פסקי דין על פנחס רוזן | פסקי דין על חברת פרטנר תקשורת בע"מ

702315/02 תמק     31/12/2011




תמק 702315/02 פנחס רוזן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בנתניה



תמ"ק 702315-02 חברת פרטנר תקשורת בע"מ
נ' רוזן

תיק חיצוני
:



מספר בקשה:
1

בפני

כב' הרשמת
יפעת ביטון אונגר


המבקש

פנחס רוזן


נגד


המשיבה

חברת פרטנר תקשורת בע"מ



החלטה


בפני
בקשה לבטל את פסק הדין שניתן כנגד המבקש, בהעדר הגנה, בשלהי שנת 2002.

לטענת המבקש, כתב התביעה לא הומצא לו. המבקש עזב את הארץ בחודש אוקטובר 1999 ושב אליה בחודש אפריל 2008.

לטענת המבקש, בחודש יוני 2011 נודע לו על קיום הגבלה לחידוש רישיון הנהיגה שלו. בעקבות ההליכים באותו עניין, נודע לו על קיום פסק הדין הנ"ל. המבקש טוען כי מיד עם הוודע לו הדבר, פנה לב"כ המשיבה, בבקשה לקבל פרטים על החוב נשוא פסק הדין, אולם נתקל בסירוב למסירת מידע, למעט העובדה כי נתבע כבעלים של חברה.
משלא עלה בידו לקבל מידע באמצעות הטלפון, פנה בכתב לב"כ המשיבה בחודש אוגוסט 2011.
המכתב לא נענה.
המבקש מכחיש את היותו הבעלים של חברת פ.ג רשת מכללות ידע בע"מ.
המבקש מאשר כי התנהלותו עם המשיבה נעשתה בתקופה שבה עבד כמנהל שכיר בחברה הנ"ל.
המבקש טוען כי בחוסר תום לב לא הגישה המשיבה תביעתה כנגד בעלי החברה, ה"ה שיוביץ גד ורות.

לבקשתו צירף המבקש: תדפיס מאת משרד הפנים בדבר מועד יציאתו מן הארץ, צילום חלקי מדרכונו המעיד על כניסתו לארץ באפריל 2008, העתק מכתבו לב"כ המשיבה, ותדפיס פרטי החברה המעיד על הבעלות בה (עדכני לשנת 1999).

המשיבה מתנגדת לבקשה, בפרט נוכח העובדה כי חלפו כ- 11 שנה מאז נוצר החוב. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כתשע שנים לאחר שניתן. לשיטתה המדובר באיחור ניכר, מבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד להגשתה. המשיבה טוענת כי עיון במרשמיה הממוחשבים (שכן לא עלה בידה לאתר המסמכים), מגלה שהתביעה נמסרה לאמו של המבקש ביולי 2002. כן עולה, הן מרישומיה והן מרישום תיק ההוצאה לפועל, כי האזהרה נמסרה למבקש בכתובתו ביוני 2003. זאת ועוד, בחודש אוגוסט 2003 הוטלו עיקולים בחשבונות המבקש.

אליבא המשיבה, נוכח מסירת האזהרה, הטלת העיקול בחשבון ונקיטת הליכי הוצל"פ נוספים משך 8 שנים, אין זה מתקבל על הדעת כי המבקש לא ידע אודות
פסק הדין והליכי התביעה. יש להעדיף במקרה זה, את "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה". משכך, מושתק המבקש לטעון כיום להעדר המצאה.

ואם לא די בכך, טוענת המשיבה כי ממילא השתהה המבקש בהגשת בקשתו זמן ניכר לאחר שנודע לו על פסק הדין. בקשתו הוגשה כשלושה חודשים לאחר מועד זה, ללא כל טעם מיוחד לאיחור זה.

המשיבה טוענת כי בשל התנהלות המבקש נגרם לה נזק ראייתי, משום שאין עוד בידה את מסמכי התיק ולא תוכל להוכיח לבית המשפט טענותיה.

תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר.

קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומם של מסמכים. לדידו של המבקש בשיחה שערך עם מורן ממשרד ב"כ המשיבה, נאמר כי ישנם מסמכים, אולם אן היא מוסמכת להמציאם למבקש בטרם קבלת אישור המשיבה, ואילו בתגובת המשיבה נמסר כי המסמכים אינם עוד בידה.




עוד עולה מחלוקת, אשר למסירת התביעה. המבקש חולק על המצאת התביעה לאימו בעת שהותו בחו"ל.

המבקש טוען בתשובתו לתגובה, כי בסמוך לעזיבתו את הארץ סגר את פעילותו בחשבונו בבנק ולא קיבל ממנו כל הודעה על עיקול.

הכרעה:

אין מנוס אלא מלקבל הבקשה לביטול פסק הדין.

לא עלה בידי המשיבה לסתור טענת המבקש שלא קיבל התביעה. המסירה לאם מוכחשת. ממילא שהה המבקש אותה עת בחו"ל. יוער, כי לטעמי, ניתן להסביר את סירוב האם לכאורה לקבל את התביעה, כטענת המשיבה, בכך שהמבקש בחו"ל. מובן שהספק בעניין זה פועל לטובתו של המבקש.

אין המשיבה מתמודדת לגופם של דברים עם טענת המבקש כי לא היה מקום להגיש התביעה נגדו, כי אם נגד החברה (או בעליה) עימה התקשרה המשיבה בחוזה מחייב.

לאור האמור, חובת הצדק מחייבת את ביטול פסק הדין.

אשר לאיחור בהגשת הבקשה, עיון בתדפיס הפעולות בתיק ההוצל"פ שצירפה המשיבה לתגובתה, מעלה כי האזהרה לא נמסרה למבקש, אלא בוצעה הדבקה של האזהרה במען הנתון. אין הדבר יכול לשמש ראיה לכך שהמבקש ידע על נקיטת ההליכים נגדו מכוחו של פסק הדין, או על ידיעתו בדבר עצם מתן

פסק דין
נגדו.

לפיכך, איני מוכנה לקבוע, בנסיבות הענין, כי היתה למבקש ידיעה הגוברת על המצאה.
אף יתר ההליכים אינם מפורטים. תשובת הבנק לעיקול החשבון מחזקת את טענת המבקש, שלא קיבל הודעה על דבר העיקול.

מכאן, שאין מקום לקבוע כי המבקש איחר את המועד להגשת בקשתו דנא, תשע שנים.
זאת ועוד, בנסיבות בהן טוען המבקש כנגד המשיבה וכנגד משרד בא-כוחה כי לא שיתפו עימו פעולה לאיתור מסמכים והמצאתם, כי לא קיבל מענה לפניותיו, אף לא לגופו של ענין, וכאשר טענותיו אלה לא נסתרו, ולו ברמז, בתגובת המשיבה, הרי שמתקיים טעם מיוחד, שאינו תלוי במבקש, לכך שבקשתו זו הוגשה באיחור של כ- 3 חודשים. הרי המבקש פנה, והוכיח כי פנה, הן טלפונית והן בכתובים, לב"כ המשיבה על מנת לדלות פרטים אודות הליך זה. המשיבה איננה מתכחשת לכך. משלא הסתייע הדבר בידו, בשל התנהלות בא-כוח המשיבה, הרי שנסיבות חיצוניות מנעו ממנו הגשת הבקשה במועד.

מדה מסוימת של חוסר תום לב יש בהתנהגות המשיבה, עת בוחרת היא להשתמש בטיעון האיחור,
שעה שאינה טוענת (ובוודאי אינה מוכיחה) להתייחסות נאותה וראויה כלפי הצד שכנגד, אשר מראה לנציגיה כי נעדר מן הארץ תקופת זמן ממושכת, עוד טרם הוגשה התביעה ועד זמן רב לאחר שניתן פסק הדין. ראוי כי בנסיבות כאלה, חרף חלוף הזמן, לכל הפחות תשיב המשיבה לפניות המבקש בכתב ולא תתעלם מהן.

בסיכומו של דבר, שוכנעתי כי מן הדין לבטל את פסק הדין והוא מבוטל בזאת.
על המשיבה להמציא למבקש העתק מלא ושלם (גם אם משוחזר) של התביעה למען כפי שציין המבקש בבקשתו: "אצל רוזן אייל, רח' אינשטיין 119, חיפה".
המועד להגשת בקשת רשות להתגונן הוא 30 יום מיום קבלת התביעה.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים בדואר רשום.


ניתנה היום, ה' טבת תשע"ב, 31 דצמבר 2011, בהעדר.







תמק בית משפט שלום 702315/02 פנחס רוזן נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/12/2011)