע מגיעים לסכום של 2,450 ₪ ומכאן, לא ברור כלל מה סכומים ביקש התובע במכתביו ובכתב התביעה – כאשר לסכומים הנתבעים אין אחיזה במציאות ובראיות ונתבעו כך על דרך הסתם תוך ניפוח נזק שלא היה קיים כלל.
על כן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,470 ₪ (60% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 14.6.11- ועד התשלום בפועל.



כמו כן ובהתחשב ברשלנות התורמת של התובע, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע

הוצאות משפט בסך של 350 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום

בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.


ניתן היום 26.12.11 (ל' בכסלו התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 22631-06/11 יעקב פלג נ' מועצה מקומית גדרה (פורסם ב-ֽ 26/12/2011)