פסקי דין על אחמד פרוח' מחמוד | פסקי דין על דוד שטרן | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

21451/08 א     01/01/2012




א 21451/08 אחמד פרוח' מחמוד נ' דוד שטרן, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים

בפני
כב' השופט ארנון דראל
1.1.12

ת"א 21451-08 פרוח' מחמוד נ' שטרן ואח'





התובע:
אחמד פרוח' מחמוד
ע"י עו"ד עמוס אגרון
ועו"ד יעקב בורנשטיין


נגד

הנתבעים:
1.דוד שטרן
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד יריב מדר



פסק דין

מבוא

1.
התובע,
יליד 20.9.1966, נפגע לטענתו באירוע שהתרחש ביום 21.12.05 במסגרת עבודתו אצל הנתבע מס' 1, (להלן: "הנתבע"). כמתואר בכתב התביעה התובע עבד כסבל אצל הנתבע בעסק להובלת רהיטים בשם 'מחסני שטרן' החל משנת 2000.

2.
בכתב התביעה טוען התובע כי באותו יום בוצעה העברה של מקרר תעשייתי שמשקלו 350 ק"ג בישוב אלעזר שבגוש עציון.
המקרר היה אמור להיכנס לקומת המרתף של בית הכנסת, שהפתח אליה היה צר וגבוה לעומת המפלס שממנו הוכנס המקרר. לצורך הכנסת המקרר התבקש התובע, כך הטענה, לעמוד בתוך קומת המרתף ולהרים את המקרר באופן שבו יעמוד חלקו הקדמי על רצפת קומת המרתף. בעודו מבקש להרים את המקרר כפי שהתבקש חש לפתע כאב חד בגבו.

3.
הנתבעים מכחישים את קרות האירוע ואת אחריותם בגינו.
הם טוענים כי לא התרחש אירוע כנטען במהלך העברת המקרר וכי הפעם הראשונה שבה נשמעה תלונה מפי התובע על כך שנפגע הייתה בחלוף מספר חודשים וכך גם ביחס למועד פנייתו לטיפול רפואי. הם חולקים על כך שנפל פגם בשיטות העבודה וכי יש קשר בין אותו כשל, אם היה, לבין הפגיעה שהתובע טוען לה.

4.
כפי שאתאר להלן סברתי, מלכתחילה, כי אכן קיים קושי ממשי לתובע בהוכחת התביעה נוכח הטענות שהועלו על ידי הנתבעים ואולם לאחר שנשמעו הראיות מצאתי כי יש לקבל את גרסתו לגבי האופן שבו נפגע.


נסיבות אירוע התאונה

5.
לאופן שבו אירעה התאונה ניתנו גרסאות של שני עדים: התובע ובנו של הנתבע, שהיה נוכח במקום, מר נדב שטרן, (להלן: "נדב"). עוד הוגשו מסמכים שונים.


גרסת התובע

6.
בתצהיר העדות הראשית מתאר התובע את שאירע. לדבריו ביום 21.12.05 בשעות הבוקר הגיע עם עוד שלושה פועלים ועם המעסיק, דוד והבן שלו, נדב, למבנה ריק בירושלים. הם ניגשו והרימו יחד שני מקררים לתוך משאית מרצדס של המעסיק. הם נסעו לישוב אלעזר והורידו את שני המקררים מהמשאית בפתח הקומה התחתונה של בית כנסת בישוב. הקומה התחתונה לא הייתה משופצת ולא היה עליה ריצוף, חשמל, או טיח. פתח הכניסה היה צר וגבוה ב- 40 ס"מ מהרצפה.

7.
מכיון שהפתח היה צר ולא היה מקום לשני פועלים, נכנס התובע לתוך המבנה ויחד עם שאר הפועלים הרים את המקרר לגובה הפתח – הוא מתוך המבנה והם מבחוץ. בעודו מרים לבדו את המקרר בתוך המבנה על מנת להכניסו פנימה שמע פתאום 'קליק' וחש כאב עצום בגב התחתון. לדבריו הוא סיפר מייד לאחר התאונה שנפגע וכי יש לו כאב לא רגיל בגב למעסיקו. המעסיק הציע לו לפנות לרופא במקום מגוריו בסמוך לחברון וכך עשה. הרופא עשה לו צילום ונתן לו כדורים אדומים קטנים נגד כאבים.

8.
בחקירה הנגדית נשאל התובע על העברת המקררים וציין כי המקרר שבשל הרמתו הוא נפגע היה השני וכי המקרר הראשון שהוכנס היה קל יותר (עמ' 9, ש' 18-22).
המקרר הראשון, הקל יותר, נכנס לדבריו ללא בעיה (עמ' 10, ש' 2-3).
הוא הוסיף כי הפתח היה מצומצם וכי המקרר נכנס מבחינת הגובה 'על סנטימטר' (עמ' 10, ש' 5).
בתארו את התאונה בתשובה לשאלת בית המשפט הוא אמר שבמצב ההתחלתי היה עם ברכיים כפופות כאשר הגב ישר ולאחר מכן התרומם כאשר הוא עומד על המדרגה. לדבריו בעת הרמת המקרר עלה על המדרגה כאשר הוא מרים את המקרר מקדימה והאחרים מאחורה. כאשר הוא עלה על המדרגה הוא קיבל את ה'קליק' (עמ' 10, ש' 15 – עמ' 11, ש' 5). הוא אישר כי היו לו כאבים מייד כששמע את הקליק (עמ' 12, ש' 24-25) אך המשיך בעבודה ואמר לאחר מכן לנתבע שיש לו כאבים חזקים (עמ' 12, ש' 29). הם גמרו את העבודה, היו לו כאבים חזקים והוא הלך הבייתה. הרופא לא היה וביום שלאחר מכן הלך לרופא וקיבל ממנו כדורים נגד כאבים (עמ' 13, ש' 1-5).
הוא תאר בנוסף כי לאחר כחודשיים התלונן שוב בפני
נדב על הכאבים ואז נשלח לטיפול רפואי בקופת חולים (עמ' 13, ש' 26-27). באשר לחתימה על ת/1 – טופס ההודעה למוסד לביטוח לאומי – אמר התובע כי נדב הוא שכתב את הדברים ואביו של נדב, הנתבע, חתם (עמ' 14, ש' 17-18).


גרסת נדב שטרן

9.
נדב, אחד ממנהלי העסק, עבד עם התובע משך שנים ונתן תצהיר עבור הנתבעים. הוא זוכר את עבודת ההובלה שהתובע מתייחס אליה אך אינו זוכר את מספר הפועלים. הוא מאשר כי התובע היה אחד מהפועלים בעבודה זו. הוא מתאר את המקום כמחסן מתחת לבית הכנסת של הישוב והגישה אליו הייתה בדרך עפר. הוא לא זכר אם הייתה בפתח המחסן דלת או לא. לדבריו הם הגיעו עם הרכב בנסיעה לאחור והוא נעצר בסמוך לפתח הכניסה למחסן. הוא לא זכר כיצד התחלקה העבודה בין הסבלים ומי עמד או הרים היכן אך ברור לו שכל הסבלים הורידו את המקרר מהרכב והניחו אותו על הרצפה. לאחר מכן העבירו את המקרר למחסן באמצעות חגורות.

10.
הוא מוסיף כי מדובר במקרר של 350 ק"ג ויתכן ושני סבלים הכניסו אותו למחסן כפי שיתכן ששלושה או ארבעה הרימו אותו עם החגורות והכניסו למחסן. לא זכורה לו בעיה טכנית במהלך ביצוע ההובלה או שאחד הסבלים התלונן על בעיה כזו. שיטת העבודה של הובלת משאות כמו המקרר היא שימוש בחגורות הרמה בלבד ואין כלי עזר שיכול להחליף את המימד האנושי. לדבריו דווקא הסבל שנמצא בתוך המבנה אמור להרים פחות משקל מהסבלים שעומדים בחוץ שכן הטיית המקרר כלפי מעלה גורמת לכך שהמשקל 'נופל' על הסבלים שנמצאים בחוץ ולמטה.

11.
התובע, כך טענתו של נדב, לא פנה אליו בעת ביצוע העבודה או לאחר מכן והתלונן על בעיה בגב או כאב חד או 'קליק' כלשהו. לאחר סיום העבודה הם פנו לביצוע עבודות אחרות.

12.
בתצהירו הוא כותב כי התובע המשיך לעבוד גם לאחר ביצוע עבודה זו במשך שלושה חודשים ולא נשמעה ממנו כל תלונה על בעיה בגב. רק לאחר עבור תקופה זו פנה התובע והתלונן על כאב גב חריף וטען כי הדבר קרה בעת ההובלה של המקרר.
הוא השיב לו שאינו זוכר שפנה אליו או שקרה דבר כזה באותה עת והפנה אותו לטיפול רפואי.

13.
לאחר השיחה ובמשך שנה המשיך התובע לעבוד באופן רגיל עד שהפסיק את עבודתו בחודש אפריל 2007 ותירץ זאת בכאבי גב.

14.
בחקירתו הנגדית אישר נדב כי הוא ואביו סברו כי התובע עובד מהימן ואמין (עמ' 14, ש' 28-30). הוא אישר כי כתב היד על ת/1 הוא שלו (עמ' 15, ש' 1-3) אך טען כי החתימה אינה של אביו. הוא הבהיר כי 'אינו חולק על מה שכתוב במסמך' (עמ' 15, ש' 5-6). עוד הוא אמר כי חתם על המסמך על סמך דברי התובע (עמ' 15, ש' 14). הוא שלל את האפשרות שאביו היה בשלב הפירוק של המטען מהרכב וטען כי האב היה רק בשלב ההעמסה (עמ' 15, ש' 28). עוד הוא חזר על כך שאינו יודע על תלונה של התובע מאותו זמן (עמ' 16, ש' 1-4). באשר למקום עצמו הוא תאר כי הפתח היה רחב יותר מ- 70 ס"מ וכי הפועלים הם שהחליטו על אופן ההעברה שלו (עמ' 17, ש' 18-21). הוא ציין כי לא קרא את פקודת הבטיחות בעבודה והוא אינו מודע לקיומם של תקנים לגבי הרמת משאות (עמ' 17, ש' 32 – עמ' 18, ש' 4).


המסמכים

15.
מטעם התובע הוגש טופס ההודעה לביטוח הלאומי על התאונה (טופס בל/250 – ת/1). המסמך שנכתב על ידי נדב מאשר כי התובע 'נפגע בתאריך 21.12.05, לפני שלושה חודשים, בשעה 06:30, כאשר לקח מקרר כבד מאוד'. החתימה על המסמך נחזית להיות של דוד שטרן
ויש חותמת 'מחסני שטרן' עליו.

16.
יש לציין כי המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת התובע משום שמצא שלא הוכח לדעתה של פקידת התביעות שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה (נספח ד' לתצהיר התובע). תאריך הפגיעה המופיע במכתב המוסד הוא 12.3.06.

17.
לתצהיר התובע צורפו מסמכים רפואיים משנת 2006. המסמך הראשון מתייחס להתייצבות של התובע בבית החולים ביום 14.1.06 עם תלונה על כאב גב תחתון. אין במסמך תיאור של מנגנון הפגיעה או אזכור לתאונה או חבלה.

18.
לתצהירו של נדב שטרן צורף אישור שניתן לאחר סיום עבודתו של התובע שבו הוא מוותר על כל תביעותיו כלפי הנתבע 'למעט תביעה נגד חברת 'מגדל' בעניין תאונת עבודה'. מסמך אחר מתאר את חישוב פיצויי הפיטורים וכי זה נעשה לפי שכר של 2,600 ₪ לחודש.
בסיכום המסמך נכתב כי 'במשך כל תקופת עבודתך היינו מאוד מרוצים מעבודתך החרוצה והאמינה, ולכן הצטערנו מאוד עם סיום עבודתך במחסני שטרן'.


הערכת הראיות

19.
בא כוח התובע ביקש בסיכומיו כי תתקבל עדותו של התובע. הוא ער לכך שאכן הפנייה למוסד לביטוח לאומי והתלונות המתועדות הן ממועד מאוחר אך מבקש לקבל את גרסת התובע כי התלונן בפני
הנתבע בסמוך למקרה וכי פנה לטיפול רפואי בשטחים מבלי שהדבר תועד. בנוסף לגרסתו של התובע נסמך בא כוחו על האמור בת/1 שהוא בגדר 'הודאת בעל דין' בעצם התרחשות התאונה כמתואר על ידי התובע ובמועד שבו אירעה. תיאור המקרר במסמך הוא 'מקרר כבד מאוד' ואופן התאונה המתואר הוא כי התובע 'לקח' את המקרר.

20.
בא כוח הנתבעים לעומת זאת סבור כי לא ניתן להסתמך על עדותו של התובע ולקבוע כי נפגע באופן המתואר על ידו. הוא מפנה לסעיף 54 לפקודת הראיות וסבור כי כאשר מוסיפים את הימנעות התובע מהבאת ראיות נוספות לגבי האופן בו קרה האירוע, ותלונתו זמן רב לאחריו הרי שיש לקבוע כי לא הוכיח את תביעתו. הוא הפנה לנדבכים נוספים התומכים במסקנתו כי אין לקבל את גרסת התובע ובהם: דחיית תביעתו כלפי המוסד לביטוח לאומי בלא שהוברר מה הייתה הגרסה שנתן שם ומדוע נרשם תאריך התאונה כתאריך אחר; הספק לגבי ת/1 נוכח גרסת נדב כי החתימה אינה של אביו; ההדגמה שערך התובע לגבי גובה המפלס שאליו הועלה המקרר בדיון – (התובע העריך את הגובה כמו הספסל באולם בית המשפט וכאשר מדד אותו בא כוח הנתבעים התגלה כי הגובה שונה במעט מהערכת התובע); היעדר צילום של מקום התאונה והוכחה כי אכן מדובר בפתח צר; פערים בעדות התובע לעניין קיומם של מקרר גדול וקטן בעוד שבתצהירו התייחס לשני מקררים; היעדר רשומות רפואיות ביחס לביקורים שהתובע טוען להם בסמוך לאחר המקרה; הטענה כי התובע הפסיק לעבוד מיד לאחר האירוע כאשר מדובר באירוע בשעה מוקדמת בבוקר וזאת בניגוד לעדות נדב.

21.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אכן נפגע במועד המתואר על ידו ובאופן שתאר. אקדים ואומר כי אף בהיותי ער לקשיים שעליהם עמד בהרחבה בא כוח הנתבעים מצאתי כי אני מאמין לגרסת התובע כפי שנמסרה בפני
ולאופן שבו הדגים את התאונה במהלך עדותו בבית המשפט.

22.
אמנם המדובר בעדות יחידה של בעל דין וככזו יש לנמק את ההסתמכות עליה ואולם מצאתי כי החיזוקים שהובאו יש בהם כדי לחזק את התרשמותי מעדות התובע. המסמך שהוגש על ידי המעביד למוסד לביטוח לאומי – ת/1 – נכתב על ידי נדב שטרן ומתאר את האירוע בהתאם לגרסת התובע – מבחינת המועד ומבחינת מהות הפגיעה. אף שבא כוח הנתבעים טען במרומז כי מדובר במסמך לא אמין הרי שטענה זו אינה עולה בקנה אחד מעדותו של נדב עצמו כי כתב את המסמך וכי אינו מתכחש לתוכנו. אמנם נדב אמר כי הדברים נכתבו לפי גרסת התובע ואולם מקום בו המעביד היה מוצא כי מדובר במידע לא אמין הדעת נותנת כי היה נמנע מלתת אישור כזה לעובד.

23.
נדבך נוסף במסקנתי הוא הימנעות הנתבעים מהבאת ראיות מתבקשות. בהקשר זה אציין כי שני הצדדים טענו כל אחד כלפי האחר כי היה עליו להביא עדים נוספים ואולם חסרונו של עד אחד היה מורגש ומשמעותי והוא הנתבע עצמו, שהוא בעל דין בהליך זה. מקום בו התובע נותן גרסה פוזיטיבית כי אמר לנתבע על שאירע מייד לאחר המקרה הרי שהמנעותו של הנתבע ממתן עדות – פועלת לחובת הנתבעים (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980); ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית
נ' טלקאר, פ"ד מד (4) 595, 602 (1990)).
הימנעות זו מחזקת את העדות היחידה של התובע (השווה ע"א 216/73 חיים סולומונוב נ'
עזרא אברהם, פ"ד כח (1) 184, 194 (1973); ע"א 295/89 חיים רוזנברג נ' שרה מלאכי, פ"ד מו (1) 733, 737-738 (1992)).

24.
אינני מתעלם מהקשיים הנובעים מכך שאין תיעוד רפואי סמוך למקרה ואולם אני מקבל את הסבר התובע לכך שלא ניתן לקבל את המסמכים בשל כך שמדובר ברופא הנמצא במקום מגוריו. כך הדבר גם לגבי תלונתו בפני
המעביד מספר חודשים אחר כך והפניה המאוחרת למוסד לביטוח לאומי בעקבותיה. ההסבר שנתן לכך התובע בעדותו מקובל עלי. לא מצאתי כי די בשאר הקשיים שעליהם הצביע בא כוח הנתבעים כדי שלא לקבל את גרסת התובע במיוחד כאשר ביחס לחלק מהראיות היו הנתבעים, המעסיק והמבטחת, יכולים להביא ראיות מטעמם שהיה בהן כדי להפריך את טענות התובע ככל שהדברים אינם נכונים (לגבי גודל הפתח וגובהו).

25.
לסיכום, נקודת המוצא העובדתית לדיון בשאלת האחריות והקשר הסיבתי היא כי התובע נפגע באופן המתואר על ידו – במהלך הובלת מקרר במשקל של כ- 350 ק"ג – כאשר העברת המקרר לתוך המשטח שאליו הועבר הצריכה עליה לגובה של 40 ס"מ והכנסתו דרך מעבר צר. בשל כך הרמתו על ידי התובע נעשתה כשהוא אוחז לבד מצדו האחד של המקרר, מתכופף ומתרומם תוך כדי עליה למפלס הגבוה יותר ובמהלך פעולה זו נפגע בגב.


האחריות
26.
התובע טוען כי המעביד התרשל כלפיו בשל מתן הוראה מסוכנת לביצוע עבודה והנחייתו לבצע את הרמת המקרר לבדו. עוד נטען כי התובע לא הונחה ולא הוזהר לגבי האופן שבו יש לבצע את העבודה ופעולות ההרמה בוצעו על ידי סבל אחד בצד בו היה התובע.
בנוסף נטען להפרת חובה חקוקה הקבועה בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) תשנ"ט – 1999.

27.
טענותיו לעניין האחריות נתמכו בחוות דעתו של המהנדס בנימין שטיין. על פי חוות הדעת העברת המקרר דרך הפתח הצר והגבוה ב- 40 ס"מ מהמפלס שממנו היה צריך להרים את המקרר גרמה לכך שהרמתו הייתה לא בטוחה ומסוכנת. הוא מתאר באיורים שצרף לחוות דעתו את אופן ההרמה כפי שהוא למד אותו מגרסת התובע ומסביר מדוע מדובר בדרך הרמה מסוכנת. מתוך השחזור שהוא עורך לתאונה הוא מסיק כי אופן ההרמה מנוגד לכללי הבטיחות לתקן שהוצא בארה"ב והוא חורג באופן קיצוני ממגבלות ההרמה המותרות. בחקירה הנגדית אישר מר שטיין כי לא ביקר במקום (עמ' 2, ש' 13-14); הוא התבקש להתייחס לאפשרות שאחיזת המקרר על ידי הסבלים הייתה בפינות באופן שהתאפשר להם להרימו בצורה טובה יותר והסכים שאם כך היה מדובר בדרך נכונה יותר (עמ' 5, ש' 10-13) אך הבהיר כי הקושי נובע מהגובה שהצריך את הרמת המקרר לגובה של 40 ס"מ ואת הכנסתו דרך הפתח הצר (עמ' 6, ש' 30-31).

28.
התובע מבקש לקבל את עמדתו לעניין האחריות תוך שהוא מפנה לכך שלא הוגשה חוות דעת נגדית.
עוד הוא הפנה לכך שבמקום העבודה, כפי שהעיד נדב, נקבע מה יורם ולאן על ידי העובדים ולא על ידי המעסיק ומצביע על האופן המאולתר והמסוכן שבו בוצעה העבודה במקרה זה.

29.
הנתבעים סבורים כי אין ללמוד דבר מחוות דעתו של מר שטיין שכן היא מבוססת על שני נתונים שנמסרו לו מפי התובע – הגובה של המפלס שאליו הועלה המקרר ורוחב הפתח. בהינתן כי לשיטת הנתבעים שני הנתונים לא נכונים הרי שהמסקנות שאליהן הגיע מר שטיין, כך עמדתם, אינן קיימות עוד. לשיטתם כלל לא היה צריך להרים את המקרר שכן הוא היה בגובה המתאים והתובע לא נזקק להעלותו.

30.
עמדת התובע מקובלת
עלי.

כפי שנקבע על המעביד לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר. 'אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש' (ע"א 663/88 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3), 225 ,עמ' 229-230 (1993); ע"א 741/83 חנן גוריון ואח' נ' פרץ גבריאל פ"ד לט(4), 266 ,עמ' 271-272 (1985)).
מהמעביד נדרש כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים באופן שבו עובד המגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה (
ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' פ"ד נט (3), 66, עמ' 76-77 (2004)). עם זאת הוברר כי אין מדובר באחריות מוחלטת ובכל מקרה יש לבחון האם הועמד העובד בסיכון להיפגע שחורג מגדר הסביר.

31.
דומה כי אין צורך להרחיב, מקום בו הממצאים העובדתיים הם המתוארים לעיל, כי מדובר בשיטת עבודה מסוכנת ורשלנית. העמדת התובע באופן שבו העמיס לבדו את המקרר מצדו האחד, היה צריך לסחוב אותו כשהוא עומד עם גבו לפתח, להרימו לגובה של 40 ס"מ בכדי שיוכל להיכנס דרך הפתח אינה דרך ראויה והניתוח שערך בעניין זה המהנדס שטיין, אף בהתעלם מחישובי התקנים שערך, מצביע על כך.

32.
לפיכך מצאתי הנתבע התרשל כלפי התובע. אף שלא נטענה במפורש טענה לאשם תורם הרי שבנסיבות שתוארו לעיל איני סבור כי במבחן חלוקת האשם המוסרי בין מעביד הקובע דרך פעולה רשלנית ומסוכנת לבין עובד המבצע אותה יש להטיל על העובד בנסיבות אלה כל אשם (ר' ע"א 7130/01
סולל בונה בניין ותשתית נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1) 1, 21-22 (2003)).

33.
משזו המסקנה לעניין האחריות נובע ממנה גם הקשר הסיבתי בין הפגיעה בגבו של התובע לבין האירוע. כפי שאפרט בהמשך קשר כזה נלמד גם מחוות דעתו של ד"ר אורי פרנקל, המומחה מטעם בית המשפט, ככל שיימצא כי אכן הייתה חבלה, כפי שנמצא לעיל.


הנזק

34.
התובע מתאר בתצהירו כי
הוא סובל מכאבים בגב ובמהלך התקופה שלאחר המקרה קיבל טיפול רפואי עד שהובהר לו כי 'יש לו פריצת דיסק גדולה בגב'.
הוא מתלונן על כאבים חזקים בגב התחתון כאשר הכאבים מקרינים לרגליים, לא מסוגל לשבת ולעמוד לאורך זמן ומוגבל בהליכה.

חוות דעת המומחים

35.
מטעם התובע הוגשה חוות דעתו של ד"ר קפלן שקבע לו נכות של 10%. הנתבעים הגישו את חוות הדעת של ד"ר לבני שקבע כי לתובע לא נותרה נכות. נוכח הפער בין המומחים מונה ד"ר אורי פרנקל מומחה מטעם בית המשפט. בחוות הדעת שנתן הוא קבע לתובע נכות של 5% בשל הגבלה קלה מאוד בתנועת הגב התחתון.

36.
ד"ר פרנקל מתייחס בחוות דעתו לאירוע התאונה ומזכיר שבמסמכים שמיום התאונה ובמכתב בית החולים אין אזכור לאירוע חבלתי ולכן הוא אינו יכול לקבוע בוודאות אם אכן הייתה חבלה כמוזכר לעיל. ככל שיימצא כי הייתה חבלה כזו הרי שאז סביר לראות את מצבו כתוצאה של אותה חבלה.


הנזק הלא ממוני

37.
התובע מבקש בסיכומיו להעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 90,000 ₪ וזאת בהתחשב בכך שנגדע מטה לחמו לאחר התאונה; הוא סובל מכאבים יום יומיים ובהתחשב בנכות. הנתבעים, כאמור, חולקים על קיומו של נזק. בהביאי בחשבון את הנכות, הזמן שחלף מאז התאונה והשלכות הפגיעה אני פוסק לתובע סכום של 25,000
₪ הכולל גם את הריבית עד היום.


הפסד השתכרות

38.
התובע הועסק אצל הנתבע החל משנת 2000. לטענתו הוא קיבל שכר על בסיס יומי בסכום של 250 ₪ ובנוסף לשכר הזה סכום של 100 ₪ בממוצע ליום 'טיפ' מהאנשים שלהם ביצע עבודות סבלות. הוא עזב את מקום העבודה ומאז אינו עובד. לתצהיר התובע צורפו תלושי שכר מהם עולה כי השכר היומי של התובע עמד על 150 ₪. הכנסתו בשנת 2006 (המבוססת על תלוש דצמבר) היא 30,250 ₪ והיא אינה כוללת הכנסה עבור חודש אפריל 2006. השכר הממוצע ל- 11 חודש עומד על 2,750 ₪.

39.
מתוך המסמכים שצורפו לתצהירו של נדב שטרן עולה כי חישוב פיצויי הפיטורין של התובע נעשה על בסיס שכר של 2,600 ₪ וכי מתוך נתוני לשכת התעסוקה עולה כי השכר השנתי בשנת 2005 עמד על 28,255 ₪ והשכר השנתי בשנת 2006 עמד על הנתון שנלמד מתלושי השכר כמתואר לעיל.

40.
התובע מבקש לפסוק לו פיצוי עבור הפסד השכר בעבר וכן עבור העתיד. את החישוב לעבר הוא עורך על בסיס ההנחה כי הוא זכאי לפיצוי עבור הפסד מלא ממועד הפסקת עבודתו ועד עתה (57 חודשים). באשר לעתיד הוא מבקש לערוך תחשיב מלא לפי אחוזי הנכות
עד הגיעו לגיל 67 (מקדם היוון – 191). בסיס השכר, שלפיו מבקש התובע לערוך את החישוב, הוא 5,000 ₪ וזאת בהתחשב בהכנסה מטיפים, כמתואר על ידי התובע בתצהירו. התובע הציע לפנות לידיעה השיפוטית בעניין זה.

41.
הנתבעים סבורים כי בית המשפט אינו יכול 'להמציא' הכנסה 'יש מאין' ואין מקום לפסוק עבור שכר שלא הוכח מעבר לשכר המדווח.
עוד נטען כי התובע המשיך לעבוד עד לחודש אפריל 2007 ללא טענה להפסד כלשהוא ולכן אין לפסוק לו פיצוי עבור הפסדי ההשתכרות.

42.
עמדת הנתבעים לגבי הפסד השכר בעבר מקובלת עלי ומקום בו התובע המשיך לעבוד תקופה ארוכה לאחר התאונה לא ניתן ללמוד על קשר בין הפסקת העבודה - בהינתן הנכות הקלה – לבין הפגיעה. לפיכך אין לפסוק לתובע פיצוי עבור הפסד לעבר

.

43.
בכל הנוגע לעתיד אני מעריך את הנזק בסכום של 25,000
₪. בקביעת הסכום הבאתי בחשבון כי אף שמדובר בנכות קלה יחסית (5%) הרי שבהתחשב בעיסוקו של התובע יש לנכות משמעות שאינה נופלת בהרבה מגובה הנכות הרפואית). באשר לשכר הנחתי כי אין לקבל את טענות התובע לקבלת טיפים בסכומים הנטענים על ידו
משעצם קבלתם לא הוכח באופן מספק כנדרש עבור הכנסות שאינן מדווחות ((השווה ע"א 5794/04 אררט נ' רחל בן שבח, פ"ד נא (3) 489 (1995); ע"א 2664/05 מנורה חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אילן צוקרניק (פורסם במאגרים, 26.12.06); ע"א 9813/07 טובה נעים נ' אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם במאגרים, 16.8.09); ע"א 2648/11 מתתיהו אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (25.9.11)).

44.
אוסיף כי נציג המעביד, נדב שטרן, לא נחקר בנקודה זו ולא תמך בגרסת התובע לקבלת סכומים נוספים. למרות זאת בהתחשב בכך שהתובע עבד באופן קבוע ויציב בישראל עד לעזיבת מקום העבודה הנחתי גידול מסוים בשכר והעמדתי את כושר ההשתכרות על סכום של כ- 3,000 ₪. להשלמת התמונה אציין כי תחשיב המבוסס על הנכות (5%) ושכר של 3,000 ₪ עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם היוון – 191) מגיע לסכום של 28,650 ₪. הסכום האמור משקף במעוגל את ההפסד בהתחשב בכך שלא מצאתי לפסוק את מלוא התחשיב וכן תוך התחשבות בהפסד תנאים סוציאליים.


עזרה וסיעוד

45.
לטענת התובע בתצהירו הוא אינו מסוגל לעשות כל פעולה פיזית בבית. את מטלות הבית השוטפות עושה אשתו. הוא מציין בנוסף כי לפני התאונה היה עובד בכרם ענבים אך מאז התאונה הוא אינו מסוגל והכרם מוזנח. בעדותו אישר התובע כי עבודות הבישול בבית נעשות, כפי שהיה גם לפני המקרה, על ידי אשתו (עמ'13, ש' 31-32). התובע מבקש בסיכומיו לפסוק סכום של 60,000 ₪. הנתבעים מבקשים שלא לפסוק דבר. בהינתן הנכות ובהתחשב בכך שככל שהיה אי כושר הוא היה במועד מאוחר יותר ומצומצם אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 1,500 ₪ עבור עזרת בני משפחה.


הוצאות רפואיות

46.
בתצהירו מאשר התובע כי רוב ההוצאות הרפואיות שלו מכוסות על ידי קופת החולים אך כותב כי שילם השתתפות עצמית על ביקורים וכן הוציא עבור נסיעות. הוא מצרף לתצהיר קבלות ובסיכומיו הוא מעריך את הסכום המגיע לו ב- 20,000 ₪. הנתבעים חולקים על זכאותו של התובע לפיצוי בראש נזק זה.

47.
בהתחשב בסכומי הקבלות שצורפו ובכך שהתובע נזקק להוצאות נסיעה אני פוסק לו סכום של 1,500
₪.


ניכויים

48.
אין חולק כי מדובר בתאונת עבודה. התובע פנה למוסד לביטוח לאומי אך המוסד לביטוח לאומי דחה את פנייתו (עמ' 8, ש' 15-25).
התובע לא ידע להסביר מדוע תביעתו נדחתה ורק אמר ש'דיבר עם נדב שטרן ואמר להם שהדברים לא נכונים, לא נתנו לי סיבה למה' (עמ' 8, ש' 26). הוא שלל את הטענה כי דיווח למוסד על כך שהתאונה אירעה ביום 12.3.06 (עמ' 8, ש' 27-29).

49.
הנתבעים מבקשים לערוך ניכוי רעיוני שכן לטענתם התובע לא פעל בתום לב. התובע מתנגד לכך. אכן, מכתב הדחייה של המוסד לביטוח לאומי (נספח ד' לתצהיר התובע) מתייחס לפגיעה שהייתה ביום 12.3.06 ועל פני הדברים יכולות להתעורר שאלות ואולם הנטל להוכיח כי הייתה פעולה שלא בתום לב מצד התובע והיא שהביאה לדחיית התביעה נגדו מוטל על הנתבעים ואלו לא עמדו בו.


סיכום

50.
אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 53,000
₪. הנתבעים ישלמו לו סכום זה וכן שכר טרחת עורך דין בגובה של 12,296 ₪. עוד ישאו הנתבעים בהוצאות המשפט של התובע לרבות הסכומים ששילם לד"ר קפלן ולד"ר פרנקל בהתאם לקבלות שיומצאו,
עלות שכרו וחקירתו הנגדית של המהנדס בנימין שטיין והחזר האגרה. לכל הוצאה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתה.

ניתן היום,
ו' טבת תשע"ב, 01 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 21451/08 אחמד פרוח' מחמוד נ' דוד שטרן, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/01/2012)