פסקי דין על עו"ד ברוך חכים בתפקידו כמפרק חברת אי.סי.אם. יצרני מיזוג אויר בע"מ | פסקי דין על בנק המזרחי | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1163/06 א     01/01/2012




א 1163/06 עו"ד ברוך חכים בתפקידו כמפרק חברת אי.סי.אם. יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, כונס הנכסים הרשמי








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 1163/06 אי.סי.אמ יצרני נ' בלקור מוצרי צריכה בע"מ ואח'

פר"ק 1461/03 ברטי לוחות בע"מ נ' חב אי.סי.אם - יצרני מיזוג אויר בע"מ ואח'





מספר בקשה:76

בפני

כב' השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיאה


מבקש

עו"ד ברוך חכים
בתפקידו כמפרק חברת אי.סי.אם. יצרני מיזוג אויר בע"מ


נגד

משיבים
1. בנק המזרחי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יצחק גולדשטיין
, עורכי דין

2. כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד אילון בריל





פסק דין



הבעיה המונחת בפני
, עניינה מהות זכויותיו של מזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הבנק") אשר החזיק בידו מניות של חברת ליטו אופסט זיו בע"מ, אשר היו שייכות לחברת נסקר בע"מ (להלן: החברה), שנקלעה
להליכי פירוק. בין מפרק של החברה לבין הבנק נוהלו מספר הליכים.
תחילה, הכחיש הבנק כי בידו נכסים של החברה בפירוק. אחר כך הובהר כי הלכה למעשה הוא טוען כי מימש אותם כדין, בהתאם לסעיף בתנאים הכלליים לפתיחת חשבון. בסעיף מקנה לבנק, לשיטתו, כמעט כל זכות אפשרית לגבי המניות, לרבות עכבון, קיזוז ומשכון בעת ובעונה אחת. על התנהלות זו של הבנק נמתחה ביקורת קשה בבית משפט זה, ונקבע כי על הבנק להשיב את הכספים למפרק לאלתר, ולהגיש תביעת חוב. אלא, שהמפרק דחה את תביעת החוב, והבנק ערער על כך לבית משפט זה.
בית המשפט של פירוק, בהכרעה בערעור (להלן: ההכרעה הראשונה), קיבל באורח חלקי את עמדת הבנק, וקבע כי חרף התנהלותו הבעייתית, הרי שבפועל עמדה לטובתו זכות קיזוז (ולמעשה, אף התנהלותו בפועל רימזה על מעין קיזוז שביצע – אף אם באורח שאינו הולם את חובת תום הלב המוטלת על בנק). בית המשפט העליון, לעומת זאת, קיבל את ערעורו של המפרק על הכרעה זו, וקבע כי נוכח העובדה שאמנם בין הצדדים התקיימו "עסקים הדדיים" באורח המאפשר קיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, אלא שהמניות עצמן לא היו אלא נכס המוחזק בנאמנות בידי הבנק, עבור החברה, הרי שאין הם בגדר חיוב כספי שניתן לקיזוז. לעומת זאת, דחה בית המשפט העליון חלקים אחרים בערעורו של המפרק, הנוגעים לטענות שלא התקבלו בבית המשפט של פירוק בדבר העדפת מרמה, והיות החיוב כלפי הבנק חיוב של בעל השליטה ולא של החברה עצמה.

בסופו של יום, הותיר כב' השופט גרוניס את התשתית העובדתית שנקבעה בהחלטה הראשונה על כנה, פסל את טענת הקיזוז מהנימוק המשפטי שהוזכר לעיל, והחזיר אל התיק לבית משפט זה, בכדי שיקבע ממצאים האם לבנק עומדת עדיפות מכח אחת משתי הטענות הנותרות – עכבון או משכון;

מכאן הבקשה שבפני
.

להשלמת התמונה אעיר; הנימוק
שהביא את כב' השופט גרוניס לא להכריע בשאלות אלו ולהשיב את התיק לבית משפט זה, היה קיומה של אפשרות למחלוקת עובדתית. אלא, שבדיון שנקבע בפני
בעניין זה, לא ביקש איש מהצדדים לבצע חקירות כלשהן, וזאת תוך גילוי דעת למעשה כי המחלוקת
היתה ונותרה משפטית גרידא.

בנסיבות אלו, ניתנת החלטתי זו.

1.
טרם אגיע להכריע
במחלוקת לגופה אעיר; אין לי אלא להצר על התסבוכת המשפטית שנוצרה – במידה רבה – עקב התנהלות בעייתית של הבנק לאורך כל הדרך, החל ובעיקר בעצם דרך היצירה של המערכת ההסכמית בית הצדדים, טרם הפירוק.
אבהיר, כי היחסים והעסקאות שנרקמו בין הצדדים היו ספציפיות ומורכבות מאד, ושונות בתכלית מחשבון בנקאי "סטנדרטי" במסגרתו מוענק אשראי כזה או אחר. עם זאת, לא מצא הבנק לנכון להתכבד וליצור מערכת חוזית ספציפית וברורה, אלא הסתפק בהפנייה ובניסיון לאימוץ אוטומטי אגב-אורחא של "חוברת תנאים כלליים". בכל הנוגע לחוברת זו, אשר עד עתה לא הוסר הספק האם נציגי החברה הוחתמו עליה כלל ועיקר,
ניתן היה לתמצת את כל-כולה, או למצער את עיקריה, בנסיון של הבנק ליטול לעצמו כמעט כל זכות משפטית אפשרית ובלתי אפשרית. עד כדי כך, כי הסעיף הרלוונטי לענייננו מדבר בנשימה אחת על נטילת מספר זכויות משפטיות אשר לא רק שהן שונות בתכלית זו מזו, אלא במידה רבה אף סותרות האחת את השניה. כך למשל, קיזוז שעניינו טיפול בחיובים כספיים הדדיים; עכבון שעניינו הבטחת קדימות על-ידי החזקת נכס השייך לצד השני, אך לא ניתן לממשו בפעולה עצמית; ומשכון, אשר משמעו הפיכת נכס של הצד שכנגד לערובה לחיוב, כולל יכולת מימוש.
זאת ועוד: נקודה חשובה לענייננו, הינה העובדה כי בניגוד לעכבון וקיזוז, שהן זכויות העשויות, ובדרך-כלל אף קמות, מכח הדין המכיר במצב מסויים כמצב בו צומחת לאחד הצדדים זכות לקזז או לעכב, בלא צורך בהסכמה חוזית מוקדמת, הרי שמשכון הינו כל-כולו יצירה של הצדדים מכח המערכת החוזית ביניהם. קרי, אין מכירים ברוב-רובם של המצבים ב"משכון מכח הדין", מקום בו הצדדים לא סיכמו מראש על יצירת משכון באחת הדרכים המוכרות בדין, ותחמו את דלת אמותיו. דבר זה יפה בעיקר בכל הנוגע לשעבודים ספציפיים, אשר מחד גיסא, כוחם עולה בהרבה על זה של שעבוד צף, ומאידך גיסא, הם מוגבלים ותחומים יותר מעצם טיבם. מסיבה זו נקבע בעבר, כי בנק אינו יכול להכריז על שעבוד החל לטובתו כ"שעבוד קבוע וצף", באשר אנדרוגינוס שכזה מנוגד ל"כלל הרשימה הסגורה" של זכויות הקניין ולמעשה מבקש ליצור "בן-כלאיים" הנהנה מיתרונות שני סוגי המשכון, תוך חמיקה מן ההגבלות שמטיל הדין על כל אחד מאותם סוגים (פש"ר 1581/00 בשא 12145/01 אחזקות אבוקדו 1999 בע"מ נ' הוד פיטנגו ואח').

2.
ההליך שבפני
, בגלגולו הראשון,
נראה היה לי
כאילו התנהלות הבנק הלכה למעשה מצביעה על כך, כי הבנק עצמו סבר בפועל כי יש בידו זכות קיזוז ונהג בהתאם לכך (אף כי, כאמור, אף בכך חטא לזכויות הצד שכנגד, ומשום כך אף חויב בהוצאות, שבית המשפט העליון הותיר על כנן). בעניין זה, ראוי במיוחד להצביע על טענתו הראשונה, כי לא מצויים בידיו כלל נכסים של החברה. זאת, בבחינת "מגלה טפח ומכסה טפחיים", כאשר האמת השלמה יותר היתה כי אכן היו בידיו נכסים, אולם הוא ערך מעין קיזוז מהיר שלהן אל מול חוב החברה כלפיו. תשתית זו, של האורח בו נהג הבנק והפרשנות שיש ליתן לכך, לא השתנתה למעשה בעקבות הדיון בבית המשפט העליון. אלא, שבית המשפט העליון סבר כי לא ניתן להכיר ב"זכות קיזוז" שכזו, חרף היותה מצויה לכאורה בחוברת התנאים הכלליים, וזאת מטעמים משפטיים של ההבדל בין חיוב כספי לנכס מוחזק בנאמנות; קביעה זו, מטבע הדברים, אמנם אינה משנה את הדרך בה תפס הבנק את המצב בעבר והדרך בה נהג, אולם סותמת את הגולל על ההכרה בקיזוז בהליך זה; אי לכך, לא נותר אלא לברר את קיומן או אי קיומן של שתי הזכויות האחרות: עיכבון ומשכון.


בכל הנוגע בעיכבון, הרי דומה כי אי-קיומו הלכה למעשה הינו ברור מאליו. לא זאת בלבד, כי הבנק מעולם לא הודיע על הפעלת עיכבון, הרי שבפועל התנהלותו מבהירה כי לא כך ראה הוא עצמו את המצב המשפטי. זאת, שהרי קיומו של עכבון אינו מאפשר מימוש עצמי של הנכס, אלא אך ורק עיכובו עד שיתרצה בעל הנכס וישלם את המגיע לו; לחלופין, אם הצד שכנגד נקלע לפירוק, הרי בהתקיים התנאים לתוקף העיכבון כלפי מפרק, מקנה העיכבון לבעליו קדימות על הנושים האחרים בכל הנוגע לדמי מימוש הנכס, הא ותו-לא. לעניין זה, צודק כונס הנכסים הרשמי
בטענתו כי מקום בו אחד הצדדים טוען לזכות מימוש מכח הסכם, הרי שלא בעכבון מדובר, אלא במשכון – וזאת אף אם הצדדים השתמשו במושג "עכבון" במערכת ההסכמית שביניהם.

3.
מהו הדין בעניין קיומו של משכון, לעומת זאת?
עניין לנו במהלך שבוצע "בתקופת ביניים", טרם תיקון חוק המשכון, אשר כפי שמודה אף כונס הנכסים הרשמי
, יוצר קושי רב בהגדרת המניות כמשכון מופקד (לעניין זה, ראה עמדתו של כב' הנשיא ברק בהלכת אובזילר, כפי שצוטטה בהרחבה בידי הצדדים). בענייננו, חלוקים הצדדים בשאלה האם התיקון המאוחר יותר בדין שינה לחלוטין את הדין (ואי לכך, התיקון אינו חל למפרע), או שמא אך הסדיר או "אותת" בדבר מצב משפטי ששרר אף קודם לכן. אלא שלעניין זה אעיר, כי בית המשפט העליון התייחס לסוגיה בעניננו – אף אם בקצרה – וזאת בקביעתו של כב' השופט גרוניס כי הדין המתוקן "אינו רלוונטי" למחלוקת הנוכחית. אמירה זו פועלת, במידה רבה, לטובתו של המפרק וכנגד הבנק.

4.
אלא, שלשיטתי קיים בנסיבות המקרה אף טעם אחר, מקדמי וברור יותר, העומד לבנק לרועץ. כפי שהערתי בראשית פסק-דיני זה, הרי שבניגוד לעכבון וקיזוז, משכון אינו בגדר זכות הצומחת באורח אוטומטי במצבים מסויימים, אלא הינה אך ורק באמצעות הסכמה חוזית ספציפית, אשר הופך נכס מסויים לערובה לחיוב. זאת, כאשר בעיקר חשובים הדברים בכל הנוגע לשעבודים ספציפיים, עקב כוחם הרב מחד גיסא, והגבלתם לדלת אמותיהם של נכסים ספציפיים מאידך גיסא. זאת ועוד; מערכת היחסים בין הצדדים אינה מערכת יחסים שגרתית בין בנק לבין לקוח סטנדרטי המנהל חשבון "רגיל" – מערכת הנשלטת מעצם טיבה על-ידי חוזים אחידים וכלליים. עניין לנו במערכת חוזית חריגה ומורכבת, אשר הצדיקה אף הצדיקה התייחסות ספציפית שתתחום באורח ברור את זכויות כל הצדדים.

חיבור מושכלה זו עם טיבו של המשכון, כפי שהערתי קודם לכן, מציב את הבנק בפני
בעיה
חמורה.

בעניין זה, הנני מתקשה לקבל את עמדת כונס הנכסים הרשמי
, כי על המפרק להוכיח שהחברה לא חתמה על חוברת התנאים הכלליים. במצב דברים מיוחד ומערכת יחסים מורכבת שכזו, עדיפה לשיטתי העמדה אשר דורשת דווקא מן הבנק להוכיח את קיום החתימה; ושמא, לא רק חתימה כללית על החוברת, המוצגת באורח זהה לכל לקוח, אלא חתימה ספציפית על סעיף המשכון, שהוא סעיף מהותי ורב-משמעות בכל הנוגע לזכויות הצדדים. פגם זה, לא רק שהוא (בנסיבות העניין) מהותי ולא טכני גרידא, אלא הוא יורד לשורשו של עניין ומתחבר לליקוי בסיסי אף יותר המאפיין את התנהלות הבנק. תחת לטרוח ולהגדיר את גבולותיה של זכות כה רבת משמעות כמשכון מופקד (או שעבוד ספציפי בכלל), הוא מזכיר אותה כמעט אגב אורחא, ב"סעיף סל" שמערבב בנשימה אחת זכויות רבות ושונות, שבמצבים מסויימים אף סותרות זו את זו.
5.
במצב דברים כזה, וכאשר אין ספק כי הבנק הוא-הוא המנסח הבלעדי של אותו סעיף עמום, גורף ובעייתי, הרי דומה כי חל בעניינו "תפסת מרובה – לא תפסת", ובמילים אחרות, את עלויותיה של אי-הבהירות והבעייתיות שבניסוח הגורף כל-כך, מן הראוי להטיל על יוצרה. קרי, אם רצה הבנק בזכות רבת עוצמה כמשכון, שנוצרת כל-כולה בידי הצדדים ולא באורח אוטומטי מכח הדין, היה עליו להתכבד ולהחתים את החברה על הסכמה ספציפית ומפורשת למשכון. זאת תוך שהבנק מתכבד ותוחם באורח ברור את תחומו והתנאים להפעלתו, להבדיל מסעיף בנוסח "יש לי כל הזכויות שבעולם, ואפעיל אותם כל אימת שלפי שיקול דעתי הבלעדי ארצה בכך". אחזור ואדגיש: אין עסקיהן במערכת יחסים סטנדרטית, הנוצרת שוב ושוב במספר עצום של התקשרויות מהירות שלא ניתן ולא יעיל לדרוש התקשרות מיוחדת בכל אחד ואחד מהם. עניין לנו במערכת יחסים ספציפית מאד ומורכבת, אשר הצדיקה אף הצדיקה התייחסות מהותית יותר – למצער מצד הבנק; ומשלא הקפיד לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד. אכן, בהחלטתי הראשונה בחרתי ליתן תוקף לסוג הזכות אשר המערכת העובדתית לימדה כי הבנק בפועל ראה את עצמו פועל לפיה – קרי, זכות קיזוז, אשר יכולה לקום ואף קמה חדשות לבקרים על-פי דין. אולם, משפסל בית המשפט העליון את קיומו של קיזוז מטעם משפטי-עקרוני, הרי ספק בעיני האם ניתן "להחיות" משכון אשר נוצר בדרך-לא-דרך, הבנק עצמו לא נהג בהתאם לטיעון בדבר קיומו, וכל-כולו בעייתי וכרוך בתסבוכת משפטית ועובדתית. בנסיבות אלו, נוכח התהיה בדבר עצם החתימה הספציפית על הסכמה למשכון, להבדיל מהפניה לחוברת כללית וסעיף גורף מדי (בנסיבות המקרה) ובעייתי בפני
עצמו, לא נותר מנוס ממסקנה, שעל הבנק לשאת בתוצאות מחדלו והתנהלותו הבעייתית הוא.

6.
אי לכך, ומן הסיבות שפורטו לעיל, הנני דוחה את עמדת הבנק ומקבלת את עמדת המפרק, במובן זה כי לא עלה בידי הבנק להוכיח קדימות בכספים שבמחלוקת.
בנסיבות המקרה, ונוכח העובדה כי על הבנק כבר הושתו הוצאות משמעותיות בהחלטתי הראשונה, אין אני עושה צו נוסף להוצאות.

ניתן היום,
ו' טבת תשע"ב, 01 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.












א בית משפט מחוזי 1163/06 עו"ד ברוך חכים בתפקידו כמפרק חברת אי.סי.אם. יצרני מיזוג אויר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 01/01/2012)