פסקי דין על גלעד ברזלי | פסקי דין על חברת משרדים במגדל העיר | פסקי דין על אורי הולצמן | פסקי דין על בנימין הולצמן | פסקי דין על יצחק הולצמן |

3114/09 א     01/01/2012




א 3114/09 גלעד ברזלי, חברת משרדים במגדל העיר בע"מ נ' אורי הולצמן, בנימין הולצמן, יצחק הולצמן




1



1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני:
כב' השופט
אריה רומנוב
ת"א 3114-09






בעניין:


1. גלעד ברזלי

2. חברת משרדים במגדל העיר בע"מ



התובעים


נ
ג
ד


1. אורי הולצמן

2. בנימין הולצמן

3. יצחק הולצמן





הנתבעים



ב"כ התובעים: עו"ד בועז ברזילי
ועו"ד סער כהן
ב"כ הנתבעים: עו"ד חייא גרינבוים



פסק דין


רקע

1.
עניינה של התביעה שלפניי הוא עתירה לאכיפת הסכם מכר שלטענת התובעים נכרת בינם לבין הנתבעים.

2.
על מנת להבין את מקורו של הסכסוך, יש להקדים ולתאר את מערכת היחסים שבין הצדדים. ראשית הדברים בשותפות שהייתה בין מיכאל ברזילי (להלן: "מיכאל"), אביו של תובע 1, לבין יצחק הולצמן
(להלן: "יצחק"), נתבע 3 ואביהם של נתבעים 1 ו-2. השניים, רואי חשבון במקצועם, היו שותפים במשרד רואי חשבון ברזילי ושות' (להלן: "השותפות") משנת 1970 ועד לשנת 1995, אז פרש יצחק מהשותפות.
3.
במהלך התקופה בה היו שותפים, הקימו מיכאל ויצחק את "חברת משרדים במגדל העיר בע"מ
" (להלן: "חברת משרדים"), תובעת 2, ואת חברת "מבר נכסים בע"מ" (להלן: "מבר"). באמצעות חברות אלה רכשו מיכאל ויצחק 9 יחידות משרד ב"מגדל העיר" בירושלים. 7 יחידות משרד נרכשו על ידי חברת משרדים, ו- 2 יחידות משרד נרכשו על ידי מבר. יחידת משרד נוספת נרכשה באופן אישי על ידי מיכאל ויצחק (להלן: "היחידה הנוספת"). בעלי המניות בחברת משרדים ובמבר היו מיכאל ויצחק (לא בחלקים שווים). נכסים אלה (יחידות המשרד) הושכרו לשותפות ושימשו אותה עד לחודש יולי 2008, אז העתיקה השותפות את משרדיה להר חוצבים.
4.
בנוסף ליחידות המשרד, רכשו מיכאל ויצחק, באמצעות חברה נוספת משותפת בשם "אחוזת ירדנה בע"מ" (להלן: "אחוזת ירדנה"), חנות הנמצאת ברחוב עליאש בירושלים (להלן: "החנות"). חנות זו הושכרה לשוכרים שונים במהלך השנים, ודמי השכירות התחלקו בין הצדדים באופן יחסי בהתאם לשיעור אחזקתם בחברה (אחוזת ירדנה).
יש לציין כי אחוזת ירדנה מצויה בימים אלה בהליכים של פירוק מרצון.

5.

להשלמת התמונה יוער, כי במשך תקופה מסויימת היה למיכאל ויצחק שותף שלישי בשותפות, ואולם, שותף זה יצא מהתמונה זה מכבר, ואין לו נגיעה לסכסוך שבין הצדדים.
6.
בשנת 1988 החליטו מיכאל ויצחק להעביר את הנכסים המשותפים, ללא תמורה, לילדיהם (אהוד, דפנה, בועז וגלעד ברזילי מצד אחד, ובנימין ואורי הולצמן
, מצד שני (להלן: "בנימין" ו"אורי")). הטעמים לכך, לא הובררו. מכל מקום, אין חולק על כך, שאף כי רישום הזכויות בנכסים הועבר לילדיהם של מיכאל ויצחק, המשיכו השניים לטפל ולעסוק בעניינם של הנכסים, כבעבר.
7.
נכון להיום חלוקת הבעלות בנכסים השונים, הינה כדלקמן:

חברת משרדים
מבר
היחידה הנוספת
אחוזת ירדנה

אורי הולצמן
:
10%

אורי הולצמן
:
19%

בנימין הולצמן
:
25%
אורי הולצמן
:
12%

בנימין הולצמן
:
10%
בנימין הולצמן
:
6%
גלעד ברזילי:
75%
בנימין הולצמן
:
13%

אהוד ברזילי:
20%
אהוד ברזילי:
18.75%
אהוד ברזילי:
18.75%

דפנה ברזילי:
20%
דפנה ברזילי:
18.75%
דפנה ברזילי:
18.75%

בועז ברזילי:
20%
בועז ברזילי:
18.75%
בועז ברזילי:
18.75%

גלעד ברזילי:
20%
גלעד ברזילי :
18.75%
גלעד ברזילי:
18.75%


עיקרי טענות הצדדים

טענות התובעים
8.
לטענת התובעים, מוסכם היה על מיכאל ויצחק וכן על ילדיהם, כי העברת הבעלות בנכסים אל הילדים היא פורמאלית בלבד, וכי הם (מיכאל ויצחק) ימשיכו להתנהג אחד כלפי השני כבעלי הנכסים, וכך אכן פעלו במשך כל השנים. על פי הטענה, לאורך כל השנים, יצחק היה הנציג היחיד של משפחת הולצמן שעמד בקשר עם משפחת ברזילי לגבי הנכסים המשותפים. יצחק
היה זה שהגיע לאסיפות בעלי המניות, הוא זה שהשתתף בדיונים שעסקו בחלוקת דיבידנדים ותשלום דמי ניהול, וכספים אלה הועברו לחשבון בנק שמסר יצחק.
9.
כפי שציינתי, בשנת 1995 פרש יצחק מהשותפות במשרד רואי החשבון, ואולם השותפות בנכסי המקרקעין שנרכשו בעת שהשניים היו עדיין שותפים במשרד רואי החשבון, המשיכה להתקיים. אין חולק על כך שבשלב מסויים החליטו מיכאל ויצחק לפרק את השותפות בנכסי המקרקעין, ולחלק אותם בין שתי המשפחות. המטרה המשותפת אותה רצו להשיג הצדדים באמצעות פירוק השיתוף הייתה ליצור "הפרדת כוחות", שתמנע חיכוכים בין שתי המשפחות. ואכן, במהלך חודש אפריל 2008 התנהל משא ומתן בין מיכאל ויצחק במטרה לפרק את השיתוף בכל הנכסים המשותפים שפורטו לעיל. המשא ומתן התנהל בין השניים, אשר ברור היה כי הם הגורמים המוסמכים מטעם שני הצדדים.
10.
לטענת התובעים, בחודש מאי 2008 הודיע מיכאל לבנו, עו"ד בועז ברזילי
(להלן: "בועז"), כי הוא הגיע להסכמה עם יצחק לגבי רכישת מלוא חלקם של בני משפחת הולצמן בכל הנכסים המשותפים תמורת סך של 432,500 ₪, והטיל על בועז לערוך הסכם בהתאם להבנות אלה. לאחר מספר חודשים בהם קיימו הצדדים שיחות, התכתבויות והחלפת טיוטות, נחתם ביום 26.10.08, מסמך הנושא את הכותרת "מסמך עקרונות לביצוע פירוק שיתוף במקרקעין". על המסמך חתמו בועז, מצד אחד, ויצחק, מצד שני. התובעים טוענים, כי על אף שכותרת המסמך היא "מסמך עקרונות לביצוע פירוק שיתוף במקרקעין", הרי שמדובר בהסכם מכר מחייב המביע גמירות דעת ומסויימוּת, שכן כלולים בו מלוא הפרטים המהותיים הנדרשים לצורך יצירת התחייבות: זהות הצדדים ידועה, לאור השותפות רבת השנים בין שתי המשפחות; זהות הנכסים ומהות העסקה ידועות אף הן לצדדים, שכן מהות ההסכם היא פירוק שיתוף; התמורה הכוללת סוכמה בין הצדדים; הוסכם כי כל צד ישלם את המסים שיחולו עליו; הוסכם כי הולצמן יחזיק בנפרד חלק מכספי התמורה לצורך הבטחת תשלום המסים
מצדו.
11.
לטענת התובעים, הוסכם בין הצדדים כי ייערכו הסכמים פורמאליים ביחס לכל נכס בנפרד, אשר ישקפו את ההבנות אליהן הגיעו הצדדים וקיבלו ביטוי במסמך מיום 26.10.08, וזאת לנוכח החובה להגיש דיווח למיסוי מקרקעין לגבי כל נכס בנפרד, והצורך לרשום את הבעלות בנכסים המשותפים על שם התובעים.
12.
התובעים טוענים עוד, כי תנאי התשלום לא פורטו במסמך, מאחר שהכוונה הייתה לשלם את מלוא התמורה תוך פרק זמן קצר ביותר, כנגד קבלת המסמכים ממשפחת הולצמן.
13.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי ביום 29.10.08 העבירה "קבוצת ברזילי" תשלום בסך של 150,000 ₪ + מע"מ כמקדמה על חשבון הסכם המכר. יומיים לאחר מכן הנפיקה "קבוצת הולצמן" חשבונית מס על הסכום הנ"ל. בחשבונית נרשם, כי הסכום שולם בגין "מכירת זכויות החנות ברח' עליאש". עוד נטען, כי טרם העברת סכומים נוספים, כאמור בהסכם המכר, ביקשו התובעים לקבל ייפויי כוח לרישום הערת אזהרה לטובתם, כמקובל בעסקאות מסוג זה, אך הנתבעים סירבו לעשות כן. בעקבות כך שלחו התובעים מכתבי התראה בהם דרשו מהנתבעים לעמוד בהסכם. משלא נענו, הגישו התובעים את התביעה דנן.
14.
לטענת התובעים, יש לדחות את שתי הטענות המרכזיות שנטענו על ידי הנתבעים. האחת, כי המסמך נחתם על ידי יצחק ולא על ידי בניו, שהם הבעלים הפורמאליים של הנכסים. השנייה, כי אין מדובר בהסכם מכר מחייב אלא במסמך ראשוני בלבד בו פורטו עקרונות כלליים. בהתייחס לטענה הראשונה טוענים התובעים, כי כפי שעלה מחקירות יצחק ובניו בבית המשפט, יצחק נשאר למעשה הבעלים בפועל של הנכסים גם לאחר שאלה הועברו פורמאלית לילדיו. יצחק הוא שהגיע לאסיפות בעלי המניות, וקיבל לידיו דיבידנדים. על פי הנטען, בניו של יצחק כלל לא היו מעורבים בניהול החברות, לא במשא ומתן לפירוק החברות, ואף לא בהליך המשפטי דנן, עד שהגיעו להעיד בבית המשפט. משכך טוענים התובעים, כי יצחק היה בהחלט מוסמך לחתום בשם בניו.
אשר לטענה השנייה. לטענת התובעים, כאמור לעיל, המסמך כלל בתוכו את מלוא הפרטים הנדרשים, וביטא את גמירות דעתם של הצדדים ואת רצונם לפרק את השיתוף בנכסים. משכך סבורים התובעים, כי מדובר בהסכם מחייב לכל דבר. התובעים מפנים בהקשר זה גם לעובדה שבמסגרת המסמך נכנסו הצדדים ל"רזולוציות נמוכות", המעידה על גמירות דעתם (הקביעה כי הולצמן לא ישתתף בעלות ההליכים המתנהלים נגד שוכרים של החנות; העובדה כי הוכן נייר עבודה מפורט לחישוב שווי הנכסים הכספיים נטו של חברת נכסים; והסדרת הנשיאה בעלות פירוק החברות המשותפות ברשם החברות).
15.
התובעים מוסיפים וטוענים, כי על פי הפסיקה גם "זיכרון דברים" יכול להיחשב, בנסיבות מסויימות, להסכם מחייב בפני
עצמו, וזאת אם יש בו כדי להעיד על גמירות דעתם של הצדדים ואם הוא עונה על דרישת המסויימוּת. לשיטת התובעים, תנאים אלה מתקיימים במקרה דנן. התובעים מדגישים בהקשר זה, כי מדובר בהסכם שנערך בין צדדים קרובים אשר היו שותפים במשך שנים ארוכות, ואשר נהגו לערוך סיכומים בעל פה ולעמוד בהם. משכך, העובדה כי בחרו להעלות את הסיכום במקרה דנן על הכתב ולחתום עליו, מעידה אף היא, כך על פי הטענה, על גמירות דעתם של הצדדים.
16.
לטענת התובעים, הסיבה להתנערותו של יצחק מההסכם נובעת מ"טעות בכדאיות העסקה" אשר לא מהווה עילה לביטול החוזה. חיזוק לטענה זו מוצאים התובעים במכתבו של יצחק מיום 13.3.09 בו הוא מציין כי "המחיר שנקבע בשעתו אינו תואם את המצב היום".
17.
התובעים גם דוחים טענה שהועלתה על ידי הנתבעים לפיה נכרת הסכם בין הצדדים רק ביחס לחנות. בהקשר זה יצוין, כי לנוכח העובדה שבמהלך שמיעת סיכומי הצדדים בעל פה חזר בו ב"כ הנתבעים מטענה זו (ראו עמ' 45 ש' 28 ואילך), דומה כי אין טעם להרחיב בדבר.
18.
לאור האמור, מבקשים התובעים לאכוף את הסכם המכר שנכרת, לשיטתם, בין הצדדים. יוער, כי בסיכומיו בעל פה טען ב"כ התובעים, כי ככל שתידחה תביעת התובעים לאכיפה, יתבקש בית המשפט להורות לנתבעים להשיב את הסכומים שקיבלו מהתובעים, וזאת בהתאם לסמכותו הכללית של בית המשפט ליתן סעד מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.
טענות הנתבעים
19.
הנתבעים דוחים את טענות התובעים. לטענתם, אכן התנהל משא ומתן בין הצדדים במטרה להגיע לפירוק השיתוף בנכסים המשותפים, אלא שבסופו של יום, המשא
ומתן לא הבשיל לכדי חוזה מחייב, ואין לראות במסמך מיום 26.10.08 הסכם מחייב.
20.
לטענת הנתבעים, התובעים כלל אינם חתומים על המסמך אותו מבקשים התובעים לאכוף, ולא הוצג כל ייפוי כוח המסמיך את בועז לחתום בשמם על המסמך. כמו כן טוענים הנתבעים, שגם אורי ובני אינם חתומים על המסמך ולא הוצג ייפוי כוח מטעמם המייפה את כוחו של אביהם, יצחק, לחתום בשמם. דהיינו, לשיטת הנתבעים, נעדרות מהמסמך הן חתימות בעלי הנכסים ממשפחת ברזילי והן חתימות הרוכשים. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי אורי ובנימין העידו במהלך המשפט, שנתנו במהלך השנים הרשאה מלאה לאביהם, יצחק, לנהל את הנכסים, וכי הם לא היו מעורבים בניהול זה. עם זאת טענו, כי כאשר מדובר במכירת זכויותיהם בנכסים, לא ניתן לחייבם מבלי לקבל את הסכמתם המפורשת למכירה. הנתבעים טוענים בהקשר זה, כי במקרה דנן יש לבחון את הוראות דיני השליחות. לטעמם, מדובר במקרה של חריגה של יצחק מההרשאה שניתנה לו על ידי בניו לניהול הנכסים. במצב דברים זה, ומשידע מיכאל היטב, לטענת הנתבעים, כי יצחק אינו מחזיק בייפוי כוח למכירת הנכסים, הרי שאין למסמך כל תוקף מחייב.
21.
הנתבעים מוסיפים וטוענים, שגם אם לא תתקבל עמדתם לפיה המסמך נערך בהיעדר הרשאה של הגורמים הרלבנטיים (מטעם שני הצדדים) ומשכך לא ניתן לאכוף אותו, הרי שלשיטתם, לגופו של עניין, המסמך איננו בגדר חוזה מחייב. לעמדתם, מדובר בסך הכל ב"מסמך עקרונות", כמופיע בכותרתו, שאין לראות בו אפילו זיכרון דברים. לשיטת התובעים, מספר טעמים לדבר: המסמך אינו נושא כותרת בה מפורטים הצדדים לחוזה, המוכר והקונה; המסמך כונה על ידי הצדדים "מסמך עקרונות" ולא "חוזה" או "הסכם", ואף לא "זיכרון דברים". בהקשר זה מדגישים הנתבעים, כי בועז, שהינו, כאמור, עורך דין במקצועו, הוא שניסח את המסמך, וחזקה עליו כי הוא יודע להבחין בין מונחים משפטיים, ולא לחינם הוכתר המסמך בכותרת "מסמך עקרונות", בלבד. הנתבעים טוענים עוד בעניין זה, כי משנשאל בועז בחקירתו לפשר העובדה שהכתיר את המסמך בתואר "מסמך עקרונות" ולא בתואר "הסכם" או "חוזה" או "זיכרון דברים", נוסחים מקובלים יותר, לא סיפק מענה אמיתי לתהייה זו, ואך טען כי "שגה"; המסמך חסר הוראות יסוד בסיסיות הקיימות בכל חוזה מחייב: קביעת לוח תשלומים, קביעת מועד העברת חזקה, חלוקת הנשיאה בנטל תשלום מיסים ואגרות, וקביעת מועד העברת הבעלות בכל נכס ונכס.
22.
בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, כי מדובר במסמך המסכם את הפרטים הראשוניים בלבד של העסקה, אשר סוכמו בין צדדים שידעו כי הם אינם הצדדים הפורמאליים לעסקה. משכך סבורים הנתבעים, המסמך אינו מחייב.
23.
עוד טוענים הנתבעים, כי הסיבה לכך שהמשא ומתן לא הביא בסופו של דבר לגיבוש הסכמים מחייבים, נעוצה ב"סחבת" בה נקטה משפחת ברזילי, כפי שעולה, לשיטתם, מתצהירו של יצחק ומחקירותיהם הנגדיות של מיכאל ובועז.
24.
לבסוף טוענים הנתבעים, כי אף שבמסגרת הדיונים עלו במרומז או במפורש טענות נוספות שיש לצדדים זה כלפי זה, הסעד היחיד שנתבקש בכתב התביעה הוא אכיפתו של המסמך. בנסיבות אלה טוענים הנתבעים, כי הכרעתו של בית המשפט צריכה להינתן רק בשאלה זו. בהקשר זה טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו בעל פה, כי בקשתו החלופית של ב"כ התובעים, ככל שלא תתקבל תביעתו לאכיפה, לקבלת סעד של השבה ופיצויים, היא בבחינת הרחבת חזית לה הוא מתנגד, וביקש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה

25.
השאלה המרכזית בענייננו היא, מהי משמעותו המשפטית של המסמך שנחתם על ידי הצדדים ביום 26.10.08. האם יש לראות בו חוזה מחייב, או שמא הוא משקף שלב ביניים בלבד במשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, שבסופו של דבר לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. שאלה נוספת הקשורה לשאלה זו, נוגעת לזהות הגורמים החתומים על המסמך מטעם שני הצדדים (בועז ויצחק) ולכשירותם לחייב את הצדדים הפורמאליים לעסקה.
26.
אדון תחילה בשאלה השנייה. לטענת הנתבעים, הבעלות בנכסים, מצדה של משפחת הולצמן, רשומה על שם אורי ובנימין, אשר אינם חתומים על המסמך, ולפיכך אין בו כדי לחייבם. על פי הטענה, הגם שאורי ובנימין לא היו מעורבים בניהול השוטף של הנכסים וסמכו על אביהם, יצחק, בכל דבר הקשור בכך, שונה הדבר כאשר מדובר על העברת זכויותיהם בנכסים אלה. לטענת הנתבעים, העברת זכויותיהם של אורי ובנימין בנכסים הצריכה את קבלת הסכמתם המפורשת למהלך זה. בנסיבות אלה טענו הנתבעים, כי בחתימתו על המסמך פעל יצחק בחריגה מההרשאה שניתנה לו, ואין להסכמתו תוקף כלפי אורי ובנימין.
27.
אין בידי לקבל את הטענה. ממכלול הראיות שהובאו לפניי מתקבל הרושם, כי מיכאל, ויצחק, נשארו הבעלים בנכסים גם לאחר שאלה הועברו, פורמאלית, לידי ילדיהם, וגם אם אכן הבעלות הועברה לילדיהם, עדיין נותרה בידי מיכאל ויצחק הזכות המלאה לקבוע מה ייעשה בהם. אותה העברה לילדים בוצעה לפני למעלה מ-20 שנה, ומאז לא הייתה לילדים – בייחוד לא לאורי ובנימין – שום מעורבות בניהול הנכסים, בקבלת החלטות בנוגע אליהם וכיוצ"ב (ראו: עדות יצחק, בעמ' 39 ש' 12-16; עדות אורי, בעמ' 29 ש' 13-32; עדות בנימין, בעמ' 33 ש' 3-18).
28.
משכך, המסקנה המתבקשת היא, כי יצחק נותר "בעל הדבר" מצדה של משפחת הולצמן, גם לאחר רישום הזכויות בנכסים על שם ילדיו, אורי ובנימין. באשר למשפחת ברזילי - לאחר שסוכם עקרונית בין מיכאל ויצחק על פירוק השיתוף בנכסים ועל גובה התמורה שתשולם ליצחק, העביר מיכאל את המשך הטיפול בעניין לידיו של בועז (ראו: סעיף 8 לתצהירו של בועז; עדותו של בועז בעמ' 20 ש' 30 – עמ' 21 ש' 6), אשר חתם למעשה בשמו של מיכאל על המסמך. בנסיבות אלה, הרי שיש לראות במי שחתמו על המסמך – יצחק מצד אחד ובועז מצד שני – כמי שהיו מוסמכים לחתום בשם הצדדים.
29.
אוסיף ואומר, כי טענתם של הנתבעים עשויה הייתה אולי לשכנע, אילו למשל הייתה מובאת ראיה לכך שלאחר החתימה על המסמך, הביא יצחק את הדבר לידיעת ילדיו, אורי ובנימין, ואלה הביעו את התנגדותם למהלך. ואולם לא הובאה כל ראיה שכך היה, למשל בדרך של הצגת מכתב מצידו של יצחק למיכאל, בזמן אמת, בו הוא מודיע על התנגדותם של הילדים לעסקה. למעלה מכך, אף לא הועלתה טענה כי אורי ובנימין אינם מסכימים למהלך. בכך יש כדי לחזק את המסקנה שלאורי ולבנימין לא הייתה למעשה כל נגיעה או יכולת קבלת החלטה בכל הקשור בנכסים.
30.
משמעות האמור עד כה היא, כי יש לקבל את טענת התובעים לפיה על המסמך חתומים מי שהיו מוסמכים לחתום עליו, יצחק מצד אחד, ובועז מצד שני.
31.
נפנה, אפוא, כעת לבחינת השאלה הראשונה והמרכזית הנוגעת לתוקפו המשפטי של המסמך.
32.
השאלה הנשאלת היא, האם ניתן לומר כי "מסמך העקרונות" מיום 26.10.08, עליו חתמו בועז ויצחק, הוא בגדר חוזה מחייב. לטעמי, התשובה על כך היא בחיוב. אבהיר את הדברים.
33.
ראשית, במסגרת המסמך סוכמו הפרטים המרכזיים והעקרוניים של העסקה: נקבעה מהות העסקה – רכישת זכויות הולצמן בנכסים על ידי ברזילי; צויינו הנכסים העומדים לחלוקה, אשר היו ידועים היטב לצדדים. בהקשר זה יש לזכור, כי מדובר בצדדים קרובים אשר מכירים זה את זה היטב ואשר היו שותפים עסקיים במשך שנים ארוכות. אין מדובר בקונה ומוכר שהכירו לראשונה במהלך המשא ומתן ביניהם; בנוסף, סוכמה התמורה הכוללת בגין העברת הזכויות בנכסים לידי ברזילי. יוער, כי בנוסף לסיכום הפרטים העקרוניים, הסדירו הצדדים במסגרת המסמך גם עניינים נוספים, כגון הסכמה כי הליכי תביעה נגד שוכרת של החנות ינוהלו באופן בלעדי על ידי ברזילי ללא השתתפות בעלות (או ברווח שיתקבל) מצדה של משפחת הולצמן. יש בכך כדי להעיד על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב, שפרטיו העיקריים סוכמו במסגרת המסמך.
34.
שנית, חלק לא מבוטל מהתמורה, כשליש, שולם על ידי ברזילי זמן קצר מאוד (שלושה ימים) לאחר החתימה על המסמך. בהקשר זה אעיר, בהתייחס לטענת הנתבעים כי מועדי התשלום לא סוכמו במסגרת המסמך וכי מדובר בעניין מהותי, כי טענת הנגד של התובעים היא, שמדובר היה ב"עסקת מזומן" פשוטה, דהיינו מלוא התמורה הייתה זמינה בידי ברזילי, וכוונת הצדדים הייתה להשלים את העסקה, בדרך של חתימה על מסמכים סטנדרטיים נוספים והעברת התשלום, בתוך זמן קצר ביותר (רא' עדות בועז בעמ' 25 ש' 12-16). מקובלת עליי עמדת התובעים, וחיזוק לה ניתן למצוא בעובדה ששולם תשלום ראשון בשיעור ניכר, בוודאי בהשוואה לעסקאות מכר "שגרתיות", מה שמעיד על רצינותם של הצדדים ועל כוונתם להתקשר בהסכם מחייב ולסיים את העסקה במהירות.
35.
שלישית, התנהגות הצדדים לאחר החתימה על המסמך מעידה אף היא על כוונתם של הצדדים להתקשר בהסכם מחייב במסגרת החתימה עליו. אמנם, גם לאחר החתימה על המסמך נותרו עניינים שונים שהצריכו את הסדרתם, אך נראה שמדובר היה בעניינים טכניים – פורמאליים בעיקרם. למען הסדר הטוב, אפרט להלן (לפי סדר כרונולוגי) את הפעולות שנעשו על ידי הצדדים לאחר החתימה, כפי שעולה מחומר הראיות:

א.
ביום 29.10.08 (היינו, שלושה ימים לאחר החתימה על המסמך) נשלחה הודעת דוא"ל מבועז ליצחק בה נכתב: "מצ"ב יפויי כוח לחתימת אורי ובני ואישור ע"י עו"ד רוזנבלום בגין החנות. ב"ה המשך ההליכים והמסמכים בהכנה" (נספח ז' לתצהיר בועז).

ב.
ביום 30.10.08 שלח בועז ליצחק נייר עבודה במסגרתו פורט שווי נכסיה של חברת משרדים, ואופן חלוקתם המוצעת, לבדיקתו של יצחק ואישורו או הערותיו (מוצג ת/2).

ג.
ביום 5.11.08 שלח בועז ליצחק הודעת דוא"ל במסגרתה פירט את ההסדר המוצע על ידו לפירוק השיתוף בין הצדדים בכל הנוגע לחברת משרדים, וביקש את אישורו של יצחק להסדר (נספח ה' לתצהיר בועז).

ד.
באותו יום (5.11.08) השיב יצחק לבועז בהודעת דוא"ל, כי הוא מאשר את ההסדר המוצע לגבי חברת משרדים. עוד ציין יצחק, כי הוא מצרף את טיוטת הסכם המכר בנוגע לחנות (שכנראה נשלחה אליו מטעם בועז במועד מוקדם יותר) עם תיקוני הגהה ותוספת של מספר סעיפים, וביקש את אישורו של בועז לשינויים, בטרם העברת הסכם המכר לחתימת ילדיו. כמו כן, לנוכח העובדה שבנו מתגורר רחוק, ביקש יצחק מבועז שיעביר גם טפסי מש"ח בגין החנות לחתימת הבן (נספח ו' לתצהיר בועז).

ה.
ביום 12.11.08 שלח מיכאל ליצחק מכתב ובו פירוט החלק המגיע, לשיטתו, למשפחת הולצמן מדמי השכירות שהתקבלו מהשכרת החנות לחודשים אפריל - אוקטובר 2008 (מוצג ת/1).

ו.
ביום 27.11.08 העביר בועז ליצחק טיוטת "הסכם מכר" בעניין החנות (נספח א' לתצהיר יצחק).

ז.
באותו יום (27.11.08) העביר בועז ליצחק "רשימת מסמכים ופעולות להשלמת מכירת נכסים מהולצמן לברזלי". מסמך זה כולל רשימה של 19 פריטים הנחוצים להשלמת עסקת המכירה בין הצדדים (נספח ב' לתצהיר יצחק).

ח.
בו ביום (27.11.08) שלח יצחק לבועז הודעת דוא"ל בעניין "רשימת המסמכים" הנ"ל, ובה פירט את הערותיו לאחר סקירה "ראשונית" (כהגדרתו) של המסמך. בסיום ההודעה ציין יצחק כי: "כמעט סיימנו את נושא החנות. חסר רק נושא דמי השכירות. בנכסים האחרים טרם קבלתי כל תמורה. האם ניתן לסיים את העברת החנות???" (נספח ט' לתצהיר בועז).

ט.
ביום 11.12.08 שלח בועז הודעת דוא"ל ליצחק ובה הוא ביקש לדעת מה קורה עם החתימה על טפסי המש"ח (נספח ח' לתצהיר בועז).
36.
מהאמור לעיל עולה, כי לאחר החתימה על המסמך ניהלו יצחק ובועז התכתבות בנוגע לעניינים שונים הנוגעים להוצאה לפועל מבחינה מעשית את ההסכמה העקרונית אליה הגיעו במסגרת המסמך. כך למשל, כחודש לאחר החתימה על המסמך העביר בועז ליצחק "רשימת מסמכים ופעולות להשלמת מכירת נכסים מהולצמן לברזלי" (נספח ב' לתצהיר יצחק). מסמך זה כולל רשימה של 19 פריטים הנחוצים להשלמת עסקת המכירה בין הצדדים. עיון בו מלמד, כי מדובר בעניינים פורמאליים בעיקר, כגון: חתימה על טופס מש"ח בגין החנות; חתימה על שטרי העברת מניות; חתימה על ייפויי כוח; העברת תמורה נוספת וקבלת חשבונית בהתאם ועוד. יוער, כי גם את הצורך בחתימה על הסכמי מכר (בנוגע לרבע מהחנות ובנוגע לרבע יחידת משרד) על ידי אורי ובנימין יש לראות כעניין טכני. זאת, לנוכח העובדה, שכאמור לעיל, אין לשניים כל מעורבות או נגיעה לנכסים.
37.
במאמר מוסגר יוער, כי בסופו של יום, העניינים הפורמאליים לא הושלמו והעסקה "נתקעה". מה גרם לכך? מחומר הראיות נראה, כי שתי סיבות אפשריות היו לדבר. האחת, מחלוקת בין הצדדים בנוגע לסכום אותו אמורה הייתה משפחת הולצמן לקבל מדמי השכירות שהתקבלו מהחנות (רא' מכתבו של מיכאל ליצחק מיום 1.1.09 (נספח א' לתצהיר מיכאל); עדות בועז בעמ' 28 ש' 4-15; סעיפים 15-17 לתצהירו של יצחק;
עדות יצחק בעמ' 37 ש' 3-11, ש' 18 – עמ' 38 ש' 2). השנייה, חזרה של יצחק מהסיכום שהושג, בשל סברתו כי המחיר עליו סוכם נמוך מדי ואינו משקף את השווי האמיתי של הנכסים (רא' מכתבו של יצחק למיכאל מיום 13.3.09 (נספח ו' לתצהיר מיכאל)). ואולם, לטעמי, אין מדובר בנימוקים שיש בהם כדי לאיין את תוקפו המחייב של המסמך. בהתייחס לסיבה הראשונה, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי הולצמן זכאי לקבלת חלקו היחסי בדמי השכירות עד למועד ביצוע המכירה לברזילי (רא' עדות בועז בעמ' 28 ש' 9-10) אלא שהצדדים חלוקים בשאלה האם יש לנכות מתוך חלק זה הוצאות שונות שהוציאה משפחת ברזילי. אין מדובר, אם כן, בנושא מהותי הנוגע ללב ליבה של העסקה שפרטיה סוכמו במסגרת המסמך. לא למותר לציין, כי המחלוקת בין הצדדים, כך נראה, היא על סכומים נמוכים למדי. באשר לסיבה האפשרית השנייה, הרי שככל שהדבר נכון, מדובר על פניו בטעות בכדאיות העסקה שאף בה אין כדי לפגום בתוקפו של המסמך.
38.
המסקנה העולה מהאמור עד כה היא, כי בחינת מהותו של המסמך מעלה, כי הוא עונה הן על דרישת "גמירוּת הדעת" והן על דרישת "המסויימוּת" הנדרשת, ויש לראות בו חוזה מחייב. כאמור, מדובר על צדדים שהכירו היטב אחד את השני ואשר החליטו על ביצוע "הפרדת כוחות" בנכסים בהם החזיקו במשותף, אשר היו ידועים להם היטב. הסכמה זו בחרו הצדדים להעלות על הכתב במסגרת המסמך, ואף בכך יש כדי ללמד על גמירות דעתם ורצינותם של הצדדים אשר הסתפקו בדרך כלל במהלך פעילותם במסגרת השותפות, כך נראה, לסכם דברים בעל פה (רא' עדות מיכאל בעמ' 17 ש' 27 – עמ' 18 ש' 2). במסמך, צויינו הפרטים המהותיים של העסקה ויתר הדברים שנותר להשלימם היו בעיקרם טכניים ולא מהותיים.

39.
בנסיבות אלה, התוצאה היא שדין התביעה להתקבל. אני קובע כי המסמך שנחתם בין הצדדים הוא חוזה מחייב, וכי התובעים זכאים לאכיפתו.
40.
התובעים הפקידו בקופת בית המשפט ביום 21.7.09 סך של 331,230 ₪, המשקף את יתרת התמורה שעליהם להעביר לידי הולצמן בהתאם למסמך. בנסיבות אלה, אני מורה כי תמורה זו תועבר לידי הנתבעים כנגד חתימתם של הנתבעים על מלוא המסמכים הנדרשים לצורך יישום המסמך והעברת זכויותיהם בנכסים על שם התובעים.
סוף דבר

התביעה מתקבלת. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בסך של 10,000 ₪.


ניתן היום, ו' בטבת תשע"ב, 1 לינואר 2012, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 3114/09 גלעד ברזלי, חברת משרדים במגדל העיר בע"מ נ' אורי הולצמן, בנימין הולצמן, יצחק הולצמן (פורסם ב-ֽ 01/01/2012)