פסקי דין על יוסף איצ'ר | פסקי דין על טכניקו בע"מ

12439-12/11 ברע     05/01/2012




ברע 12439-12/11 יוסף איצ'ר נ' טכניקו בע"מ




יוסף איצ'ר







יוסף איצ'ר
המבקש

-


טכניקו בע"מ


המשיבה



בפני
: השופטת ורדה וירט ליבנה



החלטה

1.
לפני בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 21.11.11 (דמ"ש 18718-04-11; הנשיאה דיתה פרוז'ין ונציג הציבור מר יערי), בו התקבלה בחלקה תביעת המבקש לתשלום דמי הודעה מוקדמת.

2.
המבקש הגיש תביעה לתשלום בונוס שלא שולם לו, אולם לאחר הגשת התביעה שולם הבונוס במלואו. נותר סך של 909 ₪, שהמבקש טען כי הוא זכאי לו בשל אי תשלום דמי הודעה מוקדמת במלואם. התשלום המבוקש הינו עבור שני ימי עבודה. לטענתו, הוא קיבל הודעת פיטורים ביום 2.12.10. והוא עבד ושולם לו שכר עד ליום 31.12.10. למעשה חסרים יומיים שעבורם לא שולמו לו דמי הודעה מוקדמת, שבנסיבות המקרה הינה חודש ימים.

3.
המשיבה טענה, כי המבקש זכאי ליום אחד בלבד של הודעה מוקדמת. המשיבה גם חלקה על גובה הסכום הנתבע. לטענתה, שכרו של המבקש היה בסך של 10,000ש"ח


לחודש, ויש לחלקו ב-26 ימי עבודה על מנת לעמוד על שכר עבודתו היומי. המבקש לא חלק על צורה זו של החישוב.
4.
בית הדין האזורי קבע, כי המשיבה תשלם
עבור שני ימי הודעה מוקדמת סך של 797 ₪ (10,000 : 26

x
2).

5.
בבקשת רשות הערעור, מעלה המבקש בתמצית טענות אלו: סכום הפיצוי בגין אי תשלום הודעה מוקדמת צריך להיות 924 ₪; לא נקבע בפסק הדין פיצויי הלנה או למצער הפרשי הצמדה וריבית על כך שתשלום הבונוס בוצע באיחור ניכר;
ההוצאות שנפסקו למשיבה אינן הולמות את נסיבות המקרה.


6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבה.

7.
המבקש לא חלק על חישוב המשיבה ביחס לגובה שכרו היומי (חלוקת המשכורת החודשית בסך של 10,000 ₪ בעשרים ושישה ימי עבודה). על בסיס זה חישב בית הדין האזורי את זכאותו של המבקש לשני ימי הודעה מוקדמת. הלכה פסוקה היא, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפני
ה. בהליכי דיון מהיר, בפרט, התערבותה של ערכאת הערעור היא מצומצמת ביותר, ומוגבלת בעיקר לבירור שאלות משפטיות[1]
. בנסיבות המקרה לא מצאתי מקום לחרוג מאותו כלל.

8.
באשר לפסיקת פיצויי ההלנה, טוען המבקש כי
התביעה לכך אינה מצויה בכתב התביעה מחוסר ידיעה. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי עולה כי בעדותו פירט את תביעתו לפיה: "...רק לאחר הגשת התביעה שולם לי הסכום המקורי עם הפרשים לימים של החודש האחרון והודעה מראש של יומיים. כלומר, את הבונוסים שילמו לי, יש כאן הפרשים. הסכום שאני תובע בע' 1 לכתב התביעה, 12,153 שולם, וסכום של 909 ₪ לא שולם לי, ואני מבקש עוד 6,000 שקל על כל עוגמת הנפש".

מכאן שהמבקש לא חזר על תביעתו לפיצויי הלנה או הפרשי הצמדה וריבית על הבונוס. בית הדין האזורי התייחס לתביעות שנותרו ואף "פיצה" את המבקש בהוצאות של 400 ₪ על כך שהגיש תביעה כדי
לקבל את הבונוס.

9.
אין להיעתר לבקשת ההתערבות בפסיקת הוצאות משפט למבקש. כלל הוא כי פסיקת הוצאות בהליך נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות שעניינן הוצאות משפט, אלא במקרים חריגים[2]
. המקרה שלפנינו אינו נמנה על אלה, ובשים לב לכך שמרבית תביעתו של המבקש נדחתה על ידי בית הדין האזורי.

10.
סוף דבר

– בקשת רשות ערעור נדחית, ללא צו להוצאות.


ניתנה היום,
י' טבת תשע"ב (05 ינואר 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.








[1]

ראה דב"ע נז/212-9 משה קוריאט - נירה שובל, מיום 27.4.98.
[2]

ע"ע 140/05 סילביה שטינמץ ואח' – נאגו מריאטה,
ניתן ביום
29.9.2005; דב"ע לד/12-3 דן פלדי – החב' הימית להובלת פרי בע"מ, פד"ע ה 151.








ברע בית הדין הארצי לעבודה 12439-12/11 יוסף איצ'ר נ' טכניקו בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/01/2012)